פסקי דין על יעל כהן | פסקי דין על רמי כהן | פסקי דין על על ידי ב"כ | פסקי דין על אילניר וראיין

13428-03/12 ער     11/07/2012




ער 13428-03/12 יעל כהן, רמי כהן, על ידי ב"כ נ' אילניר וראיין








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"ר 13428-03-12 כהן ואח' נ' וראיין






בפני

כב' השופטת
נאוה בן אור


המערערים

1
.
יעל כהן

2
.
רמי כהן
על ידי ב"כ
עו"ד אברהם זאדה הרפז


נגד


המשיבה

אילניר וראיין
על ידי ב"כ
עו"ד דניאל קניג
, מטעם הלשכה לסיוע משפטי




פסק דין





ערעור על החלטת כב' הרשם מ' בר-עם מיום 26.2.12, בגדרה נתקבלה בקשת המשיבה למחיקת כתב הערעור שהגישו המערערים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' ברקלי) בת"א 8468/02, מיום 26.3.09, מחמת אחור בהגשתו.

על פי החלטתי מיום 18.3.12, נדון הערעור על דרך של סיכומים בכתב.

בין הצדדים לערעור, שכנים בבית משותף, התנהל הליך בבית משפט קמא, בו תבעה המשיבה את המערערים לתיקון ליקויי בנייה ופיצוי כספי בשל נזקים שנגרמו לדירתה בשל עבודות בנייה שביצעו המערערים בדירתם. בית משפט קמא קיבל את התביעה באופן חלקי, וחייב את המערערים בתשלום סכום של 65,398 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. כבר כאן המקום להעיר, כי עיון בפסק הדין מלמד, כי המערערים לא הגישו חוות דעת מטעמם ואף ויתרו על זכותם לחקור את המומחים מטעם המשיבה אשר קבעו בחוות דעתם כי הסיבה לנזקים בדירת המשיבה היא אותה בנייה שביצעו המערערים בדירתם, ופרטו את טיב הנזקים שנגרמו בעטיה. מכאן קצרה הייתה הדרך לקבוע ממצאים לחובת המערערים, הנשענים גם על ממצאי מהימנות ביחס לגרסת המשיבה. סיכויי הערעור אינם גבוהים, אפוא, על פניו.

כאמור, פסק הדין ניתן ביום 26.3.09. לטענת המערערים, פסק הדין לא הומצא להם סמוך לאחר נתינתו. אין חולק, כי בתיק בית המשפט מצוי אישור מסירה, אולם האישור אינו חתום.

הודעת הערעור לבית משפט זה הוגשה ביום 11.1.12, בלוויית בקשה להארכת מועד להגשתו, בקשה שהוגשה, כפי שנאמר בה, "לשם הזהירות בלבד". על פי הנטען באותה בקשה, פסק הדין נמסר לב"כ המערערים אך ביום 1.1.12, על ידי עו"ד וינוגרד אשר ייצג את המשיבה בתיק הוצאה לפועל שפתחה לשם גביית החוב. לפיכך, כך נטען, הערעור הוגש במועד. אין תמה, שבהחלטה מיום 12.1.12 קבע כב' הרשם כי ככל שפסק דינו של בית משפט קמא נמסר למערערים במועד הנטען, הרי שטרם חלף המועד להגשת הערעור וניתן לקבלו לרישום, ואילו ככל שפסק הדין הומצא במועד מוקדם יותר, או שהייתה למערערים ידיעה בפועל עליו (רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, מיום 8.7.07), חלף לכאורה המועד להגשתו ודין הבקשה להארכת המועד להידחות על הסף, שהרי לא הוצג על ידי המערערים טעם מיוחד לאיחור בהגשה.

בעקבות החלטה זו הגישה המשיבה בקשה למחיקת ו/או דחיית ההליך על הסף בשל איחור בהגשתו, ולעיון מחדש בהחלטת הרשם מיום 12.1.12. או אז התבררו עובדות שהחסירו המערערים מבקשתם שהוגשה "לשם הזהירות" כאמור. להלן אתייחס לעובדות אלה, שחלקן אינן שנויות במחלוקת.

