פסקי דין על דוד טיבולי גידול ושיווק ירקות בע"מ | פסקי דין על יעקב ספאיה

2833/09 א     16/07/2012




א 2833/09 דוד טיבולי גידול ושיווק ירקות בע"מ נ' יעקב ספאיה








בית משפט השלום בבאר שבע



ת"א 2833-09 דוד טיבולי גידו נ' יעקב ספאיה



בפני
כב' השופט גד גדעון

התובעת
דוד טיבולי גידול ושיווק ירקות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דב לבנה ועו"ד אבי אמסלם

נ ג ד

הנתבע
יעקב ספאיה
ע"י ב"כ עו"ד אהוד ערב ועו"ד מיכאל בוחניק


פסק דין
1.
זהו

פסק דין
בתביעה לתשלום חוב שחב הנתבע לתובעת לטענתה, בגין שירותים שונים, לרבות שירותי שיווק תוצרת חקלאית, וציוד חקלאי שסיפקה לו. הוחלט לקבל את התביעה, ולהלן הנימוקים.

2.
התובעת הינה חברה העוסקת בתחום החקלאות, ובין היתר, משווקת תוצרת חקלאית שלה ושל אחרים.


הנתבע הינו חקלאי, אשר קיבל מן התובעת כאמור שירותים שונים, ורכש ממנה מוצרים שונים כגון דשן וחומרי הדברה.


הקשר העסקי בין הצדדים, הופסק לטענת התובעת, במהלך שנת 2008, בשל קרה שפגעה בגידולים החקלאיים באזור, בשל מחלת מנהל התובעת, ובשל אי פרעון חובו של הנתבע. בהמשך, החל הנתבע לשווק את התוצרת החקלאית שלו באמצעות משווק אחר. לטענת התובעת, עובר להפסקת ההתקשרות, לא העלה הנתבע טענה כלשהי כלפי התובעת ביחס לחוב, כמפורט בכרטסת שניהלה התובעת, ביחס למחירים שנגבו ממנו ע"י התובעת במהלך השנים, או ביחס לנסיבות הפסקת ההתקשרות בין הצדדים. כן טענה, כי הנתבע הודה מפורשות בחובו, והתחייב לפרוע אותו.


לפיכך, לטענת התובעת, נערך הסדר חוב בין מנהל התובעת והנתבע, ובהמשך, נדחו מועדי התשלום בהתאם להסדר החוב, לבקשת הנתבע, אלא שהנתבע לא עמד גם במועדי התשלום שנדחו, ולאחר מכן, ניתק כל קשר עם התובעת.

בסוף שנת 2008, עמד סכום חובו המצטבר של הנתבע כלפי התובעת, ע"פ הרישומים בספרי התובעת, על סך 377,590 ₪.

התובעת תבעה אפוא לחייב את הנתבע בסכום החוב, אשר שוערך למועד הגשת התביעה, לסך 404,263 ₪.

3.
הנתבע טען בכתב ההגנה, כי התובעת ומנהלה עשקו אותו במהלך תקופת ההתקשרות ביניהם, וכי סיימו את ההתקשרות באופן חד צדדי, ללא כל התראה, וגרמו לו בכך נזקים כבדים. לטענת הנתבע, במסגרת ההסכם בין הצדדים, קבעה התובעת את סוג הגידולים החקלאיים שיגדל, וכן חייבה אותו למכור את התוצרת באמצעותה בלבד. כן חייבה אותו לרכוש ממנה חומרי הדברה, שתילים ודשנים, עבורם גבתה מחירים גבוהים באופן משמעותי ממחירי השוק. את התמורה בגין המוצרים שספקה לנתבע,
נהגה התובעת לקזז מן התמורה שנתקבלה בגין שיווק התוצרת החקלאית של הנתבע. לטענת הנתבע, היתרה לה היה זכאי, לא שולמה לו בפועל, אלא נרשמה כיתרת זכות בכרטיסו, על מנת שישתמש ביתרה האמורה, למימון רכישת מוצרים ושירותים מן התובעת. הנתבע טען, שהמשיך לרכוש ציוד מן התובעת, בהסתמך על התחייבותה לשווק את מלוא תוצרתו.


