פסקי דין על מחמוד גאנם |

12986-06/12 עמת     14/06/2012




עמת 12986-06/12 מחמוד גאנם נ' מדינת ישראל








בית המשפט המחוזי בחיפה



עמ"ת 12986-06-12 גאנם(עציר) נ' מדינת ישראל




בפני

כב' השופט
אמיר טובי


העורר

מחמוד גאנם
(עציר)


נגד


המשיבה

מדינת ישראל


נוכחים:
ב"כ העורר – עו"ד גב' לימור יצחק
(סנגוריה ציבורית)
ב"כ המשיבה – עו"ד אליהו יטח
העורר – הובא באמצעות שב"ס

החלטה

בפני
י ערר על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת הבכירה רמה לאופר-חסון), אשר ניתנה בתיק מ"ת 36257-04-12 ביום 31.5.12,
לפיה הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

בכתב האישום שהוגש כנגד העורר, יוחסו לו שתי עבירות של גניבת מכשיר נייד משני מאושפזים בבית החולים בנהריה ועבירה נוספת של ניסיון לגניבת מחשב נייד מאחד מהם. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

ביום 1.5.12, במסגרת הדיון בבקשת המעצר,
הורה בית משפט קמא על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, בטרם תינתן החלטה סופית בבקשת המשיבה להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

שירות המבחן, בתסקירו מיום 28.5.12, המליץ על שחרורו של העורר למעצר בית ב"אשפוזית טמרה" כאשר בתום תקופת הטיפול שתמשך שלושה שבועות, תיבנה עבורו תוכנית המשך התואמת את צרכיו. קצינת המבחן ציינה כי היא מעריכה
שקיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגותו של העורר, זאת בשים לב למאפייני אישיותו, עברו הפלילי והיסטוריית חייו. יחד עם זאת, להערכתה קיימת אצל העורר מוטיבציה לטיפול, דבר אשר בא לידי ביטוי בפני
יתו לטיפול טרם מעצרו, לשמירתו על תקופת ניקיון והיותו מסוגל לעמוד בתנאי הטיפול. לאור זאת, הגיעה קצינת המבחן כאמור למסקנה כי יש מקום לאפשר לעורר הזדמנות טיפולית.

בדיון שהתקיים בפני
ו ביום 31.5.2012, החליט בית משפט קמא לאפשר לסנגוריה להציג אישור מטעם אשפוזית טמרה לפיו היא נכונה לקלוט את העורר מדלת לדלת. בעקבות החלטה זו, הוצג אישור כאמור מיום 31.5.2021 בו נאמר שהמוסד נכון לקבל את העורר לתקופה של 21 ימים בכפוף להסדרת התשלום
וכי במהלך תקופה זו תיבחן תוכנית טיפולית המשכית ארוכת טווח עבורו, בתיאום עם שירות המבחן.

בהחלטתו נשוא הערר שבפני
י, מיום 5.6.12, דחה בית משפט את בקשת העורר לשחררו לחלופה טיפולית. בנמקו את החלטתו, ציין בית משפט קיומה של חזרתיות במעשי העורר כאשר הוא אינו נרתע מלבצע העבירות נשוא תיק זה, בעוד מאסר על תנאי תלוי ועומד מעל ראשו, ובעודו ממתין לקליטתו באשפוזית לצורך הליך גמילה. עוד הפנה בית המשפט קמא לאמור בתסקיר לפיו רמת הסיכון להישנות התנהגות עבריינית מצד העורר הנה גבוהה וכי העורר התנסה בעבר בהליך גמילה שכשל עקב חזרתו לסמים. בית משפט קמא ציין עוד כי העורר הביע אמנם רצונו להיגמל, אולם הבעת רצון גרידא אין בה די על מנת להעיד על רצינות ומוכנות לעבור הליך גמילה באופן רציני. העובדה שהעורר ביצע את העבירה נשוא האישום השני בעודו ממתין לקליטתו באשפוזית, מעידה על חוסר רצינותו ומוכנותו להיגמל. לפיכך, הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי לא יהיה בהעברת העורר לאשפוזית טמרה משום תחליף נאות ומספק למעצר ועל כן הורה על מעצרו עד לתום ההליכים כנגדו.

