פסקי דין על מיכאל גל סתיו

32551-06/12 מת     28/06/2012




מת 32551-06/12 מדינת ישראל נ' מיכאל גל סתיו








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בבאר שבע



מ"ת 32551-06-12 מדינת ישראל
נ' סתיו (עציר)







בפני

כב' השופט
דניאל בן טולילה


המבקשת

מדינת ישראל
ע"י ב"כ המתמחה ספיר סופר


נגד

המשיב
מיכאל גל סתיו
(עציר)
ע"י ב"כ עו"ד שילה דורפמן



החלטה


בפני
י בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. נגד המשיב הוגש כתב אישום ובו חמישה אישומים שונים.

על פי האמור באישום הראשון, ביום 14.6.12 הובא המשיב במסגרת צו הבאה בפני
כב' השופט ליבדרו, אשר החליט על שחרורו, בכפוף להפקדה של 5,000 ₪. לאחר שהשוטר אילן מתתיהו הסביר למשיב את מהות ההחלטה, זה החל לקלל: "יא בן זונה, השופט המזדיין הזה, אני אראה לו מה זה." השוטר לקח המשיב הצידה וביקש כי יחדל מלקלל, וזה בתגובה קילל ואיים על השוטר בכך שאמר לו כי יראה לו "מה זה, ואשחוט אותו ואת משפחתו". השוטר הושיב את המשיב על הכיסא, וזה בתגובה נתן לו מכת אגרוף בצד הימני של עינו. השוטר הדף את המשיב, וניסה להשתלט עליו בסיוע מאבטחי בית המשפט, ובתוך כך המשיב המשיב לקלל את השוטר ולאיים עליו: "אני מחכה לך".

על פי האמור באישום השני, ביום 14.6.12, בהיותו בחדר המעוכבים בתחנת באר שבע, המשיב קילל וגידף את השוטרת יפעת כלף, על ידי כך שאמר לה בין היתר : "אני לא נותן לך כלום, אני מחליט פה מה לעשות, מותק", וכן: "שרמוטה, זונה, מזדיינת, בשביל 10,000 ₪ שימותו הילדים שלך, הזונות האלה מזדיינים".

על פי האמור באישום השלישי, בהיותו של המשיב בתחנת המעוכבים בתחנת באר שבע, העליב המשיב את השוטר שניר ביטון על ידי כך שאמר לו: "אתם אוכלי חינם, אני שם זין על כל המשטרה ומערכת המשפט, אתם עוצרים אותי כדי שיהיה לכם מה לאכול". השוטר ביקש מהמשיב להירגע, אולם זה המשיך לקלל את המשטרה ומערכת המשפט. השוטר ביקש מהמשיב להילוות אליו אל מחוץ לחדר המעוכבים על-מנת להרגיעו ולנתקו משאר העצורים והמשיב עמד בסירובו ואיים עליו באמרו כי "יזיין אותו ואת משפחתו". בשעה שהשוטר אחז באזיק ידיו של המשיב זה החל להשתולל ולהעיף ידיו לכל עבר. השוטר נאלץ להפעיל כוח על-מנת להשתלט על המשיב ומשך אותו מחוץ לחדר המעוכבים. בשלב זה המשיב ניסה למשוך את השוטר בחזהו. עוד מתואר כי המשיב הכה את השוטר על-ידי כך שנתן לו מכה בידו השמאלית, ולאחר שהמשיב רותק לרצפה זה איים על השוטר באמרו כי: "אני על השחתת הפנים שלך מוכן לשבת חמש שנים".

על-פי האמור באישום הרביעי, במהלך גביית עדותו של המשיב זה קפץ לעבר השוטר דדון, חטף את דפי ההודאה וקרע אותם.

על-פי האמור באישום החמישי, ביום 15.6.12 בהיותו בבית-המשפט התבקש המשיב להשליך את הסיגריה שבידו. בשעה שהמשיב נכבל על-ידי איש השב"ס אלירן בן-סימון, המשיב ירק בפני
ו של אלירן ולאחר שהוצא מן התא נגח במרכז גופו של אלירן, קילל אותו ואיים עליו באמרו כי: "אני אהרוג אותך, אני אתפוס אותך בחוץ, אני אשים לך מטען חבלה, אני אתפוס אותך ואת המשפחה
שלך".

