פסקי דין על דני קריטי

47743-07/11 פ     14/06/2012




פ 47743-07/11 מדינת ישראל נ' דני קריטי




לך



st1\:*{behavior: }



בית משפט השלום בראשון לציון

ת"פ 47743-07-11 מדינת ישראל
נ' קריטי(עציר)



14 יוני 2012



47765-07-11

בפני
כב' השופטת שירלי דקל נוה


המאשימה
מדינת ישראל


נגד

הנאשם
דני קריטי
(עציר)


<#1#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד גלר
הנאשם - הובא ע"י שב"ס
ב"כ הנאשם עו"ד פיינבלט

<#2#>
הכרעת דין

כתב האישום

1.
בכתב האישום נטען כי הנאשם הינו בנה של רחל קריטי, ילידת שנת 1936, והתגורר יחד איתה. נטען כי במספר הזדמנויות, עובר לתאריך 25/7/2011, הנאשם היה תחת השפעת משקאות משכרים, ואמר לאמו שיהרוג אותה ויהרוג את כולם.

כיומיים עובר ליום 25/7/2011, הנאשם צעק על אמו בבית, ואחז בזרועה השמאלית בחוזקה, כשהוא תחת השפעת אלכוהול, וכתוצאה מכך, נגרם לה סימן כחול בזרוע שמאל.

לפיכך, יוחסו לנאשם עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

תשובת הנאשם לכתב האישום

2.
בעת המענה לכתב האישום, הנאשם כפר בכך שהיה תחת השפעת משקאות משכרים, כפר באיומים וכפר בתקיפה. הנאשם טען כי אם נגרמה לאימו חבלה, היא לא נגרמה כתוצאה ממעשיו.


פירוט וניתוח העדויות

3.
אפרט להלן את העדויות שנשמעו מטעם מהצדדים, אתייחס למהימנותן של העדויות וכן לטענות שנטענו על ידי ב"כ הצדדים לגבי העדויות.

עדויות עדי התביעה

4.
מטעם התביעה העידו שלושה עדים: אימו של הנאשם, אחיו של הנאשם - מאיר קריטי, ורס"ר אורן זלוטין (להלן: "השוטר"), וכן הוגשה הודעת הנאשם במשטרה.

5.
אמו של הנאשם - העידה כי הנאשם התגורר איתה, וכי היא דאגה לכל צרכיו - מזון, כביסה וכד'. האם העידה כי הנאשם היה שותה מידי יום וודקה, וכאשר היה שתוי, הוא היה יוצא מדעתו, משתולל וצועק, מאיים כי יהרוג אותה ואת כולם, ודורש ממנה לתת לו כסף, עד כדי כך שהיא דאגה לכך שהוא לא יצא מהבית.

אמו של הנאשם העידה כי במועד הרלוונטי לכתב האישום, הנאשם צעק עליה, רצה שהיא תיתן לו כסף, תפס בזרועה ומשך אותה, וכתוצאה מכך, נגרם לה סימן כחול ביד וכאבים, היא פנתה לקבלת טיפול רפואי וקיבלה משככי כאבים.

השוטרת ריטה הרמתי גבתה את עדות אמו של הנאשם, נמנתה בין עדי התביעה, אך ההגנה ויתרה על הזמנתה לחקירה. לא היה חולק בין הצדדים כי בעת גביית עדות האם, היא הראתה לשוטרת סימן כחול על ידה, והדבר תועד במהלך גביית העדות.

אמו של הנאשם היא אישה קשישה, בת 76 שנים, ונראית מבוגרת מגילה, נמוכה, רזה ושברירית, ושפתה דלה ביותר. מצב רוחה של האם בעת מסירת עדותה בבית המשפט נראה ירוד, וכמו כן, באותו יום בו התייצבה למסור את עדותה היא נפלה ונחבלה, ולכן סבלה מכאבים.

