פסקי דין על מוהאד שהאב

18303-03/12 פ     27/06/2012




פ 18303-03/12 מדינת ישראל נ' מוהאד שהאב








בית המשפט המחוזי בחיפה

ת"פ 18303-03-12 מדינת ישראל
נ' שהאב(עצור)


27 יוני 2012



בפני
כב' השופטת דיאנה סלע

המאשימה
מדינת ישראל


- נ ג ד -

הנאשם
מוהאד שהאב
ת.ז. 301460473 (עצור)


גזר דין


הנאשם, יליד 88', הורשע על יסוד הודייתו בכתב אישום אשר תוקן, לאחר שמיעת כל הראיות, בעבירה של שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז -1977 (להלן: חוק העונשין).



1
.
עובדות כתב האישום המתוקן.
בתאריך 2/3/12 בסמוך לשעה 20:30, הלכה חיתאם עמאש (להלן: המתלוננת) בדרכה לביתה שבג'סר א-זרקא, כשהיא נושאת את תיקהּ, אשר הכיל כ-1,500 ₪ (להלן: הכסף), שרשרת עם תליון בצורת
האות "
a
", מפתחות ומסמכים אישיים (להלן: התיק).

בעוברה ליד חנות פלאפונים, הרגישה המתלוננת כי מישהו עוקב אחריה וראתה כי מדובר בנאשם, שכנה המוכר לה. עת הגיעה המתלוננת סמוך לבית הדואר, ניגש אליה הנאשם והחל למשוך את תיקה, כשהוא אומר לה "תני לי את התיק". משהתנגדה, שלף הנאשם סכין, כיוון אותו לעברה, ואיים עליה כי אם לא תיתן לו את התיק, ידקור אותה, וזאת על מנת להשיג את התיק, או כדי למנוע מהמתלוננת להתנגד גניבת התיק או כדי להתגבר על התנגדותה. המתלוננת הצמידה את התיק לגופה, הנאשם משך את התיק בעודו דוחף אותה, ונטל ממנה את התיק במטרה לשלול אותו שלילת קבע. כתוצאה מהפעלת הכוח כלפיה, נפלה המתלוננת על הקרקע והנאשם נמלט מהמקום עם תיקה.

במעשיו המתוארים לעיל, גנב הנאשם תיק מהמתלוננת, תוך איומי סכין וכשהוא מבצע בה מעשה אלימות.

2
.
הרשעות קודמות
לנאשם הרשעה קודמת משנת 09' בגין שני תיקי חקירה שנפתחו נגדו בעבירות של תקיפת עובד ציבור, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ותקיפת שוטר שביצע בשנת 08', ובעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והפרת הוראה חוקית שביצע בשנת 09', בגינן נדון 5 חודשי מאסר על תנאי וקנס (ת"פ 3383/08 בבית משפט השלום בנתניה). לנאשם אף רישום קודם ללא הרשעה בעבירה של החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, אשר ביצע בשנת 05' בהיותו קטין.


3
.
טיעוני המאשימה
ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשם, העצור מיום 2/3/12, עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.
הוא הדגיש את חומרת העבירה, מששדד הנאשם את המתלוננת באמצע הרחוב ותקף אותה כשהוא מזויין בסכין. המתלוננת, אשר היתה בדרכה חזרה לביתה לתכנן את מסיבת יום ההולדת של בתה הקטנה, הותקפה על ידי הנאשם אשר גזל ממנו את ארנקה, ובו סך של 1,500 ₪ שהיה מיועד בין היתר לחגיגת יום ההולדת, שרשרת זהב ומסמכים נוספים. לא קשה להניח את מפח הנפש שנגרם בעקבות כך למשפחה כולה, ובמיוחד המתלוננת אשר מעדותה ניכר כי היתה מפוחדת, וכי השוד הותיר בה מורא גדול. לטענת ב"כ המאשימה, חומרה יתרה יש לייחס לכך שהנאשם היה מזוין בסכין, אותה נשא למטרות לא חוקיות, ובעת ביצוע השוד, ואף איים באמצעותו על המתלוננת.
בתי המשפט קבעו לא אחת כי על מעשי שוד יש צורך להגיב במאסר משמעותי לשם הגנה על בטחון הציבור, וכי הקלה בענישה במקרים כגון דא יש בה בסופו של דבר כדי להתאכזר אל החפים מפשע, וכך גם לגבי נשיאת סכין למטרה לא כשרה ועשיית שימוש בה.

