פסקי דין על יוסף סקל | פסקי דין על עירית רמת גן

43591-12/10 תאמ     15/07/2012




תאמ 43591-12/10 יוסף סקל נ' עירית רמת גן






בפני

כב' השופט אילן דפדי
תובע

יוסף סקל

ע"י עו"ד עמוס טיין
נגד
נתבעת

עירית רמת גן

ע"י עו"ד אוסנת הורנשטיין

פסק דין
1. המחלוקת העיקרית בתיק זה היא האם רכב התובע נפגע במהלך איסוף פסולת למשאית שהופעלה על ידי קבלן בשירות הנתבעת. ככל שהתשובה לכך חיובית נשאלת השאלה האם על הנתבעת מוטלת האחריות למעשיו של הקבלן ומכאן שעליה לפצות את התובע.

טענות הצדדים בתמצית

2. התובע טען כי ביום 14/10/10, רכבו חנה ברחוב אלכסנדרוני ברמת גן. במקום הייתה משאית לאיסוף פסולת. במהלך הפעלת מתקן הרמה (מנוף) המותקן במשאית, נפלה פסולת שהורמה באמצעות המתקן על הרכב החונה וגרמה לו לנזק. נהג המשאית נמלט מהמקום. מכתבי דרישה שהופנו אל הנתבעת, נדחו בטענה שפינוי האשפה התבצע על ידי קבלן בשירות הנתבעת.

3. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי היא ערכה בירור עם הנהג. זה אמר כי במועד הנטען הוא לא יכול היה להיכנס עם המשאית לרחוב בו התרחש האירוע משום שכלי רכב חסמו את הכניסה אליו. מכל מקום ככל שהייתה פגיעה כנטען, על התובע להפנות את תביעתו לקבלן בעל המשאית אשר העסיק את הנהג. לדבריה בהתאם לחוזה שיש לנתבעת עם הקבלן, האחרון נושא במלוא האחריות לנזקים הנגרמים בעקבות ביצוע העבודות על ידו.

4. עם תחילת דיון ההוכחות הציגה ב"כ הנתבעת גרסה שונה לחלוטין. היא הודיעה כי בתצהיר הנהג נפלה טעות וכי הנהג נכנס עם המשאית לרחוב אלא שכלי רכב חונים מנעו את הוצאת הפסולת (גזם עצים) מהמקום.

דיון והכרעה

5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר המצוי בתיק בית המשפט, שמעתי את העדויות ועיינתי בסיכומי הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל.

6. מהעדויות של עדי התובע ובמיוחד מעדותו של הנהג שוכנעתי כי האירוע התרחש וכי רכב התובע נפגע במהלך איסוף הפסולת למשאית שהופעלה על ידי קבלן מטעמה של הנתבעת.

עדותו של מר יקיר ראובן בתמצית

7. מר ראובן עמד על המדרכה וראה שבמהלך איסוף הפסולת באמצעות מנוף המשאית נפלו אבנים על הרכב של התובע. מיד לאחר האירוע הנהג עזב את המקום. למקום הגיע העד הנוסף המתגורר באותה שכונה והם שוחחו ביניהם על האירוע. זה אמר לו שהרכב שייך לתובע. הוא אמר בעדותו, כי הוא ראה את האירוע ממרחק של כ- 10 מטרים. העד לא רשם את מספר הרישוי של המשאית. הוא אמר גם שאין הוא מסוגל כיום לזהות את הנהג אלא לתת תיאור כללי לגבי מראהו. לדבריו האירוע התרחש ביום חמישי הוא היום הקבוע בו מפנים פסולת מהרחוב (ראו עמודים 2 ו- 3 לפרוטוקול).

