פסקי דין על מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא | פסקי דין על אהרון גדסי
2446/08 פ 26/06/2012
פ 2446/08 מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא נ' אהרון גדסי
st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בכפר סבא
ת"פ 2446-08 מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא
נ' גדסי
26.6.2012
בפני
שופטת נאוה בכור
בעניין:
מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא
המאשימה
נגד
אהרון גדסי
הנאשמים
הכרעת דין
1
.
ביום 1.3.12 הודעתי על זיכוי הנאשם מחמת הספק – ולהלן נימוקיי.
2
.
בכתב האישום המתוקן מיוחסות לנאשם עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"החוק"), תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק, ותקיפה הגורמת חבלה ממש לפי סעיף 380 לחוק.
לפי המפורט בכתב האישום המתוקן, גבריאל בן הרוש, ת.ז. 063008536 (להלן: "המתלונן"), הינו גיסו של הנאשם.
הרקע לאירוע נשוא כתב האישום הוא סכסוך כספי על רקע מאבקי ירושה.
ביום שבת ה- 9.2.08, בשעה 15:00 או בסמוך לכך, הגיע המתלונן לבקר את בני הזוג שרביט ובני משפחה נוספים המתגוררים בקרוואנים מאחורי ביתו של הנאשם שברח' יורדי הים בהוד השרון.
בהגיעו למתחם, ניגש המתלונן לעבר שיח גת אשר נמצא בקרבת הקרוואן של משפחת שרביט, והחל לקטוף ממנו עלים. בהמשך, הגיע הנאשם מאחורי המתלונן, וצעק לעברו: "יא בן זונה, יא מאנייק, אני אעשה לך פה קבר", ותוך כדי האמור – תקף אותו שלא כדין ושלא בהסכמתו בכך שחבט בגבו באמצעות מוט ברזל, וזה מהמכה נפל על הרצפה.
בהמשך, תקף הנאשם את המתלונן שלא כדין ושלא בהסכמתו בכך שדרך על בטנו בחוזקה שלש פעמים, בזמן שהמתלונן שרוע על הרצפה.
במעשיו המתוארים לעיל, איים הנאשם על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו, זאת בכוונה להפחידו או להקניטו.
כתוצאה ממכת מוט הברזל נגרמו למתלונן כאבים באזור הגב והצוואר, וכתוצאה מהדריכה באזור הבטן, עשה המתלונן את צרכיו במכנסיו.
3
.
על עדי התביעה נמנו:
(1) ע"ת/1- סיגל פלר
(עמ' 1-2 לפרוטוקול)
(2) ע"ת/2-גבריאל בן הרוש- המתלונן
(עמ' 3-25 לפרוטוקול)
(3) ע"ת/3- יצחק שרביט
(עמ' 26-34 לפרוטוקול)
(1) ע"ת/1- סיגל פלר
- גבתה את הודעת הנאשם (ת/1) לאחר שהוזהר ומסר הודעתו מרצונו החופשי.
בהודעה מיום 12.2.08 שעה 11:25
- ציין הנאשם כי הוא מבין למה הוזמן לחקירה.
הסכסוך שלהם הוא כשנה בערך. הוא קנה את הבית של הוריו, ויש לו את כל הניירת מסודרת, ואם ירצו לראות אין לו בעיה להביא.
המתלונן נשוי לאחותו אהובה, ויודע שהשטח של הגת כולל הגת – זה שלו. אימא שלו כתבה בצוואה שהא יקנה את הבית, והמתלונן רצה לקנות את הבית. כאשר הוא קנה את הבית – כל האחים קיבלו שווה מהכסף. המתלונן לא קיבל יפה שהוא קנה את הבית, התערב בין האחים והאחיות, וסכסך.
הוא קנה את הבית, וחלוקת הכסף נעשתה בצורה חוקית לחלוטין על ידי עורך דין. כל הזמן הזהיר את המתלונן שלא ייכנס לשטח וייקח גת, כי כל יום היה בא ולוקח, בעוד הוא משקה וכל הגידול על חשבונו.
במקרה ביום שבת, בתאריך 9.2.08, הגיע מבית הכנסת לכיוון הבית שלו להאכיל את העופות בחוץ, וראה את המתלונן בשטח שלו, שזה הסגת גבול, קוטף גת כשהוא יודע שזה שטח שלו. הוא יצא אל המתלונן ואמר לו "תצא מהשטח לי". המתלונן אמר "לא רוצה, אני רוצה גת".
הוא דחף את המתלונן, הכוונה לא מכה עם היד (מראה עם שתי ידיו שנגע לו בבטן שייצא), כי
המתלונן סירב לצאת משטח שלו וגונב גת ללא רשות. המתלונן הלך אחורה, ונפל על השיחים של הגת. ביד היה לו חופן של גת, ורצה לקחת לו אותו כי לא מספיק שהוא השיג גבול , קטף בשבת, וגם גנב גת.
תוך כדי שהמתלונן נפל - הוא צעק "הוא מרביץ לי, הוא הורג אותי" כדי שישמעו ויצאו אליו.
אז ז'קי החתן של אחותו לקח את המתלונן מהשטח שלו, ואז המתלונן צלצל למשטרה וגם הוא צלצל למשטרה. רוצה להוסיף כי לאחר שכל האחים קיבלו את הכסף, כפי שהיה כתוב בצוואה, המתלונן הרעיל את ארבעת האחיות שלו נגדו. הם 7 אחיות ושני אחים, וארבע מהן הצליח להרעיל נגדו למרות שהכול נעשה באופן חוקי. הוא לא קילל את המתלונן, רק אמר לו לצאת מהגת, הוא דתי ולא מקלל.
לשאלה האם תקף את המתלונן עם מוט, ענה כי כל הבית שלו מלא מוטות, ברזלים וצינורות, הוא רק דחף כדי שהמתלונן ייצא בצורה קלה, וכל הסימנים שישי למתלונן זה מהעץ של הגת, כי הם יבשים עכשיו. המתלונן איים על אדם, הבן שלו, שעובד בתחנת דלק, ואמר לו "אני אהרוג את אבא שלך" "אתה לא תעבוד כאן", והבן לא הגיש תלונה כי לא רצו סכסוך.
המתלונן ראה את חמותו ואמר לה "אני אקבור את שושנה הבת שלך ובעלה אהרון", וחמותו הגישה תלונה במשטרת כפר סבא כי היא פחדה ממנו. המתלונן גם הגיע לראש האגף שלהם בעיריית הוד השרון ואמר עליו שהוא גנב והוציא עליו דיבה, ובגלל שהמתלונן נשוי לאחותו לא רצה לעשות סיפור במשטרה או בבית משפט כי הם משפחה.
המתלונן מתקשר אליו ומאיים בטלפון, אפשר להוציא מבזק שיחות נכנסות ולראות כמה שיחות הוא מבזבז, מתקשר, ומאיים. כל יום שלישי הוא מתקשר עד השעה 02:00, אשתו הולכת לשחק והמתלונן מטריד בלי סוף.
אתמול היו בבית משפט אזרחי בכפר סבא כדי להוציא צו הרחקה כנגד המתלונן, וביום 17.2.08 יש להם דיון בנושא.
רוצה שהמתלונן יתרחק ממנו לא רוצה ממנו כלום, הם אנשים מבוגרים, ולא מחפשים מריבות.
בעדותה ציינה העדה כי היא משמשת היום כרכזת תנועה בכפר סבא, ובתקופה הרלוונטית לכתב האישום הייתה בשיטור הקהילתי בהוד השרון (פרו' עמ' 1 ש' 26-27).
מוצגות לה שתי תמונות שנתן לה המתלונן, כנראה היה מצורף להם זכ"ד, שכרגע אינו בנמצא.
היא לא גבתה את הודעת המתלונן (פרו' עמ' 2 ש' 1-4).
(ת/2א-תמונה של המתלונן לבוש מעיל חום ולידו מוט המופיע בתמונה המסומנת ת/2ב, ת/2ב-תמונה של מוט פלסטיק עם ברזי ברזל ).
בחקירה נגדית,
העידה העדה כי חקרה את הנאשם במשטרה, וכן חקרה את עד התביעה יצחק שרביט, אך לא יודעת אם העד הגיע ביוזמתו או על פי הזמנתה (לפי הערת ב"כ המאשימה - בתיק החקירה אין זכ"ד המצביע על זימונו של העד) (שם, ש' 21-23).
לאחר שחקרה את הנאשם ביום 12.2.08 גבתה את הודעת העד שרביט ביום 13.2.08. באותו זמן עמדה לנגד עיניה תלונת המתלונן.
מאשרת כי הגישה המלצה לקצין החקירות לגבי התלונה, כפי שעושה בכל תיק, אך לא יכולה לומר אם המלצותיה תאמו את ההחלטה הסופית בתיק (שם, ש' 26-29).
(2) ע"ת/2-גבריאל בן הרוש (המתלונן)
העיד כי הנאשם הינו אחי אשתו.
ביום 9.2.08, יום שבת, בשעה 15:30, הגיע לבקר את בתו, הגרה בקראוונים בשטח ממול למקום בו הוכה, ברחוב יורדי הים 27 בהוד השרון (פרו' עמ' 3 ש' 3-8).
הוא הלך לקרוואן נוסף לבקר את אחותה של אשתו, זו משפחה בת 9 נפשות, וכל נכד לקח שטח וגר בו בקראוון.
בשעה 15:30 הלך לקראוון בשטח השני, השייך לאחייניתה של אשתו הנשואה ליצחק שרביט, וישב במרפסת שלהם (שם, ש' 9-11).
היה שם עץ של גת. בפברואר אין כלל גת, אלא רק בקיץ. הגת זו תרופה בשבילו, כך נרפא ממיגרנות. כשאימא של אשתו ז"ל הייתה בחיים קנה ממנה את השטח, וכל שנה היה משלם לה עבור הגת.
השיח הזה לא היה בשטח שהנאשם רכש (שם, ש' 12-14).
הוא לא מסוכסך עם אף אחד לגבי ירושה, האחיות מסוכסכות ביניהן - לאשתו שני אחים, שהם הנאשם ומרדכי גדסי, ועוד 7 אחיות, כשאשתו הינה הבכורה. הם פתחו את הצוואה של אימה חודש לפני הזמן, והצוואה אמרה שלנאשם זכות ראשונים לרכוש במחיר השוק את השטח של דונם אדמה (שם, ש' 15-20). הוא עצמו יודע שמחיר השוק הצביע על 680,000 דולר, והאחיות התחלקו ביניהם ורבו אחת עם השנייה, ולבסוף הסכימו ל-340,000 דולר.
באותה עת הוא ואשתו היו בחו"ל, לכן אשתו שלחה דרך הקונסוליה ייפוי כוח עם חתימתה כדי שהנאשם יכול לקנות את השטח
(שם, ש' 21-23). יצחק שרביט נשוי לבתה של גיסתו.
שירטט את השטח שהנאשם קנה, הקראוון והעץ. ציין
את גבולות שטח הנאשם, שהינו לא מוגדר, לא משולט ולא מתוחם.
הוא מתלונן על המכה שקיבל עם המוט, ולא על הסכסוך ביניהם (שם, ש' 25-28).
הקראוון של יצחק שרביט נמצא על השטח של מנהל מקרקעי ישראל, שהוא בחזקת האחים והאחיות, ולא במסגרת הירושה של האימא שנפטרה. הנאשם רכש שטח בטאבו, השטח השני הוא של מנהל מקרקעי ישראל המשותף לכולם, והנאשם לא יכול להתערב. הוא בא להרביץ כאילו שזה שטח שלו (שם, ש' 29-32).
לשאלת בית המשפט האם בצוואת האם כלול רק הדונם או גם השטח של מנהל מקרקעי ישראל שאימא החזיקה בו, ענה כי רק הדונם כלול בצוואה. השטח השני הוא של מנהל מקרקעי ישראל ויש עליו עוד 4 קרוואנים של 4 נכדים.
הוא לא בא לשטח של הנאשם כלל, אלא לשטח ניטראלי השייך לכל האחיות, ושם יש עץ של גת (פרו' עמ' 4 ש' 1-5).
הוא הלך לעץ הגת, והתכופף כדי לקטוף כי בחורף יש רק ניצנים קטנים. תוך כדי כך – הרגיש לפתע מכה, ושמע קללה "יא בן זונה זה השטח שלי ואני קניתי את השטח" (שם, ש' 7-9). הוא קיבל את המכה עם מוט בצוואר, הוא לא אדם בריא מאז שקיבל את המכה, והוא השתנה טוטאלית, , מטופל עם כדורים, פיזיותרפיה, פסיכיאטרים ופסיכולוגים.
40 שניות הרגיש חושך, ושהפלאפון שלו נופל, חייג למשטרה, וביקש שיבואו להציל אותו (שם, ש' 10-14). הוא ירד על שיח הגת, הנאשם דרך לו על הבטן 3 פעמים, יצאה לו צואה, המשטרה הייתה שם וראתה את זה, וקצין המשטרה שאל אותו אם רוצה אמבולנס. הוא לא רצה כי האמבולנס עם הסירנה שהייתה גורמת לו לשחזר את המלחמות בהן השתתף כחובש קרבי , ואיבד בהן חברים (שם, ש' 15-18).
במשטרה לא סיפר שמהמכה שקיבל נהיה אדם אחר לגמרי, שמתפרץ, זועם, צועק על הנכדים והילדים שלו, מגביר את הקול, ומטופל בכדורים דרך פסיכולוגים ופסיכיאטרים (שם, ש' 19-21).
כשהגיעה המשטרה – אמר שהוכה במוט, ולא יודע איפה המוט.
הוא ראה שיצחק שרביט הגיע והוריד לנאשם את המוט מהידיים. שרביט אמר שהם זרקו אותו 15 מטר. הוא עצמו אמר למשטרה שהוא לא עוזב את השטח בלי המוט. הם חיפשו ומצאו את המוט, הצטלם איתו, והביא את המוט לבית המשפט להראות אותו (שם, ש' 28-30). נדמה לו שאלינור, הבת של הנאשם, הייתה שם (שם, ש' 22-27).
לגבי התמונות שהוצגו לו (ת/2) – הסביר כי באחת הוא לבוש במעיל חום שלבש בעת שהוכה על ידי הנאשם, ובתמונה השנייה נראה המוט עצמו.
הוא הביא למשטרה את המוט כמוצג, ואמרו לו שלא צריך אותו (שם, ש' 31 ופרו' עמ' 5 ש' 1-2).
היו שתי ניידות במקום האירוע וראו את המוט – אבל לא לקחו אותו. אחד השוטרים אמר לו שלא יהיו טביעות אצבעות על המוט (שם, ש' 3-5).
הוא היה בבית חולים, ויש לו את כל המסמכים הרפואיים, שאולי למשטרה אין אותם, של פסיכיאטרים, פסיכולוגים ושל הפיזיותרפיה שהוא מטופל בה עד היום, וכן מטופל בכדורים מידי יום, והולך לישון רק ב 2:00 3:00 בלילה. כשנזכר במקרה – זה כמו הלם קרב, וכשמישהו צועק לידו – הוא נבהל.
לא סיפר זאת במשטרה כי לא רצה שיקשו עליו, אבל המקרה פגע בו נפשית, וירד לו החשק המיני (שם, ש' 6-12). לאחר שהיה בבית החולים, פנה למשטרה בשעה 21:30 עם התעודה של חדר מיון (שם, ש' 31-32).
הוא הוכה בחלק המתכתי של המוט. הנאשם בא מאחוריו, והוא לא ראה אותו כלל. הוא רכן לרגע והרגיש מכה, צעק "איי", והיה לו חושך 40 שניות. לאחר מכן הזעיק את המשטרה בפלאפון. הוא לא ראה באיזה חלק הוכה, הרגיש מכה חזק מאוד, המעיל שלבש הינו אולי אחד הדברים שהציל את חייו כי הרופאה בבית החולים אמרה שלו היה הנאשם פוגע בו סנטימטר אחד יותר, הוא היה היום משותק (פרו' עמ' 6 ש' 1-6).
הוא הלך הביתה לשטוף עצמו מהצואה, ושבועיים לאחר המקרה נוצרו לו ממנה כוויות. הוא התבייש בזה.
