פסקי דין על לורה שאול לבל | פסקי דין על דניס פלוס-ברוקמן | פסקי דין על מיכאל לוי | פסקי דין על דן הולבן | פסקי דין על מוריס לוי | פסקי דין על אשר פרג'ון | פסקי דין על אולימפיק איירוויס

913923/99 עב     18/07/2004




עב 913923/99 לורה שאול לבל,דניס פלוס-ברוקמן,מיכאל לוי,דן הולבן ,מוריס לוי,אשר פרג'ון נ' אולימפיק איירוויס




1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האיזורי לעבודה ת"א – יפו
עב 913923/99
עב 913924/99
עב 913925/99
עב 913926/99
עב 913927/99
עב 913928/99



בפני
:
כב' השופטת דינה אפרתי

תאריך:



בעניין:
1. 1. לורה שאול לבל

2. דניס פלוס-ברוקמן

3. 3. מיכאל לוי

4. דן הולבן

5. מוריס לוי

6. אשר פרג'ון



ע"י ב"כ
עו'ד סנדר נאוה

התובעים

נ ג ד


אולימפיק איירוויס



ע"י ב"כ
עוה"ד יוסי ושירי בייטנר

הנתבעת

פסק דין



1. התובעים, שהיו עובדי הנתבעת, הגישו תביעה לתשלום השלמת פיצויי פיטורים, בטענה כי בחישוב פיצויי הפיטורים המוגדלים שנערך להם, עם סיום עבודתם, לא נלקח בחשבון רכיב של 1/12 ממשכורת 13, רכיב אשר לטענתם, במשך כל שנות עבודתם היווה חלק משכרם לכל דבר ועניין.

2. הרקע העובדתי

הרקע העובדתי שאינו שנוי במחלוקת, כעולה מהתשתית העובדתית שהובאה בפני
, הוא כדלקמן:-

2.1 התובעת 1 הועסקה בנתבעת החל מיום 10.1.1973 ועד ליום 1.3.1999
מועד בו פרשה מהעבודה, סה"כ 26.25 שנים. עם קבלתה לעבודה קבלה התובעת 1 מהנתבעת הודעה בכתב המפרטת את שכרה, בין השאר, כדלקמן:-
you will receive a gross salary of il. 350.- and your national insurance of il. 29.90 will be paid on your behalf. you will also receive a thirteenth salary thus giving you a gross salary of il. 921.- per month.
התובעת 2 הועסקה בנתבעת החל מיום 10.5.1974 ועד ליום 1.3.1999
מועד בו פוטרה מעבודתה, סה"כ 24.89 שנים.
התובע 3 הועסק בנתבעת החל מיום 24.3.1978 ועד ליום 1.3.1999 מועד בו פוטר מעבודתו, סה"כ 20.92 שנים.
התובע 4 הועסק בנתבעת החל מיום 10.6.1976 ועד ליום 1.3.1999 מועד בו פוטר מעבודתו, סה"כ 22.75 שנים.
התובע 5 הועסק בנתבעת החל מיום 1.4.1966 ועד ליום 1.3.1999 מועד בו פוטר מעבודתו, סה"כ 32.9 שנים.
עם קבלתו לעבודה קיבל התובע 5 מהנתבעת הודעה בכתב המפרטת את שכרו, בין השאר, כדלקמן:-
you will receive a gross salary of il575 per month as well as a thirteenth salary which is equivalent to a gross salary of 623 per month”
התובע 6 הועסק בנתבעת החל מיום 24.8.1964 ועד ליום 1.3.1999 מועד בו פוטר מעבודתו, סה"כ 34.51 שנים.
יצוין כי לכתב התביעה צורפו הודעות הנתבעת המתייחסים לתובעת 1 ולתובע 5 בלבד.

2.2 ביום 6.3.1981 נחתם בין הנתבעת לבין ההסתדרות הכללית, הסתדרות הפקידים ומועצת פועל תל-אביב יפו, הסכם קיבוצי מיוחד. (להלן-ההסכם הקיבוצי).
ההסכם הקיבוצי, שהוא הראשון שנחתם בנתבעת, הסדיר את תנאי העבודה של עובדי הנתבעת. עד למועד חתימתו של ההסכם הקיבוצי, נהגה הנתבעת למסור לעובדיה הודעות בנוסח ההודעות שנמסרו לתובעת 1 ולתובע 5, בהם צוין סכום המשכורת ברוטו (gross salary) ובנוסף צוין כי העובד יהיה זכאי למשכורת 13, כך שמשכורתו ברוטו החודשית תעמוד על המשכורת ברוטו + 1/12 ממשכורת 13.
( you will receive a gross salary of il 575 per month as well as a thirteenth salary; which is equivalent to a gross salary of 623 per month) (נספח ג לכתב התביעה)
בפרק השביעי להסכם הקיבוצי שכותרתו "salary " בסעיף 18 נקבע כדלקמן:-
"salary
a) as of 1st january the employees salary consist of the basic salary plus the meal vacation and transportation allowance these allowances being from now onwards irrevocably cancelled in order to calculate the employees salary the meal vacation and transportation allowance granted in 1979 should be added to the basic salary of 31st december 1979
...
to determine the salary on which the above will apply’ the following will form the basic salary of the january 1st 1981 salary
1. december 31 st 1980 salary
2. seniority
3. 10% increase in salary
4. 21/6% h.c.o.l allowance from january 1st 1981 salary כעולה מהאמור לעיל משכורת הבסיס (basic salary) החל מחודש ינואר 1981 הוגדרה ככוללת את הרכיבים הבאים:-
משכורת חודש דצמבר 1980
ותק
10% תוספת שכר
21.6% תוספת יוקר.

