פסקי דין על ולדימיר גוברץ | פסקי דין על נטליה גוברץ | פסקי דין על ארסני גוברץ ואח' |

35680-10/11 א     31/05/2012




א 35680-10/11 ולדימיר גוברץ, נטליה גוברץ, ארסני גוברץ ואח' נ' מדינת ישראל








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בבאר שבע



ת"א 35680-10-11 גוברץ נ' מדינת ישראל



מספר בקשה:
1

בפני

כב' השופט
שלמה פרידלנדר


מבקשים

1. ולדימיר גוברץ
2. נטליה גוברץ
3. ארסני גוברץ (קטין)
4. ניקיטה גוברץ (קטין)
ע"י עו"ד ארקדי פרגמנט


נגד

משיבה
מדינת ישראל
ע"י עו"ד שני כ"ץ מפמ"ד
(אזרחי)





החלטה
מבוא וטענות הצדדים
1.
לפניי בקשת התובעים לפטור מאגרת-המשפט, בגין תביעתם לפיצוי על הנזקים שנגרמו להם בשל מחדלי הנתבעת בהליכי התאזרחותם בישראל, כנטען.
2.
בהחלטתי מיום 15.12.11 קבעתי כלהלן:
"קיים אינטרס ציבורי בביקורת שיפוטית על המינהל הציבורי. אינטרס זה מצטרף לזכות הגישה לערכאות, שאותם יש לאזן מול האינטרס הציבורי בתשלומי אגרה והוצאות.
השתכנעתי מן האסמכתאות וההסברים שצירפו התובעים כי מצבם הכלכלי עונה על התבחינים הנדרשים לצורך פטור מאגרה, מהיבט זה.
הנתבעת לא העלתה בתגובתה ראשית-הגנה בתובענה, שנכחה סיכויי התובענה ייראו קלושים.
משהזוכה באגרה היא הנתבעת – הרי שאם יתברר שהתובענה הייתה בלתי מוצדקת, ניתן יהיה לפצות את הציבור בהוצאות על חסרון-כיסו בשל הפטור מאגרה. מאידך-גיסא, אם התובענה תתברר כמוצדקת, ממילא יהיה מקום שהנתבעת תישא בהוצאות המשפט של התובעים, לרבות האגרה; קרי: יוברר כי בדין זכו התובעים בפטור מאגרה.
לאור המקובץ, מוצדק בעיניי לפטור את התובעים מאגרה עד הגובה הריאלי של תביעתם"

.
3.
משכתב התביעה לא הכיל נתונים מספיקים להערכתו של סכום זה, הוריתי לתובעים להגיש תצהיר נזק. כך נעשה. הנתבעת הגישה תגובה, והתובעים – תשובה-לתגובה.
4.
התובעים הצהירו כי בשל נפתוליו הממושכים-מדי של הליך ההתאזרחות, התעכבה זכייתו של התובע 1 באשרת עבודה, ובשל כך – נבצר ממנו להקים עסק כעוסק-מורשה, במקצועו כצורף. בשל האי-וודאות בהתאזרחות ובהשתקעות בישראל, נבצר ממנו להשקיע בהרחבת העסק. בשל הדחקות הכלכלית, נבצר מן התובעת 2 להשלים לימודים לצורך קבלת רישיון ישראלי לעיסוק במקצועה כאחות. לפיכך השתכרו התובעים 1 ו-2 בשיעור כמחצית השכר הממוצע במשק, הרבה פחות מפוטנציאל ההשתכרות שלהם. כמו-כן, בגלל האי-וודאות האמורה, נמנעו התובעים מלרכוש דירה ולנצל את זכותם למענק. בינתיים עלו מחירי הדירות ונגרמו להם הפסדים כבדים. עוד הצהירו התובעים על הוצאות הכרוכות בטיפול בהליכים ועל עגמת נפש רבה להם ולילדיהם.
5.
הנתבעת, בתגובתה לתצהיר, התרעמה על ההחלטה הנזכרת בדבר עצם הזכאות לפטור מאגרה, תוך עירוב בין רכיב האגרה ורכיב ההוצאות ובין התפקודים השונים של המדינה, במישור הפיסקאלי ובמישור המינהלי. לגוף העניין, טענה הנתבעת כי היו סיבות אובייקטיביות למשוכות שלפניהן ניצבו התובעים בהליך ההתאזרחות של התובע 1, כגון עדויות סותרות בשאלת מעמדם האישי של התובעים 1 ו-2, והצורך להמתין למסמכים מאוקראינה בעניין זה, שהתקבלו רק בשנת 2005. הנתבעת מציינת כי כבר בשנת 2004 הונפקה לתובע 1 אשרת שהייה ועבודה, ובשנת 2007 – רישיון לישיבת-ארעי. התובעת 2 הייתה לאזרחית ישראלית עם הגיעה לישראל. לטענת הנתבעת, התובעים 1 ו-2 יכלו לפתוח עסק, לו היו בידיהם האמצעים לכך; וכל חישובי הנזקים מיוסדים על הנחות בלתי מבוססות והנם תיאורטיים, ספקולטיביים ונפרשים על תקופות בלתי רלבנטיות שחלקן כבר התיישן. לעניין הדירה מציינת הנתבעת כי לא הייתה כל מניעה מנטילת משכנתא על שם התובעת, לו היה בידי התובעים ההון העצמי הנדרש לכך; ומכל מקום דרישות בגין שערוך, עליית מחירי הדירות ודמי-שכירות לוקים בכפילות. כל זאת – מלבד היות עילת התביעה, בהיבט של ההתרשלות הנטענת מצד הנתבעת, משוללת יסוד.
6.
התובעים, בתשובתם לתגובת הנתבעת, התרעמו על כי הנתבעת לא הגישה תצהיר-תשובה לתצהירם, ועמדו על הטענות בתצהירם.
7.

