פסקי דין על אריה חכם יוסף | פסקי דין על אנואר זוהבי

13855-12/10 א     16/07/2012




א 13855-12/10 אריה חכם יוסף נ' אנואר זוהבי








בית משפט השלום בחדרה



16 יולי 2012

ת"א 13855-12-10 חכם יוסף נ' זועבי


בפני
:


כב' השופטת
קרן אניספלד






תובע

אריה חכם יוסף
ת.ז. 029745197
ע"י עו"ד גל עין-ים
ו/או אליהו עמר


נגד


נתבע

אנואר זוהבי
ת.ז. 025851320
ע"י עו"ד נקולא בולוס


פסק - דין

תביעה כספית שיסודה בטענה לנזק שנגרם לתובע בשל הפרת חוזה לביצוע עבודת ריצוף שנכרת בינו לבין הנתבע.

א.
ההליך והצדדים לו

1.
אין מחלוקת שהתובע התקשר עם הנתבע בהסכם לביצוע עבודת ריצוף בביתם של התובע ובת-זוגו בקיסריה. ההסכם נערך על-פה. אף אין מחלוקת על כך שהנתבע החל בביצוע העבודה אך לא סיים אותה. אף-על-פי-כן נחלקו הצדדים בגרסותיהם למלוא רוחב היריעה של הסכסוך: המחלוקת נסבה על סוג ההתקשרות, שמא דובר בחוזה לביצוע עבודה קבלנית או בהסכם בגדרו היה הנתבע עובד שכיר אצל התובע; היא עסקה בשיעורו של התשלום עליו הוסכם עבור ביצוע העבודה; היא חלה גם על סכום המקדמה ששולמה לנתבע בתחילת העבודה ועל משך התקופה שעבד עד שעזב את אתר העבודה. כל אחד מהצדדים יחס את הפרת ההסכם למשנהו.

2.
סכום התובענה כלל השבה של מלוא המקדמה ששולמה לנתבע בתחילת העבודה בסך של 16,280 ₪, השבת 2,900 ₪ בגין מכונה לערבוב מלט שרכש התובע עבור הנתבע על-פי בקשתו של האחרון ואשר נותרה ברשות הנתבע, וסך של 56,000 ₪ המייצג את ההפרש בין התמורה לה היה הנתבע זכאי עבור ביצוע עבודת הריצוף במלואה לבין הסכום ששילם התובע בגין ביצוע העבודה על-ידי רצף אחר שהועסק חלף הנתבע. הנתבע כפר בזכות התובע להיפרע ממנו את הסכומים הללו ובשיעור נזקיו הנטענים.

3.
ביום 12.7.2012 שמעתי את עדויות התובע ושני עדיו – בת-זוגו מירב ומר מלק עייאט – שעדותם הראשית הוגשה בתצהירים. ראיות הנתבע התמצו בחקירה נגדית של התובע ועדיו; הלה לא הורשה להגיש תצהירים ולהביא עדים לאחר שלא נשא בתשלום הוצאות שהושתו עליו ושהיו תנאי לכך [ראו החלטות מיום 22.3.2012 ומיום 28.5.2012]. בתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם על-פה.

ב.
דיון והכרעה

דין התובענה להתקבל בחלקה בלבד, בהתייחס לסך של 15,680 ₪ ליום הגשת התביעה. להלן יובאו הטעמים לכך.

1.
אני דוחה טענת הנתבע לפיה נערכה ההתקשרות בינו לבין התובע במתכונת של יחסי עובד ומעביד ומבכרת את עדות התובע כי הנתבע הוזמן לבצע את עבודת הריצוף בבית כקבלן עצמאי. אין חולק על כך שהנתבע הוזמן לבצע את העבודה בבית התובע ובת-זוגו בקיסריה בעת שעמד בבנייתו; על-פי עדות התובע, שלא נסתרה, היה הבית במצב של שלד בן שלוש קומות והנתבע הוזמן – אף התחייב בפועל – לרצף את שלוש קומותיו בשטח כולל של כ- 800 מ"ר [סע' 5-3 ל-ת/1; עדות התובע בעמ' 7 לפרוטוקול]. עוד מסר התובע שהכיר את הנתבע כמי שביצע קודם לכן עבודות ריצוף עבור קבלנים שהועסקו על-ידי התובע במסגרת עסקיו, ועל כן פנה אליו והזמינו לבצע את עבודת הריצוף בביתו [עמ' 10 לפרוטוקול].

