פסקי דין על ישראל טויטו | פסקי דין על מרדכי שטרית |

9718/08 פ     11/07/2012




פ 9718/08 מדינת ישראל - ענף תביעות ש"י נ' ישראל טויטו, מרדכי שטרית










בית משפט השלום בירושלים

ת"פ 9718-08 מ.י. יחידת תביעות ש"י נ' טויטו ואח'
בפני
כב' השופטת אילתה זיסקינד
11 יולי 2012


בעניין
:
מדינת ישראל
-
ענף תביעות ש"י
ע"י ב"כ עו"ד נהלה גני

המאשימה


נ
ג
ד


1. ישראל טויטו
ע"י ב"כ עו"ד ארנון איתן
מהסנ"צ

2. מרדכי שטרית
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל הורוביץ
מהסנ"צ



הנאשמים


גזר - דין



הרקע
1.
הנאשמים הורשעו על יסוד הודאתם בעובדות כתבי האישום המתוקנים (לנאשם 1 כתב האישום המתוקן בשנית ולנאשם 2 כתב האישום המתוקן), לאחר ניהול הוכחות חלקי (שמיעת עדות המתלונן), הנאשם 1
בעבירות של תקיפה סתם
'
והיזק לרכוש
במזיד
והנאשם 2
בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש והיזק לרכוש במזיד, בכך שביום 5.7.08 בסמוך לשעה 16:19 בכפר עציון, כשהמתלונן והנאשם 2 עבדו בחברת קייטרינג, בעת שהמתלונן הגיע לחדר בו שהו הנאשמים בהוראת אחראי המשמרת, כדי לקבל את מפתחות המחסן, ודפק על דלת החדר, הנאשם 1 פתח את הדלת, סירב למסור למתלונן את המפתח וסגר את הדלת בחוזקה על רגלו של המתלונן. המתלונן החל לצעוק, ביקש שיפתחו את הדלת כדי שיוכל לשחרר את רגלו, ורק ולאחר זמן מה, כשנאשם 1 עשה כן, המתלונן שיחרר את רגלו אך הנאשמים נעלו את החדר. המתלונן המשיך לבקש את המפתחות, אך בתגובה שפכו עליו הנאשמים מים דרך חלון החדר. בשלב מסוים יצא מהחדר הנאשם 2 כשהוא אוחז בנונצ'קו, צעק לעבר המתלונן "אתה רוצה מכות?", חבט באמצעות אגרופו בפני
ו של המתלונן, ובשלב זה הצטרף נאשם 1, השניים הכו את המתלונן בגבו, והנאשם 2 הכה אותו גם בפרצופו. גם כשעזבו הנאשמים את המקום, תוך כדי בריחתם הם זרקו לעבר המתלונן גושי אדמה ואבנים, כשבמהלך האירוע המתלונן איים על הנאשמים ואף הרים לכיוונם אבן גדולה.
כתוצאה מהתקיפה דימם המתלונן מפניו, אפו נשבר ונגרמו לו שריטות על לחי ימין, על שני צידי צווארו ועל ידיו, פגיעות המהוות חבלות של ממש. כמו כן הנאשמים גרמו נזק לרכושו כששברו את משקפיו.

2.
הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו יוגשו תסקירים אודות הנאשמים, כשלגבי הנאשם 1, בכפוף לתסקיר חיובי, שימליץ על כך, יוטל עליו עונש של מאסר על תנאי ו- 200 שעות של"צ, ולגבי הנאשם 2 הצדדים יהיו חופשיים בטיעוניהם.



