פסקי דין על תמיר אביטל | פסקי דין על חב' "אתר" - ניהול והקמת פרוייקטים

1398/02 עב     25/07/2004




עב 1398/02 תמיר אביטל נ' חב' "אתר" - ניהול והקמת פרוייקטים




1


בתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
עב 001398/02


בפני
:
כב' השופטת דיתה פרוז'ינין

דן-יחיד

25/07/2004



בעניין:
תמיר אביטל



ע"י ב"כ עו"ד
צ. רוטנברג

התובע

נ ג ד


חב' "אתר" - ניהול והקמת פרוייקטים



ע"י ב"כ עו"ד
ר. רפלד

הנתבע

פסק דין


1. לפנינו תביעה לתשלום נזקי תאונת דרכים בסך של 100,000 ₪.

2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו, כפי שהן עולות מחומר הראיות:
א. התובע התגורר, בתקופה הרלבנטית לתביעה זו, במושב טל שחר (להלן - המושב).
ב. הנתבע עבר להתגורר במושב ב-1.7.98 (נספח א' לתצהיר הנתבע).
ג. ביום 1.1.99 סמוך לשעה 04:00, נהג התובע ברכבו של הנתבע, סטה ממסלולו וגרם לתאונת דרכים (כתבי התביעה וכתב האישום שצורפו לכתב התביעה).
ד. לרכב האמור לא היה ביטוח "נהג צעיר", ונגד התובע הוגשו תביעות, ע"י חברות הביטוח, בגין נזקים שנגרמו בתאונה הנ"ל.

3. התובע טוען כי בחודש ספטמבר הועסק ע"י הנתבע בכל מיני עבודות מזדמנות בביתו, ובחודש דצמבר גייס אותו הנתבע לעבוד איתו ביחד בפרויקטים אצל אח הנתבע אייל. לטענתו במהלך תקופה זו השאיר הנתבע אצל התובע את רכבו כ"צ'ופר". על כן, מעבר לאחריות הבסיסית של כל אדם שלא למסור לידי אדם אחר רכב לא תקין או ו/או שאין לו כיסוי ביטוחי, הנתבע, כבעל הרכב וכמעסיקו של התובע באותה עת, אחראי ישירות על תוצאות התאונה, וגם באחריות שילוחית מכוח יחסי העבודה, וזאת בנוסף לאחריותו בגין מצג שווא רשלני.

4. מנגד טוען הנתבע טענות אלה:
א. בין התובע לנתבע לא התקיימו יחסי עובד מעביד, ואין לבית-הדין סמכות לדון בתביעה.
ב. תביעת התובע נגד הנתבע הוגשה בחוסר תום לב.
ג. עדות התובע בלתי מהימנה ומלאה סתירות, ואין לקבל את גרסתו.
ד. התובע לא קיבל לרשותו ולשימושו רכב מחוץ לשעות העבודה, כחלק מתנאי עבודתו.
ה. לא ניתן לייחס את אירוע התאונה והשלכותיה, ליחסי העבודה ולאחריות המעביד, אם בכלל היו יחסים כאלה.

5. דין תביעה זו להידחות. לא עלה בידי התובע לבסס את טענתו כי התקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין הנתבע – אריה רפלד. גרסת התובע בנושא זה, כמו גם בכל הנושאים האחרים שנדונו בתביעה זו, היתה רצופה סתירות, בלתי אמינה ובלתי משכנעת, ועדותו בבית הדין היתה מגמתית. יתר על כן, התובע שינה את התשתית העובדתית העומדת בבסיס תביעתו. הגרסה המופיעה בכתב התביעה ובתצהיר התובע אינה זהה לזו שבסיכומיו, כפי שיפורט להלן.

6. בכתב התביעה נטען כי התובע עבד בחברת "אתר" – חב' לבניין שבבעלות הנתבע, במשותף עם אחיו אייל, החל מחודש אפריל 98 (משוער) ועד אפריל 99 (משוער) (סעיף 1 לכתב התביעה). כך נכתב אף בתצהיר התובע מיום 6.3.02 (צורף לכתב התביעה). התביעה הוגשה כנגד אריה רפלד וחב' "אתר" - ניהול והקמת פרוייקטים
הנדסיים. בדיון המוקדם שהתקיים ביום 9.2.03 הודיע ב"כ התובע כי:
”אני עומד על התביעה כנגד ארי רפלד בלבד“ (ע' 1 ש' 4).

