פסקי דין על איציק הרשקוביץ | פסקי דין על חיים גזית | פסקי דין על אשר ביטון ואח' |

8484-05/10 פ     30/05/2012




פ 8484-05/10 מדינת ישראל משטרת ישראל נ' איציק הרשקוביץ, חיים גזית, אשר ביטון ואח'








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בתל אביב - יפו




30.5.12

ת"פ 8484-05-10 מדינת ישראל נ' הרשקוביץ ואח'





בפני

כב' השופט בני שגיא



המאשימה:

מדינת ישראל – משטרת ישראל



ע"י ב"כ עו"ד אבי שגב



נגד

הנאשמים:
1.איציק הרשקוביץ

ע"י ב"כ עו"ד ירון ברזילי

2.חיים גזית

ע"י ב"כ עו"ד רצון דרחי

3.אשר ביטון

ע"י ב"כ עו"ד אבי עמירם

4.שמעון אמסלם

ע"י ב"כ עו"ד יקי קהן







גזר דין


כללי

1.
הנאשמים שלפני הודו והורשעו במסגרת כתב אישום מתוקן, בעבירות של התפרצות לדירת מגורים וגניבה.

הודאת הנאשמים ניתנה במסגרת הסדר טיעון אשר כלל את תיקונו של כתב האישום, אך מבלי שגובשו הסכמות כלשהן באשר לעונש, למעט פיצוי המתלוננים בסכום הגניבה בסך 60,000 ₪ - סכום שהופקד בקופת בית המשפט עובר לטיעוני הצדדים לעונש.

על פי עובדותיו של כתב האישום המתוקן, ביום 25.4.10, בין השעה 10:50 לשעה 12:06, פרצו הנאשמים בצוותא לדירה ברחוב התמר 2 בגבעת שמואל, אשר בבעלותם של תמר ורון קאופמן (להלן - המתלוננים), וזאת באופן הבא: בסמוך לשעה 11:00, הגיע נאשם 4, בלוויית "אחר", מספר פעמים, לקומה בה מצויה דירת המתלוננים, וזאת לשם בחינת דלת הדירה וסריקת המסדרון המצוי בקומה. בהמשך, ירדו הנאשם 4 ואותו "אחר" במעלית הבניין. בסמוך לשעה 11:47, שוב הגיעו נאשם 4 ואותו "אחר" לדירת המתלוננים, אך הפעם, עשו כן בלווית נאשם 2. לאחר שהשלושה בחנו את מסדרון הקומה ודלת הדירה, ירדו הם במעלית הבניין. בשעה 11:53, הגיעו נאשמים 1, 2 ו-4 כאשר נאשם 1 פרץ את דלת דירת המתלוננים, בעוד נאשמים 2 ו-4 תיצפתו על המסדרון. בשעה 12:02, פתחו הנאשם 4 ואותו "אחר" את הדלת הפרוצה ונכנסו לדירה. בשעה 12:06, הגיע ונכנס לדירה אף נאשם 3. בכל אותה העת, נאשם 2 המתין במסדרון קומת הדירה, תצפת על המסדרון ושמר על המעלית. בהמשך לאותן נסיבות, גנבו הנאשמים ושני אחרים מהדירה סכום של
60,000 ₪.

לאחר ההרשעה נשלחו הנאשמים לשירות המבחן, וכעת מונחים התסקירים על שולחני.

עמדת התביעה

2.
התובע, עו"ד אבי שגב
, ביקש להשית על הנאשמים עונשי מאסר ממושכים, ובעניינו של נאשם 4, אף להפעלת העונש המותנה במצטבר. התובע ביקש לדחות את המלצות שירות המבחן, ונימק עתירתו בנימוקים הבאים: חומרת העבירות; הפוטנציאל להתלקחות אלימה; התכנון המוקדם; שלל הגניבה המשמעותי; עברם הפלילי של הנאשמים (כפי שיפורט בהמשך).