עוד טען בא כח המאשימה כי גם בחינת נתוניו של הנאשם דידן, מלמדת כי יש להחמיר בעונשו. מגיליון הרישום הפלילי של הנאשם עולה כי לנאשם עבר פלילי עוד מהיותו נער. כאמור, לחובתו הרשעה אחת, וכן נקבע בבית משפט לנוער כי הוא עבר, בהיותו קטין, עבירה נוספת של החזקת סכין, אך לא הורשע בגינה. הנאשם לא למד את הלקח הראשוני ובחר שלא לנצל את ההזדמנות שניתנה לו על ידי בית המשפט לנוער, אשר לא הרשיעו בדין, ובכך נתן לו פתח לשקם את חייו. לאחר מכן הורשע הנאשם בעבירות חמורות הכוללות תקיפת שוטר, בגינן נדון למאסר על תנאי, וכיום בעבירת השוד בתיק זה.
אף מדברי אחיו של הנאשם, לפיהם הנאשם נוהג לשתות משקאות משכרים, וכי אביו מוציאו מן הבית בשל כך, עולה כי הנאשם לא שינה באופן ממשי את אורח חייו, וכי אין מדובר באדם נורמטיבי.

מכך אנו למדים כי השתייה לא היתה אירוע חריג בחייו של הנאשם, ולא עקב השפעתה בוצעה העבירה.

עוד יש להתחשב בכך שההסדר שנחתם בין הצדדים נעשה לאחר שנשמעו כל הראיות בתיק, ולמעשה לא חסך הנאשם בהודייתו זמן ניכר מזמנו של בית המשפט.
בנסיבות העניין, סבור ב"כ המאשימה כי יש להחמיר בעונשו של הנאשם.
4
.
טיעוני ההגנה
הסניגור מבקש שלא למצות את הדין עם הנאשם, ולהמליץ לשירות בתי הסוהר לשלבו במסגרת טיפולית מתאימה לשם שיקומו.

לקולא ביקש הסניגור להתחשב בהודייתו של הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר הטיעון, המגלמת בתוכה לקיחת אחריות וחרטה על מעשיו. לטענת הסניגור, אף שההודאה ניתנה בסיום פרשת הראיות, לא ניתן לומר כי הנאשם ניהל הליך סרק, שכן בסופו של יום כתב האישום תוקן בצורה המקלה עמו.

עוד מבקש הסניגור להתחשב לקולא בכך שאין מדובר באירוע שוד אשר תוכנן על ידי הנאשם.

כן ביקש לקחת בחשבון את נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, בן ה- 24, אשר גדל במשפחה מרובת ילדים בג'סר א-זרקא, עזב את לימודיו בהיותו בכיתה ח' ויצא לעבוד.

עוד ביקש להתחשב בכך שהנאשם נעצר עד תום ההליכים בהסכמתו, וכי שהייה במעצר בדרך כלל קשה יותר משהייה במאסר. הנאשם לא ריצה מעולם עונש מאסר בפועל, ומאז הרשעתו האחרונה בשנת 09' ועד להסתבכותו בעבירה נשוא תיק זה, לא היה מעורב בפלילים. אין מדובר בנאשם אשר בחר בדרך העבריינות כדרך חיים, כי אם בבחור אשר עבד וניסה לפרנס את עצמו, אך נסיבות חייו הביאוהו לבצע את עבירת השוד. הוא לקח אחריות על מעשהו ומבין כי ייענש בגינו.

