פסקי דין על משה אור ובניו - חברה לבנין ולהשקעות בע"מ | פסקי דין על שרגא בודה | פסקי דין על ציפורה בודה | פסקי דין על ישראל בודה ואח' |

21979-11/10 הפב     17/06/2012




הפב 21979-11/10 משה אור ובניו - חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' שרגא בודה, ציפורה בודה, ישראל בודה ואח'










בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



הפ"ב 21979-11-10





בפני

כב' השופטת דר' דרורה פלפל
/ ס. נשיאה



בעניין:
משה אור ובניו - חברה לבנין ולהשקעות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ג' ריבלין

המבקשת


נ ג ד



1. שרגא בודה
2. ציפורה בודה
3. ישראל בודה
4. שרית (שליסלברג) בודה
5. נתן בודה
ע"י ב"כ עו"ד ר' שליש
המשיבים


החלטה

א.
מהות התביעה:

זו בקשה להעביר מתפקידו את הבורר אסא זהר, שהינו עו"ד, אדריכל ושמאי מקרקעין (להלן: "הבורר") ומינוי בורר חלופי, תוך קציבת מועד לבוררות.


ב.
עובדות רלוונטיות:

בשנת 1992 התקשרו הצדדים בהסכם למתן שירותי בנייה, לפיו הזמינו המשיבים מהמבקשת שירותי בניה ביחס לשבע יחידות דיור על מקרקעי המשיבים בפתח תקווה. (להלן: "הסכם הבנייה").

לאחר קבלת כספי תמורה מהמשיבים, המציאה המבקשת למשיבים ערבות בנקאית כספית על סך בשקלים השווה למיליון דולר ארה"ב, אשר הייתה אמורה להיות מופחתת ככל שתתקדם הבנייה. (ר': סעיף 9 הסכם פשרה, נספח א' לתצהיר המבקשת) (להלן: "הסכם הבוררות").

בין הצדדים התגלו מחלוקות בכל הנוגע להסכם וביום 28.12.2000 הגישו המשיבים המרצת פתיחה 1756/00 שנדון בפני
הרכב בית משפט זה.
הצדדים הגיעו לפשרה, המהווה הסכם בוררות.
הפשרה אושרה על ידי בית המשפט וניתן לה
תוקף של

פסק דין
. (ר': נספח א' לתצהיר המבקשת).

בהסכם הבוררות שהינו חלק מהפשרה נקבע כך:



"בית המשפט הנכבד ימנה מהנדס בנין מוסמך המצוי בתחום בנית קוטג'ים אשר ידון ויכריע כבורר בין הצדדים תוך 90 יום מיום חתימת הסכם זה".


בתאריך 21.11.2001 מינה בית המשפט את מר זהר אסא כמומחה אשר יתפקד כבורר ויכריע בסכסוך בין הצדדים. סמכות הבורר היתה בין היתר לקבוע את תוספת התשלום שעל המשיבים לשלם למבקשת לאחר השוואה בין סטנדרט הבסיס לבין תוכניות הבנייה ומפרט אשר יוגשו על ידי המשיבים לבורר תוך 60 יום ממועד חתימת ההסכם (סעיף 3 להסכם הבוררות).

ב-3.1.2002 הבורר שלח מכתב לב"כ המשיבים שם ציין שלא קיבל את תוכניות הבנייה והמפרט מהמשיבים (ר': מכתב הבורר נספח ב' לתצהיר המבקשת). מכתב דומה נשלח ביום 19.12.2005 מהבורר לב"כ המבקשת דאז עו"ד שמואלי שם נכתב כי טרם נמסרו לידו תוכניות מעודכנות של הבנייה (ר': מכתב הבורר נספח
ג' לתצהיר המבקשת).

מאחר והמשיבים לא עמדו בהתחייבותם ולא סיפקו את תוכניות האמורות במועד המוסכם, נותר הליך הבוררות במקומו ללא יכולת להתקדם. יודגש כי סעיף 8 להסכם הבוררות קובע מפורשות כי ביצוע התחשיב יעשה רק לאחר אישור התוכניות על ידי הועדה המקומית. מכאן שקבלת התוכניות והמפרט הינם תנאי מקדים לפעולות הבורר.

