פסקי דין על פתחי אבו עסל

30590-09/11 פ     17/06/2012




פ 30590-09/11 מדינת ישראל נ' פתחי אבו עסל




בפני

כב' השופט אלון אינפלד
בעניין:

מדינת ישראל

ע"י אירה ויימן
המאשימה
נגד
פתחי אבו עסל
(עציר)
ע"י ב"כ עו"ד צבי אבנון
הנאשם
גזר דין
רקע עובדתי:
1. הנאשם הודה והורשע על פי הודאתו, בצירוף של 2 כתבי אישום מתוקנים. האחד ייחס לו עבירת תקיפה סתם בנסיבות מחמירת (בת זוג). כתב האישום השני מייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה והפרת הוראה חוקית.
2. כתב האישום הראשון כרונולוגית, הוא כתב אישום שהוגש בבית משפט השלום. על פי כתב האישום המתוקן תקף הנאשם את אשתו המתלוננת בצהרי יום 12.8.11 . הנאשם משך אותה מביתם המשותף אל הרכב כאשר הוא אוחז בשערות ראשה ואומר "אני לא רוצה אותך בבית, תצאי מהבית ותישארי אצל ההורים שלך".
3. הנאשם המשיך ובעט במתלוננת בגבה וברגליה ואיים עליה כי אם תחזור יהרוג אותה. לאחר שהמתלוננת התקשרה למשטרה איים עליה הנאשם כי לא יחזיר לה דבר ואין לה דבר בביתו וכי "תהיה אצל משפחתה עד שתמות".
4. המעשים המתוארים נעשו כתגובה לכך שהמתלוננת אמרה לו כי בתם חולה וכי היא רוצה להביאה מבית הוריה, המתגוררים בעיירה אחרת.
5. על פי כתב האישום המתוקן אשר הוגש לבית המשפט המחוזי היה הנאשם משוחרר בחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בעקבות אירועי התיק הקודם. כמו כן, נאסר עליו ליצור קשר ישיר או עקיף עם המתלוננת.
6. ביום 5.9.11 לקראת הצהריים יצאה המתלוננת מסניף משרד הפנים ונכנסה לרכבה, הנאשם הופיע בפתאומיות, פתח את הדלת ונכנס לרכב. הנאשם דחף את המתלוננת הצידה, התיישב במושב הנהג ואמר לה " תכנסי אני רוצה להגיד לך משהו". הנאשם החל לנהוג במהירות כאשר המתלוננת יושבת לידו. המתלוננת אמרה לנאשם שהיא אינה רוצה לדבר איתו ובקשה ממנו שוב ושוב לעצור את הרכב. הנאשם התעלם מדברי המתלוננת, המשיך בנסיעה והגיע עד חורשה הנמצאת בסמוך לעיר.
7. הנאשם חנה בחורשה, דומם את המנוע והוציא סכין חיתוך "יפנית" ואחז בה מול המתלוננת. זו צעקה "אל תעשה ככה", והנאשם השיב "אני רוצה להרוג אותך,לחתוך לך את הלשון שלא תדברי אני לא אעזוב אותך לפני שאני חותך לך את הלשון". צעקות המתלוננת המפוחדת "תעזוב אותי" ו- "אל תעשה ככה" לא הועילו. הנאשם ניסה לפתוח בכוח את פיה של המתלוננת על מנת לחתוך את לשונה בסכין.
8. הנאשם לא הצליח לחתוך את הלשון אך חתך את פניה של המתלוננת בסכין פעם אחר פעם בשני צידי הפנים בכוונה להטיל בה מום. המתלוננת, פצועה ומדממת, הצליחה לצאת מהרכב ונפלה לארץ. הנאשם התקרב אליה, הכה בראשה, ושאל "למה את עצרת אותי? למה עשית לי ככה? למה התלוננת עלי? ".
9. המתלוננת הצליחה לקום וברחה לעבר שכונת המגורים הסמוכה שם התמוטטה על הכביש בסמוך לבית מגורים של קרובי משפחה. אלה טיפלו בה, ופינו אותה לקבלת טיפול רפואי כאשר היא מעולפת ופניה חתוכים. לאחר טיפול ראשוני במרפאה סמוכה פונתה המתלוננת לבית החולים כשהיא סובלת מחתך עמוק וארוך בלחי שמאל, מהאוזן עד לאזור הסנטר, וכן חתכים נוספים בשתי לחייה, חתך בגב כף יד ימין וחבלה במצחה.
10. אין לנאשם הרשעות קודמות.
11. לעניין הנזק הפיזי שנגרם למתלוננת בעת האירוע, ביקשה התובעת להגיש ראיות נוספות אך בקשתה נדחתה בהחלטה מפורטת. אולם, מעבר למתואר בכתב האישום, המתלוננת התייצבה בבית המשפט על מנת להעיד לעניין העונש, כפי שיפורט להלן. כאשר עמדה המתלוננת על דוכן העדים ואף בהתקרבה אל דוכן השופט לא ניתן היה לראות על פניה לא צלקת משמעותית ולא סימן חריף אחר על הפנים. עם זאת יש לציין כי המתלוננת הייתה מאופרת בשכבה כבדה של "מייק אפ". כאשר המתלוננת הסירה את הצעיף ניתן היה לראות צלקת ארוכה באזור הלחי השמאלי מתחילת עצם הלסת, מתחת לאוזן, ועד מתחת לפיה בקרבת הסנטר. הצלקת נראית היטב למרות האיפור, אך לא הייתה בולטת באופן קיצוני (ראו פרוטוקול עמוד 10-11).