בסעיף 19 להסכם הקיבוצי שכותרתו "משכורת 13" נקבע כי משכורת 13, המחושבת על בסיס משכורת חודש דצמבר של כל שנה, תשולם לכל העובדים הקבועים פעמיים בשנה – בערב פסח ובערב ראש השנה, כפוף לעבודה בפועל.

בסעיף 27(a) להסכם הקיבוצי שכותרתו "פיצויי פיטורים" נקבע כי במקרה של פיטורים תשלם החברה פיצויי פיטורים בהתאם לחוק.

2.7 במהלך שנת 1998 החליטה הנהלת החברה ביוון, מכוחו של צו מיוחד, שהוצא מטעם הפרלמנט היוני לצמצם באופן דרסטי את עלויות סניפיה של החברה ברחבי העולם. במסגרת הצמצומים האמורים שבמסגרתם, בין השאר, פוטרו 1,500 עובדים ברחבי העולם וכן נסגרו
סניפים, הוחלט לסגור כליל את הסניף בישראל ולפטר את כל 30 עובדי הנתבעת. בניסיון למנוע את סגירת הסניף כליל, פתח מנכ"ל הנתבעת, דאז, בהידברות עם ועד עובדי החברה מזה ועם הנהלת החברה ביוון – הידברות שהביאה ביום 10.1.1999, בתום משא ומתן מתמשך, לחתימת הסכם קיבוצי בין הנתבעת לבין ההסתדרות הכללית, הסתדרות הפקידים וועד העובדים.
מטעם הנתבעת ניהלו את המו"מ מר אלכס רבינו, ששימש באותה עת כמנכ"ל הנתבעת, ועו"ד לילי אייס-פרחיה, ששמשה באותה עת כיועצת המשפטית של הנתבעת. את ועד העובדים ייצגה עו"ד נעמי לנדאו, וה"ה מרדכי גלר ועפרה ציון מטעם הסתדרות עובדי המנהל והשירותים של הסתדרות הפקידים.
(להלן-הסכם 99)

2.8 עיקרי הסכם 99 התייחסו, בין השאר, לנושאים כדלקמן:-

א. מצבת כוח האדם של הנתבעת צומצמה ל- 16 עובדים.
ב. תכנית פרישה מרצון שהעניקה לפורשים מהנתבעת, כמו גם למפוטרים מסלול פיצויי פיטורים מוגדלים עד לתקרה של 200%, על פי הוותק בעבודה.

2.9 2.9 בסעיף ההגדרות הוגדרה המשכורת כדלקמן:-

salary: shall mean the basic salary as such appear on the pay check of the employee
בס"ק 4.1.1 ו- 4.1.2 להסכם נקבע, שיעור הפיצויים המוגדלים עד לתקרה של 200% על פי הוותק.

בס"ק 4.2 נקבע אופן חישוב פיצויי הפיטורים המוגדלים כדלקמן:-

for the purpose of the above calculation last salary shall mean the salary of february 1999 due for the payment on the 28th of february 1999 provided actual payment has been made by the company which includes full linkage to the col until payment that is the december 1998 col as published on the 15th january 1999...including as well as the seniority payment to be effected at the january salary as defined in: part vii-salary, par. 17.1 of the special collective agreement

בס"ק 4.3 בהתייחס למשכורת 13 נקבע כדלקמן:

in addition to the severance payment defined in par 4.1 above, all retirees joining the plan will be entitled to 2/12 of the 13th month salary. the pro-rata payment of this salary does not constitute part of the severnace payment when calculated under this para 4

2.9 בעקבות חתימת הסכם הפרישה ניצלה התובעת 1 את זכותה על פי ההסכם ופרשה מהעבודה.
ביום 28.2.1999 פוטרו התובעים 2-6 מעבודתם.
התובעת 1 והתובעים 2-6 קיבלו עם הפסקת עבודתם פיצויים מוגדלים כפי שנקבע בהסכם הפרישה. הרכיב של 1/12 ממשכורת 13לא נלקח בחשבון לצורך חישוב הפיצויים המוגדלים.

