פסקי דין על איליה איסטכרוב | פסקי דין על איליה אשורוב | פסקי דין על ואח' |

44936-03/10 פ     11/06/2012




פ 44936-03/10 מדינת ישראל נ' איליה איסטכרוב , איליה אשורוב, ואח'




1



1

בית המשפט המחוזי בבאר שבע

ת"פ 44936-03-10 מדינת ישראל
נ' אשורוב ואח'

ת"פ 22180-04-10 מדינת ישראל
נ' איסטכרוב(אסיר) ואח'







בפני

כב' השופט
מרדכי לוי

המאשימה:
מדינת ישראל
על ידי עו"ד ענבל חיים


נגד

הנאשמים:
1 איליה איסטכרוב
- נידון
2.איליה אשורוב
על ידי עו"ד ליאור כהנא

3. גורשום אשורוב - נידון

4. אלברט מרדרכייב - נידון



גזר דין
– לגבי נאשם 2


1. בעניינם של ארבעת הנאשמים בתיק זה הושג הסדר טיעון, שבמסגרתו תוקן כתב האישום המקורי. בעקבות כך, ארבעת הנאשמים הורשעו ביום 23.3.11, על פי הודאתם, בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן.

2. הנאשם 1 הורשע בעבירות הבאות: איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק; תקיפה כדי לבצע פשע בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 381(א)(1) ו-382(א) לחוק; וכליאת שווא, לפי סעיף 377 רישא לחוק.
הנאשם דנא, נאשם 2, הורשע בעבירה של כליאת שווא, לפי סעיף 377 רישא לחוק, ובעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק.
הנאשם 3 הורשע בעבירה של איומים (לפי סעיף 192 לחוק); והנאשם 4 הורשע בעבירה של תקיפה כדי לבצע פשע בנסיבות מחמירות (לפי סעיפים 381(א)(1) ו-382(א) לחוק)
ובעבירה של כליאת שווא (לפי סעיף 377 רישא לחוק).

3. ב"כ הנאשמים 2 ו-4 ביקשו לקבל בעניינם תסקיר משרות המבחן, בעוד שב"כ הנאשמים 1 ו-3 לא ביקשו זאת.
על כן, הופרד תחילה עניינם של הנאשמים 1 ו-3 מזה של הנאשמים 2 ו-4 לצורך הטיעונים לעונש. הטיעונים לעונש בעניינם של הנאשמים 2 ו-4 נדחו לצורך קבלת תסקירים משרות המבחן כאמור.
לעומת זאת, הטיעונים לעונש בעניינם של הנאשמים 1 ו-3 נשמעו ביום 13.4.11.