עמדת ההגנה

3.
ב"כ נאשם 1, עו"ד ירון ברזילי
, ביקש להסתפק בהשתת עונש מתון אשר ניתן יהיה לרצותו בעבודות שירות.

הסניגור נימק עתירתו בטיעונים הבאים: חלוף הזמן מאז מועד ביצוע העבירות (שנתיים) כאשר מאז אין חולק כי הנאשם לא הסתבך בעבירות נוספות; המשקל שיש לייחס להודאת הנאשם וקבלת האחריות; החסכון בזמן ציבורי; השבת סכום הגניבה; נתוניו האישיים ומצבו המשפחתי.

4.
ב"כ נאשם 2, עו"ד רצון דרחי
, ביקש אף הוא להסתפק בהטלת עונש מאסר אשר ניתן לרצותו בעבודות שירות, וזאת על בסיס הנימוקים שפורטו בסעיף 3 לעיל. בנוסף, הדגיש הסניגור את נתוניו האישיים של הנאשם, מצבו הכלכלי הקשה ועמדתו הכנה בפני
שירות המבחן. הסניגור ציין כי הנאשם הוחזק כשבועיים במעצר, היה נתון פרק זמן ממושך בתנאים מגבילים ומעולם לא ריצה עונש מאסר.

5.
ב"כ נאשם 3, עו"ד אבי עמירם
, ביקש ליתן משקל בכורה לשיקול השיקומי, ועתר לצורך כך לדחות את גזר דינו של הנאשם עד לאחר השלמת ההליך הטיפולי (בקשה שנדחתה על ידי).


ארבעה עדים העידו מטעמו של נאשם 3:

גב' רות סולימני - בעלת מסעדת בשרים בבת ים, אשר שימשה כמעסיקתו של הנאשם כשנה וחצי, והעידה כי היא ולקוחותיה שבעי רצון מן הנאשם, וכי הנאשם הינו עובד נאמן ואב מסור לילדיו.

אשתו של הנאשם אשר התייחסה להיותו של הנאשם אב דומיננטי וכזה אשר הוגדר על ידה כ"עמוד התווך בבית".

מר משה גוטליב – מדריך ומלווה אסירים בכלא ומחוץ לכלא, בעל נסיון רב בשנים בשיקום עבריינים ונפגעי סמים. מר גוטליב התייחס להיכרותו עם הנאשם אותו ליווה בעבר בעת הטיפול ביחידה לנפגעי סמים בבת ים. מר גוטליב העיד כי 3 חודשים לפני מועד הטיעונים לעונש, הנאשם פנה אליו וביקש את עזרתו המחודשת, ומאז הוא נמצא עמו ועם משפחתו בקשר יומיומי, ואף מלווה אותו לקבוצות תמיכה. מר גוטליב סבר כי בניגוד לעבר, בעת הנוכחית הפנים הנאשם את קשייו, ואף מטעמים של טובת הכלל - יש מקום להתמקד בשיקומו.

גב' מיכל לובלסקי – עובדת סוציאלית המתמחה בטיפול בהתמכרות ובעבריינות, ובעלת רקע של מגוון תפקידים במסגרת שב"ס. גב' לובלסקי העידה כי הנאשם פנה אליה כ-3 שבועות לפני מועד הטיעונים לעונש, וכי נערך עימו תהליך אבחון אשר כלל 6 פגישות עימו, ופגישה נוספת עם אשתו, וזאת במטרה להעריך את כוחותיו ואת יכולת התמיכה הסביבתית. גב' לובלסקי העריכה כי הנאשם מוכן להשתלב כעת בהליך טיפולי, והמליצה לדחות את גזר הדין בחצי שנה בכדי לאפשר לתהליך הטיפולי להתקיים. חוות דעתה הוגשה לבית המשפט וסומנה נע/1.

