פסקי דין על אבנר טוניק |

339/05 חעמ     27/06/2012




חעמ 339/05 אבנר טוניק נ' מדינת ישראל וועדה מקומית לתכנון ובניה שמעונים








בית משפט השלום בבאר שבע



חע"מ 339-05 מ.י. ו.מ.לתכנון ובניה שמעונים נ' טוניק

תיק חיצוני
:



מספר בקשה:
8

בפני

כב' השופט
יואב עטר

המבקש
אבנר טוניק
ע"י ב"כ עו"ד אבני גלעד


נגד

המשיבה

מדינת ישראל – וועדה מקומית לתכנון ובניה שמעונים
ע"י ב"כ עו"ד רמר רועי



החלטה

בפני
בקשה נוספת להארכת מועד לביצוע צו הריסה
למשך 12 חודשים החל מיום 1.7.2012. צו ההריסה נשוא הבקשה הוצא ביום 21.3.2007, על פי החלטת כב' השופט אקסלרד בתיק עמ"ק 339/05 שם הורשע המבקש בביצוע עבירות של
בנייה ושימוש ללא היתר, לפי סעיפים 145(א) ו – 204 (א) לחוק התכנון והבניה, בגין בניית 11 מבנים ועבודות תשתית ביניהם, בין השנים 2002 עד 2005.

בגזר הדין שניתן באותו תיק, ובמסגרתו ניתן צו ההריסה, חוייב הנאשם לשלם קנס בסך 200,000 ש"ח, חויב לחתום על התחייבות על סך 200,000 ש"ח, ומועד ביצוע צו ההריסה נדחה.

על גזר הדין דלעיל הוגש ערעור (ע"פ 4192/07). ב

פסק דין
מיום 16.9.2007, דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ברקאי) את ערעורו של המבקש, תוך שציין, בין השאר, כי לנוכח הליכי הסדרת הבנייה שנקט המבקש מצא לנכון להפחית את סכום הקנס ל 150,000 ש"ח. צו ההריסה נותר על כנו.

מאז ועד היום לא בוצע צו ההריסה, והמבנים נשוא ההליכים דלעיל, נותרו על כנם. מועד כניסתו של צו ההריסה לתוקף, נדחה מעת לעת, עד שעל פי החלטת כב' השופט ברסלר-גונן מיום 18.3.2010, הוארך המועד שנקבע לביצוע צו ההריסה בתיק זה עד ליום 4.12.2010, בכפוף לכך שנאסר לעשות כל שימוש במבנים.

בהחלטה נוספת של כב' השופט ברסלר-גונן, בתיק זה, מיום 17.2.2011, דחה בית המשפט את הבקשה למתן ארכה נוספת, תוך שציין בין השאר, כי "...מהתצהיר שצורף לבקשה, ומהטיעונים של ב"כ המבקש, לא למדתי שהכשרת הבניה והשימוש החורג צפויה בטווח הקרוב. נהפוך הוא, כאמור בבקשה, טרם הוגשה תוכנית מתאר לוועדה המחוזית. במצב שכזה, אין מקום לשימוש במונח "טווח זמן קרוב", ובוודאי שאין לדבר על אישור במועד הנראה לעין. העובדה כי קיים רצון לבצע תכנון וקיימת כוונה שהתכנון יאפשר הקמה של מבנים כגון אלו נשוא צו ההריסה, אין בה די לשם קבלת ארכה לביצוע צו ההריסה. את גזר הדין יש לקיים וצווים יש לבצע. השימוש החריג שיעשה לשם מתן ארכה, יהיה כמובן במקום בו קיימת התקדמות משמעותית בתחום התכנון, וכי קבלת ההיתר נראית בטווח הקרוב והנגלה לעין. כאמור – אין כך בענייננו. כיוון שלא הוכח לי שהכשרת הבניה והשימוש החורג צפויה בטווח הזמן הקרוב והנראה לעין, ולאור כל האמור לעיל, אין בידי להיעתר לבקשה ואני דוחה אותה".

