פסקי דין על חיים בר-אל |

263-06/12 בפמ     11/06/2012




בפמ 263-06/12 חיים בר-אל נ' מדינת ישראל




1



1

בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו

בפ"מ 263-06-12 בר-אל נ' מדינת ישראל
11 יוני 2012

בפני
: כב' השופט עמית יצחק גרטי




המבקש
:
חיים בר-אל
ע"י ב"כ עו"ד פסקא


נגד

המשיבה
:
מדינת ישראל


החלטה


בתאריך 5.5.12 סמוך לשעה 21:00, המבקש נהג באוטובוס נוסעים מס' רישוי 86-624-01 בשירות חב' אגד בע"מ, ברחוב חיל השיריון בתל אביב, מדרום לצפון, ריק מנוסעים, ובהגיעו מול חזית בית מס' 98, פגע בהולכת רגל כבת 20 בשם לוסיה (להלן: "המנוחה"), אשר חצתה נתיב נסיעתו, מימין לשמאל, העיף אותה לנתיב הנגדי, כיוון נסיעתו וגרם למותה.
מפקח שי אשכנזי פסל מנהלית את המבקש מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 90 יום. מיום 6.5.12, מתוקף סמכותו לפי סעיף 47 (ה)(1) לפקודת התעבורה.

לפני בקשת ב"כ המבקש לבטל הפסילה המנהלית בטענה שעל פי חישובי בוחן התאונה, מדובר בתאונה בלתי נמנעת, מסקנה השוללת הגשת כתב אישום נגד המבקש בגין גרם תאונה קטלנית וזאת תוך הדגשה כי אין בהמשך נהיגת
המבקש לבסס מסוכנות כלפי ציבור המשתמשים בדרכים, על אף שטרם הסתיימה החקירה של התאונה והכרוך בה.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה בטענה שאין בחישוב הבוחן לשלול הגשת כתב אישום לפי סעיף 304 לחוק העונשין וכי בעברו התעבורתי קיימות הרשעות בטיחות לרבות אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חציה בבטחה כעבירה על תקנה 67(א) לתקנות התעבורה וכן לנוכח נסיבות המקרה, לטענתה, קיימות ראיות ולו לכאורה המבססות הגשת כתב אישום המייחס למבקש נהיגה ברשלנות או בחוסר זהירות בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה, אשר גרמה למותה של הולכת הרגל – כעבירה על סעיף 304 לחוק העונשין. בסיום טענותיה, מסרה לעיוני תיק החקירה מס' 8462/12 של המשיבה.
אדגיש, כי המבקש התייצב בעצמו לפני, ואף השיב לשאלותי, דבר שאפשר לי להתרשם ממנו.

לאחר שמיעת טענות ב"כ הצדדים, עיון בתיק בחקירה, ביקורי בזירת האירוע והתרשמותי מהמבקש הגעתי למסקנות כדלקמן:

1.
מקום אירוע התאונה
-
ברחוב חיל השיריון, כיוון נסיעת המבקש קיימים שלושה נתיבי נסיעה מדרום לצפון, כאשר הנתיב השמאלי בו נסע האוטובוס, מיועד לעליה לגשר המוביל לתחנה המרכזית החדשה בשיפוע כלפי מעלה, כפי שנצפה בתרשים. נתיב נסיעת האוטובוס מופרד משני הנתיבים מימינו מעבר לחזית בית מס' 98, באמצעות מעקה בטון בגובה חצי מטר לערך, כאשר בהמשכו עליו גדר ברזל בין עמודים ניצבים, המונעים אפשרות חציית נתיב זה לשכנו משמאל לתנועה מצפון לדרום על ידי הולכי רגל. שני הנתיבים המיועדים לנסיעה צפונה הסמוכים לנתיב נסיעת האוטובוס גובלים בצד המזרחי שלהם בבנייני עסקים ומגורים.
לפי דו"ח הבוחן, במקום קיימת תאורת לילה תקינה.

2.
המבקש – כנהג בקו קבוע של אוטובוס אגד, הכיר היטב את מקום האירוע לרבות קיומם של בתי מגורים בסביבת האירוע והעדרם של מעברי חציה להולכי רגל במקום האירוע.

3.
המנוחה
יצאה מבית חברים בבית מס' 100 בכוונה לחצות הרחוב ולתפוס מונית לכוון דרום מזרח ת"א, מהמסלול הנגדי של חיל השיריון, חצתה את שני הנתיבים מימין המבקש עלתה על אי תנועה בנוי שהפריד בין נתיב המבקש לבין שני הנתיבים, כאשר היא מול חזית בניין מס' 98 וברדתה לנתיב נסיעת המבקש עברה מרחק של 1.8 מ', כאשר היא נפגעת על ידי חזית האוטובוס ומועפת לנתיב הנגדי לנתיב נסיעת המבקש היורד בשיפוע מהתחנה המרכזית החדשה.

4.
בדו"ח החלקי של הבוחן נמצא כי למבקש היה שדה ראיה של 100 מ' לפחות לפני מקום פגיעתו במנוחה, ועובדה זו ביחד עם דבריו בהודעתו כי לא נעו כלי הרכב לפניו, וגם לא נעו כלי הרכב בנתיבים מימינו, חייבה אותו להבחין בעוד מועד במנוחה בכל שלב משלבי מהלך חציית הנתיבים מימינו ועד עלותה על אי התנועה הבנוי ממנו היא ירדה לנתיב נסיעתו. רשלנותו מתבטאת בכך כי הבחין בה לראשונה "שניה" לפני הפגיעה בה, וזאת ללא כל הסבר מדוע לא הבחין בה לפני מועד זה למרות שגם לפי הודעתו לא היה כל גורם שמנע ממנו להבחין במנוחה בכל מועד הרלוונטי בטרם ירדה לנתיב נסיעתו.