לטענת הנתבע, בשל התנהלות זו של התובעת, צומצמו עם הזמן יתרות הזכות בכרטיסו, ובהמשך נוצרה יתרת חובה שהלכה ותפחה. לטענתו, משנצברה יתרת חוב גדולה, וכאשר לנתבע לא נשאר ממה להתפרנס, פעל מנהל התובעת לנשל את הנתבע מאדמותיו, כאשר הורה לו לגדל גידולים שונים, ובניגוד להסכם בין הצדדים, החליט על דעת עצמו בלבד, לשווק רק חלק מן התוצרת, מתוך שיקולי כדאיות של התובעת בלבד. עוד טען, כי התובעת נטלה לעצמה, בגין מוצרים שונים, עד שלושה רבעים מן ההכנסות, וזיכתה את הנתבע ברבע בלבד.


כתוצאה מכך, הצטבר עד אביב 2008, חוב של כ-370,000 ₪ בכרטיס הנתבע אצל התובעת.


לטענת הנתבע, הפסקת ההתקשרות עמו, מהווה הפרה של החוזה בין הצדדים, בעטיה נגרמו לו נזקים העולים בהרבה על סכום התביעה, ולטענתו, חישוב נכון שיכלול גם פיצוי עבור נזקים שגרמה לו התובעת, היה מעמיד אותו ביתר זכות של למעלה מ-500,000 ₪ כלפיה.

4.
לתובעת העידו מנהלה, מר דוד טיבולי, ורעייתו, הגב' מרים טיבולי, אשר נפגשה עם הנתבע ועם רעייתו, במהלך חודש מרץ 2009, שוחחה איתם בין היתר בענין החוב, והקליטה את השיחה. קלטת השיחה הוגשה כראיה, וכן הוגש תמליל שנערך ע"י מר תמיר דקל, מומחה מטעם התובעת.


הנתבע העיד לעצמו, וכן העיד את מר צביקה לוי, חקלאי, אשר לטענתו, נפגע גם הוא מהתנהלות התובעת. מר לוי העיד בין היתר, כי שוחח עם מנהל התובעת, אשר סיפר לו, כי ויתר על חובו של הנתבע כלפי התובעת.

5.
אין חולק, כי בין הצדדים לא נערך הסכם בכתב, ולא הוצגו גם מסמכים חתומים ע"י הנתבע, לביסוס החוב הנטען, אלא רק כרטסת הנתבע, שניהלה התובעת. גרסת התובעת נתמכה בעדות מנהלה, מר טיבולי, אשר הינו ללא ספק, עד המעוניין בתוצאות המשפט, אלא שלעדות זו, הצטרפה הודאת בעל דין של הנתבע עצמו, אשר סבורני, כמפורט להלן, כי יש בה להכריע את הכף לזכות התובעת, לעניין גובה החוב.


בתמליל השיחה שהוקלטה, בה נטלו כאמור חלק, רעיית מנהל התובעת, הנתבע ורעייתו, מתועדת הודאת הנתבע בעצם קיומו של חוב, ובהמשך גם בסכומו, כפי שנרשם בספרי התובעת. סמוך לתחילת השיחה, השיב הנתבע לגב' טיבולי, שדובבה אותו, בהתייחס לשיחה שניהל לדבריו עם מנהל התובעת: "...ואני אמרתי לו אני לא מתכונן לגנוב אותך גם, אני מתכונן להחזיר לך את הכסף". בהמשך אמר: "הוא אומר לי אני שילמתי את החממות אני זה ואני זה ואני זה. בסדר, אני יודע שאתה שילמת, ומגיע לך כסף, אני לא אמרתי לו "תעוף מפה לא רוצה לשלם לך", ואני אומר לו "אני לא אומר לך – לך מפה, אני לא רוצה לשלם לך". אבל את רואה את המצב. אני לבית פה – המקרר ריק מהכסף".


