פסקי דין על מוחמד סלאמה | פסקי דין על בלאל סלאמה |

18724-02/11 פ     15/07/2012




פ 18724-02/11 מדינת ישראל נ' מוחמד סלאמה, בלאל סלאמה








בית המשפט המחוזי מרכז

ת"פ 18724-02-11 מדינת ישראל
נ' סלאמה ואח'


08 יולי 2012





בפני

כב' השופטת
ורדה מרוז


בעניין:

מדינת ישראל



המאשימה



נגד



1. מוחמד סלאמה
2. בלאל סלאמה



הנאשמים


גזר דין



כללי
1.
הנאשמים הורשעו על פי הודייתם, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה שעניינה שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").

2.
מעובדות כתב האישום עולה, כי בתאריך 6.2.11 חברו הנאשמים יחדיו לצורך ביצוע שוד בתחנת דלק. נאשם 1 הצטייד במעיל, כובע ומשקפי שמש, אותם קיבל מנאשם 2, לשם הסוואת זהותו. כן, הצטייד הנאשם 1 באקדח פלסטיק, שנחזה להיראות כאקדח אמיתי. יחדיו, נסעו הנאשמים ברכב לתחנת הדלק "ניצני עוז" בקלנסווה, שם עצר נאשם 2 בסמוך לחנות "מנטה" והמתין, בעוד הנאשם 1 ירד מהרכב, ניגש למוכר כשבידו האקדח ואמר "תביא את הכסף". בתגובה, פתח המוכר את הקופה, ומשלא הצליח להוציא את הכסף, הושיט הנאשם 1 את ידו ונטל סכום של 1,300 ₪. מיד לאחר מכן נמלטו השניים ובדרכם השליכו את המעיל, הכובע והאקדח.
3.
הסדר הטיעון כלל הסכמה עונשית ביחס לנאשם 1, לפיה, עתרה התביעה לעונש ראוי בן שתי שנות מאסר, לצד מאסר מותנה ממושך ופיצוי בסך 5,000 ₪ למתלונן, אשר יופקד תוך 30 יום ממועד גזר הדין. הסנגור טען לעונש באורח חופשי. ביחס לנאשם 2, עתרו הצדדים במשותף לעונש מאסר בן שישה חודשים, שירוצה בעבודות שירות, בכפוף לקבלת חוות דעת הממונה וכן, שנה מאסר על תנאי משך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה מסוג פשע, שבעה חודשי מאסר על תנאי משך שלוש שנים, שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון, או עבירות רכוש ובנוסף, פיצוי למתלונן בסכום של 5,000 ש"ח שיופקד טרם מתן גזר הדין.
על הנאשמים
4.
נאשם 1, מוחמד סלאמה
, רווק בן 31, בן למשפחה נורמטיבית המונה 8 נפשות. זו לו הסתבכותו הראשונה בפלילים. הנאשם 1 מתגורר עם משפחתו בקלנסוואה. משנת 2003 ועד למעצרו, עבד הנאשם בעסק להתקנת ותיקון רדיאטורים ואגזוזים. הוא סיים 12 שנות לימוד לרבות, תעודת בגרות חלקית וכן, למד בנקאות והנהלת חשבונות, הגם שלא המשיך לעסוק בתחום. לדבריו, לפני כ- 10 שנים התנסה בסמים, אשר גרמו לו לתופעות נפשיות קשות והוא נזקק לטיפול פסיכיאטרי. מאז, חדל להשתמש בסמים. בדיקות שתן שנערכו לו העלו כי הוא אכן נקי מסמים.
5.
שירות המבחן ציין, כי במסגרת הליך המעצר עבר הנאשם אבחון פסיכיאטרי, ממנו עולה, כי לנאשם נטייה להציג מצג של שיטיון כוזב, הגם שהוא ניחן בכושר שיפוט ואין הוא זקוק לטיפול פסיכיאטרי. הנאשם שהה כ- 10 שבועות במעצר, עד אשר שוחרר למעצר בית מלא, אשר הפך בהמשך לחלקי, משהותרה יציאתו לעבודה.
6.
להערכת שירות המבחן, אין לנאשם דפוסי התנהגות עבריינים. עד למועד ביצוע העבירה, תפקודו היה תקין ועל כן, הסכנה הנשקפת ממנו להישנות עבירות- נמוכה. עם זאת, דימויו העצמי נמוך והוא מתקשה לכלכל את צעדיו ולגלות תובנה להתנהלותו. שירות המבחן התרשם, כי מדובר באדם בודד, תלוי מאוד במשפחתו. שירות המבחן הוסיף, כי הנאשם ער לחומרת העבירה בה הורשע, בעיקר על רקע ההליך המשפטי והשלכותיו העונשיות.
