פסקי דין על אליק אברמוב | פסקי דין על אילשר סוכנויות מזון בע"מ

15173-09/10 עע     24/05/2012




עע 15173-09/10 אליק אברמוב נ' אילשר סוכנויות מזון בע"מ




ניתן ביום 24 מאי 2012




ניתן ביום 24 מאי 2012

אליק אברמוב


המערער

(המשיב בערעור שכנגד)
-

אילשר סוכנויות מזון בע"מ

המשיבה

(המערערת בערעור שכנגד)


בפני
השופטת רונית רוזנפלד
, השופטת לאה גליקסמן
, השופט אילן איטח


נציג ציבור (עובדים), מר יצחק שילון , נציג ציבור (מעבידים), מר יצחק דויטש

בשם המערער- עו"ד אורן גבריאלי ומר דן-אל אגליק
בשם המשיבה - שלמה דגן



פסק דין


השופט אילן איטח

1.
לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט משה טוינה) שניתן בארבע תובענות של המערער כנגד המשיבה (תע"א 2577/07; דמ"ש 3289/07; תע"א 3498/07; ס"ע 3571/07).

2.
המשיבה עוסקת בהפצה וחלוקה של מזון בתחומי העיר אילת. המערער עבד במשיבה כנהג חלוקה מחודש אפריל 2000 ועד לסוף חודש נובמבר 2007. בארבע התובענות שהגיש המערער כנגד המשיבה – הראשונה עוד טרם סיום העבודה - נתבעו זכויות שונות בגין תקופת העבודה וסיומה. בית הדין האזורי שמע עדים רבים. על יסוד הראיות שבפני
ו קבע בית הדין האזורי כדלקמן:


א.
התביעה לגמול עבור עבודה בשעות נוספות

: תחילה קבע בית הדין האזורי, בין היתר על יסוד עדותו של המערער עצמו, כי הטענה על סיכום 'שכר נטו' כשכר בסיס לא הוכחה, וכי גמול השעות הנוספות ששולם בתלושי השכר משקף תשלום עבור עבודה בשעות נוספות. עוד נקבע כי טענת המערער למתכונת עבודה קבועה [בימים א – ה בין השעות 04:00 ל- 17:00, וביום ו' בין השעות 04:00 ל- 14:30] לפיה יש לחשב את גמול השעות הנוספות, בניכוי גמול השעות הנוספות ששולם בתלושי השכר, לא הוכחה. מחד, מכרטיסי הנוכחות שבהם הוחתמה רק שעת הכניסה עולה כי המערער לא החל לעבוד תמיד בשעה 04:00, אלא במקרים רבים החל לעבוד בשעות 05:00 או 06:00. ומאידך, מעדויות התביעה עולה כי המערער לא סיים בשעה קבועה. בית הדין האזורי קבע כי מהראיות עולה שהמערער עבד בשעות נוספות במתכונת שאינה קבועה. לפיכך, ובהעדר יכולת לכמת את השעות הנוספות שהמערער עבד בהן מעבר למה ששולם בתלושי השכר דחה בית הדין את התביעה ברכיב זה.


ב.
התביעה לדמי הבראה

: המערער תבע דמי הבראה החל משנת 2000. לטענתו רכיב דמי ההבראה שנכלל בתלושי השכר אינו משקף תשלום עבור דמי הבראה. בית הדין האזורי דחה כאמור את הטענה כי תלושי השכר משקפים 'שכר נטו' שסוכם, ולכן גם דחה בית הדין האזורי את הטענה לפיה רכיב דמי ההבראה שנכלל בתלושי השכר מדי חודש בחודשו אינו משקף תשלום לדמי הבראה. משנדחו טענות אלה של המערער, דחה בית הדין האזורי את התביעה ברכיב זה.


