פסקי דין על דני קריטי

14320-04/12 פ     12/07/2012




פ 14320-04/12 מדינת ישראל נ' דני קריטי




לך






בית משפט השלום בראשון לציון

ת"פ 14320-04-12 מדינת ישראל
נ' קריטי



12 יולי 2012





בפני
כב' השופטת שירלי דקל נוה


המאשימה
מדינת ישראל


נגד

הנאשם
דני קריטי


<#1#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד אוסטרובסקי
ב"כ הנאשם עו"ד פיינבלט
הנאשם - הובא ע"י שב"ס

<#2#>
גזר דין

כתבי האישום

1.
הנאשם הורשע בעבירות שיוחסו לו בשני כתבי אישום שצורפו יחדיו, כדלקמן:

ת.פ. 47743-07-11
-
במספר הזדמנויות, עובר לתאריך 25/7/2011, הנאשם היה תחת השפעת משקאות משכרים, ואמר לאמו, ילידת שנת 1936, עימה התגורר, כי יהרוג אותה ויהרוג את כולם.
כיומיים עובר ליום 25/7/2011, הנאשם צעק על אמו בבית, ואחז בזרועה השמאלית בחוזקה, כשהוא תחת השפעת אלכוהול, וכתוצאה מכך, נגרם לה סימן כחול בזרוע שמאל.
לפיכך, הורשע הנאשם בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), ועבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

ת.פ. 14320-04-12
-
האישום הראשון
- בתאריך 26/3/12 סולק הנאשם מ"בית אופק חדש", שם היה צריך לשהות בתנאי מעצר בית מלא ובפיקוח, וזאת לפי החלטת בית המשפט מיום 27/9/11 שניתנה במסגרת תיק מ"ת 47765-07-11.

מאז יום 26/3/12, הנאשם לא שהה במסגרת זו, ועל כן, הורשע בעבירה של הפרת הוראה חוקית - לפי סעיף 287 (א) לחוק העונשין.

האישום השני
- בתאריך 3/4/12 הגיע הנאשם לקיוסק בנס ציונה בו עובד המתלונן. המתלונן חשד כי הנאשם נמצא תחת השפעת סמים, ודרש ממנו לעזוב את הקיוסק. הנאשם סירב, והמתלונן הוציא את הנאשם מהקיוסק. הנאשם חזר לקיוסק והתנגד לדרישת המתלונן לעזוב את המקום, ולאחר שהמתלונן התקשר למשטרה, הנאשם איים עליו כי יישב עליו מאסר עולם, ועל כן, הורשע בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

האישום השלישי
- ביום 7/4/12 הנאשם דרש מאחיו כסף, אשר לדבריו מגיע לו, מדמי השכירות שמקבל אחיו. אחיו של הנאשם ביקש מהנאשם להפסיק לצעוק, אחרת יזמין את המשטרה, ואז הנאשם קילל אותו ואיים עליו כי ישלח לו אנשים ויתנקם בו, וכל זאת כאשר הוא תחת השפעת אלכוהול. לפיכך, הנאשם הורשע בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

טיעוני הצדדים לעונש

2.
ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה לעונש כי הנאשם ביצע את העבירות כלפי מספר אנשים, ביניהם גם אימו הקשישה, וכשהוא נמצא תחת השפעת אלכוהול.
ב"כ המאשימה טענה כי נסיבה נוספת לחומרא, הינה כי לאור ביצוע העבירות כלפי אימו ב- ת.פ. 47743-07-11, הנאשם נשלח למעצר בית מלא בחלופת מעצר ובפיקוח, עזב את המקום מבלי להודיע על כך, הפר את הוראת בית המשפט, חזר לבית אימו, ותוך כדי כך ביצע את העבירות ב-ת.פ. 14320-04-12.
ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם ביצע את העבירות, עת היו תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים על תנאי, והתנהגותו זו ועברו הפלילי מלמדים כי בחר בדרך העבריינות ואין לו מורא מהחוק.
ב"כ המאשימה עתרה להטיל על הנאשם עונש מאסר ממשי ומוחשי, להפעיל את שני המאסרים על תנאי במצטבר, להטיל על הנאשם מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים.