4. על פי עובדות כתב האישום המתוקן שבהן הודו הנאשמים, במועד שאינו ידוע באמצע שנת 2008 או בסמוך לכך, לווה ב.א. (להלן: "המתלונן") סך של 25,000 ₪ מאדם שזהותו ידועה למאשימה, והתחייב לשלם תמורת ההלוואה סכום של 30,000 ₪ תוך 4 חודשים (להלן: "החוב"). לאחר שהמתלונן לא עמד בתשלום החוב, יצר עם המתלונן קשר טלפוני אדם בשם "יאשה", שהיה באותה עת אסיר, והודיע לו כי החוב עבר אליו. לאחר דין ודברים מסר המתלונן לדודו של יאשה, תמורת החוב, 12 שיקים ע"ס 2,500 ₪ כ"א. לאחר שהשיקים לא כובדו, התקשר יאשה אל המתלונן ואיים עליו שירצח אותו ואת משפחתו. לאחר מכן יצר הנאשם 1, שבינו לבין המתלונן קיימת הכרות מוקדמת, קשר עם המתלונן וביקש להיפגש עמו. המתלונן קבע להיפגש עם הנאשם 1 בפארק באשדוד, והנאשם 1 הגיע לפגישה עם מספר אנשים. בפגישה הגיעו הנאשם 1 והמתלונן להסדר, שלפיו ישלם המתלונן תמורת החוב לנאשם 1 סך של 1,000 ₪ מדי חודש. לאחר שהמתלונן לא עמד בהסדר התשלומים והתחמק משיחות הטלפון מנאשם 1, התקשר הנאשם 1 אל המתלונן, בתאריך 20.1.10 או בסמוך לכך, וביקש להיפגש עמו על מנת לשוחח "בארבע עיניים". הנאשם 1 שכנע את המתלונן להגיע לפגישה בביתו שבשדרות, כשהוא אומר שבפגישה זו יאכלו, ישתו וידברו. לאחר שהמתלונן הסכים להגיע לביתו של נאשם 1, הגיע הנאשם 3 ברכב, אסף את המתלונן מאשדוד והסיע אותו לכיוון שדרות. בדרך הצטרף אליהם הנאשם 2, והשלושה נסעו לביתו של הנאשם 1. כשהגיעו אל הבית נפגש הנאשם 1 עם הנאשמים 2 ו-3 ועם המתלונן, ואלו שוחחו ביניהם. במהלך השיחה איימו הנאשמים 1 ו-2 על המתלונן שאם לא יסדיר את חובו לנאשם 1, ייפגע. נאשם 3 אף הוא איים על המתלונן שיפגע בגופו. הנאשמים 2 ו-3 אמרו לנאשם 1 שהוא אינו צריך לתת למתלונן עוד "צ'אנס" ושהוא צריך לפגוע בו. הנאשם 1 אמר למתלונן שכעת הוא צריך לשלם לו, גם בתשלום חודשי. המתלונן שחשש לחייו הבטיח שיטול הלוואה מהבנק וישלם את חובו וכי למחרת הם יסעו לבנק לשם נטילת ההלוואה. הנאשמים 2 ו-3 נסעו יחד עם המתלונן ברכב בו נהג נאשם 3 למבנה המכונה "קניונית טל" בשדרות (להלן: "המבנה"). המתלונן התלווה לנאשמים 2 ו-3 לקומה השנייה של המבנה, שם הנאשם 2 יחד עם עוד שני אנשים שזהותם אינה ידועה, על פי תאום עם נאשם 1, שמרו על המתלונן שיישאר במבנה ולא יברח ובכך כלאו אותו שלא כדין. למחרת בבוקר הגיעו למבנה הנאשם 4 ואדם נוסף, ברכב, וביחד עם נאשם 2 ועם אדם נוסף, הסיעו את המתלונן לסניף הבנק שלו באשדוד, על מנת שיטול את ההלוואה. הנאשם 4 נהג ברכב, והנאשם 2 ישב מאחור ליד המתלונן. כשהגיעו לסניף הבנק התברר שהסניף סגור. המתלונן ביקש להיפגש שוב עם הנאשם 1, ומשכך הגיעו הנאשמים 2 ו-4 עם המתלונן ברכב בחזרה לשדרות ועצרו בסמוך לקיוסק שליד המבנה. הנאשם 1 המתין במקום, וכשהמתלונן יצא מהרכב, התקרב אליו הנאשם 1 וחיבק אותו, אז קפץ המתלונן על הנאשם 1 וניסה להימלט, אך הנאשמים 1 ו-2 ואנשים נוספים שהיו אתם תפסו את המתלונן בניגוד לרצונו והובילו אותו לתוך הקיוסק. תוך כדי כך הנאשם 1 תקף את המתלונן שלא כדין על מנת לבצע פשע, להניע את המתלונן לשלם לו את חובו, בכך שדחף את ראשו של המתלונן עם רגלו אל הרצפה ופניו הוטחו ברצפה. הנאשם 4 תקף את המתלונן במכת אגרוף. כתוצאה מתקיפת הנאשם 1 את המתלונן, נגרם למתלונן שטף דם באוזנו השמאלית וסנטרו נשרט. סמוך לאחר מכן הסיע הנאשם 1 את המתלונן לאחיו של המתלונן, שהיה מעורב בעבר בניסיונות הסדרת החוב. בתקופה שלאחר מכן, החל המתלונן לשלם לנאשם 1 כספים, כפי שסיכמו. לאחר ששוב לא עמד המתלונן בתשלום, התקשר אליו הנאשם 1 כמעט מדי יום. בסופו של דבר, המתלונן, שחשש לחייו ולחיי משפחתו, פנה אל המשטרה ביום 11.3.10.
"הנאשמים 1, 2 ו-4 במעשיהם כמתואר בעובדות לעיל: כלאו את המתלונן שלא כדין. בנוסף, הנאשם 1 איים על המתלונן, תקף אותו לשם ביצוע פשע, סחיטתו על מנת שהמתלונן ישלם לו את חובו, כשהיו נוכחים במקום אחרים וכתוצאה מכך נגרמו למתלונן חבלות של ממש. הנאשם 4 תקף את המתלונן לשם ביצוע פשע, סחיטתו, כשהיו נוכחים במקום אחרים. הנאשמים 2 ו-3 איימו על המתלונן שלא כדין" (סעיף 20 לעובדות כתב האישום המתוקן).