7.
בפני
שרות המבחן, כינה הנאשם את מעשהו כ-"מעשה קונדס", אשר בוצע כלפי המתלונן, אותו הכיר. לדידו של שרות המבחן, עמדה זו מבטאת קושי בהכרת הבעייתיות שבהתנהגותו ועל כן, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על אפיק טיפולי, הגם שציין, כי מאסר עלול לדרדר את מצבו של הנאשם 1 ולפיכך, המליץ להסתפק בתקופת מאסר קצרה.
8.
נאשם 2, בלאל סלאמה
, רווק בן 21, בן למשפחה נורמטיבית המונה 7 נפשות ונעדר עבר פלילי. הנאשם 2 סיים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות מלאה. טרם מעצרו, למד הנאשם שנה שנייה, הנדסאות רכב וביטא רצון לשוב ללימודיו ולסיימם. הנאשם 2, הדגיש בפני
שרות המבחן, כי מעשה העבירה חריג להתנהלותו דרך כלל. שהייתו במעצר לאורך 20 ימים נחרתה בזיכרונו כחוויה טראומטית. בהמלצת שירות המבחן, שוחרר הנאשם למעצר בית ושולב בקבוצה טיפולית לעצורי בית. הנאשם נוטל אחריות מלאה על מעשיו ומביע חרטה וצער.
9.
לדברי שירות המבחן, בעת ביצוע העבירה, הנאשם לא ירד לעומק חומרתה, אולם בחלוף הזמן ולנוכח ההליך הטיפולי הממושך - כ- 9 חודשים – העמיק את תובנתו לחומרת המעשה, הן ביחס לרקע הרגשי, אשר עמד בבסיסו והן בכלל. הנאשם הסביר את מעורבותו על רקע תחושת ריקנות, העדר הערכה עצמית והגנת יתר לה זכה מהוריו. הנאשם, בן זקונים להוריו, הצעיר מבין 5 אחיו, זכה ליחס מגונן מבני משפחתו, שנהגו בו כמי שיש לספק את צרכיו הקונקרטיים, ללא דרישות או הצבת גבולות. בכך, נמנעה ממנו ההזדמנות להתמודד עם מצבי לחץ וקשיים. לאורך שנים, חש הנאשם כי משפחתו אינה מעריכה אותו, אינה ערה לצרכיו הרגשיים ותופסת אותו כמי שאינו יכול לתת ולתרום. להערכת שירות המבחן, העבירה בוצעה על רקע מצוקה רגשית אליה נקלע הנאשם ביחד עם מאפייני גיל ההתבגרות (בין היתר צרכיו של המתבגר לבדיקת גבולות וגורמי סמכות). במסגרת ההליך הטיפולי, התרשם שירות המבחן מיכולתו של הנאשם להתבונן פנימה, לפתח מודעות לצרכיו ורצון להעמיק את התהליך ולגרום לשינוי חיובי בחייו.
10.
לפיכך, המליץ שירות המבחן להסתפק בענישה טיפולית שיקומית, שכוללת צו פיקוח משך שנה, לצד עבודות לתועלת הציבור וזאת, מבלי להתעלם מחומרת העבירה בה הורשע.
ראיות לעונש
נאשם מס' 1
11.
מטעם נאשם 1, העידו מר סלאמה אבו רחמאן ומר סלאמה עבדול באסט, קרובי משפחתו ושכניו של הנאשם, שמכירים אותו מילדות. אלו הביעו את פליאתם לשמע הסתבכותו ועמדו על אופיו הטוב ועל החינוך הערכי לו זכה. העדים הביעו נכונות להתגייס למען הנאשם, להשיאו בהקדם ולהעלותו על מסלול חיים נורמטיבי. מעסיקו של הנאשם, מר סלמי סלאמה, ציין כי הנאשם עובד אצלו מזה כשבע שנים, הינו מסור ונאמן, ניתן לבטוח בו וליתן בו אמון. אבי הנאשם, מר עבדול ראזיק סלאמה, ביקש את רחמי בית המשפט, שיאפשר לבנו להשתקם, להינשא ולהקים משפחה.
12.
הוגש מכתב מטעם מר אבו ראס מנאל, עו"ס בעיריית קלנסוואה, אשר עמד על הבעיות הסוציו-אקונומיות של הנאשם 1 ומשפחתו, הגם שהדגיש, כי מדובר במשפחה נורמטיבית, אוהבת, תומכת ומוכרת בעיר כמשפחה מכובדת. בנוסף, הוצג הסכם "סולחה" שנערך בין המתלונן לבין הנאשם 1 וכן, מכתב אישי מטעמו, בו ביקש להקל עמו ולהימנע משליחתו למאסר. הנאשם 1 הטעים, את הלקח שהפיק מתקופת המעצר, כמו גם, משהייתו הממושכת במעצר הבית. עתה הוא מבין שטעה ומבקש לתקן את דרכיו.