הסניגור הוסיף וטען כי בגזירת עונשו של הנאשם יש להתחשב בכך שמיד לאחר האירוע הותקף ונחבל קשות על ידי בני משפחתה של המתלוננת, ולמעשה רק בזכות אחיו הוא "ניצל מלינץ'". בעניין זה הפנה לדו"ח פעולה מיום האירוע, מאת השוטר איסמי ג'מיל (ת/7), שם כתב כי בהגיעו למקום חבר אל מודיע בשם מוחמד שאהב, אחיו של הנאשם, ומסר "שאחיו מוהאד... החשוד נראה לי מפוחד, בוכה... סימני דם יבש על השפתיים, בפה. אחיו מוחמד בהמשך מסר שבני משפחתה של הנערה החזיקו באחיו מוהאד קשור בחבלים בידיו... ". הוא הדגיש כי במדינת חוק דמוקרטית אין לאפשר דין עצמי, ואף שמדברי המאשימה עולה כי נפתח הליך חקירתי נגד אותם בני משפחה של המתלוננת, עד כה, לא ידוע לסניגור אם הוגש נגדם הליך פלילי כלשהו.

הסניגור ביקש ליתן לנאשם פתח של תקווה ושלא למצות עמו את הדין, בציינו כי עונש מאסר בפועל, אשר הינו חוויה ראשונה מסוג זה עבור הנאשם, עשוי לשנותו ולשקמו. כן טען כי הנאשם מעוניין לטפל בבעיית האלכוהול, וביקש להמליץ לשירות בתי הסוהר לבדוק את התאמתו של הנאשם לטיפול בעניין זה.

דברי הנאשם
– "אין לי מה להגיד".

5.

הצדדים הגישו לבית המשפט פסיקה התומכת בעמדתם מי לחומרא ומי לקולא, כאשר הסניגור מבקש לאבחן את הפסיקה שהגיש ב"כ המאשימה.


דיון
6.

בבואו של בית המשפט לגזור את הדין, עליו לאזן בין שיקולי ענישה שונים, אשר משקלם היחסי אינו קבוע ומשתנה מעניין לעניין, לפי סוג העבירה, חומרתה, נתוני הנאשם ונסיבותיו. יש ליתן ביטוי למטרות השונות של הענישה, אשר חלקן נועדו להגשמת הצדק "ללא שאיפות תכליתיות - מעשיות", כגון גמול, וחלקן תועלתניות, כגון הרתעת היחיד והרבים, מניעה, שיקום וחינוך. (ראו לעניין זה ע"פ 4890/01 מ"י נ' פלוני, פ"ד נו(1), 594, מפי כב' הנשיאה ביניש).

אין צורך להכביד מילים אודות חומרת מעשיו של הנאשם, אשר פעל בצורה מתוכננת ומחושבת ושדד את המתלוננת בשעת ערב עם רדת החשיכה, לאחר שעקב אחריה עת הלכה לתומה לבדה בחושך בסיום יום עבודה. המתלוננת אשר חשה כי שכנה הנאשם עוקב אחריה, המשיכה בדרכה, ובהגיעה סמוך לבית הדואר, ניגש אליה הנאשם, דרש ממנה את תיקה ומשכו. משניסתה להתנגד למעשיו, כיוון הנאשם סכין לעברה, ואיים לדקור אותה אם לא תענה לדרישתו. משהצמידה את התיק אל גופה, דחף אותה הנאשם ומשך את תיקה, עד אשר הצליח להוציאו מידה והיא נפלה ארצה. מיד נמלט מהמקום כששללו בידיו.
התופעה של פגיעה ביחידי הציבור, שכל חטאם בכך שהם מעזים להתהלך ללא הגנה ברחובותיו של ישוב, ובעיקר בחלשים - קשישים, נשים, ילדים - כדי לשדוד את רכושם, הפכה תופעה נפוצה להחריד. הנאשם בחר בכוונת מכוון לשדוד את שכנתו המתלוננת, אשר הלכה לבדה בחושך, מתוך הנחה כי בנתונים אלה, חוסר האונים שלה ביחד עם גורם ההפתעה יקלו על ביצוע העבירה. לא תמיד מתחיל השוד באלימות קשה, וזו מתפתחת לעיתים כאשר הקורבן מתנגד לנסיונו של השודד לגזול את רכושו, ו

מלאכתו אינה קלה כפי שסבר מראש.