בהמשך הציגה בפני
ו גב' טיבולי, ככל הנראה, מסמך בו נקוב סכום החוב לטענת התובעת, וביקשה מן הנתבע לקרוא מתוכו:
"מרים טיבולי: כמה החוב שלך?

יעקב ספאיה
: 370"
.

בשלב זה, לא העלה הנתבע טענה כלשהי לענין סכום החוב, ובשלב מאוחר יותר בשיחה, הודה לכאורה במפורש בסכום החוב לתובעת, תוך התייחסות למכלול חובותיו לגורמים שונים:
"יעקב ספאיה
: הפסדנו, נפלנו עוד ב... עוד בתקופה ההיא אנחנו, נפלתי, ים סוער. אני
הלכתי בים סוער. הלכתי עשיתי הלוואות 70 אלף במועצת הירקות. עוד 100 אלף בבנק. עוד 150 אלף מאילן, אני חייב אותו.
אביבה ספאיה: באמת יצא מים סוער.
יעקב ספאיה
: ואני נכנסתי לעוד חוב יותר גדול מזה.
מרים טיבולי: יותר מזה? למה, כמה אתה חייב לדוד?
יעקב ספאיה
: 370
מרים טיבולי: וכמה אתה חייב לאילן?
יעקב ספאיה
: וחייב עוד למשתלה, וחייב עוד לדבורים, וחייב עוד למים"
.

במהלך כל השיחה, לא טען הנתבע כי מנהל התובעת עשק אותו, ולא העלה טענות לעניין נסיבות הפסקת ההתקשרות בין הצדדים, או ביחס לנזקים שנגרמו לו בשל כך - טענות שטען כאמור בכתב ההגנה. בחקירתו הנגדית טען, כי לא העלה את הטענות בשיחה עם גברת טיבולי, משום שרעייתו
וילדיו נכחו במקום, ומשום שרצה להמנע ממריבה עמה בביתו. על פני הדברים, קשה לקבל הסבר זה, ונראה כי סביר היה שהטענות תועלנה במהלך השיחה. לכל הפחות מתבקש היה, שהנתבע יעלה במהלך השיחה, הסתייגות ביחס לסכום החוב שהופיע בספרי התובעת.

נוכח האמור, סבורני כי אין לקבל את טענות הנתבע, אשר פורטו בסיכומיו, לפיהן, על רקע נסיבות ההקלטה, אין לראות בדבריו משום הודאה בחוב. המסקנה היא, כי דברי הנתבע מהווים הודאת בעל דין, ביחס לחוב המפורט בספרי התובעים.

בחקירתו הנגדית הודה הנתבע, כי כאשר פנה אליו מנהל התובעת, בדרישה לפרוע את החוב, ביקש ממנו לדחות את מועד התשלום בשנה ומנהל התובעת נעתר לכך. בקשת הנתבע לדחות את מועד פרעון החוב, כוללת גם היא, על פניה, הודאה בעצם קיומו של חוב, ומתיישבת עם גרסת התובעת.

6.
מעבר לאמור, נמצאו בגרסת הנתבע קשיים וסתירות אשר גם בגינם סבורני כי יש להעדיף את גרסת התובעת.


עדות הנתבע, היתה עדות יחידה של בעל דין, ביחס לרוב הפלוגתאות בתיק, על המשתמע מכך.