העורר סבור כי שגה בית משפט קמא משהורה על מעצרו עד תום ההליכים, תוך שהתעלם מהקריטריונים שנקבעו בהלכת סוויסה (
בש"פ 1981/11
מדינת ישראל
נ' סוויסה). לשיטתו, הנסיבות בעניינו
עונות על המבחנים שנקבעו בפסיקה בהם התאפשר שחרור לגמילה במסגרת חלופת מעצר. בנוסף, נטען כי שגה בית משפט קמא משדחה את המלצות שירות המבחן, בייחוד נוכח העובדה שמעטים הם המקרים בהם שירות המבחן ממליץ על שליחתו של נאשם לגמילה בכלל, ובשלב המעצר, בפרט.

בדיון שהתקיים בפני
י, ביקשה ב"כ המשיבה לדחות את הערר, תוך שהפנתה לעברו המכביד של העורר. לדבריה, מורא הדין אינו חל על העורר, באשר הוא אינו בוחל בכל דרך או אמצעי לבזוז רכוש. עוד הפנתה ב"ב המשיבה לכך שהניסיון הטיפולי הקודם שעבר העורר עלה בתוהו, לרבות ניסיון שיקומי טיפולי בתוך כותלי בית הסוהר.

הכלל שהתפתח בפסיקה במרוצת השנים מורה כי נאשם לא ישוחרר לחלופה טיפולית אלא במקרים חריגים וכי הכלל בכגון דא הנו שהליכי טיפול וגמילה מסמים מקומם להבחן בתום ההליך הפלילי במסגרת גזירת העונש ולא בשלב המעצר. יחד עם זאת, נוצרו לכלל זה מספר חריגים שסוכמו בפרשת סוויסה הנ"ל כדלקמן - כאשר הנאשם החל בהליך גמילה עוד לפני ביצוע העבירה שבגינה נעצר וכן כאשר קיים פוטנציאל הצלחה גבוה להליך הגמילה או כשיש בהליך הגמילה משום מענה הולם למסוכנות הנשקפת מהנאשם. לצד שיקולים אלה יביא בית המשפט בחשבון לרוב גם את עברו של הנאשם העומד בפני
ו, את גילו ונסיבותיו האישיות.

בנוגע לחריג הראשון נאמר כי הרציונל העומד מאחוריו נעוץ ברצון שלא לגדוע התקדמות חיובית שהושגה בהליך השיקום, וכי יש בהתחלת הליך הגמילה עובר למעצר כדי להצביע על כנות רצונו של הנאשם להיגמל, חרף המאמץ הכרוך בכך.

בענייננו, מדובר באדם בעל עבר פלילי עשיר שצבר לחובתו הרשעות רבות ובכללם בעבירות רכוש וסמים. גזר הדין האחרון שניתן בעניינו היה בגין עבירות גניבה והעבירה נשוא תיק זה נעברה לכאורה שעה שתלוי ועומד מעל ראשו מאסר מותנה. לא בכדי הפנה שירות המבחן לעברו הפלילי של העורר כמו גם למאפייני אישיותיו כמרכיבים המגבירים את רמת הסיכון להישנות התנהגות עבריינית מצדו.
לצד זאת, יש להביא בחשבון את התרשמות שירות המבחן מכנות כוונותיו של העורר לעבור הליך גמילה, על כל הכרוך בכך. כוונה זו באה לידי ביטוי בין היתר בעובדה שפנה מיוזמתו ליחידה לנפגעי סמים בטמרה בבקשה להסתייע בה לשילובו במסגרת אשפוזית טמרה. במסגרת זו הופנה העורר לביצוע הבדיקות הנדרשות ואולם התהליך נקטע בשל מעצרו בתיק דידן. פנייתו היזומה של העורר מחזקת את ההתרשמות כי גילה מוטיבציה עצמאית לגמילה, כזו שאינה קשורה להליך המעצר.