סמכויות הבורר הרלוונטיות לענייננו כפי שנקבעו בהסכם הינן:
-
קביעת עלות מ"ר בנייה של תוכניות הבנייה ומפרט שיוגשו על ידי המבקשת. (סעיף 4 להסכם הבוררות).
-
עריכת תחשיב הפרשים (סעיף 6 להסכם הבוררות).

לאחר ישיבת הבוררות הראשונה ביום 23.2.2009, חתמו באי כוח הצדדים על כתב הסמכה לפיו:

"בנוסף לסמכויות המוקנות לך כבורר... הרינו מסמיכים אותך בזאת בשם מרשינו... לערוך כל בירור בעירייה ו/או אצל האדריכלית שהכינה את תוכניות הבניה ו/או אצל כל גורם מקצועי רלוונטי אחר, על מנת לבדוק מהן הפעולות הנותרות שיש לבצע על מנת להביא את התוכניות ל-7 יחידות הדיור נשוא המחלוקת שבין הצדדים למצב סופי של קבלת היתרי בניה (כפוף לתשלום היטלי ההשבחה ואגרות הבנייה). כמו כן, הננו מסמיכים אותך להודיע לנו בכתב אודות ממצאיך והפעולות האמורות שיש לבצע". (ר': כתב הסמכה שניתן ביום 23.2.2009, נספח ד' לתצהיר המבקשת) (להלן: "כתב הסמכה").

במכתב מיום 26.2.2009 מאשר הבורר את קבלת מכתב ההסמכה:

"בהמשך לישיבת הבוררות שנערכה ביום 23-2-09 ולאור מכתבכם מאותו יום:
1. הנני מקבל את בקשתכם/ הסמכתי על ידכם לפעול כבורר בתיק לבירור המכשולים בקבלת היתר הבניה הסופי".
(ר': מכתב הבורר מיום 26.2.2009, נספח ו' לתצהיר המבקשת).

עד היום הבוררות לא הסתיימה ולגירסת המבקשת (שאינה מקובלת עלי) אף לא התחילה.

לכן, לטענת המבקשת, יש להעביר את הבורר מתפקידו מכוח העילות הקבועות בסעיפים 11 (1)-(2) חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות").

המשיבים מצידם, כופרים בכל טענות המבקשת ועותרים לדחיית הבקשה.

התיק הועבר למותב זה לשמיעת
הוכחות ליום 27.9.2011.


ג.
הפלוגתאות בין הצדדים:

מכתבי הטענות עלו הפלוגתאות הבאות בין הצדדים:
-
מה מעמד כתב ההסמכה שניתן לבורר ביום 23.2.2009?
-
האם משך הליך הבוררות מהווה עינוי דין למבקשת?
-
היש להעביר את הבורר מתפקידו בשל חוסר אמון המבקשת בו?

ד.
מסגרת הדיון

טרוניית התובע היא שלמרות שמונה בורר, וחלפו כ-18 שנה, טרם ניתן פס"ד.
אין מחלוקת שלא ניתן פס"ד, ולכן אנו נמצאים במסגרת סעיף 11 לחוק הבוררות הדן בהעברת בורר מתפקיד.

העברה זו אפשרית באחת משלוש עילות:
1) נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים;
2) התנהגות הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי דין;
3) נבצר מהבורר למלא את תפקידו.

לענייננו, נטענו טענות לגבי ס"ק (1) ו- (2) לסעיף 11.

ה.
מה מעמד כתב ההסמכה שניתן לבורר
ביום 23.2.2009?

את כתב ההסמכה ניתן לבחון באופן כפול:
הראשון- כתב ההסמכה, אינו חלק מהבוררות, אלא תפקיד נוסף שהוטל על הבורר.
השני- כתב ההסמכה, הוא חלק מהבוררות ובמסגרתה הוטל על הבורר תפקיד נוסף.