נאשם מס' 2
13.
מטעם הנאשם 2 העיד אביו, מר עבדאל עזיז, איש חינוך, ששימש כסגן מנהל בית ספר לאורך 33 שנים. הוא הטעים את חרטת בנו על מעשיו וציין את ההליך הטיפולי החיובי שהלה עובר במסגרת שירות המבחן.
טיעוני הצדדים
14.
בטיעוניו לעונש, עתר ב"כ המאשימה, עוה"ד דן כהן, לאמץ את הסדרי הטיעון ביחס לשני הנאשמים. ביחס לנאשם 1, עתר להשית עליו את העונש המקסימאלי המבוקש עפ"י ההסדר, של שתי שנות מאסר, בהטעימו את חלקו הדומיננטי באירוע, כמו גם המלצת שרות המבחן, אשר נמנע מהמלצה טפולית והמליץ על עונש מוחשי בדמות מאסר לתקופה קצרה.
15.
התובע הטעים את חומרת העבירה ואת יחסם המחמיר של בתי המשפט למעשי שוד המבוצעים בתחנות דלק, באישון לילה. הוא ציין את חלקו המרכזי של הנאשם 1 בביצוע העבירה, בכך שהיה זה הוא אשר נכנס לחנות, אחז באקדח ואיים על המתלונן ובתוך כך, נטל את כספי הקופה. מנגד, הנאשם 2 המתין ברכב, פאסיבי.
16.
עוד הוסיף, בהתייחסו להסדר הטיעון עם הנאשם 2, כי מדובר בצעיר כבן 20 אשר התסקיר שניתן בעניינו חיובי, הנאשם 2 שיתף פעולה עם שרות המבחן, הביע צער על מעשיו ונטל חלק בהליך טיפולי.
17.
בנסיבות אלו, טען ב"כ המאשימה, כי הסדרי הטיעון מקיימים את מבחן האיזון ועומדים בעקרון אחידות הענישה.
18.
ב"כ הנאשם 1, עוה"ד חליל עוואד נסמך על עקרון אחידות הענישה וטען, כי הסדר הטיעון ביחס לנאשם 2 מחייב את החלתו גם על הנאשם 1, בהיותם שותפים מלאים לביצוע העבירה. כן הטעים, את דפוסי התנהגותו הנורמטיביים של הנאשם 1, את משפחתו שהתגייסה למענו והוריו, אשר להם מרות וסמכות להציב גבולות בפני
ו. הסנגור ציין את רצונו של הנאשם 1 להינשא בקרוב ולהקים משפחה, באם לא יוכנס אל מאחורי סורג ובריח. הסנגור גרס, כי מדובר במעידה חד פעמית, אשר לא תישנה. הוא הדגיש את השפעתו החיובית של ההליך המשפטי, אשר סייע בידי הנאשם 1 להפיק
לקח ממעשהו. הוא הפנה להתרשמות שרות המבחן, לפיה אין לנאשם דפוסי התנהגות עבריינים ועל החשש, שמא השמתו של הנאשם 1 מאחורי סורג ובריח תוביל להתדרדרותו. הוא הטעים את הודיית הנאשם, החיסכון בזמן שיפוטי ושהייתו הארוכה בתנאים מגבילים, ללא כל הפרה מצדו.
19.
ב"כ הנאשם 2, עוה"ד שאדי גאנם, הצטרף לטיעוני המאשימה ביחס לנאשם 2, ועתר לאימוץ ההסדר שהושג בין הצדדים.
20.
התקבלו חוות דעת מהממונה על עבודות השירות, לפיהן שני הנאשמים כשרים לבצע עבודות שירות.
21.
בתום הדיון, הביעו הנאשמים
צער וחרטה על מעשיהם.
דיון והכרעה
22.
מעשי הנאשמים חמורים מאוד. חומרת יתר יש לתכנון שקדם למעשה. מבעוד מועד, הצטיידו הנאשמים באקדח צעצוע, בכובע ומשקפי שמש להסוואה. הנאשם 1 נכנס לחנות כשאקדח הצעצוע בידו ובהטילו פחד ואימה על המתלונן, נטל הימנו את הכסף, בעוד הלה קפא על מקומו. הגם שמדובר באקדח צעצוע, הרי שהאימה שנטע בלב המתלונן היתה מוחשית וממשית, לנוכח חזותו כאקדח אמיתי.
