פסקי דין על מיירה גוטרמן | פסקי דין על ריל האוזינג | פסקי דין על חיים בראון |

57507-01/11 סע     30/05/2012




סע 57507-01/11 מיירה גוטרמן נ' ריל האוזינג בע"מ, חיים בראון








בית דין אזורי לעבודה בירושלים



ס"ע 57507-01-11 גוטרמן נ' ריל האוזינג בע"מ
ואח'






בפני

כב' השופטת
יפה שטיין

סוזי לוי, נציגת ציבור (ע)
אילן לוי, נציג ציבור(מ)


תובעת

מיירה גוטרמן

ע"י עו"ד אליהו בן טובים


נגד


נתבעים

1.ריל האוזינג בע"מ
2.חיים בראון



פסק דין
זהו פס"ד בתביעה שהגישה התובעת כנגד שני הנתבעים בגין הפרשי שכר וזכויות שונות המגיעות לה, לטענתה, מנתבעת 1 (להלן גם הנתבעת או החברה), כמעסיקה, וכנגד
נתבע מס' 2 (להלן גם: מר בראון), כמנהלה וכבעל השליטה בחברה - בשל
הרמת מסך.
העובדות הרלבנטיות, כעולה מהדיון המוקדם שקויים:
א.

הנתבעת הינה חברה לבניה מודולרית, והועסקו בה כ- 14 עובדים בתקופה הרלבנטית לתביעה.
ב.

התובעת עבדה אצל הנתבעת מיום 1/11/07 ועד ליום 31/10/10.
ג.

מר בראון הוא מנכ"ל ובעל שליטה בנתבעת.
ד.

עבודת התובעת בוצעה מביתו של מר בראון בירושלים, שם מצויים משרדי החברה. לעיתים בוצעה העבודה מביתה או ממקומות אחרים.
ה.

לצורכי עבודתה, העמידו הנתבעים לרשות התובעת מחשב, מדפסת וטלפון סלולארי.
ו.

התובעת קיבלה תלושי שכר, המשקפים את התשלומים ששולמו לה בפועל, כשלטענתה התלושים לא שיקפו את מלוא הזכויות שהגיעו לה.
3.
המחלוקות
בתיק:
א.

האם זכאית התובעת להפרשי שכר עבודה. בהקשר זה, מה היה השכר שהוסכם עם התובעת לו הייתה זכאית. ככל שהתובעת זכאית להפרשי שכר מה שיעורם. האם נספח ג' לכתב התביעה משקף את הסכם השכר בין הצדדים כטענת התובעת.
ב.

האם התובעת הייתה בעלת מניות בנתבעת, מה שיעור המניות, וככל שכן, מה השלכת הדבר לעניין זכויותיה ומעמדה בחברה.
ג.

מה היו נסיבות סיום עבודתה של התובעת. האם נכונה טענת התובעת כי הרקע לסיום העבודה היה אי תשלום שכרה וזכויותיה והבטחות שהופרו לתשלומי שכר, או שמא נכונה טענת הנתבעת כי התובעת התפטרה מיוזמתה. כפועל יוצא, האם זכאית התובעת לפיצויי פיטורים וככל שכן, באיזה שיעור.
ד.

האם זכאית התובעת לפיצוי בגין היעדר הפרשות לקרן השתלמות ולגמל וככל שכן, באיזה שיעור.
ה.
האם זכאית התובעת לדמי הבראה וככל שכן, באיזה שיעור.
ו.
האם בנסיבות העניין קמה לתובעת זכות לפיצוי בגין עגמת נפש ופיצוי בגין נזק לא ממוני וככל שכן, באיזה שיעור.
ז.