3.
ב"כ הנאשם טען כי בחלק מהעבירות של הפרת הוראה חוקית ואיומים נגד עובד הקיוסק הנאשם הודה, ויש לזקוף לזכותו הודיה זו. ב"כ הנאשם הדגיש כי התקיפה של האם התבטאה באחיזה בידיה בלבד, החבלה שנגרמה לה לא הייתה חמורה והתבטאה בהמטומה, ומדובר באירוע נקודתי בלבד. אימו של
הנאשם אוהבת אותו ומגוננת עליו, וגם אחיו אינו מפחד מפניו.

ב"כ הנאשם טען כי לדברי הנאשם, הוא נפגע במלחמת לבנון, לא זכה לטיפול, ומאז החלה התדרדרותו.

ב"כ הנאשם עתר להפעיל את המאסרים על תנאי התלויים ועומדים נגד הנאשם בחופף זה לזה, וציין כי יש להתחשב בכך שמאז מועד העבירות ב-ת.פ. 47743-07-11 חלפה כשנה, אשר במהלכה הנאשם שהה במעצר ממש מספר חודשים ובמעצר בית בבית "אופק חדש", למעט התקופה בה עזב את המקום.


הנאשם טען כי הוא סובל מהתמכרות לסמים ולאלכוהול, ולא קיבל את הטיפול הנדרש לו. הנאשם טען כי הוא סבל בעבר, מעוניין להיות עם שני ילדיו, וביקש את רחמי בית המשפט.

דיון והכרעה

4.
הנאשם הורשע, במיוחס לו בשני התיקים, בעבירה של הפרת הוראה חוקית ובעבירת איומים כלפי עובד הקיוסק על פי הודאתו, וכן בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממש ואיומים כלפי אימו ובעבירת איומים כלפי אחיו, לאחר שמיעת ההוכחות.


מבחינה כרונולוגית, הנאשם ביצע את העבירות כלפי אימו, נעצר, שוחרר לחלופת מעצר בבית "אופק חדש", הפר את התנאים המגבילים, עזב את חלופת המעצר וחזר לבית אימו, ולאחר מספר ימים ביצע את עבירות האיומים כלפי עובד הקיוסק וכלפי אחיו.

5.
לנאשם עבר פלילי מכביד, הכולל 9 הרשעות קודמות, בעבירות רבות ומגוונות: החזקת סמים לשימוש עצמי, השמדת ראיות, קבלת דבר במרמה, גניבה, איומים, תקיפה הגורמת חבלה ממש של בן זוג ותקיפה הגורמת חבלה ממש והסגת גבול פלילית, והוא אף ריצה עונשי מאסר בפועל, מהם שוחרר זמן לא רב טרם ביצוע העבירות בתיקים שבפני
.

כמו כן, בעת ביצוע העבירות, היו תלויים ועומדים נגד הנאשם שני מאסרים על תנאי, כדלקמן:
מאסר על תנאי בן 9 חודשים מ-ת.פ. 34957-10-10 של בית משפט השלום בכפר סבא מיום 9.11.10
מאסר על תנאי בן 6 חודשים מ-ת.פ. 2536-12-09 של בית משפט השלום בכפר סבא מיום 29.12.09.

האמור לעיל, במצורף לעובדה שאת העבירות ב-ת.פ. 14320-04-12 הנאשם ביצע תוך הפרת התנאים המגבילים שהוטלו עליו על ידי בית המשפט, מלמדים כי לנאשם אין מורא מן החוק.
הנאשם מכור לאלכוהול, וכשהוא נמצא תחת השפעת אלכוהול, כמו באירועי האלימות נשוא כתבי האישום, הוא אינו שולט במעשיו, מתנהג באופן אלים, ופוגע אף בבני משפחתו, שלפי דבריו, הם יקרים לליבו.

ב"כ המאשימה טענה כי יש לראות בחומרה את העובדה שהנאשם תקף את אימו, שהיא אישה קשישה, ותמכה טיעוניה בהפניה לגזר דין שניתן ב-ת.פ. 6917-08-11 (של-רמ) מדינת ישראל
נ' מקושקין (לא פורסם, ניתן ביום 8.2.12). אני מסכימה עם האבחנה שערך ב"כ הנאשם, בין מקרה זה למקרה דנן, מאחר שבאותו גזר הדין הנאשם הורשע בעבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש, והאלימות הופעלה במסגרת דרישת הנאשם לקבל כספים מסבתו למימון אלכוהול, ועובדה זו אינה חלק מעובדות כתב האישום דנן.

