פסקי דין על מקסים אזולאי |

4667/12 בשפ     28/06/2012




בשפ 4667/12 מקסים אזולאי נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק בש"פ 4667/12



בבית המשפט העליון


בש"פ 4667/12



לפני:

כבוד השופט צ' זילברטל


העורר:
מקסים אזולאי



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל


ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שניתנה בתיק במ"ת 13234-03-12 ביום 17.5.2012 על-ידי כבוד השופט צ' קאפח

תאריך ישיבה:
א' בתמוז התשע"ב (21.6.12)

בשם העורר:
עו"ד רצון דרחי

בשם המשיבה:
עו"ד שירה לייטרסדורף-שקדי




החלטה



ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:
חוק המעצרים
), על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט
צ' קאפח
) מיום 17.5.2012 במ"ת 13234-03-12, להותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 13277-03-12.

האישום

1.
בעקבות חקירה רחבת היקף של משטרת ישראל בשיתוף פעולה עם משטרת אוסטריה, הוגש, ביום 8.3.2012, נגד העורר ונגד נאשם נוסף בשם ערן אוחיון (להלן:

ערן
), כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. כתב האישום מייחס לעורר ולערן, עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, עבירה של ייצוא וייבוא סם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן:
פקודת הסמים המסוכנים
), ועבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) ביחד עם סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים.


האישום הראשון בכתב האישום, הרלוונטי לעורר, מגולל פרשיה של קשר לייצוא כ- 35,000 כדורי
m.d.m.a
(אקסטזי) מאוסטריה לטיוואן. על פי הנטען, ארבע דמויות מרכזיות פעלו במסגרת הניסיון להוציא את הקשר אל הפועל: העורר, ערן, אחיו של ערן, שמוליק אוחיון (להלן:
שמוליק
), וסמדר כהן (להלן:
סמדר
). כך, ביום 20.5.2011, במסגרת הקשר ולשם קידומו, העורר, ערן ושמוליק, שלחו חבילה מאוסטריה לטיוואן ובה 35,177 כדורי אקסטזי (להלן:
החבילה
). החבילה נשלחה באמצעות אדם אחר מטעמם, וכדורי האקסטזי הוסלקו בתוך 18 פחיות הנחזות להראות כמכילות מזון לבעלי חיים. עוד נטען, כי במהלך החודשים מאי-ספטמבר 2011, עקבו ארבעת בני החבורה אחר החבילה, בין היתר, באמצעות בדיקה במחשב, ועדכנו זה את זה במהלך שיחות טלפון תדירות אודות מקום הימצאה של החבילה, וזאת תוך שימוש בכינויי קוד. ביום 27.5.2011 הגיעה החבילה לטיוואן והועברה למכס לבדיקה. ניסיונותיהם של העורר, ערן ושמוליק, להוציא את החבילה מהמכס בטיוואן באמצעות אחרים מטעמם לא עלו יפה. משלא צלח הניסיון להוציא את החבילה בטיוואן, פעלו העורר, ערן ושמוליק, להשיב את החבילה בחזרה לאוסטריה ולקבלה לידיהם. לשם כך, עובר לחודש יולי 2011, קשרו העורר, ערן ושמוליק, קשר עם אחד בשם אלי עמר (להלן:
עמר
). בהנחייתו של שמוליק ובידיעתו והסכמתו של ערן, זייף עמר תעודת זהות על שם "ג'וזף הנסן" לצורך קבלת החבילה באוסטריה. ביום 26.9.2011 התייצב עמר בסניף הדואר בוינה על מנת לקבל את החבילה, ולאחר שאסף אותה מפקיד הדואר המקומי, נעצר על ידי משטרת אוסטריה.