למחרת, ביום ראשון, הנאשם עבד על הטרקטור של העירייה, וכשהחנה ליד הקראוון של יצחק שרביט, בו היו הוא ואשתו באותו הזמן, יצאה אשתו, שהיא אחותו הבכורה של הנאשם,
ואמרה לנאשם שיתבייש, שרצה להשאיר אותה אלמנה עם 4 ילדים, אז הנאשם עשה לה תנועת "אצבע משולשת". הנאשם היה עם כובע צמר, היא טפחה לו על הלחי-אוזן, וזרקה לו את הכובע. כשהנאשם הסתובב – הוא עשה לו תנועה עם היד על הגרון (שם, ש' 7-12).
הנאשם הלך הביתה, והם קיבלו תלונה כביכול מהמשטרה ומבית משפט שהם צריכים להיות מורחקים מהנאשם.
בדיון בבית המשפט השו' קרלינסקי אמרה לנאשם שהשטח לא מגודר ולא מתוחם.
בליל האירוע הוא הגיש את התלונה כנגד הנאשם לאחר שהשתחרר מהמיון (שם, ש' 13-16).
מאשר שהנאשם בא מאחוריו, ואמר לו "אני אראה לך מה זה" וגם "בן זונה". לא זוכר מה עוד אמר הנאשם, למרות שעיין בהודעתו במשטרה טרם הדיון. לאחר רענון זיכרונו מעיד כי הנאשם אמר לו גם "יא מניאק, אני אעשה לך קבר פה ליד העץ" אחרי שהרביץ לו, צעק, ודרך עליו.
הנאשם צעק עליו שזה השטח שלו, אבל העץ מחוץ לשטח של הנאשם (שם, ש' 19-25).
לאחר חודש וחצי או חודשיים מרגע שהגיש תלונה, הגיעה הודעה מהמשטרה שהתלונה נסגרה מחוסר עניין לציבור. הבן שלו, שהוא סטודנט באוניברסיטת תל אביב, הציע לתת לחברות שלו שלומדות משפטים, כדי שיכתבו מכתב לשר המשטרה (שם, ש' 27-32). בנו רצה שהצדק יצא לאור והסכים, והן כתבו מכתב לשר המשטרה ולתנועה לאיכות השלטון, על מנת שייפתחו את התיק עקב הסעיף החמור, תוך 96 שעות התיק נפתח מחדש, וקראו להם להשלמות חקירה (פרו' עמ' 7 ש' 1-3).
הוא שלל את טענת הנאשם לפיה עץ הגת נמצא בשטח שלו. הנאשם לא הזהיר אותו, ולא ביקש ממנו לצאת מהשטח, והוא כלל לא ראה את הנאשם. הוא לא דיבר עם הנאשם כמה חודשים. כל עוד לא נפתחה הצוואה – הנאשם דיבר איתו, בא אליו הביתה, אכל ושתה, והוא אף עזר לנאשם כלכלית. כשהנאשם רכש דירה לראשונה בחייו – נתן לו 5,000 לירות מכיסו הפרטי, עזר לו כשהיה חייל, והיה לוקח ממנו כסף. לא קיפחו את הנאשם (שם, ש' 4-10).
הקש ששבר את גב הגמל היה כשהנאשם חפר בשטח המשותף השייך לכל האחיות וגם לנאשם, והעמיד בו מיכל דלק סולר, וביחד עם הבן שלו שעבד בתחנת דלק, ועם עוד אדם נוסף, מכרו דלק (שם, ש' 11-14).
לפני האירוע של המכה, הוא
ביקר את בתו בשטח הקראוונים, וראה את המיכל של 10,000 ליטר, ניגש לאחותו של הנאשם ואמר לה שזה מסוכן כי הבת שלו גרה שם, ומאחור יש גם גן ילדים (שם, ש' 15-18). זה עצבן את הנאשם כי הוא השכיר את השטח המשותף ולקח את הכסף.
היום כבר אין לו תחנת דלק. הוא אמר לאשתו, אחות הנאשם, שזה מסוכן אם זה יתפוצץ יום אחד. האח הגדול מרדכי צלצל אליו, ואמר לו שהוא לא מוציא את זה כי זו הפרנסה של הבן שלו. אשתו דיברה עם אחיה, ואמרה לו שהם לא מוכנים לסכן את הנכדות שלהם ואת תושבי הסביבה, ושיפנו לעירייה (שם, ש' 19-25).
הוא פנה למחלקת הפיקוח בעירייה, הם באו וצילמו את השטח והמיכלים, ונתנו לנאשם צו פינוי תוך חודש ימים.
ביום 30.12.07 פינה הנאשם את המיכלים, וזה חרה לו. אחרי זה באה המכה.
הנאשם התנכל לו בצורה חריפה, ושמע מבני המשפחה שהנאשם אמר "שיראה לו" (שם, ש' 26-30).
שולל את טענת הנאשם לפיה רק דחף אותו בשתי ידיים והוא הלך אחורה ונפל. חוזר ומעיד כי קיבל את המכה, ואז נפל על הצד, הזמין משטרה, ואז נפל על הגב.
הנאשם לא נגע בו כלל, אלא רק עם המכה (פרו' עמ' 8 ש' 1-3).
בחקירה נגדית
העיד המתלונן כי את תמונת המוט לא נתן ביום שנחקר במשטרה, אלא צילם את התמונות למחרת האירוע, ביום ראשון או שני.
הוא לקח את המוט איתו לבית החולים, ומשם הלך למשטרה, שם אמרו לו שלא צריך את המוט, שייקח את המוט, וכשיזומן לבית המשפט – יביא אותו עימו בתור מוצג (שם, ש' 6-10).
לשאלה האם צילם את התמונות רק לאחר שגילה שהתיק נפתח מחדש לאחר שנגנז – ענה בשלילה. לשאלה האם נכון שהגיש את התמונות במשטרה רק כשנחקר בפעם השנייה – ענה כי צילם אותן, ואמרו לו שאין עניין לציבור.
ברגע שנפתח התיק – הוא צריך להביא מסמכים, יש לו תעודות מפסיכולוג ופסיכיאטר (שם, ש' 11-15).
הוא לא נתן את התמונות למשטרה, השאירן אצלו, כי אולי יהיה משפט. הואיל ולא היה משפט ואמרו לו שאין עניין לציבור, אז בפעם השנייה כבר נתן את התמונות, אבל לא הביא שוב את המוט למשטרה (שם, ש' 16-20).
לשאלה מה ההבדל בין החקירה הראשונה לשנייה – ענה כי ברגע שהייתה תלונה במשטרה – נגמר הסיפור, והוא חיכה לתוצאות. הוא לא מבין את ענייני החוק.
הוא צילם את התמונות, וזה נשאר אצלו בבית. גם כשהתיק נסגר – לא ערער, זה הבן שלו שאמר איך ייתכן שהתיק נסגר (שם, ש' 21-24).
בפעם השנייה שנחקר הגיש את התמונות כדי לאמת את הדברים שלא אומתו. לא זוכר למה לא הגיש את התמונות בחקירה הראשונה (שם, ש' 25-26).
מאשר שבעת האירוע התכופף לשיח הגת, הרגיש במכה, ושמע את הנאשם אומר "יא בן זונה, זה השטח שלי, אני קניתי את השטח" (פרו' עמ' 10 ש' 21- 26). מכחיש כי איבד הכרה לכמה שניות כשהלך להיבדק מבחינה רפואית, אלא היה לו חושך מהמכה שקיבל. במשך כמה שניות לא הרגיש איפה הוא נמצא (שם, ש' 27 ופרו' עמ' 11 ש' 1-6).
מאשר כי אחרי שקיבל מכה ונשכב על הגב – הנאשם דרך לו על הבטן 3 פעמים, ויצאה לו צואה. לשאלה למה אמר זאת רק בעדותו השנייה במשטרה, ולמה לא אמר לרופאה המטפלת שהנאשם דרך לו על הבטן 3 פעמים אלא רק ש"ירד שלשול", ענה כי לאחר שיצא מבית החולים והלך למשטרה, התבייש כי היה לו ריח, ורצה להסתלק משם וללכת הביתה (שם, ש' 7-18). זו פעם ראשונה שהוכה בחייו, והיה המום בחקירה ראשונה. היה בעצבים והיו לו כוויות מהצואה, ורצה ללכת הביתה (שם,ש' 19-23).
לשאלה כיצד מסביר שהעד שרביט, שהיה במקום אחרי שנפל, מעיד כי עשה במכנסיו בלי שמציין שהנאשם דרך לו על הבטן, ענה כי לא יודע מה שרביט אמר ומה לא אמר, ברגע שהנאשם הכה אותו, בא לקום, והנאשם הפך אותו על השיח, ודרך לו על הבטן (שם, ש' 24-28).
לשאלה האם יודע כי זו הפעם הראשונה שאומר זאת – ענה כי במשטרה אמר שהנאשם הכה אותו, ואז הוא התהפך, והנאשם דרך לו על הבטן.
הנאשם נתן לו מכה, הוא הרגיש חושך, רצה לקום, והתהפך על השיח. הנאשם הפך אותו ו-3 פעמים הוא אמר לו "בן זונה" (שם, ש' 29-32).
לאחר שקיבל מכה – נפל על הבטן. לשאלה אם יודע שזו הפעם הראשונה שאומר זאת – ענה שלא יודע כמה פעמים, ואומר בדיוק מה שאמר.
במשטרה אמר את כל האמת (פרו' עמ' 12 ש' 1-6). בחקירתו הראשית אמר שנפל על הבטן. לא אמר שהנאשם הפך אותו. כשנפל, נפל לו הפלאפון, וגם על זה לא סיפר, כך הזעיק את המשטרה, חייג 100 ואמר "הורגים אותי, הורגים אותי, בואו מהר", ואז כשרצה לקום – הנאשם הפך אותו על שיח (שם, ש' 7-16).
לא אמר שהנאשם תפס אותו והפך אותו, אלא כשהתכוון לקום, הנאשם היה צמוד אליו עם הגוף והגוף שלו עצמו היה עם הגב על השיח, והנאשם דחף אותו. (שם,ש' 17-20).
לאחר שנפל, והנאשם דרך עליו ויצאה הצואה, ניסה לקום ולעמוד (שם, ש' 21-24).
כשנפל – צלצל למשטרה, הכול התרחש תוך 1-3 דקות, ואז הגיעה המשטרה והרימו אותו. הוא אמר "שוטר, באת להציל אותי".
אם רוב הדברים שאומר עכשיו נאמרים לראשונה ולא נאמרו בחקירה הראשית, ענה כי לא המשיך את החקירה כי כב' השופטת הפסיקה אותו (שם,ש' 25-32).
מכחיש ששוטר הרים אותו, אלא המשטרה ראתה אותו על הרצפה, והוא התרומם בעצמו. לא זוכר כמה שוטרים הגיעו למקום, 3 שוטרים (פרו' עמ' 13 ש' 1-6). השוטרים באו אליו, כשהיה ליד השיח, הוא קם, בא אליו שוטר, והוא סיפר לו מה שקרה, ושהנאשם הרביץ לו (שם, ש' 7-14). אמר לשוטר שהנאשם הרביץ לו עם מוט, ואמר שהוא לא יודע איפה המוט, אבל יחפש בשטח ויביא אותו.
הוא והשוטר חיפשו את המוט בשטח של הנאשם (שם, ש' 15-21).
לשטח של הנאשם אין גדר, לא ניתן להגדיר שטח של הנאשם או שטח של מנהל מקרקעי ישראל. זרקו את המוט, והוא חיפש ומצא אותו. מאשר שבעדותו הקודמת אמר ששרביט הוריד את המוט מידיו של הנאשם, וכן ששרביט אמר לו שהם זרקו את המוט 15 מטר. עכשיו נזכר בדברים אלה, לאחר 3 שנים הוא לא יכול לזכור מה היה (שם, ש' 22-29). לא ראה מי זרק את המוט. השוטר במקום אמר לו לצאת מהשטח, והוא אמר שלא יוצא בלי המוט. לבסוף כשהמוט היה בידיו – בא בנו הבכור של הנאשם, ודחף אותו לאחור כשהמוט בידיו (שם, ש' 32 ופרו' עמק 14 ש' 1-3). לשאלה מדוע אומר זאת לראשונה בבית משפט, ענה כי הוא אומר מה שהיה. לא יכול לומר כל פרט ופרט שהיה. ביום האירוע, בנו הגדול של הנאשם אסף דחף אותו ואמר לו "צא החוצה, צא החוצה" (שם, ש' 4-8).
השוטר שהיה במקום לא עשה לבנו של הנאשם כלום (שם, ש' 9-12). לשאלה האם המשטרה עמדה מהצד שעה שראתה בחור צעיר דוחף אדם מבוגר ולא עשתה כלום, ענה כי לא אמר את זה. הבן לא דחף אותו, אלא אמר שהבן בא מאחוריו, ואמר לו לצאת מהשטח, ותפס אותו מהגב עם היד שלו (שם, ש' 13-17). מאשר שבזמן זה המשטרה עמדה במקום. המשטרה לא הייתה צריכה לעצור את הבן בגלל זה, ולו היו עוצרים על כל פרט – היה עוצר את כל המשפחה של הנאשם באותו יום (שם, ש' 18-22).
לשאלה מתי לראשונה ראה את המוט בעיניו ענה כי אחרי שהוא זרק את המוט, הורידו לו את המוט, לא יודע מי. האחיין הוריד לנאשם את המוט. מתקן- לא האחיין, בעלה של האחיינית שרביט (שם, ש' 23-32). כשהיה עם הגב על השיח ראה את שרביט מוריד את המוט לנאשם. כשהנאשם דרך עליו וקילל אז שרביט תפס לו את היד, הוציא את המוט וזרק אותו, עכשיו הוא נזכר (פרו' עמ' 15 ש' 1-3).
מאשר שראה את שרביט מוציא את המוט מידי הנאשם וזורק אותו, לא יודע לאן, לשטח שלו. לא ראה איפה המוט נחת (שם, ש' 4-9).
הוא הרגיש, ולא ראה, שהוכה בחלק הברזל של המוט, ואם זה היה פלסטיק – הפציעה הייתה פחות חמורה. לשאלה על סמך מה אומר שהוכה בחלק של הברזל אם לא ראה, וגם במשטרה אמר שלא ראה, ענה כי לא כך אמר, אלא אמר שהרגיש מכה חזקה עם המוט, וזה לא יכול להיות מהפלסטיק.
הוא לא ראה בעיניו כי הנאשם הגיע מאחור (שם, ש' 10-21). לשאלה איך ידע איזה מוט להביא אם לא ראה במה הוכה – ענה כי אמר לשוטר במה שהוכה, הוא לא ראה במה הנאשם הרביץ לו, הוא הרגיש מכה (שם, ש' 22-31).
לשאלת בית המשפט כיצד ידע במה הנאשם הכה אותו – ענה כי הוא מכיר את השטח טוב מאוד, לפני שנאשם הפך לבעל הבית בו הוא עצמו סעד את אימו של הנאשם מהצהרים עד הערב. אין שום מוטות במקום, וזה המוט היחידי שהיה שם. הוא חיפש בסביבה של 20 מטרים מסביב למקום (פרו' עמ' 16 ש' 1-11), ובמהלך חיפושיו אחרי המוט השוטר היה אחריו, החיפושים לקחו 15-20 שניות, זה היה המוט היחיד, שאר השטח היה נקי. הוא מצא אותו ליד העצים של הגת.
ביתו של הנאשם נמצא במרחק של 15-20 מטרים מעצי הגת (שם, ש' 12-23), והוא מצא את המוט לפני השיחים.
לשאלה כיצד מסביר ששרביט בעדותו מעיד אחרת, ואומר כי נתן את המוט לאורנית, בתו של הנאשם, ושהוא שאל כל הזמן איפה המוט, אז שרביט אמר שזה כנראה ליד המחסנים בשטח של הנאשם, שרביט סירב להיכנס לשטח אז הוא נכנס ולקח את מוט הברזל – ענה כי שרביט לא אמר שהמוט ליד המחסנים אלא אמר שזרקו אותו 15 מטרים משם.