5. ביום 11.5.11 נגזר דינם של הנאשמים 1 ו- 3. על הנאשם 1 הוטלו 30 חודשי מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי; ואילו על הנאשם 3 הוטל מאסר בפועל לתקופה החופפת את תקופת מעצרו מיום 17.3.10 עד ליום 9.6.10 וכן מאסר מותנה בן 6 חודשים וקנס בסך 7,000 ₪.
בעניינו של הנאשם 4 הושג הסדר טיעון גם לעניין העונש. הסדר הטיעון הוצג ביום 16.1.12 ובאותו יום נגזר דינו של נאשם 4, תוך כיבוד הסדר הטיעון, והוא נדון למאסר בפועל לתקופה החופפת את ימי מעצרו מיום 18.3.10 עד ליום 6.6.10 וכן למאסר מותנה בן 10 חודשים, לקנס בסך 10,000 ₪ ולהתחייבות בכתב להימנע מכל עבירה שהיא עוון או פשע במשך 3 שנים שאם לא כן ישלם סך של 10,000 ₪.

6. ביום 28.3.12 הוגש תסקיר שרות המבחן בעניינו של הנאשם. שרות המבחן התרשם כי הנאשם היה מעורב בעבר בחברה העבריינית אך הביע מוטיבציה גבוהה להשתלב במסגרת טיפולית בשרות המבחן ושולב בקבוצה טיפולית. כיום הוא מבטא רצון להפסיק את הפעילות העבריינית. להתרשמות שרות המבחן, הנאשם יוכל להיתרם ממסגרת זו לשם עריכת שינוי בדפוסי התנהגותו העבריינים והאלימים. על כן המליץ שרות המבחן להעמיד את הנאשם בצו מבחן למשך שנה, שבמהלכה ימשיך את השתתפותו בקבוצה הטיפולית, ובנוסף לכך המליץ כי יוטל על הנאשם מאסר קצר שירוצה בדרך של עבודות שרות ומאסר על תנאי מרתיע. זאת, שכן נדרשת לדעת שרות המבחן גישה אשר תהווה עבור הנאשם מסר מרתיע ומציב גבולות ומאידך תאפשר לו להמשיך בהליך הטיפולי שבו החל.

7. הראיות לעונש והטיעונים לעונש בעניינו של הנאשם דנא, הנאשם 2, נערכו ביום 4.4.12.
במסגרת הראיות לעונש הגישה ב"כ המאשימה את המידע הפלילי של הנאשם, אשר כולל רישום פלילי ללא הרשעה על עבירה של איומים, בגינה נדון להתחייבות להימנע מעבירה בסך 5,000 ₪.
ב"כ הנאשם הגיש מכתבי המלצה מסגן ראש העיר שדרות, ממרכז הנוער בן-גוריון בשדרות, במסגרת עמותת "כיוונים" לפיתוח החינוך הקהילה והסביבה, מאם בתו ומהמעביד (נע/1-5).

