פסקי דין על וורקה אלמיהו

14407-11/11 פ     01/07/2012




פ 14407-11/11 מדינת ישראל נ' וורקה אלמיהו








בית המשפט המחוזי בירושלים

ת"פ 14407-11-11 מדינת ישראל
נ' אלמיהו


1 ביולי 2012



לפני
כב' השופט
משה יועד הכהן



בעניין:

מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)
ע"י בא-כוחה עו"ד נועה ספיר




המאשימה



נגד


וורקה אלמיהו
ע"י ב"כ עו"ד ארז בר-צבי
ועו"ד אסתי פארי



הנאשם


גזר דין

ההרשעה ונסיבותיה

1.
ביום 5.1.12, הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). הודאת הנאשם היתה בכפוף להסתייגות, שהוא הותקף, תוך כדי ומיד לאחר אירוע התקיפה, על ידי אשתו של המתלונן.

2.
על פי עובדות כתב האישום, באירוע בר מצווה שהתקיים ביום 24.12.09, בבית כנסת ברח' בר-יוחאי בירושלים, סבר הנאשם כי המתלונן מדבר וצוחק עליו. או אז, לקח בידיו בקבוק בירה והיכה באמצעותו את המתלונן בראשו. המתלונן נחבל בראשו ונפל ארצה כשהוא שותת דם. בעוד המתלונן שרוע על הארץ, ניסה הנאשם לדרוך על צווארו אך נבלם בידי אחרים. המתלונן פונה באמצעות אמבולנס לקבלת טיפול רפואי בבית החולים.

3.
כתוצאה ממעשי הנאשם, נגרמו למתלונן חתכים באזור הפנים, חתך בלחי ימין, חתך באוזן ימין, חתך באזור הרקה וחתכים בקרקפת ובצוואר. כתוצאה מן הפגיעות, אושפז המתלונן בבית החולים למשך 5 ימים, עבר ניתוח בהרדמה מלאה ונזקק לתפרים.

טענות ההגנה מן הצדק

4.
יצוין, כי בפתח ההליך, ביום 6.12.11, דחיתי את בקשת ההגנה למחוק את כתב האישום מטעמי שיהוי בהגשתו וזאת מכוח "הגנה מן הצדק". זאת, לנוכח העובדה שחקירת הפרשה הסתיימה בחודש ינואר 2010 ואילו כתב האישום הוגש רק בחודש נובמבר 2011. יחד עם זאת, ציינתי, כי ניתן יהיה להעלות את הטענה במסגרת הטיעונים לעונש.

5.
כמו-כן, דחיתי טענה נוספת שהעלתה ההגנה, בדבר אכיפה בררנית שעלתה בישיבה מיום 5.1.12. על-פי אותה טענה, אשתו של המתלונן בכתב האישום שלפניי, תקפה אף היא את הנאשם בבקבוק באותו אירוע, אך תיק החקירה נגדה נסגר מחוסר ראיות מספיקות. בסעיף ה' להחלטתי ציינתי כי לא קיימת שקילות בין המקרים, משום שהראיה היחידה שעמדה בפני
המאשימה היתה עדות של עדת ראיה, לפיה יידתה אשת המתלונן לעבר הנאשם, ממרחק, בקבוק ולא תקפה אותו במישרין. ולפיכך, לא הוצג הדמיון הנדרש בין עניינו של הנאשם לבין עניינה של אשת המתלונן. עוד צוין באותה החלטה כי לאחר שלנאשם תימסר הודעה רשמית על סגירת תיק החקירה נגד אשת המתלונן, הוא רשאי, כמובן, להגיש ערר על ההחלטה. בדיון בפרשת גזר הדין מיום 17.6.12 הובהר, כי ההחלטה הומצאה לבא-כוח הנאשם ביום 14.2.12, אך עד למועד הדיון טרם הוגש ערר, על אף שחלפה התקופה הקבועה לכך בדין.

