פסקי דין על סיסאי אבל | פסקי דין על מקוננט קסה |

14449-06/12 מת     05/07/2012




מת 14449-06/12 מדינת ישראל נ' סיסאי אבל,מקוננט קסה










בית המשפט המחוזי מרכז

מ"ת 14449-06-12
מדינת ישראל
נ' אבל(עציר) ואח'



05 יולי 2012


לפני
כב' השופטת
מיכל ברנט

המבקשת
מדינת ישראל



נגד

המשיבים
1. סיסאי אבל
(עציר)
2. מקוננט קסה
(עציר)

נוכחים: ב"כ המבקשת עו"ד ארליך


ב"כ המשיב 1 עו"ד
אורלי פרייזלר


ב"כ המשיב 2 עו"ד מירי כהן


המשיבים הובאו על ידי שב"ס.

החלטה

1.
בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם.
2.
כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 יחד עם סעיפים 335(א)(1) ן-(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן "החוק") ולמשיב 2 מיוחסת גם עבירה של החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק.
3.
על פי המתואר בכתב האישום, בליל 26.4.12 עת בילה המתלונן בבר בנתניה (להלן "הבר"), ניפץ משיב 1 שני בקבוקי בירה על ראשו ודקר אותו, באמצעות אחד השברים, בפני
ו. בהמשך, ניסה משיב 2, באמצעות סכין, לשסף את גרונו של המתלונן, ומשכשל דקר אותו בחזהו ובאמת ידו השמאלית.
4.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם וטענה כי בידיה ראיות להוכחת אשמת המשיבים.
5.
ב"כ המשיבים חלקו על קיומן של ראיות לכאורה אשר יש בהן כדי להוכיח את העבירות המיוחסות למשיבים.
טענות הצדדים
6.
לדידה של המבקשת, התשתית הראייתית הבסיסית נלמדת מהודעותיו של המתלונן. בהודעתו השנייה מיום 29.4.12 מסר כי הותקף על-ידי אדם ממוצא אתיופי אשר שבר שני בקבוקי בירה על ראשו ודקר אותו, באמצעות אחד השברים, בפני
ו ובחזהו. בהמשך מסר כי הותקף על-ידי שני תוקפים, האחד עם בקבוק והאחר עם סכין. כחודש לאחר מכן, בהודעתו מיום 29.5.12, חזר המתלונן על גרסתו תוך שימוש במתורגמן.