ב

של הצורך והחובה לחסוך זמן שיפוטי, דנתי רק באלו מבין הטענות והראיות שאותן ראיתי כנחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

דיון והכרעה
8.
בניגוד לטענתם הדיונית של התובעים – הנתבעת לא נדרשה לתצהיר. ניתנה לה זכות תגובה על תצהיר התובעים. טעמו של דבר הוא שהתובעים הם בגדר 'המוציא-מחברו', ובטרם שולמה כל אגרה, או ניתן פטור ממנה – ראוי למזער את ההכבדה על הנתבעת.
9.
המדינה פטורה מאגרת-משפט [תקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות"), תקנה 19(1)]. לא נאמר שם כי על המשרד הממשלתי המגיש תובענה לשלם אגרה להנהלת בתי המשפט, לצורך הפנמה של עלות ההליך המשפטי בתקציבו של המשרד הממשלתי המושפע מאותו הליך. מחוקק-המשנה ראה את האישיות המשפטית של המדינה, על רשויותיה השונות, כ"כיס" אחד. בהתאם לכך, אין להבחין בין עניינו של המשרד הממשלתי הנוגע בדבר, המהווה "בעל-דין" בתובענה, בהוצאות המשפט; לבין עניינה של הנהלת בתי המשפט, הנושאת את ההליך, באגרות-המשפט. ככל שהמדינה תראה זאת לנכון, לא ייבצר מן החשב הכללי להעביר זיכויים וחיובים כספיים מיחידת-סמך אחת לחברתה. מכל-מקום, ציפייתו הסבירה של אזרח התובע את המדינה, כי המדינה לא תציב משוכה כלכלית על גישתו לערכאות – מופנית כלפי המדינה כאישיות משפטית אחת; וההתחשבנות הפנימית בין רשויותיה השונות אינה מעניינו.
10.

בתקנות האגרות,

תקנה 14(ג), נאמר כלהלן (ההדגשה הוספה):
"הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה

"
.
11.
מתן פטור מאגרה הנו, אפוא, עניין שלגביו מסור לבית המשפט שיקול-דעת. בית המשפט ייטה שלא לשלול מן התובע, בפועל, את יומו בבית המשפט, בשל עוניו, נוכח הזכות החוקתית לגישה-לערכאות. אולם, בענייננו השאלה אינה אם לאפשר לתובעים את יומם בבית המשפט; אלא אם להעניק להם פטור מאגרה בגובה הסכום שפורט בתצהירם – סך 3,020,000 ₪ ועוד פיצוי בגין נזק כללי כפי שיישר בעיני בית המשפט – או, שמא, להעניק להם פטור מאגרה בגין סכום-תביעה ריאלי ונמוך יותר.
12.
בעניין 52897-02-12 מרבי טופז נ' מדינת ישראל
מיום 15.4.12 [פסקאות 5­-12] דנתי בפרשנות המבחן "נראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה". כתבתי שם כי אם דינה של תובענה לסילוק על הסף, לפי אחת העילות המנויות בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, תקנות 100 ו-101 – בוודאי ובוודאי שאין מקום להעניק לה פטור מאגרה. לפיכך מתבקש לומר כי חרף הדומות הלשונית של המבחן הנדון לעילת המחיקה על הסף באשר "אין הכתב מראה עילת תביעה" [שם, תקנה 100(1) – המבחן הנדון מכוון לסף גבוה יותר, שבו אין זה ברור כי "ניתן לדחות מלכתחילה את התובענה" [שם, תקנה 101(א)(3)]. נדרש, אפוא, הליך שאינו הליך-סרק, אלא הליך בעל סיכוי סביר לזכייה. אפילו אין הסיכוי הסביר לזכייה מהווה תנאי לשקילת פטור מאגרה – בוודאי שהוא אמור להקרין על הפעלת שיקול הדעת השיפוטי במתן האגרה; כגון לעניין פטור חלקי מן האגרה, או פטור המוגבל לסכום-תביעה מסוים. כמה שנאמר:
"בהחלטה זו בא לידי ביטוי האיזון הראוי במקרה הקונקרטי – המבקש יקבל את יומו בבית המשפט אך יצמצם את תביעתו לסכום התואם את סיכוייה. אין בכך סטייה מן הצדק, כי אם עשיית צדק בין כל הצדדים – התובע, הנתבע, המערכת השיפוטית והציבור בכללותו"
.
[רע"א 8804/11 סהר שוקר נ'
inspecs ltd
מיום 24.4.12, פסקה 4 רישה].
8.
אמור מעתה: יש לפרש את ה"עילה" האמורה בתקנה 14 בתקנות האגרות כקיומו של סיכוי סביר לזכות בתביעה. אמנם, בעניין טופז השארתי עניין זה ב'צריך-עיון'; משום שהסעד שנבחן שם היה צפוי לגרור, בפועל, חסימה של התובענה מלהתברר, ומשלא מצאתי למהלך הפרשני האמור אסמכתא בפסיקת בית המשפט העליון. אולם, בענייננו אין מדובר בחסימת התביעה, אלא בתיחום הפטור לסכום-תביעה שיש סיכוי סביר לזכייה בו. ליישום מצומצם זה נמצאה אסמכתא; כגון בעניין שוקר הנזכר. לפיכך אני סבור כי יש מקום ליישם בענייננו את הניתוח הפרשני האמור.
9.
"אי בעית אימא: קרא; ואי בעית אימא: סברא"