5.
ב"כ המבקש מאיין הראיות לכאורה בתיק החקירה, על סמך טופס "שחזור פרטים נדרשים" ערוך בכתב יד הבוחן המסכם כי המנוחה הספיקה לחצות 1.8 מ' מנתיב נסיעת האוטובוס, בזמן של 1.38 שניות ויש בכך כדי להעיד כי התאונה היתה "תאונה בלתי נמנעת".

איני מסכים עם טענה זו. בהודעתו של המבקש אין כל הסבר כאמור, מדוע לא הבחין במנוחה מבעוד מועד. רוחב שני הנתיבים מימין לנתיב המבקש הם 7.1 מ' ואין ולא יכולה להיות מחלוקת כי המנוחה חצתה אותם בטרם הגיעה לנתיב נסיעת האוטובוס. גם בביקורי במקום, נוכחתי בקיום שדה הראיה לפי דו"ח הבוחן, כך שהיתה חובה על המבקש בהתקרבו לעליה לגשר ליתן מבטו גם לעבר יתר הנתיבים מימינו ולהבחין במנוחה ממרחק שהיה מאפשר בלימת האוטובוס לפני הפגיעה בה. המבקש הודה כי מבטו היה מרוכז אך ורק בנתיב נסיעתו, ובכך ביסס רשלנותו, או את חוסר זהירותו בנהיגה ויש בכך כדי לשמש ראיות לכאורה לצורך הגשת כתב האישום בעבירות האמורות לעיל. יתר על כך, טענת המבקש בהודעתו כי המנוחה "התפרצה" לכביש, נסתרת על ידי חישוב הבוחן באותו שחזור, כיוון שההפרש בין קביעתו כהולכת רגל לעומת התחשיב שערך, הינו 0.5 מ' בשניה, ואיני סבור שיש בכך משום - "התפרצות" כטענתו. אם אכן היתה התפרצות, ברור כי הבחין בעוד מועד בהולכת הרגל, ובכוונתה, אולם לא נתן דעתו אליה.

מכאן, קיימות ראיות ולו לכאורה שיש בהן כדי לבסס הגשת כתב אישום נגד המבקש, המייחס לו נהיגה ברשלנות או בקלות ראש, בניגוד לסעיף 62 (2) לפקודת התעבורה, אשר גרמה לתאונה הקטלנית, כעבירה על סעיף 304 לחוק העונשין.

אדגיש, כי העדר מעבר חציה במקום אינה משחררת את המבקש מחובת הזהירות כלפי הולכי רגל חוצים, שכן עובדת היכרותו את המקום, וידיעתו את קיומם של מבני מגורים בסביבה, חייבה אותו לנהוג בזהירות תוך מתן תשומת לב למתרחש בדרך לפניו ובנתיבים מימינו.

6.
המבקש, יליד 1975, נוהג משנת 1993 ולחובתו 6 עבירות תעבורה, אולם מרביתם, עבירות בטיחות מסוג: מהירות, הפרעה לתנועה, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף והאחרונה בהן – אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חצייה בבטחה – משנת 2004. יש בהרשעות הבטיחות כדי להעיד על מסוכנות המבקש בנהיגתו, וזאת לנוכח העובדה שעיסוקו הינו נהג רכב ציבורי, המסיעה נוסעים בשירות חברת אג"ד בע"מ.

7.
בתשובותיו של המבקש לשאלות שהפניתי אליו, למדתי כי המבקש היה נתון לטראומה כתוצאה מהאירוע ולכן עבר טיפול פסיכולוגי של חודש ימים, ביוזמת מעבידתו ובטוחני שטראומה זו, כפי שהתרשמתי מעמידתו לפני, עדיין מתקיימת. למדתי מפיו כי גם לא ייגרם לו נזק כלכלי אם תדחה בקשתו הנוכחית, כיוון שמעבידתו תמצא לו תעסוקה חלופית במסגרתה.

אני סבור כי במקרה הנוכחי ולנוכח תוצאותיו הקטלניות, יש להחיל את הלכת "הצינון" על פי רע"פ 456/59 רבינא נ. מ"י, אשר אומצה בהחלטת ארנבייב, בבש"פ 2177/98
ובב"ש 8545/02 ראשיד נ. מ"י, שם נקבע "לאחר ארוע קטלני נדרש פרק זמן של הרחקה מהכביש, כדי לאפשר לנהג המעורב לחזור למצב רגיעה יחסי, הנדרש לנהיגה זהירה.

במקרה לפני, אני רואה ביתרת ימי הפסילה עד תום התקופה שנקבעה על ידי הקצין המוסמך כדי להבטיח חזרת המבקש לנהיגה זהירה תוך תשומת לב לכל המצוי לפניו.

8.
סוף דבר
-
על סמך האמור לעיל, לא מצאתי כל נימוק לביטול או לקיצור הפסילה המנהלית ואני דוחה הבקשה.



9.
תיק החקירה ביחד עם החלטה זו, מוחזר
בזה לידי
עורכת הדין לאה נחום.

10.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה אל ב"כ המבקש.


ניתנה היום,
כ"א סיון תשע"ב, 11 יוני 2012, בהעדר הצדדים.





קלדנית: ציפורה דוידי






בפמ בית משפט לתעבורה 263-06/12 חיים בר-אל נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 11/06/2012)