החלטת המעצר עד תום ההליכים

2.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים. לאחר שמיעת טענות הצדדים, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה, כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר במיוחס לו בכתב האישום. בית משפט קמא יצא מנקודת המוצא, עליה אין חולק, כי החבילה נשלחה מוינה לטיוואן, שם לא הוצאה מהמכס מסיבות כאלה ואחרות, ובסופו של דבר הוחזרה לוינה. בית משפט קמא עמד על כך, שהחבילה שהוחזרה מטיוואן לאוסטריה נשאה מספר זהה לחבילה שנשלחה מוינה. כמו כן, אין חולק, כי עם הגעת החבילה חזרה לוינה הגיע עמר על מנת לאסוף אותה, אך אז נעצר על ידי המשטרה האוסטרית כשברשותו 35,177 כדורי אקסטזי. החלטת בית המשפט המחוזי על מעצר העורר עד תום ההליכים התבססה על שלושה נדבכים עיקריים של ראיות לכאורה: תמלילי האזנות סתר, דו"חות עיקוב, והודעות שמסרו עמר וסמדר. בית משפט קמא ציין, כי העורר לא מסר גרסה ביחס לאישום הנטען כלפיו, לא הגיב לשיחות המוקלטות שהושמעו לו, ובמהלך חקירתו שמר לרוב על זכות השתיקה. לפיכך, בית משפט קמא קבע, כי על פי הפסיקה, שתיקתו של העורר בחקירה משמשת לו לרועץ בהליך מעצר עד תום ההליכים מקום בו קיימת תשתית ראייתית כנגדו.


בית משפט קמא קיבל את עמדת המשיבה, כי השיחות המוקלטות שבהן השתתף העורר אינן שיחות תמימות, וניתן למצוא בהן עדות ל"מסעה" של החבילה מאוסטריה לטיוואן, את הבעיה שהתגלתה במכס בטיוואן, ולבסוף את שובה של החבילה לוינה שבאוסטריה. כן נקבע, כי מהאזנות הסתר עולה, שהעורר, ערן, שמוליק וסמדר, התעדכנו טלפונית באופן תדיר במצב החבילה, וכן בדקו ועדכנו זה את זה בהתקדמות המשלוח באמצעות אתר האינטרנט של הדואר האוסטרי לפי מספר החבילה. כמו כן, הוסיף בית משפט קמא וקבע, כי העורר וערן נשמעים בשיחות שהוקלטו משוחחים עם מעורבים נוספים, שהיו אמורים לדאוג לאסוף את החבילה בטיוואן, תוך שהם משתמשים בקודים שונים לתיאור החבילה. בהתאם לכך נקבע על ידי בית משפט קמא, כי הדעת נותנת שאם היה מדובר בחבילה בעלת תוכן "תמים" היא לא הייתה זוכה לכינויים כה רבים. בנוסף, דחה בית משפט קמא את טענת בא-כוחו של העורר, כי אין וודאות שמקסים, המוזכר בשיחות המוקלטות, הוא העורר. בית המשפט קבע, כי אין ספק שמדובר בעורר, וזאת בין היתר, בהסתמך על השיחות שבהן נעשה תיאום הפגישות ודו"חות העיקוב שתעדו את העורר בפגישות הנ"ל. בית משפט קמא ציין, כי מכל האמור לעיל, ניתן ללמוד על הקשר ההדוק שבין שמוליק לבין העורר, ערן ועמר, על הקודים בהם עשו שימוש בזמן שיחותיהם, וכן על הנתון לפיו עיתוי השיחות חופף לתנועות החבילה. בית משפט קמא הוסיף וציין, כי נפח מעורבותם של הנאשמים השונים, איש איש על פי חלקו, אינו מעלה ואינו מוריד. הן העורר והן ערן גילו עניין רב בגורל החבילה, והעובדה כי ערן שוחח יותר בטלפון מאשר העורר אינה מכהה את מידת האחריות של האחרון.


בית המשפט המחוזי קבע, כי מהודעתו של עמר, אשר כזכור נתפס על ידי משטרת אוסטריה בבואו ליטול את החבילה מסניף הדואר בוינה, ניתן ללמוד על ההתארגנות העבריינית, שבמסגרתה גייסו שמוליק וערן את עמר, על מנת שזה יסייע להם בשחרור החבילה מהמכס בטיוואן ובהשבת החבילה לידיהם. אף שהודעתו של עמר קושרת בעיקר את שמוליק לפרשה דנן, בית משפט קמא קבע, כי הודעה זו מהווה ראיה לכאורה גם נגד העורר, שכן כאשר מדובר בהתארגנות עבריינית ובקשירת קשר, אין צורך שכולם יכירו את כולם, ובנוסף, כפי שעולה מתמלילי האזנות הסתר, שמוליק מהווה נקודת עיגון אליה נקשרים המעורבים השונים. כמו כן, עמד בית משפט קמא על הנתון, לפיו מהודעת עמר ניתן ללמוד על השימוש שעשו המעורבים במילות קוד במטרה להסוות את מעלליהם ועל משמעות אותם קודים.


