פסקי דין על בועז הראל | פסקי דין על אוריאל בן אסולי | פסקי דין על שמשון מנורי | פסקי דין על מדינת ישראל |

25561-07/11 א     17/07/2012




א 25561-07/11 בועז הראל נ' אוריאל בן אסולי, שמשון מנורי, מדינת ישראל








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 25561-07-11 הראל נ' בן אסולי ואח'






לפני
כב' השופטת הבכירה
ריבה ניב


תובעים

בועז הראל


נגד


נתבעים

1.אוריאל בן אסולי
2.שמשון מנורי
3.מדינת ישראל




פסק דין


לפני בקשת נתבעים 1,3 לסילוק התביעה כנגדם
על הסף.

1.
בכתב התביעה מפרט התובע (להלן "המשיב") כי בשנת 2005 הוגש כנגדו וכנגד החברה שבניהולו כתב אישום בגין אי הגשת דוחו"ת מע"מ לשנים 2002-2005 (ת.פ 2437/05). הנתבע 1 ("המבקש") היה עורך דינו של השניים בעת הרלבנטית. תיק המע"מ של המשיב והחברה התנהל אצל הנתבעת 3 ("המבקשת") והיא אף הגישה את כתב האישום כנגדם. בתאריך 20.9.05 הוקרא כתב האישום לפני המשיב, האחרון הודה בעובדות המיוחסות לו ואף הורשע. בית המשפט דחה את הכרעת הדין לחברה ואת שלב הטיעונים לעונש- למועד אחר.

2.
לטענת המשיב, לאחר ההרשעה התנהל מו"מ בין הצדדים והמבקש בא בדברים עם שלטונות המע"מ לצורך גיבוש הסדר כספי שיביא לעסקת טיעון. לגרסתו, טענה המבקשת לחוב של 360,000 ₪ בעוד שהוא הודה ב 250,000 ₪ בלבד. לטענתו, לצורך חתימה על הסדר נדרש לשלם סכום חד פעמי של 100,000 ₪ והיתרה אמורה הייתה להיות מסולקת ב-20 תשלומים חודשיים נוספים, ללא קנסות. בין כך ובין כך, התקיימו מספר ישיבות נוספות בבית המשפט, ומשלא הגיעו הצדדים להסדר סופי, ניתנה ביום 8.2.07 הכרעת דין נוספת, בה הורשעה גם חברתו של המשיב, על פי הודאתה. מועד הטיעונים לעונש נדחה למועד מאוחר יותר.







3.
ביום 19.3.07 מסר המשיב למבקש שיק בסכום של 100,000 ₪, וזה העבירו
לשלטונות המס. אין מחלוקת כי השיק הגיע ליעדו ואף נפרע.



4.
ביום 4.5.08 נעצר המשיב וביום 5.5.08 הוקרא לפניו גזר הדין. לדיון הופיעה עורכת דין ממשרדו של המבקש. בגזר הדין קבעה השופטת : "כי המדינה אפשרה לנאשמים לפרוס את תשלום הקרן והריבית לתשלומים לאחר תשלום חד פעמי אך הנאשמים בחרו שלא לנצל אפשרות זו." הנאשם נדון לשנים עשר חודשי מאסר בפועל. בתום שנת מאסר שוחרר המשיב ממאסרו כשהוא חולה, לטענתו, בגופו ובנפשו.

5.
המשיב טוען כנגד המבקש כי מעל בתפקידו כאשר לא הבהיר לבית המשפט כי לקוחו שילם את 100,000 השקלים. בתביעתו טוען הוא כי מעשיו ומחדליו של המבקש פגעו בו ובנפשו ולפיכך הינו זכאי לפיצוי בגין נזקיו הרבים, בסכום של 1,000,000 ₪.

6.
באשר למבקשת טוען המשיב כי "היא פעלה ברשלנות רבתי, בחוסר תום לב מוחלט, תוך הפרה בולטת של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, בכך שטענה טענות בלתי נכונות נגד התובע שהביאו לכליאתו שלא כדין למשך 12 חודשים".

7.
טענות המבקשים:

המבקש טוען כי יש לדחות התביעה כנגדו על הסף. לטענתו ניתנה הצעת שלטונות המע"מ ביום 25.7.04 , דהיינו
חודשים רבים לפני הגשת כתב האישום, והיא התייחסה להסדר במישור האזרחי. ההצעה, אשר צורפה לכתב התביעה, הייתה מוגבלת ל-4 ימים בלבד.

8.
לטענת המבקש מייחס לו המשיב רשלנות בכך שלא עדכן את בית המשפט בדבר הסכום של 100,000 ₪ שהועברו לשלטונות המע"מ, אולם על פי פרוטוקול הדיון הודיע על כך לבית המשפט ביום 25.3.07, כחודש וחצי לפני הקראת גזר הדין. זאת ועוד, לטענתו שוחרר מייצוג המשיב ביום מתן גזר הדין.
לשיטתו ולטענתו, הופרכו טענות התביעה מתוך המסמכים וכתבי בי-דין שצורפו לכתבי הטענות, ומשכך יש לסלקה.

9.
המבקשת המדינה טוענת כי תביעת המשיב באה להשיג על ההליך הפלילי, מקום בו ניתנה למשיב אפשרות חוקית לערער על פסק הדין, אך הוא בחר שלא לעשות כן. לטענתה, המקום היחיד בו ניתן היה לבדוק טענותיו של המשיב היה במסגרת הערעור על גזר הדין, ואין לבטלו, או להטיל סנקציות כספיות בגינו- במישור האזרחי.

