פסקי דין על צבי הרשקוביץ עטרה הרשקוביץ | פסקי דין על שירלי מרקוביץ | פסקי דין על מדינת ישראל /האוצר -אגף מס הכנסה | פסקי דין על חברה לפיתוח שכונות מגורים ביו"ש ואח' |

4006/06 הפ     12/06/2012




הפ 4006/06 צבי הרשקוביץ עטרה הרשקוביץ נ' שירלי מרקוביץ, מדינת ישראל /האוצר -אגף מס הכנסה, חברה לפיתוח שכונות מגורים ביו"ש ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים
בפני
כב' השופט
משה
דרורי




12 יוני 2012

ה"פ 4006-06 הרשקוביץ ואח'
נ' מרקוביץ ואח'








המבקשים

1
.
צבי הרשקוביץ

2
.
עטרה הרשקוביץ


נגד


המשיבים

1.שירלי מרקוביץ
2.מדינת ישראל /האוצר -אגף מס הכנסה
5.חברה לפיתוח שכונות מגורים ביו"ש
6.מינהל מקרקעי ישראל
7.שירלי מרקוביץ



החלטה

1.
לפני כשמונה חודשים, ביום כח אלול תשע"א (27.9.11), ניתן על ידי

פסק דין
בתיק זה
(שהוגש בשנת 2006, ובו נשמעו עדים, הוגשו מסמכים וסיכומים, כאשר לעניינים אלה גם הוקדשו פיסקאות 44-46 לפסק הדין; וכן ראה פיסקה 72 לפסק הדין לעניין החלק שבו נטלה המשיבה 1 בהליכים, במשך אותם חמש שנים; עמדתה וגישתה נותחה בהרחבה בפרק ז.3 של פסק הדין – פיסקאות 75-95).

2.
הבוקר, מצאתי ב"נט משפט", שני מסמכים, כמפורט להלן:
א.
מכתב שכתבה לי עו"ד מאשא וולפיש, שמתחיל במילים אלה: "אני פונה אליך בשם גב' מרקוביץ". המכתב כולל עובדות וטענות, הכל כאמור במכתב. בסיומו נכתב, בהאי לישנא: "אין לה כסף לערער כי כל הכסף שהיה לה היא הוציאה עבור הוצאות על מנת להגן על החוזים שהיו לה עם הרשקוביץ שהיו אפשרות לרשום אותם לפי החוק. אני יכולה לשכנע אותה להביא לך את המסמכים אבל רק לעיניך בלבד כי היא מפחדת כי אם הם ידעו שהיא זאת שהביאה לך את המסמכים. אין לה כסף כאן ואין לה כסף בחו"ל – היא מכרה את כל מה שהיה לה בחו"ל על מנת להגיע לארץ ולהביא את הילדים שלה כאן, ובסוף הארץ הזאת אוכלת יושביה".
ב.
הודעה לבית משפט זה, בפורמט של הודעות לבית משפט (בכותרת נאמר "בבית משפט השלום המחוזי בירושלים"), מטעם "משיבה 1", המיוצגת על ידי עו"ד ברוך בן יוסף, כאשר תאריך ההודעה הוא 10.6.12. בהודעה יש תיאור עובדתי של ניסיונות חיפוש מסמכים, שלדברי המשיבה 1 נשלחו לבית המשפט, אך, כלשון סעיף 6 להודעה, "קיים חשש כבד כי מסמכים אלו כלל לא הובאו בפני
כב' השופט ולמעשה הוסתרו ממנו". בהמשך ההודעה נאמר: "המשיבה 1 מרגישה ומאמינה שהחוטאים ייצאו נשכרים מבית המשפט ולה לא ניתן כלל יומה בפני
ו, על אף שיש לה את כל הראיות להוכיח את הגנתה והתרמית שבוצעה כלפיה" (סעיף 11 להודעה). ניתן היה לצפות כי ההודעה תסתיים באיזה שהיא בקשה אופרטיבית, אך הסעיף האחרון של ההודעה (סעיף 12) מנוסח בלשון זו: "אשר על כן ולאור האמור לעיל מבקשת המשיבה 1 להודיע לבית המשפט הנכבד כי היא סבורה שלא זכתה לקבל את יומה בבית המשפט וסוכלה האפשרות לערער על פסק הדין".