לעתים

קרובות שללו של השודד הוא דל - ארנק עם מעט כסף לקניות, כספי גימלה מהביטוח הלאומי, אשר משמשים לפרנסה לכל החודש, לעתים גם רכוש שהקורבן נושא עמו מחשש שיגנב בביתו, ובענייננו - כסף אשר שימש על פי עדות המתלוננת לקניית כיבוד למסיבת יום ההולדת של בתה. או אז, לא אחת, כאשר השודד אינו מקבל את מבוקשו בקלות, ואין מדובר ב"כסף קל ומהיר", בתסכולו הוא מפליא מכותיו בקורבנו, והאירוע שהתחיל בנסיון לחטיפת תיק מסתבך, ומסתיים לעתים בפציעה ואף במוות. (השוו תפ"ח (חי') 4173/05 מ"י נ' מולוטקוב, ניתן ביום 3/12/07, מפי כב' הש' שטמר; ע"פ 517/08, 573 בינייב נ' מ"י, ניתן ביום 20/6/09, מפי כב' הש' לוי, שם נגמרה חטיפת תיק בחדר מדרגות בנפילתה של קשישה ובמותה כתוצאה מכך).




אשר לגישה המחמירה שיש לנקוט בענישה כלפי מבצעי שוד
,
נאמר:

"

העבירה בה הורשע המשיב חמורה היא גם בנסיבות בהן לא נעשה שימוש בנשק. היא מבטאת אי קבלה של תפישות היסוד של החברה באשר לכבוד שיש לנהוג בגופו של אדם ובזכותו על רכושו. היא מבטאת תפישה שלפיה כוח הזרוע הוא שמכתיב את ההתנהלות וגורמת לכך שהציבור מתנהל בתחושה של חוסר ביטחון אישי, בידיעה כי פורענות עשויה להתרגש עליו גם בהלכו לתומו ברחוב, מידו של מי אשר מבקש לעשות רווח קל. אותם אזרחים תמימים זכאים ללכת ברחוב מוגנים מפני תוקף ואורב שאינו רואה לנגד עיניו אלא את עניינו שלו. בגזירת הדין בעבירה מסוג זה ראוי כי בית המשפט ייתן את הדעת, לצד נסיבותיו האישיות של הנידון והאפשרות לשקמו, גם לצורך לשלוח מסר ברור לפיו מי שנכון לבצע מעשים מעין אלה צפוי לעונש משמעותי שיבטא גם את פגיעתו הרעה בחברה, לצד שיקולי הענישה האחרים"

.

(ע"פ 4177/06 מ"י נ' מיישריף אבו הוידי, ניתן ביום 21/6/06, מפי כב' הש' ארבל).

חומרה יתירה יש לראות בכך שבמהלך השוד שלף הנאשם סכין שהחזיק, כוונה לעבר המתלוננת ואיים עליה באמצעותה, על מנת להטיל עליה מורא ולהרתיעה מלהתנגד לדרישתו.
אין צורך בדמיון רב כדי לשוות בנפשנו את הפחד שאחז במתלוננת, עת ניצבה לבדה בחשכה, חסרת אונים, נדהמת מאלימותו של שכנה הנאשם, אשר דרש ומשך את תיקה, ואיים עליה בסכין אם לא תמסרנו, והפילה ארצה תוך כדי חטיפת התיק מידיה, והיא אינה יודעת עד היכן ירחיק לכת. בית המשפט שמע את עדותה של המתלוננת אשר נפלה ארצה, ונעזרה על ידי שכנים שהחיו את נפשה.