הסניגור התייחס לנתוניו האישיים של הנאשם ולעברו הפלילי, והסביר כי כניסתם לתמונה של מר גוטליב וגב' לובלסקי תוכל להוביל לשינוי בדרכו של הנאשם, אשר סובל מבעיית סמים. בנוסף, הוגשה אסופת מסמכים רפואיים בדבר פציעתו של הנאשם בשנת 2009.

6.
ב"כ נאשם 4, עו"ד יקי קהן
, התייחס אף הוא למכלול שיקולי הענישה ווהנימוקים לקולא כפי שפורטו לעיל, וסבר כי אף שלחובת נאשם 4 מאסר מותנה בן 8 חודשים, הרי שהנסיבות מצדיקות הארכתו, וזאת בהתאם להמלצת שירות המבחן ולהליך הטיפולי אותו הוא עובר במסגרת עמותת אפש"ר נוכח התמכרותו להימורים (הוגש אף מסמך העמותה). הוסבר כי הנאשם עובר לראשונה שינוי משמעותי בחייו, ויש לאפשר לו להשלים את המהלך ומבלי שיוטל עליו עונש אשר יוריד לטמיון את ההישגים הטיפוליים. הסניגור אף הפנה לעובדה כי העבירות בענייננו בוצעו כחודשיים לפני סיום תקופת התנאי, ואף בכך, לשיטת הסניגור, יש לראות כנימוק המצדיק הארכת העונש המותנה.

מטעמו של הנאשם העיד מר שלומי ברדה - בעל חברת השכרה וליסינג של רכבים, אשר שימש כמעסיקו כ-7 חודשים, והעיד כי הנאשם עובד מסור ומשקיע, אשר ככל שימשיך כך, יתכן ואף יקודם בעבודתו.


תסקירי שירות המבחן ועבר פלילי.

7.
להלן תמצית הנתונים העולים מהתסקירים ומגליונות הרישום הפלילי:


נאשם 1

בן 32, נשוי ואב לשניים, לחובתו הרשעות קודמות בעבירות מרמה ורכוש (יפורט בהמשך). שירות המבחן התייחס לנסיבות חייו וציין כי בביצוע עבירות הרכוש הביא הנאשם לידי ביטוי את יכולותיו הטכניות, כמו גם את יכולתו לסייע בכלכלת הבית. הנאשם ביטא אכזבה ובושה בעיקר כלפי אשתו והוריה, ושירות המבחן התרשם כי על אף רצונו האותנטי של הנאשם לשמור על ניהול אורח חיים נורמטיבי, עדיין נשקף סיכון ממעשיו ככל שהוא מתרועע עם חברה שולית. בעניינו של נאשם זה ממליץ שירות המבחן על הטלת עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות, לצד הטלת רכיב פיצוי.

לחובת נאשם זה הרשעות קודמות בעבירות מרמה, הונאה, החזקת ציוד לזיוף כרטיסי אשראי, כניסה לדירה מגורים, גניבה, שיבוש מהלכי משפט, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נטילת נכסים לשם סחיטה, ועבירות רכוש נוספות בהן הורשע בבית המשפט לנוער. הנאשם ריצה בעברו מספר מאסרים לתקופות קצרות.

נאשם 2

בן 39, נשוי ואב לילד, אשר לחובתו שתי הרשעות קודמות. הנאשם מתגורר עם הוריו ומנהל אורח חיים המאופיין בחוסר בגרות ותלותיות. הנאשם שיחק כדורגל מגיל צעיר ועד לגיל 32, שאז עזב את תחום הכדורגל, ובשל כך נותר ללא מקצוע, היות ולא רכש מיומנויות נוספות. בעקבות זאת, שקע הנאשם במשבר נפשי ולחצים כלכליים אשר הובילו אותו לחיפוש פתרונות ולחבירה לחברה שולית ולהסתבכות עם החוק. הנאשם התקשה לקחת אחריות מלאה לביצוע העבירות, ותיאר את השתתפותו בביצוע העבירות כמינורית וכנובעת מפיתוי רגעי. לתפיסתו, נוצל על ידי שותפיו. הנאשם אינו מבטא נזקקות וצורך לקשר טיפולי. בעניינו של נאשם זה ממליץ שירות המבחן על הטלת עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות, מתוך ראיה כי עונש זה עשוי להוות עבור הנאשם גבול חיצוני.