במהלך הדיון שנערך בפני
י ביום 15.6.12 טענה באת-כח המשיב לכרסום ממשי בעצמת הראיות, אשר מבוססת כאמור על דוחות השוטרים והמאבטחים השונים. ראשית, טענה כי לא ברור לה הכיצד הוגש לתיק אישור שפיטה בטרם צילומי החבלות בגופו של המשיב הגיעו לרשות מח"ש. לגופם של אישומים, ביחס לאישום הראשון, המשיב טוען כי הוא זה שהותקף על-ידי השוטר, כאשר הדבר מתועד במצלמות האבטחה. חיזוק לגרסת המשיב ניתן למצוא – כך לדברי באת-כוחו – בהודעות עדי הראיה. רוני דדון מציין כי המשיב לא התנגד לעיכובו על-ידי המאבטחים, וכך גם זה לא מתאר כי המשיב תקף את השוטר אלא לכל היותר מציין שהמשיב התנגד לנסיון ההשתלטות של השוטר.

אשר לעד התביעה רז לויתן, גם זה מתאר תיאור עובדתי שונה מזה שמתואר על-ידי השוטר ומצוי בכתב האישום, ולדבריו מעשי המשיב מתמצים בהתנגדות למעצר ולא בתקיפה אקטיבית יזומה מצידו. כך גם יש לראות לחומרה את העובדה שהשוטר תופס בגרונו של המשיב, דבר אשר אינו מתבקש נוכח התיאור של עדיי הראיה, ומתיישב עם גרסת המשיב לפיה הותקף.

אשר לאישום השני, הדברים – אם נאמרו – הינם אך כתגובה לכך שהשוטרת העליבה את המשיב והטיחה בו בנוכחות אמו: "יש לך בן הומו".

אשר לאישום השלישי, אכן המשיב קילל והתבטא באופן לא הולם, אולם יש לתהות מדוע השוטר שניר אשר לכאורה נעלב באופן אישי מאותם עלבונות כלליים מצא לנכון להוציאו אל מחוץ לחדר המעוכבים. מעשה זה היה שלא לצורך, ולאחר שהמשיב מגדף את השוטר בעקבות כך, הרי שהשוטר הוא זה שתוקף את המשיב אשר אזוק בידיו וברגליו, כאשר בוודאי שאין הצדק לתקוף אותו במצב כזה, גם אם לכאורה המשיב מפנה הערות מעליבות השוטרים.

גם ביחס לאישום זה ניתן למצוא חיזוק לגרסת המשיב לפיה הוא זה שהותקף, בעדי ראייה בתיק, בכללם רפ"ק שלום בן סלומון, אשר לא מציין במזכר כי המשיב תקף את המתלונן, ולדבריו לכל היותר המשיב ניסה להשתחרר מידיו של השוטר. כך גם עד תביעה מס' 4 באישום זה מתייחס לפעולת הריתוק של המשיב לרצפה, ולא מתאר את אותו תיאור שאותו מוסר המתלונן.

לגבי האישום החמישי, גם אם המשיב ירק לעברו של איש השב"ס יש לתהות הכיצד במצב בו זה מצוי אזוק ומקופל יכול המשיב לנגוח במרכז גופו של הסוהר. לטענת המשיב הסוהרים לקחו אותו לחדר נפרד ואו אז תקפו אותו, תוך השארת סימנים על גופו.

נוכח כל אלה, סבורה ב"כ המשיב שיש מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופה אצל דודתו בקריית גת, בסיוע אמו. המפקחת התייצבה בפני
בית המשפט ונחקרה על ידי הצדדים, והביעה רצונה לשמש כחלופת מעצר עבור המשיב.