סוג והיקף העבודה לשמה נקשר ההסכם בין הצדדים, קרי עבודת ריצוף מוגדרת ותחומה בבית פרטי העומד בבנייתו, מתיישבים יותר עם היות העסקה כזו שחוק חוזה קבלנות חל עליה. עסקינן בחוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר כשהקבלן אינו עובדו של המזמין. לא-זו-אף-זו, התקיימותם של יחסי עובד ומעביד היא מסקנה משפטית שאת התשתית העובדתית שביסודה יש להוכיח [ת"א (מחוזי נצרת) 666/07 ח'ליליה נ' ג'חוש (טרם פורסם, 17.1.2011)]. ראיות כאלה לא הובאו בענייננו.

מכאן שטענת הנתבע שעזב את אתר העבודה וחדל מביצועה בשל כך שהתובע הפר התחייבותו ולא המציא לו תלוש שכר אינה עשויה לסכון ואינה משמשת צידוק לאי-השלמת העבודה.

2.
גם בכל הקשור לתמורה שנקבעה בין הצדדים עבור העבודה ביכרתי את גרסת התובע על-פני טענות כתב-ההגנה. על-פי עדות התובע הוסכם בינו לבין הנתבע שהלה יקבל סך של 50 ₪ לכול 1 מ"ר שירצף ובסך הכול 40,000 ₪ בגין ריצוף הבית בשלמותו; המחיר נקבע לאחר משא ומתן ובשים לב לכך שהחומרים הדרושים לביצוע העבודה סופקו בידי התובע [סע' 6 ל-ת/1]. התובע שלל את טענת הנתבע כאילו נקבע שכרו בסך 400 ₪ ליום עבודה בצירוף 100 ₪ לנסיעות ובסך הכול 500 ₪ לכול יום עבודה [עמ' 8 לפרוטוקול].

לא הובאה ראייה כלשהי שתתמוך בגרסת הנתבע בסוגיה זו. מאידך גיסא נתמכה עדות התובע בעדות מר מלק עייאט (להלן עייאט). הלה, שעובד בעסק שבבעלות אביו של התובע ומכיר את הנתבע, ניסה לתווך בין הצדדים באופן שיסלול את הדרך לחזרת הנתבע לאתר העבודה לאחר שעזב אותו. לדברי עייאט אישר הנתבע באוזניו שדרש תחילה 65 ₪ לכול מ"ר ריצוף, התרצה והסכים להעמיד את שכרו על סך של 50 ₪ אך מצא שנקב במחיר זול מדי שהפך את העבודה לא כדאית עבורו [סע' 8 ל-ת/3]. עדות עייאט בסוגיה זו, מהיותה עדות מפי השמועה, אינה מעידה על נכונות תוכנם של הדברים שאמר לו הנתבע ובה בשעה היא מהווה ראייה לעצם אמירתם על-ידי הנתבע. יש בה כדי ללמד שהנתבע אישר לפני עייאט שנאות לבצע את העבודה באותו סכום בו נקב התובע. עדות עייאט מהווה אפוא ראייה לכך שהדברים הללו אכן נאמרו לו מפי הנתבע. היא מספקת חיזוק לעדות התובע על-אודות שיעור התמורה המוסכמת שנקבעה עבור עבודת הריצוף. עדותו של עייאט עוררה אמון; עצם העובדה שהוא מועסק על-ידי אביו של התובע אינה מאיינת את עדותו ואינה מבטלת את כוחה.

אני קובעת אפוא שהנתבע התחייב לבצע את עבודת הריצוף כנגד תשלום בסך של 50 ₪ לכול מ"ר שירצף, ובסך הכול 40,000 ₪ עבור ריצוף שלוש קומות הבית בשטח של 800 מ"ר.

3.
אליבא דתובע נמסרה לתובע מקדמה בסך שווה ערך ל- 4,000 דולר, זאת בתכוף לאחר שסוכמה ההתקשרות ביניהם ובטרם החל הנתבע בביצוע העבודה. ביום התשלום עמד סכום
המקדמה על סך של 16,280 ₪ שנמסר לנתבע במזומן על-ידי בת-זוגו של התובע [סע' 7 ל-ת/1, סע' 5-4 ל-ת/2]. בעדותה לפני אישרה בת-זוגו של התובע, מירב חכם יוסף, את מסירת המקדמה לנתבע באופן שעליו עמדה בתצהירה [עמ' 13-12 לפרוטוקול]. מצאתי את עדותה ראויה לאמון. היא אינה נפגמת בשל כך שהנתבע לא מסר קבלה בגין הסכום ששולם לו בדרך זו. היעדר מסמך בכתב שיעיד על תשלום המקדמה וסכומה עולה דווקא בקנה אחד עם העובדה, שאינה שנויה במחלוקת, שמלוא ההתקשרות בין הצדדים נערכה על-פה.