המלצת שירות המבחן לאפשר לעורר הזדמנות טיפולית היא נתון בעל משקל בבחינת שחרורו של נאשם לחלופת מעצר (
בש"פ 5309/05
צמח נ' מדינת ישראל
(לא פורסמה, 29.6.05)). העובדה שהעורר עבר הליך גמילה בעבר, במסגרת קהילה טיפולית בכלא "חרמון" אך לא הצליח להתמיד בניקיונו מסמים, אכן נזקפת לחובתו. יחד עם זאת יש ליתן את הדעת לכך שהעורר הצליח לסיים הליך הגמילה, הדורש מטבע הדברים התגייסות ומוטיבציה רבה. מדובר בתהליך שאינו פשוט, והוא רצוף לא אחת מעידות ונפילות. העובדה שהעורר חזר לסמים, על אף שסיים הליך הגמילה, אינה חזות הכל. (ראו לעניין זה דברי כב' השופטת ארבל בבש"פ 2644/11 דהן נ' מדינת ישראל
).

נכון הוא שהתסקיר מציין את המסוכנות הנשקפת מהעורר להישנות התנהגות עבריינית. יחד עם זאת, דומה כי עבירות הרכוש שנעשו על ידו, לרבות העבירה נשוא תיק זה, נועדו על מנת לממן את רכישת הסמים. משכך, וככל שיצלח הליך השיקום, ייגמל העורר הן מצריכת הסמים והן מעבירות הרכוש הנגזרות מהתמכרותו לסמים. בהקשר זה יפים דבריו של כב' השופט טירקל בבש"פ 4185/03 אביטן נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 14.5.03):
"בית המשפט - שעליו מוטלת עם יתר רשויות אכיפת החוק המשימה להלחם בנגע הקשה של שימוש בסמים - איננו כמין מכשיר אוטומטי, הפולט את פקודת המעצר כאשר הוא מוזן בנתון של עבירת סמים, אלא עליו לשקול ולחזור ולשקול את נסיבות המעשה; את נסיבות העושה ואת החלופות למעצר (ראו: החלטתי בענין בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ' מדינת ישראל
, פ"ד נא(4) 702). גם מסיכויי השיקום, אפילו מדובר בעבירה כה חמורה, אל לו להניח ידו".
כן ראו: בש"פ 8690/10 אלמוג נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 5.12.10).

בהיבט המסוכנות, נראה לי כי המסגרת הטיפולית שהוצעה המהווה מסגרת טיפולית סגורה יכולה להקהות את המסוכנות הנשקפת מהעורר.

סיכומו של דבר, לאור המלצתו החיובית של שירות המבחן ובשים לב לפנייתו העצמאית של העורר ובקשתו להשתלב בטיפול גמילה, שבאה עובר לביצוע המעשים נשוא הדיון בתיק זה וללא קשר למעצרו, ובהתחשב בעובדה שנמצאה בעבורו מסגרת טיפולית הנכונה לקלוט אותו לאלתר במסגרת סגורה, מצאתי לנכון ליתן לעורר הזדמנות להמשיך את התהליך שבו עשה צעדים ראשונים.

לפיכך, אני מקבל את הערר ומורה על שחרורו של העורר בתנאים שלהלן:

1.
העורר ישוחרר למרכז ההחלמה היהודי-ערבי תמר הפועל בטמרה שם ישהה בתנאי מעצר בית מלא. העברתו של העורר מבית המעצר למרכז הטיפולי תעשה מדלת לדלת כאשר העורר מלווה באחד מאנשי הצוות הטיפולי של המרכז הנ"ל.

2.
העורר יהיה נתון בתנאי מעצר בית מלא ותיאסר יציאתו מהמרכז שלא בתיאום עם המשטרה או על פי החלטה שיפוטית.

3.
בתום התקופה של 21 ימים הנדרשים לצורך בניית תוכנית המשך יגיש שירות המבחן תסקיר משלים ובו יפרט את המשך הטיפול המוצע עבור העורר. הדיון בהמשך הטיפול שיינתן לעורר בחלוף 21 הימים הנ"ל והתנאים לגבי שהייתו במסגרת אותו טיפול ייקבעו על ידי בית משפט קמא, שיזמן את הצדדים לדיון בפני
ו.

4.
העורר יחתום על התחייבות עצמית ע"ס 10,000 ₪ להבטחת תנאי שחרורו.

5.
עד להסדרת העברתו של העורר למרכז הטיפולי, יוותר העורר במעצר.


ניתנה היום, כ"ד סיון תשע"ב, 14 יוני 2012, במעמד הנוכחים.








עמת בית משפט מחוזי 12986-06/12 מחמוד גאנם נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 14/06/2012)