12. עמדת המתלוננת ביחס לנאשם השתנתה מאז ראשית מעצרו במהלך תקופת ניהול התיק. כעולה ממכתבה לפרקליטות, תע/1, הביעה המתלוננת התנגדות לביצוע הסדר טיעון או לשחרורו מהמעצר. היא ציינה כי היא פוחדת ממנו פחד מוות משום שהוא כבר ביצע את אשר איים לבצע ולאחר שאיים ברצח הוא עלול לעשות כן. המתלוננת ציינה אז, כי היא מחפשת עבודה בשאיפה להשתקם ולגדל את ילדיה. באותו מכתב הזכירה המתלוננת כי היא מגיעה מסביבה שמרנית שאינה רואה בעין יפה את עצם פנייתה למערכת אכיפת החוק וביקשה הגנה.
13. בתקופה שלאחר מכן שינתה המתלוננת את עמדתה. היא ביקשה להקל בתנאים כך שיהיה מותר לנאשם לדבר עם ילדיו, היא ציינה כי איננה מפחדת עוד והיא רוצה לחדש את הקשר בין ילדיה לאביהם. במכתב נוסף ביקשה המתלוננת להקל בעונשו של הנאשם. היא סיפרה כי הנאשם הינו בקשר טלפוני והיא משוכנעת שהוא הפיק את הלקחים והביע חרטה על מה שעשה. המתלוננת הביעה את רצונה לחזור לחיות עם הנאשם ולגדל עימו את ילדיהם (ראו תע/2 ו-תע/3). הסנגור הגיש את רשימת המבקרים של הנאשם וממנה עולה כי המתלוננת נוהגת לבקר את הנאשם באופן סדיר בחודשים האחרונים.
14. המתלוננת בבית המשפט סיפרה כי היא אינה מפחדת עוד מבעלה, כי היא מבקרת אותו כל שבוע וכי היא רוקמת איתו תוכניות לעתיד. המתלוננת רצתה להתחיל בחיים חדשים עם בעלה ולחדש את הזוגיות בניהם. היא ביקשה להקל בעונש, ככל שניתן, על מנת להקל עליה ועל הילדים. היא ציינה כי היא מתגוררת עתה אצל הוריה והדבר קשה לה ולילדיה כמו גם הביקורים של הילדים בבית הסוהר. עוד יש לציין כי המתלוננת סבורה שגם היא עשתה טעויות במערכת היחסים, והמקום אליו הגיעו הוא באשמת שני בני הזוג.
15. לשאלות התובעת אישרה המתלוננת כי בשלב הראשון כאשר עדיין סבלה מפצעיה לא הייתה רגועה ולא רצתה שבעלה ישתחרר. אולם עתה, משנרגעה, כל רצונה הוא לחזור לבעלה. היא הסבירה כי גירושין זה לא הפתרון שהיא מחפשת, והיא רוצה אב לילדיה.
16. ניתן תסקיר בעניינו של הנאשם. מהתסקיר עולה כי הנאשם בן 26 סיים את חוק לימודים בבית הספר התיכון, למד במכינה קדם אקדמית ואף שאף ללמוד מקצוע. אולם, בשל בעיות כלכליות הפסיק את לימודיו ועבד כפועל אצל קבלנים שונים. נמסר כי משפחת המוצא של הנאשם מתפקדת באופן תקין והיא נורמטיבית.
17. לא אצטט את כל האמור בתסקיר, על מנת לשמור על צנעת הפרט. יחד עם זאת, יש לציין כי שירות המבחן התרשם מאישיות בעייתית, פורצת גבולות, אימפולסיבית ובעלת דפוסים אלימים. שירות המבחן ציין עוד את העמדות הפטריאכליות הנוקשות של הנאשם, את הצורך שלו ברכושנות ושליטה והקושי להציב לעצמו גבולות. לא אפרט את מערכת היחסים שתיאר הנאשם עם בת זוגו אך אציין רק כי הוא ראה קושי בכך שאשתו מרבה לבקר בבית הוריה, אינה מקבלת את מרותו, אינה מיידעת אותו על מקום המצאה, ואינה נמנעת מלשוחח עם נשים בשכונה שאותן הוא תופס כשליליות.
18. לעניין עמדת המתלוננת ציין שירות המבחן את השינוי בעמדתה כפי שפורט לעיל. בשלב הליכי המעצר היא תארה את הנאשם כאדם אלים שהיא חוששת ממנו אם ישוחרר אך לאחרונה, בביקורים שבועיים בכלא, התרשמה המתלוננת כי הנאשם מתחרט על מעשיו ולכן היא רוצה לחזור לחיות עימו.
19. על פי שירות המבחן הנאשם מודה בביצוע העבירה. הנאשם יצא ממעצר הבית לראות תאונה בה היה מעורב קרוב משפחה והבחין באשתו, הוא ישב לידה כדי לדבר אך היא לא שיתפה עימו פעולה, מצב זה גרם לו לכעס ואובדן שליטה. הנאשם הביע צער וחרטה בפני
שירות המבחן.
20. שירות המבחן מעריך כי הבעת הצער של הנאשם היא כנה. יחד עם זאת הנאשם נעדר תובנה לבעייתיות התנהגותו, לדפוסיו האלימים ונוטה להשליך את האחריות על אשתו. לפיכך, שירות המבחן אינו רואה מקום להמלצה טיפולית, להפך. שירות המבחן ממליץ להטיל על הנאשם עונש מאסר לתקופה ממושכת אשר תבהיר לו את חומרת מעשיו ותחדד את גבולות החוק וזאת יחד עם מאסר מותנה. שירות המבחן ממליץ על שילובו של הנאשם בטיפול בין כותלי בית הסוהר.