המעשים שעשה הנאשם דנן כלפי אמו וכלפי אחיו, מהווים אלימות בתוך המשפחה, והפסיקה מורה כי אלימות כזו דינה מאסר מאחורי סורג ובריח. יצוין כי בעבר הנאשם ביצע עבירות אלימות כלפי אשתו, בגינן הוטל עליו מאסר בפועל ומאסר על תנאי במסגרת ת.פ. 2536-12-09, אותו יש להפעיל בתיק דנן.

על חומרתן הרבה של עבירות האלימות במשפחה עמד לא אחת בית-המשפט העליון בפסיקתו, כך למשל נאמר ב-ע"פ 6758/07

פלוני נ' מדינת ישראל

(2007):



"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי.

יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג; באלימות במשפחה, נגישותם של קרבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא ענין מורכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, פחדים ואימה. הבושה, והרצון לשמור על שלמות המשפחה הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון. לא אחת קיימת תלות כלכלית ורגשית של בן הזוג המוכה בבן הזוג המכה, ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת הפגיעה. גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד מחמיר לעבירות האלימות במשפחה. נפוצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה

".



בתי המשפט חוזרים ומדגישים בפסיקתם כי בלא הטלת ענישה משמעותית של מאסר בפועל, קיימת סכנה כי התופעה של אלימות במשפחה תלך ותעמיק, ותגרום לפגיעה קשה בציבור הרחב (ראה – ע"פ 10571/07 פלוני נ' מדינת ישראל
(2008), ו-ת"פ 4864/01 (מח-ים) מדינת ישראל
נ' נתשה חמאדה (2004), וההפניות שם, וכן ההלכות שנזכרו וצוטטו בהרחבה ב-ת"פ (של-רמ) 15045-08-09 מדינת ישראל
נ' אברהם שיטובי (2009).

"עבירות האלימות והאיומים ככלל, וכנגד בנות זוג בפרט, הפכו זה מכבר לרעה חולה אשר בתי המשפט מצווים להיאבק בה. נכון הוא אומנם כי אין בכך כדי "להוציא" את נסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי מן המשוואה ואולם דורש הדבר מתן משנה תוקף לאותם אינטרסים של גמול ושל הרתעה, הן של העבריין עצמו והן של עבריינים בכוח".
רע"פ 6577/09 צמח נ' מדינת ישראל
(2009)
בעבירות אלימות שבוצעו על ידי בן כלפי הורהו, יש להטיל ענישה משמעותית ומרתיעה, ולעניין זה אפנה לגזר דין שניתן לאחרונה ב-ת"פ (של-צפת) 29843-02-12 מדינת ישראל
נ' עמר (לא פורסם, ניתן ביום 5.6.12), בו נסקרו מספר גזרי דין שניתנו בעבירות אלו.
הנאשם הפנה את איומיו, הן כלפי בני משפחתו והן כלפי עובד הקיוסק בו נתקל במקרה, ומדובר באיומים מן הרף הגבוה. הפסיקה קובעת כי יש להטיל ענישה חמורה גם כלפי מי שמאיים ולא מבצע את איומיו, שכן, האיום עלול לעבור כהרף עין גם לביצוע
-
"המציאות היומיומית במדינת ישראל
מצביעה על כך, שאיומים מסוג זה עוברים, לעיתים בשבריר שניה, מאיום תיאורטי לביצוע בפועל. מספר הטרגדיות שהתרחשו בדרך זו, אינו טעון הבהרה".
ע"פ 70765/08 מדינת ישראל
נ' בלישה (2008).