ההגנה חקרה את האם חקירה נגדית קצרה בלבד, והפסיקה את החקירה ביוזמתה לאחר מספר שאלות, כפי שיתואר - האם נשאלה בחקירתה הנגדית האם נכון שאחיו של הנאשם ישב לידה בעת שנגבתה עדותה במשטרה, והשיבה בחיוב. ב"כ המאשימה טען כי זוהי הטעיה, ואמר כי "במצב ששרויה בו האם כעת נראה כי כל מה שינסו להכניס לפיה יתקבל". לאחר שנאמרו דברים אלו על ידי ב"כ המאשימה, החליט ב"כ הנאשם להפסיק את חקירת האם.
יצוין כי בדיעבד התברר כי אכן אחיו של הנאשם ישב ליד האם בעת גביית העדות במשטרה.

לא התרשמתי כי האם השיבה לשאלות לפי מה שהוכתב לה בחקירה הראשית או הנגדית, או כי האם לא העידה אמת, אלא כי היא העידה נגד בנה הנאשם בחוסר רצון. האם לא העידה מיוזמתה על כך שהנאשם איים עליה ותקף אותה, אלא רק לאחר שרוענן זיכרונה היא אישרה זאת.

התרשמתי כי הסיבה שאמו של הנאשם לא מסרה את הדברים מייד בעדותה, נבע מרצונה שלא להזיק לנאשם, בשל אהבתה כלפיו כבן הזקונים שלה, או מתוך חשש מפניו או בשל שילוב סיבות אלו. היה ניכר כי מעמד מתן העדות מאד קשה לאם, והיא בכתה ונראתה אומללה.
בנסיבות אלו, רענון הזיכרון של האם לא פגע בנסיבות העניין במשקל הראייתי של עדות האם.

העובדה שאמו של הנאשם לא הייתה מעוניינת להגיש תלונה נגד הנאשם במשטרה, כפי שהעיד בהמשך השוטר, עולה בקנה אחד עם העובדה כי לא היא הייתה זו שהזמינה את המשטרה אלא השכנים.
כמו כן, העובדה שאימו של הנאשם לא הייתה מעוניינת להתלונן נגדו עולה בקנה אחד עם העובדה כי לא היא פנתה מיוזמתה להגיש תלונה אלא נלקחה על ידי אחיו של הנאשם לפי בקשת השוטר.
עובדות אלו מתיישבות עם האופן בו האם העידה בבית המשפט, ועם ההתרשמות לפיה היא גם מגוננת על הנאשם וגם חוששת מפניו.

6.
אחיו של הנאשם – העיד כי היחסים בינו לבין אחיו היו טובים במועד הרלוונטי לכתב האישום, ועד ממש לאחרונה, לפני כשלושה חודשים, כאשר הנאשם הועזב מחלופת המעצר בה שהה, וכי הוא היה דואג לצרכיו של הנאשם.
אחיו של הנאשם העיד כי הגיע לבית האם כדי לבקרה, כפי שהוא נוהג לעשות מספר פעמים בשבוע, ומצא אותה יושבת בחוץ, ואת ניידת המשטרה שהייתה כבר במקום מאחר שאחד השכנים הזעיק את המשטרה. אחיו של הנאשם העיד הוא לקח את אמו למסור עדות בתחנת המשטרה, לפי בקשת השוטר.
עדותו של אחיו של הנאשם הייתה עדות שמיעה על דברים שאמו סיפרה לו על האירוע בנוגע לתקיפתה.
כמו כן, אחיו של הנאשם העיד כי הנאשם היה נוהג לאיים עליהם כי יהרוג אותם, ובכך עדותו תומכת בעדות האם בנוגע לאיומים אותם נהג הנאשם להשמיע.

ההגנה טענה כי אחיו של הנאשם היה דמות דומיננטית בהגשת התלונה, וזאת בשל סכסוך כספי בינו לבין הנאשם. לא התרשמתי שכך הם פני הדברים - אמנם, אחיו של הנאשם היה זה שהסיע את האם לתחנת המשטרה, אך הוא לא היה זה שהזמין את המשטרה לבית, והוא הסיע את האם כי היא לא יכולה הייתה לנסוע לבדה ולא הייתה ניידת שתיקח אותה, ולפי בקשת השוטר.