טיעוני הצדדים
21. התובעת בטיעוניה ביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר ארוך וממושך, מאסר על תנאי וקנס. נוכח עמדת המתלוננת לא ביקשה התובעת להטיל פיצוי.
22. התובעת הצביעה על הנסיבות החמורות של העבירה, שאינן מלמדות על התפרצות זעם רגעית אלא מעשה מתוכנן אשר נעשה באכזריות, במודע ובמכוון. התובעת הצביעה על הסימבוליות של הפציעות עליהן כיוון הנאשם, חיתוך הלשון שהלשינה וסימן ה"ג'וקר", סימן של מלשן אשר נותר כצלקת על פניה של המתלוננת. התובעת סבורה כי יש בהתנהגות זו משום סימון המתלוננת כרכושו. התובעת גם ביקשה לקחת בחשבון את הנזק הרגשי של המתלוננת אף שהיא עצמה אינה מדווחת עליו.
23. התובעת הציגה פסיקה ממנה ביקשה ללמוד על חומרת המעשה של השחתת פנים של אישה צעירה, משמעות הטלת מום באדם, חומרת העבירה של אלימות במשפחה והחובה לבודד את הגורם האלים מתוך המשפחה. התובעת הצביעה על כך שהעדר עבר פלילי אינו צריך להביא להקלה מיוחדת שכן בעבירות אלימות במשפחה לא פעם מדובר במי שהוא נורמטיבי כלפי חוץ אך אלים כלפי משפחתו פנימה.
24. התובעת ביקשה להתייחס בעירבון מוגבל להצהרות המתלוננת. היא הזכירה את סינדרום האישה המוכה ואת הגורמים השונים שיכולים להביא לכך שהנפגעת תעמוד לצידו של הפוגע. היא הצביעה על ההסבר של שירות המבחן לשינוי העמדה של המתלוננת ועל התיוג השלילי שתקבל המתלוננת בחברתה המסורתית אם תפרק את החבילה. התובעת ביקשה מבית המשפט לנהוג בפטרנליזם, להגן על המתלוננת ולדחות את טענתה כי הילדים זקוקים לאביהם.
25. הסנגור לא חלק על כך שמדובר בעבירה חמורה בתוך המשפחה. יחד עם זאת ביקש הסנגור להעמיד את הדברים בפרופורציה. הוא הזכיר כי הצלקת היחידה שנראתה הייתה בצד אחד של הפנים ויתר הפצעים לא גרמו לצלקת. הסנגור הציג לא מעט פסיקה אודות עבירות מסוגים שונים אשר גרמו נזקים גופניים דומים ואף חמורים יותר. במקרים אלה הסתפקו בתי המשפט המחוזיים בענישה של שנים ספורות ואף חודשי מאסר.
26. הסנגור הזכיר כי בשלב מסוים המאסר יסתיים והנאשם יחזור לחיות עם משפחתו בכל מקרה. הסנגור סבור כי אם העונש יהיה ממושך מידי, יכול להיגרם נזק בלתי הפיך למשפחה בעוד שאם העונש יהיה קצר יחסית הנאשם יוכל לחזור לשקם את משפחתו ולבנות חיים משותפים באופן חיובי, לטובתו ולטובת המתלוננת. כן ביקש הסנגור שלא למנוע מהילדים דמות אב, ולא לגזור עליהם לגדול מחוץ למסגרת משפחתית רגילה, בשים לב למשמעויות הדבר במגזר המסורתי.
27. הסנגור הזכיר את עמדת המתלוננת, אשר מאמינה לנאשם כי חרטתו כנה ואמיתית כפי שאף התרשם שירות המבחן. הוא הזכיר את עצם ההודיה ואת העובדה שלא אילץ את אשתו להגיע לבית המשפט ולהעיד על מנת שלא להחריף את היחסים בניהם. הסנגור הזכיר גם כי בעבירות מסוג זה אין חופשות ואין שחרור מוקדם אלא אם הנאשם מצליח לעבור תהליך טיפולי משמעותי. משמעות הדבר היא שכל שנה שתיגזר תרוצה בפועל. משיקולים אלה ביקש הסנגור לגזור עונש הקרוב לעונש המזערי הקבוע בחוק, ולא להחמיר בעונשו של הנאשם תוך החמרת הנזקים שנגרמו לכל בני המשפחה.