בית המשפט המחוזי הוסיף והסתמך על הודעתה של סמדר, שמסרה את פרטיה של החבילה, אישרה שדיברה עם שמוליק על החבילה בקודים שהשתנו מעת לעת, ואישרה שקיימה שיחות עם ערן, שכתוצאה מהן אף הפקידה כספים עבור עמר. בכל הקשור לעורר, סמדר מסרה, כי היא יודעת ששמוליק ישב עם העורר בעבר בבית הסוהר, וכי השניים התכוונו לבצע יחד "עבודה".


בית משפט קמא אף עמד על עברו הפלילי של העורר, הכולל, בין היתר, עבירות סמים, עבירות רכוש, מרמה ואלימות, שבגינן ריצה שנים לא מעטות במאסר בפועל. נוכח חומרתן של עבירות הסמים והנזק שהן גורמות לחברה, בצירוף התחכום הנלמד מחלקו של העורר בפרשה, הגיע בית משפט קמא למסקנה, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר, אשר מקימות נגדו עילת מעצר. כן קבע בית המשפט, כי נוכח המסוכנות הטבועה בעבירות המיוחסות לעורר, ונוכח המסוכנות הפרטנית הנלמדת מהמעשים המתוארים בכתב האישום, אין מקום לקביעת חלופה בעניינו של העורר.

נימוקי הערר

3.
לטענת העורר לא קיימת תשתית ראייתית לכאורית לביסוס האישום נגדו, המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים. בקליפת אגוז, טוען העורר, כי שתי הודעותיהם של עמר וסמדר מוכיחות דווקא את ההפך הגמור, דהיינו, את אי-מעורבותו של העורר בפרשה דנן. עוד מוסיף העורר וטוען, כי עיון מעמיק בהאזנות הסתר מעלה, כי העורר היה לכל היותר "החבר המתעניין", שערן בחר לשתפו במעשיו, וכי יתר השיחות לא נגעו כלל לאירועים המתוארים בכתב האישום. העורר אף טוען נגד יכולתן של האזנות הסתר לשיחות בהן לא נטל חלק לשמש כראיה לחובתו, ולו לכאורה, כל עוד לא ידוע אם ערן יעלה על דוכן העדים ויעיד להגנתו, ומכיוון ששמוליק נמצא בבריחה וככל הנראה לא יופיע למשפט. לפיכך, טוען העורר, כי אין בחומר הראיות כדי להוכיח לכאורה את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. לחלופין סבור העורר, כי עוצמת הראיות חלשה, דבר המצדיק את שחרורו בתנאים מגבילים. לטענתו, בית משפט קמא כלל לא בחן את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר.


בדיון שלפניי חזר בא-כוח העורר, עו"ד דרחי, על עיקר הטענות בערר, בהדגישו את המופעים המעטים בהם עולה שמו של העורר מתוך מכלול הראיות שהגישה המשיבה לבית משפט קמא, זאת הגם שמדובר בהתארגנות קבוצה מצומצמת של אנשים. בהקשר זה הוסיף וציין, כי לא ניתן להתעלם מכך, שהמשטרה כלל לא ביקשה להאזין לטלפון של העורר. בנוסף, בא-כוח העורר טען, כי העורר ניהל שיחות רבות עם ערן ושמוליק בעניינים אחרים שאינם קשורים בחבילה או בסמים, נוכח העובדה שהיה שותף עימם בעסקים שונים, ובכלל אלה בפריטת צ'קים והימורים. מכאן ביקש בא-כוח העורר להסיק, כי פרשנותה של המדינה לשיחות כאלה ואחרות שניהל העורר עם ערן או שמוליק, כאילו הן קשורות דווקא בחבילה, לא היה לה על מה שתסמוך, ומכל מקום היא עולה בקנה אחד עם תרחישים נוספים שאינם קשורים לאישום נגד העורר. כמו כן, בא-כוח העורר הוסיף והדגיש את הנתון לפיו במשך שבועיים שלמים (מיום 2.7.2011), הכוללים מהלכים קריטיים בהשתלשלות האירועים שבמהלכם מנסים המעורבים האחרים להחזיר את החבילה לוינה, נעדר העורר לחלוטין מהשיחות. בא-כוח העורר הוסיף וטען, כי אין לזקוף לחובתו של העורר את שתיקתו בחקירה.