ככל שיפסק, כי התובעת זכאית להפרשי שכר או לפיצויי פיטורים, האם עומדת לה זכות להלנה בגינם ואף לפיצויי הלנה מוגדלים בהתאם לחוק שכר מינימום, או שמא לנתבעת טענת הגנה טובה.
4.
אופן ניהול התיק:
במועד הגשת
כתב ההגנה והדיונים המוקדמים בתיק, היו הנתבעים מיוצגים על ידי עו"ד מטעמם, אלא, שלקראת מועד הדיון הוגשה
בקשה לשחרור בא כוחם מהייצוג בתיק, ובית הדין אישר זאת. התובעת, הגישה לבית הדין תצהיר עדות ראשית, אולם מטעם הנתבעים (שכבר לא היו מיוצגים), לא הוגשו תצהירים. במועד הדיון שמע בית הדין את עדותו של מר בראון
(שהינו גם מנהל הנתבעת), והוא נחקר בחקירה שכנגד. יצויין עוד כי בתחילת הדיון
הבהיר מר בראון כי
אף שאינו מיוצג עוד, מבקש לקיים את הדיון, כפי שנקבע, וכי אין בכוונתו (וביכולתו הכלכלית) לשכור שירותי עו"ד. לאור זאת, קויים הדיון, כאמור, ללא ייצוג מטעמו.
הצדדים
סיכמו בע"פ, בסיום הדיון.

5. דיון והכרעה:
א.
מעמדה של התובעת בחברה:
בכתב ההגנה נטען כי מעמדה של התובעת בחברה לא היה כשל עובדת, והיא אף קיבלה מניות בחברה. אלא, שמתוך
המוסכמות שבתיק עולה, כי התובעת קיבלה תלושי שכר, ועבדה בפועל

מיום 1/11/07 ועד ליום 31/10/10. לרשות התובעת הועמד מחשב בביתו של מר בראון, ולפי דבריו – שלא
נסתרו – היה לה גם מחשב בביתה שהועמד לרשותה לצרכי העבודה.
מתוך
המסמכים שהוגשו, ובתוכם גם נספח א' לכתב התביעה (תעודת התאגדות חברה ומידע על פרטי החברה מרשם החברות), עולה, כי התובעת לא קיבלה מניות עם תחילת עבודתה (ומאידך, כי אין מדובר בחברה משפחתית, כפי שטען ב"כ התובעת). בנוסף, התובעת לא השקיעה כספים משלה בחברה, ולא הייתה מהמייסדים. אכן התובעת קיבלה בשלב מסויים
2,000 מניות – כפי שהודה גם מר בראון בעדותו, אך אלו הוחזרו לחברה כעבור זמן לא רב, וניתנו גם לעובדים אחרים בחברה.
לעניין זה, מקובלת עלינו עדות התובעת, כי
קיבלה את המניות ביוזמתו של מר בראון, והחזירה אותם לבקשתו, וכי אין בעובדה זו כדי לשלול את מעמדה כעובדת בחברה. הטענה של מר בראון בעדותו, כי כלל לא ידע – עד לקבלת מסמכי התובעת בתביעתה (ותביעת המוסד לביטוח לאומי כנגדו) – כי הוצאו לה תלושים, הגם שמעוררת תמיהה – אין בה כדי לשנות את העובדה שאכן אלו הוצאו לה בפועל. מצד שני, העובדה שהתובעת המתינה זמן רב כל כך (למעלה משלוש שנים), עד אשר הפסיקה את עבודתה, והגישה תביעה, למרות שקיבלה לטענתה רק חלק קטן משכרה – מלמדת כי אכן
צורת ההתקשרות בין הצדדים הייתה
מלווה בהסכמות בע"פ שלא נרשמו, על פיהן לא תקבל את מלוא את
שכרה המלא בסיום כל חודש
בחודשו, אלא תהיה השלמה בשלבים מאוחרים יותר, כשיהיו לחברה כספים (שאם לא כן – לא ניתן לקבל כל הסבר כיצד לא עזבה את החברה
בחודשים הראשונים, כשהתברר לה שהיא מקבלת רק חלק מהסכום שהובטח לה). התנהגות נוספת – שאינה מאפיינת יחסי עובד ומעביד "קלאסיים" – נעוצה בעובדה, שהתובעת
העבירה צק' אישי שלה לחשבון הבנק של הנתבעת, כשהודע לה שחזר צ'ק עשירי.
לעניין זה הבהירה
התובעת, והבהרה זו מקובלת עלינו, כי היה
לה חשש שהחזרת הצ'יק העשירי לחברה, תיפגע גם בחשבונה שלה, כמי שהייתה מורשית חתימה.