מאז יום 4.12.2010, ועד
6.3.2012, היה צו ההריסה בתוקף, אך הנאשם נמנע מלבצעו, ואף הוגש כנגדו בגין זאת, הליך נפרד, אשר ייחס לו אי קיום צו שיפוטי, והנאשם הורשע ונידון בהליך זה.

בהחלטתי מיום 6.3.2012, הוריתי על מתן ארכה, בשל הנימוקים המפורטים שם, עד ליום 1.7.2012.

בבקשה דנן, פירט ב"כ המבקש את אופי השימוש במבנים, ואופי המוסד החינוכי הפועל בהם, והפעילות הציבורית וההתנדבותית המתבצעת בהם.
בבקשה נטען, כי המבקש השקיע מאות אלפי שקלים בהליכי תכנון וניסיון לקבלת היתר, ומאז חודש מרץ 2012, חלה התקדמות בהליכי מתן ההיתר.

נטען בבקשה, כי לא רק שבמהלך פרק הזמן שמאז ניתנה ההחלטה הקודמת ועד עתה, בוצעו פעולות רבות לשם הכשרת הבנייה, אלא שראש המועצה האזורית מר אבנר מורי, יו"ר הוועדה המחוזית, ומנהלת המחוז במנהל מקרקעי ישראל, לא רק שלא שוללים את המתווה להכשרת הבנייה שהוצג אלא אף תומכים בו.





כעולה מסעיף 15 לבקשה , עניינו של המבקש גם נידון בוועדה המקומית (המשיבה) אשר העבירה את הבקשה לוועדה המחוזית ללא המלצה אך גם ללא התנגדות.

כנטען בבקשה המתווה התכנוני הינו חריג נוכח הנסיבות החריגות האופפות את המבנים נשוא כתב האישום, ומכאן שההליך מתקדם באיטיות יתרה. נטען בבקשה בין השאר, כי "מאז מתן ההחלטה ביום 6.3.2012 על ידי בימ"ש נכבד זה, נעשתה התקדמות משמעותית גדולה מאוד כאמור עד כה, גובשה תוכנית מדוייקת, וקיבלה ברכה עקרונית מוועד המושב, מהמועצה המקומית, ומבכירים ברשויות התכנון. אך כדי להמשיך ולהוליך אותה ליישום נדרש זמן נוסף, כצפוי ממהלך יוצא דופן מצד אחד, ועדין ורגיש מצד שני. זקוק המבקש לפרק זמן של שנה כאשר בתקופה זו ייעשה ככל יכולתו ובכל כוחותיו שלב אחרי שלב, עד להסדרה סופית של המבנים...".

בבקשה מודגשת החשיבות הציבורית של הותרת המבנים על תילם והפגיעה הבלתי הפיכה שעשויה להיגרם באם ייהרסו טרם שימוצו הליכי התכנון.

בנוסף, נטען בבקשה כי ההיתכנות לקבלת היתר גבוהה.

המבקש עצמו צירף תצהיר בו הדגיש, לא רק פעולותיו של המבקש לשם קידום ההליך התכנוני אלא את העובדה שאינו שוקט על שמריו, אינו מנסה לדחות את הקץ, אינו מנסה לסמא את עיני המערכת, ובין השאר אף ציטט חלק משיחה שלו עם יו"ר המשיבה (סעיף 14 לתצהיר) ממנה עולה עמדה הפוכה של המשיבה לעמדה שהובאה מטעם המשיבה בהליך זה.

בנוסף צורף לבקשה תצהירו של מר ארי אסף (אריק שפיר), מתכנן עירוני ואיזורי במקצועו, בו פורט ההליך התכנוני בו הוא נוקט, והצורך בארכה של כ – 12 חודשים עד להשלמת ההליכים בתוכנית.