הנפקות לאבחנה כפולה זו:
אם כתב ההסמכה אינו חלק מהבוררות- ניתן לבטלו מסיבות שאינן הסיבות הנקובות בחוק הבוררות, כגון: שהתפקיד הנוסף לא מולא תוך זמן סביר דבר המהווה הפרת ההסכם.
האם המדובר בתפקיד נוסף?
הצדדים לא ציינו במכתבם לעיל שהמדובר בתוספת להליך הבוררות, אלא בכתב הסמכה לביצוע פעולות מסוימות.
ואילו הבורר בתגובתו, כשהסכים לכך- התיחס לסיטואציה גם כאל הרחבת הבוררות.
הצדדים לא הגיבו על כך.

שאלה נכבדת אחרת שהצדדים לא התיחסו אליה, היא:
לאור העובדה שהצדדים הגיעו להסכם שקיבל תוקף של פס"ד והוא הכיל בתוכו את פסק הבוררות, ספק רב לי, אם הם יכולים לשנות את פסק הדין (כפי שעשה הבורר), ע"י הסכמות מאוחרות.
התוצאה היא, שיש בידינו, כתב הסמכה, שנוגד את המדיניות המשפטית ואת תקנת הציבור. בנוסחו כהסכם נוסף לדרך קבלתו, כתוספת לבוררות. ולמה מכוונים דברי?
בורר לא יכול למלא תפקיד נוסף מעבר לבוררות ובשביל הבוררות, ולפעול למעשה כ"שכיר" של הבוררות היורד לזירה.

השני הוא שבכתב ההסמכה, הצדדים הרחיבו את סמכות הבורר לפעול בשמם מול כל גורם מקצועי רלוונטי לבחינת הפעולות הנותרות שיש לבצע על מנת להגיע למצב סופי של קבלת היתרי בניה, ולהודיע בכתב אודות הפעולות הנדרשות לצורך כך ביום 23.2.2009 (נספח ד' לתצהיר המבקשת).

מכאן שעל הבורר להיות מעין "יועץ" החוקר ומברר פרטים בעירייה בשם הצדדים. על פניו המדובר כאן בנקיטת פעולות אקטיביות. חובת דיווח שלו על "הבוררות" והתקדמותה לצדדים, דבר שמנוגד לאופי התפקיד.

בכתב ההסמכה כאמור לעיל, הוסמך הבורר לפעול בשם הצדדים ולברר מול ועדת התכנון והבנייה בעירית פתח תקווה, מה נדרש לבצע לשם קבלת היתר בנייה, זאת מתוך מטרה לקדם את ההליך.

תפקיד הבורר מושווה ברמה כזו או אחרת לתפקידו של השופט.
כתבה פרופ' ס' אוטולנגי בספרה:

"הבורר הוא האדם אותו שמו להם הצדדים לשופט".

(ר':
לעיל אוטולנגי, כרך א', בעמ. 363
).

האם מאן דהוא יעלה על הדעת, שהשופט ידאג להשלמת תיק שהובא בפני
ו, ע"י חיפוש ראיות מיוזמתו, ופניה לרשויות בע"פ או בכתב למתן אישורים או מסמכים?!
הסמכת בורר לביצוע פעולות מעין אלה,- הינה פסולה מעיקרא.
אכן בחוזי בניה מוכרת התופעה של מינוי שני סוגי בוררים:
האחד בורר אקטיבי, שתפקידו לבדוק בשטח, במהלך הבניה, טענות הצדדים איש כלפי רעהו, לפסוק בנושא, ובכך לאפשר המשך הבניה.
השני בורר- בסיומו של הפרויקט, שבד"כ הינו אדם אחר, שפוסק במכלול הבעיות והסכסוכים של הצדדים כתוצאה מהבניה.

במקרה הנוכחי- הצדדים היו אמורים לשכור אדם שיטפל בפני
ותיהם מול העיריה, ולא להטיל זאת על הבורר.
מכאן, שאפילו הבורר התיחס למכתב הסמכה זה כחלק מהבוררות, חלק זה אינו תקין.
על התוצאות האופרטיביות של שתי אופציות אלה,- להלן.