זאת ועוד, כאשר האח הביא את האם לתחנת המשטרה, הוא לא ביקש למסור עדות מטעמו, אלא מסר עדותו רק יום לאחר מכן, ולאחר שהוזמן על ידי המשטרה.


גם במהלך עדותו של האח בבית המשפט לא התרשמתי כי הוא מעוניין להשחיר את פניו של הנאשם, או כי הוא רוצה את רעתו או כי הוא אינו דובר אמת. האח ניסה להעיד באופן מינורי, ללא דרמות מיותרות, ואף כאשר הסנגור הציע לו בשאלותיו אופציות שיכולות להטיב עם גרסת הנאשם, הוא אישר כי הן אפשריות ולא שלל אותן.

כמו כן, על פי העדויות, הסכסוך הכספי בין האחים, בשל טענות שונות של הנאשם נגד משפחתו, לא החל במועד הרלוונטי לכתב אישום זה, אלא למעלה מחצי שנה לאחר מכן.

7.
השוטר – העיד כי הוא משמש כסייר בתחנת נס ציונה, והוא הגיע לבית יומיים לאחר המועד הרלוונטי לכתב האישום. השוטר העיד כי פגש במספר שכנים שביקשו ממנו לסלק את הנאשם מהמקום מאחר שהנאשם השתולל, צעק והפריע.
השוטר דיבר עם אימו של הנאשם, שלא הייתה מעוניינת להגיש תלונה, אך מסרה לו כי הנאשם נכנס לבית ועושה בלגאן, מאיים עליה, שובר רהיטים, וגורם נזק, וכי היא מפחדת ממנו ולא רוצה שהוא יהיה בבית.

השוטר העיד כי מצא את הנאשם כשהוא שיכור, שוכב על הרצפה מחוץ לדירה, כשרוק נוזל מפיו. השוטר לא כל כך הצליח לתקשר עם הנאשם, הנאשם לא הצליח ללכת, סירב להזדהות ולא שיתף פעולה, ועל כן, השוטר החליט לעצור אותו.

עדות הנאשם

8.
מטעם ההגנה העיד הנאשם בלבד, ולא הוגש כל מסמך.

הנאשם אישר בחקירתו כי באותו יום בו נעצר הוא שתה וודקה, וכי מידי פעם שותה יין. גובת ההודעה רשמה הערה כי מהנאשם נודף ריח חריף של אלכוהול.
הנאשם מסר במשטרה כי הוא לא תקף את אמו, והיא זו שנותנת לו סטירות כי הוא שותה וודקה.

בבית המשפט הנאשם העיד כי במועד האירוע נשוא כתב האישום אמו הייתה בדיכאון, החזיקה בסכין ורצתה לדקור את עצמה, ולכן הוא החזיק את ידיה, כדי למנוע ממנה לעשות זאת. הנאשם הדגים את התרחשות האירוע מספר פעמים ובאופן דרמטי ותיאטרלי.

הנאשם טען כי אמו הראתה לאחיו את הסימן הכחול שבידה, ואחיו הוא שלקח אותה למסור עדות במשטרה.

עדותו של הנאשם בבית המשפט הייתה עדות כבושה, שונה בפרטים מהותיים מעדותו בתחנת המשטרה, וניכר גם מאופן מתן העדות וגם מתוכנה כי אינה אמת.

הנאשם טען במענה לכתב האישום כי לא היה תחת השפעת אלכוהול במהלך האירוע, אך על פי העדויות הנאשם סובל מהתמכרות לאלכוהול ונוהג לשתות אלכוהול מידי יום, לרבות ביום האירוע –

על פי עדות האם, הנאשם נוהג לשתות אלכוהול כל יום, והוא שתה גם במועד הרלוונטי. לפי עדות השוטר, שהגיע לבית יומיים לאחר האירוע, הוא מצא את הנאשם שיכור כלוט, ובתחנת המשטרה הנאשם הדיף ריח של אלכוהול.