תסקירי הנאשם 1
3.
התסקיר מיום 20.12.11
הנאשם 1 רווק כבן 22 חייל בשירות סדיר, מתגורר בקרית ארבע, לאחרונה עברה משפחתו טרגדיה, בה רצח אביו את אמו והתאבד (ההורים היו גרושים). המערכת המשפחתית התאפיינה בחוסר יציבות, באלימות, מתחים ומשברים, לא סיפקה תמיכה ובטחון, וההורים התקשו לתפקד מבחינה תעסוקתית ולהוות בסיס תומך ומכיל עבור הילדים. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתמודד עם קשיים רבים, והוא בעל דימוי עצמי וסף תסכול נמוכים, כשלאורך השנים באו קשייו לביטוי בתגובות אימפולסיביות בעלות אופי תוקפני ובמעורבות שולית. הנאשם סבל מאלימות אביו, כשהוא ואחיו הצעיר היוו כתובת לפורקן מתחי וקשיי האב, עד שהנאשם הגיע לגיל 15 והיה חזק כדי להתנגד לאביו. עקב פירוק המשפחה סודרו הילדים במשפחות אומנה ופנימיות, הנאשם שהה בפני
מייה במסגרת צו של חוק הנוער, שם חווה דחייה קשה והשפלה מצד הנערים, בעקבותיה הוגשה תלונה למשטרה, הוא עבר לפנימית חב"ד, אך התקשה לעמוד בתנאי המסגרת ועזב מיוזמתו, החל לשוטט והתחבר לחברה שולית, כשהוא מושפע ונגרר אחר מעורבות באירועים בעייתיים. עם זאת שירות המבחן התרשם כי אינו בעל דפוסים אלימים ועבריינים. בגיל 15 בשנת 06 הוא נשפט בביהמ"ש לנוער בעבירת סיכון חיי אדם בנתיב ציבורי והוטלו עליו 5 חדשי מאסר על תנאי
ו-100 שעות של"צ, אותו לא ביצע והעונש הומר לקנס. בשנים 06-07 נפתחו נגדו תיקים נוספים בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, פגיעה בפרטיות ופריצה, ולאחר שלקח אחריות על עבירת התקיפה והצהיר על שינוי התנהגותי, הוטלה עליו בשנת 09 התחייבות להימנע מהעבירה. בשנת 08 לאור גירושי הוריו וקבלת פטור משירות צבאי הוא הצהיר כי הבין שעליו לשנות סביבתו ולקיים אורח חיים חיובי, נלחם כדי להתגייס ושירת כחייל, למעט (לדבריו) שתי תקופות נפקדות כדי לטפל באחיו, כשאביו עזב את הבית, וצבר חוב גדול של כ-10,000 ₪. לאחרונה כאמור נפטרו הוריו.
שירות המבחן ציין בתסקיר כי הנאשם 1 התקשה לקחת אחריות ביחס לעבירה, נתן למעשיו הסברים מתרצים של מעשי קונדס בתחילה, ובהמשך תירצם בשל תגובתו המאיימת של המתלונן, תיאר כי פעל בלי חשיבה, צימצם מאד את חלקו בהתפתחות האירוע והתקשה לקחת אחריות על התנהגותו הבעייתית ולראות דרכים אחרות להתמודדות ופעולה, בהטילו את עיקר האחריות על המתלונן, תוך תסכול שחש על העמדתו לדין בפלילים.
שירות המבחן התרשם כי הנאשם פעל מתוך חוסר שיקול דעת והבנת השלכות התנהגותו, מתוך אימפולסיביות, רגישות לכבודו שלו ומחשבות אוטומטיות לגבי דרך פעולתו באירוע, שהקשו על גמישות התייחסותו בסיטואציה המתפתחת, והמליץ על בדיקת אפשרות הטלת צו מבחן ושל"צ, כגישה שיקומית לעיבוד קשייו עם ענישה מציבת גבולות וחינוכית, אך בשל הסיטואציה הקשה של מות הוריו במהלך האיבחון, ביקש דחייה לצורך הגשת המלצה מגובשת.

4.
בתסקיר המשלים מיום 7.3.12

הביע הנאשם 1 חשש וקושי רגשי בבניית אמון וחשיפה אישית, ובנוסף, קושי להגיע באופן קבוע לפגישות בשירות המבחן ולעמוד במטלות נוספות לעומס שחווה בחייו. עם זאת הביע נכונות לקשר עם שירות המבחן ורצון לבצע של"צ, אך לא הגיע לשתי פגישות שנקבעו לו עם מתאמת השל"צ ובימים האחרונים גם לא ענה לפניות טלפוניות. שירות המבחן התרשם מקושי בהתארגנותו ובגיוסו למשימות, מאחריות גדולה שחווה ביחס לאחיו ולניהול צרכי המשפחה במצבה המשברי, וראה חשיבות בקשר טיפולי שילווה את הנאשם ויסייע לו לבנות דפוסי התמודדות שונים מבעבר, וכן ראה בשל"צ מסגרת עונשית מציבת גבולות ומעצימה עבורו, אם יעמוד בה. מאחר ולא הגיע לפגישות ולא ניתן היה לשוחח עמו, המליץ שירות המבחן כי במידה ויביע הסכמתו בביהמ"ש לביצוע הצו, תינתן לו דחייה בת חודשיים להכנת תכנית של"צ ותיבדק עמו בשנית מסוגלות לצו מבחן. לפיכך נדחה הדיון לצורך הגשת תסקיר נוסף.