עדותו של מר אברהם צימרמן בתמצית

8. מר צימרמן אמר כי הוא הגיע אל רכבו אשר חנה לפני רכב התובע על מנת לקחת דבר מה. הוא ראה את המשאית אשר נעמדה באמצע הרחוב ועם המנוף אספה את הפסולת שהייתה על המדרכה. לדבריו הכף של המנוף חלפה מעל הרכב ופגעה בו. הוא שמע רעש חזק. העד צעק לעבר הנהג על מנת שזה יפסיק את פעולת המנוף. בשל הרעש של מנוע המשאית, הנהג לא שמע את העד ופעולת המנוף נמשכה עוד מספר שניות. מדובר במשאית פתוחה המשמשת מידי שבוע לאיסוף של פסולת וגזם מהרחוב. לאחר שנהג המשאית הבחין בנזק שנגרם הוא הרים את כף המנוף החזירה למקומה ומיהר לעזוב את המקום. גם הוא אמר שעקב הזמן הרב שעבר מיום המקרה אין הוא יכול לזהות את הנהג (עמודים 10 -11 לפרוטוקול).

עדותו של הנהג מר בני אליידי

9. על אתר אומר כי עדותו של מר אליידי הותירה רושם שלילי והייתה בלתי מהימנה עלי. כאמור בפתח דיון ההוכחות הודיעה ב"כ הנתבעת כי נפלה טעות בתצהיר וכי הטענה שנכתבה בתצהיר הנהג כמו גם בכתב ההגנה לפיה המשאית לא נכנסה לרחוב נושא התביעה אינה נכונה. לדבריה, המשאית הייתה שם אולם בשל רכבים חונים לא ניתן היה להוציא גזם מהרחוב.

10. אינני מאמין לנהג שהגרסה שהוצגה בתצהירו מקורה בטעות בתום לב. מדובר בתצהיר קצר ביותר בן 8 סעיפים בלבד.

בסעיף 4 לתצהיר נכתב בשפה ברורה ביותר כדלקמן: "ביום האירוע הנטען לא נכנסתי ולא ניתן היה להיכנס כלל לרח' אלכסנדורני משום שכלי רכב חסמו את הכניסה אליו". מעדותו של הנהג התרשמתי כי הוא מבין עברית היטב. הוא גם אמר שהוא קרא את התצהיר לפני שהוא חתם עליו. בנסיבות אלה טענתו לטעות או חוסר הבנה של הדברים היא תמוהה ביותר.

במיוחד הדברים אמורים לאחר שבסעיף 2 לתצהירו כתב הנהג, כי הוא היחידי מטעם הקבלן, אשר היה בסמוך לרחוב אלכסנדרוני במועד האירוע הנטען. השימוש במילים "בסמוך לרחוב" מעיד כאלף עדים שאין המדובר בטעות אקראית שנפלה בניסוח אחד הסעיפים אלא בתיאור עובדתי מכוון ומגמתי.

11. זאת ועוד, בחקירתו הנגדית התברר כי לא זו בלבד שהנהג היה ברחוב האמור אלא שהוא היה ממש במקום הנטען. ( ראו עמוד 5 שורות 10-11).

12. יתרה מכך, בעדותו הוא אף הודה שהוא ניסה לאסוף את הפסולת באמצעות המנוף. להלן דבריו: "כשהגעתי למקום אני זוכר כי הורדתי את הרגליים, הרמתי את המנוף, ראיתי שזה לא אפשרי והמשכתי". (ראה עמוד 6 שורות 23-24).

13. אם לא די בכך התברר מעדותו כי במהלך פעולת ההרמה אפשר שכף המנוף תחלוף מעל רכב התובע. להלן דבריו: "כשבית המשפט שואל אותי אם מבחינה מכנית אפשר שהמנוף יתקפל מעל החלק הקדמי של הרכב, המקום שבו נמצאת הפגיעה, אני אומר שזה אפשרי, אך במקרה כזה, אני צריך להרים את המנוף גבוה למעלה אבל אז יש בעיה עם הכבלים של העמוד חשמל ואז אני צריך לקפל את הזרוע" (עמוד 5, שורות 26-30).

14. על אף ששני עדי התובע לא יכלו לזהות את הנהג וכן לא רשמו את מספר הרישוי של המשאית, שוכנעתי מכל המקובץ ובמיוחד מעדותו של מר אליידי כי משאיתו הייתה במקום וכי רכב התובע נפגע כנטען.