3. 3. בתצהיריהם טענו התובעים, בין השאר, כי עם קבלתם לעבודה, נמסר להם כי משכורתם החודשית כוללת רכיב בשיעור 1/12 מהשכר, וכי על רכיב ה- 1/12 הופרשו סכומים לפוליסת ביטוח המנהלים – דבר המצביע על כך שמרכיב השכר בגין התוספת של 1/12 מהווה חלק אינטגרלי מההפרשות לתנאים סוציאליים. עוד טענו, חלק מהמצהירים, כי במהלך המו"מ נמסר לעובדים כי רכיב ה- 1/12 יובא בחשבון לעניין פיצויי פיטורים, וכי למיטב ידיעתם, כל עובד אשר עזב את החברה קיבל פיצויי פיטורים לפי המשכורת הכוללת רכיב של 1/12 מן השכר, ועל כן בעקבות הנוהג לגבי עובדים אשר עזבו בעבר, היה ברור כי רכיב ה- 1/12 הינו חלק מן המשכורת הקובעת לעניין פיצויי פיטורים. עוד טענו המצהירים כי לא נטלו חלק במשא ומתן שהוביל לחתימתו של הסכם הפרישה ולא נתנו סמכות כלשהי בנוגע לחתימת ההסכם או לניסוחו.
לתצהירים צורפה חוות דעת אקטואריות שעניינן, לטענת התובעים, ההפרשות שנעשו על בסיס הרכיב של 1/12 מהמשכורת לפוליסות ביטוח המנהלים.

מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של מר אלכס רבינו, ששימש כמנכ"ל הנתבעת בישראל בין השנים 1994 – 1999, לפני כן היה עובד של הנתבעת משנת 1975, ובמהלך מספר שנים שימש גם כחבר ועד העובדים של עובדי הנתבעת, וכן תצהירה של עו"ד לילי אייס-פרחיה ששימשה בתקופה הרלוונטית כיועצת משפטית של הנתבעת, והשתתפה, יחד עם מר רבינו, בכל הליכי המשא ומתן, בין הנתבעת לבין וועד העובדים וההסתדרות, שבסיומם, כאמור, נחתם הסכם 99.
בתצהירו טען מר רבינו, בין השאר, כי העובדים מעולם לא העלו כל טענה בדבר חוסר סמכותו של וועד העובדים לנהל מו"מ מטעמם עם הנתבעת וטענה זו הועלתה לראשונה רק בתצהירי עדות ראשית של התובעים וזאת לאחר שקבלו פיצויי פיטורים נדיבים. עוד טען מר רבינו בהתייחס לחוות הדעת האקטואריות שהוגשו מטעם התובעים, כי ההפרשות שנעשו על ידי הנתבעת שלוש פעמים בשנה, נעשו על מנת להשלים את הפערים שנוצרו בפוליסות בטוח המנהלים ל- 100% פיצויי פיטורים ולא נעשו כהפרשה בגין רכיב משכורת 13. עוד הדגיש מר רבינו, בהקשר זה, כי נוהג זה היה מושרש בנתבעת שנים רבות וסוכם עם מנכ"ל הנתבעת דאז, מר זאב קיס ז"ל, בהיות מר רבינו חבר וועד עובדי הנתבעת.

בתצהירה טענה עו"ד אייס, בין השאר, כי במהלך המו"מ עלתה דרישה מטעם העובדים לקבל פיצויי פיטורין גם עבור משכורת 13, וכי תשובתה, כמו גם תשובתו של מר רבינו, הייתה כי אם ברצון העובדים לקבל פיצויי פיטורים גם בגין משכורת 13, אזי יוקטנו אחוזי פיצויי הפיטורים, וכי לאחר מו"מ סוכם עניין משכורת 13, אשר בא לידי ביטוי בסעיף 4.3 להסכם הקיבוצי, ואשר התייחס באופן ספציפי למשכורת 13, וקבע כי ישולם לעובדים הפורשים 2/12 ממשכורת 13, וכי חלק יחסי זה לא יהווה חלק מהפיצויים הנזכרים בסעיף. עוד טענה עו"ד אייס בתצהירה, כי זמן קצר, לפני המועד, שנקבע לחתימה, יצרה עמה עו"ד נעמי לנדאו קשר טלפוני ומסרה כי יש "בעיה", ויתכן שההסכם לא ייחתם במועד שנקבע מאחר וועד העובדים העלה מחדש את סוגיית הכללת משכורת 13 בפיצויי הפיטורים. עו"ד לנדאו ביקשה כי ימתינו לתשובת וועד העובדים שכן הם נפגשים עם מר רבינו לדון בנושא, וכעבור זמן מה יצר עמה קשר מר רבינו הודיע כי הנושא סוכם סופית עם ועד העובדים אשר וויתרו על העניין.

בדיון ההוכחות נחקרו חלק מהתובעים והאקטוארית הגב" ניר. כן נחקרו עו"ד אייס –פרחיה ומר רבינו – המצהירים מטעם הנתבעת.