23.
עבירות השוד זורעות פחד רב בקרב הציבור ומכאן, החובה להטיל עונשים שיהא בהם כדי להרתיע עבריינים בכוח. ככלל, העונש הראוי לעברייני שוד, הוא שליחתם מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת (ראה לעניין זה ע"פ 3219/09 חביבי נ' מדינת ישראל
[פורסם בפדאור] (2009)).
24.
חומרה יתרה יש בנסיבות בהן בוצע השוד, בתחנת דלק, בשעת לילה. לעניין זה אמר בית המשפט העליון את דברו:
"שוד בתחנת דלק בשעות ליל ניתן להשוותו למשל, לשוד נהג מונית, שעל חומרתו עמד בית משפט זה לא אחת ולא שתיים, ורוב מלים אך למותר; הצד השוה ביניהם הוא הפגיעה במי שנכון לשרת את הציבור, לפרנסתו, גם באישון לילה, והוא חשוף לזדון הזולת. נהג המונית הוא בודד, וכך על פי רוב המתדלק הלילי. דרך יחידה שבתי המשפט יכולים לבטא בה את עמדתם הנחרצת כלפי החוטאים בכגון דא, ולתרום להגנת המתדלקים, היא בענישה"
[ע"פ 9647/09 שור נ' מדינת ישראל
]
הענישה"
(ע"פ 1399/91 ליבוביץ נ' מדינת ישראל
פ"ד מז (1) 177, 185).
25.
רב השוני בין הסדרי הטיעון ביחס לשני הנאשמים. קשה להלום את הפער שנפער בין העונשים המוסכמים לגביהם, בהינתן העובדה שמדובר בשותפים מלאים לביצוע העבירה, בבחינת צוותא חדא. אף אם חלקו של הנאשם 1 רב מזה של חברו, הרי שאין להתעלם מהשותפות שנקשרה ביניהם. הנאשם 2, כמו הנאשם 1 תכנן את השוד, הצטייד בציוד המתאים למימושו, הסיע את הנאשם 1 לתחנת הדלק והמתין לו ברכב. בתום השוד, מילט הנאשם 2 את הנאשם 1 מהמקום ועמו נפטר מהציוד. לשניהם אפוא תרומה נכבדה בביצוע העבירה.
26.
ודוק; המדובר בצעירים בעלי רקע דומה; שניהם נורמטיביים, בעלי השכלה על תיכונית, ללא עבר פלילי. על שניהם ציין שרות המבחן כי הם נעדרים דפוסי התנהגות עבריינים ונמוכה הסכנה להישנות עבירות. הפער בהמלצות שרות המבחן נפער בשל עמדתו של הנאשם 1, אשר בפני
שרות המבחן המעיט מחומרת מעשהו על אף שהביע צער וחרטה. גילו הבוגר בכ – 10 שנים מחברו נזקף גם כן לחובתו.
27.
בהינתן עקרון אחידות הענישה ובהתחשב במתחם הענישה שבעבירות שוד – קיים קושי מובנה לאמץ את הסדרי הטיעון כמות שהם. כיבודו של האחד משליך, מטבע הדברים, על האחר, קרי, כיבודו של ההסדר ביחס לנאשם מס' 2 – שמפליג בקולתו – יביא להקלה בלתי סבירה אף בעונשו של הנאשם 1. מנגד, אי כיבוד ההסדר עם הנאשם מס' 2 יהווה חריגה מהמדיניות הנוהגת של כיבוד הסדרי הטיעון.
28.
בטרם תוכרע הסוגיה, ייבחנו הסדרי הטיעון בזיקה לעקרון אחידות הענישה ולמתחם הענישה בעבירות שוד.
עקרון אחידות הענישה
29.
רבה חשיבותו של עקרון אחידות הענישה אשר נועד לשמור על שיוויון בין נאשמים העומדים לדין בגין עבירות דומות, שנסיבותיהם האישיות דומות אף הן:

"עקרון אחידות הענישה הוא כלל חשוב הבא למנוע קיום הפלייה בין שווים או דומים, למען עשיית צדק עם נאשמים ולצורך שמירת אמון הציבורי בהליך הפלילי
"
[ע"פ 9792/06 חמוד נ. מדינת ישראל
].
30.
עקרון אחידות הענישה מבטיח יציבות ובטחון לציבור בכלל ולנאשמים בפרט. מפניו נסוגים שיקולים רבי חשיבות אחרים, כמו גמול והרתעה – למען שמירתו.
כיבוד הסדר טיעון
31.
סוגיית כיבודם של הסדרי טיעון נדונה בהרחבה על ידי בתי המשפט. היתרונות הגלומים בהסדרי טיעון ידועים. יש בהם כדי לקדם את האינטרס הציבורי, תוך התחשבות בעומס הרב המוטל על בתי המשפט. אמות המידה, לבחינת הסדר טיעון המובא בפני
בית משפט לשם אישורו נקבעו בפרשת פלוני

(ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל
, פ"ד נז(1) 577 (2002); להלן: "עניין פלוני")
. בית המשפט, מפי השופטת (כתוארה אז) ביניש, אימץ את "מבחן האיזון" בגדרו נבחנת השאלה אם הושג איזון ראוי בין טובת ההנאה שמעניק הסדר הטיעון לנאשם, לבין התועלת שיש לאינטרס הציבורי בהרשעתו ובעונש המוצע במסגרת ההסדר. בבסיס ההסדר מונח העונש המוצע, אשר לוקח בחשבון את סוג העבירה, חומרתה ונסיבות ביצועה, אל מול נסיבותיו האישיות של הנאשם ושיקולי ענישה כלליים. על בית המשפט לבחון באם היתרונות הגלומים בהסדר, ובהם חיסכון בזמן שיפוטי, הודיית הנאשם וקבלת אחריות למעשיו - שקולים להקלה בה הוא זוכה עקב ההסדר ובאם יש לה הצדקה. כן נשקלים סיכויי הרשעת הנאשם, אלמלא ההסדר והאינטרס הציבורי. ברי, כי ענישה מקלה יתר על המידה, כמו גם, פגיעה בעקרון השיוויון בין נאשמים – פוגעים באמון הציבור. מנגד, יש להתחשב בציפיותיו של נאשם - אשר בהודייתו,
סמך על הסדר הטיעון וויתר על זכותו לנהל את ההליך הפלילי, על השלכותיו, לרבות הסיכוי לזיכוי.
(ראה עניין פלוני, בעמ' 609 וכן, ראה ע"פ 1281/06 בורשטיין נ' מ"י [פורסם בנבו] (2007)).
32.
הסדר טיעון יידחה על ידי בית המשפט מקום בו ימצא פגם או פסול משמעותי בשיקולי התביעה :
"
אם ימצא כי נפל פגם או פסול משמעותי בשיקולי התביעה, באופן שהביא ליצירת יחס בלתי הולם בין ההקלה הניתנת לנאשם לבין האינטרס הציבורי. ויודגש, מצב זה עלול להתרחש גם מקום בו התביעה פעלה ממניעים כשרים ובתום-לב, כדוגמת כאשר לא נתנה את המשקל ההולם לשיקול רלוונטי מבין שיקולי הענישה (עניין פלוני, בעמ' 610-611), וגם כאשר התנהלותה של התביעה מצויה במתחם הסבירות במישור המנהלי (עניין פרץ בעמ' 327)"

(ע"פ 1281/06 בורשטיין נ' מ"י [פורסם בנבו] (2007)).