ניתוח שיקולי הענישה- כללי
28. הצדדים פרסו באופן יעיל ונכון את שיקולי הענישה, ואני לוקח בחשבון את כל הנתונים דלעיל וכל השיקולים שהצדדים פרטו. יחד עם זאת, בטרם ההכרעה אבקש לשים דגש קל על מספר נקודות חשובות.
29. מעשיו של הנאשם פגעו במספר ערכים מוגנים במצטבר, וביצע כמה עבירות מכמה סוגים. כל אחד מערכים אלה מחייב ענישה הולמת, הפגיעה המצטברת בכל הערכים האלה יחד מחייבת לכאורה ענישה חמורה שבעתיים. מעבר לכך, נסיבות העניין, מטרות הנאשם והנזק שנגרם, מחייבות אף הן החמרה של ממש בענישה. יחד עם זאת, ישנם כמה שיקולים להקלה בעונש, ובמרכזן ההודיה עם החיסכון של משאבי המשפט, החרטה וכמובן העובדה שהנאשם נעדר כל עבר פלילי.

ערכים מוגנים שנפגעו
30. לעניין הערכים המוגנים, הנקודה הראשונה היא שמדובר בעבירות אלימות ופגיעה בשלמות גופו האדם, תוך גרימת כאב וסבל קשים. האלימות היא בבחינת מכת מדינה בארצנו. התופעה מחייבת חינוך, מודעות ציבורית, אכיפה ועוד. אולם, נאמר לא אחת, שחלקו של בית המשפט בקביעת ענישה הולמת, מרכזי. כאשר מדובר בעבירות אלימות חמורות, בהעדר שיקולים מיוחדים וחריגים של שיקום, שומה על בית המשפט להחמיר בעונשי מאסר. מטרה ראשונית היא הרחקה של הגורם האלים מהחברה בכלל ומהסביבה בה פגע בפרט. מטרה נוספת היא הרתעת הנאשם ואחרים, מתוך תקווה כי הענישה החמורה יהא בה כדי למנוע חלק מן המעשים, ואולי לגרום למי שנוטה כך להתנהג, לחפש טיפול והשגחה. אולם, מעבר לאלה יש מטרה נוספת. מתן עונש חמור, ההולם את חומרת המעשה, משמש כביטוי של עמדת החברה כלפי המעשה עצמו. עמדה, אשר יכולה להשפיע דווקא על מי שהוא נורמטיבי בדרך כלל, אך מצוי על צומת החלטה אם להשתמש באלימות. אדם כזה צריך להבין מחומרת העונש כי מדובר במעשה רע עד מאוד, שחברה מתוקנת לא תסבול, וכך לא יעשה, וכך לחזק את הערכים הנורמטיביים, מול רגשות הכעס. מכל מקום, די בעצם הפגיעה המשמעותית בערך זה, היינו בעצם האלימות החמורה, כדי לחייב בעונש מאסר של ממש.
31. מעבר לעצם השימוש באלימות, מדובר באלימות במשפחה. נאמר לא מעט על תופעה זו, של האדם, החזק פיזית בתוך משפחתו, העושה שימוש בכוחו כדי לאכוף את רצונו על אחרים. לא פעם אדם שמסוגל להציב לעצמו גבולות בציבור, אינו עושה כן בדלת אמות ביתו, ומרשה לעצמו לבטא את כעסיו בדרך של אלימות. זאת, תוך ניצול עמדת הכוח שלו כלפי יתר בני המשפחה, נטייתם שלא להתלונן (במיוחד אם הוא מטפל או מפרנס) ואף אהבתם ואמונם בו, הממשיכים להתקיים למרות ההתנהגות האלימה. המחוקק ובתי המשפט החמירו בעבירות אלה, מעל ומעבר לעבירות אלימות אחרות.