תסקיר נפגע העבירה

6.
בטרם פרשת העונש, הוריתי על הזמנת תסקיר מאת שירות המבחן לגבי הנאשם וכן תסקיר נפגע אודות המתלונן. נפגע העבירה, המתלונן, תיאר בפני
עורכת התסקיר בעניינו מיום 16.4.12 מערכת יחסים מורכבת עם הנאשם, שהוא שכנו מזה כ-7 שנים. זאת לאחר שהנאשם חשד בו, ככל הנראה, כי נאף עם אשתו.
מסיבה זו הפסיק הנאשם לברכו לשלום, החל לגלות כלפיו עוינות ותוקפנות וכל מפגש ביניהם לווה בקללות מצד הנאשם. לדבריו, בעקבות היתקלות בחדר המדרגות שבה איים הנאשם לפגוע בו ובילדיו, הגיש תלונה למשטרה שלדבריו לא זכתה להתייחסות רצינית וגם טיפולן של רשויות הרווחה, אליהן פנה בנושא, לא הניב תוצאות. לפיכך, נמנע לדבריו מלפנות למשטרה גם כשהנאשם הפר צווי הרחקה שהוצאו נגדו. לטענתו, אירוע הפגיעה החל כאשר הגיע לחגיגת בר המצווה וישב בשולחן אחד עם אחיו של הנאשם. לדבריו, ללא כל חילופי מילים ומבטים בינו לבין הנאשם, באה הפגיעה "לפתע משום מקום". הוא עצמו איבד את הכרתו כתוצאה ממנה, אינו זוכר את אשר התרחש, ועל שקרה למד מפי אשתו ואנשים שנכחו במקום, כשחזרה הכרתו אליו רק בחלוף 3 ימים מהניתוח שעבר. לדבריו, לאחר הפגיעה לא עבד קרוב לחודשיים והוא נזכר בה בכל יום שהוא יוצא או נכנס לביתו. הוא ירד במשקל, איבד את תיאבונו וחש חלש ומוחלש.
עוד בולטת חרדתו מפני מה שעלול לקרות בהמשך לבני משפחתו ותחושת חוסר אונים לגבי יכולתו להגן עליהם. הפגיעה במתלונן הותירה צלקות בראשו ובפני
ו, המהווים עדות ותזכורת חזותית לאשר עבר. בצד הפגיעה הפיזית, בולטת תחושת בדידות וניכור שהוא חווה מצד הקהילה, כאשר הנאשם מגובה ועטוף בקרובי משפחה שתומכים ומצדדים בו ואילו הוא חש מבודד ומנודה. לדבריו, לאחר הפגיעה הוא מדיר את רגליו מבית הכנסת ומאירועים קהילתיים בשל הבושה בה הוא חש כאשר לדבריו, הוא חווה, מצד חלק ממכריו האשמה בלתי גלויה באחריות לאירוע. אצל המתלונן בולטות תחושות בושה, פחד תמידי והשפלה, המתעצמים בשל היעדר גילויי חרטה וצער של הנאשם כלפיו. עורכת התסקיר מתרשמת כי המתלונן זקוק להכרה בפגיעה בו על ידי ענישה מחמירה של הנאשם והוא חושש מענישה מקלה שלא תשדר כלפיו מסר מרתיע. כן מומלץ על השתת פיצויים כרכיב עונשי, אשר עשויה להיות דרך לתיקון חומרי לפגיעה שנעשתה בו ולהשלכותיה.

התסקיר לגבי הנאשם

7.
בתסקיר שירות המבחן לגבי הנאשם מיום 13.6.12 מתוארים קורות חייו של הנאשם, בן 53 פרוד מאשתו ואב ל-5 ילדים בגילאים 11 עד 25. הנאשם, יליד אתיופיה, נולד למשפחה מורכבת. לאביו היו 4 נשים כשאמו, השניה במספר, נפטרה בהיותו תינוק, הוא חווה נתק מאביו, גדל אצל סבתו ומגיל צעיר עבד קשה על מנת לדאוג לפרנסת שניהם. הנאשם, כיום, עובד למחייתו בניקיון וחי ללא קורת גג קבועה. לדברי הנאשם, הוא הורחק מביתו בשל תלונותיה של אשתו כלפיו והוא כיום מחוסר דיור ורחוק מבני משפחתו. שירות המבחן התרשם, כי הנאשם אינו מודע לבעייתיות בהתנהגותו, נוטה להשליך אותה על הסובבים אותו תוך שהוא חש קורבן בסיטואציות שונות בחייו, כולל האירוע נשוא הרשעתו. יחד עם זאת, נאמר, כי הנאשם לוקח אחריות למיוחס לו בכתב האישום ומבטא חרטה רבה על כך. לדבריו, פעל בהיותו תחת השפעת אלכוהול כאשר הגיב להתנהגותו הלועגת והמזלזלת של המתלונן. עוד לטענתו, אף הוא נפצע בראשו במהלך האירוע מתקיפת אשת המתלונן ונזקק לטיפול רפואי, אך איש לא הכיר בפגיעתו. להערכת שירות המבחן, מדובר באדם בעל חסכים רגשיים ומציאות חיים מורכבת, כאשר יתכן כי דימוי עצמי נמוך בצירוף שימוש באלכוהול הקצינו את תגובותיו, לנוכח תחושת הפגיעה אותה ייחס למתלונן. הנאשם שלל כל צורך בהתערבות טיפולית בשליטה בכעסים או לגבי שימוש באלכוהול וטען כי מדובר באירוע אלימות יחיד במינו במהלך חייו. שירות המבחן מציין עוד כי הנאשם ביטא קושי רב בביצוע עונש מאסר ועבודות שירות וחשש מאובדן מקום פרנסתו. בסיכום התסקיר, נמנע שירות המבחן מהמלצה כלשהי.