לחובת נאשם זה 2 הרשעות קודמות בעבירות איומים, העלבת עובד ציבור, היזק לרכוש ותקיפה. הרשעתו האחרונה מחודש ספטמבר 2006.

נאשם 3

בן 35, נשוי ואב לשלושה. לחובתו עבר פלילי בעבירות רכוש. הנאשם התמודד מנעוריו עם בעיה של שימוש בסמים, ובשנת 2003 השתלב וסיים טיפול גמילה במסגרת ציבורית, ובהמשך טופל ביחידה העירונית לנפגעי סמים. הנאשם תיאר קושי כמפרנס העיקרי של המשפחה וביטא צער, בושה וחרטה על הסתבכותו החוזרת בפלילים. למעצרו הממושך של הנאשם הייתה השפעה מרסנת ומרתיעה לגביו, ואף ניכרה התגייסות משפחתית לסייע לו לשנות את אורח חייו. הנאשם ביטא מוכנות להמשיך ולהסתייע בשירות המבחן. לצד האמור לעיל, התקשה שירות המבחן להעריך את יכולתו של השירות להוות עבורו מסגרת מקדמת באופן אפקטיבי, ועל כן התסקיר אינו בא בהמלצה טיפולית.

לחובת נאשם זה הרשעות מגוונות לרבות ב-5 עבירות התפרצות לדירת מגורים, עבירות גניבה, ועבירות של נסיון התפרצות, החזקת מכשירי פריצה, תקיפה והחזקת סמים, והוא אף ריצה בעבר מאסר בדרך של עבודות שירות. עוד יצוין כי נאשם זה נמצא בלתי כשיר לביצוע עבודות שירות, וזאת בהתאם לאמור בחוות דעת הממונה אשר נערכה לאחר בדיקה עם גורמי המודיעין במשטרה.

נאשם 4

בן 28, רווק, מצוי במעצר בית לילי ועובד מספר חודשים בחברה להשכרת רכב. לחובתו 4 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, והוא ריצה בעבר 2 עונשי מאסר בפועל. ממאסרו האחרון השתחרר בשנת 2007. הנאשם קושר את הסתבכותו בעבירות נשוא תיק זה לחובות שצבר בשוק האפור. הנאשם ביטא צער, חרטה ובושה על התנהלותו והביע רצון לערוך שינוי בחייו. הנאשם גדל בבית בו שני ההורים מהמרים, וכיום מודע הוא להתמכרותו להימורים ומשקיע מאמצים לערוך שינוי בחייו. במסגרת רצונו זה, החל הנאשם הליך טיפולי במסגרת עמותת "אפשר" ומטופל שם כ-9 חודשים. לאור כברת הדרך השיקומית אותה עבר, ממליץ שירות המבחן על ענישה אשר תאפשר את המשך דרכו השיקומית, וכן על העמדתו בפיקוח שירות המבחן לתקופה של שנה.

לחובת נאשם זה 4 הרשעות קודמות בעבירות רכוש (2 עבירות של התפרצות לדירת מגורים, 2 עבירות של נסיון התפרצות לדירת מגורים, 3 עבירות של החזקת כלי פריצה, עבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב), הרשעתו האחרונה משנת 2007, ריצה בעברו מאסרים בפועל, וכן תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בן 8 חודשים מיום 15.5.07.