5.
בתסקיר הנוסף מיום 2.5.12

ציין שירות המבחן כי הנאשם לא הגיע לפגישה ראשונה אליה הוזמן לצורך תיאום והכנת תכנית השל"צ, אך הגיע לפגישה השניה אליה זומן והופנה לראיון במקום ההשמה, אולם מאחר וביום 24.2.12 עבר תאונת דרכים בה נפגע באפו והרגלו ונדרש לטיפולים, לא הגיע למקום ההשמה. לפיכך לא הוכנה תכנית של"צ ולא התאפשר לשוחח עמו ולבחון גם את מסוגלותו לצו מבחן. שירות המבחן ציין כי התרשם ממיעוט כוחותיו ביחס לתיפקודו השוטף בחיי היום יום ובוודאי שביחס לביצוע השל"צ, אך לאור מוכנותו הראשונית לעמוד בנדרש, הסכים שירות המבחן להמליץ על דחייה בת חודשיים נוספים.
בדיון שהתקיים בביהמ"ש ביחס לתסקיר זה ביום 20.5.12 שכבר צירף הנאשם 1 את ת.פ. 4776/09, לגביו הודה במיוחס לו הורשע בעבירה של פריצה לבנין שאינו מקום מגורים, והצדדים להגיעו להסדר לפיו בכפוף לתסקיר חיובי, יוטל צו של"צ נרחב יותר שיחול על שני התיקים. הדיון לפיכך נדחה ליום 1.7.12.

6.
בתסקיר מיום 25.6.12

שירות המבחן שנפגש עם הנאשם, ציין כי הנאשם לוקח אחריות על התיק שצרף, הסביר כיצד במהלך טיול עם חבריו הם החליטו להיכנס לבית ספר ולבצע גניבה, ונימק זאת על רקע גירושי הוריו, מצב כלכלי קשה וחוסר שיקול דעת, אך הבהיר כי מאז המקרה קיבל החלטה לשנות דרכיו ולעצב את עתידו באופן שונה. שירות המבחן התרשם כי העבירה בוצעה על רקע התמודדותו עם קשייו הרגשיים, נטייתו האימפולסיבית, העדר חשיבה לגבי השלכות מעשיו ונטייתו להיות מושפע מחבריו ולהיגרר למעורבות בעייתית, כדרך להתקבלות חברתית. ביחס לתיק זה שוב נקט הנאשם עמדה הגנתית והודפת, צימצם שיתופו ברבדים אישיים או רגשיים והתנגד לקשר טיפולי עם שירות
המבחן וביטא רצון ומחוייבות לבצע צו של"צ בשני התיקים, אך לא הגיע עדיין לראיון ההשמה, לא פנה לשירות המבחן ולא ענה לטלפונים.

לפיכך שירות המבחן לא בא
בהמלצה בעניינו
, וב"כ הצדדים טענו לגביו לעונש.


טיעוני המאשימה לעונש לנאשם 1
7.
לטענת התביעה
מדובר בשני אירועים חמורים
האחד אירוע האלימות דנן, המצדיק כשלעצמו הטלת עונש מאסר בפועל, והשני ההתפרצות ביחד עם אחרים לביה"ס, כשלנאשם עבר פלילי בעבירת אלימות קשה ובעבירות רכוש. כל אלה מצדיקים הטלת ענישה מרתיעה. גם הנסיונות הרבים של שירות המבחן ודחיות רסות בדיונים כדי לאפשר לנאשם הזדמנות מקלה בהטלת של"צ נתקלו בקשיים, כשהנאשם לא שיתף פעולה כנדרש. לפיכך רק בשל נסיבות האישיות הקשות של הנאשם, עותרת המאשימה כי ביהמ"ש יטיל על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות ומאסר על תנאי מרתיע.