ג.
התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת

: בתקופה שמיום 30.7.07 ועד ליום 24.10.07 נעדר המערער מעבודתו בשל מחלה, לגביה המציא אישור מקופת החולים. בתום תקופת המחלה המציא המערער למשיבה מכתב מאת רופאת תעסוקה ובו נכתב כך "הנ"ל סובל כאבי גב תחתון יותר מ 6 שבועות. לא עבר בירור רפואי. לא ניתן לקבוע מגבלה תעסוקתית סופית. במצב הנוכחי – אינו כשיר לעבוד בתפקיד". המערער שהועסק בתפקיד אחר סרב לדרישת המשיבה לעמוד לבדיקה רפואית מטעמה כדי לבחון את מגבלותיו והאפשרות להמשיך להעסיקו. ביום 28.11.07 מסרה המשיבה למערער מכתב ובו טענה לחוסר תום לב מצד המערער ויחסה לו כוונה להביא לפיטוריו. על רקע זה נקבע במכתב כי המשיבה רואה במערער "כמסיים את עבודתו בחברה". בעקבות המכתב נותקו יחסי הצדדים. על רקע אלה קבע בית הדין האזורי כי יש לראות במשיבה כמי שפיטרה את המערער. בית הדין האזורי קבע כי נוכח האישורים הרפואיים לא עלה בידי המשיבה להוכיח נסיבות שיש בהן כדי להצדיק את שלילת פיצויי הפיטורים ו/או ההודעה המוקדמת, ולפיכך פסק למערער פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. יחד עם זאת, דחה בית הדין את התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים נוכח המחלוקת לעניין הזכאות ואת התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. לעניין אחרון זה נקבע כי לא נפל פגם בפיטורי המערער נוכח סירובו לאפשר למשיבה לבחון את המשך התאמתו לתפקידו.


ד.
התביעה לפדיון חופשה ולשחרור ביטוח מנהלים

: בעניין זה התקבלה התביעה והמשיבה חוייבה בתשלום פדיון חופשה ובשחרור ביטוח המנהלים. שני רכיבי תביעה אלה אינם נדונים במסגרת הערעור והערעור שכנגד שלפנינו.

נוכח התוצאה החליט בית הדין האזורי שלא לפסוק הוצאות משפט לטובת מי מהצדדים.

3.
ערעור המערער מכוון כנגד קביעות בית הדין האזורי בקשר להפרשי גמול עבודה בשעות נוספות, דמי הבראה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, סכום פיצויי הפיטורים וחלף ההודעה המוקדמת, אי פסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ולהעדר פסיקת הוצאות בבית הדין האזורי. הערעור שכנגד של המשיבה מכוון כנגד חיובה בתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת.

4.
לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור והערעור שכנגד הגענו לכלל מסקנה כי דין שני הערעורים להדחות בעיקרו של דבר

, וכי ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו על פי הוראת תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991, למעט בכל הקשור להפרשי דמי ההבראה, כפי שיבואר בהמשך. לאמור נוסיף את הדברים הבאים:


א.
בעיקרו של דבר, שני הערעורים מכוונים כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי – בקביעות עובדתיות מעין אלה, המבוססות על ראיות ועדויות שנשמעו בפני
בית הדין האזורי, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב אלא במקרים חריגים[1]
, ומקרה זה אינו נמנה עליהם.


ב.
לעניין גמול השעות הנוספות:

כידוע, בהתאם לפסיקה, הפרת מחויבות המעסיק לערוך רישום מפורט ומדויק של שעות העבודה של עובדיו, ואי הצגת פנקס שעות עבודה מסודר על ידו, מובילה להגמשת נטל הראיה המוטל על העובד בכל הנוגע להוכחת היקפן המדויק של השעות הנוספות שביצע, ובמקרים המתאימים גם להעברת הנטל למעסיק בקשר לכך[2]
. במקרה הנדון,
נקודת הבריח של גרסת המערער בבית הדין האזורי ובערעור היא טענתו כי עבד ב"מתכונת קבועה". אולם, בית הדין האזורי קבע כי ממכלול העדויות והראיות עולה כי עבודתו של המערער הייתה במתכונת שאינה קבועה, ולפיכך הופרכה גרסת המערער בעניין היקף עבודתו בשעות נוספות. המערער שב והפנה לעדויות שנפרסו בפני
בית הדין האזורי, ובעיקר הסתמך על עדותו של מר יוחאי זורע. אלא שההתמקדות בעדות יחידה תוך התעלמות מיתר העדויות שנפרסו, על הקשיים העולים מהן, אינה מדרכה של ערכאת הערעור אלא במקרים חריגים וברורים על פני הדברים. שכן, הערכת המשקל של העדויות השונות מסורה לערכאה הדיונית, בין היתר, בשים לב להתרשמותה מהעדים עצמם. במקרה זה איננו סבורים כי בידינו ליתן לעדותו של מר זורע משקל שיש בו כדי להתגבר על יתר הקשיים שעלו מעדויות התביעה, ולכן לא מצאנו טעם טוב להתערב בקביעת בית הדין האזורי, אשר על פני הדברים, עולה בקנה אחד עם חומר הראיות שנפרס בפני
ו.