דיון והכרעה

8.
טרם אתייחס לשיקולי הענישה הרלוונטיים, אומר כי לטעמי, ומן ההיבט הקשור לחלקו הפרטני של כל נאשם בביצוע העבירה, אין מקום לביצוע הבחנה כלשהי בין הנאשמים השונים. מדובר במתווה קלאסי של ביצוע בצוותא, כאשר כל אחד מהנאשמים קיבל תפקיד מסויים בתוכנית העבריינית, ואין נפקא מינה אם תפקידו התמצה בכניסה לדירה, או בפיקוח מרחוק על הנעשה במסדרון.

9.
נקודת המוצא לבחינת מידת העונש היא העבירה ונסיבותיה. במקרה דנן, ניתן להצביע על מספר רכיבים המלמדים על חומרת המעשה, ואלה רלוונטיים לכלל הנאשמים.

א. החומרה הנודעת בעבירת ההתפרצות לדירת מגורים
- רבות נכתב אודות החומרה הרבה הטמונה בעבירה מסוג זה, וסבורני כי אין טעם להוסיף על הדברים. מדובר בעבירה בעלת היבט רכושי, בעלת היבט של חדירה לפרטיות, ובעלת היבט של חשש להתלקחות אלימה.

ב. רמת התכנון של העבירה
- מעשיהם של הנאשמים אינם יכולים להיחשב ככאלה שנעשו ב"טעות של רגע", שכן המעשה העברייני כלל תכנון וביצוע מוקפד במספר שלבים. אין הדבר דומה לאותן התפרצויות המבוצעות על ידי צרכן סמים העובר בבניין מגורים ו"מנסה את מזלו" שמא אחת מהדלתות פתוחה. בענייננו, נראה כי הנאשמים היו ממוקדי מטרה, וברור כי יש לזקוף לחובתם את רמת התכנון של העבירה.

ג. שלל הגניבה
- אין ספק כי שלל הגניבה מהווה שיקול משמעותי לחומרה. לשיטתי, ואף אם הוחזר הכסף, יש בשלל הגניבה ללמד על היעדר מקריות בביצוע העבירה ובחירת הדירה "המיועדת", וברור כי קיים קשר בין הרווח הכלכלי שהפיק העבריין, לבין מידת העונש.

ד. ביצוע העבירה בצוותא
- קיים שוני בין עבירה המבוצעת על ידי אדם בודד, לבין החומרה הנלמדת מפעולה עבריינית משולבת הכוללת חמישה או שישה אנשים שונים אשר חברו יחדיו וביצעו עבירות רכוש בצוותא חדא. ברור כי רכיב הביצוע בצוותא נועד לאפשר את ביצוע העבירה, להקל על מבצעיה, ויש בו כדי להוסיף מימד של חומרה.

ה. עבר פלילי
- המפגש הנוכחי עם בית המשפט, אינו מפגשו הראשון של אף אחד מהנאשמים. כל אחד מהם, מי יותר – מי פחות, ביקר בעבר בבית המשפט, הורשע, ודינו נגזר. החבירה של כל אחד מהנאשמים ליתר חברי הכנופיה להם הרשעות פליליות, מלמדת על יעודה של החבורה, וזו רחוקה בעיני מלהיות כזו אשר מקורה בחברות שהובילה להסתבכות בביצוע עבירה. למעט נאשם 2, אשר לחובתו הרשעות מתחומים אחרים, לכל אחד מיתר הנאשמים (1,3-4) הרשעות בעבירות זהות, ומכאן החומרה המשמעותית. אוסיף ואומר כי מניתוח גליונות הרישום הפלילי נראה כי לאורך השנים, וחרף ביצוען של עבירות חמורות, לא הכבידו בתי המשפט השונים עולם על הנאשמים.

10.
העונש ההולם את מידותיו של עבריין הפועל כחלק מכנופיה עבריינית במטרה להתפרץ לדירת מגורים, ולאחר ביצוע מוקפד של תוכנית עבריינית המבוצעת בשלבים, אף מצליח ושותף לגניבה של עשרות אלפי שקלים, הוא עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, ורק בהינתן נתונים יוצאי דופן ייסטה בית המשפט ויורה על ענישה מתונה או שונה.

