פסקי דין על עבדאללה אלוג'

7291-04/12 מת     13/06/2012




מת 7291-04/12 מדינת ישראל נ' עבדאללה אלוג'




לך






בית משפט השלום בבאר שבע

מ"ת 7291-04-12 מדינת ישראל
נ' אלוג'(עציר)



13 יוני 2012



7275-04-12

בפני
כב' השופט דניאל בן טולילה


המבקשת
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד הינד נאבלסי


נגד

המשיב
עבדאללה אלוג'
(עציר) - בעצמו
ע"י ב"כ עו"ד אמיר ברק
<#1#>


החלטה

נגד המשיב הוגש לבית המשפט המחוזי ביום 30.4.12 כתב אישום המייחס לו עבירות של פגיעה ברכוש צה"ל, עבירה לפי סעיף 108 (ג) לחוק העונשין, כניסה למקום צבאי עבירה לפי סעיף 115 (א) לחוק הנ"ל, וניסיון גניבה עבירה לפי סעיף 384+25 לחוק הנ"ל.

בעניינו של משיב זה במסגרת הליכי המעצר שהתנהלו בבית המשפט המחוזי, הייתה הסכמה לראיות לכאורה, והמשיב נשלח לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר.

תסקיר ראשון בעניינו של המשיב הונח בפני
בית המשפט המחוזי כב' השופט אבו טהה ביום 3.5.12, ועיקרו התייחסות למאפייני המשיב ולמסוכנות הנשקפת ממנו, ללא התייחסות קונקרטית לחלופה, אשר לא הובאה לבחינת שירות המבחן.

בדיון נוסף שנערך בעניינו של המשיב, הורה כב' השופט אבו טהה על הגשתו של תסקיר משלים, שייתן דעתו לחלופות המוצעות. תסקיר שכזה הוגש לבית המשפט ביום 13.6.12.

בין לבין זאת יש לציין, כי במסגרת התיק העיקרי, הורתה כב' השופטת חיימוביץ' כי תיק זה ינותב בבית המשפט השלום, וזאת בשים לב לכך שהוראות החיקוק המקורית 108(ג), שעניינה פגיעה ברכוש כדי לפגוע בביטחון המדינה, שונתה לעבירה לפי סעיף 108(א), היינו, השמטת הרכיב של פגיעה בביטחון המדינה, כאמור בסעיף המקורי.

במהלך הדיון שנערך היום בפני
כב' השופט אבו טהה, בשים לב לניתובו של התיק בבית המשפט השלום,
הרי שבמקביל ההחלטה ביחס להליכי המעצר, הועברה למותב זה.

בהמשך לדיונים הקודמים ולאמור בתסקיר שמוגש כיום, עתר ב"כ המשיב להורות על שחרורו לחלופה שנבחנה על ידי שירות המבחן. לדבריו, יש ליתן הדעת לשינוי בהוראת החיקוק, אשר יש בה כדי להשליך על המסוכנות. מדובר בסופו של דבר, מבלי להמעיט במעשי המשיב, בעבירת רכוש, כאשר הרכוש המדובר הינו בבחינת שילדה של טנק, כאשר לצורך פירוקה לא נכנס המשיב אל תוך בסיס סגור, אלא אל תוך שטחי אש. גם אם התסקיר הראשון אינו מדבר בעדו של המשיב, הרי מנגד התסקיר השני מדבר בעדה של החלופה המוצעת ורצינות המפקחים. בשונה מהנטען בתסקיר, אין המדובר בשיג אלא במבנה המחולק לשתי מחיצות. שני המפקחים נחקרו על ידי בית המשפט. שניהם הסבירו שלא יהססו להזמין משטרה במידה והמשיב ימרה את פיהם. ולא בכדי שירות המבחן ראה בהם גורמים מציבי גבולות.

