פסקי דין על עיריית דימונה רשויות מקומיות | פסקי דין על אלי אסולין

10068-03/12 תאק     10/06/2012




תאק 10068-03/12 עיריית דימונה רשויות מקומיות נ' אלי אסולין








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחדרה

תא"ק 10068-03-12 עיריית דימונה נ' אסולין


בפני

כב' הרשם
שמעון רומי


תובעת

עיריית דימונה רשויות מקומיות

500222005


נגד

נתבע
אלי אסולין

ת.ז. 037521622


החלטה


התובעת בתיק זה, הינה עיריית דימונה.
הנתבע, ע"פ פרטי כתב התביעה, מתגורר בדימונה.
המדובר אפוא, בתביעתה של רשות מקומית, כנגד מי מתושביה, בשל חוב "...ארנונה ו/או מים..", כאמור בכתב התביעה.

ביום 21/05/2012, ביקשה התובעת ליתן פ"ד בהיעדר הגנה.

ביום 30/05/2012, ניתנה על ידי החלטה, המציינת בין השאר: "...לא

עלה

בידי

להשתכנע

מן

האמור

בסעיף
9
של

כתב

התביעה,

כי לבימ
"
ש

זה

סמכות

מקומית

לדון

בתביעת

עיריית

דימונה

כנגד תושב

העיר,

בשל

חוב

ארנונה. בטרם

אשקול

שימוש

בסמכות

המסורה

לביהמ
"
ש

בסעיף 79(א) בחוק בתי המשפט,
תתכבד

התובעת

ותפרט

מה

לסמכות המקומית

המיוחסת

על

ידה

לבימ
"
ש

זה,

ולעובדות

העולות

מכתב התביעה
-
הכל

בתוך
20
ימים."

תשובת התובעת (מיום 05/06/2012) מציינת, כי עסקינן בתביעה כספית גרידא, כי הנתבע לא עורר כל טענה לסמכות מקומית, ועל כן, אין להורות על העברת ההתדיינות לבימ"ש אחר.

סימוכין לעמדת התובעת הובאו בדמות ציטוט מן הספרות ומן ההלכה הפסוקה.
מן הספרות, "...כאשר בית המשפט, שבו הוגשה תובענה, נעדר סמכות מקומית והנתבע לא עורר טענה בעניין זה – ההליך אינו נפגם בשל כך, בשונה מהכללים בעניין היעדר סמכות עניינית."\
"סוגיות בסדר דין אזרחי",
אורי גורן,
הוצאת סיגא מה' 7, בעמוד 22.

מן ההלכה הפסוקה, "...בית המשפט לא יבדוק מיוזמתו שלו, אם מוסמך הוא לדון בתביעה מבחינת המקום, וכל מחאה מאוחרת לא תועיל..." (ע"א 487/64 רוט נ' פישר, פ"ד יט(2) 148)
על סמך אלו, עמדת התובעת קובעת:

"א. בית המשפט לא יעלה מיוזמתו את שאלת הסמכות המקומית.

ב. סוגיית הסמכות המקומית תידון רק אם טען לכך הנתבע, ובהזדמנות הראשונה.

ג. וכל עוד לא העלה הנתבע כאמור לעיל – אין כל פגם בהליך!"

קביעתה הנחרצת של התובעת, בסעיף א לציטוט הנ"ל, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 79(א) בחוק בתי המשפט:
"מצא בית משפט שאין הוא יכול לדון בענין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או הענינית, והוא בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט או לבית הדין האחר, והלה ידון בו כאילו הובא לפניו מלכתחילה, ורשאי הוא לדון בו מן השלב שאליו הגיע בית המשפט הקודם." (ההדגשה אינה מן המקור – ש.ר.)

סעיף 9 בכתב התביעה, כלשונו: "לבימ"ש זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעה לאור מהותה וסכומה".

הוראות תקנה 9 בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, קובעות את פרטי כתב התביעה המוגש לבימ"ש. תקנה 9(6), מורה, כי על תובע מוטל, בין היתר, לציין בכתב תביעתו את "העובדות המראות שבית המשפט מוסמך לדון בתובענה".

