פסקי דין על רפאל סרוסי

6071-05/12 בפת     19/06/2012




בפת 6071-05/12 מדינת ישראל נ' רפאל סרוסי




לך






בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה

בפ"ת 6071-05-12 מדינת ישראל
נ' סרוסי



19 יוני 2012



6070-05-12

בפני
כב' השופטת טל אוסטפלד נאוי


המבקשת
מדינת ישראל
– פמ"מ


נגד

המשיב
רפאל סרוסי


נוכחים:
ב"כ המבקשת – עו"ד קובי מושקוביץ

ב"כ המשיב – עו"ד מיכל קפלן
– אין הופעה
המשיב – בעצמו

<#2#>
החלטה

בפני
בקשה לפי סעיף 46ב(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן:"הפקודה") לפסילת המשיב מלהחזיק רישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, זאת לאחר שהמדינה הגישה כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 64 לפקודה ונהיגה בקלות ראש או ברשלנות וגרימת חבלה, עבירה לפי סעיף 62(2) יחד עם סעיף 38(2) לפקודה.

על פי העובדות בכתב האישום נטען כי ביום 26.2.12 נהג המשיב במשאית שאליה חובר נגרר, בכביש 3 מכיוון מזרח למערב בדרכו לבסיס נחל שורק. בצומת בסיס נחל שורק פנה המשיב שמאלה אל עבר הבסיס, זאת תוך שהוא מבחין באוטובוס המתקרב אל עבר הצומת. המשיב לא נתן לאוטובוס זכות קדימה והמשיך בנסיעה כשהוא פונה שמאלה ונכנס אל תוך הצומת. נהג האוטובוס נאלץ לסטות לנתיב השמאלי, לבלום בניסיון למנוע התנגשות, אך המשיב חסם את דרכו. כתוצאה מכך התנגש האוטובוס במשאית ובנגרר, נוסעת שהייתה באוטובוס נהרגה במקום כתוצאה מפגיעה בראשה ו-16 נוסעים אחרים נפצעו בתאונה.



טענות הצדדים
טענת המדינה בבקשה ובטיעון שהוסיף לה בע"פ הפרקליט היא, כי בהתאם לסעיף 46ב(א) שבפקודה, קמה חזקה לפיה על בית המשפט להורות על פסילתו עד לתום ההליכים של כל מי שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו אחריות לגרם תאונה בה נהרג אדם. הנטל המועבר אל כתפי המשיב לסתור חזקה זו הינו נטל כבד מאוד.
הפרקליט מוסיף כי רף רשלנות המשיב כאן הוא גבוה על סף הפזיזות כאשר תוצאות התאונה חמורות עד מאוד. הפרקליט פרט כי מדובר בכביש רחב בן 3 נתיבים המסומנים בברור, כאשר שדה הראייה פתוח. המשיב שנהג במשאית עם גרור מלא (כאשר יכול לשאת עד 12 טון) הבחין באוטובוס המתקרב, נטל את הסיכון וחצה את הצומת. לטענת הפרקליט היה מקום להעמיד את המשיב לדין בגין עבירת הריגה ולא גרם מוות ברשלנות ואולם לאור עברו התעבורתי כאשר הוא מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1968 ולחובתו רק הרשעה אחת ומשיקולים נוספים, הוחלט להעמיד את המשיב לדין בעבירה קלה יותר של גרימת מוות ברשלנות.