לאור כל האמור לעיל, שוכנענו, כי התובעת אכן הייתה עובדת שכירה, כי אין במניות שקיבלה, או בצ'ק היחידי שהפקידה לחשבון החברה (ושהחוזר לה לאחר מכן),
כדי לשנות את מעמדה
זה, וכי הייתה זכאית לשכר שסוכם עימה בתחילת העסקתה. זאת,
גם אם
הייתה מוכנה
- לאור מערכת היחסים הטובה שבינה לבין מר בראון ואשתו
– להמתין עם הפרשי התשלומים עד שירווח לחברה
(אף כי למוכנות זו מצידה תהיה
השלכה על זכאותה לפיצויי הלנה, כפי שיובהר בהמשך).
ב.
גובה השכר ותנאי עבודתה:

בחקירתו הנגדית נשאל
מר בראון (עמ' 13 משורה 25):
"ש. כאשר דובר ביניכם על השכר, מה הצעת לה?
ת. אם אני לא טועה מקסימום של 14,000 ₪ לחודש אם היא ממלאת את התפקידים שביקשתי ממנה.
ש. אני אומר לך שזה היה 15,000 ₪?
ת. יכול להיות 15,000 ₪. אין לי את הרישומים לפני

".
מתוך דברים אלו עולה, כי טענת התובעת כי סוכם עימה על שכר של 15,000 ₪ ברוטו, הינה טענה נכונה, וכי אכן סוכם שזה יהיה שכרה , גם אם הסכימה שלא לקבל את הסכומים
במלואם, בסוף כל חודש וחודש, אלא לכשיתקבלו כספים בחברה.
מתוך התלושים עולה כי התובעת מעולם לא קיבלה שכר של 15,000 ברוטו, אלא בסכומים הנעים בין כ- 4,000 ל- 7,000 ₪ לחודש, ולפיכך זכאית התובעת להשלמת שכר, כנתבע על ידה.
ולעניין התנאים הסוציאליים שנתבעו על ידי התובעת: ב"כ התובעת שאל את מר בראון בחקירתו הנגדית (עמ' 13 סיפא) האם התנאים שצורפו כנספח ג' לכתב התביעה
(הודעה
מיום 25/6/08 על תנאי עבודתה) הם אלו
התנאים שהוצעו לה, והוא השיב בחיוב.