עיקר טענות הצדדים

8.
באת-כוח המאשימה בטיעוניה לעונש, ביקשה להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי מרתיע, פיצוי למתלונן וקנס. לדבריה, קיימת תופעה של אלימות במהלך אירועים משפחתיים בהם אלכוהול מחולק בצורה חופשית, וכתוצאה מכך המשתתפים הופכים מחוגגים – לעדים, נאשמים ומתלוננים. לטענתה, תקף הנאשם את המתלונן ללא כל התגרות, בהיותו שיכור, רק משום שסבר כי המתלונן לועג לו. היא ציינה, כי תקיפת המתלונן בראשו באמצעות בקבוק בירה ששימש את הנאשם כנשק קר, מהווה נסיבה מחמירה מאחר שמדובר בכלי זמין ששבירתו הופכת אותו לסכין חדה וקשה, כפי שניתן לראות מהחתכים שגרמה. עוד ציינה כי גם לאחר שבירת הבקבוק והכאת המתלונן באמצעותו, הנאשם לא חדל ממעשיו ואף ניסה לדרוך על צווארו של המתלונן בעודו שוכב, שותת דם על הרצפה, תוך שעלול היה להמשיך במעשיו אלמלא נעצר בידי אחרים. עוד ציינה את הסבל הנפשי והפיזי שנגרמו למתלונן ואת השפעת המעשה עליו. לדבריה, לזכות הנאשם יש לומר כי הוא אדם ללא הרשעות פליליות, הודה בהזדמנות הראשונה, לא ניהל הוכחות, קיבל על עצמו אחריות והתחרט על מעשיו. אולם, מתסקיר שירות המבחן עולה, שמדובר במי שמתקשה בהבנת הבעייתיות של מעשיו והתסקיר נמנע מהמלצה בעניינו.

9.
בא-כוח הנאשם ביקש מבית המשפט לשלוח את הנאשם לחוות דעת של ממונה על עבודות השירות לצורך הטלת עונש של עבודות שירות לגביו ולחילופין, להסתפק בעונש של מאסר על תנאי, קנס ופיצוי. זאת, בין היתר, גם בשל השיהוי הניכר בהגשת כתב האישום, גילו של הנאשם, היותו נטול עבר פלילי, נסיבות חייו הקשות העולות מתסקיר שירות המבחן ותקיפתו על ידי אשת המתלונן.


יצוין כי שני הצדדים נמנעו מהצגת אסמכתאות לגבי רמת הענישה הנוהגת בעבירות דומות שנעשו בנסיבות דומות.

דברו של הנאשם

10.
הנאשם עצמו ביקש מבית המשפט להתחשב בו, בציינו כי זו טעות ראשונה שלו וכי האירוע "נכפה עליו". לדבריו, בעקבות הפציעה שסבל והטיפולים שקיבל בבית החולים, יש לו עדיין בעיות בריאות מהן הוא סובל, אין לו תאבון ואין לו מצב רוח.

דיון והכרעה

11.
המקרה שלפנינו משתייך, על פי נסיבותיו, ל"תת תרבות השכרות", אשר פשטה במקומותינו בשנים האחרונות. תופעה זו מתאפיינת באובדן רסן ושליטה, כתוצאה משתייה מופרזת של משקאות משכרים באירועים שונים, שתיה המובילה לריבים והתכתשוית, בגין מעשים של מה בכך והמשכה הוא מדרון חלקלק, שאחריתו, לעיתים, מעשי אלימות קשים ואף קטלניים. ראו ע"פ 1166/06 פלוני נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, מיום 8.1.07). יצוין כי בית המשפט העליון, שעמד על אותה תופעה, חיבר אותה למכת עבירות האלימות "אשר פשטה בארצנו כאש בשדה קוצים" וציין כי תופעה זו מחייבת את כל הגורמים לתת ידם למלחמת חורמה באלה הנוטלים חירות לפעול באלימות כלפי הזולת, כאשר במסגרתה, שומה על בית המשפט להכביד את הענישה על עבריינים אלה. במיוחד, הדגיש בית המשפט את חומרת עבירות האלימות המלוות בשימוש בסכין או בכלי נשק קר אחר, כמו בענייננו, המחייבות "ענישה משמעותית מאחורי סורג ובריח". ראו ע"פ 7878/09 מדינת ישראל
נ' פלוני (לא פורסם, מיום 3.8.10).

