פסקי דין על אברהם עצמון | פסקי דין על דליה עצמון | פסקי דין על איתמר אונסל סרילאן

13198-05/12 תאק     04/07/2012




תאק 13198-05/12 אברהם עצמון, דליה עצמון נ' איתמר אונסל סרילאן








בית משפט השלום בפתח תקווה



תא"ק 13198-05-12 עצמון ואח' נ' סרילאן

תיק חיצוני
:



מספר בקשה:
2

בפני

כב' הרשם
דן סעדון


תובעים

1
.
אברהם עצמון

2
.
דליה עצמון


נגד


נתבע

איתמר אונסל סרילאן



החלטה


בקשה לביטול צו עיקול זמני.

הרקע להליך
:

בין הצדדים להליך זה נחתם זיכרון דברים לפיו רוכשים התובעים מחצית הזכויות במגרש בעיר לפטה בקפריסין. הנתבע חתם על גבי זיכרון הדברים כנציגה של חברה מצפ' קפריסין אשר רכשה על פי הנטען את הזכויות בנכס המקרקעין הנ"ל.
בעקבות זיכרון הדברים, שילמו התובעים לנתבע סך של 110,000 דולר כמפורט בכתב התביעה.
לטענתם, כאשר ראו כי העסקה מתמהמהת פנו לנתבע בדרישה לבטל את העסקה ולהשיב את כספם. הנתבע לא טרח, לטענתם, להשיב לפניותיהם ובכך הפר את זיכרון הדברים באופן המזכה את הנתבעים בפיצוי מוסכם בסך 10,000 דולר.

התובעים הגישו שתי בקשות להטלת עיקול זמני על נכסי הנתבע. הבקשה הראשונה (להלן:"בקשה מס' 1 ) הועברה אל כב' הרשמת אייזדורפר אשר דחתה אותה מחמת שלא ניתן על ידי התובעים הסבר מדוע הוגשה התביעה סמוך לתום תקופת ההתיישנות ומחמת שרוב הרישומים בנסח הרישום שצורף אינם מתייחסים לבעלותו של הנתבע במקרקעין אליהם מתייחס הנסח ולפיכך לא הונחה תשתית לקיומו של יסוד "ההכבדה". הבקשה נדחתה.

התובעים שבו והגישו בקשה נוספת (להלן: בקשה מס' 2) . בבקשה מס' 2 הסבירו התובעים מדוע נדרש להם זמן כה רב להגשת התביעה. ביחס ליסוד "ההכבדה" נטען כי הנתבע הגיע להסדר עם רעייתו לפיה הוא יעביר אליה את חלקו בבית המגורים עליו התבקשה הטלת עיקול זמני וכתוצאה מכך תיאות רעייתו להעניק לו גט. בעקבות בקשה מס' 2 ניתן צו העיקול דנא.

ההליך

במסגרת ההליך טוען הנתבע כי צו העיקול שניתן פקע מחמת אי המצאת מלוא מסמכי העיקול לידיו, כמתחייב (ערבויות ואישור על הפקדת 10,000 ₪) . לחילופין נטען כי יש להורות על ביטול העיקול
מן הסיבות הבאות: א. היעדר עילת תביעה. הנתבע טוען בתצהירו כי התובעים הם שהפרו את זיכרון הדברים שכן העבירו רק סך של
60,000 דולר ולא 60,000 ליש"ט כאמור בזיכרון הדברים. בעקבות חוסר יכולתם של התובעים לעמוד בתנאיו הכספיים של זיכרון הדברים – דבר המהווה לטענת הנתבע הפרה יסודית של זיכרון הדברים – הסכימו הצדדים להכנסתו של שותף שלישי לעסקה אולם בסופו של דבר לא עלה בידי צד שלישי זה לממן את חלקו בעסקה ואילו התובע – אליו פנה הנתבע בעקבות היעדר יכולתו של הצד השלישי לממן את חלקו – הודיע לנתבע כי אין לו כסף. עוד ציין הנתבע כי אין לו כוונה להבריח נכסים והטענות בהקשר זה נגדו – מופרכות.