טיעוני הסניגור לעונש לנאשם 1
8.
מנגד עותר הסניגור כי ביהמ"ש יכבד את ההסדר, יקבל את המלצות שירות המבחן שבדק ומכיר היטב את הנאשם, והמליץ על צו מבחן (בתסקיר מיום 6.3.12) ושל"צ, גם לאור רצון הנאשם והמחוייבות שהביע לביצוע השל"צ, שכן בניגוד לתסקיר מיום 25.6.12, הנאשם התייצב במקום ההשמה וסגר עמם את מסגרת העבודה, אלא ששירות המבחן לא יודע זאת. הנאשם עבר טראומה קשר עקב האירוע הטרגי של מות הוריו, עולמו התערער והוא מרוכז בקשיי הבית ואחיו, כפי שירות המבחן תיאר, אך הוא לקח אחריות על מעשיו בשני התיקים, והתביעה הסכימה במסגרת הסדר הטיעון לסיים את התיק בהטלת של"צ. לפיכך ולאור מכלול הנסיבות, אין הצדקה להטיל מאסר בעבודות שירות והסניגור עותר כי ביהמ"ש יטיל על הנאשם של"צ.

9.
התסקיר מיום 1.7.12

בעקבות החלטתי בתום הדיון ביום 1.7.12, הגיש שירות המבחן תסקיר נוסף מיום 1.7.12 , בו ציין כי מבירור במקום ההשמה עולה כי הנאשם אכן הגיע לפגישה במקום ההשמה והוכנה עבורו תכנית עבודה של 200 שעות של"צ במסגרת מתנ"ס לב העיר, בתפקיד אחזקה, ושירות המבחן ציין כי אם יתגלו קשיים בהתארגנותו לביצוע השל"צ יבקש את החזרת התיק להטלת עונש חלופי.

תסקיר הנאשם 2
10.
הנאשם 2 רווק כבן 22 שסיים את שירותו הצבאי, הוריו התגרשו, כל אחד מהם נישא בשנית, אביו התחתן בשנית, הפך להיות חרדי, והנאשם מתגורר בקרית ארבע בבית אמו, לה נולד ילד נוסף מנישואיה השניים, שם הוא חש כבביתו ומקיים קשר טוב עם בעלה. הנאשם שירת שירות צבאי בתפקיד מפקד כתה במסלול קרבי וכסמל האחראי על הפן הלוגיסטי והמשמעתי ברמת מחלקה צבאית, וקיבל תעודת הצטיינות והערכה. לאחרונה עובד כקופאי בסופר פארם. שירות המבחן התרשם ממנו כבחור נעים בעל תפקוד והעריכם נורמטיביים, ובעל יכולת לקחת אחריות ועמדה מובילה במסגרות ותפקודים שונים, כשמנגד בלט הפער בין תיפקודו הכללי לביטויי האלימות במקרה דנן ומידת האחריות החלקית שלקח עליהם, כשמדבריו עלה כי נע בין תחושת קרבן באירוע, לבין תיאורו את עצמו כמחושב וכמרוסן. עוד ציין שירות המבחן כי "הוא מתקשה לראות ולבחון את האפשרויות האחרות שהיו יכולות לעמוד לרשותו כדי לפתור את מצב הדברים באופן שאינו אלים, כשאת הפעולה הפיזית שעשה, מתאר לסירוגין על רגע תחושת חוסר אונים ומאידך על בסיס חשיבה מושכלת. יחד עם זאת מתאר כי נבהל... וניסה להפסיק את ההתרחשות ע"י התרחקות מהמקום."

שירות המבחן התרשם כי בסיטואציה בה התרחשה העבירה, הנאשם חש באופן מוקצן תחושת חוסר אונים ואיום מתוכה הגיב, לפיכך הציע לנאשם בדיקה פנימית של התרחשות העניינים והדרך בה פעל במסגרת טיפולית, אך לאור התייחסותו למידת מעורבותו, הנאשם לא ראה צורך בכך.
בהתחשב בהיותו צעיר, נורמטיבי שעבר עבירה ראשונה, נראה כי הפיק לקחים מהמקרה, ולאור רצונו לתפקוד תקין, וחשש באשר לאפשרות תעסוקתו בעתיד, המליץ שירות המבחן על אי הרשעה והטלת של"צ.