ב"כ המשיב מבקשת מבית המשפט שלא להיעתר לבקשה. לטענתה, לא בכדי מצאה המדינה להאשים את המשיב בעבירה של גרם מוות ברשלנות. לדעתה, אחד השיקולים היה רשלנותו של נהג האוטובוס כפי שעולה מעדותם של הנוסעים כאשר טענו כי הוא נסע בצורה לא זהירה, במהירות, ניסה לבלום מאוחר מידי והייתה להם הרגשה כי תתרחש תאונה. לטענת ב"כ המשיב הייתה על נהג האוטובוס, החובה להאט בהתקרבו לצומת ובטח לאחר שהבחין במשיב.
ב"כ המשיב מסכימה כי שדה הראיה היה פתוח ואולם טוענת כי המשיב הבחין באוטובוס שהיה במרחק רב ועל כן שיקול דעתו היה כי באפשרותו לחצות את הצומת. כלומר, לטענתה ניתן לומר כי מבחינת ראיות לכאורה, שיקול דעת המשיב היה מוטעה אך אין כאן רשלנות המצביעה על מסוכנות.
לשיטתה, יש לבחון את המסוכנות בעיקר לפי עברו התעבורתי של המשיב כאשר כאן, הוא נוהג מזה כ-44 שנה ולחובתו הרשעה בודדת אחת.
ב"כ המשיב ציינה כי המשיב אדם לא צעיר (יליד 1950) נשוי, אב לילדים וסב לנכדים, מצבו הכלכלי אינו שפיר ואין באפשרותו למצוא עבודה אחרת מלבד.
על כן, מבקשת ב"כ המשיב להסתפק בשלושת החודשים בהם היה פסול המשיב עד כה.

דיון
ב
סעיף 46

ב
לפקודה נקבע :

"(א)

הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן

פסק דין
בעניינו.
(ב)
בטרם יורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), ייתן בית המשפט לנאשם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, ורשאי הוא שלא להורות על פסילה כאמור, אם שוכנע, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור."

המחוקק לא קבע אילו שיקולים על בית המשפט לשקול בבואו לקבל החלטה בעניין הפסילה.
שיקולים אלה הוגדרו בפסיקה.
בבש"פ 8161/06
- אליעזר גבריאל נ' מ"י
[פורסם בנבו]
מבהיר כב' השופט חשין את השיקולים המנחים את בית המשפט בבקשה להארכת פסילתו של רישיון הנהיגה עד לתום ההליכים:

"על בית-המשפט לבחון תחילה קיומן של ראיות לכאורה להרשעת הנהג בעבירה המיוחסת לו; ואם מצא כי אלה קיימות, עליו לעבור ולבחון האם נהיגתו מסכנת את הציבור. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שיקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים"

הנטל הוטל על התביעה להראות כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת האשמה. בית המשפט נדרש לבחון האם התביעה הרימה את הנטל והאם הנהג מהווה סכנה לציבור. מסוכנות נבחנה כפי שנקבע בפסיקה, על פי נסיבות התאונה ועברו התעבורתי של המשיב. בית המשפט מתחשב גם בנסיבותיו האישיות של המשיב. צרוף כל השיקולים הללו הוא שיביא את בית המשפט לקבוע האם יש לפסול את המשיב עד תום ההליכים אם לאו.

כפי שניתן ללמוד מלשון החוק, עיקרו של התיקון בפקודה משנת 2007 בכך שקבע את "חזקת המסוכנות" של נהג המעורב בתאונה קטלנית, והעביר את נטל הראיה להוכיח כי אינו מסוכן - על הנהג.

בבש"פ 6757/09

דוד מזרחי נ' מ"י קובע כב' השופט רובינשטיין מהי "חזקת המסוכנות" החדשה שהוספה בסעיף 46.ב.
ואת העקרונות הבאים:-

1.

קיימת חזקת מסוכנות של כל נהג המעורב בתאונת דרכים קטלנית, הסעיף מורה ככלל כי יש למנוע את המשך נהיגתו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

מדובר בהיפוך נטל הראיה, כאשר אם יוכיח הנהג כי אין בהמשך נהיגתו מסוכנות, רשאי ביהמ"ש שלא להורות על פסילתו. (ראה גם

בש"פ 6282/09
תראווה נ' מ"י).

3.

מלשון החוק עולה כי די בהגשת כתב האישום
כדי להורות על הפסילה עד תום ההליכים כאמור.
כך עולה גם מדברי ההסבר להצעת החוק.
ודוק, אין ביהמ"ש נזקק כלל בשלב זה לבחינה של קיום "ראיות לכאורה" בידי המדינה.
4.
חרף העיקרון הכללי של החזקה בדבר המסוכנות, העניק המחוקק לבית המשפט סמכות שלא להורות על פסילה במקרים מעין אלה, על-ידי מתן אפשרות לסתירת החזקה.
5.
מלשונו של סעיף 46ב כפי שחוקק, למדים שהמחוקק מבקש להחמיר עם מי שהואשמו בתאונות דרכים קטלניות, כדי להגן על הציבור ולהרתיע.