מסקנה זו מתיישבת אף עם האמור בתיקון מס' 113 לחוק העונשין (ספר החוקים 2330 מיום ט"ו בטבת תשע"ב (10.1.12)) אשר ייכנס לתוקפו ביום 10.7.12, שם נקבע כי "העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו..." [ראה באשר לאפשרות ליתן ביטוי לתיקון עוד טרם כניסתו לתוקף – ע"פ 1523/10 פלונית נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים, 18.4.2012)]

11.
על אף האמור לעיל, ברי כי עקרון ההלימה אינו עומד כעקרון יחיד, וחובתו של בית המשפט לבחון את כלל הנתונים והשיקולים, לרבות את אותם נתונים העומדים לזכותו של העבריין, ואת אותם שיקולים הרלוונטים לשאלת שיקומו.

מכאן, אסקור את אותם נתונים אשר יש לזקוף לזכות הנאשמים.

א. הודאת הנאשמים
- אין ספק כי מדובר בנתון משמעותי העומד לזכות הנאשמים, הן באותו היבט של קבלת אחריות, והן באותו היבט של חסכון בזמן ציבורי.

ב. השבת סכום הגניבה ­
- יש בהשבת סכום הגניבה אשר הופקד בקופת בית המשפט עובר לטיעוני הצדדים לעונש כדי להעניק מימד מוחשי נוסף לנטילת האחריות מצידם, וכדי להשיב, בהיבט הכלכלי, את המצב לקדמותו (בהתאם לאמור בכתב האישום המתוקן). ברור כי יש בנתון זה כדי לעמוד לזכותם של הנאשמים.

ג. התקופה בה שהו חלק מהנאשמים בתנאים מגבילים

- אתן משקל מסוים לתקופה זאת, תוך התחשבות באופיין של המגבלות.

ד. חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה
- אפתח ואומר כי כתב האישום בתיק זה הוגש בסמוך לביצוע העבירה, ופרק הזמן הממושך נבע, בין היתר, מאילוצים הכרוכים בהעברת התיק בין מותבים שונים, ובעיקר – מהמתנה לעריכת תסקירים בעניינם של כל הנאשמים. ברור כי אין המדובר באותם מקרים בהם יש לראות בשיהוי כנתון ממתן. עם זאת, סבורני כי יש משמעות מסויימת לעובדה כי עברו למעלה משנתיים ממועד ביצוע העבירה, וזאת כאינדיקציה לאי הישנות המעשים, כפי שטען עו"ד ברזילי.

ה. השיקול השיקומי

- שיקול זה תפס נפח נכבד בטיעוני הסניגורים, ובמיוחד בטיעוניהם של ב"כ נאשמים 3 ו-4. עיינתי בתסקירים שנערכו בעניינם של כל הנאשמים, ואינני סבור כי יש בהם נתונים יוצאי דופן או נסיבות חריגות שבחריגות. התסקירים אינם שליליים, אך גם אינם כאלה המובילים למסקנה כי נסיבות חייו של העבריין היו כאלה שהובילו אותו לביצוע העבירה, או כי האדם אשר עומד כיום בפני
בית המשפט, שונה בתכלית מהאדם אשר ביצע את העבירה, עד כדי הצדקה להימנע מהטלת עונש מאסר מאחור סורג ובריח.