טיעוני המאשימה להרשעה ולעונש לנאשם 2
11.
בעוד ב"כ הנאשם 2 ביקש להימנע מהרשעתו, עותרת המאשימה להרשיעו לאור חומרת האירוע בו בצוותא חדא תקף יחד עם הנאשם 1 את המתלונן במכות, גרם לשבר באפו ולטראומה קשה, ועפ"י התסקיר לקח אחריות חלקית בלבד למעשיו. כן עותרת המאשימה כי ביהמ"ש יגזור עליו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס ולו סמלי, ופיצוי למתלונן, כדי להרתיע מפני תופעת הבריונות ותקיפה של אנשים ללא שום סיבה או התגרות מצידם.

טיעוני
ב"כ הנאשם 2 להרשעה ולעונש
12.
הנאשם בחור נורמטיבי ומדובר באירוע יחידי, לפני יותר מ-3 שנים, לא נפתחו לו תיקים אחרים, סיים שירות צבאי במסלול קרבי, עובד לפרנסתו כקופאי בסופרמרקט, ברצונו להירשם לאוניברסיטה לתחום כלכלה ומנהל עסקים, הגם שטרם נרשם, ובמקביל ללימודים מעוניין לעבוד בתחום האבטחה, כך שהרשעתו תסכן את עבודתו את לימודיו. התסקיר ממליץ על הימנעות מהרשעה, ועל עונש מוחשי וחינוכי, של של"צ. לפיכך, קיימים כל הפרמטרים לאי הרשעה, וגם העונש המוצע של של"צ ראוי והולם. אשר על כן עותר הסניגור כי ביהמ"ש ימנע מהרשעת הנאשם 2, ויטיל של"צ, על מנת של תפגענה תכניותיו לעתיד.

דיון
13.
מקובלת עלי טענת המאשימה כי מדובר במעשה בריונות, בו כל אחד מהנאשמים תרם את חלקו באירוע התקיפה המתמשך, כשמנגד כל מבוקשו של המתלונן היה רק לקבל את מפתחות המחסן, עפ"י הוראת האחראי עליו. מדובר בסיטואציה קשה, בו נאלץ המתלונן להתמודד בגפו מול שני תוקפיו, והוא נחבל בו וסבל כאבים ממצוקה ועוגמת נפש.
הנאשם 1
סגר את דלת החדר בחוזקה על רגלו של המתלונן ולמרות צעקות המתלונן, שתיאר את הכאב העז והמתמשך שנגרם לו, הקושי לסבול זאת, ובקשתו שיפתחו את הדלת כדי שיוכל לשחרר את רגלו, הנאשם 1 לא הרפה מהדלת ולא פתח אותה מיד כדי לשחרר את רגלו, רק לאחר זמן מה, חרף צעקות וכאבי המתלונן שהמשיך לסבול כאבים עזים וקשים. המתלונן תיאר את כאביו גם לאחר ששיחרר את רגלו, ואת עמוק הכאב שאחז בו: "...הצלחתי להוציא את הרגל מהדלת, למרות שהשתוללתי מהכאבים ועצבים כמו כל בן אדם שסופג מכה וצריך להגיב, אז התחילו מהחלונות השפרצות של מים" (ראה עמ' 2 ש' 8-11 לפרו' מיום 10.3.11), ובהמשך אמר: "כל זה היה כשהרגל שלי היתה במצב ריסוק ואני הייתי כולי באטרף מכאבים מהדלת שנסגרה עלי" (ראה עמ' 8 ש' 13-14 לפרו' מיום 10.3.11), ותיאר כי לולא הרפו מהדלת: "אם הם לא היו עושים את זה, אני לא יודע מה היה קורה" (ראה שם ש' 16).
לאחר מכן הנאשמים נעלו את החדר והחלו להשפריץ על המתלונן מים מחלון
החדר החוצה והמתלונן נרטב. בשלב זה הנאשם 2 יצא מהחדר, כשהוא אוחז בנונצ'קו וצועק לעבר המתלונן "אתה רוצה מכות?", חבט באמצעות אגרופו בפני
ו של המתלונן, ובשלב זה הצטרף נאשם 1, כששני הנאשמים הכו את המתלונן בגבו, והנאשם 2 הכה אותו גם בפרצופו. גם כשעזבו הנאשמים את המקום, תוך כדי בריחתם, הם זרקו לעבר המתלונן גושי אדמה ואבנים, לאחר שבמהלך האירוע המתלונן, שניסה להתגונן מפניהם, העיד בפני
כי הרים לכיוונם אבן גדולה ואיים עליהם.