ו.
האם משך הליך הבוררות מהווה עינוי דין למבקשת?

סעיף 11 (2) לחוק הבוררות מאפשר העברת הבורר מתפקידו במקרה בו:

"התנהגותו של הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי דין".
יש ליתן את הדעת, שהצדדים כאן ציפוו להחלטה אחרי 90 יום, אחרי קבלת היתרי בניה, הסדר היטלי השבחה ותשלום אגרות.
ברע"א 6171/99 ת.ס., תעשיות סיליקט בע"מ נ' רותם אמפרט נגב בע"מ, פ"ד נה (1) 327, קבע בית המשפט העליון מפי השופטת שטרסברג-כהן כי לשם בחינת העילה להעברת הבורר מתפקידו, ישקול בית המשפט את השיקולים הרלוונטיים ובין היתר את:
"סבירות משך הזמן שחלף, את התנהגות הבוררים, את התנהגות הצדדים, את הנזק שייגרם אם תיפסק הבוררות לאור התועלת שבהמשכתה, את השאלה אם נגרם עיוות דין לצד המבקש להפסיק את הבוררות, את שיקולי הצדק ואת כל השיקולים הבאים בחשבון כאשר מבקשים להעביר בוררים מתפקידם".
תחילה, יודגש כי אחד היתרונות בפני
ית צדדים אל בוררות הוא הרציונאל לפיו אדם אובייקטיבי שהוסמך על ידי הצדדים או בית המשפט יישב את הסכסוך בין הצדדים תוך פרק זמן קצר.
עמדה על כך המלומדת ס' אוטולנגי באומרה:

"אחת ממטרותיה של הבוררות היא להביא את הסכסוך שבין הצדדים לידי סיום מהיר. עיכובים שונים בניהול תקין ושוטף של הבוררות אינם מסייעים בהשגת מטרה זו אלא להיפך- גורמים עינוי דין לצדדים. ההנחה היא שבוררות תארך פחות מהזמן הדרוש לקבלת פס"ד בבית המשפט. למעשה, זה אולי אף אחד השיקולים המכריעים אצל הצדדים לעניין עריכת הסכם בוררות".
(ר': לעיל אוטולנגי, כרך א', בעמ. 508-509).

מכאן שמימד הזמן מקבל חשיבות רבה בהליך שכזה, ועלינו לבחון את סבירות פרק הזמן שחלף.
בית המשפט מינה את הבורר לתפקידו ביום 21.11.2001 (ר': נספחים א'-1, א'-2 לתצהיר המבקשת). ישיבת הבוררות הראשונה התקיימה בחודש 02.2009 בלבד, למעלה מ-7 שנים לאחר מינוי הבורר.


לאור חילוקי הדעות בין הצדדים עוכב המשך הליכי הבוררות בהחלטה מיום 14.6.2011. במהלך תקופה זו נערכו שש ישיבות בוררות בלבד, וההליך נמצא למעשה בשלב התחלתי.


כאמור לעיל, בהסכם הבוררות אשר נחתם בין הצדדים הוגדר משך הליך הבוררות:

"... תוך 90 ימים מיום חתימת הסכם זה".

ממועד מינוי הבורר לתפקידו ועד לפגישת הבוררות הראשונה לא הוכח בביהמ"ש כי הבורר פנה אל הצדדים, יזם ושלח מכתבים לבירור מצב התיק, קבע מועד לפגישת קדם בוררות, הורה לבעלי הדין לגלות ולהמציא לו מסמכים או כל דבר אחר במשך תקופה ארוכה העולה על כ- 7 שנים, על אף שיכול להורות לבעלי הדין לבצע דבר הכרוך בניהול הבוררות על פי התוספת לחוק הבוררות (ר': פסקה ט' לתוספת לחוק הבוררות).