אף אין משום פגם בכך שבכתב-התביעה נטען שהסכום הדולרי ששולם לנתבע כמקדמה היה 4,400 דולר ואילו בתצהירי התובע ובת-זוגו הועמד הסכום על 4,000 דולר [השוו סע' 8 לכתב-התביעה לסע' 7 ב-ת/1 וסע' 5-4 ב-ת/2]. בשני המקרים ננקב סכום המקדמה בשקלים, 16,280 ₪, ובסכום זה לא חל שינוי. בסוגיית קבלת המקדמה ושיעורה לא העמיד הנתבע גרסה נגדית אל-מול גרסת התובע והכחשתו נשאה אופי סתמי וכוללני [סע' 9 לכתב-ההגנה]. הכחשה כזו, לאו הכחשה היא [תקנה 86 לתקנות סדר הדין האזרחי
].

התובע גרס שהנתבע עבד בבית משך שלושה ימים ובסיומם, לאחר שריצף שטח של כ- 70 מ"ר, נטש את האתר ולא שב אליו עוד. התובע ובת-זוגו הטעימו שעבודתו החלקית של הנתבע בוצעה בקומת המרתף [עמ' 8 ו-13 לפרוטוקול]. טענת הנתבע כאילו עבד בריצוף הבית משך שנים-עשר יום בטרם עזב את אתר העבודה לא הוכחה ולו גם לכאורה. אף לא הובאה ראייה לכך שהלה הספיק לרצף בימי עבודתו שטח שעלה על זה בו נקב התובע. טענות הנתבע בעניין זה נסמכו על השערות והנחות גרידא בדבר הספקיו ולא ניתן לקבוע ממצא עובדתי על-יסודן.

על כן אני מקבלת את טענת התובע וקובעת שהנתבע עבד בבית ימים ספורים בלבד, במהלכם ריצף שטח של כ- 70 מ"ר בקומת המרתף, זאת לאחר שקיבל מקדמה בסך 16,280 ₪ על חשבון התמורה המגיעה לו בגין ריצוף מלוא שטח הבית.

4.
הנתבע זכאי לתמורה המוסכמת בגין עבודה שביצע בפועל. טענות התובע על-אודות צורך לפרק את הריצוף שהניח הנתבע בקומת המרתף לא עוררו אמון ולא נתמכו בראיות באיכות ובכמות הדרושה לשם קבלתן. במה דברים אמורים?

לא הובאה עדות לכך שעבודת הנתבע הייתה פגומה בצורה כלשהי. לשיטת התובע הוא עצמו למד על קיומו של פגם בעבודת הנתבע שחייב את פירוקה מפי הרצף שהועסק בביצוע העבודה לאחר עזיבת הנתבע. התובע לא ציין מהו אותו פגם והסתפק באמירה כללית כי העבודה "
בוצעה באיכות גרועה
" [סע' 13 ל-ת/1]. התובע, מהיותו 'המוציא מחברו', נושא בנטל להוכיח את קיומו של הפגם הנטען בפיו, כמו גם את טיבו והיקפו, ולשכנע בהיותו עילה לפירוק מלוא הריצוף שהניח הנתבע והחלפתו.

הנטל לא הורם. התובע לא הציג חוות-דעת מומחה שתעיד על קיומו של פגם בעבודת הנתבע, קל וחומר פגם כזה שיצריך פירוק מלוא הריצוף שהונח בשטח 70 מ"ר. התובע לא הציג תצלומים שיעידו על קיומו של פגם כזה. את עדותו לפיה תצלומים כאלה היו בנמצא ואבדו מצאתי לא אמינה באופן ניכר ובולט לעין [עמ' 10 לפרוטוקול]. לו היו ברשות התובע תצלומים כאלה חזקה שהיה מאזכר אותם בתצהירו, אפילו אבדו או ניזוקו באופן שמונע את הצגתם; הדבר לא נעשה והחסר אומר דרשני. כאמור, מצאתי את עדות התובע בכול הקשור לסוגיית הנחתו של ריצוף חלופי לוקה בחוסר אמינות גלוי.