יצוין כי בתום החקירה הנגדית של התובעים בקשה בא כוח התובעים למחוק את הטענה בדבר חוסר סמכות ועד העובדים, כפי שהיא מופיעה בכתב התביעה ובתצהירי התובעים. הנתבעת לא התנגדה והטענה בדבר חוסר סמכות ועד העובדים נמחקה מכתב התביעה ומתצהירי התובעים.

עוד יצוין, כבר בשלב זה, כי התובעים לא טרחו לזמן לעדות איש מאותם הגורמים שהשתתפו במשא ומתן, שהוביל לחתימתו של הסכם 99, לרבות מי מחברי הועד ואו מנציגי ההסתדרות או מי מטעמם.

4. טיעוני הצדדים

התובעים טוענים בסיכומיהם, בין השאר, כדלקמן:-

4.1 לצורך חישוב פיצויי הפיטורין "השכר הקובע" הוא השכר הבסיסי החודשי ברוטו (gross salary) כפי שהוא מופיע בהודעות שקבלו התובעים עם קבלתם לעבודה (להלן-הודעות ההעסקה). הודעות אלה, לטענתם של התובעים, הגדירו את שכרם הקובע של התובעים כמכיל בתוכן את חלקה ה- 1/12 של משכורת 13. מרכיב זה נקבע כרכיב שכר הנכלל בשכר הבסיסי הקובע, יש ליתן לו ביטוי בחישוב פיצויי הפיטורין.

4.2 ההסכם הקיבוצי לא ביטל במפורש או במשתמע את הקבוע בהודעות ההעסקה, ומכאן שהוא נותרו בתוקף עד לסיום עבודתם של התובעים.
על כן, גם לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי, המשיך רכיב משכורת ה- 1/12 להיכלל בשכר התובעים כרכיב שכר לכל דבר ועניין, ומשכך יש לחשב את פיצויי הפיטורין לרבות רכיב ה-1/12 של השכר.

4.3 גם הסכם 99 לא החליף ולא יכול היה להחליף את הקבוע בהודעות ההעסקה, קרי - לא יכול היה לשנות את הגדרת השכר הקובע ככולל את מרכיב משכורת ה- 1/12.

4.4 הכללת רכיב משכורת ה- 1/12 בשכר הקובע של התובעים, הנה זכות שהוקנתה להם כחלק מתנאי עבודתם, והצדדים להסכם 99 לא היו רשאים לדון בזכות מוקנית של התובעים, ועל אחת וכמה לא היו רשאים להתפשר או לוותר עליה, ואכן הצדדים להסכם 99 לא קבעו, כי בפיצויי הפיטורים לא יובא בחשבון הרכיב האמור.

4.5 גם לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי המשיך רכיב משכורת ה- 1/12 להיכלל בשכר התובעים כרכיב שכר לכל דבר ועניין.
אף הנתבעת ראתה ברכיב משכורת ה- 1/12 כרכיב בשכר הקובע של התובעים, והפרישה בגינו עבור התנאים הסוציאליים של התובעים, לרבות פיצויי פיטורים.

4.6 עם פרישתם שילמה הנתבעת לתובעים פיצויי פיטורים כשהם מחולקים לשניים; הנתבעת העבירה לידי התובעים את שנצבר על שמם בפוליסות הביטוח. חלק זה חושב בהתאם לרכיב משכורת ה- 1/12, ובנוסף השלמת פיצויי פיטורים עד לשיעור של 200%, כאשר בחלק זה לא הכלילה הנתבעת את רכיב משכורת ה- 1/12.

4.7 משהתובעים זכאים להכללת רכיב משכורת ה- 1/12 בשכרם הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, ומשהנתבעת הכירה בזכאותם זו, עת הפרישה לפיצויי פיטורים גם בגין רכיב משכורת ה- 1/12, היה על הנתבעת לחשב את מלוא פיצויי הפיטורים בהתבסס על השכר הכולל את הרכיב האמור.

הנתבעת טענה בסיכומיה, בין השאר, כדלקמן:-

4.8 דין התביעה להידחות מאחר והתובעים לא הרימו את נטל ההוכחה שכן לא צרפו לכתב התביעה ו/או לתצהיריהם כל אסמכתא או כל ראייה לגבי הסכומים להם הם זכאים, לטענתם.

4.9 התביעה הוגשה בחוסר תום לב לנוכח העובדה ששאלת הכללת מרכיב משכורת 13 במסגרת חישוב פיצויי הפיטורים הועלתה מפורשות על ידי נציגות העובדים מספר פעמים במהלך המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים עובר לחתימתו של הסכם 99 ונושא זה קיבל את פתרונו בסעיף 4.3 להסכם 99.

4.10 הסכם 99 נחתם על ידי הצדדים אשר היו מיוצגים הן על ידי עורך דין בשם וועד העובדים והן ע"י נציגים מטעם הסתדרות הפקידים.