נדמה כי הצדדים נהנו ממצב זה שכן המבקשת נזכרה "להתניע את ההליך" כדבריה בתחילת שנת 2009, בחלוף 7 שנים ממועד מינויו של הבורר. המשיבים לא פנו אל הבורר כלל, לא
ביררו מה מצב ההליך וחמור מכך המשיבים לא הגישו את תוכניות הבנייה והמפרט כפי שדורש סעיף 3 להסכם הבוררות בחלוף 60 יום מחתימת הסכם הבוררות. על כן, הבוררות לא החלה במועדה הראשוני, קרי שנת 2001, אלא נמשכת לפרק זמן ארוך ולא סביר, בניגוד לתפישת הליך הבוררות כמהיר ויעיל.

נדמה כי כלל המעורבים בתיק לא מיהרו לקדם את ההליך על אף הצהרותיהם הרבות בנושא (כפי שיובאו בהמשך).

המבקשת הפקידה ערובה בנקאית בסך בשקלים השווה ערך למיליון דולר.

סעיף 9 להסכם הבוררות מאפשר הפחתת ערבות זו, כדלקמן:

"9. מוסכם בין הצדדים כי על אף האמור בהסכמים שנחתמו ביניהם ינהגו כדלקמן ביחס להפחתת הערבות הבנקאית (להלן: "הערבות") שניתנה ע"י המבקשת:
עם גמר השלד תופחת הערבות ותעמוד ע"ס 650,000
$
.
עם גמר עבודות האינסטלציה והחשמל תופחת הערבות לסכום שערכו יהיה כשווי יתרת הבניה שנותרה לביצוע בהתאם לקביעת המומחה.
בתוך 21 יום מקבלת טופס 4
בגמר הבניה ומסירת הודעה מצד המשיבים למבקשים על מועד מסירת החזקה, תבוטל הערבות לחלוטין".
(סעיף 9 להסכם הבוררות).

על כן, ציפתה המבקשת כי ככל שיתקדם הליך הבוררות תתקדם הבנייה בהתאמה ובכך יופחת נטל הערבות הבנקאית עד להיעלמותה הסופית, בהתאם לתנאי סעיף 9 להסכם הבוררות.
אולם בפועל, המבקשת ניזוקה מכיוון שהערבות הבנקאית נותרה בשיעור זהה מיום הפקדתה.
אף המשיבים נפגעים בשל כך שהבנייה טרם החלה.

בתחילת ההליך ציין הבורר כי הוא ממתין לקבל את תוכניות הבניה והמפרט ורק לאחר קבלת החומר יוכל לקבוע את השכר ולהמשיך את הטיפול בתיק. כמו כן, הדגיש בלשונו:

"קידומו המהיר חשוב לכל הצדדים".
(ר': סעיף 2 , נספח ב', לתצהיר המבקשת- מכתב הבורר מיום 3.1.2002).

במהלך ישיבת הבוררות השנייה הציג הבורר תמונה לפיה עם הרחבת סמכויותיו הנ"ל אין חשש כי התהליך לא יתקדם במהרה, ובלשונו שלו:

"אני מקבל על עצמי לברר ולהנחות ביצוע בפועל ע"י האדר' ובעלי המקצוע. אם צד כלשהו חסר אמון שהיא לא תקדם מספיק מהר את התהליך. אני מבין וכעת עם מינוי שלי לטפל בהיתר אין מקום לחשש זה".
(ר': נספח ח-2, לתצהיר המבקשת- פרטיכל ישיבת הבוררות מיום 26.4.2009, בעמ. 7).

אולם, נדמה כי הבורר סבר שרוח הסכם הבנייה מאפשרת למשיבים לפעול למיקסום זכויותיהם ולכן מאפשר לאדריכלית מולד להגיש תוכניות המתייחסות למטרה זו.

"אבל ההסכם עצמו נותן סוברניות מלאה לבעלי הקרקע למצות את מקסימום הזכויות בקרקע. אני חושב שזו ההתייחסות הנכונה והעניינית וגם תואמת להסכם. לשאלתכם בפועל היא מגישה את אותן תכניות שהוגשו ב-2002 כך למיטב ידיעתי".