מעבר לכך, בתחנת המשטרה, הנאשם נשאל האם שתה אלכוהול ביום בו נחקר, והשיב כי שתה כוסית וודקה אחת, החוקרת שאלה אותו בהמשך כמה כוסיות באמת הוא שתה, וחזר על כך ששתה כוסית אחת. כשהחוקרת אמרה לנאשם כי לא יכול להיות ששתה רק כוסית אחת, הוא השיב כי שתה שתי כוסיות. החוקרת אמרה לנאשם כי הוא שתה יותר מכך, והנאשם שלל זאת ואמר כי הוא לא שותה מעבר לכך כי זה ממסטל אותו.

בבית המשפט הנאשם טען כי לא שתה אלכוהול ביום האירוע, אך כשנשאל כמה הוא שותה מידי יום, השיב כי הוא שותה 3 כוסות וודקה ביום.

כמו כן, בהמשך חקירתו הנגדית, הנאשם הודה כי שתה באותו יום שתי כוסות וודקה, אך לדבריו, שתה זאת רק לאחר האירוע, ובשל הטראומה שגרם לו האירוע.

הנאשם הודה בחקירתו בבית המשפט כי שתיית האלכוהול משפיעה עליו לרעה, גורמת לו לצעוק ולהשתולל, ובמקרים מסוימים, כתוצאה משתיית אלכוהול, הוא אינו יודע מה נעשה איתו, והוא כועס ופוגע באנשים שיקרים לו.

הנאשם טען בבית המשפט כי ביום האירוע, אמו נתנה לו מכות בפני
ם. בתחנת המשטרה, הנאשם אמר כי אמו נתנה לו סטירה בפני
ם כי הוא שתה אלכוהול, כלומר, דברים אלו של הנאשם עצמו סותרים את טענתו שלא שתה אלכוהול ביום האירוע.

לפי עדות השוטר הוא מצא את הנאשם שוכב בחוץ על הרצפה, אך בעדותו בבית המשפט הנאשם טען כי אינו זוכר ששכב על הרצפה, אלא רק כי הלך "קצת עקום", ובהמשך, הודה כי ביום בו נעצר הוא היה "שיכור באי שפיות וכועס וממורמר".

הנאשם אמר בחקירתו במשטרה כי הוא חולה בסרטן, חולה בכלבת וחולה בשחפת. בבית המשפט הנאשם אמר כי אינו חולה במחלות אלו, וכשנשאל מדוע אמר זאת, השיב כי אולי זה נאמר בהומור, וכי הוא לא זוכר שאמר זאת, ואח"כ אמר כי לא אמר דברים כאלו.

נראה כי הנאשם עצמו אינו זוכר דברים שעשה או אמר, כאשר הוא תחת השפעת אלכוהול, וקשה לסמוך על דבריו.

עדות הנאשם בבית המשפט לפיה במהלך האירוע נשוא כתב האישום הוא ניסה להציל את אימו, ולמנוע ממנה מלדקור את עצמה, וכך נגרם לה הסימן הכחול, הינה עדות כבושה, שכן הנאשם לא מסר זאת בחקירתו במשטרה, ואף לא מסר זאת בעת המענה לכתב האישום.

מעבר לכך, אימו של הנאשם ואחיו של הנאשם לא נשאלו כל שאלה על גרסה זו לפיה האם ניסתה לדקור את עצמה במהלך חקירתם הנגדית.
לעומת זאת, אחיו של הנאשם נחקר בחקירתו הנגדית על גרסה עובדתית אחרת, לפיה האם מעדה ונפלה, ואז הנאשם תפס בזרועה כדי שלא תפגע. גרסה זו לא נשמעה מפיו של הנאשם במהלך עדותו שניתנה בהמשך.

הנאשם נשאל בחקירתו בבית המשפט מדוע לא מסר בחקירתו במשטרה כי ניסה למנוע מאימו מלדקור את עצמה, והשיב שתי תשובות שונות במענה לשאלה זו –
פעם אחת, הנאשם מסר כי הוא אמר זאת במפורש במשטרה. כאמור, הדברים אינם מופיעים בחקירת הנאשם במשטרה, וההגנה ויתרה על חקירת גובת ההודעה.
פעם שנייה, נאשם מסר כי לא אמר זאת במשטרה מתוך כבוד לאימו, כדי שלא ידעו שהיא החזיקה בסכין וכי היא לא בסדר.