באותם רגעים שאדם מוכה ויש לו שלשול ששורף על הגוף שלו, והעסק חם, הוא לא יכול היה לראות, היה מבולבל מהמכה (שם, ש' 24-32).
לא זוכר אם אמר במשטרה שהשוטר שחיפש איתו את המוט אמר לו שזה לא עניין של המשטרה אלא של בית משפט, אבל מה שאמר במשטרה זה נכון (פרו' עמ' 17 ש' 7-13).
הנאשם אמר לו "אני אעשה לך פה קבר" לאחר שהרביץ לו, כשהיה על הגב, והנאשם דרך עליו ואמר לו "יא בן זונה".
מאשר שהוכה, נפל, דרכו לו על הבטן, ואז אוים (שם, ש' 14-21).
לשאלה כיצד מסביר ששרביט לא אומר דבר לגבי האיום, למרות שטוען כי
שרביט הגיע לאחר שהיה על הרצפה, ענה כי שרביט הגיע אחרי שהנאשם הרביץ לו, ושרביט יכול לציין מה שהוא רוצה. הוא אומר בדיוק מה שהיה (שם,ש' 22-27).
הוא הזמין את המשטרה, באותו רגע שהנאשם דרך עליו והיה על הרצפה (שם, ש' 28-31 ופרו' עמ' 18 ש' 1-2).
הזמין משטרה כשהיה על הרצפה, קם, והמשטרה הגיעה אחרי 3 דקות (שם, ש' 3-6).
לשאלה כיצד מסביר שקודם העיד כי המשטרה הגיעה כשהיה עדיין על הרצפה, ענה כי לא אמר שהיה על הרצפה, אלא הזמין משטרה וקם, וכשקם – המשטרה הייתה לידו. מאשר שהמשטרה ראתה אותו עומד (שם, ש' 7-12). היה על הרצפה על הגב כשהזמין משטרה, קם, ואז המשטרה באה.
כשהיה על הרצפה לאחר שהוכה לא זוכר מי עוד היה במקום. מאשר ששרביט היה (שם, ש' 13-26).
שרביט לא הזמין משטרה, אלא רק הוא עצמו.
הוא לא דיבר עם שרביט על התיק מרגע שהגיע לבית המשפט ועד לעדות, ורואה אותו אולי באירוע של המשפחה (שם, ש' 27-32). לא זוכר כמה זמן לא ראה את שרביט מאז, שרביט עזב את השטח של הקראוונים לפני יותר מחצי שנה, ולא ראה אותו מאז שהיה בעדות קודמת בבית המשפט ועד היום (פרו' עמ' 19 ש' 1-6).
הוא והנאשם מסוכסכים מאז שהנאשם פתח את הצוואה של אימו טרם הזמן. לא יודע למה שהנאשם יסתכסך איתו (שם, ש' 7-10).
מאשר שאמר בעדותו שהסכסוך נבע מכך שהנאשם קנה את הבית לא במחיר השוק. לשאלה האם נכון שהסכסוך החל משום שאמר למשפחת הנאשם ולאחיות כי הנאשם קנה את הבית בחצי ממחיר השוק, ענה כי לא מעניין אותו המחיר, הוא העיד כבר שאמו של הנאשם השאירה צוואה לפיה הנאשם היה צריך לרכוש את הבית, ואם לא יהיה לו כסף – אז אחיו הבא בתור אחריו, הוא לא יודע מה קרה שם, הנאשם קנה את הבית ב-340,000$ לאחר שהגיעו לעמק השווה. כשמכרו לנאשם את הבית הוא היה עם אשתו בלוס אנג'לס, וחזרו רק לאחר שהוא קנה את הבית. אשתו שלחה ייפוי כוח מחו"ל דרך הקונסוליה, כדי שהנאשם יוכל לקנות את הבית (שם, ש' 11-23). גילה שנאשם קנה את הבית במחיר זה לפני 3 שנים. מלוס אנג'לס ידע שהנאשם קנה את הבית, ולגבי המחיר – לא התערב בכל הסיפור (שם, ש' 24-27).
הוא כן התערב כשהנאשם שם בשטח את מיכלי הדלק, ולכן התלונן בעירייה, ששלחה לשם פקחים, והם גרמו לנאשם לפנות את המיכלים (שם, ש' 28-32).
מכחיש שסיפר במשטרה שקיבל את המכה בעקבות סיפור מיכלי הדלק, לא עשה זאת כנקמה בנאשם, אלא מטעמי ביטחון הילדים במקום (פרו' עמ' 20 ש' 3-7). מאשר כי סיפור מיכלי הדלק היה בנובמבר –דצמבר 07', לא זוכר מתי דיווח לעירייה על הנאשם. לא זוכר עם מי דיבר בעירייה, ולא זוכר תאריכים. לא זוכר אם לפני או אחרי אירוע ההכאה (שם, ש' 8-17).
לא יודע אם בסופו של דבר הרכוש של העירייה שהיה בידי הנאשם בשטח הוחזק על ידי הנאשם כדין. לשאלה למה התקשר לעירייה כשמדובר בבן משפחה שלו, ענה כי צלצל לעירייה כאזרח הגון (שם, ש' 18-26).
לשאלה איפה השטח של הנאשם על פי המפה שמוצגת לו, ענה כי לא יודע.
היה קראוון מחוץ לשטח הנאשם, ולידו זוכר שיש שיח גת (שם, ש' 27-32).
מכחיש כי שיח הגת היה בתוך שטח הנאשם, והיום הורידו את השיח וניקו את השטח שם (פרו' עמ' 21 ש' 1-4).
לאחר האירוע לא נהיה נכה פיזית אלא נפשית (שם, ש' 11-15). מאשר כי על פי חוות הדעת הרפואית בעניינו נכתב "ללא סימני חבלה" כי הוא היה עם מעיל. כשקיבל את המכה לבש מעיל עבה שספג את המכה, אחרת היה מת במקום. לא מעיל עור, לא זוכר ממה עשוי (שם, ש' 16-22), כמו המעיל בתמונה ת/2 של המוט (על פי הערת בית המשפט מדובר במעיל העשוי זמש דק למגע) (שם, ש' 23-27).
קודם לאירוע לא נטל כדורים פסיכיאטריים, ולא טופל אצל פסיכולוגים. מקרה זה זעזע את עולמו, ומאז הוא מטופל (שם, ש' 28-32 ופרו' עמ' 22 ש' 1-5).
כל המסמכים בבית מרוכזים בשביל תביעה אזרחית נגד הנאשם, ולא הביא אותם עימו היום כי מיהר (שם, ש' 7-9).
מאשר כי מאז ומתמיד השטח של הקראוונים היה של מנהל מקרקעי ישראל, והנאשם פולש. כשאימו של הנאשם הייתה בחיים לא יודע מי החליט כיצד להתנהל בשטח (שם, ש' 11-15). מאשר שרכש מאימו של הנאשם בחייה את השטח בו נמצא הגת. שיח הגת הזה לא היה של הנאשם, אלא של אימו. היו לה 40 עצים, חלק היו במקום, וחלק הם ביחד עם הנאשם הביאו ושתלו בשטח, לא רחוק ממקום בו קיבל את המכה (שם, ש' 12-24). לא יודע מי שתל את השיח.
מאשר שלא התווכח כשהשוטר במקום אמר לו שזה לא עניין משטרתי, כי באותה עת התבייש, והיה מבולבל מעוצמת המכה. לשוטר ששאל אותו אם רוצה אמבולנס – ענה בשלילה, כי לא רצה לשמוע את הסירנה שתעלה זיכרונות ממלחמות שעבר עם פצועים והרוגים (שם, ש' 25-32).
לשאלה אם השוטרים רצו להזמין לו אמבולנס מדוע הם עזבו את המקום מבלי לעכב או לחקור את הנאשם, ענה כי שמע שכשאמרו לנאשם "תעלה לניידת" ענה הנאשם שהוא אדם דתי ולא נוסע בשבת, והקצין משטרה אמר שיעזבו את הנאשם עד למוצאי שבת.
בינתיים הנאשם שלח לפניו את הילדים שלו להתלונן בשמו עליו במשטרה (פרו' עמ' 23 ש' 1-4).
דברים אלה הוא לא אומר על פי השמועות, לא שמע את השוטר אומר (שם, ש' 7).
את התמונה ת/2 צילם למחרת האירוע. לא זוכר מתי הביא אותה למשטרה, חושב שבתלונה השנייה, כי את הראשונה סגרו, ועל כך הגיש ערר (שם, ש' 8-12). לא יודע מתי שרביט ראה את התמונה לראשונה, שרביט לא היה מעורב באף אחת מהתמונות, רק הוא ואשתו (שם, ש' 13-17).
לא יודע אם שרביט היה לידו כשמצא את המוט עם השוטרים, היה מבולבל, ולא יודע מה היה מסביבו. אשתו לא הגיעה כי היא לא נוסעת בשבת (שם, ש' 18-22). אשתו שהגיעה למחרת האירוע לשטח הקראוונים לבקר את אחותה בת שבע ביום ראשון בשעה 15:00, ראתה שהנאשם חזר מהעירייה עם הטרקטור שלו, פנתה אליו ואמרה לו שרצה להשאיר אותה אלמנה עם ארבעה ילדים (שם, ש' 23-28). הוא הגיע לשם לבד עם רכבו, ואחר כך הצטרף אליו גיסו שנפטר לפני 3 חודשים (שם, ש' 29-32).
שרביט לא היה לידו כשהבן של הנאשם דחף אותו ואמר לו לצאת החוצה מהשטח, שוטר היה לידו (פרו' עמ' 24 ש' 9-12).
לא יודע מתי שרביט עזב את השטח. כשהוא יצא מהשטח – גיסו משה צנעני ז"ל לקח אותו ברכב לבית החולים (שם, ש' 13-15). זוכר שהאירוע היה בשעה 15:00 ונסע ישר מהשטח לבית החולים. לשאלה איך אם כן הגיע לבית החולים רק בשעה 17:00, ענה כי כל האירוע לקח זמן. לא יודע כמה זמן, הגיע לבית חולים וזהו (שם, ש' 16-23).
לשאלה מה קטף אם גת צומח רק בקיץ, ענה כי היו ניצנים ועלים קטנים שצומחים בתחתית השיח, ואפשר ללעוס אותם. בסך הכול היו בידו 5-6 ניצנים, בגלל זה הנאשם רצה להרוג אותו (שם, ש' 24-31).
בחקירה חוזרת
העיד כי לא יודע מתי נסגרה התלונה הראשונה בתיק, לא זוכר מתי הגיש ערר על הסגירה, זה היה אחרי שקיבל מכתב מהמשטרה שאין עניין לציבור, ואז הבן שלו טיפל בזה (פרו' עמ' 25 ש' 2-6). התאריך המופיע על גבי אישור הפקס של המכתב ששלח הינו 18.3.08, בעקבותיו נפתח התיק, והוא זומן להודעה נוספת ביום 7.4.08 (שם, ש' 7-10).
הנאשם דרך לו על הבטן לאחר שנפל ורצה לקום, כשהפנים שלו היו לכיוון מזרח. בשלב זה לא זוכר היכן המוט. לשאלה מה קרה בין השלב בו הוכה לשלב בו נזרק המוט – ענה כי רק שאל היכן המוט, שרביט או השוטרים לא אמרו לו שזה 15 מטרים משם (שם, ש' 11-19).
השפעות הכדורים שהוא לוקח מרגיעים אותו ומאפשרים לו לישון בלילה. לא יודע מה התופעות השליליות שלהם (שם, ש' 20-29).
(3) ע"ת/3- יצחק שרביט
-הינו דודה של אשת הנאשם, והמתלונן הינו בעלה של דודתה של אשתו.
הוא מכונה ז'קי (פרו' עמ' 26 ש' 5-12).
בעת האירוע בחודש פברואר 2008 גר בגני צבי בהוד השרון בתוך המתחם. מזה 8 חודשים גר באבני חפץ בשומרון, ומתראה עם המתלונן בשמחות ולוויות (שם, ש' 13-17).
המתלונן נהג להגיע לבקר בשטח באמצע השבוע כי בתו גרה שם. לאחר שהסבתא נפטרה נהג להגיע פעם בשבוע ובסופי שבוע.
עם הנאשם הוא לא מתראה כלל, אפילו לא לוויות. בפעם האחרונה שראה את הנאשם היה בשבעה או בלוויה של חמו, לא זוכר, המשפחה מפוצלת. אין סכסוך אישי בינו לבין הנאשם (שם, ש' 18-25).
האירוע היה בשבת, הם ישבו אצל דודתה של אשתו, אחות הנאשם, והמתלונן הגיע לשם לאחר שביקר אצל בתו. המתלונן נכנס לחצר, שאל מה העניינים, אמר כמה מילים, והתחיל ללכת לכיוון הקראוון שלהם שהיה אז באותו מתחם. המתחם היה מחולק לשניים- החלק ששייך לנאשם זה הבית, והחלקה שצמודה לחלק האחורי של הבית זה מתחם של 4 קראוונים ושם גרו הם, אחות הנאשם והאחיינים (שם, ש' 26-31).
המתלונן החל ללכת לכיוון הקראוון שלהם, לכיוון קצה השטח, והם ראו את הנאשם יוצא בריצה מהבית (פרו' עמ' 27 ש' 1-2).
המתלונן תמיד היה מתהלך בשטח עוד כשהסבתא הייתה בחיים והיה להם עסקים עם הגת, המתלונן היה קונה ממנה את השטח או שוכר ממנה.
באותו יום הלך המתלונן לכיוון עצי הגת כדי לקטוף ממנו
(שם, ש' 3-6). רובו המוחלט של השטח ועצי הגת שייכים לנאשם, אך הם שתולים בצורה לא מסודרת, ישנם 2 עצים שעל פניו לא שייכים לנאשם, הם לא מטופלים ולא מושקים, בעוד שהעצים של הנאשם מכוסחים בגובה אחיד כולם (שם, ש' 7-11). יש עמוד טלפון בשטח ממנו ועד דופן המחסנים זה גבול שטחו של הנאשם, ועושה רושם שהעצים הללו מחוץ לשטחו. כולם ידוע זאת בלי אסמכתא. לא היה שם גת, אז לא הייתה סיבה להתווכח על עצים אלו (שם, ש' 12-15).
הם ראו את הנאשם יוצא בריצה מהבית דרומה, לכיוון עצי הגת, אז הם אמרו "עכשיו יהיה בלגן". מישהו אמר שבטח הם יתחילו להתווכח עוד הפעם. הוא קם בקצב שלו והלך לכיוון הקראוון שלו, ואז שמע את המתלונן צועק צעקה כאילו נפל.
הוא הגיע למקום, וראה את הנאשם מושך אחורנית את החפץ של המכה, הברזל. רק כשהתקרב ראה שהמתלונן שוכב על הרצפה (שם, ש' 16-25). לנאשם היה מוט ביד, חשב בהתחלה שזה ברזל, אבל זה היה פלסטיק עם ברזלים בקצה. הוא משך את החפץ אליו, נראה כאילו בסוף תנועה. נראה מלחיץ (שם, ש' 26-29).
לשאלת בית המשפט האם ראה את המתלונן כשראה את הנאשם עם המוט, ענה כי רק כשעבר את הסיבוב ראה את הנאשם מעל המתלונן.
הנאשם עמד והמתלונן שכב על הרצפה. לא היה ביניהם מגע, רק כשהמתלונן ניסה לקום היה בניהם מגע. המתלונן ניסה לקום, והנאשם דחף אותו עם הרגל (שם, ש' 30-32). המתלונן שכב על הרצפה, דיקט, והפנים שלו היו לכיוון מעלה ואחורה, אז הוא ניסה להתרומם והנאשם דחף אותו בחזרה. המתלונן אמר לנאשם "אני אתבע אותך", "אני אראה לך מה זה, אתה תוקף אותי מאחורה, אתה חושב שאתה גבר"
(פרו' עמ' 28 ש' 1-3).
אחרי זה הוא תפס לנאשם את המוט, הנאשם תפס את המוט בכוח בשתי ידיים ולא רצה לוותר עליו, אבל הוא תפס לו אותו כי פחד שייתן עוד מכות למתלונן. הנאשם לא נתן למתלונן לקום, דחף אותו עם הרגל, לא יודע איפה, כי בעיקר התעסק עם המוט. לבסוף הוא סובב את המוט ושיחרר אותו מידי הנאשם, ובדיוק בתו של הנאשם הגיעה – אז הוא נתן לה את המוט, ונשאר לעמוד שם כדי שהאירוע לא ייגמר אחרת (שם, ש' 4-9).