7.
המתלונן זיהה את המשיבים במסדר הזיהוי באופן מוחלט על אף שאין הם מכירים האחד את השני וזאת אף לגרסתם. בנוסף, בעימותים בין המתלונן למשיבים הטיח המתלונן בפני
הם של המשיבים את החשדות.
8.
חיזוק לראיותיה מצאה המבקשת בהודעתו של יונס גברה (להלן "יונס"), חברו של המתלונן, אשר שהה עימו בזמן האירוע. בהודעתו מיום 6.6.12 מסר גרסה הדומה לגרסתו של המתלונן, זיהה את משיב 1 כמי שתקף את המתלונן, תיאר את משיב 2 בתיאור הדומה לו, אך לא התחייב מחשש לטעות, ומסר שראה את משיב 2 מכניס יד לכיסו, אך לא ראה מה הוציא מן הכיס.
9.
חיזוקים נוספים בעניינו של משיב 1 מצויים בשתיקתו בחקירתו ובהודעת טגיסט לווטה (להלן "טגיסט") מיום 30.5.12 בה תארה כיצד מעד משיב 1 ונתקל באדם ממוצא אריתראי בעקבות שתייתו באומרה: "אסי (משיב 1) היה ממש שתוי, בגלל זה גם מעד".
10.
ב"כ המשיבים טענו להעדרה של תשתית ראייתית לכאורית למיוחס למשיבים בכתב האישום. קרי, אין הן חולקות שהמתלונן אכן הותקף ואף נחבל קשות, כפי העולה מן התעודות הרפואיות, אך לדידן, למשיבים אין חלק בכך.
11.
ב"כ המשיב 1 הפנתה למחדליה של המשטרה בחקירת האירוע. ביום 26.4.12 התרחש האירוע, אך פעולות החקירה החלו רק כחודש לאחר מכן, ביום 28.5.12. בנוסף, חרף הודעת המתלונן כי התוקף לבש בגדים לא שגרתיים, לא נחקרו המעורבים האחרים לעניין לבושו של התוקף. כמו-כן, במסדר הזיהוי, בו זיהה המתלונן בוודאות את משיב 1, הוצגו בפני
ו תמונות של אנשים אשר כלל לא נכחו בעת האירוע בבר ותמונתו של משיב 1. מחדלה של המשטרה בהצגת התמונות באופן זה, יחד עם חתירתו של המתלונן למציאת התוקפים, הובילו את המתלונן להצביע על המשיב 1 כתוקף. לדידה של ב"כ המשיב 1, מחדלים אלו וה"חקירה הפרטית" שבוצעה על-ידי המתלונן הובילו
לפגיעה קשה בהודעותיהם של כלל המעורבים בתיק. משלא זיהה המתלונן את התוקפים, פנה אל בעל הבר, מר אמרה מלכמי (להלן "אמרה"),
ואיים עליו כי יגרום לסגירתו של הבר. לאחר שתיאר המתלונן בפני
אמרה את מיקומם של התוקפים ולחץ עליו, הפנה אותו אמרה לאחיו של משיב 1 אשר ישב בסמוך לתוקף. בעקבות חיפושו אחר "כיס" שיממן את הוצאותיו הרפואיות, הסיק המתלונן כי משיב 1 תקף אותו, פנה בשנית למשטרה ושינה את הודעותיו בכדי שיתאימו למסקנתו.
12.
בהודעותיו של המתלונן קיימות סתירות פנימיות. בתחילה טען שלא ראה את התוקפים כלל (ראו הודעתו מיום 29.4.12 שורה 11) אך לאחר מכן זיהה אותם במסגרת מסדר הזיהוי. סתירות נוספת קיימות בסוגיית שותפו לשתייה ולזמן שהותו בבר. בנוסף, מדו"חות הפעולה, ובניגוד לדברי המתלונן כי הותקף עוד בטרם הספיק ללגום מן הבירה אשר הזמין, עולה כי מפיו של המתלונן נדף ריח חריף של אלכוהול. סתירה נוספת קיימת בין דבריו של המתלונן לבין דבריו של יונס לעניין מיקומה של התקיפה. יונס מסר בהודעתו שהתקיפה התרחשה מחוץ לבר בעוד שעל-פי הודעותיו של המתלונן היא התרחשה בתוך הבר.
13.
נקודת תורפה נוספת מצאה ב"כ משיב 1 בתעודות הרפואיות אשר המציא המתלונן. בניגוד לגרסת המתלונן אשר טען כי משיב 1 ניפץ שני בקבוקי בירה על ראשו הרי שבתעודות הרפואיות לא מוזכרת כלל חבלה בראשו.
14.
בהתייחסה לטענת ב"כ המבקשת לעניין גרסתו של משיב 1 טענה שיש לראות בהגעתו המהירה לחקירה ומבלי להיוועץ בעורך-דין כמעידות על חפותו.
15.
ב"כ המשיב 2 חזרה על טיעוניה של ב"כ המשיב 1 בהקשר לאמינות המתלונן וטענה לעניין אישום הדקירה בחזה המיוחס למרשה. ב"כ המשיב 2 הדגישה כי פרט למתלונן, ולרבות יונס, אף אחד מן המעורבים לא מסר בהודעתו כי ראה סכין. הסכין לא הופיע בהודעותיו הראשונות של המתלונן, והיא "נולדה" לדבריה, בחיפושו אחר "כיס" שיממן את הוצאותיו. חיזוקים לזה מצאה ב"כ במשיב 2 בקבלת המתלונן בבית החולים, אשר נעשתה באמצעות מתורגמן, ובה לא הופיעה תלונה על דקירה בבית החזה ובתיעוד הרפואי בו לא מופיע אזכור על טיפול בפצע דקירה.
16.
בהודעתו של יונס, עליה הסתמכה המבקשת כחיזוק לדברי המתלונן לעניין הסכין, מופיע כי ראה אדם מכניס יד לכיס. אך יונס דיבר על משיב 1, אותו זיהה במסדר הזיהוי, ולא על משיב 2.
דיון והכרעה
17.
כידוע, כל שעל בית המשפט לבחון בשלב המעצר הינו את הפוטנציאל המצוי בחומר הראיות לכאורה ואת סיכויי ההרשעה על פיהן. בהלכת זאדה נקבע כי:
"החלטתו של השופט, לעניין קיומן של ראיות לכאורה, מבוססת בעיקרה על חומר החקירה כפי שהוא מצוי בתיק ... במרכזו של חומר זה עומדות, כמובן, הראיות של התביעה. אם על פי ראיות אלה עצמן, אין סיכוי סביר להוכחת האשמה בתום המשפט, אין מקום לעצור את הנאשם עד תום ההליכים ולשלול ממנו את חירותו
. (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל
)
18.
לאחר שעיינתי בחומרי החקירה ולאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים מצאתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לביסוס העובדות המפורטות בכתב האישום ביחס למשיבים. הודעות המתלונן, זיהוי המשיבים על-ידו במסדר הזיהוי, הודעותיו של יונס וזיהויו את משיב 1, הודעתה של טיגיס יחד עם התעודות הרפואיות וצילומי הפציעות מקימים תשתית ראייתית לכאורית למיוחס למשיבים בכתב האישום.
19.
כרסום מהותי מצוי לדידן של ב"כ המשיבים במחדלי החקירה. אמנם, יש לתת משקל למחדלים אלו, אך אין ביכולתם לסתור את מכלול הראיות המצויות בתיק. מחדלי החקירה, על כובד משקלם, מהווים חלק אחד מיני רבים ממארג הראיות העומד לפתחו של בית המשפט בבואו לקבוע האם קיימת תשתית ראייתית לכאורית, אם לאו. מן המפורסמות הן כי:
הערר שבפני
י מתמקד בעיקרו בפגמים שנפלו לטענת העורר במסדרי הזיהוי...