כאמור, העיד הנתבע גם את מר צביקה לוי, אשר העיד כי מר טיבולי סיפר לו, שויתר על קרן חובו של הנתבע, ואולם, בחקירתו הנגדית התברר כי אין מדובר בויתור על החוב כפי שהוצג בתצהיר עדות ראשית של העד, אלא לדבריו: "דוד פעם אחת זרק לי לגבי החוב של ספאיה, שהוא מבחינתו כבר לא סופר את החוב הזה, מכיוון שהוא עובד איתו הרבה שנים ומצידו, רק שימשיך לשווק דרכו ויחזיק את עצמו, וזהו". העד הבהיר, כי שמע את הדברים מפי מנהל התובעת בשנת 2005, דהיינו מספר שנים לפני הפסקת ההתקשרות בין הצדדים, ואין מדובר איפוא גם לגרסתו, בויתור על מלוא החוב האמור בתביעה.
יתר עדותו של העד התייחסה לקשר שבינו ובין התובעת, אשר לא מצאתיה רלוונטית לענייננו, משום שאין בה לבסס בנסיבות, עדות שיטה, ואין בה על כן לתמוך בגרסת הנתבע. מעבר לאמור, סיפר העד בעדותו, על הסכסוך בינו ובין התובעת, וניתן היה להבין כי יש לו רגשות שלילים כלפי מנהל התובעת. במהלך החקירה הנגדית הסתבר, כי התובעת הגישה תביעה גם נגד העד, התובעת הגישה באמצעות עד את הסכם הפשרה, במסגרתו התחייב העד לשלם לתובעת סכום כסף גדול. אין מדובר איפוא בעד נייטרלי.

מר לוי העיד, כי אדם בשם אילן עמר, ממושב עמיעוז (אין מדובר במר אילן עמר, באמצעותו שיווק התובע תוצרתו לאחר סיום הקשר עם התובע, אלא באדם אחר ששמו זהה), שמע גם הוא את הדברים מפי מנהל התובעת ואולם, הנתבע לא העיד את מר עמר. מחדל זה יש לזקוף לחובתו במאזן הראיות.


בכתב ההגנה הכחיש הנתבע, את החוב באופן כללי, ולא פירט טענותיו לעניין אופן חישוב החוב. הנתבע טען לעניין זה בסעיף 43 לכתב ההגנה רק: "... הנתבע יוסיף ויטען כי אמנם אישר שבכרטיס המחסן ישנה יתרת חובה של כ – 370,000 ₪, ואולם יתרה זו אמורה הייתה להתקזז מחוב התובעת לנתבע בפיצויי קיום, בשל הפרתה את ההסכם שלא בתום לב". התובעת טענה, כי במהלך כל תקופת ההתקשרות לא העלה הנתבע טענה כלשהי בעניין החוב שנרשם בספריה, או המחירים שגבתה. הנתבע נחקר לעניין זה, והשיב: "זה לא נכון בכלל. היו לי הרבה ויכוחים על פער המחירים, ויש עדים לכך". דא עקא, הנתבע לא הביא אף אחד מאותם עדים ששמעו, לטענתו, את טענותיו בזמן אמת. יש איפוא לזקוף לחובתו, גם המנעותו מהעדת עדים רלוונטיים אלה, ובנוסף יש לזקוף לחובתו, המנעותו מהגשת מסמכים המבססים לטענתו, את הטענות, כעולה מחקירתו: "ש. אתה לא יכול להציג שום אסמכתא, שפעם הייתה לך טענה, שהמחיר היה לא בסדר? ת. יש הכל בניירת".




הנתבע גם נמנע מהעדת עשרה חקלאים שנפגעו לדבריו, מהתנהגות הנתבעת ועשויים היו, לטענתו, לתמוך בגרסתו.


טענות הנתבע בכתב ההגנה, כי התובעת חייבה אותו לגדל גידולים מסויימים, וכי גידל תקופות מסויימות גידולים, על פי הזמנתה, נסתרו בחקירתו הנגדית כאשר העיד: "ש. תאשר בכל התקופה של ההתקשרות עם התובעת, היא לא הייתה מזמינה אצלך סחורה. הכל היה ביוזמה שלך? ת. גידלנו רק עגבניה. זה ידוע. ש. אני מבקש שתאשר שהתובעת לא אמרה לך לגדל סחורה כזו או אחרת. ת. נכון".


גם טענת הנתבע שהתובע לא מימן את הקמת החממות בשטחו של הנתבעת, נסתרה בדבריו שלו, שהוקלטו בשיחה עם גברת טיבולי: "הוא אומר לי אני שילמתי את החממות אני זה ואני זה. בסדר, אני יודע שאתה שילמת, ומגיע לך כסף ...".