לא יודע מה קרה לאחר מכן עם המוט. המתלונן התרומם, והם ראו שהוא איבד שליטה על הסוגרים שלו. לקחו אותו משם, והמוט נשאר אצל הנאשם או בתו. אחרי זה חושב שהמתלונן שאל אותו היכן המוט וענה לו שאינו יודע, בטח בחצר הנאשם או אצל בתו (שם, ש' 10-14). המתלונן הלך לאחר מכן לקחת את המוט. הוא בטח ראה אותו כששכב על הגב ראה מה הנאשם אחז.
לא יודע מהיכן המתלונן לקח את המוט, הבין שמצא אותו בשיחים בשטח הנאשם לפי מה ששמע, לא ראה (שם, ש ' 15-20). המתלונן אמר שרוצה להציג את המוט במשטרה.
למיטב ידיעתו המתלונן חטף מכה בעורף,
חושב שבצד ימין כי ראו חבלה עם קצת דם. ראה שהמתלונן הרטיב את עצמו וקצת מעבר, ולקחו אותו לבית החולים (שם, ש' 21-26).
תיאר את המוט מפלסטיק לבן שבשני קצותיו יש הברגה אליה מחובר בקצה פיצול של מתכת בצורת
t
ומשני הקצוות מורכב ברז (שם, ש' 27-29).
לשאלה האם זוכר אלו תמונות הוצגו בפני
ו בעדותו במשטרה, ענה כי זוכר את המוט פחות או יותר, הייתה ידית לברז אדומה או ירוקה. ת/2 זה המוט (שם, ש' 30-32).
לשאלה מה הוא ידוע לגבי מערכת היחסים בין המתלונן לנאשם באותה תקופה – ענה כי 5 דקות לפני התקיפה הם היו חברים, אחרי שהסבתא נפטרה והתחילה חלוקת הרכוש – היחסים נעכרו (פרו' עמ' 29 ש' 1-5). חושב שהרקע לסכסוך היה למחיר רכישת הבית. היה עוד קטע שהמתלונן התקשר לעירייה לגבי מיכל סולר של הנאשם ופקחים באו לקחת אותו מהחצר (שם, ש' 6-11).
בחקירה נגדית
אישר כי לא ראה בפועל את המכה עצמה. לשאלה למה במשטרה אמר שראה את המכה ענה כי ראה את הסוף של התנועה, ואת התוצאה שהמתלונן על הרצפה. מאשר שהגיע כשהמתלונן היה על הרצפה. מסכים שאם הייתה מכה – היא הייתה כשהמתלונן היה בעמידה ולא בשכיבה. את המכה עצמה לא ראה. מה שאמר במשטרה זו סמנטיקה, וראה את סוף התנועה (שם, ש' 14-25).
הנאשם משך את המוט אליו כביכול לאחר המכה (הדגים באמצעות מטריה מלמטה למעלה - שם, ש' 26-30). את המתלונן ראה רק לאחר שהתקרב, את התנועה ראה מעל לרכב. את המתלונן לא ראה עומד בשום שלב, בקטע של הצעקה כבר יכול היה לראות, אך היו שם המון עצים והיה לו קו ראייה רק לנאשם (פרו' עמ' 30 ש' 1-3).
לשאלת בית המשפט כשראה את הנאשם עם המוט האם ידע כי גם המתלונן שם – ענה בחיוב. הוא לא הוא הזמין את המשטרה, כי הייתה שבת, ולא יודע מתי המשטרה הגיעה, נראה לו שאחרי האירוע (שם, ש' 4-9).
מאשר שנתן את המוט לאורנית, אורנית לא הייתה שם לפניו, הוא היה מימינו של הנאשם, ואורנית הגיעה מאחורי המחסנים, ואמרה לנאשם "אבא תעזוב" (שם, ש' 10-14). הוא לא ראה מה עשתה עם המוט. הוא לא אמר למתלונן שזרק את המוט 15 מטרים. יכול להיות שהמתלונן מצא את המוט במרחק 15 מטרים, והוא התעסק בלעזור למתלונן לקום (שם, ש' 15-23). כשהמתלונן שאל אותו היכן המוט אמר לו שכנראה אצל הנאשם או אצל בתו. הוא לא ראה איפה המתלונן מצא את המוט, נראה לו שבשטח של הנאשם, כי את השטח שלהם ראה, והמתלונן לא היה שם (שם, ש' 24-32).
חושב שזומן למשטרה, לא הלך ביוזמתו, לא סביר שילך מרצונו הטוב, חושב שהתקשרה אליו החוקרת. בטוח דיברו איתו טלפונית (פרו' עמ' 31 ש' 1-5). לא זוכר מי התקשר, בטוח לא המתלונן.
בשטח דיבר עם השוטרים כי הגיע ראשון לאירוע, אבל לא זוכר מה נשאל (שם, ש' 6-10). זכור לו שהשוטרים אמרו שזה עניין משפחתי, לא חושב שעצרו את הנאשם באותו רגע (שם, ש' 11-17).
כשגרו בקראוון קיבלו אספקת חשמל ומים מהשיבר הראשי, לפני הנאשם. כשהנאשם קנה את השטח התבקשו לנתק כעבור שבוע. זה לא רלוונטי אם ניתקו ביוזמתם או נותקו, כי שילמו כסף לקבלן שעשה עבודות תשתית לקרוואן, והוא התקין שיבר. הנאשם סגר את שיבר המים ואמר להם שיעבירו את זה מיד – או שיסגור את המים (שם, ש' 18-26). לשאלה האם נכון שקיבלו בקשה להתנתק מהחשמל והמים כשהמנוחה עוד הייתה בחיים וגם לאחר פטירתה והם לא עשו זאת בזמן – ענה כי לא עשו זאת מסיבות טכניות. באותה עת אשתו הייתה כמה ימים לאחר לידה (שם, ש' 27-31). סגרו את השיבר כדי לגרור יציאה שלהם מהבית. הנאשם הרוויח ממחירים שקיבל על המים ואף אחד לא דיבר, הנאשם רצה להעביר, אז הם העבירו (פרו' עמ' 32 ש' 1-4). שילמו גם כשהמנוחה הייתה בחיים, היה להם מונה נפרד למים וחשמל בכל אחד מהקראוונים, וכל אחד שילם (שם, ש' 5-6).
כשישבו אצל אחות הנאשם, בת שבע, היו גם אשתו, לא זוכר אם הדסה הייתה, לא זוכר אם אשתו של המתלונן הייתה, חושב שהגיעה יותר מאוחר.
לשאלה האם רק הוא יצא החוצה ענה כי כולם הלכו בקצב שלהם, והוא מיהר (שם, ש' 7-15). הם הגיעו אחרי שהמתלונן קם והתחיל לצעוק.
הנאשם מנע מהמתלונן לקום עם הרגל, דחף אותו עם הרגל.
לשאלה מדוע אמר במשטרה כי כשהמתלונן רצה לקום הנאשם דחף אותו "שוב", ענה כי זה אחרי שהמתלונן כבר היה על הרצפה, אז בעיניו זה "שוב", לפי ההיגיון המתלונן לא נפל ונחבל לבד (שם, ש' 16-23). עובדה שהמתלונן היה על הרצפה והייתה לו חבלה בצוואר.
לשאלה כיצד למתלונן שנבדק באותו יום בבית חולים לא הייתה כל אינדיקציה לחבלה או שריטה, ענה כי היה שם משהו (שם, ש' 24-30). הוא לא רופא. אמנם הגיוני כי אם הייתה חבלה היא לא נעלמה, אבל הוא ראה סימן על המתלונן (פרו' עמ' 33 ש' 1-6).
לשאלה מדוע לא ציין במשטרה שראה סימן, ענה כי זה שאלות ותשובות במשטרה, ואמרו לו לספר מה שראה. לשאלה האם יודע כי גם המתלונן לא טען שיש לו חבלה – ענה כי היה לו משהו בצוואר. לשאלה האם יכול לומר באם הסימן בצוואר היה למתלונן לפני האירוע, ענה כי אם היה רופא – היה יכול לומר זאת (שם, ש' 7-12).
לא זוכר באיזה שלב הוצגו לו התמונות במשטרה, חושב שזה היה בסוף החקירה כדי לאשש אם הוא זוכר את מראה המוט. לשאלה האם תיאר את מראה מוט תוך כדי צפייה בתמונות ענה כי זוכר את מראה המוט ללא קשר לתמונות. לא זוכר כלל את תמונת המוט בחקירה (שם, ש' 13-20).
לא נפגש עם המתלונן מאז ההלוויה של חמו לפני 5 חודשים, אך לפני זה המתלונן היה אצל חמותו. לשאלה האם המתלונן משקר בכך שהעיד כי לא ראה אותו לאחר האירוע, ענה כי לא ישבו אף פעם, נפגשו פעם אחת אצל חמותו, ומאז שעברו לשומרון – כמעט שלא. כשנפגשו – לא דיברו עם האירוע, המתלונן דיבר על הבת שלו וצרותיו הפרטיות (שם, ש' 21-29).
לשאלה האם יכול בוודאות לומר אם שיח הגת המדובר היה בשטח של הנאשם ענה כי הכול לכאורה נראה לעין, כולם ידעו (שם, ש' 30-31).
אם אורנית אומרת שמעולם לא נתן לה מוט, היא לא זוכרת (פרו' עמ' 34 ש' 4-5).
לא ראה את הנאשם דורך על בטנו של המתלונן, ומאשר שצרכיו של המתלונן היו לאחר שקם מהרצפה.
לא שמע שהנאשם איים "אני אעשה לך פה קבר" (שם, ש' 6-11).
4.
כן הוגשו:
ת/3-מוט עשוי פלסטיק
(במשמורת המשטרה)
ת/4-תעודה רפואית של המתלונן מחדר מיון מיום 9.2.08 שעה 17:01
בן 66, לדבריו הותקף, נחבל בגב עליון ללא חבלה, חום, ללא איבוד הכרה, במצב כללי טוב, רגישות בגב עליון, ללא סימני חבלה, שאר הבדיקה תקינה.
משתחרר בתאריך 9.2.08 שעה 18:20.
הערכה ודיווח סיעודי: סיבת הפניה – תקיפה גופנית. נחבל בשכמות, בחזה. חש סחרחורת.
רישום רופא אורטופד: מישהו נתן מכה על ידי צינור ברזל על הצוואר, נפל, איבד הכרה לשניות, וירד שלשול. כאבים במישוש בצוואר. הגבלה בתנועות הצוואר, אין סימנים נוירולוגים, כאבים במישוש שרירים טרפזים דו צדדי. אין שברים.
ת/5-פרוטוקול דיון בבש"א 1469/08 , מיום 11.2.08, במעמד צד אחד, בבית משפט השלום בכפר סבא בבקשה לצו הגנה
פרוטוקול:
בקשת הנאשם לצו הגנה כנגד המתלונן ואשתו על כי המתלונן מטריד אותו כל הזמן, הבנות של האחיות גרות לידם. המתלונן עוקב אחרי הרכב שלו, בטלפון, מתקשר מאוחר בלילה.
היה חוזה למכירת
הבית, לפי צוואת האימא שנתנה לו זכות ראשונים, רכש את הבית. אחותו, אשת המתלונן, אמרה שהיא יותר גדולה והיא רוצה לקנות את הבית. המתלונן נכנס לשטח שלו, לקח לו עלי גת מהשטח, ביום שישי היה פיצוץ. שאל למה נכנס, דחפו אחד את השני, מבקש מבית משפט להרחיק את המתלונן מהשטח שלו.
החלטת בית המשפט: לא ניתן צו הגנה במעמד צד אחד, נקבע לדיון במעמד שני הצדדים.
ת/5א-פרוטוקול דיון בבש"א 1469/08, מיום 17.2.08, במעמד שני הצדדים בבית משפט השלום בכפר סבא
עדות הנאשם
: ההטרדות החלו כשהחליט לקנות את הבית, המתלונן לא עזב אותו, התחיל עם טלפונים, זה נמשך החל מ-2006. המתלונן מקלל ומאיים, מטריד אותו בעבודה, אמר לבוסים שלו שגנב, מטריד את הבן שלו ואת חמותו עד שהגישו נגדו תלונה.
ב-9.2.08 זה החמיר, המתלונן נכנס לשטחו וקטף גת בשבת. למחרת אחותו, אשת המתלונן, והמתלונן עשו לו מארב, אחותו נתנה לו מכה בראש, שניהם הלכו לבית חולים. ביקש מהמתלונן שיצא מהשטח שלו, לא הרים עליו יד, בא לדחוף את המתלונן שיצא משטחו והמתלונן הלך אחורה ונפל על השיחים של הגת.
כל השריטות שיש לו זה משיחי הגת היבשים והקוצניים. מבקש הגנה והרחקת המתלונן.
עדות המתלונן
: אשתו והאחיות עזרו לנאשם לקנות את הבית בחצי מחיר על סמך צוואה של האימא. עד היום לא רשם בטאבו. אין סימון או גידור לשטח של הנאשם. לא נגע בגת של הנאשם. גת יש רק בקיץ ולא בחורף.
הנאשם חיפש אותו בגלל שפנה לעירייה בנוגע לפינוי מיכל דלק ששם הנאשם בשטח ללא רשות.
ביום שבת, 9.2.08, הלך לשטח בין הקרוואנים שלא שייך לנאשם והתכופף לעץ, הנאשם בא מאחוריו והרביץ לו עם מוט, איבד הכרה ל-20 שניות. הנאשם צעק וקילל. ירד לו שלשול, יש לו כוויות דרגה 3, משם הלך לבית חולים. משם הלך למשטרה להתלונן והתברר כשהיה בבית חולים נאשם שלח את הבן שלו שיתלונן עליו קודם במשטרה.
עדות אשת המתלונן
: הנאשם הוא אחיה הקטן, השטח הוא של כלל המשפחה, לא יוציא אותה משם ולא ינשל אותה. המתלונן עשה צרות במשפחה ועכשיו רוצים לגדר את השטח. מאז שהאימא נפטרה לא נכנסו אליו לחצר. מדובר בדונם אדמה, יש עוד 2 דונם עליהם יש 4 קראוונים של הילדים והנכדים.
עץ הגת היחיד שישנו הוא בשטח של המתלונן. המתלונן מחפש את הנאשם וזה מכוער.
החלטה
: בהתאם להסכמת הצדדים הוחלט על הרחקת הצדדים אלו מאלו.
ת/6- שרטוט המתלונן את זירת האירוע
ת/7-תלונת הנאשם במשטרה מיום 10.2.08 שעה 15:49
גר ברחוב יורדי הים 27 בגני צב בהוד השרון, ורוצה להתלונן נגד אחותו אהובה בן הרוש, הגרה בדרך רמתיים בהוד השרון, על כך שהיום בשעה 14:30 כשהגיע לחצר הבית שלו והחנה את הטרקטור, אהובה הייתה בחצר. הוא ירד מהטרקטור ואהובה צעקה לו "יא רוצח, יא רוצח". הוא סגר את דלת הטרקטור והיא נתנה לו מכה בכתף ובעורף. הוא לא ענה לה, נכנס הביתה, והגיע להגיש תלונה. אין לו סימנים, ובינתיים לא זקוק לטיפול רפואי.
רוצה להתלונן גם על בעלה, שמטריד אותו בטלפון, לפעמים מתקשר עד השעה 03:00 לפנות בוקר מחסוי, ולא משמיע קול. לפני ארבעה חודשים היה מתקשר מחסוי ומאיים "תראה מה יהיה הסוף שלך" ומקלל. לפני חודשיים הפסיק כי לא ענה לו יותר.
לפני שבוע ביום חמישי בשעה 16:00 בערך נסע אחריו לכל מקום, ועקב אחריו כדי להציק לו. היום התקשר לראש האגף שלו בעבודה, הוא עובד בעיריית הוד השרון כמנהל פארק, ולכלך עליו, אמר שהוא גנב כלים וצינורות.