לפיכך יש לפעול על פי האמור בנספח ג' לעניין זכויותיה הסוציאליות. יצויין, כי לדברי מר בראון בעדותו, נאמר לו על ידי רואה החשבון שלו, כי התובעת
זכאית להפרשי שכר וזכויות שונות בסדר גודל של
כ-26,000 ₪ בלבד, אלא שלא ניתן כל הסבר מניין לקוח סכום זה, ועל בסיס מה חושב. לפיכך, ומשלא הומצא תחשיב נגדי ומספק של זכויותיה כטענת הנתבעים – זכאית התובעת לפרשי שכר, הבראה, גמל וקרן השתלמות – כפי שתבעה.
ג.
פיצויי פיטורין:
לטענת הנתבעים
- התובעת התפטרה מיוזמתה ואינה זכאית לפיצויי פיטורין. ואכן, אין חולק שהתובעת התפטרה. אלא, שמשהתובעת לא קיבלה למעלה משלוש שנים את מלוא השכר שהובטח לה, וכן את זכויותיה הסוציאליות (כעולה מנספח ג' לכתב התביעה), הייתה זכאית להתפטר, תוך קבלת פיצויי
פיטורין.
התובעת לא הייתה אמורה להמתין ללא גבול לתשלומים אלו, ומשלא קיבלה את הפרשי השכר וזכויותיה הסוציאליות כפי שסוכם עימה, תהיה זכאית גם לפיצויי פיטורין.
ד.
פיצויי הלנה:
התובעת תובעת פיצויי הלנה, אף מוגדלים, לאור אי קבלת מלוא שכרה, במשך כשלוש שנים. לאחר ששמענו את העדויות בתיק, לא מצאנו מקום לפסיקת פיצויי הלנת שכר, כאשר ברור, גם מעדות התובעת עצמה, כי
ידעה על המצב הכלכלי
הקשה של החברה (גם מכוח מעמדה הבכיר בחברה), וכי הסכימה להמשיך ולעבוד בה למרות שקיבלה רק שכר חלקי. התנהגותה מלמדת, כי במערכת היחסים המיוחדת ששררה ביניהם, הייתה גם הסכמה מצידה שלא לעמוד על השכר שסוכם עימה, כל עוד החברה מצויה בקשיים כלכליים (בין השאר מתוך רצונה האמיתי שהחברה תצליח, ואולי אף מתוך תקווה כי להצלחתה העתידית של החברה תהיה השפעה כלכלית גם עליה אישית). בנסיבות אלו, ולאור הסכמה זו,
אין זה סביר
לדרוש מהחברה פיצויי הלנה
עבור כל החודשים בהם המשיכה לעבוד, בהסכמה,
בשכר חלקי בלבד, ולכל הפחות ניתן לראות באי התשלום במועד, ע"פ ההסכמה כטעות כנה. לאור זאת יופחתו פיצויי ההלנה לכדי ריבית והצמדה בלבד.
לעניין פיצויי הלנת פיצויי פיטורין – גם בנקודה זו, איננו
סבורים כי התובעת
זכאית לפיצויי הלנה. מעבר למחלוקת באשר לעצם מעמדה של התובעת בחברה, משהתובעת התפטרה, הייתה מחלוקת של ממש האם זכאית לפיצויי פיטורין. לפיכך גם ברכיב זה אנו מפחיתים את פיצויי ההלנה לגובה של ריבית והצמדה.
ה.
פיצוי בגין עוגמת נפש ו/או בגין נזק לא ממוני:

לאחר שעיינו בתצהיר התובעת, ושמענו את חקירתה הנגדית, ובמלוא החומר שבתיק, לא מצאנו כי היא זכאית לפיצוי בגין עוגמת נפש ו/או
לפיצוי בגין נזק לא ממוני. התובעת, כאמור, שיתפה פעולה בהסכמה, וביכרה להמשיך לעבוד מעל שלוש שנים,
ואף לא פעלה למימוש זכויותיה,
וזאת – כפי ששוכנענו -
בין השאר, בשל מערכת היחסים החברית ההדדית שהייתה אז בין התובעת לבין מר בראון (ואשתו). התובעת הייתה בעלת תפקיד אדמינסטרטיבי בכיר בחברה,
הייתה מורשית חתימה, ואף ידעה כל העת את מצבה הפיננסי. כיוון שהחליטה להמשיך לעבוד כל העת למרות החוסרים במשכורתה – אינה יכולה היום לבוא ולטעון כי היא זכאית לפיצוי בגין עוגמת נפש או פיצוי לא ממוני. איש לא הכריח אותה להמשיך לעבוד כל התקופה, וברור כי אף עשתה כן מתוך אמונה בהצלחת החברה – הצלחה
אשר הייתה מטיבה גם עימה (גם אם הייתה בעלת מניות רק בחלק מהזמן). לאור זאת,
וכאמור – איננו סבורים שיש מקום לפסיקה בגין עוגמת נפש (רכיב שבית הדין הארצי כבר קבע כי
ניתן במקרים חריגים בלבד), ואף לא בגין נזק לא ממוני.
ו.
הרמת מסך ההתאגדות – הפסיקה:
הפסיקה לעניין הרמת מסך קובעת לא אחת כי נקודת המוצא בסוגיית הרמת מסך ההתאגדות בתאגיד, היא שיש לתת תוקף לקיומה המשפטי העצמאי והנפרד של חברה (