ג.
לענין דמי ההבראה

: כמו במקרה של השעות הנוספות, קביעת בית הדין האזורי כי התלוש משקף את התשלומים, מעוגנת היטב בחומר הראיות ולמעשה גם בעדותו של המערער עצמו. טענת המערער לפיה תשלום דמי הבראה לשיעורין מהווה הפרה של צו ההרחבה בדבר דמי ההבראה דינה להדחות. כבר נפסק כי אין מניעה מלעשות כן[3]
. אכן, יכול ובנסיבות מסויימות תשלום דמי הבראה מדי חודש בחודשו ובסכום שאינו חופף לשיעור שנקבע בצו ההרחבה בנושא יהווה סממן להיות התשלום חלק מ'השכר הרגיל', אך משנקבע במקרה שלפנינו כי מדובר בתשלום אמיתי של דמי הבראה לא מתעורר קושי במקרה זה.

כפי שעולה מתחשיב המערער, שלא נסתר על ידי המשיבה, דמי ההבראה ששולמו למערער מדי חודש בחודשו בשנים 2000 – 2007 שולמו בחסר
מצטבר של
2,947 ₪.
לא מצאנו בפסק הדין האזורי התייחסות לטענה זו של המערער, והמשיבה לא נתנה לנו טעם מדוע אין הוא זכאי להפרשים אלה. לפיכך אנו קובעים כי המערער זכאי להפרש דמי הבראה בסך של 2,947 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.07 ועד למועד התשלום בפועל.


ד.
נסיבות סיום העבודה

: גם קביעת בית הדין האזורי באשר לנסיבות סיום העבודה היא קביעה עובדתית המעוגנת היטב בחומר הראיות ולא מצאנו שיש להתערב בה. מעביד אינו יכול לקבוע כי יש לראות בעובדו כ'מתפטר'[4]
. עמדה שכזו משמעה, ודאי בנסיבות המקרה שלפנינו, משום פיטורים ויצירת זכות לעובד לקבל פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. צדק בית הדין האזורי כי לא עלה בידי המשיבה להוכיח כי יש מקום לשלול מהמערער את פיצויי הפיטורים ו/או את ההודעה המוקדמת, ולפיכך בדין חייב בית הדין האזורי את המשיבה לשלמם למערער. יחד עם זאת, בדין קבע בית הדין האזורי כי בנסיבות העניין המערער לא פוטר שלא כדין. משהמערער לא היה כשיר לעבודתו ומשהמערער לא הסכים להיבדק כדי לבדוק את התאמתו לעבודה אחרת, הרי שפיטוריו (הלכה למעשה) לא היו בבחינת חוסר תום לב.

באשר לטענה על הליך הפיטורים שנפל בו פגם בהעדר שימוע – תחילה יאמר כי אנו דוחים את טענת המשיבה לפיה במועד פיטורי המערער לא חלה עליה חובת השימוע בהיותה מעסיק ב'מגזר הפרטי'. טענה זו ששבה ועולה מעת לעת כבר נדחתה ונקבע לא אחת כי חובה זו חלה גם ב'מגזר הפרטי'[5]
. יחד עם זאת, וכבר נפסק כך לא אחת - לא כל מקרה בו יפוטר עובד בהעדר שימוע יצדיק פסיקת פיצוי, הכל תלוי בנסיבות הענין ובאיזון שבין השיקולים השונים[6]
. במקרה זה אנו סבורים שבנסיבות הענין, ובכלל זה התכתובת העניפה שבין הצדדים בסמוך לפני הפיטורים ובה הועלו טענות הצדדים, לא היתה הצדקה לפסיקת הפיצוי על הפיטורים בהעדר שימוע.


ה.
פיצויי הלנת פיצויי פיטורים

: בית הדין האזורי הפחית את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים לשיעור של הפרשי הצמדה וריבית כחוק, זאת משמצא כי נפלה מחלוקת בשאלת הזכאות לפיצויי פיטורים. ככלל ערכאת ערעור אינה מתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית לפסוק פיצויי הלנה[7]
. לא מצאנו כי במקרה זה יש מקום לחרוג מהכלל ולהתערב בקביעתו של בית הדין האזורי.