ומן הכלל אל הפרט
33.
האם הסדרי הטיעון מקיימים את עקרון אחידות הענישה? היה ולא, כיצד ניתן להשיג איזון הולם בין עונשי הנאשמים? האם על דרך הקלה ניכרת בעונשו של הנאשם 1, או שמא בהכבדה בעונשו של הנאשם 2, תוך אי כיבוד הסדר הטיעון שנכרת עמו?
34.
כפועל יוצא מהאמור דלעיל – אילו מהעונשים עומדים במבחן האיזון? האם העונש המוסכם ביחס לנאשם 2 מאזן באורח ראוי בין טובת ההנאה לה הוא זוכה לבין האינטרס הציבורי, או שמא, דווקא העונש לו עותרת המאשימה ביחס לנאשם 1 מקיים את האיזון הראוי בין האינטרסים השונים?
35.
המאשימה הסבירה את הפער בהסדרי הטיעון, בחלקו של הנאשם 1 בביצוע העבירה, העולה על זה של חברו וכן, בעמדת שרות המבחן שהחמיר עמו. אכן, נראה שהנאשם 1 היה הרוח החיה בביצוע העבירה. הוא אף התקשה ליטול אחריות מלאה למעשה. עם זאת, השניים בצעו את העבירה בצוותא חדא, כשותפים מלאים. אף השוני בנסיבותיהם האישיות – אינו רב. אין אפוא, בשיקולי המאשימה כדי להצדיק את הפער שנפער בין הסדרי הטיעון, אשר "תהום" מפרידה ביניהם – לאחד צפויה תקופת מאסר לא קצרה בין כותלי הכלא והשני ימשיך בשגרת חייו, למעט עבודות השרות משך 6 חודשים, להן הוא מחוייב.
36.
מתחם הענישה בעבירות השוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977 ובנסיבות הדומות לאלו שבפני
נו, קרי, מעשי שוד באמצעות אקדח צעצוע ובנוסף, מעשים שבוצעו בתחנות דלק באישון ליל, מלמד על ענישה מחמירה ומרתיעה – השתת עונשי מאסר לתקופות ממושכות.

[ראה ע"פ 9647/09 עוזי שור נ. מ"י].
37.
ודוק; בע"פ

9519/11 אלמליח נ. מ"י ובע"פ 851/12 דאבוש נ. מ"י (וערעור נגדי) נדונו ענייניהם של שני נאשמים אשר בצעו בצוותא חדא מעשה שוד באמצעות אקדחי צעצוע. הוגשו נגדם כתבי אישום נפרדים ועניינם נדון בפני
שני מותבים. על אלמליח נגזרו
15 חודשי מאסר ועל דאבוש
נגזרו 18 חודשי מאסר.
38.
נסיבותיו האישיות של אלמליח (אשר נדון בפני
הח"מ) דומות לאלו שבפני
נו. אף שם, דובר בצעיר בעל דפוסי התנהגות נורמטיביים (הגם שלחובתו היתה הרשעה משנת 2005) אשר ביצע עם חברו את מעשה השוד, עם אקדח צעצוע, על רקע התמכרותו להימורים. לאחר שהורשע, השתלב אלמליח בהליך שיקומי, שעלה יפה. שרות המבחן המליץ להסתפק בעבודות לשרות תועלת הציבור, בהתחשב בהצלחת השיקום שעבר ובמצב הנפשי