בתגובה לבקשה זו נאמר מפי התובעים כי טענות הנתבע בדבר אי תשלום מלא הסכום המגיע ממנו אינן נכונות ומכל מקום הנתבע מעולם לא הודיע על ביטול ההתקשרות עקב הפרת זיכרון הדברים על ידי התובעים וממילא לא השיב לנתבעים את כספם, כמתחייב מביטול העסקה.

אשר לפקיעת צו העיקול טוענים התובעים כי במקרה דנא כלל לא חויבו בהגשת כתב ערבות אלא בהפקדה שדבר קיומה אמור בהחלטות שניתנו.

אשר למאזן הנוחות הרי שזה מחייב, לטענת התובעים, להותיר את העיקול בעינו בשים לב לעברו הכלכלי הבעייתי של הנתבע וההווה הלא ברור שלו בהיבט זה כמו גם היעדר כל טענה בדבר יכולות כלכליות לשלם את סכום התביעה, היה והתובעים יזכו בדין. בהיעדר כל יכולת כלכלית מוכחת וכאשר מן העבר האחר עשוי ביטול העיקול לגרום שבר כלכלי גדול לתובעים מבוקש לקבוע כי מאזן הנוחות תומך בהותרת צו העיקול בעינו.

דיון והכרעה
השיקולים העיקריים אותם שוקל בית המשפט בהכרעתו אם להיעתר לבקשה למתן סעד זמני הינם: סיכויי ההליך, מאזן הנוחות ושיקולים שביושר ובצדק, והתקיימות התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות הנוגעות לסעד הזמני המבוקש (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984
(להלן: "התקנות"). וראה

רע"א 1998/07
בדארנה נ' עזבון המנוח עלי בדר בדארנה

, (לא פורסםת 11.06.07]). התקנה המפרטת את התנאים המיוחדים למתן עיקול זמני היא תקנה 374 לתקנות הקובעת, בין היתר, כי בית המשפט רשאי ליתן צו עיקול זמני אם שוכנע בקיומה של זכות לכאורה, היינו, שלמבקש סיכוי של הצלחה בתביעתו.

עילת התביעה
במקרה הנדון השחיתו ב"כ הצדדים זמן רב מן הדיון על מנת לבסס כל אחד את עמדתו המשפטית בנוגע לתביעה. אין ולא היה בכך כל צורך. לצורך עמידה בדרישות תקנות סדר הדין האזרחי ביחס
לקיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה די בכך שהוכח כי התביעה אינה טורדנית וכי קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. אין צורך בשלב זה לדון ולנתח את מלוא יריעת הראיות (
(

רע"א 7139/96 טריגוב נ' טפחות בנק למשכנתאות, פ"ד נא

(2) 661;

ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח

(4) 105

). בענייננו עמד התובע על דעתו כי שילם לנתבע 110,000 דולר ע"פ זיכרון הדברים.
גם אם קיימת בין בעלי הדין מחלוקת עובדתית שיש לבררה בנוגע להיקף הכספים ששילמו התובעים לנתבע, עדיין אין בכך כדי לקבוע כי התובעים לא עמדו בדרישה זו של הצגת "שאלה רצינית" שהיא השאלה מהו הסכום ששולם לנתבע על ידי התובעים ע"פ זיכרון הדברים.