להודעה לא צורף כל תצהיר ואף לא מסמך כלשהו מן המסמכים שנטען כי הוסתרו מבית המשפט, ואשר לדברי עו"ד בן יוסף, מצא את המסמכים בארגז שבו קלסרים בלתי מתוייקים (סעיפים 7-8 להודעה).

3.
מתוך "נט משפט" לא ניתן לדעת האם הגב' מרקוביץ שירלי, משיבה מס' 1, חתמה על ייפוי כוח לעו"ד וולפיש או לעו"ד בן יוסף, או לשניהם יחד או לאף אחד מהם.
מכל מקום, שני המסמכים שהוצגו בפיסקה הקודמת, ואשר הוגשו לבית המשפט על ידי עורכי דין שונים, נכתבו בשם אותה לקוחה – היא הגב' שירלי מרקוביץ
, משיבה מס' 1 בהליך – ואין הם כוללים התייחסות, כל אחד למסמך של חברו. ממילא, לא ניתן לדעת האם עו"ד וולפיש הייתה ערה או ידעה כלל על המסמך שכתב עו"ד ברוך בן יוסף, ולהיפך.

4.
מכל מקום, על פי סדרי הדין, ברגע שבית המשפט נתן

פסק דין
, הוא סיים את מלאכתו. אין לבית המשפט שנתן את פסק הדין כל סמכות לתקנו או לשנותו (למעט החריג שבסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ואף זאת רק בנושאים מצומצמים ביותר ותוך 21 יום מיום מתן פסק הדין).

5.
פניית עו"ד וולפיש – מוזרה על פניה. עו"ד אינו פונה במכתבים לבית המשפט אלא בבקשות או בהודעות, כאשר הפורמט המקובל כולל את שם בית המשפט, מספר התיק, שמות הצדדים ועורכי הדין שלהם, ולא בצורה של מכתב אישי אל השופט.

יתירה מזו, הבקשה הנרמזת בסיום המכתב, כפי שצוטטה לעיל, דהיינו: הבאת מסמכים רק לעיונו של השופט, בלי ידיעת הצדדים האחרים, היא דבר פסול בתכלית, הסותר את מושכלות היסוד של ההליך השיפוטי, כפי שהורונו חז"ל, בדרשתם על הפסוק (ספר דברים, פרק א, פסוק טז): "שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ז, עמ' ב) : "אמר רבי חנינא: אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו, ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו". דברים אלה נפסקו הלכה למעשה ברמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק כא, הלכה ז: "אסור לדיין לשמוע דברי אחד מבעלי דינין קודם שיבא חבירו או שלא בפני
חבירו, ואפילו דבר אחד – אסור, שנאמר [ספר דברים, פרק א, פסוק טז]: 'שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם'. וכל השומע מאחד – עובר בלא תעשה, שנאמר [ספר שמות, פרק כג, פסוק א]: 'לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא'. ובכלל לאו זה – אזהרה למקבל לשון הרע, ומספר לשון הרע, ומעיד עדות שקר. וכן בעל דין מוזהר שלא ישמיע דבריו לדיין, קודם שיבא בעל דין חבירו. וגם על זה וכיוצא בו נאמר [ספר שמות, פרק כג, פסוק ז]: 'מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק' ".
קשה לי להבין כיצד עו"ד מנוסה מעלה על הדעת לכתוב הצעה כזו במכתב לבית המשפט.
אף המשפט האחרון במכתבה של עו"ד וולפיש, ראוי היה שלא ייכתב.

6.
אשר להודעה של עו"ד ברוך בן יוסף – בהעדר תצהיר תומך, ובהעדר בקשה אופרטיבית בסיום ההודעה, לא מובן לי מדוע ראה עו"ד בן יוסף לחלק עמי את תחושותיה של מרשתו, לפיהן היא סבורה שלא זכתה לקבל את יומה בבית המשפט, וסוכלה האפשרות לערער על פסק הדין.