ב"כ המבקשת מנגד מפנה לדוחות השוטרים השונים אשר מתארים את האמור בכתב האישום, ומפנה לתעוזה ולמסוכנות הנשקפות מן המשיב, אשר לא נרתע מלהפנות אמירות קשות כלפי שופט, אנשי חוק, אף בהיותו במשטרה ואף בהיותו בבית-המשפט, וכן גם מפנה לעברו הפלילי של המשיב, והעובדה שריצה עונשי מאסר. נגד המשיב תלוי עונש מאסר על תנאי בר-הפעלה, אשר לא היה בו כדי להרתיעו מלפגוע בשוטרים. החלופה המוצעת אין בה כדי לצמצם את המסוכנות הנשקפת מן המשיב, ועל-כן יש להורות על מעצרו עד לתם ההליכים נגדו.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועברתי על חומר החקירה שהובא לעיוני, לא מצאתי כי יש בכל אותן הסתייגויות שציונו על ידי ב"כ המשיב להביא לכרסום בעוצמתן של הראיות הקיימות נגדו. ראשית אציין כי מותב זה אינו יושב כערכאת ערעור על מח"ש, ובמידה והמשיב סבור כי התיק בעניינו נגנז שלא כדין, סלולה בפני
ו הדרך להגיש ערר על החלטה זו.

אשר לאישום הראשון, ראשית, לא הושמעו הסתייגויות ככל שהדבר נוגע לאמירות כלפי השופט ליבדרו, ומעבר לכך, אציין כי גם המתלונן בתיק, השוטר אילן מתתיהו, מציין תיאור אשר במובנים רבים מתיישב עם אותן עדוית של לויתן רז ורוני דדון. המתלונן מציין כי לאחר שהמשיב השמיע את אותן אמירות מחוץ לאולם בית המשפט, ניסה להרגיעו, ולהשיבו בכיסא, על ידי כך שאחז בו, ובתגובה המשיב נתן לעברו אגרוף, ובהמשכם של דברים הדף את המשיב ממנו והמאבטחים של המקום סייעו לו. התיאור של המתלונן אינו מדבר על שורת אגרופים, או רצף של מעשי אלימות, ובכללו הוא מציין את ההתנגדות לכך שיישב בכיסא, ובהמשך את האגרוף שהונף לפניו. בתיק מצויים צילומים של השוטר אילן מתתיהו ובהם ניתן להבחין באותו סימן אדום בפני
ו. כשזה התיאור שנשמע מאת המתלונן, הרי לא מצאתי סתירה או חולשה הנובעת מעדויותיהם של מאבטחי בית משפט. כך גם העד רוני דדון מתאר את אותן קללות ואמירות שהושמעו מצידו של המשיב, את העובדה ש"שניהם התחילו לריב ביניהם, המשקפיים של השוטר נפלו, אני כבר תפסתי את האזרח והפרדתי בינו לשוטר ומפה האירוע הסתיים." עוד זה מציין כי השוטר ניסה להשתלט עליו והחשוד התנגד לזה, ובדומה ראה עדותו של לויתן רז אשר גם כן מפנה לאותן אמירת שהמשיב השמיע, ובהמשכם של דברים אמר כי הזיז את ידיו בכוח, וכי היה צורך להפעיל יותר כוח להתנגדות שלו.

בשים לב למכלול שלושת העדויות הקיימות, לא ניתן לומר כי אלו מתארות תיאור שונה לגמרי, אלא בכללותן הן מתיישבות אחת עם השנייה, כאשר גם לדברי השוטר, המתלונן, לאחר שהמאבטחים הגיעו, המשיב לא המשיך לתקוף אותו או את המאבטחים.

אשר לאישום השני, כאמור אין מחלוקת לגבי אמירת הדברים, והשאלה האם הדברים נאמרו על רקע אמירות מעליבות מצד השוטרת אם לאו, דינה להתברר במסגרת התיק העיקרי. מיותר לציין, כי השוטרת שמתלוננת לגבי המשיב, כאמור, מציינת כי לאחר שהמשיב אמר לה שהוא "מחליט מה לעשות פה, מותק", לאחר שהעמידה אותו על מקומו, או אז החל לקלל אותה. השוטרת אף מציינת כי אימו של המשיב ביקשה ממנו להתנהג באופן נאות, וחרף כך המשיב המשיך באותם דברי עלבונות כפי שמתואר בכתב האישום.