הקשה אליו נקלע. המלצתו נדחתה והושת עליו, כאמור, מאסר לריצוי בפועל. נסיבות דומות התקיימו אף בעניינו של דאבוש. שניהם ערערו על חומרת העונש ואילו המאשימה ערערה על קולתו.
39.
בעניינו של אלמליח, קבע בית המשפט העליון:
"הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה...בענייננו, הגענו למסקנה כי העונש שהוטל על אלמליח חורג, לקולה, ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירה שבה הורשע ומצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. יחד עם זאת, לא מצאנו מקום להתערב בעונש שהוטל על דאבוש
[18 חודשי מאסר – ו.מ]. אמנם עונש זה אף הוא על הצד המקל, אך לא מדובר בסטייה חריגה ממדינות הענישה"
[הדגש לא במקור – ו.מ].
בהמשך, התייחס בית המשפט העליון לחומרת העבירה:
"נדמה כי אין צורך להכביר מילים על חומרת המעשה שביצעו אלמליח ודאבוש. השניים תכננו מראש את מעשה השוד, הצטיידו באקדחים מפלסטיק ובחרו להם קורבן קל – עובדת זרה אותה שדדו במדרגות ביתה באמצעות איומים וכיוון האקדחים לראשה ולבטנה. ברי כי מדובר במעשה חמור שמצדיק עונש משמעותי הנותן משקל מתאים לשיקולי הגמול וההרתעה. יחד עם זאת, יש לתת משקל גם לנסיבותיהם האישיות של דאבוש ואלמליח ולעובדה שהודו במיוחס להם וכך אכן עשו שופטי בית המשפט המחוזי כשדנו בעניינם."
בקבלו את ערעור המדינה על קולת העונש, החמיר בית המשפט העליון בעונשו של אלמליח והעמידו על 18 חודשי מאסר. בית המשפט העליון הדגיש, כי העונש הראוי לעבירה של שוד, אף אם בוצעה באמצעות אקדח צעצוע - עומד על תקופת מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח. יתירה מזו, נקבע כי תקופות מאסר שנגזרו על הנאשמים, של
15 ו- 18 חודשים הינן מתונות ומקלות. בשורה של פסקי דין נוספים נמצא, כי מתחם הענישה בעבירות אלו, ככלל, עולה במידה ניכרת מתקופת מאסר של
6 חודשים שירוצו בעבודות שרות.
40.
עולה אפוא, כי הסדר הטיעון ביחס לנאשם מס' 2 חורג באורח קיצוני ממתחם הענישה ומפליג בקולתו. ממילא, אין הוא מקיים את מבחן האיזון.
מבלי להקל ראש בשיקולי השיקום ומבלי להמעיט בחשיבות נסיבותיו האישיות של נאשם 2 – ההסדר מתעלם לחלוטין מהאינטרס הציבורי ומשיקולי הגמול וההרתעה.

41.
לפיכך, בחינת האיזון שבין הסדרי הטיעון מובילה למסקנה אחת, ברורה ויחידה, כי אין לכבד את הסדר הטיעון עם הנאשם 2, שאינו עומד במבחן האיזון, אף לא מקיים את עקרון אחידות הענישה. מנגד, הסדר הטיעון ביחס לנאשם 1 ניתן להחלה בנקל אף על הנאשם 2 ובמסגרת שיקולי הענישה, תובא בחשבון העובדה שהודאתו ניתנה במסגרת הסדר טיעון, אשר נערך בתום-לב וממניעים כשרים מצד התביעה. לפיכך, אין למצות את הדין עם הנאשם 2. מטבע הדברים, הדבר ישליך גם על עונשו של הנאשם 1, אשר יהא אף הוא קל ממדיניות הענישה הנוהגת.
42.
לאור כל האמור לעיל, הנני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:



הנאשם 1, מוחמד סלאמה

א.
12 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו החל מיום 6.2.11 ועד ליום 13.4.11.


ב.
12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום מתן גזר הדין שלא יעבור עבירה מסוג פשע
.

ג.
7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון או רכוש
.

ד.
פיצוי למתלונן בסך 5,000 ₪, אשר יופקד בקופת בית המשפט תוך 30 יום ממועד מתן גזר דין זה.

הנאשם 2, בלאל סלאמה
א.

6 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו.
ב.
12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום מתן גזר הדין שלא יעבור עבירה מסוג פשע
.
ג.
7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון או רכוש
.
ד.
פיצוי למתלונן בסך 5,000 ₪, אשר הופקד בקופת בית המשפט עובר למתן גזר הדין.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ב, 15 יולי 2012, במעמד הנאשמים ובאי כוחם.


ורדה מרוז
, שופטת







פ בית משפט מחוזי 18724-02/11 מדינת ישראל נ' מוחמד סלאמה, בלאל סלאמה (פורסם ב-ֽ 15/07/2012)