מנגד, ב"כ המבקשת מציינת כי ככל שהדבר נוגע למיהות המעשה המיוחס למשיב, הרי שמדובר בעבירת רכוש ברף הגבוה, וככל שהדבר נוגע למיהות המעשה, הרי מדובר במי שלחובתו רישום פלילי מכביד. שירות המבחן מצא כי מן המשיב נשקפת רמת מסוכנות גבוהה ואין ליתן בו אמון. עוד מציינת זו כי החלופה בדמות שני המפקחים שנחקרו על ידי בית המשפט, אינה מתאימה. המדובר במפקח ראשון שלא הותיר רושם אסרטיבי, ואילו המפקח השני, נדמה כי זה מתייחס שלא בחומרה לביצוע עבירות פליליות, בשים לב לדבריו הנוגעים לתיק שבו הועמד לדין בגין החזקת סכין, ועל כן עותרת להורות על מעצרו עד תום הליכים.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, שבתי וקראתי החלטות קודמות בעניינו של המשיב, עברתי על התסקירים ושמעתי את המפקחים המוצעים, לא מצאתי לנכון להורות על שחרורו לחלופה המוצעת.

ראשית, אתייחס למיוחס למשיב בכתב האישום, ואציין כי אכן מדובר בעבירת רכוש מן הרף הגבוה. המשיב, נכנס לתוך שטח אש, ובאמצעות ברנרים ניסה לגנוב שילדה של טנק שנועדה לשמש את הצבא לצורך אימוניו. גם אם אתייחס לעבודה שאין המדובר ברכוש שמיש, היינו רכבים תקינים או רק"ם תקין, הרי שלא ניתן להתעלם מטיב הרכוש אותו ביקש לגנוב, ושוויו הרב, וכן משמעותו של רכוש זה עבור אימוני הצבא. מעשיו של המשיב מחייבים כניסה לתוך שטח אש, תוך סיכון עצמו, על כל המשתמע מכך.

גם אם אתייחס לעבירה המיוחסת למשיב כעבירת רכוש רגילה – ואינני סבור כי אלו הם פני הדברים – הרי לא ניתן להתעלם מכך שהמשיב מבצע את המעשים המיוחסים לו בפרק זמן קצר ביותר, לאחר שהשתחרר ממאסר ממושך של 4 וחצי שנים, וכי המעשים מבוצעים בשעה שתלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי נכבד, של 24 חודשים. שילובם של אלו מלמד כי המשיב לא הפנים דבר בכלא בדבר נקיטה בדרכים נורמטיביות להשגת מטרותיו.

ביחס להרשעתו האחרונה של המשיב, עיון בגזר הדין מלמד כי מדובר בעבירות חמורות בעלות רכיב ביטחוני מובהק, נוכח כך שמדובר היה אז על העברת כלי נשק מגבול מצריים אל תוך תחומי המדינה, ובהקשר לאמור, לא ניתן ביחס לתיקנו להתעלם מההקשר הביטחוני הנלווה למעשיו של המשיב, שכן, כאמור, מדובר בפגיעה ברכוש צה"ל וניסיון לגונבו.

מעבר לכך, כאמור, אין זו הרשעתו היחידה של המשיב, אשר ריצה גם עונש מאסר של שנתיים בגין עבירות סמים, אם כי מדובר בעבירות ישנות.

ביחס לבחינת החלופה, ראשית על בית משפט ליתן דעתו למסוכנות הנשקפת מן המשיב, למידת האמון שבית משפט יכול ליתן בו כי זה יקיים אחר תנאי שחרורו, ורק בהמשכם של דברים, ובשים לב לקביעת המסוכנות, להתייחס לחלופה המוצעת.

כאמור, שירות מבחן, בתסקירו הראשון, מציין כי מן המשיב קיימת רמת סיכון גבוהה להתנהגות פורעת חוק, המשיב מגלה עמדות קורבניות, איננו נוטל אחריות, פועל לצורך סיפוק צרכיו המידיים מבלי לבחון השפעת מעשיו על הסביבה, וכי התרשמות שירות מבחן הינה כי גדל במערכת משפחתית בה בחר לחזק קשריו עם המודלים השליליים, וכי הליכים משפטיים לא היוו גורמים בעלי הרתעה משמעותית עבורו, ובכללם גם עונשי מאסר בפועל.

תמונת דברים זו, לגבי מסוכנות המשיב, הינה עגומה עד מאוד, ובשים לב, כאמור, למיוחס למשיב, ולסמיכות ביצוע המעשים פרק זמן קצר ביותר מיד לאחר שהשתחרר, מטילה בספק את עצם אפשרות השחרור לחלופה.