אשר לאישום השלישי, הרי שזה מבוסס כדבעי על הודעות השוטרים אשר מתארים את כל שאירע, גם כאן אין מחלוקת שהמשיב מתחיל בעלבונות כלפי השוטרים, והתהייה מדוע יש צורך להוציא מתוך חדר המעוכבים את המשיב אשר מצוי שם עם אחרים, לאו תהייה היא. בעניין זה, אין מחלוקת על עצם השמעת האיומים כלפי השוטרים הנוכחים במקום. ר' בעניין זה גם את הודעתו של רפ"ק שלום בן סלומון, אשר העלה לכתב את כל אותן אמירות. המשיב בחקירתו מיום 15.6.12, שעה 05:41 בחר שלא לענות לחשדות בעניינו. עוד ר' ביחס לאישום זה, מעבר להודעתו של שניר ביטון, את הודעתו של אביב דסה אשר חוזר על אותם אמירות ואיומים וכל על כך שהמשיב סירב להתלוות. גם ביחס לאישום זה אכן התיאור אותו מוסר שניר ביטון מפורט יותר, ומציין בדיוק את אותה התנגדות באמצעות משיכת האזיקים. לא מצאתי בכך שהשוטר אביב דסה לא נכנס לפירוט של משיכת האזיקונים, או הפעולות על מנת לרתק את המשיב, ככאלו שיש בהם כדי להצביע על כרסום. שלושת הדוחות משתלבים אלה באלה ויש בהם כדי להקים קיומן של ראיות לכאורה.

אין מחלוקת לגבי האישום הרביעי.

ואילו ביחס לאישום החמישי, אין מחלוקת שהמשיב ירק לעבר שוטר נחשון, ודי בדוח הפעולה של השוטר בן סימון ושל שוטר נחשון רחמים יעקב כדי להצביע על קיומן של ראיות לכאורה. הגם אדם שכבול יכול לנגוח במרכז גופו של איש נחשון ולא ניתן לומר כי התיאור אותו מוסרים השוטרים, יש בו כדי ללמד על דבר שבלתי אפשרי.

לאור כל האמור לעיל, הנני לקבוע כי בתיק זה ראיות לכאורה למיוחס למשיב. כאן המקום לציין כמכלול כי יש לתהות הכיצד במספר רב של הזדמנויות אל מול שוטרים שונים, טוען המשיב כי מתנכלים לו, מעלילים עליו, והוא אך קורבן של מעשי אלימות מצידם, כאשר מנגד אין מחלוקת שזה משמיע איומים ואמירות קשות כלפיהם. לציין כי ביחס לאישומים שעניינם אלימות שהפעיל המשיב, כל השוטרים אינם מכחישים כי היה צורך בכוח סביר על מנת לרסן התנהגות המשיב, ובצדק.

משקבעתי קיומן של ראיות לכאורה, קמה עילת מעצר ברורה ומוחשית בעניינו של המשיב. המדובר במי שבהיותו בתוך כותלי בית המשפט אינו מהסס להפנות אמירות קשות כלפי שופט; מעבר לכך, ממשיך ומאיים על שוטרים. התנהלות זו ממשיכה גם בתחנת המשטרה, וגם אם האמור באישום השני, אין בו כדי להקים עילת מעצר, יש בו כדי ללמד על אופיו של המשיב, אשר אינו שם רסן להתנהלותו. כך הם גם פני הדברים ביחס לאישום הרביעי, במהלכו, כאמור, חטף את ההודעה שנגבתה ממנו, וניסה להשמידה. המדובר בחמישה אישומים שונים שנמשכים על פני יומיים, האיומים שמופנים כלפי השוטרים בתוך תחנת המשטרה הינם איומים קשים, בכללם ציון כי ישחיט את פניו של השוטר, יהרוג את השוטר, ישים לו מטען חבלה, יתפוס אותו ואת בני משפחתו. המשיב, יורק לעבר אנשי נחשון.