4.11 לא זו בלבד שהתובעים לא הביאו כל ראיה ו/או אסמכתא אשר תתמוך בטענותיהם כי יש לכלול את רכיב "משכורת 13" בשכר הבסיס לצורך חישוב פיצויי הפיטורים אלא שהתובעים אף לא הביאו כל עד מטעמם אשר יתמוך בגרסתם ויאמתה.

4.12 על פי הדין וההלכה הפסוקה "משכורת 13, אינה רכיב הבא בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים.

4.13 ההסכם הקיבוצי הגדיר בסעיף 18 שבו את שכר הבסיס המגיע לעובדי הנתבעת, והצדדים קבעו מפורשות את "משכורת 13" בסעיף 19, הנפרד מסעיף השכר, שכן, סכום כי רכיב זה אינו נכלל בשכר הבסיס לצורך פיצויי פיטורים.
עוד נקבע בהסכם הקיבוצי כי במקרה של סיום העסקת עובד הנתבעת תשלם לעובד פיצויי פיטורים, במידה ויהיה זכאי להם, בהתאם להוראות חוקי העבודה הנהוגים בישראל.

4.14 כמתחייב מהדין ומהפסיקה ועל פי הוראות הסכם 99 וההסכם הקיבוצי, שכר הבסיס אינו כולל את משכורת 13 ולכן לא יבוא בחשבון לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.

4.15 באשר להודעות עליהן מתבססת טענתם של התובעים – הרי שמלבד שני תובעים – לא הביאו התובעים האחרים כל ראיה ו/או הוכחה לקיומם.

התובעים הגישו סיכומי תשובה ולסיכומיהם צרפו לראשונה את טופסי 161 של התובעים.
הנתבעת הגישה תגובה לסיכומי התשובה, ובתגובתם, בקשו, מבית הדין להתעלם מטופסי 161 בהיותן ראיות חדשות אשר לא הוזכרו ולא הוגשו במהלך הדיון בתובענה.
התובעים הגישו תגובה לתגובת הנתבעת לסיכומי התשובה, בה טענו כי טופסי 161 צורפו על מנת למנוע מחלוקת לעניין חישוב סכומי פיצויי הפיטורים, ומאחר ובית דין אינו קשור לדיני הראיות יש לדחות את התנגדות הנתבעת לצירופם.


5. המסגרת המשפטית

5.1 למושג "שכר" הגדרות שונות ומשמעויות שונות במשפט העבודה. יש סוגים שונים של שכר "שכר יסוד", "שכר משולב", "שכר כולל", "שכר ברוטו" ועוד. בנוסף לכך, ישנם תשלומים רבים שאינם בגדר "שכר" אלא "תוספות", "תנאים נלווים", "תנאים סוציאליים" וכו'. "מונח כגון "שכר" יכול להתפרש באופן שונה מחוק לחוק ומהסכם להסכם. זאת ועוד, מרכיבים נוספים שנלקחים בחשבון בקביעת הגדרותיהן של מושגי שכר הם: (א) האם התנאי ניתן על פי הסכם בין הצדדים או על פי החלטה חד צדדית של המעסיק; (ב) האם התשלום הוא חד פעמי או מהווה תשלום שוטף. זאת ועוד זאת, בסוגיית הגדרת מונחים שונים הנוגעים לתשלומים לעובדים הכלל הוא, כי המהות היא הקובעת ולא המינוח." ע"ע 300303/97 דוד מוצפי נ' עיריית אור יהודה, עבודה ארצי, כרך לג (24) 29 בעמ' 7 לפסק הדין).

5.2 על פי חוק פיצויי פיטורים ותקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד – 1964, משכורת 13 אינה רכיב שנחשב כ"שכר" לצורך חישוב פיצויי פיטורים. על פי ההלכה הפסוקה, משכורת 13 היא זכות נלווית ואינה חלק מהשכר הרגיל של העובד לצורך חישוב פיצויי פיטורים. דב"ע לב/21-3 מרגלית – בנק איגוד, פד"ע ז', 7, דב"ע נג/223-2 פלסטין פוסט – יחיאל, פד"ע כ"ז 436, דב"ע נו/ 174-3 מקולאי צ'ייקובסקי נ' "שלב" – הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ, עבודה ארצי, כרך ל (1), 221).
בהתייחס למהותה של זכות נלווית, כולל משכורת 13, קבע בית הדין הארצי כדלקמן:-
"המושג זכויות נלוות כולל מגוון של טובות הנאה שלהן זכאי העובד, בנוסף לשכר עבודה במשמעות הצרה של המושג, והן 'החופשות' למיניהן, תגמולי פרישה ופיצויים עקב סיום יחסי עובד מעביד, 'משכורת 13', מענקי חגים, 'הטבות בעין' – כגון ארוחות במקום העבודה, דמי הבראה, ביגוד, כיסוי הוצאות השתלמות, כיסוי הוצאות לרכישת ספרות מקצועית, 'השתתפות בשכר לימוד של ילדי העובד', וכיוצא באלה".
(דב"ע לז/31-3 קלר – האוניברסיטה העברית, פד"ע ט' 305, 312).
עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי תשלום משכורת 13 בשני תשלומים אינו הופך את התשלום ל"שכר" לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. וגם הפיכת תשלום משכורת 13 לתשלום חדשי, היינו תשלום בתשלומים חודשיים משך כל חודשי השנה אינו הופך אותו לחלק משכרו הרגיל של העובד.