הגרסה של הנאשם כי מסר דברים אלו במשטרה, אינה מתיישבת עם הגרסה כי לא מסר דברים אלו מתוך כבוד לאימו, ומדובר בגרסאות סותרות.

הנאשם לא הסביר מדוע מתוך כבוד לאמו לא מסר דברים אלו בחקירתו במשטרה, אך כן מסר זאת בחקירתו בבית המשפט.


זאת ועוד, במהלך עדות הנאשם בבית המשפט, הוא לא חס על כבודה של אימו – בעוד שהאם טענה כי טרם מתן עדותה בבית המשפט היא נפלה, נחבלה, סובלת מכאבים, והיה לה פלסתר על פניה, הנאשם טען כי לא קרה לה כלום, וכי היא סתם "עושה הצגות" לגבי מצבה הרפואי, וזאת מבלי שבדק את הדברים לאשורם.


יצוין למען הסר ספק כי ניתן היה להתרשם שבעת מתן העדות האם כואבת ודואבת ואינה מעמידה פנים, מה גם שלא היה לה כל אינטרס לעשות זאת.

הנאשם טען כי אימו ניסתה לדקור את עצמה, וכי הוא החזיק אותה חזק בשתי ידיה, מאחר שהיא חזקה, וכך נגרם לה סימן כחול. טענתו זו של הנאשם אינה מתיישבת עם גופה הצנום והמראה החלוש של האם.

התיאור של הנאשם כי החזיק את אימו חזק בשתי ידיה גם אינו מתיישב עם העובדה שהסימן הכחול הופיע רק על זרוע אחת של האם ולא על שתי זרועותיה. הנאשם נשאל כיצד זה יתכן והשיב – "רשום סימנים בשתי הידיים, אני יודע שהיו לה סימנים בשתי הידיים, אולי ביד אחת החזקתי יותר חזק". יודגש כי בניגוד לטענת הנאשם, לא נרשם כי נראו סימני חבלה על שתי ידיה של האם, אלא רק על יד אחת.

הנאשם נשאל בחקירתו הנגדית מדוע לא אמר במשטרה את הדברים, שכן אימו לא הייתה לידו ולא יכולה הייתה לדעת מה הוא אומר, והשיב – "לא רציתי להחמיר עם אמא שלי, בשבילי שיהיה רשום פה שאני הזקתי לאמא שלי. לא הייתי מוכן שיהיה רשום שאני הרבצתי לאמא שלי יכולתי להגיע לעסקת טיעון, אבל החזקתי לה את הידיים זה הדבר היחיד שעשיתי". בדברים אלו של הנאשם, ניתן לראות ראשית הודאה, שכן הנאשם העיד כי החזיק באימו, אבל אינו יכול להודות בפני
עצמו או בפני
אחרים בכך שהזיק לה.

כמו כן, עדות הנאשם בבית המשפט לפיה אחז בחוזקה בידיה של אמו כדי שלא תזיק לעצמה, סותרת את טענת הנאשם במענה לכתב האישום לפיה אם נגרמה לאימו חבלה זה לא קרה כתוצאה ממעשיו, וכאמור לא ניתן כל הסבר לכך שהגרסה הזו לא נטענה במענה לכתב האישום.

גרסאות הנאשם ואמו כפי שפורטו שונות זו מזו, ובעוד שגרסת האם לא נסתרה, גרסת הנאשם
הינה גרסה כבושה, ועדותו הייתה בלתי מהימנה ורווית סתירות וחוסר הגיון.

9.
השאלה אותה יש לבחון עתה היא האם גרסת האם, שהייתה מהימנה עלי, מגבשת את העבירה המיוחסת לנאשם. "תקיפה" לפי סעיף 378 לחוק העונשין, משמעה גרם מגע פיזי בגופו של אחר ללא הסכמתו, כולל אחיזה, נגיעה ודחיפה. אין משמעות לכך שהאם לא השתמשה במילה תקיפה, כאשר תיארה באוזני אחיו של הנאשם את מה עשה לה הנאשם, והעובדה כי החזיק אותה בחוזקה בידיה עונה על הגדרת תקיפה שבחוק. כך עולה מהעדויות, וכן, לפי העדויות, בעקבות האחיזה הזו, נגרם לאם סימן כחול על ידה השמאלית.