14.
בנוסף, הנאשם 1 צירף את ת.פ. 4776/09, בו הורשע בעבירה של פריצה לבנין שאינו מקום מגורים, והצדדים להגיעו בעניינו להסדר לפיו בכפוף לתסקיר חיובי, יוטל צו של"צ נרחב יותר שיחול על שני התיקים.

15.
הגם שהאירוע היה בשנת 08', אין להקל ראש בחומרתו ובסיטואציה הקשה בה עמד המתלונן לבדו ובסבל מתמשך מול שני תוקפיו ותוצאות מעשיהם: מתקיפת הנאשם 1 ע"י סגירת רגלו של המתלונן בחזקה בדלת, נגרמו למתלונן כאבים עזים ביותר ברגלו, מתקיפת הנאשם 2, שהכה את המתלונן בנונצ'נקו (ת/6) בפני
ו, נגרם למתלונן שבר באף, ומתקיפות והתנהגות הנאשמים בסיטואציה המתוארת בצוותא חדא, כפי שתיאר המתלונן בעדותו בביהמ"ש, נגרמו לו טראומה קשה וסבל פיסי ונפשי.

16.
בעוד שלנאשם 1 עבר פלילי, אין לנאשם 2 עבר פלילי, אך הנאשם 1 עבר טרגדיה קשה. הנאשמים גם לא לקחו אחריות על מעשיהם במלוא מובן המילה, שכן עפ"י התסקירים הנאשם 1 נתן למעשיו תירוצים, וצימצם מאד את חלקו באירוע, בהטילו את עיקר האחריות על המתלונן, תוך תסכול על העמדתו בפלילים. שירות המבחן התרשם כי הוא פעל מתוך חוסר שיקול דעת והבנת השלכות התנהגותו, מתוך אימפולסיביות, ומחשבות אוטומטיות שהקשו על התייחסותו באירוע. כמו"כ הנאשם 1 לא נענה להמלצת שירות המבחן להליך טיפולי, ניתק עמם קשר, לא שיתף פעולה לאורך זמן רב והוא גם צירף תיק נוסף התומך במסקנת שירות המבחן באשר לקשיי התמודדותו עם קשיים, נטייתו האימפולסיבית, העדר חשיבה לגבי השלכות מעשיו ונטייתו להיות מושפע מחבריו ולהיגרר למעורבות בעייתית, כנסיון להתקבלות חברתית. מנגד אביא בחשבון את הטרגדיה הקשה שעבר עקב מות הוריו המזעזע, הצורך בהירתמותו לצרכי הבין ולאחיו, וקשייו
להיות פנוי להליך טיפולי.

17.
גם הנאשם 2 לקח אחריות חלקית בלבד על המעשה, הוא נע בין תחושת קורבן באירוע לבין תיאור עצמו כמחושב ומרוסן, והתקשה לראות ולבחון אפשרויות אחרות שהיו יכולות לעמוד לרשותו לפתור את המצב באופן לא אלים. הוא גם שלל כל צורך בהליך טיפולי, כשבפועל הוא שהכה את המתלונן בנונצ'נקו וגרם לו חבלה של ממש בשבירת אפו. מנגד לנאשם 2 אין עבר פלילי, אולם לאור חומרת האירוע, שמתאפיין במעשי אלימות בריונית של שניים כנגד אדם אחד, תוך התעללות וללא כל הצדקה, סבורני כי חומרת האירוע והמעשים מצדיקים מסר של הרשעה, שכן לצורך מיגור תופעת האלימות הבריונית, נדרש מסר ערכי גם בעצם ההרשעה, על מנת להבהיר כי אין מקום להקל בעבירות אלימות, גם בעבירה ראשונה, אלא יש למגרן מהיסוד, במיוחד כשהנאשם 2 השתמש באלימות בנונצ'נקו ושבר את אפו של המתלונן.

18.
באשר לטענת הנאשם 2 כי הרשעתו עלולה לפגוע בלימודיו או תעסוקתו, הטענה נטענה בעלמא ולא הוכחה. הנאשם עובד כקופאי בסופרמרקט, ואין חובה כי יעבוד כמאבטח. מכל מקום סבורני כי בנסיבות המקרה, גובר כאן באופן משמעותי האינטרס הציבורי למיגור תופעת האלימות בחברה, על פני האינטרס האישי.

אשר על כן אני מותירה את הרשעת הנאשם 2 על כנה.