הנתבעת אחראית לפעולתו של הקבלן מטעמה

15. אין בקיומו של חוזה בין הנתבעת לבין קבלן מטעמה לפיו האחרון נושא במלוא האחריות לנזקים הנגרמים בעקבות העבודות אשר לביצוען הוא נשכר, כדי לפטור אותה מאחריות כלפי ניזוק. זאת מהטעם שעל הנתבעת בהיותה עיריה מוטלת חובה חוקית לבצע את אותן עבודות. ואסביר.

16. סעיף 242 לפקודת העיריות מטיל על הנתבעת לדאוג לתברואה, לבריאות הציבור ונוחותו. לצורך כך עליה לדאוג להסרת מטרדים ומניעתם, לפינוי אשפה, לטאטואם וניקוים של רחובות שאינם רכוש הפרט ולבצע פעולות נוספות המפורטות בסעיף.

17. סעיף 15 לפקודת הנזיקין קובע כי קיומו של חוזה בין הנתבעת לבין הקבלן אינו פוטר את הנתבעת מאחריות. להלן הדברים:

" לענין פקודה זו העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה; הוראה זו לא תחול באחת מאלה:
(1) הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו;
(2) הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק;
(3) הוא הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק;
(4) הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי;
(5) הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין.

18. לענייננו רלבנטית הוראת סעיף 15 (4). במילים אחרות מאחר שעל פי פקודת העיריות הנתבעת חייבת לדאוג לפינוי פסולת מרחובות המצויים בתחומה, הרי שאין בקיומו של חוזה בין הנתבעת לבין הקבלן כדי לפטור אותה מאחריותה לנזקים שנגרמו לתובע בגין מעשיו ומחדליו של הקבלן ועובדיו.

19. אם לא די בכך גם מכוחה של הוראת סעיף 15(1) ניתן במקרה דנן ללמוד על אחריותה של הנתבעת. שכן לאור התרחשות המקרה אני סבור כי על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח כי היא לא התרשלה בבחירת הקבלן. בנטל זה היא לא עמדה.

20. אם חפצה הנתבעת לקבל שיפוי מהקבלן, היה עליה להגיש ביחד עם כתב ההגנה בקשת רשות להגיש הודעת צד ג' כנגדו. הנתבעת החמיצה הזדמנות זו. הבקשה להתיר הגשת הודעת צד ג' הוגשה מספר חודשים לאחר הגשת כתב ההגנה ונדחתה בין היתר עקב התנגדותו של התובע, אשר ביקש להימנע מהתמשכות ההליכים בעניינו. מכל מקום גם היום פתוחה הדרך בפני
הנתבעת להגיש תביעה עצמאית כנגדו.

21. התנערותה של הנתבעת מאחריותה כלפי התובע לאירוע, זאת גם אם לשיטתה היה מוכח שהנזק נגרם על ידי נהג הקבלן אותו היא שכרה, אינה ראויה. התנהלות זו תרמה גם היא להתמשכות ההליכים בתיק. עניין זה יילקח על ידי בחשבון בפסיקת ההוצאות.

סוף דבר

22. סוף דבר, התביעה מתקבלת. התובע תמך את תביעתו בחוות דעת שמאי. השמאי לא נחקר על חוות דעתו. לא הוגשה חוות דעת נגדית. עיינתי בחוות הדעת וזו נראית לי סבירה, לפיכך אני מקבלה במלואה.

23. אשר על כן הנתבעת תשלם לתובע סך של 13,998 ₪. סכום זה כולל את שכ"ט השמאי. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 02/11/10 ועד התשלום בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות בגין הטרדה הכוללת שנגרמה לו בעקבות האירוע ובשל ניהול ההליכים המשפטיים בסך של 2,000 ₪, אגרת בית משפט, שכר העדים הפסוק בסך של 600 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ב, 15 יולי 2012, בהעדר הצדדים.
בית משפט השלום בתל אביב - יפו
תא"מ 43591-12-10 סקל נ' עירית רמת גן
1 מתוך 6








תאמ בית משפט שלום 43591-12/10 יוסף סקל נ' עירית רמת גן (פורסם ב-ֽ 15/07/2012)