5.3 על פי ההלכה הפסוקה, לעניין הגדרת "שכר" לצורך חישוב זכויותיו של העובד, יש להבחין בין זכויות המגיעות מכוח חוק לבין זכויות המגיעות מכוח הסכם.
"במידה והזכות נקבעה בחוק, קובע החוק אם רכיב שכר מסוים יובא בחשבון אם לאו (לדוגמא הגדרת 'משכורת קובעת' בסעיף 8 לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), תש"ל-1970; סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963). ואולם אם הזכות לא נקבעה בחוק או שהחוק לא נתן תשובה לגבי דרך חישוב אותה זכות, יש לפרש את הזכות לפי כללי הפרשנות המתייחסים למקורה של הזכות: חוזה אישי, הסכם קיבוצי, או הסדר קיבוצי".
(דב"ע שן/42-3 ז'אק פרחי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (עבודה ארצי כרך א(1) 621, סעיף 9 לפסק הדין. ראה גם: עב' 911549/99(ת"א) מנחם כהן נ' שקם בע"מ,עבודה אזורי, כרך יג, 874).

5.4 משאין מקור חוקי לזכאות להכללת רכיב משכורת 13 בחישוב פיצויי פיטורים כחוק, המקור היחידי לזכאות כזו יכול להיווצר רק מכוחו הסכם (הסכם קיבוצי, הסכם אישי, הסדר קיבוצי) או מכוחו של נוהג.
הכלל שנקבע בפסיקה, לעניין הבאתו בחשבון של רכיב "משכורת 13" לצורך חישוב פיצויי פיטורים, הוא כי יש לציין בהסכם באופן פוזיטיבי את ההסכמה בעניין זה, ואין לקבל את הטענה כי בהעדר הוראה השוללת הבאה בחשבון של רכיב זה – יש לחשב את פיצויי הפיטורים ככוללים רכיב זה.
(דב"ע נז/ 186-3 אברהם טוביה ואח' – בנק עין חי ובנק הפועלים, לא פורסם, ניתן ביום 24.11.94, ראה גם: דב"ע נה/ 108-3 גדעון הדרי – אלקו בע"מ ואח', עבודה ארצי, כרך לח(2), 231).

5.5 עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי משקיבל עובד פיצויי פיטורים מוסכמים בשיעור העולה על השיעור המגיע לו על פי חוק פיצויי פיטורים, אין הוא יכול לתבוע תשלום פיצויים על רכיב נוסף, אלא אם תשלום הפיצויים לגבי רכיב נוסף זה מושתת גם הוא על בסיס של הסכם בין הצדדים. נטל ההוכחה לקיומו של הסכם כזה, מוטל על העובד. (דב"ע נב/ 110-3 יעקב מנין נ' וולקן מצברים בע"מ, לא פורסם, מנחם גולברג, דיני עבודה, חלק שני, שער עשירי, פרק 32, עמ' 79 והאסמכתאות שם).

5.6 את ההסכם מכוחו נטענת הזכאות יש לפרש, כאמור, לפי כללי הפרשנות המתייחסים למקורה של הזכאות: חוזה אישי, הסם קיבוצי או הסדר קיבוצי.
על פרשנות הסכם קיבוצי חלים דיני החוזים הרגילים, ובראש וראשונה ההוראה שבסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) שעל פיה יפורש הסכם על פי אומד דעתם של הצדדים. רק מקום שאומד דעתם של הצדדים אינו עולה מההסכם עצמו – יתייחס בית הדין לנסיבות. (מנחם גולדברג, דיני עבודה, חלק ראשון, שער שלישי, פרק 4 עמ' 41).
עובדת היותו של ההסכם הקיבוצי חוזה בעל אופי מיוחד שלו שני פנים: הפן ההסכמי - אובליגטורי, והפן הנורמטיבי שמשמעותו קביעת זכויות החלות על מי שאינם צדדים להסכם - מחייבת, על פי פסיקת בית הדין הארצי, הדגשת התכלית האובייקטיבית של ההסכם. יחד עם זאת יש לתת משקל לרצונם של הצדדים להסכם ולכוונתם בעת כריתתו.
"אכן אין לומר כי בהסכם הקיבוצי 'אין לייחס כל משקל לכוונה' של הצדדים לו לעניין ההיבט הנורמטיבי. בהיותו הסכם, אומד דעת הצדדים רלוונטי תמיד להסכם הקיבוצי. כך לעניין החלק האובליגטורי וכך לעניין החלק הנורמטיבי. בדומה, בהיותו הסכם, תמיד רלוונטית להסכם קיבוצי תכליתו האובייקטיבית. כך לעניין החלק האובליגטורי וכך לעניין החלק הנורמטיבי. עם זאת המשקל הפנימי הניתן לתכלית הסובייקטיבית ולתכלית האובייקטיבית משתנה לפי מהות העניין. על כן יש ליתן משקל כבד יותר לתכלית האובייקטיבית לעניין החלק הנורמטיבי. עם זאת גם לעניין חלק זה חשוב אומד דעת הצדדים". (אהרון ברק, פרשנות במשפט, חלק רביעי עמ' 391).