דב"ע נג/3-205
מוחמד וגיה - גלידות הבירה
פד"ע כז 345, 350), וככל שלא מתקיימים תנאי הפסיקה להרמת מסך – אין מקום להרמת מסך. עוד יצויין כי
לפי סעיף 6(א)(1) לחוק החברות התשנ"ט-1999

הרמת מסך ההתאגדות הינה בבחינת חריג לכלל, של קיומה העצמאי והנפרד של החברה. אחת העילות המובהקות בהן נעתר בית הדין
(או בימ"ש אחר) להרמת המסך הינה
שימוש לרעה שעושים בעלי העניין בחברה באישיותה המשפטית הנפרדת, כגון: מעשי תרמית, עירוב נכסים של בעלי עניין עם נכסי החברה, מימון לא מספיק לפעולות החברה, הברחת נכסים, ועוד (ר'
דב"ע לח/52-3
ברגר - קאמיל
פד"ע י 435;

ע"ע 1170/00
פרידמן - יוניוב ירחמיאל ובניו
עבודה ארצי לג 34;

ע"ע 1201/00
זילברשטיין

- ערב חדש
(ניתן ביום 17.2.2002)). גם בע"ע 129/10
אופיר זוננשיין –
g.s.s.
אליו היפנה ב"כ התובעת בסיכומיו, הבהיר בית הדין
"כפי שכבר נקבע פעמים רבות בפסיקה, נקודת המוצא היא הכלל לפיו יש
ליתן תוקף לקיומה העצמאי של החברה שהינו עיקרון יסוד בדיני התאגידים. החריג לכך, בדמות הכלל בדבר הרמת מסך, נועד למקרים חריגים ויוצאי דופן כדי לתת מענה לניצול לרעה של עיקרון האישיות המשפטית של החברה על ידי בעל מניות בה, כך שהוא מסתתר מאחורי מסך ההתאגדות על מנת להתחמק מהתחייבויות שנטל על עצמו
תוך מעשה תרמית או התנהגות בלתי נאותה".
ז.
ומן הכלל אל הפרט - האם יש מקום להרמת מסך באופן אישי כלפי
מר בראון?
לאחר ששמענו את העדויות, ולאור הפסיקה,
התשובה לכך שלילית. כפי שעולה מנספח א' לכתב התביעה -
לחברה מס' בעלי מניות ומשקיעים בחברה, ומר בראון הינו אחד מהם.
כפי שהעיד מר בראון, עדות אמינה עלינו, אף הוא ומנהלים נוספים – לא קיבלו שכר מלא בגין עבודתם בחברה. הנתבע, שהינו עולה חדש בארץ כחמש שנים, הינו על פי עדותו, בעל השכלה רחבה, ופרופ' למנהל עסקים ולמשפטים (שלדבריו, לא
עבד מעולם כעו"ד אלא רק כמרצה למשפטים בחו"ל).
לדבריו, עלה לארץ מטעמים ציוניים, וסבר כי יהיה בידו להקים בתים באיכות טובה במיוחד , תוך שימוש בטכנולוגיות שונות, אלא שבשל חוסר הבנת ההליכים בארץ, במיוחד בנושא
קבלת אישורי הבניה, שהיו בפרקי זמן ממושכים – לא הצליח,
לעמוד ביעדי החברה, והחברה נקלעה
לקשיים כלכליים.
הנתבע הסביר עוד, כי דווקא משום כך, הקיף את עצמו בידידים שיוכלו לייעץ לו, והתובעת אף הייתה אחת מהם. אלא, שכאמור, הדבר לא צלח, למרות
מניעיו הציוניים, ורצונו לבנות בארץ בתים יחודיים. לא הוכח כלל כי הנתבע פעל בחוסר תום לב, כי עשה שימוש לרעה
באישיות המשפטית הנפרדת של החברה,
ערבב נכסים, או ניסה להונות וכד'. משרדי החברה אכן
מוקמו בביתו – אך אין בכך די כדי ללמד
על כך שהעבודה נעשתה עבורו אישית, או כי
לא הייתה הפרדה בין ביתו לעבודתו. מיקום המשרד כשלעצמו – אינו יוצר עילה להרמת מסך, כאשר ברור כי
הפעולות נעשו עבור החברה ובמסמכי החברה. ונקודה נוספת: הנתבע, אכן העיד כי ביקש מס' פעמים מהתובעת כי תבצע עבורו עבודות אישיות, אך הוא נתן לכך הסבר משכנע בעדותו. וכך נשאל והשיב (עמ'
15 משורה 8):
"ש. במסגרת עבודתה של התובעת ביקשת ממנה לטפל בעניינים פרטיים שלך?