ב"כ המשיבה בתגובתו, טען כי מדובר בבקשת סרק, המלווה בטענות עובדתיות משוללות כל בסיס, ואף טען כי הבקשה נוסחה תוך הטעייה של ממש את בימ"ש.

ב"כ המשיבה בתגובתו זו, ציין כי יש לדחות את הבקשה, בין השאר, מן הטעם שהמבקש עד למועד הגשתה (19.6.2012) לא שילם את ההוצאות שנפסקו כנגדו ליום 6.3.2012 (לאחר הגשת תגובת המשיבה, הגיש ב"כ המבקש, הודעה לבית המשפט וצרף העתק קבלה ממנו עלה כי ביום 25.6.2012, שילם המבקש את ההוצאות שנפסקו כנגדו). בנוסף, טען ב"כ המשיבה, כי דין הבקשה להידחות לגופה, שכן אין שום אופק תכנוני קרוב או בכלל למבנים נשוא כתב האישום, וכי עמדת מוסדות התכנון הינה אחת ועקבית, כי לא ניתן למסד את המוסדות הקיימים במקומם בחלקות א' ויש להעתיקם למקום אחר). לטענת ב"כ המשיבה, במהלך 5 השנים שחלפו ממועד מתן גזר הדין לא חלה כל התקדמות תכנונית ממשית.

בנוסף ביקש ב"כ המשיבה, לדחות את הבקשה בשל אי עמידה בתנאי התקנות נוכח עיתוי הגשתה (באיחור) ובשל העובדה שהמבקש מפר צו הפסקת שימוש שהוצא כנגד המבנים.

ב"כ המשיבה הדגיש כי האינטרס הציבורי המחייב ביצוע הריסה כ"מכשיר הרתעתי אפקטיבי רב תועלת במאבק בתופעת הבנייה הבלתי חוקית, הפוגעת במרקם התכנוני, חותרת תחת שלטון החוק, מכרסמת באמון הציבור, במערכת אכיפת החוק, ומעמידה את הציבור אף בסיכון בטיחותי ממבנים המוקמים ללא פיקוח הרשויות".

דיון

באשר לטענות ב"כ המשיבה, לעניין אי העמידה בתקנות בשל השיהוי בהגשתה, הרי שכעולה מהודעת ב"כ המבקש לבית המשפט בהמשך להחלטה מיום 20.6.2012, מסתבר שהבקשה הוגשה במועד, אך בטעות נרשם על ידי ב"כ המבקש, מספר תיק אחר של המבקש (42581-03-11), ולכן שוייכה הבקשה לתיק זה.
בתיק הנ"ל אף קיימת החלטה של מותב זה, מיום 10.6.2012, המורה כי "יש להגיש הבקשה בתיק בו ניתן צו ההריסה, ולא בתיק זה".

משכך הם פני הדברים, דומה כי אין זה ראוי לדחות את הבקשה על הסף, אך בשל טעות שהובילה לכך, שהגם שהוגשה במועד לבית המשפט לא הוגשה במועד לתיק הנכון וראוי לדון בבקשה לגופה.






באשר לטענות ב"כ המשיבה בדבר אי ציות לצווי בית המשפט, הרי שהמבקש נתן את הדין בשל כך,
ומשקיימת טענה לעבירה נוספת, על המשיבה לפעול באמצעים החוקיים העומדים לרשותה לאכיפת החוק, ואולם, אין בעובדה זו לכשעצמה לסתום את הגולל על הבקשה:
"דעתנו היא זו, שעבירה על דרך של אי-ביצוע צו היא לעצמה; הענקת ארכה היא לעצמה; ומלכות לא תבוא במלכות. אכן, אינני מוצא כל סתירה בין האמירה כי פלוני עבר עבירה באי-ביצועו של צו, לבין סמכותו של בית-משפט ליתן לפלוני ארכה - או ארכה נוספת - ובקביעתו של מועד חדש לביצוע הצו".
(רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה "אונו", פ"ד נו(3), 49 , 58-59 (2002)).