יסוד ההכבדה
לטעמי הוכח גם יסוד ההכבדה. יסוד ההכבדה אין עניינו בהברחת נכסים בלבד (להלן: הכבדה אקטיבית) אלא הוא יכול להתקיים גם מקום בו לא קיימת הברחת נכסים אלא שאמצעיו הכלכליים של הנתבע אין בהם די על מנת לספק את הדרישה הכספית המגולמת בכתב התביעה (להלן: הכבדה פאסיבית; ראו לעניין זה:
רע"א 903/06 דלק בע"נ נ.
עטיאס (לא פורסם, 19.3.06). בענייננו לא ציין הנתבע דבר לעניין אמצעיו הכלכליים העומדים לפירעון החוב במסגרת בקשתו.
הוכח כי הנתבע היה בעבר בקשיים כלכליים שהביאו אותו לפנות לקבל הגנה בהליכי פש"ר נגד נושיו כאשר בסופו של יום הגיע להסדר חובותיו לפני שניתן צו הכינוס תוך מימוש ביתו לצורך סילוק חובותיו. לא נטען כי מאז ועד היום חל שיפור במצבו הכלכלי. במועד החקירה הנגדית בדיון ציין הנתבע כי בנוגע לכספים אותם קיבל, לשיטתו מהתובעים "שקל לא נכנס לארץ, להיפך". עוד ציין הנתבע כי הוא בעל מניות ב-4-5 חברות זרות (הנחה זו מתבקשת לאור הערתו כי יש צורך כי חלק מהמניות בחברה יהיו "בבעלות מקומית"). נמצא כי כספים שקיבל הנתבע מן התובעים הועברו לחו"ל וגם החברות שנטען שהן בשליטתו של הנתבע הן חברות זרות. אוסיף, כי הטענה בעניין חברותיו של הנתבע נטענה בעלמא ולא הובאו בדל של ראיה לקיום אותן חברות לא כל שכן למצבת הנכסים שלהן. אפילו היו מובאות ראיות כאלה לא היה בכך כדי למנוע קביעה כי ככל שמדובר בנכסים יחידים או עיקריים של המבקש – ובעניינו לא הובאו ראיות כי זולת הנכס המעוקל בישראל קיימים למבקש נכסים נוספים בישראל -
הרי "השכל בריא וניסיון החיים המלמדים כי מימושו של

פסק דין
מחוץ לגבולות ישראל עשוי להיות קשה יותר ממימושו בגבולותיה, ולו רק בשל ההוצאות והזמן הכרוכים בכך." (
רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ'
icc industries inc

(לא פורסם, 28.11.07)
מכאן, שלא עלה ביד המבקש להציג ראיות לכאורה לצורך הפגת החשש מפני ההכבדה על ביצוע פסק הדין, אם יזכו התובעים בדין. ואחרון: גרסת התובעים כי נודע להם מגיסת הנתבע כי
הגיע להסדר עם רעייתו להעביר אליה את חלקו במגרש שבו מחצית הזכויות – לא נסתרה. די גם בכך – ובהתחשב בכך שלא הוכח כי לנתבע נכסים נוספים בישראל – כדי לענות על דרישת ההכבדה.

תום לב דיוני
דרישת סף ממי שפונה לבית המשפט במעמד צד אחד לקבלת סעד הוא גילוי מלא של העובדות, בין שאלה פועלות לטובת המבקש ובין שלא. השמטת עובדות מהותיות מצדיקה דחיית הבקשה רק מטעם זה (
רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ''ד נ" ה(4) 433
(2001)). בענייננו נעלמה מן הבקשה למתן צו העיקול העובדה כי לעסקה נוספה במרוצת הזמן צלע שלישית, מר זוהר סלמן, שהשקיע 10,000 דולר בעסקה. התובע הודה במשתמע בצירופו של מר סלמן לעסקה ולא הכחיש את סכום השקעתו. בעדותו וציין: ש. איתמר בא והסביר שנערך הסכם עם צד ג', איך קוראים לו? ת. זוהר סלמן

. ש. הוא הסביר שקיבל 10 $?ת. את העיקר הוא שכח, את העשרים אלף יורו שהועברו לו לבנק בקפריסין. יש לי אסמכתא וגם אביא את עוה"ד. אני אראה לך ממה אני סובל בגלל ההפרה שלו
" .