5.7 מכאן שחובתו של בית המשפט לפרש את החוזה באופן שמשקף את כוונת הצדדים.
המקור האמין והחשוב ביותר לכוונת הצדדים הוא החוזה עצמו "מיצוי הטקסט החוזי מהווה את השלב הראשון בפירוש החוזה. כאשר לשון החוזה מצביעה בבירור על דעתם של הצדדים, אין צורך ואין הצדקה ללכת אל מעבר לה. חזקה על לשון ברורה ומפורשת שהיא מביעה את כוונת הצדדים ומשקפת את רצונם. הפניה אל מה שמשתמע מתוך החוזה תעשה אפוא רק כאשר לשון החוזה אינה מפורשת וברורה דיה". (גבריאלה שלו, דיני חוזים, מהדורה שנייה עמ' 301)
"שאיפת הפרשן היא לקרוא את החוזה ככתבו ולשונו. עד כמה שאפשר יש לתת לדברים פירוש מילוי לפי פשוטו של מקרא ולפי כללי הדקדוק" (ע"א 93/179 בחן חברה לביטוח בע"מ נ' בנימין ליבוביץ, פ"ד כח(1) 701,701. ראה גם: דב"ע נז/104-3 הקר מלכה נ' החברה לפיתוח חוף ים המלח חבל סדום, עבודה ארצי, כרך לא(2), 67), כאשר משמעות גלויה עדיפה על משמעות נסתרת.
אולם אין לראות בפירוש המילולי חזות הכל.
"בפרשנות החוזה יש איפוא, מחד גיסא, להשקיף עליו כעל מכלול, תוך ראייתו הכוללת, ומאידך גיסא לבחון את הקשרים בין ההוראות השונות תוך מגמה לגבש מהן את אומד דעתם של הצדדים. בהקשר זה יש חשיבות רבה למהותה של העסקה, למבנה המשפטי הכללי שלה ולמטרותיה הכלכליות והחברתיות. כל אלה יש להם השלכה על אומד דעתם של הצדדים". (ע"א 83/54 "אתא" חברה לטקסטיל בע"מ נ' המנוח זולוטוב יצחק ז"ל ואח', פ"ד מא(1) 282, 306).


6. מן הכלל אל הפרט

6.1 על פי ההלכה הפסוקה "זכות לפיצויי פיטורים יכול ותקום מכוח חוק פיצויי פיטורים, ויכול ותקום מכוח הסכם קיבוצי או חוזה עבודה, במידה ואלה השניים מוסיפים על הבא מכוח חוק פיצויי פיטורים. לעניין שיעור הפיצויים יכול והזכות תקום גם מכוח הנוהג..." (דב"ע לה/29-3 רוזי רחל פוטיקר שטיין נ' אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ, פד"ע ו, 288, 296).

6.2 אין מקור חקיקתי המחייב הענקת פיצויי פיטורים מוגדלים, ועל כן זכותו של עובד לפיצויי פיטורים בשיעור הגבוה מזה הקבוע בחוק, תצמח רק שעה שקיים תנאי כזה בהסכם העבודה, או שהעובד יוכיח קיומו של נוהג להענקת פיצויים כאלה.

6.3 משעסקינן בפיצויי פיטורים מוגדלים – המסמך היחיד הרלוונטי לענייננו הוא אותו ההסכם הקיבוצי שממנו נובעת הזכאות לפיצויי פיטורים מוגדלים –קרי – הסכם 99.

6.4 משנקבע בהלכה הפסוקה כי משכורת 13 היא זכות נלווית ואינה רכיב שכר לצורך חישוב פיצויי פיטורים, הרי שהזכות להכללת רכיב זה, לצורך חישוב פיצויי פיטורים, צריכה להיגזר מאותו מקור הסכמי הקובע את הזכאות לפיצויי פיטורים מוגדלים - קרי - מהסכם 99.