באשר לטענות ב"כ המשיבה בדבר היעדר אופק תכנוני, דומה כי יש להפריד בין העדר אופק תכנוני לבין העדר אופק תכנוני בעתיד הנראה לעין. זכותן של רשויות התכנון, לדחות את הבקשה למתן היתר וליתן תשובה סופית ומוחלטת כי אין בדעתן להכשיר את הבנייה, או לאפשר את העתקת המוסד החינוכי למיקום סמוך. ואולם, אין מחלוקת של ממש בין הצדדים, כי נכון לשלב זה לא ניתנה תשובה סופית ומוחלטת שכזו, אלא,
טרם הסתיים הבירור התכנוני בעניין זה והתארכות הבירור התכנוני נובעת לפחות בחלקה מטעמים ביורוקרטיים שאינם תלויים במבקש. ראוי כי הבירור התכנוני יעשה ביעילות על ידי הרשויות באופן בו תינתן תשובה לכאן או לכאן בתוך פרק זמן סביר.

מצב בו אדם דוגמת המבקש, מוצא עצמו בסיטואציה בה לכל הפחות נתמך הוא בעמדתו על ידי חלק מן הרשויות, או בעלי תפקידים בכירים ברשויות, וזאת בניגוד לעמדת המשיבה כפי שמוצגת היא בבית המשפט,
אינו מצב אידיאלי.
אין ספק שסובייקטיבית המבקש אכן קיבל, לכל הפחות, את הרושם כי הישארות המבנים על כנם,
הינה בברכת חלק מן הרשויות וכי הסדרתם אפשרית.

כפי שצויין בהחלטתי מיום 6.3.2012: "יש אפשרות ולו חלקית כי אכן יוסדר מעמדם של המבנים, או למצער, תינתן אפשרות להעתיק את המוסד החינוכי אותו הם משמשים לחלקה אחרת. כשמדובר במבנים המשמשים למטרות ציבוריות, ואשר יש אפשרות שדחיית הריסתם (באם לא יוכשרו) עד לאחר שייבנו המבנים העתידים להחליפם, כחוק, בחלקה סמוכה או במקום אחר במושב, עולה השאלה האם האינטרס הציבורי ייפגע יותר מהותרת המפגע בדמות מבנים שדינם להיהרס על כנם, גם אם באופן זמני, או שמא ייקוב הדין את ההר, ויש להורות על הריסתם לאלתר, תוך סגירת המוסד החינוכי אותו הם משמשים עד לבניית המבנים החוקיים תחתם ובלבד שאכן עסקינן במצב ארעי, קצר טווח, בלבד.

מצב הדברים כיום הוא, כי גם אם ההליך התכנוני אינו צפוי להסתיים בתוך חודשים ספורים, הרי שבעתיד הנגלה לעין אכן תינתן תשובה האם יוחל בבניית מקום חליפי למוסד החינוכי בתוך המושב, ואם כן, אזי סבורני כי הרע שבהותרת מבנים לא חוקיים על תילם באופן זמני, ולטווח קצר, הינו הרע במיעוטו ביחס לאפשרות של סגירת המוסד החינוכי, הפצת תלמידיו לכל עבר, עד לסיום בניית המקום החליפי, ככל שכך אכן יקרה ודוק:

"תופעה תדירה היא שבית-משפט נותן ארכה לביצועו של צו הריסה מקום שעבריין -הבנייה יכול שיזכה בהיתר בנייה, ואולם לא רק כך ניתנת ארכה לעבריין -בנייה... ...צו הריסה כי יבוצע, יביא הביצוע לתוצאה שאינה הפיכה. מסקנה נדרשת מכאן היא, כי נכון וראוי לפרש את החוק על דרך הענקת שיקול דעת רחב ועמוק לבית-משפט, ולו כדי למנוע בנסיבות אלו ואחרות תוצאות קשות ובלתי צודקות. אם, למשל, יש סיכוי כי המיבנה יזכה בהכשר תוך זמן קצר, מה צדק ומה טעם יש בפירוש המצמצם את סמכותו של בית-המשפט? וכי נאמר
pereat