תגובת המשיבה

4.
מנגד טענה לפניי באת-כוח המדינה, עו"ד לייטרסדורף-שקדי, כי בית משפט קמא בחן את הראיות לכאורה בצורה קפדנית והוציא תחת ידו החלטה מקיפה ומנומקת. לטענתה, האזנות הסתר מספרות את סיפור השתלשלות האירועים כמתואר בכתב האישום, והראיות האחרות משתלבות ומחזקות את התיאור הנ"ל. באת-כוח המדינה, הוסיפה וציינה, כי ממועד חשיפת הפרשה נמצא שמוליק בבריחה מרשויות החוק, ואילו העורר וערן נתפסו על מטוס ברגע האחרון לפני מנוסתם לברזיל. עוד טענה באת-כוח המדינה, כי התמונה העולה מהאזנות הסתר מלמדת על סיפור אחיד, קוהרנטי ומגובש, שבו לעורר חלק מרכזי, כמי שמתעניין במצב החבילה, מעורב במימון מסוים הקשור לייצוא החבילה מאוסטריה, מעלה רעיונות שונים, ומעורב בצורה אקטיבית בניסיונות לספק את הסחורה בטיוואן. בנוסף, עמדה באת-כוח המדינה על כך שהיא, כמו גם בית משפט קמא, אינם נסמכים על שתיקת העורר לבדה, אלא מוצאים בה חיזוק לתשתית ראייתית ענפה, וכי שתיקתו של העורר נוכח האזנתו להקלטות שבהן נשמע קולו אינה יכולה שלא להיזקף לחובתו במסגרת הליך זה.

דיון והכרעה

5.
לאחר עיון בערר ובחומר החקירה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות. בחינת חומר הראיות מעלה, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית ברמה הנדרשת בשלב זה לביסוס אשמתו של העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.


בית המשפט רשאי להורות על מעצרו של נאשם, אם הוא נוכח לדעת "שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה" (סעיף 21(ב) לחוק המעצרים). כידוע, בבואו לבחון קיומן של ראיות לכאורה, על השופט לבדוק האם הראיות "הגולמיות" שהובאו בפני
ו הן כאלה "אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט – תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל – יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר" (בש"פ 8087/95
זאדה נ' מדינת ישראל

, פ"ד נ(2) 133, 147 (1996), להלן:
הלכת זאדה
). במילים אחרות, בשלב בו אנו מצויים, שלב המעצר, השופט אינו נדרש לבחון האם הראיות העומדות נגד הנאשם מלמדות על אשמתו מעבר לכל ספק סביר, אלא האם הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי הגלום בחומר הראיות, המבוסס בעיקרו על חומר החקירה כפי שהוא מצוי בתיק המשטרה המוצג לבית המשפט, ואשר נתון לעיון הנאשם ובא-כוחו (סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982), מקים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט – תוך כדי העברתן בכור ההיתוך של החקירות, מבחני הקבילות והמשקל – יוביל בסופו של המשפט לביסוס אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר (
הלכת זאדה
, בעמ' 151).