גם אם אקבל כי אין מדובר באלימות ברף הגבוה, וגם אם אף אלך כברת דרך נוספת לעברו של המשיב ואציין כי אותן תקיפות נעשו אגב התנגדות למעצר, אין בכך כדי להפחית מן המסוכנות הנשקפת מן המשיב, אשר נוהג באופן שמתואר בכתב האישום.

ביחס לאיומים, כפי שמותב זה ציין בשורת החלטות, עבירת האיומים לכשעצמה אינה מקימה עילת מעצר סטטוטורית, ויש לבחון את טיב האיומים, נסיבות אמירתם, וכן את מאפיינו של מי שהשמיעם כלפי השוטרים ואנשי נחשון. אין איומים שנשמעים מאדם שאין לחובתו כל הסתבכות פלילית, אל מול מי שמשמיע איומים קשים ולחובתו עבר פלילי מכביד. איומים שכאלה יש לקחתם ברצינות הראויה. בעניינו של המשיב שלפניי המדובר במי שחרף גילו הצעיר, יש לחובתו 8 הרשעות קודמות. בשנת 2007 נגזרה על המשיב שנת מאסר בגין עבירת סמים, הצתה, והחזקת סכין למטרה לא כשרה. בשנת 2010 נגזרו על המשיב 14 חודשי מאסר בפועל בגין עבירת סמים. בנוסף, בשנת 2010 נגזרו על המשיב 6 חודשי מאסר בפועל בגין 3 עבירות של החזקת סכין שלא כדין. בשנת 2011, נגזרו על המשיב 6 חודשי מאסר, גם כן בגין עבירה של החזקת סכין שלא כדין. עוד באותה שנה הורשע בעבירות של תקיפת שוטר והפרעה לשוטר. בנוסף, הורשע בעבירות של הפרת הוראה חוקית, ואילו ביום 1.5.12 נגזרו על המשיב 7 חודשי מאסר בפועל, גם כן בגין עבירות סמים, הפרת הוראה חוקית, לרבות עונש מותנה שהינו בר הפעלה בענייננו.

נמצא אם כן, כי אין זו הפעם הראשונה שהמשיב חוטא בעבירות של איומים ותקיפת שוטרים. כך גם למשיב, שתי הרשעות והפרת הוראה חוקית, וכן עונשי מאסר קודמים בעניינו לא הרתיעוהו מלשוב ולנהוג כפי המפורט בכתב האישום.

כשאלו הם פני הדברים, וכאשר כך מתנהג לכאורה המשיב בבית המשפט כלפי אנשי חוק, יש לתהות מודע זה ישמע לדודתו, שהתייצבה בפני
י. ביחס לחלופה, כאמור, שהוצעה, התרשמות בית המשפט שהדודה אינה מעורה בחייו של המשיב ואורחותיו. זו הביעה פליאה בשעה שנמסר לה כי למשיב רקע הנוגע לשימוש בסמים. כך גם זו לא הייתה מודעת ליתר הסתבכויותיו הקודמות. התרשמותו של בית משפט מדובר במפקחת אשר חרף רצון טוב, לא תוכל להוות גורם מציב גבולות בכל דרך שהיא כלפי המשיב. תפקידו של מפקח אינו מתמצא אך בהודעה למשטרה, שאז תמצא לומר שגם ילד יוכל כמפקח אשר יודיע למשטרה בשעה שישנה הפרה. תפקידו של מפקח הינו כזה שבהיותו גורם סמכותי ומציב גבולות, ימנע מלכתחילה אפשרות של הפרה, וזאת בהצטרף לחובת הדיווח.

משמצאתי קיומן של ראיות לכאורה, ומשמצאתי כי מן המשיב נשקפת מסוכנות אשר אין בחלופה המוצעת להפיגה, הנני מורה על מעצרו עד תום ההליכים.



ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ב, 28 יוני 2012, בנוכחות הצדדים.








מת בית משפט שלום 32551-06/12 מדינת ישראל נ' מיכאל גל סתיו (פורסם ב-ֽ 28/06/2012)