32. מבין צורות האלימות במשפחה, מקרה זה מאפיין מאוד עבירות אלימות כלפי בת זוג. כיעור מיוחד יש במי שמכה את אשת נעוריו, במיוחד כאשר מצבה המשפחתי והחברתי מקשה עליה לעזוב אותו, ואין היא בת חורין להתנגד למעשים. שירות המבחן, בשים לב למערכת הערכים שביטא לפניו המשיב, ביקש להחמיר בעונשו של המשיב. זאת, דווקא על מנת לחדד את המסר כלפי הנאשם עצמו. מסר, לפיו אין גבר אדון על אשתו, אין היא שפחתו ואין היא רכושו, אלא מעמדם שווה לגמרי. מסר, לפיו אין הוא רשאי לומר לה מה תעשה, אין הוא יכול למנוע ממנה לבקר את קרובותיה או לשוחח עם שכנותיה ואין הוא רשאי לכפות עליה דבר תוך שימוש בכוח פיזי. מסר, לפיו חובת הנאמנות של האישה לבעלה אינה מתבטאת בהפקרת שלומה ובריאותה; וכי אם הוא פוגע בה באלימות, זכותה להתלונן במשטרה. מסר, לפיו אם הוא נקט באלימות, הוא הרשע ולא היא שכן אין מעשה המצדיק אלימות. ולכן, אם נעצר בשל אלימות – אשמתו היא ולא אשמתה, שכן הוא היה אלים, וזכותה לפנות להגנת החוק. מכאן מסר, לפיו פניית האשה לקבלת הגנה פיזית מאלימות, אינה בגידה בבעלה אלא זכותה כאדם חופשי, שכן גם לאחר נישואיה, היא אדם חופשי, לא פחות ממנו. צודק שירות המבחן שמסר זה חייב להתבטא במאסר ממושך.
33. עוד יש לציין במקרה זה את הפגיעה בשלטון החוק ובאמון שניתן על ידי בית המשפט. מעשהו הראשון של הנאשם, בגינו הוגש כתב אישום בבית משפט השלום, היה מעשה חמור ומסוכן דיו כדי להקים עילת מעצר מחמת מסוכנות. בית המשפט נתן אמון בנאשם ושחרר אותו לחלופת מעצר. בית המשפט נתן אמונו בנאשם, כי יקפיד על מעצר הבית, ולא ייצור קשר עם אשתו, תנאי שנקבע מתוך דאגה לשלומה של המתלוננת. הפרה של תנאי שחרור פוגעת במוסד חלופות המעצר, ומקשה על בתי המשפט ליתן אמון בנאשמים מסוכנים לכאורה, על מנת להקל עליהם ולהתירם ממעצרם. הפרה של תנאי שחרור תוך ביצוע עבירה מהווה פגיעה כפולה, שכן מדובר בפגיעה ישירה בערך שעליו ניסה בית המשפט להגן. הפרה של תנאי שחרור תוך פגיעה חוזרת באותו אדם עצמו שעליו ניסו להגן, מהווה פגיעה כפולה ומכופלת, יריקה בפני
ו של בית המשפט. המדובר בהחלטה אגוצנטרית, שלא רק שעניינו חשוב משל אשתו, וגופו חשוב מגופה, אף ערכיו חשובים מערכיה של מדינת החוק המנסה להגן על אשתו מפניו. זהו המדרג החמור ביותר של הפרת הוראה חוקית, ודי במעשה זה כדי לחייב מאסר של ממש.
34. ערך מוגן אחר שנפגע הוא טוהר החקירה וההליך הפלילי. שכן המעשה שבאישום השני נעשה בראש ובראשונה להעניש את המתלוננת כעדת תביעה. המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט ובתי הסוהר, לא יוכלו לעשות אלא מעט מאוד כנגד עבירות אלימות, אם הנפגעים לא יבואו להתלונן ולהעיד. תופעת הניסיון להשפיע על עדים, לאיים עליהם או לפגוע בהם, היא בעייה רחבת היקף. לתנאי חיוני לקיום האכיפה הפלילית היא הענקת הגנה מיוחדת על עדים. פגיעה בעד או אפילו הטרדתו, מהווים עבירה פלילית עצמאית, ענישה חמורה לכל מטריד עדים וכל שכן לפוגע בהם, הוא חיוני לשמירת תפקודו של המשפט הפלילי. המתלוננת התלוננה על מעשה אלימות חמור נגדה, תגובתו של הנאשם לתלונתה היה מעשה אלימות חמור במידה כפולה ומכופלת, להענישה ולהרתיעה בגין תלונה זו, כעולה מכתב האישום. לפיכך, אף טעם זה לבדו מצדיק ענישה על דרך של מאסר בפועל.