הרצף החלופי שהועסק בבית לאחר הנתבע לא הובא למתן עדות לשם תמיכה בטענת קיומו של פגם בריצוף. הוא הדין במנהל העבודה שהועסק באתר הבנייה. הטעם שנתן התובע לכך נשא אופי מתפתל ועלה בקנה אחד עם רישומה הלא-אמין של עדותו בסוגיה זו. לא עלה בידיו לשכנע שנבצר ממנו לזמן עדים אלה, שעדותם רלוונטית להוכחת טענתו לפגם בריצוף שעלה כדי צורך בהחלפתו, באמצעות בית-המשפט. על כן פועלת נגד התובע החזקה שהיה בעדות הרצף החלופי ומנהל העבודה, אילו נשמעה, כדי לחזק דווקא את גרסת הצד שכנגד [
ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה
(4) 651, 659-658 (1991)].

זאת ועוד. בעדותו לפני שינה התובע טעמו, זנח את הטענה לקיומו של פגם בריצוף ועתה טען שהחלפת הריצוף נבעה מכך שהרצף האחר שהועסק באתר סירב להמשיך בעבודה מהנקודה אליה הגיעה הנתבע. בלשונו: "
אח"כ שהוא נעלם וברח היו צריכים לשבור את זה כי כשבא רצף חדש לא רצה להמשיך את העבודה, רצפים חדשים לא רוצים להיכנס לנעליים של מישהו אחר, אף אחד לא רוצה לעבוד אחרי מישהו אחר
" [עמ' 9 לפרוטוקול]. לא די בעדות כזו כדי לבסס צורך בפירוק הריצוף שהניח הנתבע. ראשית, התובע לא הראה שפנה וקיבל הצעות מחיר מרצפים שונים שסירבו כולם לעבוד בבית שאחר החל לרצפו. כאמור, אפילו עדות הרצף האחד שעבד בבית אחרי הנתבע לא נשמעה. שנית, טענה לפיה מן הנמנע למסור לרצף עבודה שאינה כוללת את מלוא שטח הבית, להבדיל מחלקו, או שלביצוע עבודה כזו עלות שונה מזו הכרוכה בביצוע העבודה בשלמותה, טעונה הוכחה מראשיתה ועד תומה; בניגוד לסברת התובע לא חלה לגביה ידיעה שיפוטית. התובע כשל בהוכחת טענה כזו, שאף לא נזכרה בכתב-התביעה ובתצהירו, ולא הביא ראייה כלשהי לתמיכתה. לבסוף, אפילו קשה למצוא רצף שישלים עבודה שהחל בה אחר כאשר מדובר בדירת מגורים קטנה, אין הדברים חלים בהתייחס לבית מן הסוג הנדון כאן ואין לראות כיצד ריצוף שטח קטן ותחום של כ- 70 מ"ר בקומת המרתף ימנע מרצף אחר לקבל על עצמו את יתרת ריצוף הבית ששטחו הכולל כ- 800 מ"ר. מדובר בטענה שלא הוכחה, הגיונה אינו עימה ואני דוחה אותה בשתי ידיים.

נמצא שלא הוכחה סיבה שבעטייה נדרש התובע לפרק את הריצוף שהניח הנתבע.

5.
לניסיונו של התובע לגלגל על שכם הנתבע את הפער בין התמורה שהוסכמה עם הנתבע בגין ריצוף מלוא שטח הבית לבין הסכום ששולם בשל כך לרצף חלופי אין יסוד בשל טעם נוסף. לרצף החלופי שילם התובע סך של 120 ₪ למ"ר, יותר מכפל הסכום שהוסכם עם הנתבע. אפילו כלל הסכום גם פירוק הריצוף שהניח הנתבע, פירוק שאת עלותו אין להשית על הנתבע נוכח דברים שנאמרו לעיל, מעיד פער המחירים המשמעותי על כך שאין מדובר בעבודה מאותו סוג או מאותה איכות. לו ביקש התובע לחייב את הנתבע, ולו גם באופן חלקי, בעלות עבודתו של הרצף שעבד בבית אחריו היה עליו לבסס כדבעי זיקה בין העבודה שביצועה סוכם עם הנתבע כנגד תמורה בסך כולל של 40,000 ₪ לבין העבודה האחרת שעלותה הכוללת 96,000 ₪, בחוות-דעת מומחה או למצער בעדות של הרצף האחר או מנהל העבודה. עדות כזו לא הובאה וחסרונה רובץ לפתחו של התובע. אם לא די בכך הרי שלא הוכח שהתובע נשא בתשלום סך 96,000 ₪ לו טען. חשבונית מס על סך 78,590 ₪ שצורפה לתצהירו אינה תואמת את הסכום בו נקב בעניין זה; היא הוצאה על שם חברה בע"מ שקיומו של קשר בינה לבין התובע לא הוכח כלל ועיקר.