אתמול נכנס לחצר שלו בבית וקטף גת ללא רשות, אמר לו שיצא מהחצר, אך סירב לצאת. הוא דחף אותו שיצא ואז הוא נפל אחורה על השיחים של הגת. הוא התקשר למשטרה והזמין ניידת למקום. לא יודע אם הגיש תלונה.
אחרי שהניידת הלכה הבן שלו אדם, הגיע למשטרה והגיש תלונה כנגדו. הרקע לסכסוך הוא שאימא שלו ז"ל רשמה בצוואה שהוא יקנה את הבית שלה, ויפצה את יתר האחים. הוא קנה את הבית, כל האחים חתמו בפני
עו"ד שהם מסכימים, ועכשיו הבית נמצא בטיפול העו"ד להעברתו על שמו בטאבו. הבית כולל דונם אדמה.
אהובה ובעלה כנראה כועסים שקנה את הבית, ולכן מציקים לו.
5.
על עדי ההגנה נמנו:
(1) ע"ה/1- אהרון גדסי
- הנאשם
(עמ' 36-43 לפרוטוקול)
(2) ע"ה/2- אורנית גדסי-בתו של הנאשם
(עמ' 44-47 לפרוטוקול)
(3) ע"ה/3-מר חלאד עאזם
(עמ' 49-52 לפרוטוקול)
(1) ע"ה/1- אהרון גדסי
- הנאשם
- על פי עדותו ביום 9.2.08 יצא מבית הכנסת לעשות סעודה שלישית, יצא להאכיל את העופות בחוץ, וראה את המתלונן קוטף גת בשטח שלו. הוא צעק למתלונן מהמרפסת "צא מהשטח שלי, בבקשה צא מהשטח שלי, אין לך מה לעשות, כולכם קיבלתם את הכסף שלכם צא מהשטח שלי" (פרו' עמ' 36 ש' 3-8), הגיע למתלונן, דחף אותו בעדינות בידיים שיצא מהשטח, המתלונן התנגד, כשביד אחת היה לו גת וביד השנייה דחף, במעין אינסטינקט קפץ אחורה כדי שלא ידחפו אותו, וכך הוא נפל על שיחי הגת הגזומים (שם, ש' 8-10).
בתו
אורנית, יצאה מאחורי הבית, תפסה אותו ביד, ואמרה לו "אבא, בוא נלך הביתה" כשיצא בחזרה הגיע שרביט ונכנס מהשטח שלו אל השטח שלהם, ואמר לו שאין לו מה לדאוג, הוא יוציא את המתלונן מהשטח, והלכו הביתה (שם, ש' 11-14).
לפני שהמתלונן נפל - הוא צעק "הוא הורג אותי, הוא הורג אותי" בשביל שהשכנים מהצד השני ישמעו. לאחר מכן הבת שלו לקחה אותו, והלך הביתה. המתלונן התקשר למשטרה, באה המשטרה, המתלונן דיבר איתם וחיפש משהו שהיה לו ביד. לא היה לו כלום ביד, ומוכן
להיבדק במכונת אמת. המתלונן מצא ברזלים ליד הבית שלו ואמר לשוטר שזה מה שהחזיק ביד כביכול (שם, ש' 15-23). כשהמתלונן מצא את הברזלים נכח בשטח השוטר, והוא ישב במרפסת עם אשתו ושתי הבנות שלו, 30-40 ס"מ משם. לא זוכר אם שרביט היה (שם, ש' 24-28).
לפני שקנה את הבית מערכת היחסים בינו למתלונן הייתה כמו של אחים, ונהגו לאכול אחד אצל השני, אבל מאז שהחליט לקנות את הבית – כולם התמרדו נגדו.
זו הייתה צוואה של אימו, אחיו היה אפוטרופוס מטעם המדינה, והוא ריכז את כל האחים ואמר להם שהנאשם רוצה לקנות את הבית (שם, ש' 29-32). כדי לקנות את בית
האם מכר שני בתים שהיו בבעלותו, וילדיו לקחו הלוואה. הכסף הופקד בחשבון נאמנות אצל עו"ד, וכל אחד מהאחים בא ולקח את חלקו (פרו' עמ' 37 ש' 1-2).
המתלונן ואשתו רצו לקנות את הבית בשביל בנם מארה"ב, ולכן לא ויתרו, הם אמרו לאח האפוטרופוס שהאימא רצתה שהם או הנאשם יקנו את הבית. משם התחיל הסכסוך המשפחתי, לאחר שהמתלונן המריד את 4 האחיות כנגדו (שם, ש' 3-6). המתלונן היה מצלצל אליו בשעה 2 בלילה, ומקלל. פעם ישב עם חבר ששמע את זה, לקח את הטלפון ושאל
את המתלונן למה הוא מקלל, המתלונן ענה לו "גם אתה נגדי" וסגר (שם, ש' 7-10). המתלונן רדף אחריו עם הרכב, רב וקילל את האימא, רק בגלל שהם קנו את הבית (שם, ש' 11-13).
בשנת 2008, בתקופה של האירוע, שרביט קיבל הודעות לשלם חשמל, ודחה זאת כל הזמן. שרביט שילם כסף ובאו מחברת חשמל ועשו לו גישה נפרדת. עד אז שרביט היה מחובר לבית של האימא שלו (שם, ש' 14-17).
לשאלת בית המשפט היכן גר לפני שגר במתחם הקרוואנים ענה כי גר בגיורא, קנה את הבית של השכנה, חיבר עם הבית שהיה לו, וכך היה בית גדול לארבעה ילדים (שם, ש' 18-19).
לבסוף הם סגרו לשרביט את המים ופירקו את החשמל, נתנו לו ארכה של שבועיים והוא לא סידר, עד שהבת של הנאשם, אלינור כעסה, והחליטה לנתק. הניתוק היה לפני האירוע (שם, ש' 20-23).
היה מתח בינם לבין שרביט. ניתקו את החשמל והמים בדיוק כשאשתו של שרביט חזרה מבית חולים, שרביט צעק והשתולל, והיה מלא שנאה כלפיהם. שרביט הוא החתן של אחותו, והם 4 נגד הנאשם ומשפחתו. שרביט עשה סכסוך גדול במשפחה (שם, ש' 24-26).
לגבי טענת המתלונן לפיה הכה אותו במוט, ענה כי לא היה מוט בידי אף אחד מהם. יש לו מוטות רבים כאלו בביתו. המתלונן לקח את אחד מהברזלים שליד המחסן, ואמר לשוטר שזה זה.
הוא לא הרביץ למתלונן, רק נתן לו דחיפה קלה, והמתלונן הלך אחורה ונפל על הגב על שיח הגת (שם, ש' 27-30). הוא לא איים על המתלונן ולא קילל אותו. רק צעק לו מהשטח שלו, כי אז הוא עוד כיבד אותו (פרו' עמ' 38 ש' 1-4).
לגבי עדותו של שרביט, לפיה טען שהוציא מידיו את המוט, העיד כי זו עדות נקמה. שרביט רצה להתנקם בו בגלל שסגר לו את המים והחשמל כשאשתו חזרה מבית חולים לאחר לידה. מצטער שלא ידע שהיא ילדה. בגלל זה שרביט שונא אותו. לא היו אומרים שלום זה לזה, אבל היו מסתדרים (שם, ש' 5-8). הוא לא דרך על המתלונן ולא הכה אותו, רק עם הידיים, אמר למתלונן 20 פעם שייצא מהשטח שלו (שם, ש' 9-11).
לאחר שהמתלונן נפל, הבת שלו לקחה אותו מהשטח, וכשיצאו מהגת – הגיע שרביט.
למשטרה הגיע למחרת, לאחר שחזר מהעבודה, החנה את הטרקטור מתחת לעצים, ואז באה אחותו עם המתלונן, ואמרה לו "יא חתיכת רוצח, יא מניאק" נתנה לו צ'פחה על הצוואר, והוא נכנס הביתה בלי לומר מילה. אחר כך הגיש תלונה על אחותו ועל המתלונן. לא רצה ללבות את העניין, אבל פה כלו כל הקיצים (שם, ש' 12-22).
לאחר מכן הודיעה לו המשטרה שסגרו את התלונות שלו מחוסר עניין לציבור ואחר כך הודיעו לו שיש נגדו כתב אישום. את התלונה שלו הגיש בכפר סבא, ונחקר פעם שנייה בהוד השרון (שם, ש' 23-28).
כל הגת בשטח של אימא שלו, ששתלה את הגת והוא גידל אותו. המתלונן שכר מאימו את הגת, וידע שרק בשטח הזה יש גת (שם, ש' 29-31).
לשאלה איך דחף את מתלונן וכמה כוח הפעיל, ענה כי המתלונן עמד והוא אמר לו לצאת מהשטח עם הידיים, והמתלונן באינסטינקט ליפול אחורה, הלך אחורה, ונפל לאחור (פרו' עמ' 39 ש' 1-4).
בחקירה נגדית
העיד כי באותו זמן השטח שלו לא היה מגודר, אך אישר כי לפי התצ"א יכול לומר בדיוק את מיקומם של עצי הגת (שם, ש' 7-10). הפנה לחלקה השמאלי התחתון של המפה, והעיד כי היו שם 3-4 שיחים לא גזומים של גת, וכל שאר השיחים היו גזומים.
העץ הקרוב ביותר למקום האירוע הינו עץ אגוזים. עץ הפקאנים רחוק משיחי הגת.
סימן על התצ"א את המיקום בו ראה את מתלונן קוטף גת – הוא עמד במרפסת וראה את המתלונן עומד ליד הגת עם הפנים לכיוון השיח, וקוטף, אז צעק לו (שם, ש' 11-21): "תצא מהשטח שלי, אל תגנוב גת, תצא מהשטח שלי". הוא לא קילל כי כיבד אותו.
כל פעם המתלונן לקח ממנו גת, אבל הוא לא תפס אותו, והפעם תפס אותו (שם, ש' 22-27). טביעות האצבע היו לכיוון שרביט אבל שרביט לא מחזן גת אלא רק המתלונן. לא שמח שתפס את הגנב, כי עכשיו הם בסכסוך בגלל זה (שם, ש' 28-32).
הוא צעק על המתלונן כל הדרך מהמרפסת, וכשהגיע אליו – המתלונן אמר לו "לא, אני רוצה גת". הייתה למתלונן חפיסה קטנה ביד של גת. הוא קרע לו את הגת הקטוף, כדי שהמתלונן לא ייהנה ממנו (פרו' עמ' 40 ש' 1-7). המתלונן לא התייחס לכך שאמר לו מהמרפסת שיצא מהשטח, הוא תפס למתלונן את הגת מהיד, כי המתלונן קטף אותו בשבת (שם, ש' 8-12), וקרע כמה עלים מהגת, לפני שדחף את המתלונן.
לשאלה איך מסתדרת גרסתו עם העובדה לפיה העיד שהמתלונן החזיק את הגת ביד אחת וביד השנייה דחף אותו גם כן, ענה כי המתלונן תפס את הגת והגן על עצמו עם הידיים כשדחף אותו (שם, ש' 13-19).
כשהגיע למתלונן - אמר לו שיצא מהשטח, לא ביקש את הגת, אלא חטף לו אותו מהיד, והמתלונן הגן על עצמו.
הוא דחף את המתלונן עם שתי הידיים (שם, ש' 20-25). דחף אותו קרוב לבטן (שם, ש' 28-31). היה מגע בידיים, ודחף אותו. אחרי שהמתלונן נפל, הבת שלו באה, לקחה אותו מהיד, ואמרה לו "אבא בוא" (פרו' עמ' 41 ש' 1-3).
המתלונן צעק כשנפל "הוא הורג אותי, הוא הורג אותי, תצילו אותי". הוא ניסה לתת למתלונן יד לעזור לו לקום, רצה להושיט לו יד, אבל הבת שלו לקחה אותו מהיד מהמקום (שם, ש' 4-9).
כשיצאו מהגת – שרביט הגיע, והמתלונן נשאר שכוב על השיחים (שם, ש' 10-13). לשאלה מאיפה נבעו הסימנים שהיו למתלונן, ומה זו דחיפה בצורה קלה, ענה כי דחף עם הידיים בצורה קלה.
המתלונן נפל על שיח גזום, ומשם הסימנים. הוא לא ראה שום סימנים, עובדה שהמתלונן הלך לבית חולים בלינסון, ולא ראו כלום. המתלונן נפל אחורה ולא על הפנים, אז לא יכולים להיות סימנים על הפנים.
לשאלה האם הדחיפה שדחף נקראת "להרים ידיים", ענה כי חושב שלא, המתלונן נפל, ולא היו שום סימנים (שם, ש' 14-22).
לשאלה כיצד העיד שכל הסימנים שהיו למתלונן, היו מהגת – ענה כי אמר שאם היו למתלונן סימנים, הם היו רק מהגת, אבל הוא לא ראה שום סימן (שם, ש' 23-24).
לשאלה כיצד מיישב בין מספר גרסאות שונות שמסר, לפיהן במשטרה אמר כי בא לדחוף את המתלונן שהלך אחורה ונפל, והשנייה שהוא קפץ על המתלונן ואז המתלונן נפל, והשלישית שהוא דחף את המתלונן שנפל, ענה כי נגע במתלונן בידיים, וברגע שהמתלונן הגן על עצמו – הוא נתקל בשיח, ונפל אחורה.
הוא כיבד את המתלונן ולא קילל אותו אלא אמר לו שייצא מהשטח שלו (שם, ש' 25-32 ופרו' עמ' 42 ש' 1-3). היה צריך להגיד למתלונן שיתבייש לו. הוא היום בן 60, והמתלונן כמעט בן 69 (שם, ש' 4-7).
לא יודע למה לא התקשר למשטרה, זה אינסטינקט של אדם לדחוף אחר שייצא מהשטח שלו. הוא טיפל בצמח, גידל אותו, ובא אדם וקוטף אותו, אז טבעי שידחוף אותו מהשטח (שם, ש' 8-12).
הוא לא מכיר את המוט. הראו לו אותו, זה מפלסטיק. לא מהסוג שהוא משתמש בו בגינה, זו פעם ראשונה שהוא רואה אותו. הוא לא תקף את המתלונן עם מוט זה (שם, ש' 13-20).
לשאלה מדוע התחמק במשטרה כשנשאל אם תקף את המתלונן עם המוט, ענה כי לא התחמק, אלא אמר שכל הבית שלו מלא ברזלים כאלה, ולא מכיר את כולם, כל אחד מהמשפחה בא וזורק אותם בשטח.
הוא קנה את הבית מאחים שלו היורשים (שם, ש' 21-24).
לשאלה מה החזיק בידו כשיצא להאכיל את התרנגולות, ענה לא היה לו כלום ביד. בשביל האוכל היה צריך להגיע למחסן, וכלל לא הגיע לשם. חצי מהלול בשטחו וחצי בשטח של שרביט. הפתח של הלול אצלו, והם לא נותנים לו אפילו להרוס אותם כי הם מפחדים מעכברים. התרנגולות זה זכר מאימו שנפטרה לפני 5 שנים (שם,ש' 25-31).
ניתקו את החשמל לשרביט כחודש-חודשיים לפני האירוע (שם, ש' 32 ופרו' עמ' 43 ש' 1).
לשאלה מה אומר על כך שהסבריו בעייתיים לגבי כך שהסימנים של המתלונן הינם מהגת, ונאמרו רק כדי להרחיק את עצמו מהמכות, ענה כי זה שקר, לא היו מכות, הייתה דחיפה. אם יש למתלונן סימנים שכלל לא ראה – הרי זה משיחי הגת (שם, ש' 2-6).
לשאלה כיצד מסביר את העובדה ששרביט העיד שראה אותו מושך את מוט הברזל בסוף המכה , בד בבד עם המתלונן שהעיד כי הכה אותו, ענה לא שמע את שרביט מעיד שראה אותו נותן מכה. שרביט לא אמר כלום, רק שעשה עם הרגל מאחורי השיח ואת היד לקח קדימה ואחורה, וכן שלקח ממנו את המוט ונתן לבת שלו.
המתלונן ושרביט העלילו עליו עלילת שווא ביחד (שם, ש' 7-12).