העונש
19.
הנאשמים כבני 22 שנה, כאמור לנאשם 1 הרשעות בעבירות דומות, אך מנגד הוא עבר טרגדיה טראומטית וקשה, המצדיקה התחשבות מיוחדת במצבו היום, ולנאשם 2 אין עבר פלילי. עפ"י התסקירים שניהם לקחו אחריות חלקית למעשיהם, כשהנאשם 1 צירף תיק נוסף.

20.
בהתחשב במצבו המיוחד של הנאשם 1 המתמודד עם הטרגדיה הקשה של מות הוריו, ובעקבותיה בקשיי עול הירתמותו לצרכי אחיו, ולאחר שהוברר כי הנאשם 1 התייצב לבסוף במקום ההשמה וביצוע השל"צ מתאפשר, ובהתחשב בכך שהנאשם 2 קיבל תעודת הצטיינות והערכה על תפקודו בשירות הצבאי כמפקד כתה במסלול קרבי וכסמל אחראי על הפן הלוגיסטי והמשמעתי ברמת מחלקה צבאית, החל לעבוד ושירות המבחן התרשם כי הפיק לקחים אישיים מהמקרה, אסתפק בהטלת צו של"צ על הנאשמים, כשעל הנאשם 1 אטיל גם צו מבחן, אך אוסיף כי לאור ההסדר השני שבין המאשימה והנאשם 1 (בפרו' מיום 20.5.12), ביחס לצירוף ת.פ. 4776/09, אטיל על הנאשם 1 כמוסכם, היקף של"צ נרחב מ-200 השעות שבהסדר המקורי, שכן התסקיר האחרון בענייננו מיום 1.7.12 לא התייחס כלל לכך.
לגבי הנאשם 2 מצאתי לנכון להשוות את היקף השל"צ להיקף המקורי שהוסכם ביחס לנאשם 1 לאור חלקו ומעורבותו המשמעותית בעבירה (ראה סעיף 15 לגזה"ד) ולא מצאתי לראוי לאמץ את 140 השעות עליו המליץ שירות המבחן שאינו משקף כלל את יחסיות מעורבותו, לקיחתו אחריות חלקית למעשיו וסירובו להירתם למסגרת טיפולית. עם זאת בנסיבות המקרה אמנע מהטלת מאסר בעבודות שירות (כבקשת המאשימה), לאור מכלול נסיבותיו בתסקיר.

21.
אשר על כן, אני גוזרת על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים:

א.
מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים, והנאשמים לא ירצו עונש זה, אלא אם יעברו תוך תקופה של 3 שנים מהיום כל עבירת אלימות.

ב.
מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים, והנאשמים לא ירצה עונש זה, אלא אם יעברו תוך תקופה של 3 שנים מהיום כל עבירת היזק לרכוש במזיד.

ג.
של"צ בהיקף של 300 שעות לנאשם 1 ו- 200 שעות לנאשם 2, בהתאם לתכניות ששירות המבחן הכין לכל נאשם בתסקיריו מיום 1.7.12. מובהר לנאשמים כי אם לא יבצעו את צו השל"צ, עלול ביהמ"ש להטיל עליהם עונש חמור יותר.

ד.
קנס סמלי בסך של 100 ש"ח או מאסר של 15 ימים תחתיו.

ה.
פיצוי למתלונן בסך 3,000 ₪ שהנאשמים בו יישאו שווה בשווה, דהיינו כל אחד מהנאשמים יפקיד סך של 1,500 ₪ בקופת ביהמ"ש ב- 5 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.8.12 ובכל 1 לחודש שאחריו, והמזכירות תעבירו לחשבון הבנק של מתלונן לפי הפרטים שתגיש המאשימה למזכירות עד יום 25.7.12.

ועל הנאשם 1

- גם צו מבחן למשך שנה בפיקוח שירות המבחן.

22.
המזכירות תשלח עותק מגזר הדין לשירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום
.

ניתן היום כ"א בתמוז תשע"ב (11.7.12), בנוכחות ב"כ המאשימה, עו"ד נהלה גני
, הנאשם 1 וב"כ עו"ד איתן ארנון מהסנ"צ
והנאשם 2 וב"כ עו"ד מיכאל הורוביץ
מהסנ"צ.













פ בית משפט שלום 9718/08 מדינת ישראל - ענף תביעות ש"י נ' ישראל טויטו, מרדכי שטרית (פורסם ב-ֽ 11/07/2012)