8. ב"כ המאשימה עתרה להטיל על הנאשם מאסר בפועל ממשי, שלא ירוצה בדרך של עבודות שרות, בנוסף למאסר מותנה ולקנס כספי, תוך שהטעימה כי לדעת התביעה, חלקו של הנאשם חמור יותר מזה של הנאשמים 3 ו- 4. כמו כן עתרה ב"כ המאשימה להפעיל את ההתחייבות הכספית בסך 5,000 ₪ שהוטלה על הנאשם בת"פ 1758/08 בבית משפט השלום באשקלון מיום 21/6/09 בגין עבירה של איומים.

9. מנגד, עתר ב"כ הנאשם להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם כעונש מאסר בפועל, לצד צו מבחן ומאסר מותנה. ב"כ הנאשם הדגיש, בין היתר, כי חלקו של הנאשם פחות חמור מזה של הנאשם 4. הוטעם כי הנאשם לקח אחריות מלאה על מעשיו, הודה והורשע בעבירות של איומים וכליאת שווא, ללא הרשעה בעבירות אלימות. לנאשם רישום פלילי אחד ללא הרשעה, בעוד שלחובת הנאשם 4 הרשעה קודמת בעבירה של שוד. בעניינם של הנאשמים 3 ו- 4 הוחלט להסתפק במאסר בפועל החופף את תקופת מעצרם. זאת, למרות שנאשם 4 הורשע, כאמור, בעבירה של תקיפה כדי לבצע פשע בנסיבות מחמירות, בנוסף לעבירה של כליאת שווא, כאשר לחובתו היתה כאמור הרשעה בגין שוד. על כן, לדעת ב"כ הנאשם אין מקום להחמיר בדינו של הנאשם מעבר לעונשים שהוטלו על הנאשמים 3 ו- 4. מכיוון שכך התנגד ב"כ הנאשם להמלצה של שרות המבחן בעניין הטלת עונש של עבודות שרות, ורק לחלופין עתר כי אם יוטל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה העולה על תקופת מעצרו, כי יתרת המאסר תרוצה בדרך של עבודות שרות. ב"כ הנאשם התנגד גם להשתת קנס כספי על הנאשם, ולחלופין הוא עתר כי יוטל על הנאשם קנס מתון ביותר, מאחר שלסכום הקנס יצטרף סכום ההתחייבות בסך 5,000 ₪ שתופעל לבקשת המאשימה, וזאת לאור מצבו הכלכלי והמשפחתי הקשה של הנאשם אשר גם תומך באמו ובבתו.

10. הנאשם מסר כי הוא מצטער על הכל, כי היום הוא "במקום אחר", כי הוא עובד ועוזר לנערים במועדון וכי לו ילדה בת 9.

11. המדובר בפרשה חמורה, כשהנאשם 1 הינו העבריין העיקרי, המכריע והדומיננטי בפרשה.

אשר לנאשם דנא, כאמור הוא הורשע בעבירה של כליאת שווא ובעבירה של איומים, כאשר נסיבות העבירות הן חמורות, באשר אין מדובר באיומים על רקע אישי, מתוך כעס רגעי או תוך מעידה רגעית, כי אם באיומים לפגוע במתלונן במסגרת הפרשה הנדונה, תוך ניסיון לעזור לנאשם 1 מול המתלונן. עברו של הנאשם אינו נקי, הגם שאינו מכביד, באשר לחובתו רישום יחיד ללא הרשעה בגין איומים.

לקולא שקלתי לזכות הנאשם את הודאתו, נטילת האחריות מצדו, הבעת החרטה, מצבו המשפחתי, תרומתו לקהילה והעובדה כי אין לחובתו כל הרשעות מלבד גז"ד ללא הרשעה בעניין איומים.