בראשית ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 2.12.03 ביקש התובע להגיש תצהיר משלים, ובו תגובה לתצהיר הנתבע. בתצהיר זה הצהיר התובע כי עבד עם הנתבע בפרויקט בהר חוצבים לפני העבודה בפרוייקט בתל השומר וכי:
”ארי אכן הסיע אותי לעבודה וחזרה. פעם אחת בזמן העבודה בתל השומר ארי נתן לי את האוטו להביא אוכל. אבל אחרי העבודה ארי נתן לי את האוטו ניתן לי (כך המקור, ד.פ.) כמעט כל יום. ארי היה יורד לבית שלו ואני הייתי לוקח את האוטו. לארי היה רכב נוסף. למחרת היום הייתי בא לקחת את ארי בביתו. היינו מתחלפים וארי היה נוהג. בזמן שהאוטו היה אצלי היתה לי "יד חפשית" בו בהסכמת ארי. בזמן זה הייתי נוסע לרחובות, ירושלים תל אביב (התייחסות לסעיף 8 בתצהיר המשלים).

בתצהיר המשלים אין כל התייחסות לתקופת העבודה של התובע, ולא מוזכרת בו הטענה כי התובע עבד בביתו של הנתבע.

7. בעדותו לפנינו הציג התובע גרסה שונה הן לגבי תקופת העבודה, הן לגבי העבודה עצמה, והן לגבי הנסיבות שבהן ניתן לו הרכב. לדבריו הכיר את הנתבע בספטמבר 1998. הנתבע אסף אותו בטרמפיאדה, והציע לו לעבוד אצלו, וכבר למחרת החל התובע לעבוד אצל הנתבע בהר חוצבים. לתצהיר הנתבע צורף אישור של המושב שהנתבע מתגורר שם רק מ-7/98. על כן הגרסה המופיעה בכתב התביעה, כי התובע החל לעבוד באפריל 98, אינה מתקבלת על הדעת. אין מחלוקת בין הצדדים כי הם מכירים זה את זה רק מהמושב. נראה כי התובע שינה את גרסתו לגבי מועד תחילת העבודה מטעם זה.
התובע ציין עוד בעדותו כי ימים אחדים לאחר שהחל לעבוד בהר חוצבים, רצה הנתבע שהתובע יעבוד אצלו בבית בבניה (ע' 7 ש' 8-19). אך בתשובה לשאלה, אישר כי הנתבע ביקש ממנו לעבוד בביתו, לאחר שראה אותו כאשר עבד אצל אחיו, וכי הנתבע הינו "קבלן משנה שעובד באתר" (ע' 7 ש' 21-24). בכך אישר התובע את גרסת הנתבע כי התובע עבד אצל אחיו אייל, כי התקבל לעבודה ע"י אייל, כי ידע שהוא מעבידו, וממנו קיבל את שכרו (סעיפים 7-9 לתצהיר הנתבע, 2-5 לתצהיר אייל רפלד). תלוש שכר של התובע, שבו שם המעביד: אייל רפלד, ואתר ניהול והקמת פרויקטים הנדסיים (צורף לכתב התביעה), תומך בגרסתו של הנתבע (ראו גם טפסי 106 ותלושי שכר שצורפו לתצהיר אייל רפלד).
במהלך עדותו חזר בו התובע מדבריו הנ"ל, והדגיש חזור והדגש כי עבד אצל הנתבע, וכי אצל אייל עבד "רק יום אחד בים המלח במעליות וגם אז ארי שילם לי על זה והוא שלח אותי לעבוד איתו" (ע' 9 ש' 9-10). אולם, כפי שכבר צויין לעיל, עדותו של התובע היתה מגמתית ביותר. התובע חזר במהלך עדותו כולה והדגיש חזור והדגש כי: "עבדתי עם ארי" ו"הייתי עובד של ארי וארי שילם לי" (ע' 14 ש' 5-6, 12, ע' 8 ש' 4, ע' 9 ש' 13, ע' 10 ש' 1-4, ע' 14 ש' 5-6). יש להעדיף את הדברים שנאמרו בהיסח הדעת, על פני השינון המגמתי של הגרסה הנלמדת.
8. גם בנושאים אחרים לא הציג התובע גרסה אחידה, משכנעת ומהימנה. לגבי השימוש ברכב ציין התובע בתצהירו כי:
”לעיתים בתקופת העבודה, נתבקשתי לצרכי העבודה להשתמש ברכב של אריה שמספרו 59-504-52 ע"מ להביא חומרים, אוכל וכו“(סעיף 3 לתצהיר).

בתצהיר המשלים, לעומת זאת, נכתב כי הדבר קרה פעם אחת בלבד בתל השומר, כאשר הנתבע נתן לתובע את הרכב כדי להביא אוכל (סעיף 7 לעיל). בעדותו חזר התובע על גרסתו כי פעם אחת נסע "להביא בורקסים", אך לדבריו היה הדבר "במקום שעבדנו בהר חוצבים" (ע' 13 ש' 20-25).
גם לגבי השימוש ברכב לאחר שעות העבודה, לא דבק התובע בגרסה המופיעה בתצהירו. שם נכתב כי:
”4. בנוסף לכך קיבלתי את הרכב לאחר שעות העבודה כ"בונוס" (צ'ופר) בעבור העבודה בחברה.
5. הסדר זה פעל כך: נהגנו לסע חזרה הביתה בתום יום העבודה ולאחר שהגענו לביתו של אריה רפלד במושב, נתן לי את המפתחות ואת הניירת להמשיך ולהשתמש ברכב עד למחרת או מאוחר באותו ערב“