"כוונה להטיל מום"
35. אחת החלופות ל"כוונה מחמירה", האמורה בסעיף 329 לחוק העונשין, היא הכוונה להטיל "מום". מום זה אין כוונתו לנכות בלבד, שהרי הנכות אמורה בביטוי "נכות או מום". אפשר לראות באלה מילים נרדפות. אולם, הצד התפקודי של נזק גופני קבוע מתואר בדרך כלל במילה "נכות". ה"מום" משקף את הדפורמציה, השוני, גרימת המראה השוני, יצירת הפגם. לעיתים נעשה הדבר בכוונה, פגיעה באדם על ידי גרימת "מום" שהכול ידעו שהוטל על ידי העושה, שפגע בקרבנו. מן הראוי להפנות את שימת הלב לתופעה זו, אשר ראויה לכינוי מיוחד. תופעת "הטלת המום", ה"סימון", branding או "הטלת אות קין". מדובר באחת הצורות הקשות של פגיעה בכבוד האדם וחירותו.
36. סימון רכוש היא תופעה רגילה ונורמטיבית בעת שאדם או מוסד מטביע את חותמו על רכושו. טבעי שילד רושם את שמו במחברת כדי לזהותה, ורכוש ציבורי מסומן כנגד הגניבה. המילה branding מתקשרת בדרך כלל לגרימת כוויה בצורת סמל על גוף בקר או סוס, לשייכו לבעליו.
37. סימון אדם, הוא עניין אחר לגמרי. כל עוד אדם חופשי משייך עצמו מרצון, ולעיתים בגאווה, לקבוצה, חברתית או דתית מסיימת אפילו על ידי קעקוע או סימון גופני בלי הפיך, אין החוק מתערב בכך. אולם, כאשר אדם אחד מסמן בכוח אדם אחר, מטיל מום משפיל ובלתי הפיך, המדובר במעשה פוגעני באופן קיצוני, הפך חירותו של האדם וכבודו. כפי שאין רע במעשה המיני, עד שהוא נעשה ללא הסכמה, ככלי לניצול או שליטה, כן הדבר הזה.
38. בעבר היו חברות, כגון סין הקיסרית, בה אחת מצורות הענישה הייתה קעקוע סוג עבירה שבוצעה על מקום בולט בגופו של העבריין, מעין "אות קין". זאת, על מנת שהכול ידעו להיזהר ממנו. בדומה לסימון עדרים, היו מקומות בהיסטוריה האנושית, בהן היה גם סימון לעבדים כסימון מעמדי, כגון רציעת האוזן, המופיעה בספר שמות (כא' ו') או סימון עבדים (ברחנים בלבד) שנהגה באימפריה הרומית.
39. אדם המחליט להטיל מום באחר, לסמן "אות קין" משפיל ובלתי הפיך, גורם לחברו את אחת העוולות היותר חמורות. תופעות כאלה קיימות למרבה הצער, אסירים המסמנים "עבד", עבריינים המסמנים "מלשין", בני קבוצה אידיאולוגית המסמנים "בוגד" ועוד. כאן מדובר בבעל אשר ביקש לחתוך את לשונה ה"בוגדנית" של אשתו, ולסמן בחתכים בפני
ה שהוא לא רק בעלה אלא גם בעליה. החפצה והשפלה קיצונית זו מזכירה את סוג הפגיעה שבעבירות המין או הסחר בנשים. לפיכך ראוי שמתחם הענישה הראוי למעשה אלימות שמטרתו הטלת אות קין פיזי, ייגזר מעבירות המין והסחר בנשים, היינו מאסר ממושך, המבטא את הסלידה העמוקה מן המעשה.
40. סיכומו של דבר, נמצא כי המשיב בעת פגיעתו באשתו, בפגע במספר משמעותי של ערכים מוגנים, כאשר כל אחד מהם מהווה שיקול להחמרה בעונשו, חלק מהם, לבדם, יכולים להצדיק מאסר ממושך.