כזכור, נחלקו ב"כ הצדדים לגבי מידת העונש שמן הראוי להטיל על הנאשם וכן גם לגבי השאלה אם חלקו של הנאשם בפרשה הנדונה חמור יותר מזה של נאשם 4, אם לאו, כאשר לדעת ב"כ המאשימה, חלקו של הנאשם חמור יותר מזה של נאשם 4 ואילו ב"כ הנאשם סבור היפוכו של דבר.
מן הצד האחד, נאשם 4 הורשע בעבירה של תקיפה כדי לבצע פשע בנסיבות מחמירות, בגין כך שהיכה את המתלונן במכת אגרוף, וזאת בנוסף לעבירה של כליאת שווא; ואילו הנאשם הורשע כאמור בעבירה של איומים, לצד העבירה של כליאת שווא. כמו כן, אין חולק כי עברו של נאשם 4 חמור יותר מזה של הנאשם.
אולם, מן הצד האחר, נסיבות העבירה של כליאת שווא שבה הורשע הנאשם חמורות יותר מהנסיבות של העבירה של כליאת שווא שבה הורשע נאשם 4, שכן הנאשם כלא את המתלונן כליאת שווא, במשך לילה שלם, ואילו הנאשם 4 הגיע למבנה שבו נכלא המתלונן רק למחרת היום.
מכל מקום, לא יכולה להיות מחלוקת על כך שחלקו של הנאשם חמור יותר מחלקו של הנאשם 3, אשר כזכור הורשע אך בעבירה של איומים ונדון למאסר בפועל לתקופה החופפת את תקופת מעצרו – הדומה במשכה לתקופת מעצרו של הנאשם – לצד מאסר מותנה וקנס.
לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות ואת יחסיות הענישה בשים לב לחלקו היחסי של הנאשם מול חלקם של הנאשמים 3-4, הגעתי למסקנה כי מחד גיסא, אין מקום להטיל על הנאשם עונש מאסר ממשי, בניגוד לעתירת התביעה, אך מאידך גיסא, יש מקום לאמץ את המלצת שרות המבחן בעניינו של הנאשם ולהטיל עליו מאסר שירוצה בדרך של עבודות שרות, בניכוי תקופת מעצרו. זאת, בין היתר, מהנימוקים המפורטים לעיל ובתסקיר של שרות המבחן וכן בשים לב גם לכך שבעניינו של הנאשם 4, בהבדל מאשר בעניינו של הנאשם, הושג הסדר טיעון ביחס לעונש, אשר אמנם היה מקל אך לא היה מקום שלא לכבדו, באשר לא חרג מתחום הסביר.

12. סוף דבר, הנני מטיל בזה על הנאשם
את העונשים הבאים:
א. מאסר בפועל בן 6 חודשים, בניכוי תקופת המעצר מיום 18.3.10 עד ליום 9.6.10, אשר ירוצה בדרך של עבודות שרות, בתנאים אשר בחוות הדעת של הממונה על עבודות השרות.
ב. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא שלא יעבור שוב עבירת איומים או עבירה של כליאת שווא או כל עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע.
ג. קנס בסך 3,000 ₪, או 60 ימי מאסר תמורתו.
כמו כן, תופעל ההתחייבות הכספית בסך 5,000 ₪ בת"פ 1758/08 בבית משפט השלום באשקלון.
סכומי הקנס וההתחייבות הכספית שהופעלה ישולמו ב-8 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 10/7/12 ואילך.

הנאשם יתייצב במועד הנזכר בחוות דעת הממונה על עבודות השירות, דהיינו ביום 30/10/12, עד השעה 08:30, במשרדי הממונה, שליד כלא דקל בבאר-שבע, לתחילת ריצוי עבודות השרות.

זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום.



ניתן היום,
כ"א סיון תשע"ב, 11 יוני 2012, במעמד הצדדים.





מרדכי לוי
, שופט








פ בית משפט מחוזי 44936-03/10 מדינת ישראל נ' איליה איסטכרוב , איליה אשורוב, ואח' (פורסם ב-ֽ 11/06/2012)