12.
בנסיבות העניין, מדובר בעבירת אלימות חמורה, שרק בדרך נס לא הסתיימה בתוצאות קשות יותר, אך הותירה צלקות פיזיות וגם נפשיות אצל המתלונן. העבירה האמורה התרחשה ללא כל התגרות פיזית או מילולית מצד המתלונן שישב באירוע כשגבו אל הנאשם. לא זו אף זו, הנאשם לא הסתפק בפציעת המתלונן באמצעות הבקבוק שאחז בידו, ולאחר שהלה שכב מדמם על הרצפה, התנפל עליו וניסה לדרוך על צווארו עד שהורחק בידי הנוכחים האחרים, התנהגות המלמדת על אכזריות ואטימות. עם זאת, ראוי לציין,כי מתוך נוסח עובדות
כתב האישום בהן הודה הנאשם (סעיפים 2,3 ו-4 ), לא ניתן להבין אם אכן שבר את בקבוק הבירה באמצעותו תקף את הנאשם טרם התקיפה או שהשתמש בו כשהוא שלם. לפיכך לא ברור מהו הבסיס העובדתי לטיעוני ב"כ המאשימה לגבי השימוש בשברי הבקבוק ככלי נשק חד, דמוי סכין, ולא ככלי נשק קהה, דְמוּי אַלָה
, על אף שאין חולק שעצם הפגיעה במתלונן גרמה לו לפציעות. כמו כן, לא הוצגו ע"י המאשימה
ראיות רפואיות
או אחרות לגבי תוצאותיהן
הפיזיות ארוכות הטווח
של הפגיעות במתלונן ,ככל שהיו כאלה, למעט הנאמר בתסקיר הקורבן שגם הוא איננו מפורט בנקודה זו. הנאשם, כעולה מתסקיר שירות המבחן מגלה, במקרה הטוב, גישה אמביוולנטית כלפי המעשה המתאפיינת, בצד הבעת חרטה מילולית, בתחושת קוֹרבָּנוּת ובאי-קבלה מלאה של אחריות. גישה זו מאופיינת גם בהתייחסותו לעבירה בדברו האחרון, שבו טען כי האירוע "נכפה עלי", לא השמיע מילה של חרטה כלפי המתלונן שנכח באולם ושם את הדגש רק על פציעתו שלו במהלך האירוע. אופיה ונסיבותיה של העבירה בצד גישתו האמורה של הנאשם כלפיה, מחייבים ענישה מחמירה ומציבת גבולות, בדרך של הטלת מאסר בפועל לריצוי ממש, לצד ענישה מרתיעה וכן פיצוי למתלונן. מטעם זה, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשת ההגנה ולשלוח את הנאשם לחוות דעת של הממונה על עבודות השירות.

13.
יחד עם זאת, יש לשקול לקולא את הודאתו המיידית של הנאשם, את חרטתו אף אם היא מסויגת ואת הזמן השיפוטי שחסך. עוד יש לזקוף לזכותו את גילו המתקדם יחסית ואת עברו הנקי, עד למועד העבירה. בנוסף לכך, אין לשכוח שמדובר באדם בעל השכלה חלקית ובעל רקע משפחתי לא פשוט שחווה מעבר קשה מארץ הולדתו למדינת ישראל
ואף על פי כן, הצליח, מאז עלייתו ארצה בשנת 2000, לשמור על שגרת עבודה יציבה והיה מפרנס יחיד בביתו. בנוסף, יש לשקול לקולא, במידה משמעותית, את השיהוי בהגשת כתב האישום בין חודש ינואר 2010 שבו הסתיימה החקירה לבין חודש נובמבר 2011 שבו הוגש כתב האישום, מבלי שניתן לשיהוי זה כל הסבר ממשי. אין ספק כי שיהוי זה גרם לעינוי דין
ממשי לנאשם, שראוי להתחשב בו ולתת לו ביטוי של ממש בגזר הדין. לעומת זאת, אין לדעתי לתת משקל של ממש לטענות הנאשם בדבר תקיפתו על ידי אשת המתלונן, שנסיבותיה לא הובהרו ואשר מכל מקום, לא היתה הגורם לתקיפת המתלונן על-ידו.

14.
לאור האמור ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים לקולא ולחומרה, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
א)
18 חודשי מאסר לריצוי בפועל.
ב)
12 חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שלא יעבור, בתקופה זו, כל עבירת אלימות מסוג פשע.
ג)
פיצוי למתלונן בסך 10,000 ₪ אשר ישולם ב-20 תשלומים, שווים ורצופים, החל מיום 1.10.12.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.
ניתן היום,
י"א בתמוז תשע"ב, 1 ביולי 2012, במעמד הנוכחים.


חתימה






פ בית משפט מחוזי 14407-11/11 מדינת ישראל נ' וורקה אלמיהו (פורסם ב-ֽ 01/07/2012)