גם בנושא זה היו הדברים שאמר התובע בחקירה הנגדית שונים לחלוטין מאלה שנכתבו בתצהירו. מחד גיסא חזר התובע על גרסתו כי " האוטו היה מעין צ'ופר" (ע' 14 ש' 2), ו"כשארי היה מרוצה ממני היה מביא לי הרכב" (שם, ש' 16). אך לאחר מכן תיקן התובע את דבריו, ואמר: "הוא כל יום היה מרוצה" (שם, ש' 20). בהמשך חזר בו התובע מן האמור בתצהירו, והבהיר:
”כשאני אומר האוטו עמד לרשותי זה לא אומר שהמפתחות היו אצלי בבית והאוטו למטה, כשהייתי צריך את האוטו הייתי צריך לבקש מארי את הרכב וקיבלתי אישור ממנו כל פעם ספציפי... אלא כשאני רציתי את האוטו ביקשתי ממנו, והוא כמעט תמיד היה מביא לי. הייתי מתקשר אליו ושואל אם אני יכול לקבל את הרכב, ואז היה אומר לי אתה יכול לבוא לקחת את המפתחות“ (ע' 15 ש' 22-25, ע' 16 ש' 1-3, ההדגשה הוספה ד.פ.).

דברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם האמור בתצהיר התובע. הסתירות הרבות שנתגלו בין דברי התובע בעדותו לבין האמור בתצהירו, מערערות את גרסתו בכללותה.

9. בתצהירי התובע אין גם כל רמז לכך שעבד בבית הנתבע. העבודה הנטענת היתה ב"אתר" בלבד. ואולם בעדותו ייחס התובע משקל רב לעבודה בבית הנתבע (ע' 13 ש' 1-7). הנתבע מאשר כי העסיק את התובע בעבודות מזדמנות בבית ובחצר (ע' 38 ש' 6-12), אך הדגיש כי מדובר בעבודות מזדמנות, וכי לא היתה רציפות בעבודת התובע בביתו. בסיכומיו טוען התובע כי עבד בביתו של הנתבע בסביבות חודש ספטמבר 1998 בלבד.
משכך, עובדה זו אינה רלבנטית כלל לענייננו, שכן התאונה אירעה ב-1.1.99, ובמועד זה התובע עצמו אינו טוען כי עבד בבית הנתבע. אוסיף, עם זאת, כי גם גרסה זו אינה מתיישבת עם דברים שאמר התובע בעדותו, שכן לדבריו ביום התאונה עבד בביתו של הנתבע (ע' 17 ש' 24-25).
מכל מקום, מאחר שזו טענת התובע בסיכומיו, נותרה הטענה כי "בסביבות חודש דצמבר גייס הנתבע את התובע לעבוד איתו ביחד בפרויקטים אצל אח הנתבע אייל. שכר עבודה שולם לתובע במזומן ע"י הנתבע" (ע' אחרון לסיכומי הנתבע).
כפי שפורט לעיל בהרחבה, לא עלה בידי התובע לבסס את גרסתו זו, מה גם שבעדותו אישר התובע כי עבד אצל האח אייל. גם תלושי השכר מאשרים זאת. טענת התובע בסיכומיו באשר לאמינות התלושים, לא הועלתה אלא בסיכומים, ומשכך אף לא הוכחה. יתר על כן, מקובלת עלינו במלואה גרסת הנתבע בעניין זה. הנתבע ועדיו עשו עלינו רושם אמין ומהימן, ושוכנענו כי התובע אכן עבד אצל אח הנתבע אייל, במועד שבו קרתה התאונה. אייל רפלד הדגיש בעדותו כי הוא עצמו קיבל את התובע לעבודה, וסיכם עמו על תנאי שכרו (ע' 43 ש' 12-15). העד ציין עוד כי לאחר התאונה פנה אליו התובע כדי לברר אם שולמו עבורו דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי (ע' 44 ש' 17-21). לתצהירו של אייל רפלד צורפו תלושי שכר וטופסי 106 (נספחי ה' לתצהירו).

סוף דבר – לא עלה בידי התובע לבסס את גרסתו כי היה "עובד" של הנתבע. משלא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לנתבע, אין לבית דין זה סמכות לדון בתביעה, ודינה להידחות.

התובע ישלם הוצאות הנתבע בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

ערעור על

פסק דין
זה ניתן להגיש, תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום ז' באב, תשס"ד (25 ביולי 2004) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

דיתה פרוז'ינין
, שופטת


001398/02עב 730 אילנית ג'והרי








עב בית דין אזורי לעבודה 1398/02 תמיר אביטל נ' חב' "אתר" - ניהול והקמת פרוייקטים (פורסם ב-ֽ 25/07/2004)