ו.
סכום פיצויי הפיטורים וחלף ההודעה המוקדמת

: ביסוד הערעור על סכום פיצויי הפיטורים וחלף ההודעה המוקדמת עומדת הטענה כי היה על בית הדין להביא בחשבון השכר הקובע גם את רכיב ה'בונוס' הקבוע. משנקבע כי רכיב 'הבונוס' שולם הלכה למעשה בגין 'עבודה נוספת' ומשלמעשה אין על כך מחלוקת, הרי שלא היה מקום להביא רכיב זה בחשבון השכר הקובע לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת. משכך דין הערעור ברכיב זה להדחות גם הוא.


ז.
הוצאות משפט

: בית הדין האזורי לא חייב מי מהצדדים בתשלום הוצאות משפט. בית הדין נימק עמדתו זו, בין היתר, בשל הגשתן של ארבע תובענות שונות מצד המערער. ככלל ערכאת ערעור אינה מתערבת בהחלטת הערכאה הדיונית בקשר לפסיקת הוצאות המשפט[8]
. אמנם, במקרה זה היתה הצדקה לתביעה הנפרדת לדמי הבראה שהוגשה בתקופת המחלה ועוד טרם ניתוק יחסי עובד ומעביד, אולם לא היתה מניעה מלתבוע את יתר הרכיבים בכתב תביעה אחד. יחד עם זאת, גם אם נקבל את עמדת המערער לגבי הכורח בהגשתן של התביעות כפי שהוגשו, אין בכך כדי להוביל להתערבות בקביעת בית הדין האזורי, זאת בהתחשב בתוצאה של ההליך בבית הדין האזורי ובכך שעיקר התביעה והראיות הוקדשו
לשעות הנוספות.

5.
טרם נעילה, ראוי להתייחס לעניין שחרור ביטוח המנהלים. בית הדין האזורי פסק כי יש לשחרר את הביטוח לטובת המערער. ככל שהמערער סבור כי המשיבה לא סיפקה לו או לחברת הביטוח את המסמכים הדרושים לשם שחרור כאמור, הרי ש'תרופתו' אינה במסגרת הערעור. יחד עם זאת רשמנו בפני
נו את הודעת המשיבה בדיון כי היא תשוב ותעביר למערער ולחברת הביטוח את כל הדרוש לצורך שחרור כאמור, ואין לנו להניח כי הדברים כבר הגיעו או יגיעו לפתרונם במהרה. אם לא כן, פתוחה הדרך בפני
המערער לפעול בהתאם.

6.
סוף דבר

- דין שני הערעורים להדחות בעיקרו של דבר. למעט חיוב המשיבה לשלם למערער, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, הפרשי דמי הבראה כאמור בסעיף 4 ג' לעיל. לאור התוצאה, אין צו להוצאות בערעור.




ניתן היום, ג' סיון תשע"ב (24 מאי 2012), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.






רונית רוזנפלד
,
שופטת, אב"ד

לאה גליקסמן
,
שופטת

אילן איטח
,
שופט

מר יצחק שילון,
נציג ציבור (עובדים)


מר יצחק דויטש,
נציג ציבור (מעבידים)


[1]


ע"ע (ארצי) 299/03 חנן גרין - מילאון בע"מ, (2005); ע"ע (ארצי) 424/06 מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי, (2007).
[2]


רא' לאחרונה: ע"ע (ארצי) 211/10 ארקדי נדצקי – שמירה ובטחון הצפון בע"מ, (11.5.12 והאסמכתאות שם.
[3]


עד"מ (ארצי) 13/07
אלירן אסלטי- כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ, ניתן ביום 29.10.08.
[4]


דב"ע (ארצי) לב/3-58 רשות השידור – מאיר אשל, פד"ע ד 298, 302 (1973).
[5]

ע"ע (ארצי) 573/09 דב זיידמן – אי.סי.איי. טלקום בע"מ, (2010).
[6]


עניין דב זיידמן והאסמכתאות שם.
[7]


ע"ע (ארצי)83/09 יצחק ענבר- ארזים השקעות בע"מ, (2010).
[8]



ע"ע (ארצי) 394/08

"נתיב" קרן הפנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות - שלום בוחנה
, (2009).







עע בית הדין הארצי לעבודה 15173-09/10 אליק אברמוב נ' אילשר סוכנויות מזון בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/05/2012)