נסיבות המעשה דנן
41. נסיבות המעשה דנן חמורות מאוד. הנאשם היה אלים כלפי אשתו, כבר בעבירות הראשונות, מתוך רצון להגיע לשליטה על גופה ונפשה. האלימות נועדה לאכוף את דעתו, בעניין פעוט כביקור אצל הוריה. על מנת להשית רצונו, הנאשם גרר את אשתו מן הבית עד הרכב, וזאת בציצית ראשה. הנאשם בעט, הכה ואיים. יסוד השליטה וההשפלה ניכרת מאוד כבר בשלב הזה, מעבר לאלימות הפיזית. ברורה הדאגה שהביאה לחלופת מעצר נוקשה, למרות העדר עבר פלילי.
42. חלופת המעצר לא הועילה והפרת תנאי השחרור הייתה בוטה וקיצונית. הנאשם יצר קשר וניסה לדבר עם המתלוננת בניגוד לרצונה, ולא הרפה ממנה כאשר ביקשה זאת. קשה לשער את עוצמת הפחד שאחזה במתלוננת בעת שהנאשם, שאמור היה להיות במעצר בית, נכנס לפתע לתוך מכוניתה. הנאשם ניסה לומר את דברו לעדת התביעה, ומשלו הצליח בלשונו שלו, עבר לשימוש בסכין כדי לחתוך את לשונה שלה.
43. הניסיון לחתוך את הלשון הוא, לעצמו, מעשה חמור מאין כמוהו. הנזק הרפואי, החברתי והתפקודי שיכול היה להיגרם לאם הצעירה, הוא חמור עד מאוד. הנאשם המשיך וגרם חתכים בפני
ה של אשתו. חתך אחד היה עמוק וכך השאיר צלקת אשר האיפור הרב אינו מכסה, ולא ניתן להסתירו אל בעטיפת הראש בצעיף המסורתי.
44. כמעשה של פגיעה בעד, כניסה פתאומית של הנאשם לרכבך הפרטי הוא הסיוט הגדול ביותר של עד התביעה. כעבירת אלימות, זוהי עבירה חמורה של תקיפה בסכין, גרימת כאב רב, חבלה רצינית, ניסיון לחבלה עוד הרבה יותר קשה, וגרימה של צלקת קבועה. כעבירת אלימות נגד בת זוג, זהו מקרה מובהק ביותר של אלימות בעל שתלטן, פטריאכלי ורכושני כלפי אשתו אותה הוא תופס כחפץ מחפציו. כעבירת "סימון" הסמליות אכן בולטת, הניסיון הוא לפגוע בלשון שהלשינה, ובפני
ם שביקשו להקביל את הפנים של הוריה, או נהגו ב"חוצפה" כלפיו. זהו ניסיון מובהקת לסמן את אשתו, למעשה, כרכושו, תוך גרימה של השפלה פיזית קבועה ובלתי הפיכה, עמה תסתובב המתלוננת יום יום כל חייה.
45. נוכח הפגיעה הרבה והקשה בערכים כה רבים, המוגנים על ידי החוק, ברור כי העונש ההולם את העבירה, הוא שנות מאסר ארוכות.

התייחסות לעמדת המתלוננת
46. לטעמי, למרות כל טענות התובעת, יש משקל של ממש לעמדת המתלוננת. היא זו שנפגעה, היא זו שעומדת בסיכון במישור החברתי, המשפחתי והכלכלי והיא זו שתעמוד בסיכון הפיזי המשמעותי ביום שחרורו של הנאשם. התובעת מציעה גישה פטרנליסטית במובן זה שבית המשפט יעריך את הסכנה בו היא נתונה באופן אחר. עמדה זו של התובעת מאוד מפתה. זאת, במיוחד בשים לב לאמירה של המתלוננת הלוקחת על עצמה אחריות שווה לאחריות הנאשם על המעשים שהוא עשה בה. שכן הדבר מלמד שהקרבן הפנימה את ערכיו המעוותים של הפוגע. יש אכן מקום למסר של החברה המתוקנת, גם כלפי המתלוננת עצמה, כי אשמתה אינה כאשמתו. הוא הרשע והיא הקרבן.
47. יחד עם זאת, אני סבור שהמתלוננת מבינה היטב את הסכנה בו תהיה נתונה, בכל מקרה, ביום מן הימים, כפי שציין הסנגור. אין מדובר בילדה קטנה אלא אישה בוגרת ואם לילדים, שיש לכבד את דעתה. המתלוננת מבקשת ליטול את הסיכון הזה, שכן להערכתה זוהי טובתה. הגנה על הציבור והגנה על המתלוננת, הן מטרה לגיטימית במטרות הענישה. אך אין הן מטרות יחידות.
48. המחוקק והפסיקה הרימו בשנים האחרונות את מעמדם של נפגעי עבירה, ונדרש מהתביעה ובתי המשפט להתחשב בעמדתם. עקרון זה אינו פועל אך ורק לחומרה, ואינו מופעל אך ורק כלפי נפגעי עבירה הדורשים נקמה. אף עמדה מקלה ומקבלת חייבת לקבל ביטוי ומשקל.
49. מאידך גיסא, לא נכון להפריז במשקל עמדתה של המתלוננת. חובה על בית המשפט להטיל עונש ההולם את העבירה. אין בית המשפט יכול להתנער מאחריות חברתית זו, אך בשל בקשתה של בת זוגו של הנאשם, אף אם היא נפגעת העבירה. לפיכך, יש ליתן לעמדתה המקלה משקל, מסוים, אך לא מכריע, אשר יפחית במעט מהעונש שיוטל על הנאשם בסופו של דבר. אולם, נוכח חומרת המעשה, אין מדובר בהפחתה גדולה מאוד.