ביום 23.10.11 פנתה המשיבה להוצאה לפועל, לשם ביצוע פסק הדין. במסגרת פנייתה הגישה בקשה להטלת עיקולים על נכסי המערערים עוד בטרם המצאת אזהרה, בנימוק שיש חשש ממשי שהמערערים יבריחו את נכסיהם עם מתן האזהרה. הבקשה נתקבלה ועל נכסי המערערים הוטלו עיקולים על ידי ההוצאה לפועל. כעולה מתצהירו של עו"ד סאסי, שטיפל בעניינם של המערערים בלשכת ההוצאה לפועל, ביום 3.11.11 הודיעה לו המערערת כי עיקלו לה את חשבונות הבנק בשל תיקי הוצאה לפועל שנפתחו נגדה, ובכללם התיק שנפתח בעקבות פסק דינו של בית משפט קמא. ביום 6.11.11 או למחרתו פנה מי מטעמו של עו"ד סאסי ללשכת ההוצאה לפועל, וביקש כי ימציאו לו את פסק הדין מכוחו הוטל העיקול. לטענתו, בלשכת ההוצאה לפועל טענו כי לא ניתן לעשות כן משום שפסק הדין טרם נסרק, למרות שהתיק נפתח כבר ביום 23.10.11. רק כעבור כעשרה ימים עד שבועיים עודכן עו"ד סאסי כי המסמכים נסרקו. אולם משהגיע למשרדי ההוצאה לפועל הומצאו לידיו אך העמוד הראשון והאחרון של פסק הדין ונאמר לו כי פסק הדין המלא לא הומצא ללשכה. ביום 27.11.11 התייצב שליח מטעמו של עו"ד סאסי במזכירות בית משפט השלום על מנת לצלם את התיק אולם השליח הודיע כי המדובר בתיק המכיל חומר רב ולא יכול לצלמו, ולפיכך נאלץ הוא עצמו להתייצב בבית המשפט כעבור מספר ימים ולצלם את התיק. עם זאת, עו"ד סאסי הגיש בקשה לביטול העיקולים עוד ביום 23.11.11, ומכאן שידע היטב לכל המאוחר באותו יום על פסק הדין (כפי שעולה גם מעיון בנימוקי הבקשה שהגיש), גם אם טרם הספיק לעיין בתיק עב הכרס של בית משפט השלום, עיון שכלל אינו רלוונטי לסיפוק דרישת הידיעה הממשית בדבר עצם קיומו של פסק הדין. גם אם נקבע כי המועד בו ידעו המערערים על פסק הדין הוא 23.11.11, הרי שאיחרו את המועד להגשת הערעור.

אולם נראה, כי ניתן לקבוע בוודאות, כי לידי המערערים הומצא פסק הדין לכל המאוחר שבועיים קודם להגשת הבקשה לביטול העיקולים: אין חולק כי האזהרה הומצאה למערערים ביום 9.11.11, כעולה מאישור המסירה הקיים בתיק. אכן, המערערים טוענים כי לאזהרה מטעם ההוצאה לפועל לא צורף פסק הדין, "בשל פרקטיקה הקיימת בהוצאה לפועל שלא למסור את פסק הדין עם האזהרה", אלא שהמדובר בטענה בעלמא, וביום 27.11.11 דחתה רשמת ההוצאה לפועל את בקשת המערערים לביטול הליכי ההוצאה לפועל, וקבעה כי האזהרה הומצאה להם כדין. מכאן מסקנה, שלא נסתרה, כי פסק הדין נמסר למערערים יחד עם האזהרה (כפי שקובע חוק ההוצאה לפועל). לא למותר להעיר, כי בתצהירו של עו"ד סאסי לא הובאה כל התייחסות לעניין האזהרה שאין חולק שהומצאה למערערים כאמור, ביום 9.11.11. הטענה לפיה מנהג המקום הוא שלא לצרף את פסק הדין עם האזהרה הופיעה לראשונה במסגרת הערעור על החלטת הרשם. נראה שלא בכדי לא הייתה התייחסות לעובדה זו, השומטת כל טענה בדבר אי ידיעת המערערים על פסק הדין עד ליום 11.1.12, כפי שהוצג מלכתחילה על ידם באותה בקשה שהוגשה אך "למען הזהירות" עם הגשת הערעור. ואם כך הוא, ברי שהמערערים אחרו בהגשת הערעור מבלי שיהיה בידיהם להצביע על טעם כלשהו, שלא לדבר על טעם מיוחד, כנדרש בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. לא נמצאה לי כל עילה להתערב במסקנתו של כב' הרשם, ולפיה ידעו המערערים ביום 9.11.11, לכל המאוחר, על פסק הדין שניתן נגדם, ומשכך אחרו בהגשת הערעור.