ת. כן. אנשים שהשקיעו הבינו שלא הבנתי הרבה מהשיטה בישראל, וזה היה נותן לי יותר זמן לנהל את החברה כי אפשר היה להעסיק שני אנשים אחד שיהיה נהג אישי שלי ושנית – רציתי שהמזכירה האישית שלי תעזור לי לפתוח חשבונות ודברים כאלה שלוקח הרבה זמן, וזה היה בסדר שחברה תשלם עבור זה כדי לאפשר לי יותר זמן בענייני החברה.
ש. אז מי עשה את הפעולות האלה, התובעת?
ת. חלק מהתפקידים של התובעת היו לא לנהוג, אבל לעזור לי להסתגל בחברה הישראלית זה כן

".
תשובות אלו, מקובלות עלינו. מר בראון כעולה חדש, שלא הסתגל לביורוקרטיה בארץ, ביקש – כפי שהודה -
מהתובעת, כמזכירתו האישית, וכבעלת תפקידים אדמיניסטרטיביים בחברה, לסייע לו באופן אישי בעניינים שונים, והיא עשתה כן. אין בכך כדי ללמד כי התובעת פעלה כל הזמן או במרבית הזמן
עבורו באופן אישי, אלא כי עשתה כן
מפעם לפעם –
מתוך רצון טוב, וכידידה – במטרה לסייע לו, לאור קשיי ההסתגלות שלו בארץ. יצויין עוד, כי נספח ג' לכתב התביעה המפרט את תנאי עבודתה של התובעת, הגם שלא חתום, מדבר על זכויותיה מהחברה (כמו למשל – קבלת רכב מהחברה, הטבות שונות מהחברה וכד)'.
מכל האמור לעיל, לא מצאנו ביסוס כלשהו לטענת התובעת כנגד מר בראון באופן אישי, ולא הונחה בפני
נו תשתית ראייתית להרמת מסך על פי התנאים שנקבעו בפסיקה. העובדה, שבסופו של דבר,
החברה כשלה, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק הרמת מסך.
מכל האמור – איננו מקבלים את
תביעת התובעת להרמת מסך ההתאגדות כנגד מר בראון באופן אישי, והתביעה האישית כנגדו – נדחית.
סוף דבר:
נתבעת מס' 1 תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

סך של 329,063.96 ₪ כהפרשי שכר (ברוטו)
סך של
20,818 ₪ כפיצוי בגין אי הפרשות לגמל,
סך של 34,697.25 ₪ כפיצויי פיטורין,
סך של
3,861 ₪
כדמי הבראה,
סך של 31,228.05 ₪
כפיצוי בגין אי הפרשות לקרן השתלמות.
כל הסכומים יישאו
ריבית והצמדה מיום 1/11/10 ועד ליום התשלום בפועל.
בנוסף תשלם נתבעת מס' 1 לתובעת סך של 5,000 ₪ כשכ"ט עו"ד.

התביעה כנגד נתבע 2 נדחית ללא צו להוצאות.

ערעור על

פסק דין

זה
ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

ניתן היום,
ט' סיון תשע"ב, 30 למאי 2012, בהעדר הצדדים.






נציג ציבור(ע)
סוזי לוי

נציג ציבור(מ)
אילן לוי

יפה שטיין
, שופטת
אב"ד































סע בית דין אזורי לעבודה 57507-01/11 מיירה גוטרמן נ' ריל האוזינג בע"מ, חיים בראון (פורסם ב-ֽ 30/05/2012)