6.
לבית המשפט המחוזי הוגשו תמלילי שיחות רבות של המעורבים בפרשה במהלך החודשים מאי ועד ספטמבר 2011. מהשיחות עולה בבירור שהמשוחחים עוסקים, לכאורה, בהעברה של החבילה, והכל תוך שימוש בלשון סתרים, בניסיון להסוות את מהותו של החפץ אותו הם מבקשים להעביר. אלא שלא ניתן להתעלם משני נתונים בעלי משקל, שיש בהם כדי להאיר את תוכן השיחות הנ"ל. ראשית, בסופו של דבר, האינפורמציה שהתקבלה מהאזנות הסתר היא שהובילה לתפיסת החבילה, שהכילה בפועל את כדורי האקסטזי, שעה שעמר בא לאסוף אותה מסניף הדואר בוינה. שנית, בהודעותיהם מסרו עמר וסמדר, בין היתר, כי המעורבים אכן עשו שימוש בשיחותיהם הטלפוניות בקודים משתנים לתיאור החבילה.


בבית משפט קמא טען בא-כוח העורר, בין היתר, כי אין וודאות שמקסים המוזכר בשיחות הוא העורר. אלא שבהקשר זה, נראה שבצדק הפנה בית המשפט המחוזי לדו"חות העיקוב המשטרתיים, אשר, לטענת המשיבה, מתעדים את העורר בפגישות שתואמו קודם לכן במהלך השיחות הטלפוניות הנ"ל, ושמהם ניתן ללמוד על זיהויו של העורר כדובר בשיחות שלהן צוטטה המשטרה. בערר שלפניי כבר לא חזר בא-כוח העורר על הטענה לטעות בזיהוי, אלא שם את כל יהבו על הטענה, לפיה אין ללמוד מהשיחות שהעורר היה צד להן על מעורבותו בעניינה של החבילה. אין בידי לקבל טענה זו. אף אם ייתכן, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי חלק מהשיחות בין המעורבים נגעו לעסקאות לא כשרות אחרות (גביית כספים, הימורים בלתי-חוקיים וכו'), הרי שהאזנות הסתר כוללות תיעוד קונקרטי הקושר, לכאורה, את העורר לחבילה. יתרה מכך, מחלק מהשיחות עולה, לכאורה, כי העורר אינו אך סרח עודף כפי שניסה לציירו עו"ד דרחי, אלא הוא צלע פעילה בניסיונות לחלץ את החבילה מהמכס בטיוואן באמצעות צדדים שלישיים. עיון בתמלילי השיחות שבהן משוחח העורר עצמו, לרקע כלל התמלילים והודעותיהם של עמר וסמדר, מבסס את המסקנה שלפיה העורר בהחלט מעורה בפרשת החבילה העושה דרכה מוינה לטיוואן, שם היא נותרת "תקועה" במכס. העורר מעודכן, בזמן אמת על המתרחש, מייעץ, מציע ופונה לגורמים אותם הוא מכיר כדי שיטפלו ב"חילוץ" החבילה. ככל שהעורר אמנם פעל כ"חבר מתעניין" גרידא, הרי שאין לכך ביסוס בחומר הראיות. בהעדר גרסת העורר עצמו, לא ניתן לבסס אפשרות זו רק על טיעון בעלמא, מה גם שמהשיחות עולה מעורבות עמוקה יותר מצידו של העורר. יתרה מכך, העורר גם שותף למילות הקוד של החבורה, מה שאינו מאפיין מעורבות של סתם "חבר מתעניין". מכל מקום, כבר נפסק, כי עבירות של סחר, ייבוא וייצוא סמים, הן עבירות שעל פי רוב אינן מתבצעות על ידי היחיד, אלא נדרש שיתוף פעולה בין מבצעים אחדים, כאשר כל אחד מהם נוטל על עצמו מטלה אחרת, וכי אין נפקא מינה לגודל התרומה של השותף לביצוע על מנת להרשיעו כמבצע העיקרי מכוח סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (ע"פ 946/04
מדינת ישראל
נ' עובד
, פ"ד נח(6) 951 (2004); דנ"פ 7793/04
עובד נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 12.9.2004); יעקב קדמי
על פקודת הסמים המסוכנים
179-177 (2007)). על כן, סבורני, כי יש במכלול שיחות הטלפון, בשילוב עם דו"חות העיקוב והודעותיהם של עמר וסמדר, כדי לסבך את העורר במיוחס לו במידה הנדרשת בשלב זה של ההליך.