(ר': נספח ח-2, לתצהיר המבקשת- פרטיכל ישיבת הבוררות מיום 26.4.2009, בעמ. 2).

ב"כ המבקשת הציג את הדחיפות בלוח הזמנים המהיר, באומרו:

"לוח הזמנים לצורך בחינת והגשת התכניות נמדד בימים ולא בחודשים ולא בשנים ואם הגענו עד הלום יעשה מאמץ למצות את הדברים אבל לא לתת לזה יותר מדי זמן. טווח הזמן והלמיט נקבע בהסכם המקורי צריך היה לעשות את זה בתוך פרק זמן מסוים".
(ר': נספח ח-2, לתצהיר המבקשת- פרטיכל ישיבת הבוררות מיום 26.4.2009, בעמ. 2).

אולם, גם בחלוף כ-שלוש שנים ממכתב זה נמצא כי הבוררות נותרה במקומה ללא התקדמות, כך מסר הבורר במכתב נוסף, שם ציין כי טרם קיבל את התוכניות המעודכנות של הבנייה. (ר': מכתבו הבורר מיום 19.12.2005, נספח ג', לתצהיר המבקשת).

בהחלטת הבורר שניתנה ביום 4.02.2010, הרחיב הבורר את פרק זמן הבוררות עד לסיום הבניה.

"1. סמכויות ההכרעה של הבורר כמוגדר עפ"י הסכם הפשרה נמשכות עד לסיום הבניה ויש בכך משום הסכמה להארכה אוטומטית של הליך הבוררות בהתאם".
(ר': מכתב הבורר מיום 4.2.2010, נספח ה' לתצהיר המבקשת).

זאת ביצע תוך הסתמכות על סעיף 10 להסכם הבוררות:

"הצדדים יפנו אל המומחה, במהלך הבניה בכל מחלוקת שתתעורר בניהם בקשר עם תחום מומחיותו. המומחה יכריע בכל עניין ודבר שבתחום מומחיותו כבורר והכרעתו תהיה סופית ומכרעת. המומחה יהיה מוסמך לקבוע מהם העניינים בתחום מומחיותו".


(ר': נספח א' לתצהיר המבקשת).

מסקנה- למרות האינטרסים של הצדדים כולם למקסם זכויות, אזי מעבר הזמן הרב, לא גרם להתקדמות בבוררות, ומבחינה זו יש עינוי דין.


ז.
היש להעביר את הבורר מתפקידו בשל חוסר אמון המבקשת בו?

סעיף 30 לחוק הבוררות, מטיל על הבורר אחריות מרגע מינויו, כדלקמן:

"בורר שהסכים למינויו חייב לנהוג כלפי בעלי הדין בנאמנות;


מעל הבורר באמון שניתן בו זכאי הנפגע, נוסף על כל תרופה לפי חוק זה, לפיצויים הניתנים בשל הפרת חוזה".
סעיף 11 (1) לחוק הבוררות מאפשר העברת הבורר מתפקידו מקרה בו:
"נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים".
בענייננו, טוענת המבקשת כי הבורר מתנהל במשוא פנים חריף וחסר אובייקטיביות, בתפקודו כ"בורר אקטיבי" (כך כונה על ידי הצדדים)
המטפל בעניין השגת ההיתרים, מאפשר למשיבים לפעול ללא הגבלת זמן למיקסום זכויותיהם, ומנהל קשר נפרד ועצמאי עם הצדדים בתיק שלא בנוכחות הצד שכנגד, כתוצאה ממעשיו אלו נפגע אמונה בבורר.