לשאלה האם המבנים בשטחו חוקיים – ענה כי חושב שרק הלול לא חוקי, אותו הוריו עשו, ובינתיים לא באו להרוס.
מכחיש שאיים על המתלונן שיקבור אותו ליד העץ (שם, ש' 13-19).
בחקירה חוזרת
העיד הנאשם כי המתלונן לבש מעיל דק באירוע. מאשר כי המעיל בתמונה (ת/2) הוא אותו מעיל שלבש המתלונן באירוע. המתלונן לא התפשט כשנפל (שם, ש' 22-30).
(2) ע"ה/2- אורנית גדסי-
בתו של הנאשם, בת 26, סטודנטית למדעי המדינה והמזה"ת.
העידה כי ביום 9.2.08, שמעה את אביה, הנאשם, צועק ליד הפרגולה "צא, צא" כי הדלת שלה צמודה לדלת האחורית של הוריה. כששמעה אותו צועק – יצאה, עמדה מאחורי הגת והמחסן, כי לא ידעה במי מדובר, וכשהבינה שמדובר במתלונן אחרי ששמעה את קולו, באה לנאשם ולקחה אותו (פרו' עמ' 44 ש' 3-8).
לשאלת בית המשפט מדוע לקחה את הנאשם, ענתה כי זו נראתה לה סיטואציה לא טבעית, שלא צריכה להיות, הם צעקו אחד על השני (שם, ש' 9-11).
כשהגיעה למקום – המתלונן היה שכוב על הגב, והנאשם לידו. כשראתה את המתלונן – פשוט לקחה את הנאשם משם, ולא ניסתה לדבר עם המתלונן.
לשאלת בית המשפט ענתה כי לא יודעת למה לא ניסתה לעזור למתלונן לקום, והעדיפה לקחת את הנאשם (שם, ש' 12-16).
לשאלת בית המשפט איזו סכנה ארבה לנאשם, ענתה כי תמיד משהו יכול להתלקח, אולי המתלונן היה קם. לא ראתה מה היה פיזית לפני כן (שם, ש' 17-19). הנאשם היה עם הגב אליה ולא יכלה פיזית לראות מה קורה, וכשהגיעה אז כבר ראתה את המתלונן, ולקחה את הנאשם.
בשום שלב לא ראתה מוט. היא הגיעה למקום לפני שרביט, כי ראתה את האירוע כבר מרחוק, וכשהבינה שזה המתלונן – רק אז התקרבה, וכשתפסה לנאשם את היד – ראתה מזווית העין את שרביט מגיע.
לשאלה האם זה נכון ששרביט נתן לה את המוט שהיה בידיו של הנאשם, ענתה כי בשום שלב לא הביא לה שרביט מוט, וגם לא ראתה מוט (שם, ש' 20-29).
לאחר מכן, כשלקחה את הנאשם, אז ז'קי (שרביט) הגיע, והם החליפו צעקות. המתלונן צעק "אתה הורג אותי, הוא הורג אותי". יותר מאוחר הגיעה עוד משהי
והתאספו עוד אנשים ברחוב, הוחלפו צעקות ביניהם, והנאשם היה איתה רחוק מהמקום (פרו' עמ' 45 ש' 1-3).
לא זוכרת אם המשטרה הגיעה. היא התקשרה לאחותה, ולא התייחסה לאירוע יותר.
היא עדיין גרה במקום ביחידה נפרדת.
לשאלה האם תהיה מוכנה לשקר בשביל הנאשם, ענתה בשלילה (שם,ש' 4-8).
בחקירה נגדית,
סימנה על גבי התצ"א את מקום מגוריה, ואת המקום בו שכב המתלונן על הרצפה (שם, ש' 11-14). היא שמעה את הנאשם צועק "צא מפה" לא שמעה שקילל, וזה הספיק כדי שתצא מהבית החוצה, כי הנאשם לא צועק, במיוחד לא בשבת (שם, ש' 15-22).
כשיצאה – עמדה ליד המחסן לראות מה קורה בשטח ממול לפני שהיא מתקרבת. לא יכולה הייתה לראות את המקום בו המתלונן שרוע על הגב מהנקודה בה פתחה את הדלת (שם, ש' 23-28).
במועד האירוע היה מחסן שהסתיר את שדה הראייה, והיא עמדה לידו (שם, ש' 29-31). לשאלה אם עומדים בקצה הבית ניתן לראות – ענתה כי סביר להניח שכן, אבל גם אם רואים – ברי שלא ניתן לראות פיזית, כי הנאשם והמתלונן עמדו עם הגב אליה, ולא יכלה לראות במי מדובר. ראתה שיש משהו, וכששמעה שזה המתלונן – התקרבה. שמעה אותם צועקים, לא זוכרת פרטים.
לא זוכרת שהנאשם אמר למתלונן כי יקבור אותו ליד העץ, לא זוכרת מה בדיוק היה (שם, ש' 32 ופרו' עמ' 46 ש' 1-7). לא שמעה את הנאשם מאיים על המתלונן אלא רק אומר לו "צא, צא", זה היה הכי קרוב אליה. כשהמתלונן היה על הרצפה – שמעה שצעק "הוא הורג אותי" (שם, ש' 8-13).
לשאלת בית המשפט לפני כמה זמן הורידו את המחסן, ענתה כי הורידו את המחסן לפני כשנה, הואיל והחליטו להוסיף חלק נוסף לבית של אחיה (שם, ש' 14-16).
לא יודעת להעריך כמה זמן לקח לה להגיע למקום האירוע מרגע ששמעה את צעקות הנאשם, אך זה ארך כמה שניות. אלינור אחותה לא הייתה במקום, והיא התקשרה אליה לאחר האירוע כדי שתגיע (שם, ש' 17-20).
לא שאלה את המתלונן אם נפצע כי הייתה עסוקה בלקחת משם את הנאשם. לשאלה האם למרות שראתה את המתלונן שרוע על הרצפה וצועק שהורגים אותו חשבה שהנאשם נמצא בצרה יותר גדולה, ענתה שזה קשור לגודל הצרה, העדיפה לקחת את אביה מיד שמאל.
לא ראתה מוט ברזל באירוע, וגם לא לאחריו (שם, 21-32). לשאלה האם נתקלה בשטח ביתם במוט הדומה למוט שבצילום, ענתה בשלילה. לא יכולה להגיד אם נמצא בשטח, יש שם הרבה דברים (פרו' עמ' 47 ש' 1-5).
לשאלה האם הנאשם פשוט בא איתה, ענתה כי לא יודעת אם בא מרצונו, פשוט לקחה אותו, ולא ראתה מה המתלונן החזיק באותו הזמן.
למיטב זיכרונה המתלונן היה על השיח. לא זוכרת איזה נעליים נעל המתלונן. ראתה את הקרקע עליה שכב המתלונן, וקשה לה להאמין שלו היה לידו מוט ברזל לא הייתה רואה אותו, כי הכול בשטח עצים, ולא אופייני למצוא מוט ברזל.
לא שמה לב אם עץ הפקאן במקום היה בשלכת (שם, ש' 6-22).
את שרביט ראתה מגיע כשכבר הייתה עם הנאשם, ושרביט צעק לה "קחי את אבא" , וממילא לקחה את הנאשם והלכה איתו.
לשאלה מה הנאשם סיפר לה על האירוע מיד אחרי זה, ענתה באותו רגע לא ממש שאלה אותו מה קרה, אלא התקשרה לאחותה שתבוא, מכיוון שבאותו זמן היו אצלה בבית חיילות עליהן פיקדה בצבא, ולא היה לה נעים מהן.
לא זכור לה אם ראתה גת בידיו של המתלונן (שם,ש' 23-32).
(3) ע"ה/3-מר חלאד עאזם
–מודד מוסמך משנת 1990, בעל תואר שני, עוסק בהכנת מפות טופוגראפיות עובד עם עיריות ומכין תוכניות לצרכי רישום (פרו' עמ' 49 ש' 19-22). למד בברית המועצות, וסיים לימודיו בשנת 1985.
מאשר כי הכין את תכנית המדידה שהצגה לו, וכן מעיד כי תצלום האוויר שהוגש (נ/2) הינו תצ"א שהכינה חברת אופק תצלומי אויר בנתניה מיום 23.5.08 (שם, ש' 23-27).
כמו כן העיד כי נספח ג' בנ/2 הינו תצלום אויר מהוועדה המקומי לתכנון ובניה בהוד השרון (פרו' עמ' 50 ש' 1-2).
מאשר כי במדידה והשרטוט שערך ציין מיקומם של "שיחי גת", ואישר כי על פי המדידה שיחי הגת מצויים בתוך שטחו של הנאשם, בהתאם לגבולותיה (שם, ש' 3-6).
בחקירה נגדית
, אישר כי הינו מהנדס ומודד מוסמך.
העיד כי אינו יכול לאשר שביום 9.2.08, שלושה חודשים לאחר מועד צילום התצ"א, היו שיחי גת בשטח (שם, ש' 9-17), וכן אינו יכול לומר האם בשנת 2008 או 2009 היו שיחי גת בשטח של הנאשם או באחד מהשטחים, אלא יכול לומר רק לגבי המועד בו הגיע לשטח, ביום 25.12.11 (שם, ש' 18-22).
לשאלה מי הראה לו את שיחי הגת, ואיך ידע לזהות בשטח דווקא שיחים אלו , ענה כי אף אחד לא אמר לו, הוא ידע לבד. גם ציין עץ היה בשטח (שם, ש' 23-26).
מדד את שיחי הגת, כי נתבקש למדוד את המצב הקיים, ולאתר את מיקומי הגת בשטח.
מאשר שעל סמך היכרות קודמת זיהה את שיחי הגת בשטח. אמרו לו לבדוק אם שיחי הגת הם בגבול שלהם או לא, ואז מדד ובדק כל גבול, נכון ליום 25.12.11 (שם, ש' 27-32 ופרו' עמ' 51 ש' 1-4).
עמוד טלפון מצוין בשרטוט "ע.ט". זו נקודת גבול (שם, ש' 5-10).
על פי החוק צריך לבקש רשות מהבעלים כדי להיכנס ולמדוד על מנת לא להטרידם.
הוא מדד את המכולה והצריף במקום. הוא לא ציין שום דבר מבחינת קיומה של צמחיה ועצים, כי יכול היה למדוד, יש גדר רשת קטנה מעצים (שם, ש' 11-17).
לשאלה האם יכול להיות שמעבר לגדר יש שיחי גת שלא שייכים לנאשם, ענה שלא ראה, הוא התעניין בשטח של הנאשם. אם היה נכנס לשטח אחר – היו תובעים אותו שנכנס ללא רשות (שם, ש' 18-20). באופן ספציפי נתבקש לבדוק את גבול השטח ומה שמסביב, כולל שיחי הגת, כשהוסבר לו שיש חילוקי דעות לגבי זה, ולכן מדד את הקטע הזה (שם, ש' 21-23).
לגבי כתם ירוק על גבי הקו האדום שבתצלום חברת אופק, לא ראה איזה צמח זה. הצילומים נשלחו אליו באמצעות מייל (שם, ש' 24-29).
בחקירה חוזרת
העיד כי שיחי הגת שהיו במקום בעת שביקר בשטח היו בגובה של 1-1.2 מטרים, כשבמרחק מסוים השיחים צפופים אחד לשני (פרו' עמ' 52 ש' 1-8).
6.
כן הוגשו:
נ/1-תשריט מפת מדידה של שטח הנאשם
(בכפוף לעדותו של עורך המפה)השטח השייך לנאשם מסומן
x
, ומיקום העץ לפי סימון המתלונן נמצא מחוץ לשטח הנאשם בסימון
x
בתוך
o
.
נ/2-חוות דעת מודד שטח הנאשם מיום 19.1.12
נספח א'
– על פי המדידה בשטח שיחי הגת הנמצאים מערבית דרומית לחלקה הינם בתחום החלקה
נספח ב'
– על פי תצ"א של חברת אופק מיום 23.5.08 מראה ששיחי הגת הינם בתחום החלקה
נספח ג'
– על פי תצ"א של הועדה המקומית לתכנון ובניה הוד השרון שיחי הגת הינם בתחום החלקה
7.
דיון ומסקנות
א.
לאחר שבחנתי ושקלתי את מכלול הראיות שהובאו בפני
- אינני יכולה להעדיף את גרסת עדי התביעה על פני גרסת עדי ההגנה באשר לקרות האירועים המפורטים בכתב האישום, ועל כן נותר ספק בליבי, שלא הוסר, באשר לאחריותו ואשמתו של הנאשם למיוחס לו בכתב האישום.
ב.
אין מחלוקת בין הצדדים באשר למפגש שהתרחש ביום 9.2.08 שעה 15:00 בין הנאשם למר גבריאל בן הרוש שהינו גיסו (המתלונן).
לבד מהסכמה זו –חלוקים הצדדים באשר למקום המפגש (אם בתחום שטחו של הנאשם ברחוב יורדי הים 14 הוד השרון, אם לאו), וכן באשר לאופן קרות האירועים שהתרחשו במהלכו.
ברקע מפגש זה , וכפי שעלה מכלל העדויות שהובאו בפני
- ובאופן שיש בו להשליך על מהימנות בעלי העניין- קיימים יחסים עכורים וטעונים בין הנאשם למתלונן ולבני משפחתו האחרים (אחיו ו-7 אחיותיו), לרבות אחותו אהובה (הנשואה למתלונן) לאחר שאמם הורישה לנאשם את הבית והשטח בו הוא מתגורר, תמורת סכום כסף שנפל לטענת המתלונן ובני משפחתו מערכם האמיתי (המתלונן עמ' 3 ש' 15-23).
בצד השטח והבית שירש הנאשם- קיים שטח נוסף השייך לכלל האחים ועליו 4 קראוונים בהם מתגוררים בני משפחה, לרבות בתו של המתלונן (מתווה שטח המריבה עולה מנ/1, נ/2 –כפי שיפורט בהמשך).
המתלונן אף מספר על סכסוך נוסף שהיה לו עם הנאשם, באופן המעצים את הבעייתיות ביחסיהם- בשל מיכל דלק/סולר שהתקין הנאשם בשטחו באופן שסיכן את בני משפחתו (של המתלונן), הוא דיווח על כך לעירייה- וב-30.12.07 הוצא המיכל מהמקום.
לגרסתו- השתלשלות אירועים זו, לאחר תלונתו כנגד הנאשם במחלקת הפיקוח בעירייה, הביאה להתנכלות כלפיו מצד הנאשם.
בחקירתו הנגדית של המתלונן אף עלה כי הגיש תלונה נוספת בעירייה על כך שהנאשם מחזיק ציוד שאינו שלו –אלא של העירייה - וזאת ב-27.5.08, וכי בסופו של דבר עלה כי לא היה ממש בתלונתו (עמ' 20 ש' 10-24).
באשר לנשוא כתב האישום, על פי גרסת המתלונן בעדותו (חקירה ראשית- עמ' 4 ש' 7-30; עמ' 6 ש' 20-25)- הגיע ביום 9.2.08 לבקר את בתו הגרה באחד הקראוונים מול בית הנאשם, ובשעה 15:30 ניגש לשטח של אחייניתו, הנשואה ליצחק שרביט (להלן: "שרביט"-ע"ת/3) כדי לקטוף גת. כשהתכופף- הרגיש מכה במוט בצוואר, תוך ששמע את המילים "יא בן זונה זה השטח שלי
ואני קניתי את השטח". הוא הרגיש חושך כ-40 שניות, הפלאפון שלו נפל, והוא חייג 100, וביקש מהמשטרה שיצילו אותו.
הוא "ירד" על שיח הגת, והנאשם דרך על בטנו 3 פעמים, הוא הפריש צואה- המשטרה ראתה זאת.
בזמן המכה הוא לא ראה את המוט בו הוכה כי היה עם גבו אליו, אך שרביט הוריד לנאשם את המוט מידיו, וזרקו למרחק של 15 מטרים. בתו של הנאשם גם הייתה שם. הוא חיפש את המוט, מצא אותו, הביא אותו, והצטלם איתו (ת/2).
הוא הוכה בחלק המתכתי במוט, והנאשם אף אמר לו "יא מניאק אני אעשה לך קבר פה ליד העץ". הנאשם אף איים עליו (עמ' 6 ש' 23-25).