[אם תרצה – תלה ההלכה בפסוק, ואם תרצה – תלה ההלכה בסברה. בבלי בבא-בתרא ט, א]. מלבד הניתוח הפרשני דלעיל של המונח הנקוב בתקנה 14, יש לציין כי אין זה סביר לשקול מתן פטור גורף מאגרה בלי לשקול את הסיכוי כי וויתור ציבורי על האגרה ישרת תכלית של עשיית צדק. אם עלותו של ההליך מופנמת על ידי מגישו, יש למגיש-ההליך ציפייה סבירה לכך שהציבור יאפשר לו "לשחק עם קלפיו" לפי הבנתו-שלו. אולם, אם מגיש-ההליך מבקש שהציבור יממן את ההליך – אין למגיש ציפייה סבירה שהציבור לא יתעניין לדעת באיזו "הרפתקה" משפטית הוא מתבקש להשקיע, ולא יבקש לוודא כי יש ממש בכולה או במקצתה. אין מקום לאפשר החצנת עלויות בלתי יעילה, בדמותה של הגשת תביעה "מנופחת", ללא יסוד מספיק, בשל היותה, כביכול, "חסרת מחיר" [עניין שוקר הנזכר, פסקה 4 סיפה].
10.
מצאתי טעם רב בהשגות הנתבעת על תצהיר הנזק שהגישו התובעים; ואודה כי בלבי מקננים עוד ספיקות נוספים. גם בהתעלם מן הספיקות בשאלת החבות – יש לומר כי חישובי הנזק בתצהיר התובעים מאוד ספקולטיביים; הן מן ההיבט של גודל הנזק, והן מן ההיבט של הקשר הסיבתי בינו לבין מחדלי הנתבעת הנטענים. לצדם, קיימים גם ספיקות משפטיים בשאלות של ריחוק הנזק.
11.
על הערותיה הקונקרטיות של הנתבעת אוסיף, מבלי להתיימר למצות, בהתייחס להפסדי ההשתכרות הנטענים, כי מדובר במהגרים, אשר חשופים לחבלי-קליטה, ולאי-מיצוי הפוטנציאל ההשתכרותי, גם ללא מחדלים מינהליים מצד המדינה הקולטת. ספק רב אם התובעים יבססו חבות בגין תקופה של הפסדי השתכרות העולה על כשנתיים (2005 – 2007); בהתייחס לתובע 1 בלבד; ובגובה העולה על ההפרש שבין שכר-מינימום לשכר ממוצע. פרמטרים אלה מובילים להערכת נזק בסדר-גודל של 100,000 ₪ (התובעים דרשו בראש-נזק זה סך 2 מיליון ₪). כפי שציינה הנתבעת, בראש-נזק זה לוקה תחשיבם של התובעים בהתעלמות מתקופות שלגביהן, לכאורה, אין להניח חבות בשל התיישנות, נוכח קביעות בג"ץ ונוכח מתן אשרות לתובע; וכן בהתעלמות מאזרחותה-מלכתחילה של התובעת, ומקיומו של יסוד אובייקטיבי לחשדות ולדרישות ראייתיות מצד הנתבעת.
12.
בהתייחס להפסד המענק לרכישת דירה אעיר כי לא ברור כיצד תפח הפסד נטען של מענק בסדר-גודל של 100,000 ₪, כפי שמציינים התובעים, לנזקים בסדר-גודל נטען של למעלה ממיליון ₪. כפי שציינה הנתבעת, בראש-נזק זה לוקים חישובי התובעים בכפילויות רבות.
13.
בכל האמור אין כדי לחסום את התובעים מלנסות להוכיח את כל טענותיהם. אולם, הדברים רלבנטיים להפעלת שיקול-הדעת אם לזכותם בפטור מאגרה בגין הרובד העליון של טענותיהם הכספיות, הנראות קלושות על פניהן.
14.
לאור ההערות לעיל בדבר הספקולטיביות של הערכת הנזק של התובעים, אני סבור כי הסיכוי לכך שייפסק לתובעים פיצוי כולל בסך העולה על מיליון ₪, כפי שהוא נחזה עתה, קלוש דיו כדי שלא להעניק להם פטור מאגרה בגין סכום גבוה יותר; דבר אשר יגדיל את העלויות הציבוריות הבלתי-מופנמות של ניהול התביעה להיקף בלתי-מידתי.

סיכום
15.
בהחלטתי מיום 15.12.11 הכרתי בזכותם של התובעים להגיש את החלק הריאלי של תביעתם בפטור מאגרה. לפי פרשנותי לתקנה 14 בתקנות האגרות, ולפי שיקולי-מדיניות השוללים החצנה של עלויות הכרוכות בתביעות-סרק או ברכיבי-תביעה "מנופחים" – אין מקום לפטור מאגרה בגין סכומי-תביעה שאין סיכוי סביר להוכחתם.
16.
על יסוד תצהיר הנזק שהגישו התובעים, בהתאם להחלטתי – אני מעמיד את הסכום הנחזה כסכום המרבי הריאלי העשוי להיפסק להם, אם תוכח חבותה של הנתבעת לפצותם בגין נזקיהם, על סך מיליון ₪.
17.
אשר על כן, הבקשה לפטור מאגרה מתקבלת באופן חלקי, בגין סכום-תביעה שלא יעלה על 1,000,000 ₪

.
18.
ככל שהתובעים לא יבקשו לשאת בעלות האגרה בגין סכום-תביעה גבוה יותר – תיגזר מהחלטה זו העברת התביעה לבית משפט השלום.
19.
התובעים ימציאו הודעה בדבר מבוקשם לגבי המשך ההליך, ובמידת הצורך – כתב תביעה מתוקן כמצוות תקנה 14(ח) בתקנות האגרות, עד יום 1.7.12

.
20.
נקבעת תזכורת פנימית ליום 3.7.12

.

ניתנה היום, י' סיון תשע"ב, 31 מאי 2012, בהעדר הצדדים.








א בית משפט מחוזי 35680-10/11 ולדימיר גוברץ, נטליה גוברץ, ארסני גוברץ ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 31/05/2012)