6.5 מאחר והכלל שנקבע בפסיקה, לעניין הבאתו בחשבון של רכיב משכורת 13 לצורך חישוב פיצויי פיטורים, הוא, כי יש לציין באופן פוזיטיבי את ההסכמה בעניין זה, הרי שעל מנת להכריע בשאלה, האם יש לכלול בחישוב פיצויי הפיטורים המוגדלים גם רכיב זה - יש לבחון את הוראות הסכם 99, שהוא המקור, היחיד והבלעדי, לזכאותם של התובעים לפיצויי פיטורים מוגדלים, ולבדוק האם, על פי הוראות הסכם 99, חלה על הנתבעת החובה לכלול את רכיב משכורת 13 ב"שכר" לצורך חישוב פיצויי פיטורים.
יצוין בהקשר זה כי לשיטתם של התובעים, כאמור, בסעיף 33 לסיכומיהם הנתבעת שלמה לתובעים "פיצויי פיטורים, כשאלה מחולקים לשניים:
33.1 הנתבעת העבירה לידי התובעים את שנצבר על שמם בפוליסות הביטוח. חלק זה, כאמור, חושב בהתאם לרכיב משכורת ה- 1/12.
33.2 השלמת פיצויי פיטורים עד לשיעור של 200%, כאשר בחלק זה לא הכלילה הנתבעת את רכיב משכורת ה- 1/12" (ההדגשות במקור).
משמעות האמור לעיל היא, שבחישוב פיצויי פיטורים כחוק נכלל רכיב ה- 1/12 של משכורת 13, ורק בחישוב של פיצויי הפיטורים המוגדלים מעבר לשיעור של 100% לא נלקח רכיב זה בחשבון.
בהודעות ההעסקה שהוצגו בפני
בית הדין, שעל האמור בהם נסמכת תביעתם של התובעים, אין כל התייחסות לנושא פיצויי פיטורים בכלל ולזכאות לפיצויי פיטורים מוגדלים בפרט.
כך, שגם אם תתקבל טענת התובעים כי, על פי, האמור בהודעות ההעסקה, רכיב ה- 1/12 הוא חלק מהמשכורת לצורך חישוב פיצויי פיטורים, הרי שבכל מקרה טענה זו, לכל היותר, יכולה להתייחס לתשלום פיצויי פיטורים כחוק בלבד, ובחישוב פיצויי הפיטורים כחוק, כפי שהתובעים טוענים בסיכומיהם, נלקח בחשבון גם רכיב ה- 1/12 של משכורת 13.
משכך הם פני הדברים, ומשתביעתם של התובעים מתייחסת, למעשה, אך ורק לחישוב פיצויי הפיטורים המוגדלים, מעבר לזכאות על פי החוק – הרי שבכל מקרה, כמתחייב מהאמור לעיל, אין כל רלוונטיות לאמור בהודעות ההעסקה.
משהזכאות לפיצויי פיטורים מוגדלים מעוגנת בהסכם 99, שהרי שהסכם 99 הוא המסמך הרלוונטי היחיד לענייננו.

6.6 בסעיף ההגדרות שבהסכם 99 הוגדרה משכורת (salary) כ"basic salary", כפי שהיא מופיעה בתלוש השכר של העובד (להלן-המשכורת הבסיסית). מתוך עיון בתלושי השכר שצורפו לתצהיריהם של התובעים עולה כי בתלוש השכר מופיעים הרכיבים הבאים:
01 b.salary
n.insurance 04
05 sick fund
06 transport
10 salary 13

"המשכורת הבסיסית" המסומנת בסימון"01" מופיעה כרכיב נפרד מ"משכורת 13" המסומנת בסימון "10", ומיתר הרכיבים.

6.7 משנקבע בהסכם 99 במפורש כי חישוב הפיצויים המוגדלים יחושבו על בסיס המשכורת הבסיסית, ואין כל אמירה מפורשת ופוזיטיבית כי יש לכלול בחישוב גם את רכיב 1/12 ממשכורת 13 – דין תביעתם של התובעים להידחות.

אוסיף ואציין, כי למרות שלשון הסכם 99 מצביעה בבירור על אומד דעתם של הצדדים, ואין לכאורה צורך והצדקה ללכת מעבר לכך, מצאתי לנכון, מעבר לצריך, להדגיש כי כוונתם של הצדדים, כעולה מתצהירה של עו"ד אייס-פרחיה, כמו גם מתצהירו של מר רבינו, שלא נסתרו, שלא להכליל את רכיב משכורת 13 בחישוב פיצויי הפיטורים, באה לידי ביטוי בלשון הסכם 99, וזאת לאחר שהשאלה הועלתה על ידי נציגות העובדים, מספר פעמיים, ונדחתה על ידי הנתבעת.



7. סוף דבר

7.1 התביעה נדחית.


7.2 התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות ומשפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 9,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.


7.3 7.3 המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.



ניתן היום כ"ט בתמוז, תשס"ד (18 ביולי 2004) בהעדר הצדדים.





דינה אפרתי
- שופטת


913923/99עב 720








עב בית דין אזורי לעבודה 913923/99 לורה שאול לבל,דניס פלוס-ברוקמן,מיכאל לוי,דן הולבן ,מוריס לוי,אשר פרג'ון נ' אולימפיק איירוויס (פורסם ב-ֽ 18/07/2004)