כנחזה מכתב התביעה, התובעת לא הצביעה על מקור הסמכות המקומית של בימ"ש השלום בחדרה, לדון בתובענה כספית
(בשל חוב ארנונה /מים) של תושב העיר דימונה.

ההלכה שנקבעה בפ"ד
רוט נ' פישר, ניתנה בהתדיינות בה טענו שני הצדדים טענותיהם. נקבע בה, בין היתר, כי יש להעלות את הטענה לעניין הסמכות המקומית, בהזדמנות הראשונה האפשרית, וכן נפסק שם, כי כזאת לא אירע.

בתיק זה, אין בנמצא טענה כלשהי של הנתבע, הואיל ולא הגיש כל בקשה.

התובעת, רשות ציבורית, אמונה על תום לב מלא, גם לעת שימוש בזכות התביעה:
הימנעות התובעת מלנקוב בסממני הסמכות המקומית המתחייבים מתקנה 9 בתקסד"א, בכתב התביעה, שעה שנעלה מספק כי הנתבע מתגורר בדימונה, כי חובו נוצר בדימונה וכי התשלום צריך שיתבצע בדימונה – אינם מצביעים לעבר תום לב.
בעקבות תלונה שהובאה בפני
נציבת התלונות הציבור על השופטים, כבוד השופטת (בדימוס)
ט' שטרסברג – כהן, יצאה מלפניה חוות דעת 11/07 (מיום 26/11/2007), אשר כותרתה: "העלאת נושא הסמכות המקומית ביוזמת בית המשפט"

חוו"ד מסתיימת באלו:
"

ראוי הוא כי בית המשפט יהיה ער לסוגית הסמכות המקומית וישקול במקרים המתאימים, לעורר אותה מיוזמתו ולבקש תגובתם של הצדדים או מי מהם בטרם יקבל החלטתו. כך למשל, שעה שעולה מכתב התביעה עצמו, כי לבית המשפט אין סמכות מקומית. התייחסות כזו, עשויה למנוע בעיות, קשיים, תקלות, הוצאות, טרחה והטרחת בעלי דין ובאי כוחם ממקום מרוחק, שלא לצורך. בעיקר נכונים הדברים כשמוגשות תביעות רבות מאותו סוג לבית משפט שאינו בעל סמכות מקומית לדון בהם
."

סוף דבר:

כוחה המחייב של חוו"ד נציבת התלונות, נהיר וברור.
ההלכה הפסוקה לא קבעה דבר, במקרים בהם אין בנמצא כל טיעון של הנתבע. ההלכה הפסוקה בפ"ד רוט נ' פישר הנ"ל, ניתנה על רקע טיעוניהם של שני הצדדים.
ההלכה הפסוקה והספרות, אלו הנזכרים בתשובת התובעת ובהחלטה זו,
אינם סותרים כלל את הסמכות הקבועה
בחוק בתי המשפט, לבחון את סוגיית הסמכות המקומית, גם בלא שנתבע יעורר טענה בעניין זה.
כאשר גוף ציבורי (עירית דימונה) עושה שימוש בזכות התביעה כנגד תושבי העיר, מן הראוי שייעשה כן בבית המשפט המוסמך מקומית לדון בתובענה, ולא בבית המשפט נטול כל סמכות מקומית, גם על פי הנטען בכתב התביעה.

מכל אלו – אין לי אלא לקבוע, כי לבימ"ש זה אין סמכות מקומית לדון בתובענה שהונחה בפני
ו ע"י התובעת, ועל כן – אני מורה על העברת ההתדיינות אל בימ"ש השלום בדימונה.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' סיון תשע"ב, 10 יוני 2012, בהעדר הצדדים.








תאק בית משפט שלום 10068-03/12 עיריית דימונה רשויות מקומיות נ' אלי אסולין (פורסם ב-ֽ 10/06/2012)