כמו כן, הנאשם הכחיש כי איים על אימו, אולם, בהמשך דבריו ניתן לראות ראשית הודאה בכך שהעיד על עצמו – "אני אדם שמאיים ומתחרט ויש לי את האי שפיות שלי...".
הנאשם העיד כי בתקופה האחרונה הוא כועס על בני משפחתו, וכשהוא שותה אלכוהול, השילוב בין כעסיו לשתיית האלכוהול, גורם לו לצעוק ולהשתולל.
הנאשם הוסיף כי הוא כועס וממורמר על בני משפחתו, שמאחר שהם, לטענתו, הרחיקו את ילדיו ממנו, לא נותנים לו את חלקו בנכסי המשפחה, אימו אינה פותחת לו את דלת ביתה, והוא נאלץ ללכת לישון על ספסל בגן הציבורי.

10.
יש לדחות את הטענה שהעלתה ההגנה בסיכומיה, לפיה לא ניתן לסמוך על עדות הנאשם במשטרה, מאחר שהיא נמסרה לאחר שהוא נמצא שתוי במצב קשה.
ראשית, חלפו כשש שעות בין המועד בו הנאשם נעצר לבין המועד בו הוא נחקר. שנית, הנאשם לא טען בחקירתו במשטרה כי מצבו הפיזי לא מאפשר לו למסור עדות עניינית, ואין כל ראיה אחרת כי בעת גביית העדות הנאשם לא היה צלול.
זאת ועוד, הודעת הנאשם במשטרה הוגשה בהסכמה, וההגנה ויתרה על חקירת השוטרת שגבתה את ההודעה, למרות שחקירתה הייתה יכולה להיות רלוונטית לשם הוכחת טענה זו.



סיכום העדויות

11.
אף שעדות האם נגד הנאשם הייתה עדות יחידה, התרשמתי כי עדותה הייתה עדות אמת, והעובדה כי היא מסרה את עדותה באי רצון, דווקא חיזקה התרשמות זו. גם העובדה שלא האם היא שהזמינה את המשטרה אלא אחד השכנים, גם היא חיזקה את ההתרשמות כי האם ספגה את התנהגותו של הנאשם, וניסתה לגונן עליו, מבלי לערב את המשטרה. גם כשהשוטר הגיע לבית לפי הזמנת השכנים יומיים לאחר מכן בשל צעקות ורעש שהקים הנאשם, האם לא הייתה מעוניינת להגיש תלונה נגדו.
עדות האם חוזקה בעובדה שהיה סימן כחול על זרועה, כפי שהעידו אחיו של הנאשם וכפי שציינה החוקרת שגבתה את עדות האם, וכן עדותה בנוגע לאיומים חוזקה בעדות האח ובעדות הנאשם עצמו.

עדותו של הנאשם הייתה רצופה בשקרים, סתירות וחוסר הגיון, אף שהנאשם קשר את עצמו לאירוע, גרסתו לאופן בו התרחש האירוע הייתה עדות כבושה. גם אופן מסירת העדות על ידי הנאשם כפי שתואר הצביע על חוסר מהימנותו, ולא ניתן היה לתת אמון בדבריו.

לסיום

12.
לאור כל האמור, הוכחו העובדות הנטענות בכתב האישום מעבר לספק סביר. לפיכך, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ד סיון תשע"ב, 14/06/2012 במעמד הנוכחים.



שירלי דקל נוה
, שופטת

ב"כ הנאשם:
אבקש לטעון היום לעונש ולצרף את שני התיקים.

<#4#>
החלטה

לבקשת ב"כ הנאשם, אני מורה על צירוף העבירות בתיק זה לת"פ 14320-04-12.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ד סיון תשע"ב, 14/06/2012 במעמד הנוכחים.



שירלי דקל נוה
, שופטת







פ בית משפט שלום 47743-07/11 מדינת ישראל נ' דני קריטי (פורסם ב-ֽ 14/06/2012)