אין מדובר כאן רק בחזקה "טכנית"
שמי שהרג הוא מסוכן, אלא בקביעה ערכית חד משמעית כי ההורג, ראוי לו שלא יסתובב וינהג כאחד האדם, כאילו נהיגתו לא שפכה דמים.

בקביעה זו מעביר המחוקק מסר ברור וחד משמעי כי במסגרת המאבק בתאונות הדרכים אין מנוס מאמצעים קיצוניים.


על אף שברור כי חזקת החפות חלה לגבי כל אדם, קובע כאן המחוקק במפורש חריג בדמות חזקה שניתנת לסתירה רק במקרים יוצאי דופן.


במקרה שבפני
, לטענת ב"כ המשיב יש לראות את שיקול הדעת המוטעה של המשיב בראי נהיגתו הרשלנית של נהג האוטובוס. על כן, ועל סמך עברו התעבורתי, טוענת היא כי הרשלנות המיוחסת למשיב בנהיגה, והוא אינו מסכן בהמשך נהיגתו.

לאחר עיון בחומר הראיות שנמסר לבית המשפט, סבורני כי קיימות ראיות לכאורה מבוססות כנגד המשיב.
מהתמונות שצולמו במקום התאונה ניתן לראות כי שדה הראיה רחב, הכביש בעל שלושה מסלולים המסומנים בברור, זכות הקדימה בצומת הייתה נתונה לנהג האוטובוס, המשיב בהודעתו במשטרה מיום 26.2.12 (שורות 11-15) מציין כי הבחין באוטובוס אך היה בטוח כי יצליח לחצות את הצומת. המשיב נטל את הסיכון הרב כאשר ניסה לחצות את הצומת לפני שהאוטובוס יגיע אליו.
מדובר לכאורה ברף רשלנות גבוה על גבול הפזיזות, כפי שטען הפרקליט.
אופן נהיגתו של נהג האוטובוס בוודאי יישקל, במסגרת כזו או אחרת, בתיק העיקרי.

סבורה אני כי בשיקול דעתו המוטעה של המשיב יש כדי להצביע על מסוכנות רבה בנהיגה.
זאת, בנוסף לתוצאות הקשות של התאונה כאשר נוסעת קיפחה חייה ו-16 נוסעים נוספים נפצעו, הרי שנשקפת מהמשיב מסוכנות רבה מאוד.

לא נעלמה מעיני העובדה כי למשיב ותק נהיגה רב והרשעה בודדת. ואולם, הנני סבורה כי יש לאותת לציבור כי:

"לאחר תאונה קטלנית אין "עולם כמנהגו נוהג", וככלל אין הנאשם יכול ליטול הגה ולנסוע בכבישים במהלך משפטו".

בית משפט זה גם פירש את הסעיף באופן מחמיר (ראו
בש"פ 8645/07

חדש נ' מ"י
[פורסם בנבו] (השופט פוגלמן);

בש"פ 9588/07

טרבלסי נ' מ"י
[פורסם בנבו] (השופט ג'ובראן);

בש"פ 3674/08
כהן נ' מ"י
[פורסם בנבו] (השופטת חיות);

בש"פ 2806/09

ממן נ' מ"י
[פורסם בנבו] (השופט מלצר).

בש"פ 3345/09

גבן נ' מ"י
[פורסם בנבו] (השופטת נאור). (

בש"פ 6757/09
דוד מזרחי נ' מ"י
)"

12937154678313
לאור האמור לעיל, הנני מורה על פסילתו של המשיב מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

חומר החקירה מוחזר בזאת לפרקליט.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ט סיון תשע"ב, 19/06/2012 במעמד הנוכחים.




טל אוסטפלד נאוי
, שופטת








בפת בית משפט לתעבורה 6071-05/12 מדינת ישראל נ' רפאל סרוסי (פורסם ב-ֽ 19/06/2012)