כך גם צודק כב' הרשם בהחלטתו, לפיה גם מן האופן בו התנהלו המערערים ביחס להליכי ההוצאה לפועל יש ללמוד כי ידעו הם ידוע היטב על פסק הדין, ידיעה ממשית ורלוונטית (רע"א 4150/12 יהודה כהן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, מיום 24.6.12). זאת ועוד. המשיבה טוענת כי פסק הדין הומצא למערערים עוד בשנת 2009, על ידי חברתה. כפי שקובע כב' הרשם, בחינת תצהיר המערערת לעניין זה מעלה כי אין בו כל התייחסות לטענה כי פסק הדין נמסר לידיה באמצעות אותה חברה. משכך, אף אם נפלו פגמים בהמצאת פסק הדין באותו מועד, הרי שיש לראות בהתנהגות המערערת ניסיון נפסד להשתמש בפגם בהמצאה על מנת לזכות בהארכת המועד (רע"א 8467/06 לובנה אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ, מיום 8.7.10). כדברי בית המשפט העליון: "אין להלום הסתתרות מאחורי אי ההמצאה כשהידיעה הייתה מוצקה וברורה" (רע"א 7724/04 לריסה גולקו נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, מיום 4.11.04).

נוכח כל אלה, קביעתו של הרשם לפיה "המערערים לא השכילו להוכיח במידה הדרושה כי הערעור הוגש בטרם חלף המועד להגשתו, כדין ולמצער, הנני קובע כי התנהגותם, ממועד מתן פסק הדין, בשנת 2009, עליו ידעו והשתהותם הממושכת, כמו גם הבקשות שהגישו לביטול ההליכים שנקטה המשיבה, לביצועו, עולה כדי חוסר תום לב דיוני, שבכוחו יש לדחות את טענת להגשת הערעור, במועדו" - מעוגנת היטב בעובדות. התנהלותם חסרת תום הלב של המערערים כפי שראינו לעיל, המתבטאת באופן בולט בהעלמת עובדות מהותיות מן הבקשה שהוגשה "למען הזהירות" בצירוף להודעת הערעור, אך מחזקת מסקנה זו.

כך גם לא נמצאה לי עילה להתערב במסקנתו של הרשם לפיה אין עומד לרשות המערערים טעם מיוחד אשר יצדיק את הארכת המועד להגשת הערעור. עמדתי לעיל על סיכויי הערעור הקלושים. המערערים לא הצביעו על נסיבות שלא היו בשליטתם או בתחום ציפייתם הסבירה, ובעניין זה אין לי אלא להפנות לנימוקי כב' הרשם בהחלטתו.

סוף דבר, הערעור נדחה.
המערערים ישלמו למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לב"כ הצדדים, באמצעות פקס.


ניתן היום,
כ"א תמוז תשע"ב, 11 יולי 2012, בהעדר הצדדים.














ער בית משפט מחוזי 13428-03/12 יעל כהן, רמי כהן, על ידי ב"כ נ' אילניר וראיין (פורסם ב-ֽ 11/07/2012)