מאידך, ועל פי גרסת הנאשם, כעולה מהודעתו (ת/1) ועדותו- הזהיר פעמים רבות את המתלונן שלא יקטוף גת משטחו כי כל יום היה עושה זאת. כן, "הרעיל" המתלונן את אחיותיו של הנאשם- נגדו.
ביום האירוע ראה את המתלונן קוטף גת בשטחו, יצא אליו, אמר לו לצאת- והוא סרב, ואמר שרוצה גת. אז- דחפו בנגיעה קלה בבטנו כדי שיצא –ולאחר שגנב משטחו- והמתלונן הלך אחורה ונפל על שיחי הגת.
לא היה בידיו מוט, והוא לא הכה אותו במוט או אחרת, וכן לא איים עליו. שרביט בא ולקחו משטחו.
ג.
לאחר שנדרשתי לעדותו של המתלונן- אין להעדיפה על פני גרסת הנאשם בהודעותיו (ת/1, ת/7), ובעדותו שנתמכה אף בעדותה של בתו (ע"ה/2).
יצוין, כי גרסתו של המתלונן נתמכה באופן חלקי בעדותו של שרביט- אך עדות זו, כמו גם עדותו של המתלונן –לקו בהגזמה רבה וכן בסתירות רבות (ביניהן, וכל אחת בתוכה), שירדו לשורש מהימנותם ומשקל גרסאותיהם.
גרסתו של המתלונן הייתה גרסה מתגלגלת, מגמתית, חסרת קוהרנטיות, ולקתה בתמיהות ואף שקרים ברורים. המתלונן הותיר רושם בלתי מהימן, נקמני, מגזים ובעל עניין מובהק בפגיעה בנאשם ובהפללתו, וברור היה כעסו על רקע סכסוך הירושה ביניהם.
כך, באשר למקום האירוע, מפרט המתלונן כי לא היה זה בשטחו של הנאשם "וכאילו זה השטח שלו" (עמ' 3 ש' 32)- אך הוא מאשר כי מטרת הגעתו למקום הייתה כי ביקש לקטוף גת, ועל פי נ/1, נ/2 היו שיחי הגת בכלל שטחי המריבה- בחלקו של הנאשם.
חוות דעתו של ע"ה/3, מר חלאד עאזם שהינו מודד מוסמך- בעניין זה לא נסתרה בחו"ד נגדית.
בת/5א אף אישרו המתלונן ואשתו (אהובה) כי אין סימון או גדר בין השטחים, והמתלונן ציין כי הוא לא נגע בגת של הנאשם, אלא התכופף לעץ (עמ' 3 ש' 10-23).
נותר רושם כי בדיון בפני
כב' השופטת קרלינסקי ב-17.2.08 (ת/5) בבקשת הנאשם למתן "צו הגנה" נגד המתלונן- ניסה המתלונן להרחיק עצמו משיחי הגת בשטח הנאשם –כדי לטהר עצמו מכל חשד של הסגת גבול ונטילת הגת ללא רשותו של הנאשם- כפי שטען זה. בת/6 ציין שוב המתלונן בשרטטו את מקום האירוע במהלך עדותו כי אין גבול ותיחום בין שטחי המריבה, וכי שיחי הגת אינם בשטחו של הנאשם.
נלמד, כי המתלונן קשר עצמו בעדותו בפני
י (לעומת עדותו בפני
כב' השופטת קרלינסקי) לשיחי הגת, אך מיקם אותם שלא בשטחו של הנאשם- לנוחיותו, ובניגוד לעולה מנ/1 ו-נ/2.
יצוין עוד כי כשנשאל בחקירתו הנגדית אם ידע היכן גבול חלקתו של הנאשם במפה שהוצגה לו- אמר המתלונן כי אינו יודע (עמ' 20 ש' 29-30).
גם שרביט התייחס בעדותו למיקום האירוע, ועל פיו - רוב מוחלט של השטח לרבות הגת-שייך לנאשם, הם שתולים בצורה לא מסודרת ויש שני עצים שעל פניו לא שייכים לנאשם. עוד ציין כי "...עושה רושם שהעצים הללו מחוץ לשטח...לא הייתה שם גת..." (עמ' 27 ש' 8-15).
עוד ציין שרביט כי המתלונן קנה גת מאימו של הנאשם קודם למותה, ומעדות זו נלמד כי הייתה ידיעה בדבר שייכות רוב השטח לנאשם (לרבות צמחי הגת) , באופן הנתמך גם ע"י נ/1 ו-נ/2. העד שרביט אף ציין עמוד טלפון כגבול ידוע בין החלקות, באופן המצטבר לעדותו של ע"ה/3 בעניין זה (עמ' 51 ש' 5 ואילך).
בתו של הנאשם אף שמעה את אביה קורא למתלונן לצאת, באופן המצביע על קריאה לצאת משטחו (עמ' 46 ש' 9, עמ' 45 ש' 15 ואילך).
המתלונן אף אמר בעדותו כי הנאשם אמר לו, קודם תקיפתו הנטענת אותו, כי השטח שלו, והוא קנה אותו (עמ' 4 ש' 8-9).
מן המקובץ, הנני קובעת כממצא שבעובדה כי האירוע נשוא כתב האישום התרחש בשטחו של הנאשם, שלא כגרסתו של המתלונן.
באשר לאופן קרות האירועים –מוסר המתלונן גרסאות משתנות באשר לחלקים מהותיים בסיפור המעשה שייחס לנאשם: כך, ציין בחקירתו הראשית כי קיבל מכה בצווארו במוט בחלק המתכתי שבו, הרגיש חושך, ואז התקשר למשטרה לעזרה. הנאשם אף דרך על בטנו 3 פעמים "ויצאה לי צואה", וכי המשטרה ראתה זאת. שרביט הוציא את המוט מידיו של הנאשם ואמר שזרקו את זה למרחק של 15 מטרים.
הוא חיפש את המוט ומצאו (ת/2).
למרות שהגיעו שתי ניידות, לטענתו, לא לקחו השוטרים את המוט שמצא.
גרסתו זו של המתלונן מעלה תמיהות, כעולה בהמשך מעדותו לרבות בחקירה נגדית, בה משתנה גרסתו באופן מהותי- המתלונן מסר במשטרה את תמונות המוט (ת/2) רק בפעם השנייה שמסר הודעתו (לאחר שתיק החקירה נסגר- ונפתח בעקבות ערר שהוגש). עם זאת- אין כל תיעוד משטרתי חקירתי על דבר מציאת המוט ע"י המתלונן, מקום מציאתו, גרסתו הראשונית המיידית בדבר מעשי הנאשם (במיוחד אם המשטרה ראתה לדבריו את מצבו הבריאותי הרע והצואה עליו), ואין כל הגיון או הסבר סביר בדבר אי נטילת המוט כראיה ע"י המשטרה עוד ביום הגשת התלונה (9.2.08).
ע"ת/1, השוטרת סיגל פלר, לא גבתה את הודעת המתלונן, ולא יכלה לשפוך אור על נסיבות הבאת תמונות המוט (ת/2) לתיק החקירה (עמ' 2 ש' 1-3).
השיהוי בהבאת תמונות המוט למשטרה מעורר שאלות באשר למועד תפיסתו, מקום תפיסתו, באשר לעצם קיומו באופן הרלוונטי לאירועים המפורטים בכתב האישום, כמו גם באשר למועד צילום תמונות המוט (ת/2) –שלא הובאו ראיות באשר אליו (למעט גרסתו של המתלונן כי צילמו למחרת האירוע).
ברי כי המוט הינו ראיה מרכזית שיש בה לתמוך בגרסת המתלונן –ועל כן לא הגיוני כי לא נתפס ע"י שוטרים שהגיעו לזירת האירועים או בתחנת המשטרה בעת מסירת ההודעה. בכל מקרה- מדובר במחדל חקירתי הפוגם במהימנות ומשקל גרסת המתלונן, ללא כל הסבר המניח את הדעת לכך.
בעניין זה אין גם כל תיעוד באשר למועד הגעת השוטרים –אם היה זה כשהמתלונן עוד שכב, האם עזרו לו לקום, או האם הגיעו אחרי שקם (בהמשך לגרסאות המשתנות של המתלונן בעניין זה –עמ' 12 ש' 28-29, עמ' 13 ש' 1-5 ועמ' 18 ש' 3-14).
המתלונן מציין בחקירתו הנגדית כי לא ראה במה הוכה, הרגיש מכה, וכי אינו יודע מי זרק את המוט מהנאשם (עמ' 13 ש' 24-25; עמ' 14 ש' 28) –זאת למרות שציין בחקירתו הראשית כי ראה את שרביט משליכו מידי הנאשם.
לא ניתן לפער זה הסבר (עמ' 14 ש' 9-10).
בהמשך חקירתו הנגדית- שוב שינה המתלונן גרסתו ומסר כי שרביט הוריד את המוט מהנאשם (עמ' 15 ש' 1-6).
אין עקביות בגרסת המתלונן באשר לרכיב מרכזי בגרסתו (הכאתו במוט), הוא המשנה גרסאותיו, וכשנשאל כיצד ידע להביא את המוט אם לא ראה אותו –ציין כי זה המוט היחיד שמצא (עמ' 16 ש' 8).
שרביט עצמו ציין בעדותו כי נתן את המוט לבתו של הנאשם, וכי לא אמר למתלונן כי זרקו למרחק 15 מטרים (עמ' 30 ש' 15-27).
נלמד, כי גרסת המתלונן אף לא נתמכת בגרסתו של עד התביעה הנוסף היחיד שהיה עד לאירוע בחלקו הרלוונטי למוט.
משינוי גרסאות המתלונן ועדותו של שרביט (שאינה מהימנה עליי כשלעצמה כפי שיתואר בהמשך), לא ניתן ללמוד אם ראה המתלונן את המוט בו הוכה לטענתו, אם ראה שהושלך ע"י שרביט אם לאו, כיצד מצאו והיכן.
משכך- לא ניתן גם ללמוד אם היה מוט כלל ועיקר.
המתלונן לא ידע להסביר באופן ממשי והגיוני כיצד "נולדה" רק בהודעתו השנייה במשטרה ביום 7.4.08 (עמ' 25 ש' 10) העובדה כי הנאשם דרך עליו 3 פעמים ויצאה מגופו צואה (ציין רק שהתבייש והיה המום - עמ' 11 ש' 15-28).
כן ציין המתלונן בחקירתו הנגדית לראשונה כי הנאשם הפכו על שיח ואז דרך על בטנו (עמ' 11 ש' 27). הוא לא ידע להסביר מדוע לא ציין קודם ובשום שלב כי הנאשם הפכו (ש' 26-32). המתלונן בעצמו חוזר בו בהמשך חקירתו הנגדית- ומציין כי לא אמר שהנאשם הפך אותו (עמ' 12 ש' 9-11).
ברי כי גרסת ההפיכה הינה גרסה כבושה, שגם המתלונן באופן מבולבל חוזר בו ממנה חלקית, היא שאינה מהימנה כלל ועיקר, ונועדה לתמוך בגרסת הדריכה על הבטן- שנולדה אף היא בשיהוי ובאופן כבוש רק בעת מסירת ההודעה השנייה במשטרה (7.4.08 - כנ"ל).
שרביט עצמו שהגיע למקום העיד כי לא ראה את הנאשם דורך 3 פעמים על בטנו של המתלונן (עמ' 34 ש' 6-7).
המתלונן אף ציין, רק לאחר שרוענן זכרונו, כי
הנאשם איים עליו (עמ' 6 ש' 19-25), אך שרביט לא שמע זאת (עמ' 34 ש' 11) וכך גם בתו של הנאשם (עמ' 46 ש' 7).
גרסתו זו של המתלונן נותרת תלויה על בלימה, וללא כל תימוכין אף בראיות התביעה האחרות.
המתלונן אף מגזים באורח בלתי מתועד, וללא כל מסמך, באשר למצבו הרפואי כתוצאה מפגיעות הנאשם בו לטענתו, באמצעות החלק המתכתי שבמוט בו החזיק (ת/2). בתעודה הרפואית (ת/4) אין כל עדות לסימני חבלה במתלונן- למרות חומרת הפגיעה בו, כפי תיאורו.
בעדותו תאר כי הוא מטופל בכדורים, פיזיותרפיה, פסיכיאטרים ובפסיכולוגים (עמ' 4 ש' 11-12)- אך אין לכך כל אסמכתא.
מהצואה שיצאה מגופו נוצרו לו כוויות, והוא התבייש בזה (עמ' 6 ש' 7) –אך אין לכך כל תימוכין.
כן ציין כי הוא נכה נפשית (עמ' 21 ש' 15) –אך אין לכך תימוכין.
ההסבר לאי הבאת המסמכים, כי מיהר לבית המשפט ולא היה לו זמן –הינו קלוש ולא מהימן (עמ' 22 ש' 7).
המתלונן ציין כי המעיל שלבש הצילו מפגיעה חמורה בשל עוביו, ואחרת- היה "מת על המקום" (עמ' 21 ש' 17-18). גרסתו זו של המתלונן נשמעה ונראתה מוגזמת, נטולת תימוכין כלשהם, וכל שביקש היה להעצים את הפגיעה בו, בהיותו מוכן ו"מרוכז בשביל תביעה אזרחית נגדו" (עמ' 22 ש' 7-9).
עדותו של המתלונן לא תואמת אף את המפורט בת/4, והוא הותיר רושם מובהק של הגזמה בלתי מהימנה. המעיל שלבש היה דק למגע (עמ' 21 ש' 23-27) באופן שלא יכול להסביר היעדר פגיעה משמעותית במתלונן לו היה הנאשם פוגע בו במוט, בחלק המתכתי בגבו, והפילו ארצה- כפי תיאורו.
גם שרביט הגזים באופן מגמתי ובלתי מהימן בתיאור מצבו של המתלונן, כשציין שראה חבלה בצווארו ואף דם (עמ' 28 ש' 24-26; עמ' 32 ש' 27) –ולא ידע להסביר את פשר הפער בין גרסה זו –לת/4, או להודעתו במשטרה, בה לא ציין כי ראה סימן (עמ' 32 ש' 28; עמ' 33 ש' 12).
נלמד- כי אין כל ראיה התומכת באופן הגיוני ומהימן באופן הפגיעה המפורט בגרסת המתלונן, לרבות כי נפגע במוט בחלקו המתכתי - על כי אין מתאם בין גרסה זו - לפגיעה הפיזית שכלל לא תועדה בגופו.
בסוף חקירתו הראשית אף ציין המתלונן עמדה שאינה תואמת את כלל גרסתו (עמ' 8 ש' 1-3), כשציין כי קיבל מכה ונפל על הצד, הפלאפון נפל לו, הזמין משטרה, ואז נפל על הגב. הנאשם לא נגע בו כלל אלא רק עם המכה, שאותה הוא זוכר.
ראשית- מגרסתו של המתלונן כי הוכה מאחור נגזרת נפילה על חלקו הקדמי- אך אין לכך כל אזכור. גם אם "נפל על הצד" –אין לכך כל תיעוד רפואי, כמו גם לפגיעה בגב. בהמשך ציין המתלונן כי מהמכה נפל על הבטן (ולא על הצד) ולא ידע להסביר מדוע לא אמר זאת קודם לחקירתו הנגדית (עמ' 12 ש' 1-11).
כיצד גם ציין המתלונן כי הנאשם כלל לא נגע בו למעט המכה- כי הרי ציין כי דרך עליו 3 פעמים, ויצאה מגופו צואה- וכיצד מתיישבת סתירה מהותית זו?
המתלונן אף מאשר בתחילת חקירתו הנגדית כי אחרי שקיבל את המכה מאחור- נשכב על הגב, ואז דרך עליו הנאשם בבטנו 3 פעמים (עמ' 11 ש' 7-8) –באופן התואם מחד את גרסת הנאשם כי המתלונן נפל לאחור, וכי לא הוכה במוט מאחור, ומאידך- שוב סותר עצמו המתלונן בכך שציין נגיעה נוספת בו ע"י המתלונן בניגוד לדבריו הקודמים בסוף חקירתו הראשית.