לטעמי, מדובר בהפרה של חובת הגילוי הרובצת על התובע. התובע הציג בבקשה למתן צו העיקול מצג לפיו הוא שילם לנתבע את מלוא התמורה בגין העסקה אך הנתבע בושש לקיים את חלקו. לא נאמר כי צד שלישי התווסף לעסקה והשקיע סכום מסוים במסגרתה. הכללתו של
צד שלישי נוסף שהשקיע 10,000 דולר בעסקה
היא עובדה רלוונטית שכן היא עשויה להשליך על גובה ההחזר הכספי לו זכאים התובעים בהליך המשפטי, גם לשיטתם.
כפי שצוין לעיל, די בכך כדי להביא לקבלת הבקשה ולביטולו של צו העיקול.
פקיעת הצו
התובעים טענו בתגובה לבקשה לביטול צו העיקול כי
במקרה זה לא הוגש כתב ערבות אלא הופקד פיקדון בהתאם להחלטת כב' הרשמת וההחלטות כוללות את דבר ביצוע ההפקדה. טענה זו אינה מדויקת. מעיון בהחלטות שניתנו בתיק עולה כי כב' הרשמת איזדורפר קבעה כי על התובעים להציג בנוסף להפקדה במזומן גם ערבות עצמית וערבות צד ג' שאינן מוגבלות בסכום.
ביום 17.5.12 התקבלה בבימ"ש זה בקשת התובעים לאשר את ערבותו של מר דרור עצמון, בנם של התובעים. כב' הרשם שוורץ
אישר את הערב המוצע וקבע כי במקום ערב נוסף תוגדל ההפקדה שיפקידו התובעים בקופת בימ"ש ותעמוד על 25,000 ₪.
בתיק מצויה ערבותו של מר דרור עצמון בנוסף לכתב התחייבותם של התובעים בהתאם לתקנה 365 (ב) לתקנות.
אי לכך,
ומשלא נסתרה הטענה כי לא כתב הערבות לא הומצא עם יתר מסמכי הבקשה כמצוות תקנה 367 (ב) לתקנות הרי שיש לקבוע כי צו העיקול פקע.

במסגרת החלטה שניתנה בבש"א (מחוזי, י"ם) 3559/06

tonedoor
נ. יובנק
בע"מ
(לא פורסם,
17.12.06) נקבע כי אי מסירת מלוא מסמכי בקשת העיקול עולה כדי פגם, אולם פגם לחוד ותוצאותיו המשפטיות לחוד. נקבע, כי פקיעת העיקול אינה פקיעה מעיקרא בכל מקרה וכך הוא למשל מקום בו כאשר מדובר בנכסים המוחזקים בידי צד ג' לא יהיה מנוס מפנייה לבימ"ש על מנת שיקבע את בטלות צו העיקול ואין מקום במקרה מעין זה להסתמך על בטלותו מעיקרא של פסק הדין. באותה פרשה עשה בימ"ש שימוש בסמכותו על מנת לקבוע להורות על עיכוב ההוראה להחזר כספי הערובה.

אינני סבור שמקרה זה סותר את שנקבע בפרשה הנ"ל. הנתבע במקרה זה לא עשה דין לעצמו ולא החליט על דעת עצמו כי העיקול פקע אלא הוא פנה אל בימ"ש על מנת שזה יקבע כי העיקול פקע. בהחלטה הנ"ל לא נקבע על ידי בית המשפט כי אי מסירת מסמכי העיקול צריכה להביא לתוצאה אחרת זולת בטלות הצו אלא שלפי קביעת בית המשפט, מוסמך הוא להשעות את קביעת הבטלות או לעכב את תוצאותיה לפי הנסיבות. במקרה הנדון לא נתבקשתי ולא מצאתי כל יסוד לקבוע כי יש נסיבות המצדיקות עיכוב או השעיית קביעת הבטלות או תוצאותיה.
התוצאה
תוצאת הדברים היא, כי הבקשה מתקבלת. אני קובע כי צו העיקול פקע ולחילופין הוא מבוטל נוכח אי גילוי עובדות רלוונטיות במסגרת הבקשה. התובעים ישלמו לנתבע הוצאות ההליך בסף 1800 ₪ ללא קשר לתוצאות. הבטוחות שהופקדו לצורך קבלת הסעד הזמני יושבו לתובעים.

ניתנה היום, י"ד תמוז תשע"ב, 04 יולי 2012, בהעדר הצדדים.








תאק בית משפט שלום 13198-05/12 אברהם עצמון, דליה עצמון נ' איתמר אונסל סרילאן (פורסם ב-ֽ 04/07/2012)