בשים לב לאמור לעיל אתייחס לחלופה המוצעת, ואציין כי גם אם שני הערבים המוצעים הינם מגויסים לטובת המשיב מתוך תחושת שליחות לסייע לו, וביתר דיוק לסייע למשפחתו, הרי חלופה זה ככללותה, אינה מתאימה, וזאת בנפרד מעצם היכולת ליתן אמון במשיב.

מבחינת התנאים הפיזיים בחלופה, הצדדים נחלקו ביחס לשאלה האם מדובר בשיג, אשר כפי שמצוין בתסקיר שהינו בבחינת שטח ציבורי, או שמא מדובר בצריף, שהכניסה אליו הינה מוגבלת אך למספר מצומצם של בני משפחה. גם אם אקבל את דברי הערב שלא הובן בשירות המבחן, ומדובר בצריף, הרי בשים לב לדברים שנאמרו בפני
י, ולשרטוט שהוגש לבית משפט, עולה כי מדובר במבנה מורכב משני חללים גדולים, אשר בחלל אחד אמורה להימצא האישה, ואילו בחלל השני אמור המשיב להימצא יחד עם כל ילדיו של הערב, בין אם אלו גרים עמו ובין אם באים לבקרו.

בין אם מצויה בשיג, ובין אם מצויה בצריף, מחזירה את המשיב לסביבתו הטבעית, שלא לומר מחזירה אותו אל ביתו, שכן המפקח ציין כי הצריף המוצע נמצא כ- 40 מטר מביתו של המשיב, ולא בכדי, בית המשפט הביע דעתו במהלך הדיון כי בשעה שמדובר בצריף, ובשעה שמדובר בקרבה כזו רבה, ובהיעדר כל רכיב אלקטרוני, חלופה זו הינה בפועל בביתו של המשיב.

בעניינו של המשיב, כאמור, ישנה חשיבות מכרעת להרחקתו מסביבתו הטבעית, וזאת בשים לב לכך שכאמור, כפי שעולה מן התסקיר, המשיב אינו מפנים את הפסול במעשיו, מחזק את קשריו עם המודעים השליליים שבסביבתו, כך שבהינתן שני אלה ברי כי חלופה זו, אינה יכולה לצמצם את מסוכנותו.

מעבר לאמור, ובהתייחס קונקרטית למפקחים המוצעים, הרי כאמור, ככל שהדבר נוגע לאחיו של המשיב, הרי שזה מציין בפני
שירות מבחן כי הביע כעס על התנהלותו של המשיב, וכי בשים לב לכך שמגנה את התנהלותו של זה, מקיים עמו קשר רופף. ביחס למשיב זה, מעבר למצוין בתסקיר, הרי שמחויבותו של מפקח זה הינה יותר למשפחתו של המשיב, וילדיו, ורצונו לסייע להם כפי שסייעו לו בעודו היה בכלא, ופחות מתוך מחויבות ורצון לסייע למשיב אשר אכזב פעם נוספת. מציין כי למפקח זה הרשעה משנת 97 בגין עבירות סמים, בגינה נגזרו עליו 10 שנות מאסר. כפי שעולה מן התסקיר, זה שינה דרכיו, אולם זאת לציין כי נתון אשר לא מצא ביטוי בתסקיר הינה העובדה כי ביום 14.11.10 הורשע הערב בנוסף בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, כאשר בפני
בית משפט זה נטה להמעיט מחומרת עבירת זו.

כפי שציינתי, אין כל אפשרות להתקנת איזוק אלקטרוני באותו צריף, אשר ממילא ספק אם איזוק זה ולכשלעצמו היה משנה את התמונה, שכן כאמור התרשמותו העיקרית של בית משפט הינה שהמשיב מתקשה לרסן התנהגותו, אינו שוקל את השפעת מעשיו על הסביבה, נתון אשר מצמצם עד מאוד את היכולת להורות על שחרורו לחלופה.

בשים לב לכל האמור לעיל, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ג סיון תשע"ב, 13/06/2012 במעמד הנוכחים.



דניאל בן טולילה
, שופט






קלדן: דן סטרט






מת בית משפט שלום 7291-04/12 מדינת ישראל נ' עבדאללה אלוג' (פורסם ב-ֽ 13/06/2012)