המתלונן אף מגזים ומפרט פגיעות בו ע"י בנו של הנאשם, אסף, שדחפו לאחור כשהמוט בידי המתלונן (עמ' 14 ש' 2-3). גרסה זו לא תוארה בהודעתו במשטרה, אלא באופן כבוש, מוגזם ומפליל- רק בחקירתו הנגדית ללא הסבר לכך, או לכך ששוטרים שהיו במקום לא עשו דבר בהמשך לאירועים. בהמשך חזר בו מגרסה זו, וציין כי אסף לא דחפו (ש' 16-17) אלא בא מאחוריו ואמר לו לצאת, בגבו...
נלמד מן המקובץ כי גרסתו של המתלונן מבולבלת, אינה סדורה, לוקה בסתירות ושקרים מהותיים- ואינה מהימנה כליי כלל ועיקר. המתלונן הינו להוט בעוינותו כלפי הנאשם, ותלונותיו הסדרתיות נגדו מצביעות על מגמתיות ונקמנות כדי להפלילו ולפגוע בו- בשל "זכייתו" בירושה- לרבות השטח השייך לו.
גרסתו של המתלונן אף לא נתמכת בעדותו של שרביט, שגם היה מוטה לטובת המתלונן- לאחר הסכסוך עם הנאשם, שניתק את זרם המים לביתו לאחר שאשתו חזרה מחדר לידה. בתחילת חקירתו הראשית הכחיש סכסוך אישי עם הנאשם (עמ' 26 ש' 24-25), אך בחקירתו הנגדית הסתבר כי הם התבקשו על ידו לנתק את המים לבית בו הם מתגוררים (עמ' 31 ש' 18 עד עמ' 32 ש' 6).
על רקע הסתרת עובדה זו- יש לבחון את גרסת העד שלקתה גם היא בסתירות מהותיות –כפי שפורט קודם- באשר לחבלה שלכאורה ראה על המתלונן (ושכלל לא הייתה). כך גם באשר למוט שלכאורה ראה בידי הנאשם (ושאף עד אחר, לרבות הנאשם ובתו, כמו גם שוטרים שהגיעו למקום- לא ראו) ושלגביו ציין כי נתן לבתו של הנאשם (שהכחישה זאת), בעוד המתלונן ציין כי אמר לו שזרקו למרחק של 15 מטרים. הוא לא ראה את הפגיעה במתלונן, לא ראה היכן נתפס המוט ע"י המתלונן- כך שבבחינת גרסתו, אין בה תימוכין לגרסת המתלונן לרבות באשר למוט.
אין עדותו מהימנה עליי בהיותו בעל עניין
ובעל מטען של כעס כלפי הנאשם , בנוסף לקרבתו המשפחתית למתלונן.
ד.
בצד הפגמים והתמיהות בגרסת עדי התביעה, הכחיש הנאשם את הפגיעה במתלונן כפי שזה תארה, וכחוט השני עברה בהודעותיו ובעדותו טענתו כי אך דחף בידיו קלות ("בעדינות") את המתלונן, שסרב לצאת משטחו לאחר שגם גנב ללא רשותו מהגת שבבעלותו- וזה התנגד ודחף ביד אחת, קפץ, ונפל לאחור על שיחי הגת. הוא הכחיש קיומו של מוט בידיו והכאת המתלונן בו , או איום עליו.
יצוין כי הנאשם מתאר גם את שרביט כסכסכן גדול במשפחה על רקע בעיית המים ביניהם (עמ' 37 ש' 23-26).
לגבי המתלונן- תאר אותו כממריד אחיותיו נגדו על רקע סכסוך הירושה, כי היה מצלצל אליו בלילה, קיללו, צעק עליו, רדף אחריו עם הרכב, וגם בהודעתו ת/1 תיאר מסכת תלונות נגדו, גם בעירייה, והטרדות רבות (עמ' 2 ש' 54-62).
אין ראיה לכל בדיקה ע"י המשטרה של טענות הנאשם על הטרדתו טלפונית ע"י המתלונן –באופן המחזק את גרסתו כי הוא היה נתון למסכת רדיפה נקמנית על ידו על רקע היפגעותו מהירושה שקיבל הנאשם.
לא נחקרו או נבדקו בני משפחה כדי לשפוך אור על טענות הנאשם.
בתו של הנאשם, שהגיעה ראשונה למקום האירוע, אף לפני שרביט, תמכה בגרסתו כי לא היה מוט בידי אביה, לא קיבלה אותו משרביט כטענתו ורק כי הוציאה את אביה מהמקום.
עדותה הותירה רושם מהימן ואותנטי בפשטותה, כשלא הסתירה את דבר דאגתה אך לאביה כשלא הושיטה עזרה למתלונן.
לא התעלמתי מהיותה בעלת עניין, אך במכלול הראיות והבעייתיות שבהן כנ"ל- לא היה בעובדה זו כדי לפגום במהימנות גרסתה.
הנאשם נשאל לגבי העובדה כי בת/5א, ביום 17.2.08, אמר כי בא לדחוף את המתלונן שיצא משטחו, זה הלך אחורה ונפל, לעומת הודעותיו במשטרה (ת/1, ת/7) כי דחפו לצאת, אך אינני סבורה כי יש בכך כדי לפגוע במהימנות דבריו.
הנאשם ציין באופן מיידי כי נדרש להוצאת המתלונן משטחו, לאחר שסרב לצאת ממנו וגנב ממנו את הגת, ועשה זאת בדחיפה קלה לבטנו- אך זה נפל לאחור על שיחי הגת.
יצוין כי הנאשם אף הסביר כי זה היה אינסטינקט לדחוף אדם לצאת משטחו. הוא טיפל וגידל את הצמח, ובא אדם וקטפו. טבעי היה לו לדחפו החוצה (עמ' 42 ש' 10-12).
גרסתו של הנאשם עדיפה עליי באשר להיעדר מוט בידיו באופן התואם גם את הנזק הרפואי שכלל לא נגרם למתלונן, וכלל הראיות שהובאו בעניין זה כנ"ל.
באשר לעשיית הדין העצמית בה מודה הנאשם- האם יש בכך כדי לפוטרו מאחריות לתקיפת המתלונן בעצם דחיפתו אותו בבטנו, כגרסתו המהימנה עליי, ונפילתו של זה לאחור?
ברירת
המחדל
-
"
הגישה
הבסיסית
של
שיטת
המשפט
בארץ
אומרת
"
חשוב
בעיני
עצם
העיקרון
של
האיסור
של
עשיית
דין
עצמית
,
עליו
יש לשמור
בכל
חומרתו
וקיצוניותו
כדי
שבעלי
ריב
יהפכו
לבעלי
דין
"
(ע"א 243/60
אליעזר
פסטרנק
נגד
מ
"
י
פד
"
י
יד
(
2284
עם
זאת
,
כב
'
השופט
קדמי
על
הדין
בפלילים (תשס
"
ה –
(2004
חלק
ראשון
בעמ' 416,
מסביר כי
איסור
זה
אינו
מוחלט
,
אלא
עקרון
הנתון
לחריגים
והדין
מתיר
בנסיבות
חריגות
"
עשיית דין
עצמית"
-
"
התבססות
מלאה
של
יישום
שלטון
החוק
בחיי
יום
יום
יכול
שתביא
עמה
הקלה
פורתא
מקנאותה
המופלגת
של
מערכת
המשפט
נגד
עשיית
דין
עצמית
,
במקרים
סבירים
והולמים
.
.."
(ע"א 756/80 שלמה רוזנשטיין נגד הרשקו סולומון, פ"ד לח(2) 113)
נסיבות
חריגות
המתירות
"
עשיית
דין
עצמית
"
תהיינה
בין
היתר
הנסיבות
המתירות
יישום הוראת
סעיף 18 לחוק המקרקעין,
תש
"
ט
- 1969
המתירות
מניעת
השגת
גבול
או
החזרת חזקה
במקרקעין
אם
זו
נשללה
(
בג"צ 109/70
המוטראן
הקופטי
האורתודוכסי
נגד שר המשטרה
, פ"ד כ"ח (1) 225).
לפי
פרופ
'
ויסמן
:
"
..האיסור
על
עשיית
דין
עצמית
אינו
יכול
להיות
מוחלט
.
דבקות יתרה
בו
עלולה
להביא
את
האיסור
הזה
לכלל
התנגשות
עם
הטבע האנושי
ועם
צורכי
המציאות
.
כך
,
אדם
היושב
בביתו
ורואה
כיצד פולש
מנסה
לפלוש
לבית
,
אינו
חייב
,
משום
דרכי
שלום
,
לפנות
את ביתו
ולחוש
לבית
המשפט
בבקשה
להורות
על
פינוי
..
מקרים
מעין אלה
המחזיק
רשאי
להיזקק
לעשיית
דין עצמית
ולסלק
את
הפולש
בכוחו
."
(פרופ
'
יהושע
ויסמן
דיני
קניין
-
החזקה
ושימוש
פסקה
7.57
עמ' 80)
על
פי
כב' השופט
קדמי
–
"
במקום
שהדין
מכיר
בזכות
ל
"
עשיית
דין
עצמית
"-
מעשה
מימוש
הזכות
אינו
מהווה התנהגות
אסורה
ועל
כן
ולא
ישמש
בסיס
להרשעה
בעבירה,
ובלבד
ש
"
דרך
"
המימוש
–
מותרת על
פי הדין"
(י
'
קדמי
על
הדין
בפלילים
(תשס
"
ה
(
2004-
חלק
ראשון
בעמ'
416
בסעיף
ד), שכן אם
דרך
המימוש
אינה
חוסה
בצילה
של
הזכות
לעשיית
דין
עצמית
ויש
בה
משום
עבירה
,
יהא
בנקיטה
בה
כדי
לבסס
הרשעה
בגינה (ע"פ 286/84
מ
"
י
נגד
מאיר
גוזלן
לח(3) 577)- שם איים הנאשם
על
המתלונן
כדי
לחייבו
לשלם
לו
שכר
המגיע
לו
בדין).
על
כן
יש
לפנות
ל
"
דרך
המימוש"
הרלוונטית
לעניין
השגת
גבול
במקרקעין
.
סעיף 18 לחוק המקרקעין, תשכ"ט 1969-
(להלן-חוק המקרקעין):
18
"
.שימוש
בכוח
נגד
הסגת
גבול
(א) המחזיק
במקרקעין
כדין
רשאי
להשתמש
בכוח
במידה
סבירה
כדי
למנוע
הסגת
גבול
או
שלילת
שליטתו
בהם
שלא
כדין
.
(ב) תפס
אדם
את
המקרקעין
שלא
כדין
,
רשאי
המחזיק
בהם
כדין
,
תוך
שלושים
ימים
מיום
התפיסה
,
להשתמש
בכוח
במידה
סבירה
כדי
להוציאו
מהם
".
בית
המשפט
,
בשורה
של
פסקי
דין
,
קבע
כי
"
מחזיק
כדין" הוא
מי
שיש
לו
שליטה
פיזית במקרקעין
(בג"ץ 109/70 המוטראן הקופטי האורתודוכסי נגד שר המשטרה; בג"ץ 10302/07 טל שניה והשקעות קרני שומרון נגד שר הביטחון, תק-על 2008(4) 1826, 1830 (2008); רע"א 5518/98 יוסף נגד עוקשי, פ"די נה(3) 294, 303). הזכות לעשיית דין עצמי מכוח סעיף 18 לחוק המקרקעין מצטמצמת למי שמחזיק בפועל וכדין
בקרקע
שנושל
מחזקתו (להבדיל מבעל זכות משפטית להחזיק שאין לו זכות לסעד עצמי). פרופ' ויסמן
בספרו
קובע
כי
-
"
החזקה
של
נכס
מבטאת
מצב
עובדתי
של
קרבה
לנכס
במידה כזו
וכנסיבות
כאלה
המתקבלות
על
ידי
הסביבה
כמספיקות
כדי לבטא
שליטה
כנכס
על
ידי
מניעתו
מאחרים
."
(י
'
ויסמן
דיני
קניין
-
החזקה
ושימוש
(
תשס
"
ו
)
שער
שני
:
החזקה
9
עמ' 11)
לעניין
כוח
ב
"
מידה
סבירה
"
לפי
פרופ
'
ויסמן
-
"
מן
ההיתר
לשימוש
בכוח
משתמע
היתר
לגרימת
נזק
לגוף
ולרכוש במידה
סבירה
,
ככל
הדרוש
לשם
קבלת
הנכס
בחזרה
.
כך
למשל רשאי
המחזיק
שנושל
מקרקעיו
לפרוץ
דלת
כדי
להחזיר
לעצמו
את ההחזקה
במקרקעין
.
וכן
רשאי
מי
שנושל
ממקרקעיו
לסלק
בכוח את
המנשל
תוך
גרימת
נזק
לגופו
,
לבגדיו
ולכליו
,
ככל
שנדרש
באופן סביר
לשם
סילוקו
.
הזכאי
להחזקה
במיטלטלין
רשאי
להוציא
את המיטלטלין
מידיו
של
תופס
שלא
כדין
תוך
גרימת
נזק
סביר
לגופו
,
לבגדיו
ולכליו
,
וכן
רשאי
אדם
להיכנס
בכוח
למקרקעיו
של
מי שתפס
שלא
כדין
מיטלטלין
כדי
ליטול
משם
את
המיטלטלין
שהוא זכאי
להחזקתם
.
כיוצא
בזה
,
אדם
הזכאי
להחזקה
במיטלטלין שהניחום
במקרקעיו
של
צד
שלישי
,
רשאי
להיכנס
לאותם מקרקעין
כדי
ליטול
משם
את
המיטלטלין
.
אם
ירע
הצד
השלישי על
אי
-
החוקיות
שהייתה
כרוכה
בהכאת
המיטלטלין
למקרקעיו
.
בכל
המקרים
האלה
ראוי
שלפני
הפעלת
כוח
תינתן
התראה מוקדמת
על
כך
,
אלא
אם
אין
הדבר
סביר
בנסיבות
העניין
.
הסייג שבחוק
"
להשתמש
בכוח
במידה
סבירה
כדי
להוציאו
"
מתיר שימוש
בכוח
במידה
הנדרשת
בהתחשב
בהתנגדותו
של
המחזיק
.
ככל
שהתנגדות
המחזיק
רבה
יותר
כן
מידה
רבה
יותר
של
הפעלת כוח
כנגדו
מוצדקת
"
(פרופ
'
י
'
ויסמן
דיני
קניין
-
החזקה
ושימוש
פסקה
7.73
עמ'
106
)
את
המילים "למנוע
הסגת
גבול"
שבסעיף
יש
לפרש
כחלות
הן
על
המקרה
שהסגת
הגבול טרם
נתבצעה
הן
על
המקרים
שבהם
בעל
המקרקעין
מבקש
למנוע
התמשכותו
של
מעשה הסגת הגבול (י' ויסמן דיני קניין- החזקה ושימוש פסקה 7.81 עמ' 122).
בענייננו
,
אני
סבורה
כי
הנאשם
נקט
בכוח
במידה
סבירה
ברצונו
למנוע
התמשכות
מעשה
של הסגת
גבול
ע
"
י
המתלונן
–
בכניסתו
לחצרו וגניבת הגת שבבעלותו, לאחר שלא שעה לבקשותיו להפסיק.
8.
למרות המפורט בנימוקיי, הנאשם זוכה מחמת הספק בשל העובדה כי למרות המהימנות שייחסתי לגרסת הנאשם ובתו למול גרסת המתלונן ושרביט - לא ניתן להתעלם כי מדובר בבעלי עניין על רקע סכסוך משפחתי שהתלקח בין הצדדים שכולם בני משפחה, ועל כן מחייבות קביעות עובדתיות ומשפטיות זהירות יתרה.
9
.
נוכח כל האמור,בצד קביעה שבעובדה כי האירועים התרחשו כגרסת הנאשם, הנני מורה על זיכוי הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום –מחמת הספק.
10
.
זכות ערעור תוך 45 יום.
המזכירות תשלח העתק לצדדים בדואר רשום.
ניתנה היום,
ו' תמוז תשע"ב ,26 ביוני 2012, בלשכתי .
פ בית משפט שלום 2446/08 מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא נ' אהרון גדסי (פורסם ב-ֽ 26/06/2012)