כמו כן, טוענת המבקשת כי בישיבת הבוררות מיום 30.06.2010 הבורר אמר למנהל המבקשת, מר יהודה אור, כי הוא "כל יכול בעירייה" (או- "אתה יכול לסדר כל דבר בעירייה"), אולם אין ביכולתה להוכיח זאת לאור העובדה שפרוטוקול הישיבה (ר': נספח ח'-4 לתצהיר המבקשת) אינו מתייחס למילותיו אלו, והבורר סירב למסור את קלטות הישיבה
הנ"ל.
אציין כי המשיבים מתנגדים לשאת בעלויות בגין תמלול הישיבות (ר': נספח ז' לתצהיר המבקשת, בעמ. 4, סעיף 6.1).
המבקשת הגישה בקשה לתיקון הפרוטוקול ביום 21.7.2010 (ר': נספח ט' לתצהיר המבקשת, סעיף 3, בעמ. 3). הבורר הגיב לדברים אלו בהחלטתו מיום 18.10.2010:

"3.1 ככלל, נרשמים הדברים בפרוטוקול ככל שיש להם משמעות מעשית. 3.2 ואולם, על מנת למנוע ולו אף מראית עין יבדוק הח"מ את הבקשה ובהקדם האפשרי אאזין שוב להקלטה במטרה לאתר את אותו המשפט אליו טוען ב"כ הנתבעים".
(ר': נספח ז' לתצהיר המבקשת).

בנוסף, לדבריה בוצעה טעות נוספת בתכתובת שערך הבורר שם ייחס
למבקשת הסכמה שלא ניתנה המתייחסת כביכול לאישור המבקשת לפיצול ההתקדמות בבנייה, תוך הסתמכות על הפרוטוקול שערך לפי בסיס הישיבה מיום 21.7.2010:

"הבורר: אין מדובר בפתיחת החלטות אבל אפשר לנמק ולהסביר בקצרה, בהרבה מאוד פרויקטים ההיתר מבוקש וניתן בקטעים קטעים. יש הרבה בניינים שמוציאים היתר למרתף עוד בטרם החליטו מה רוצים לגבי קומת הגג, מגישים את המרתף, מתחילים לחפור ועד שמסיימים לחפור ולצקת את המרתף מגישים את הבקשה להיתר לשאר קומות הבנין. בודאי שאפשר לעשות זאת כשמדובר בבתים שהם נפרדים לחלוטין זה מזה. המאמץ לאשר את התכנית כפי שהיא, הינו ראוי והגיוני שכן הנסיגה פנימה מקו החזית של היחידה האמצעית משפרת את התכנון לשלושת הדירות.

הצדדים: מסכימים".
(ר': נספח ח'-5 לתצהיר המבקשת, בעמ.2).

ביום 3.8.2010 גילה הבורר כי הקלטת הנ"ל נמחקה, וציין זאת לצדדים במכתבו:

"2. לצערי אירעה תקלה והקלטת הפרוטוקול נמחקה, היות ונוכחתי בתקלה מייד עם סיום הישיבה, שיחזרתי מיד לאחר הישיבה, ככל שזכרוני איפשר לי, ותוך היעזרות בהערות שנרשמו, את הדברים שנאמרו"
(ר': נספח ח'-5 לתצהיר המבקשת).

ובסעיף 3 למכתבו הנ"ל ציין הבורר כי קיימת אפשרות להגשת בקשה לתיקון הפרוטוקול:

"אם הצדדים, לאחר קריאת הפרוטוקול, נזכרים בדברים משמעותיים אשר נאמרו בישיבה ואינם מופיעים בפרוטוקול, הינם יכולים להעביר בקשה לתיקון הפרוטוקול".
(ר': נספח ח'-5 לתצהיר המבקשת).

לעניין הטעות בנוגע להסכמה שלא ניתנה, הפרוטוקול עודכן לאחר שב"כ המשיבים ציין בפני
הבורר כי מדובר בטעות והמבקשת לא הסכימה לנושא זה.

בנוסף, טוענת המבקשת כי הבורר מטיל עליה תפקידים רבים אשר אמורים להיות באחריות המשיבים, כך למשל:
-
עניין קבלת היתרי הבנייה הוטל על פי ההסכם (ר': סעיף 3 להסכם הבוררות) על המשיבים. אולם, ביוזמת הבורר ניתנה החלטה ביום 31.5.2010 המטילה אחריות זו על המבקשת:

"2.2.1 באשר לשאלה המהותית- מי מהצדדים צריך להשיג את האישורים הנדרשים לצורך קבלת היתר בניה. החלטתי הינה כי על הנתבעים אור חלה החובה והאחריות להשגת האישורים"
(ר': נספח י"ב לתצהיר המבקשת).