7.
במסגרת טיעוניו העלה עו"ד דרחי את השאלה אם ניתן לעשות שימוש בתמלילי האזנות הסתר במסגרת הליך זה, בהעדר ערובה לכך שאלה תוכלנה לשמש כראיה קבילה לחובת העורר בגדרי ההליך העיקרי. טענה זו מבוססת על שתי הנחות. האחת, שחלק מההקלטות הן בבחינת עדות שמיעה, כיוון ששמוליק, הנמצא בבריחה, ככל הנראה לא יהיה עד במשפט, ומכאן שקבלת ההקלטות תפגע בזכותו של העורר לקיים חקירה נגדית. השנייה, שלא ניתן יהיה להגיש חלק אחר מהשיחות, שכן האפשרות להגישן כראיה נגד העורר תלויה בשאלה אם ערן יבחר להעיד, ובשלב זה לא ניתן להניח בוודאות שערן אכן יעיד להגנתו במהלך המשפט. אלא, שגם בטענות אלה לא מצאתי ממש. בקיצור רב אשוב ואזכיר, כי מקומן של טענות בעניין קבילותן של ראיות הוא בהליך העיקרי ולא בשלב זה, בו די שבית המשפט ישתכנע שהראיות מקימות לכאורה, כאמור לעיל, סיכוי סביר להרשעתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו. ככלל, מקום בו הראיה לכאורה הנדונה אינה בלתי קבילה בעליל, יש לברר את שאלת קבילותה בהליך העיקרי, ובינתיים ניתן לראותה כראיה לכאורית לצורך המעצר עד תום ההליכים (בש"פ 2871/94

פרץ נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 20.6.1994), פס' 5 להחלטתו של כבוד השופט
י' זמיר
; בש"פ 3601/11
שווקי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 23.5.2011), פס' 34 להחלטתו של כבוד השופט
י'

דנציגר
; בש"פ 4533/12
גבן נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 20.6.2012), פס' 9 להחלטתי). גם לגופו של עניין, לא השתכנעתי מטיעוניו של בא-כוח העורר. נדמה שאין חולק על כך, שהשיחות בהן נטל העורר חלק יוכלו לשמש כראיה נגדו במהלך המשפט, ואילו דבריהם של המעורבים האחרים בשיחות הללו יוכלו, לכל הפחות, לשמש ראיה לעצם אמירתם ולהוות כלי עזר להבנת דבריו של העורר (ע"פ 5140/99
וידאל נ' מדינת ישראל

, פ"ד נו(2) 844, 857-856 (2002); ת"פ (מחוזי-נצ') 1062/04
מדינת ישראל
נ' רוימי
(לא פורסם, 21.12.2004); יעקב קדמי
על הראיות
חלק שלישי 1331-1330, 1339 (מהדורה משולבת ומעודכנת, 2009)). לדעתי, די בהקלטות השיחות שהעורר נטל חלק בהן, בדו"חות העיקוב ובהודעותיהם של עמר וסמדר, כדי לגבש נגד העורר תשתית ראייתית לכאורית מספיקה בשלב זה. מכאן, שאינני סבור, שיש הכרח להכריע, בשלב בו אנו מצויים, בשאלת קבילות האזנות הסתר לשיחות בהן העורר לא נטל חלק, ובכלל זה, להכריע במחלוקת הקיימת בפסיקה לגבי האפשרות בשלב הליכי המעצר ליתן משקל ראייתי לכאורי לאמרתו של נאשם במשותף באותו כתב אישום (לגישות השונות ראו למשל: בש"פ 2557/04
מדינת ישראל
נ' בן ציון
, פ"ד נח(4) 83, 91 (2004); ומנגד בש"פ 1572/05
זוארץ נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 10.4.2005), פס' 11-10 להחלטתה של כבוד השופטת
א' פרוקצ'יה
; לסוגיה זו התייחסתי לאחרונה בהחלטתי בבש"פ 4568/12
שבלאיה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 20.6.2012)). יחד עם זאת, באת-כוח המדינה מסרה במהלך הדיון, כי ערן מסר כפירה מפורטת במיוחס לו. משכך, סבורני, שלא ניתן להתעלם שקיימת הסתברות ממשית שערן יבחר להעיד להגנתו במהלך המשפט, ושבמקרה כזה ניתן יהיה להגיש את השיחות שבהן נטל חלק מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (בש"פ 8731/11
ורוחבסקי נ' מדינת ישראל