בעניינו של נאשם 3 אומר כי פנייתו לגורמים הטיפוליים הפרטיים (מר גוטליב וגב' לובלסקי) הייתה מאוחרת מאד, ונערכה בסמוך למועד הטיעונים לעונש (ולא, לדוגמא, לאורך תקופה של כמעט שנתיים ממועד ביצוע העבירה). דומני כי מועד הפניה מחליש, במידת מה, את אותנטיות הפניה, ומכל מקום, אינני סבור כי יש ברצונו של הנאשם לעבור הליך שיקומי, כדי להוביל להעדפת האינטרס השיקומי עד כדי דחיקתם של אינטרסים לגיטימיים אחרים בענישה כגון הלימה והרתעה. אוסיף לאמור לעיל שני נתונים: הראשון - יש משקל בעיני גם לקושי אותו הביע שירות המבחן להעריך את יכולתו (של השירות) להוות עבור הנאשם מסגרת מקדמת. השני - עיון בגליון הרשעותיו של נאשם זה מלמד כי מדובר במי שלחובתו עבר פלילי מכביד ורלוונטי בעבירות זהות, ונראה כי בתי המשפט השונים אשר גזרו את דינו בעבר, התחשבו עד מאד בנתוניו ולא מיצו עמו את הדין. כך לדוגמא הטיל עליו בית משפט השלום בראשל"צ עונש מאסר של 6 חודשים אשר רוצה בעבודות שירות בגין 3 עבירות של התפרצות לדירת מגורים, עבירה של נסיון התפרצות לדירת מגורים ושתי עבירות גניבה (ת.פ 2027/04). מדובר בעונש המגלם התחשבות משמעותית אשר אמורה הייתה לגרום לנאשם להתמיד בדרך השיקומית.

בעניינו של נאשם 4 אומר כי על אף ההליך הטיפולי לגמילה מהימורים אותו הוא עובר במסגרת עמותת "אפשר", והמלצת שירות המבחן, אינני סבור כי יש הצדקה להימנע מהשתת עונש מאסר, בוודאי כאשר מדובר במי שביצע את העבירה כאשר לחובתו עונש מאסר מותנה בן 8 חודשים שהוטל בנסיבות כמעט זהות של התפרצות בצוותא. אציין כי אף אם הייתי נכון ליתן משקל משמעותי לשיקול השיקומי והייתי שוקל להסתפק בהטלת עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות (ואינני סבור כי כך הם פני הדברים), לא ניתן היה לעשות כן נוכח אורכו של המאסר המותנה. קבלת בקשת הסניגור להאריך את המאסר המותנה נראית לי ככזו שאינה מתיישבת עם חומרת העבירה ונסיבותיה, עוצמת התהליך, ועקרון אחידות הענישה. עם זאת, אציין כי להליך המוצלח יש משקל בענישה, ולטעמי, יש בו כדי להצדיק חפיפה מסויימת של המאסר המותנה לעונש אשר יוטל על הנאשם בגין העבירות בהן הורשע. נימוק נוסף המצדיק חפיפה חלקית הוא המועד בו בוצעה עבירת התנאי – 5.11.06, והעובדה כי העבירות בתיק שבפני
י בוצעו על סף סיומה של תקופת התנאי.

ו. נתוניהם האישיים של הנאשמים
- שקלתי את נתוניהם האישיים של הנאשמים כפי שאלה פורטו בתסקירים השונים ובטיעוני הסניגורים. לפחות בכל הנוגע לנאשמים 1-3, דומני כי הקושי בהטלת עונש מאסר על אבות לילדים קטנים הוא ברור (וראה בהקשר זה עדות אשתו של נאשם 3), אך אומר בצער, כי הנאשמים יכולים להלין רק על עצמם. נתתי דעתי לנתון שעלה בטיעוניו של עו"ד ברזילי ופורט בפרו' עמ' 34 ש' 30-31. נתתי דעתי אף למסמכים הרפואיים שהוגשו בעניינו של נאשם 3 מהם עולה כי עבר אירוע תאונתי בחודש אוגוסט 2009. נוכח מועד האירוע התאונתי, שהוא מוקדם לעבירה, ברור כי אין משקל של ממש למצב רפואי זה.