-
פיצול בין השגת היתרים בין מבנה הדו למבנה השלישייה, בניגוד להתייחסות הסכם הבוררות אל קבלת היתר אחד לכלל המבנים. הבורר הטיל את האחריות לקידום הנושא על המבקשת (ר': עמ. 4,2 נספח ח'-4 לתצהיר המבקשת).

לטענת המבקשת גלש הבורר אל תחומים אשר אינם בסמכותו. למשל הוא ביקש לדון בעניין תשלום היטל ההשבחה, תחום שלא הוסמך לדון בו במסגרת הסכם הבוררות. (ר': נספח
ח'-3, נספח ז' לתצהיר המבקשת).

לטענת המבקשת, הבורר הושפע מדברי המשיבים אשר טענו כי מנהל המבקשת העלים מסמכים מתיקי העירייה, ומטענת האדריכלית מולד כי גורם בעירייה סיפר לה כי "משפחת אור התנגדה שוב לקו בניין אחורי" (ר': נספח ח'-4 לתצהיר המבקשת, בעמ. 3). כתוצאה מכך, חייב הבורר את מנהל המבקשת לאשר בעירייה כי אין לו התנגדות לקו הבניין האחורי (ר': נספח ח'-4 לתצהיר המבקשת בעמ. 4). הטענות הנ"ל הופרכו עם הגשת תעודת עובד ציבור של הגברת אלנובסקי ממינהל ההנדסה בעירית פתח תקווה שהוגשה ביוזמת המבקשת והעידה כי "מעיון בתיק הבניין מס' 11198 עולה כי לא נמצאת התנגדות של משפחת אור לקו בניין אחוריי למעט התנגדות ישנה מיום 12.6.2003".

אין פלא כי כתוצאה מהתנהלות מעין זו, שלא מתאימה לבורר, גרמו הצדדים והבורר נסחף אחריהם להיות מעורב יתר על המידה בסכסוך שמוצג מולו, לשמוע "ראיות" על דברים שקורים מחוץ למסגרת הבוררות על צד זה או אחר ומכאן שנפגע אמונו בעיני צד אחד.


ח.
סוף דבר:

הצדדים הטילו על הבורר מטלות מעבר לבוררות, ונוצר עירוב תחומים בין אלה לבין תפקידו לשפוט במחלוקת שבין הצדדים.
העובדה שהבורר מילא תפקיד "בשביל" הצדדים, יצא ל"זירה" להשיג חומר כשעבודתו אמורה להיות בסיס לבוררות מאוחרת יותר, אינה הולמת למינוי אדם כבורר.
ובנוסף, לא ייתכן שבורר יאפשר מעבר זמן כה רב עד שתחל בכלל בוררותו וזאת כדי לעזור למעשה לבעלים למקסם זכויות. התייחסות יתר לצד אחד, והתייחסות פחותה לצד שכנגד, גורמים לפגיעה באמון לגבי בעל תפקיד מעין שיפוטי.

אשר על כן, מינוי הבורר בטל.
הצדדים יגישו במשותף רשימת מהנדסים מומחים לשם קביעת בורר חלופי ויעריכו בכתב, המועד האפשרי לסיום הבוררות. רשימה זו תוגש לביהמ"ש תוך 7 ימים מהיום.

המזכירות תודיע בפקס.

ניתן היום 17.6.12, בהיעדר הצדדים.


המזכירות תשלח עותק החלטה זו, בהמצאה כדין, לב"כ הצדדים.



ד"ר דרורה פלפל, שופטת
ס/נשיאה









הפב בית משפט מחוזי 21979-11/10 משה אור ובניו - חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' שרגא בודה, ציפורה בודה, ישראל בודה ואח' (פורסם ב-ֽ 17/06/2012)