אני דוחה על כן את התביעה לעלות הנחת הריצוף החלופי במלוא סכומה.

6.
אין חולק על כך שלבקשת הנתבע רכש התובע עבורו מכונה לערבוב מלט שנדרשה לנתבע לשם ביצוע עבודת הריצוף בבית התובע. נטען שעלות רכישת המכונה בה נשא התובע עמדה על 2,900 ₪; לכתב-התביעה צורפה חשבונית נושאת תאריך 17.10.2010 שתעיד על כך. הנתבע לא כפר ברכישת המכונה עבורו או במחיר ששולם עבורה; טענתו התמצתה בכך שהמכונה נשארה בחזקת התובע [סע' 10 לכתב-ההגנה]. משכך פטור התובע להוכיח את עצם רכישת המכונה ואת עלותה שכן אלה אינן במחלוקת, ואין נפקא מינה שהחשבונית לא צורפה לתצהירו. התובע מסר שהמכונה נרכשה עבור הנתבע כחלק מההתחשבנות בין הצדדים ונועדה להישאר ברשותו בתום ביצוע העבודה. עוד הטעים שבעוזבו את האתר נטל הנתבע את המכונה אף שלא סיים את הנחת הריצוף [סע' 9 ו-11 ל-ת/1]. לא זו בלבד שעדות זו לא נסתרה אלא שהיא נתמכה בעדות עייאט לפיה מסר לו הנתבע שהמכונה ברשותו [סע' 7 ל-ת/3]. אף כאן יש בעדות עייאט כדי להוכיח שהדברים הללו נאמרו לו בידי הנתבע ואין לראות מה טעם יאשר הנתבע באוזני אחר שהמכונה מצויה ברשותו עם אין הדבר כך. על הנתבע להשיב לתובע את עלות המכונה שנרכשה עבורו ושנותרה ברשותו ולשימושו.

7.
מן המקובץ עולה שלנתבע שולמה מקדמה בסך 16,280 ₪ ובנוסף קיבל לרשותו מכונה ששווייה 2,900 ₪. הנתבע ביצע עבודת ריצוף בהיקף של 70 מ"ר, בגינה היה זכאי לתשלום סך של 3,500 ₪. על הנתבע, שהפר את ההסכם עם התובע ולא סיים את עבודת הריצוף בתנאים שנקבעו בין הצדדים, להשיב לתובע את סכומי היתר ששולמו לו תמורת עבודה שלא בוצעה בסך 12,780 ₪ (= 3,500 - 16,280) ליום הגשת התביעה. עוד על הנתבע לשלם לתובע את שווי המכונה בסך של 2,900 ₪ ליום הגשת התביעה. נזקים עקיפים להם טען התובע בשל הפרת החוזה בידי הנתבע לא הוכחו ועל כן התביעה בגינם נדחית.

ג.
סיכומם של דברים

אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך 15,680 ₪ שישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (8.12.2010) עד יום פסק-הדין.

התובענה הוגשה לתשלום 87,180 ₪. חלקה הארי נדחה. יש ליתן לכך ביטוי בפסיקת הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בגינו. על כן יתווסף לסכום האמור לעיל סך כולל של 2,850 ₪ ליום פסק-הדין בגין הוצאות ושכ"ט. ההוצאות בהן חויב הנתבע בהחלטה מיום 22.3.2012 עומדות בעינן ומתווספות לסכום האמור לעיל כשהן נושאות הפרשי הצמדה וריבית על-פי חוק מיום ההחלטה הנ"ל עד יום פסק-הדין.

הסכומים האמורים לעיל ישולמו תוך 30 יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין לנתבע. כל סכום שלא ישולם במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין עד יום התשלום.

המצאה לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ב, 16 יולי 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 13855-12/10 אריה חכם יוסף נ' אנואר זוהבי (פורסם ב-ֽ 16/07/2012)