האיזון בין שתי קבוצות הנתונים

15.
אף בנותני את הדעת ואת המשקל לכל אותם נתונים העומדים לזכות הנאשמים, סבורני כי במקרה דנן לא ניתן להימנע מהשתת עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח. המקרה חמור מדי, תוצאתו מוחשית ומשמעותית מדי, והפעילות העבריינית המשותפת והמשולבת חייבת למצוא ביטוי בעונשים אשר יבהירו לנאשמים, ולציבור, את חומרת המעשים. ברור כי יש משקל משמעותי להודאת הנאשמים, ולהשבת סכום הגניבה, אך לטעמי, אין באותם נתונים לקולא כדי לחלץ את הנאשמים מעונש מאסר מאחורי סורג ובריח.


ההבחנה בין הנאשמים

16.
כפי שציינתי, אין מקום לביצוע הבחנה בין הנאשמים השונים ככל שזו מבוססת על חלקו של כל אחד מהם במעשה העברייני. הנתון היחיד אשר נראה רלוונטי בעיני להבחנה בין הנאשמים נוגע לעבר הפלילי, כאשר בעניין זה ניתן להצביע על נאשם 2 ככזה אשר עברו הפלילי פחות בחומרתו ביחס לאחרים ואינו כולל עבירות רכוש קודמות. סבורני כי יש בנתון זה כדי להחריג במעט את עניינו לקולא.

17.
על יסוד כלל הנתונים שפורטו לעיל, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

נאשם 1

א.
12 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו שבין יום 30.4.10 ליום 11.5.10.
ב.
מאסר למשך 10 חודשים, אולם הנאשם לא ישא עונש זה אלא אם תוך שלוש שנים מיום שחרורו יעבור עבירת רכוש, למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן – חוק העונשין).
ג.
פיצוי בסך 15,000 ₪.

נאשם 2

א.
11 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו שבין יום 30.4.10 ליום 11.5.10.
ב.
מאסר למשך 10 חודשים, אולם הנאשם לא ישא עונש זה אלא אם תוך שלוש שנים מיום שחרורו יעבור עבירת רכוש, למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין.
ג.
פיצוי בסך 15,000 ₪.

נאשם 3

א.
12 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו שבין יום 30.4.10 ליום 11.5.10.
ב.
מאסר למשך 10 חודשים, אולם הנאשם לא ישא עונש זה אלא אם תוך שלוש שנים מיום שחרורו יעבור עבירת רכוש, למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין.
ג.
פיצוי בסך 15,000 ₪.

נאשם 4

א.
12 חודשי מאסר לריצוי בפועל.
ב.
אני מפעיל את המאסר המותנה בן 8 החודשים אשר הוטל על הנאשם בת"פ 5009/06 בבית משפט השלום בראשל"צ באופן הבא: 4 חודשים במצטבר, ו-4 חודשים בחופף לעונש המאסר אשר הוטל בסעיף א'.
סך הכל ירצה הנאשם 16 חודשי מאסר בניכוי תקופת מעצרו שבין יום 2.3.11 ליום 23.5.11.
ג.
מאסר למשך 10 חודשים, אולם הנאשם לא ישא עונש זה אלא אם תוך שלוש שנים מיום שחרורו יעבור עבירת רכוש, למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין.
ד.
פיצוי בסך 15,000 ₪.


הנאשמים הפקידו במזכירות בית המשפט סך של 60,000 ₪. סכום זה ישמש כפיצוי למתלוננים (עדי תביעה 1-2) ויועבר אליהם באופן מיידי על ידי המזכירות.

ניתן צו כללי למוצגים לשיקול דעת קצין משטרה.
זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום,
ט' סיון תשע"ב , 30 מאי 2012, במעמד הצדדים.

בני שגיא

, שופט







פ בית משפט שלום 8484-05/10 מדינת ישראל משטרת ישראל נ' איציק הרשקוביץ, חיים גזית, אשר ביטון ואח' (פורסם ב-ֽ 30/05/2012)