תפקיד עורך הדין הוא לתת יעוץ וחוות דעת משפטיים ללקוחו (סעיף 20(4) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961).
אם הוא סבור, כי בעקבות זאת יש צורך לנקוט בהליך משפטי, מוסמך עורך הדין לייצג את לקוחו בפני
אותה ערכאה (סעיף 20(1) לאותו חוק).
לפיכך, אם עורך הדין בן יוסף סבור שאין למרשתו תרופה בדין, די בכך שיודיע זאת למרשתו בהתייעצות ביניהם. אין כל מקום לכלול רשמים אלה בהודעה לבית המשפט. ייתכן, שיש מי שיאמר כי דברים אלה הם בבחינת "סוד מקצועי", שכן הם "דברים... שהוחלפו בין הלקוח לבין עורך דינו ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח", ולכן, לכאורה, חלות כאן הוראות סעיף 90 סיפא לחוק לשכת עורכי הדין, שהרישא שלו צוטטה לעיל, ובסופה נאמר: "לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי... מלבד אם וויתר הלקוח על חסינותם".
מאידך גיסא, אם עו"ד ברוך בן יוסף סבור כי יש למרשתו אפשרות חוקית לנקוט בהליך משפטי כלשהו, כי אז יתכבד וינקוט – בשם מרשתו – באותו הליך, בפני
אותה ערכאה, שלפי השקפתו המשפטית, יש למרשתו סיכוי
כי בקשותיה יתקבלו; וכל זאת, על פי הכללים המקובלים של פתיחת תיק, תשלום אגרה, בקשה להארכת מועד (אם צריך), מתן זכות תגובה לצדדים האחרים, והכרעה בבקשה, לכאן או לכאן, על כל המשמעויות הכרוכות בכך, לרבות: חיוב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של מי שלא יזכה בהליך.

7.
החלטות בית המשפט אינן תחליף לשיעור בפקולטה למשפטים, באוניברסיטה, במסגרת הקורס של סדר הדין האזרחי.
8.
למרות זאת, ראיתי לנכון לכתוב את מה שכתבתי, לא רק לעורכי הדין וולפיש ובן יוסף, אשר אני מאמין ומקווה כי יודעים הם את הדברים, אלא גם כדי שהדברים יגיעו ללקוחתם, גב' שירלי מרקוביץ
, אשר, כפי שעולה מכל ההליכים בתיק, לרבות פסק הדין, ניתנו לה אפשרויות רבות לנהל את התיק, והיא בחרה, מטעמים השמורים עמה, לנהוג כפי שנהגה, ועל כן, אין לה להלין אלא על עצמה בלבד.

9.
ציינתי לעיל, כי בית המשפט גמר את מלאכתו בעת מתן פסק הדין ביום
כח אלול תשע"א (27.9.11). אכן, לאחר מכן, ניתנו על ידו החלטות המתבקשות מן התוצאה, לרבות: פסיקתות הנוגעות לעיקולים, רישומים וכדו'. מכל מקום, לעניין הזכויות שהוכרעו בפסק הדין, סיום המלאכה ברור.

10.
לפיכך, לא אקבל כל בקשה, הודעה או מכתב, בעקבות החלטתי זו. אם יוגש מסמך כזה, הוא יוחזר לשולח, אלא אם כן יוגש כדין, על פי סדרי הדין המקובלים, ואז המזכירות תקבע בפני
איזה שופט תישמע הבקשה, וזאת על פי החלוקה שקובעת הנשיאה, מידי שנה בשנה.

11.
המזכירות תשלח העתק החלטה זו לרשומים מטה:
עו"ד צבי לשם, ב"כ המבקשים (התובעים); המשיבה, הגב' שירלי מרקוביץ
, על פי הכתובת הישראלית, שנתנה במזכירות בית המשפט; עורכת הדין מאשא וולפיש; עורך הדין ברוך בן יוסף; וכן לעו"ד רועי כהן, ב"כ המשיבה 2 (מדינת ישראל).

ניתנה היום,
כ"ב סיון תשע"ב, 12 יוני 2012, בהעדר הצדדים.














הפ בית משפט מחוזי 4006/06 צבי הרשקוביץ עטרה הרשקוביץ נ' שירלי מרקוביץ, מדינת ישראל /האוצר -אגף מס הכנסה, חברה לפיתוח שכונות מגורים ביו"ש ואח' (פורסם ב-ֽ 12/06/2012)