הנתבע לא הרים את הנטל, להוכיח עושק או תרמית. גם הטענה המשתמעת, בדבר כפייה כלכלית, לא הוכחה, באשר אין מחלוקת, כי התובע לא ביקש במהלך תקופת ההתקשרות להפסיקה, על אף שיכול היה לעשות כן. על פני הדברים, גם אם תתקבלנה טענות הנתבע, לפיהן גבתה ממנו הנתבעת מחירים מופקעים, הרי שאין בכך לבסס טענותיו, לעניין פגמים בכריתת החוזה, ועל פני הדברים לכל היותר ניתן יהיה לראות בכך, טעות בכדאיות העסקה מצידו. משלא הוכחה גרסת הנתבע, הרי שאין גם לקבל טענתו, כי התובעת הפרה את החוזה.

7.
הנתבע לא הוכיח טענתו, כי התובעת גבתה ממנו מחירים מופקעים, בגין השירותים והמוצרים שסיפקה לו. מעבר לכך שטענתו לעניין זה, אף היא בגדר עדות יחידה, הרי שהינה עדות סברה או עדות מפי השמועה, בהעדר כל אסמכתא כתובה לתמוך בה. יתרה מזאת, נראה כי טענה זו, היא טענה שבמומחיות, אותה צריך היה להוכיח באמצעות חוות דעת מומחה, אלא שהתובע לא העיד מומחה מטעמו. הנתבע טען בסיכומיו טענות לעניין סבירות הסכומים בהם חוייב בספרי התובעת, ואולם, טענות אלה שנטענו לראשונה בסיכומים מהוות הרחבת חזית אסורה, לה התנגדה התובעת בסיכומי התשובה, לא נבחנו במהלך חקירתו הנגדית של מנהל התובעת, ומעבר לכך מדובר בשאלות שבמומחיות כאשר כאמור לא הוגשה חוות דעת מומחה. סבורני אפוא כי אין לקבלה.


גם טענות הנתבע, לעניין נזקיו הנטענים, בגין התנהגות התובעת במהלך תקופת ההסכם, ובשל הפסקת ההתקשרות החד צדדית, לא נתמכו בחוות דעת מומחה, ובמסמכים שיכולים היו לבססן.


התובע טען בחקירתו, כי לנתבע לא נגרם כל נזק, כתוצאה מהפסקת ההתקשרות, שכן מיד עם סיום הקשר בין הצדדים, התקשר הנתבע עם מר אילן עמר, אשר המשיך לשווק את תוצרתו, במקום התובעת. הנתבע נחקר על כך והעיד: "לא רק אילן עמר. גם באמצעות אחרים: גידולי שדה, אוהד שיווק". הנתבע לא העיד מי מהמשווקים האמורים, ולא הציג את מסמכי הנהלת החשבונות שלו, על מנת לבסס טענתו להפסדים שנגרמו לו.

מעדות הנתבע עולה גם, כי לא פעל די להקטין את נזקו, משום שלא מכר את תנובת שדותיו, עם הפסקת ההתקשרות עם התובעת, הגם שלא הייתה כל מניעה לשווקה באמצעות משווק אחר. טענתו כי לא יכול היה למכור את היבול, משום שלסברתו היה שייך לתובעת, אין בה על פני הדברים, ועל רקע יתר טענותיו, ליתן הסבר מניח את הדעת, להמנעותו ממכירות התוצרת.


8.
מן האמור לעיל עולה, כי יש לקבל את התביעה במלואה. סכום התביעה עומד בשערוך להיום על סך 461,848 ₪.

9.
התביעה מתקבלת אפוא, והנתבע מחוייב בזה לשלם לתובע סך 461,848 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך 24,000 ₪ והוצאות המשפט בסך 12,000 ₪.

ניתן היום,
כ"ו תמוז תשע"ב, 16 יולי 2012, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 2833/09 דוד טיבולי גידול ושיווק ירקות בע"מ נ' יעקב ספאיה (פורסם ב-ֽ 16/07/2012)