אכן, נראה כי נפלו פגמים שונים במסדרי הזיהוי שנערכו לשוטרים, שעל עדותם מבוסס עיקר תשתית הראיות לכאורה נגד העורר.... פגמים אלה, שאין להקל בהם ראש בייחוד נוכח הצטברותם, בהחלט נושאים משקל בבואנו להחליט האם יש בתשתית הראייתית הלכאורית כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת העורר בעבירות שיוחסו לו. אולם, בניגוד לעמדת העורר נראה לי כי אין בהם כדי לשלול סיכוי סביר כזה".
(בשפ 6742/10 עאייש אבו הבירה נ' מדינת ישראל
)
20.
בהמשך לאמור, לא נסתר מעיני כי עולות סתירות בין גרסאותיו השונות של המתלונן ובייחוד כאשר הן מושווית לגרסתו של יונס, אך לא מצאתי כי במכלול הדברים יש בכדי לפגום בפוטנציאל ההרשעתי הקיים ביחס למשיבים. וביתר שאת לאור העובדה כי חלק מן הסתירות מתורצות ע"י המתלונן ויונס בהמשך חקירותיהם. לדוגמא: מעיון בהודעת המתלונן עולה כי הסכין "נולדה" כבר בהודעתו הראשונית מיום 29.4.12 ולא בהודעותיו המאוחרות, כפי שנטען. יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט עמית בקובעו:
"לא כל שינוי גרסה של עד, ואפילו עד עיקרי, משמיטה מיניה וביה את הפוטנציאל ההרשעתי של חומר הראיות. ...מתלוננות חוזרות בהן לעיתים מגרסתן בשל לחצים חיצוניים ופנימיים (ראו, לדוגמה,
בש"פ 1702/01 מדינת ישראל
נ' בבייב ([פורסם בנבו], 13.3.2001)). מעשה של יום ביומו בבתי המשפט, שעד עיקרי חוזר בו בעדותו מהודעתו במשטרה, וזו מוגשת ומתקבלת בסופו של יום"
(בש"פ 770/10 מ"י נ' פלוני פורסם ביום 2.3.2010).
21.
חרף האמור לעיל, לא מצויה במסמכים הרפואיים כל התייחסות לדקירה בבית החזה המיוחסת למשיב 2. בנוסף על כך, בפני
יתו למיון לא הזכיר המתלונן פגיעה בחזה לעומת הפגיעות בלחי ובאמה אותן ציין. העובדה כי הפציעה בחזה לא הוזכרה על-ידי המתלונן והצוות המטפל, חוסר זיהויו של משיב 2 על-ידי יונס והסכין, אשר לא נצפתה על-ידי אף אחד מן המעורבים, למעט המתלונן, מובילים למסקנה כי קיימת חולשה בראיות בעניינו של משיב 2 לעניין הדקירה בחזה אך לא לעניין הדקירה באמה.
22.
לפיכך, כנאמר מעלה, התרשמתי כי די בראיות שבתיק החקירה ובמכלול נסיבות המקרה כדי להקים פוטנציאל ראייתי להרשעתם של המשיבים, בעבירות המיוחסות להם, בעוצמה הדרושה להליך המעצר.
23.
יחד עם זאת, על מנת לקבל תמונה שלמה אודות המשיבים, ומבלי שהדבר ייטע בליבם כל תקווה כי ישוחררו לחלופת מעצר, מוזמנים תסקירים אודות המשיבים
ליום 26.7.12.
24.
עותק מהחלטה זו יועבר לשירות המבחן.
25.
המשך דיון בעניינם של המשיבים יתקיים ביום 26.7.2012 בשעה 09:00.
26.
המשיבים יוותרו במעצר עד להחלטה אחרת ויובאו לדיון על ידי שב"ס.

ניתן היום,
ט"ו תמוז תשע"ב, 05 יולי 2012, במעמד הצדדים.













מת בית משפט מחוזי 14449-06/12 מדינת ישראל נ' סיסאי אבל,מקוננט קסה (פורסם ב-ֽ 05/07/2012)