נסיבות לקולה
50. אין להתעלם מכמה נסיבות מקלות במקרה זה.
51. בראש ובראשונה יש לקחת בחשבון את הודיית הנאשם, החיסכון בזמן שיפוטי יקר ערך והחיסכון של ניהול המשפט, עם כל הכאב שהדבר היה גורם למתלוננת והעלויות למדינה. לנאשם אין הרשעות קודמות. למרות ההערכה השלילית מאוד של שירות המבחן, אין מדובר במי הפר את החוק בעבר, ואין מדובר במי שגילה ערכים אנטי חברתיים, מחוץ לתחום המשפחה.
52. המדובר במאסר ראשון. מאסר ראשון קשה יותר וכואב יותר ממאסר חוזר. לנאשם ילדים, מהם הוא נותק מאז מעצרו, למעט ביקורים. אכן, יש ממש כי מאסרו הממושך יפגע בקשר שלו עמם, ודבר זה גם כן מחייב התייחסות.
53. הנאשם הביע חרטה. שירות המבחן התרשם כי חרטה זו היא כנה. אכן, אין מדובר במי שמבין את הבעייתיות בהתנהלותו, כאמור, ומי שקרוב להיות מטופל ומשוקם. אולם, עצם הבעת החרטה ולקיחת האחריות, ולו באופן חלקי, היא התחלה של דרך. יש לקוות שהנאשם ישכיל לנצל את תקופת מאסרו ואת חרטתו על מנת להירתם ממערכות החינוך והשיקום הקיימים בשירות בתי הסוהר, לטובתו ולטובת משפחתו, כהמלצת שירות המבחן.
הכרעה
54. עיינתי בפסיקה שהגישו הצדדים, במקרים דומים יותר ודומים פחות, חמורים יותר וחמורים פחות. לא מצאתי בפסיקה שהגיש הסנגור מקרה שיש בו את כל הנסיבות המחמירות שפורטו לעיל, כבמקרה זה. לעומת זאת, דומני כי בפסיקה שהגישה התובעת, היו, בחלק מהמקרים, נסיבות נוספות לחומרה שלא היו כאן.
55. על המאסר בפועל להיות ממושך, על מנת שהעונש יהלום את הפגיעה החמורה בכלול הערכים המוגנים המפורטים לעיל. עם זאת, אין להפריז, בשים לב לשיקולים לקולה שפורטו ולעמדת המתלוננת. בהתחשב במאסר הממושך, אין מקום להטיל קנס. יש להטיל מאסר על תנאי, על מנת להרתיע מביצוע עבירות נוספות לאחר השחרור מן המאסר.

נוכח כל האמור, ייגזרו על הנאשם העונשים הבאים:
א. 9 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר בשני התיקים.
ב. שנה אחת מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירת פשע שיש בה יסוד של אלימות פיזית כלפי גופו של אדם.
ג. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו, שלא יעבור כל עבירת עוון שיש בהן יסוד של אלימות פיזית כלפי גופו של אדם, עבירת איומים או עבירה שעניינה החזקת סכין או נשק.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום
ניתן היום, כ"ז בסיון תשע"ב, 17 ביוני 2012, בנוכחות הנאשם, בא כוחו עו"ד צבי אבנון
והתובעת עו"ד ויימן.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 30590-09-11 מדינת ישראל
נ' אבו עסל(עציר)
בצירוף ת"פ 27913-08-11 (שלום - באר שבע)
17 יוני 2012
עמוד 1 מתוך 11









פ בית משפט מחוזי 30590-09/11 מדינת ישראל נ' פתחי אבו עסל (פורסם ב-ֽ 17/06/2012)