מדובר בבריונות חמורה המצדיקה ענישה מחמירה.

בית המשפט העליון עמד על החובה האזרחית להגן על אזרחים מפני פשיעה, ולהקפיד על זכות היסוד של הנפגעים לשלמות גופם ורכושם בצד זכויות היסוד של נאשמים וההתחשבות בהם.

"חברה שבה תחושת הביטחון האישי של בניה ובנותיה, ובמיוחד החלשים שבהם, כגון קשישים, מעורערת - זקוקה לשיקום ולחיזוק, כדי שתחושה ראויה תשוב על כנה. זו תפיסת החוק והסדר,

law


and


order
, שתושבי המדינה מצפים לה ומייחלים כי רשויות הממשל יתנו לה מענה ופתרונות. בית המשפט הוא אחת הכתובות ההכרחיות לציפייה זו. אין בידו ארנק של תקציבים לחיזוק הביטחון האישי, אך יש בידו חרב שבמקרים המתאימים עליו להניפה, היא חרב הענישה. הענישה הספציפית היא כמובן אינדיבידואלית, בכל מקרה לגופו ולנסיבותיו; לא אחת הנאשמים באים עצמם מרקע קשה המצדיק התחשבות; אך המחוקק והפסיקה רואים לנגד עיניהם גם את הקרבנות, קרבנות בפועל וקרבנות פוטנציאליים, את היחיד שאיתרע מזלו להיות קרבן, ואת כלל החברה החוששת כי ירבו קרבנות

".

(ע"פ 2163/05 דג'מיל אלייב נ' מ"י, ניתן ביום 12/12/05, מפי כב' הש' רובינשטיין (הדברים נאמרו לענין שוד קשישים, אך הם יפים גם לענייננו); ראו גם ע"פ 1257/09 פלוני נ' מ"י, ניתן ביום 4/6/09, מפי כב' הש' לוי; ע"פ 8788/08 זיאד נ' מ"י, ניתן ביום 7/4/11, מפי כב' הנשיא גרוניס; ע"פ 2013/11 ג'בארין נ' מ"י, ניתן ביום 6/5/12, מפי כב' הש' דנציגר).
בנסיבות העניין, בשל חומרת מעשיו של הנאשם, מן הראוי לגזור עליו עונש מאסר ממושך ומשמעותי.

7

.
יחד עם זאת, הענישה היא לעולם אינדיבידואלית, ובית המשפט מצווה לשקול - בנוסף לחומרת העבירה ותוצאותיה - גם שיקולים הנוגעים לנאשם, עברו, נסיבותיו האישיות, לקיחת אחריות על ידו, חרטתו, וכן השפעת הענישה על שיקומו. (ראו ע"פ 10444/06 עייני נ' מ"י, ניתן ביום 25/4/07, מפי כב' הש' ארבל; וכן ע"פ 4980/01 הנ"ל).

לקולא אני רואה לקחת בחשבון את גילו הצעיר של הנאשם בן ה- 24, ונסיבותיו האישיות כפי שפורטו מפי סניגורו. מדובר בצעיר אשר עזב את לימודיו, ויצא לעבוד על מנת לסייע בפרנסת המשפחה.



עוד עומדת לזכותו של הנאשם הודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן, אם כי זו באה לאחר שנשמעו כל הראיות בתיק. משכך, נדרשו המתלוננת וכל העדים האחרים להתייצב בבית המשפט, עמדו לחקירות נגדיות ממושכות, והמעמד הבלתי נעים לא נחסך מהמתלוננת, אשר נאלצה לחוות שוב את החוויה הטראומטית עבורה.