רף הענישה בעבירת איומים נא בין הטלת מאסר למשך 12 חודשים, ראה – רע"פ 1293/08 אלכסנדר קורניק נ' מדינת ישראל
(2008), לבין הטלת ענישה מרתיעה בלבד של מאסר על תנאי, והכל בכפוף לנסיבות ביצוע העבירה.
אף אם לנאשם היו חילוקי דעות עם אחיו לגבי כספים, אין לקבל את דרך האיומים בה נקט הנאשם. כך הבהיר בית המשפט לנאשם בפעם הקודמת בה עמד לדין (ב-ת.פ. 34957-10-10), אך נראה שהנאשם לא הפנים את המסר ולא שינה את דרכיו –
"אין ספק, כאשר נאשם פועל בדרכי אלימות הרי שעל ביהמ"ש להבהיר לנאשם שלא זו הדרך, יהיו נסיבותיו אשר יהיו של אותו נאשם, שהרי הדרך לפתירת סכסוכים הינה בדרך של הידברות ולא בדרך של אלימות".
נסיבה נוספת לחומרא אותה יש לשקול הינה תדירות ביצוע העבירות נשוא כתבי האישום. כשבוע ימים בלבד לאחר שהנאשם סולק מ"בית אופק חדש" הוא איים על עובד הקיוסק, וארבעה ימים לאחר מכן, הוא איים על אחיו.
אציין כי הנאשם זכה מספר פעמים להתחשבות מצד בית המשפט, אשר בעבר האריך מאסרים על תנאי שהין תלויים ועומדים נגד הנאשם, וכן העמידו בטיפול שרות המבחן תחת צו מבחן.
גם במסגרת ההליכים דנן, הנאשם שוחרר לחלופת מעצר, על מנת שיוכל לקבל טיפול. לא מצאתי בנסיבות העניין לחרוג ממתחם הענישה ההולם בשל שיקולי שיקום, אלא כי יש לקחת בחשבון לחומרא את האינטרס של הגנה על הציבור לאור עברו הפלילי של הנאשם.
כנסיבות לקולא, אקח בחשבון את העובדה כי התקיפה כלפי האם, כמו גם החבלות שנגרמו לה, לא היו מן החמורות, את נסיבות חייו הקשות של הנאשם והבעיות מהן הוא סובל אף שלא הובאו לגביהן ראיות, את תקופות המעצר בהן שהה בבית המעצר ובתנאים מגבילים בבית אופק חדש, ואת הודייתו בחלק מן העבירות. בנסיבות אלו, ולאור העובדה שכבר הופעל אחד מהמאסרים על תנאי שהוטלו על הנאשם ב-ת.פ. 2536-12-09 למשך 3 חודשים, וזאת במסגרת ת.פ. 34957-10-10.
לאור מעצרו הממושך של הנאשם, מצבו הכלכלי כפי שהצטייר במהלך ההוכחות, ועונש המאסר שיוטל עליו, לא מצאתי לנכון להטיל עליו תשלום פיצוי כעתירת המאשימה.
לאחר ששקלתי את עובדות כתבי האישום ואת כל טיעוני הצדדים לעונש,

אני גוזרת על הנאשם את העונשים שלהלן:
א.
12 חודשי מאסר בפועל.

אני מפעילה את המאסר על תנאי בן 9 חודשים מ-ת.פ. 34957-10-10 של בית משפט השלום בכפר סבא ואת המאסר על תנאי בן 6 חודשים מ-ת.פ. 2536-12-09 של בית משפט השלום בכפר סבא וזאת בחופף זה לזה ומצטבר למאסר בפועל.

סה"כ ירצה הנאשם 21 חודשי מאסר, ובקיזוז ימי מעצרו מיום 25.7.11 ועד ליום 27.9.11, ומיום 7.4.12 ועד היום.

ב.
6 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה זו כל עבירת אלימות מסוג פשע.

ג.
3 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה זו כל עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה של הפרת הוראה חוקית.

הנאשם יוכל להמציא למפקד בית הכלא חומר רפואי בעניינו, על מנת שיקבל את הטיפול הרפואי והנפשי לו הוא זקוק.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי - מרכז תוך 45 ימים מהיום.

<#3#>

ניתן והודע היום כ"ב תמוז תשע"ב, 12/07/2012 במעמד הנוכחים.



שירלי דקל נוה
, שופטת







פ בית משפט שלום 14320-04/12 מדינת ישראל נ' דני קריטי (פורסם ב-ֽ 12/07/2012)