mundus ,fiat iustitia
(ייעשה צדק וייחרב העולם)? או:
dura lex - sed lex
(קשה הוא החוק, אך חוק הוא)? וכי נאמר, בלשוננו-שלנו: ייקוב הדין את ההר?"
"(רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה "אונו", פ"ד נו(3), 49 , 58-59 (2002))"
מצב הדברים לא השתנה. אם יש שינוי הרי שהשינוי הוא שלא רק שמוסדות התכנון לא השיבו בשלילה וסתמו את הגולל על אפשרות הסדרת הבנייה וקבלת בקשתו של המבקש, אלא הותירו בלב המבקש רושם כי יכול ובקשתו תענה בחיוב. למעשה, גם בדיון בפני
, במסגרת הבקשה הקודמת שהוגשה, לא שלל ב"כ המשיבה את האפשרות כי אכן המוסד החינוכי יפעל במושב תפרח במבנים אחרים שיוקמו בהיתר, תחת המבנים נשוא בקשה זו: "עמדת הוועדה היא נחרצת וברורה, אין ולא ניתן לאשר את קיום המבנים נשוא הבקשה במיקומם כיום דין המבנים להיהרס ויש להקימם מחדש במקום אחר שאינו חלקות א'... ".(ההדגשות שלי י.ע.). הווה אומר, כי ב"כ המשיבה אינו שולל את האפשרות כי אכן יוקמו מבנים אחרים במיקום אחר, שאינו חלקה א' במושב, חלף המבנים הקיימים. במצב דברים שכזה, גם אם יתברר, שלמבנים נשוא הצו, עצמם, אין כל אופק תכנוני ודינם להיהרס, השאלה היא האם לא ראוי להשהות את הריסתם עד לבניית המבנים החילופיים, ככל שאכן אלו יאושרו ובכך תימנע התוצאה של השבתת המוסד החינוכי
עד לסיום בנייתם של המבנים החילופיים, כדין, במיקום החלופי.

אין באמור, בכדי להביע עמדה בדבר הסוגיה העומדת בפני
רשויות התכנון, אודות הקמת המבנים במקום חלופי (חלקה אחרת) או בדבר הסיכוי להכשרת המבנים הקיימים, ואולם, משקיימת אפשרות כזו כרגע, ראוי להשהות את ההריסה עד לסיום הבירור התכנוני בעניין זה. יחד עם זאת, נוכח העובדה , שכאמור,
אין דרכו של המבקש סלולה אל ההיתר, וכי ככלל, היה מקום לדחות את הבקשה, ראוי לבחון את התפתחות ההליך התכנוני באופן הדוק, ולכן אני נעתר לבקשה באופן חלקי
.

בשולי הדברים יצויין, כי ראוי, על מנת שלא להותיר את המבקש במצב של אי וודאות, שרשויות התכנון יזרזו את הטיפול בבקשה, לשבט או לחסד על מנת שביד המבקש תימצא תשובה חד משמעית וסופית האם
ניתן להכשיר את המוסד החינוכי במיקומו הנוכחי או בהעתקתו למיקום סמוך או שמא אין כלל תוחלת תכנונית ואין מנוס מביצוע צו ההריסה וסגירתו של המוסד החינוכי.

סוף דבר, ניתנת בזאת הארכת מועד לביצוע צו ההריסה, עד ליום 1.1.2013.


ניתנה היום, ז' תמוז תשע"ב, 27 יוני 2012, בהעדר הצדדים.








חעמ בית משפט שלום 339/05 אבנר טוניק נ' מדינת ישראל וועדה מקומית לתכנון ובניה שמעונים (פורסם ב-ֽ 27/06/2012)