כאמור לעיל, אין זו הסתבכותו הראשונה של הנאשם בפלילים, ואף אין זו עבירת האלימות הראשונה בגינה הורשע. הנאשם בחר שלא לנצל את ההזדמנות שהונחה לפתחו, וביצע מעשה שוד חמור ובריוני, על מנת להשיג "כסף קל". פרק הזמן הלא ממושך שחלף בין הרשעתו הקודמת של הנאשם לביצוע השוד, אינו יכול לשמש נסיבה לקולא בעניינו.

לא נעלמה מעיני טענתו של הנאשם, כי לאחר האירוע הותקף על ידי משפחתה של המתלוננת, אשר דרשה ממנו להחזיר את שללו, ללא הועיל. אף שהעניין נתון לטיפולה של הרשות החוקרת וטרם הוכח, אתחשב קמעא לקולא בפציעתו לאחר האירוע.

יש לזכור כי רבים מהמבצעים עבירת שוד הינם אנשים צעירים נעדרי עבר פלילי. יש חשיבות בהעברת מסר חד משמעי לנאשם, לציבור ולעבריינים פוטנציאליים, כי הם אינם חסינים מפני ענישה
משמעותית. הנאשם הינו בגיר, אשר עבד למחייתו עוד מהיותו נער, דהיינו היה מודע ליכולתו להשתכר למחייתו ביושר, מבלי להלך אימים ולפגוע במתלוננת, שאינה אדם זר, אלא שכנתו, אשר עבדה למחייתה ביושר, ללא סיכון מפני ליסטים. אין מדובר במשובת נעורים קלילה, אלא במעשה חמור, אשר הפך לנפוץ הרבה מכדי שאפשר לעבור עליו לסדר היום, ולהעניש את מבצעיו בעונש שלא יפגע ביכולתם להמשיך בחייהם כמקודם.

בנסיבות העניין, אין הצדקה לסטות ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מהסוג שביצע הנאשם. עם זאת, גילו הצעיר של הנאשם, נסיבותיו האישיות, עברו הפלילי הבלתי מכביד, הודייתו בכתב האישום המתוקן- אם כי לאחר שמיעת כל הראיות בתיק, תקופת מעצרו בתיק זה, והנזק שנגרם לו לאחר השוד, עת נתפס והובא לבית המתלוננת על ידי אחיה, יובאו בחשבון בתקופת המאסר אשר תוטל עליו.

8
.
לאחר ששקלתי את כל השיקולים לחומרא ולקולא אני גוזרת על הנאשם עונשים כדלקמן:


א. מאסר בפועל למשך 32 חודשים, בניכוי תקופת מעצרו בתיק זה החל מיום 2/3/12.

ב
. מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, שהנאשם לא ישא בו זולת אם יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירת אלימות או רכוש שהינה פשע, ויורשע בה בתוך תקופת התנאי או לאחריה.

ג
. הנאשם ישא בפיצוי למתלוננת בסך 25,000 בגין הסבל והנזק שנגרמו לה עקב ביצוע העבירה, אשר ישולם ב-20 תשלומים חודשיים ורצופים החל מיום 15/7/12 ובכל 15 לחודש לאחריו, ויופקד בקופת בית המשפט. אם לא ישולם תשלום כלשהו במועדו, תעמוד יתרת הסכום כולה לפרעון מיידי, ותישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

למען הסר ספק, מדובר בפיצוי ראשוני, אשר אין בו כדי לחוות דעה לגבי היקף הנזק והסבל שנגרמו למתלוננת. נאסר על הנאשם או מי מטעמו לפנות למתלוננת בקשר לפיצוי שנפסק.

ד.
שירות בתי הסוהר יבדוק את האפשרות לשלב את הנאשם בהליך טיפולי לגמילה מאלכוהול, אם יבקש הנאשם להשתתף בתכנית גמילה כאמור.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום
.


ניתן היום, ז' תמוז תשע"ב, 27 יוני 2012.











פ בית משפט מחוזי 18303-03/12 מדינת ישראל נ' מוהאד שהאב (פורסם ב-ֽ 27/06/2012)