(1.1.2012), פס' 8 להחלטתה של כבוד השופטת
ע' ארבל
).
נוכח כל האמור, אני סבור שניתן להסתמך בשלב הנוכחי על האזנות הסתר לשיחות לצורך בחינת קיומה של תשתית ראייתית לכאורית כנגד העורר.

8.
כפי שכבר ציינתי לעיל, אין בידינו גרסה של העורר לאישום הנטען כלפיו. בהקשר זה, מקובלת עליי קביעתו של בית משפט קמא, כי הימנעותו של העורר מלהשיב לשאלות במהלך חקירתו, מחזקת, לפחות בשלב זה של המעצר, את מעורבותו הלכאורית של העורר במיוחס לו (סעיף 28(א) סיפא לחוק המעצרים). אכן, יכולות להיות סיבות רבות לשתיקה, ויכול להיות ששתיקתו של העורר נובעת מגורמים שאינם נהירים לנו, אך בסופו של יום, שתיקה זו מונעת את פיזור הערפל לגבי מעורבותו הלכאורית במיוחס לו בכתב האישום (בש"פ 5376/03

ליבני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 17.6.2003), פס' 5 להחלטתה של כבוד השופטת
א' חיות
; בש"פ 5472/11
מדינת ישראל
נ' מוסיראתי
(לא פורסם, 11.8.2011), פס' 5 להחלטתו של כבוד השופט
י' עמית
).

9.
משהגעתי למסקנה, כי קיימות כלפי העורר ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת לו, איני רואה להכביר מילים לגבי עילת המעצר, מאחר והעבירות בהן נאשם העורר מקימות כנגדו חזקת מסוכנות סטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, כך שמעצר הוא הכלל והחריג הנדיר הוא השחרור (בש"פ 1970/08

וייספיש נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 9.3.2008), פס' 8 להחלטתה של כבוד השופטת
מ' נאור
; בש"פ 4664/12
אזרד נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 25.6.2012
), פס' 7 להחלטתי). בנוסף, אין גם מקום להתעלם מכך, שהעורר נתפס על מטוס בדרך לברזיל, ועולה חשש ממשי שהוא ניסה להימלט מן הדין. בנסיבות אלה, קמה כנגד העורר עילת מעצר גם לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.


10.
נוסף על האמור, בשלב בו אנו מצויים, יש להביא בחשבון גם את עברו הפלילי של העורר. מגיליון המרשם הפלילי של העורר עולה, כי הוא הורשע אחת-עשר פעמים בעבר בגין עבירות סמים, ובגין עבירות רכוש, מרמה ואלימות. אכן, הרשעתו האחרונה היא משנת 2003, אולם כפי שציין בית משפט קמא, העורר לא התנזר מפעילות פלילית סתם כך, אלא כיוון שבאותה שנה נדון ל- 6 שנות מאסר בפועל בגין עבירות הסמים בהן הורשע.

11.
סיכומם של דברים, התמונה המצרפית של הראיות לכאורה בתיק מבססת את מעורבותו של העורר בפרשיה המתוארת בכתב האישום. כמו כן הגעתי למסקנה, כי יש באופיין של העבירות המיוחסות לעורר, בתחכום הלכאורי של מעשיו ובחשש פן יימלט מן הדין, להקים נגד העורר עילה למעצרו עד תום ההליכים. נוכח מסקנה זו, לא מצאתי הצדקה לקבל את הערר.


הערר נדחה.


ניתנה היום, ח' בתמוז התשע"ב (28.6.2012).







ש ו פ ט



_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

12046670_l02.doc

סח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il






בשפ בית המשפט העליון 4667/12 מקסים אזולאי נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 28/06/2012)