10.
גם המבקשת טענה כי עילת תביעתו של המשיב הינה שבגזר הדין נאמר כי המשיב לא שילם דבר על חשבון חובו, בעוד שעל פי הפרוטוקול, לאחר העברת התשלום החלקי הודע לבית המשפט, והדבר אף מוצא ביטויו בפרוטוקול, כי הסכום שולם. לכן, בית המשפט היה מודע לתשלום, ואם לא נמצא לדבר ביטוי בעונש, היה על המשיב להגיש ערעור על חומרת העונש.

11.
תשובת המשיב למבקשים הינה כי טענותיהם טעונות בירור עובדתי. הואיל והכלל הוא כי תביעה תסולק על הסף רק אם
כתב התביעה, ללא חקירה ודרישה, אינו מגלה עילה, אין לומר כי כך הדבר גם בעניינינו. לשיטתו, יש לדרוש בטענת המבקשת כי התובע "בחר מרצונו שלא להגיש ערעור" , ובכל מקרה אין פסק הדין מאיין תביעת רשלנות כנגד מי שייצג את הנאשם בהליך המשפטי. בעיקר טוען התובע כי שילם
את 100,000 ₪ במסגרת הסדר, וכי קבלת הסכום חייבה את המבקשת בקיום ההסדר.
לטענתו יהא על המבקשת להציג את כל ספריה כדי שניתן יהא לבדוק אם אכן היה ההסדר מוגבל לשלושה ימים . עוד תיבדק טענת התובע כי היה על המבקשת להודיע לבית המשפט על קבלת הכספים במסגרת ההסדר, הן לפני מתן גזר הדין ואף במועד הקראתו, על מנת שיפסוק בית המשפט אם יש טעם משפטי בטענות התובע אם לאו.

12.
דיון
הלכה היא כי אין בית המשפט עושה עבודת סרק, ואם ימצא כי גם אם יוכיח התובע את מלוא טענותיו, לא יוכל לזכות בדין, יש לחסוך את ההליך ולדחות את התביעה על הסף.
מקום בו נותרות שאלות עובדתיות שיש ללבנן, לא תידחה התביעה והיא תבורר עד תומה.
(ר'
ע"א 316/56 קרמש נ' דבי
פ"ד יא
' 1336, 1341 וכן
ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח' פד"י נד
(4) 464, 478).


ככלל, בית המשפט מעדיף ליתן לבעל דין את יומו וליתן הכרעה עניינית (ר'
ע"א 335/78שאלתיאל נ' שני פ"ד ל"ו
(2) 151, 155 – 156), די בכך שהתובע "יראה" על פני כתב התביעה כי בידו עילה (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא(2) 312) - ובכל מקרה בית המשפט אינו מורה על מחיקת תביעה מחמת חוסר עילה כאשר ניתן להצילה על ידי תיקון (ע"א 109/84 ורבר נ' אורדן , פ"ד מא(1) 577).

13.
עילת תביעת המשיב כנגד המבקש הינה התרשלות מקצועית. זו מצויה בס' 13 , 18 לכתב התביעה והיא מייחסת למבקש את המחדלים כדלקמן: לא טרח ליידע את בית המשפט כי שולמו סכומי כסף לרשויות המס במסגרת ההסדר שהוצע, לא העביר את הסכום במועד, לא טרח להגיע להסכם פשרה למרות שקיבל כספים למטרה זו ולצורך כך נשכרו שירותיו, שלח עורכת דין ממשרדו לשלב הטיעונים לעונש, לא טרח להבהיר לבית המשפט באותו שלב כי התובע שילם סכומים שלו דווח עליהם, היו משנים באופן מהותי את חומרת העונש,
והפר את כללי המקצוע.

14.
כתבי בי דין ונספחיהם מגלים
כי אין ממש בטענות התובע.
עיקר טענת המשיב כי הגיע להסדר עם שלטונות המע"מ, כי מילא חלקו בהסדר והסתמך
על כך, וכי המבקשים לא דאגו, כל אחד מטעמו, ליישומו של הסדר זה. לשיטת ב"כ יש ליתן למרשו הזדמנות להוכיח זאת, אלא שבמסמך עליו מסתמך המשיב הוצא ביום 25/7/04
נכתב במפורש: "ע"פ החלטת ההנהלה- למישור האזרחי

במידה ותשלם לאלתר 100,000 ₪ ע"ח החוב יהיה מקום לפרוס יהיה מקום לפרוס את היתרה ב20 תשלומים קרן+ ריבית והצמדה כפוף לערבות אישית של מהל החברה וערבות צד ג'. " עוד נכתב בו: "מותנה בהסדרת יתרת החוב עד
29/7/04."

15.
כתב האישום מתייחס
לשנים 2002-2005, דהיינו שהסדר זה לא כלל ולא יכול היה לכלול חובות שנוצרו לאחר "ההסדר". זאת ועוד, העברת השיק למבקשת נעשה בשנת 2007. גם אם הוארכה
ההצעה ותוקפה לא הוגבל, או שהגיעו הצדדים להסכמות אחרות, לא נטען כי המשיב מילא את התנאי האחר, דהיינו- לא כיסה את יתרת החוב.

16.
יתר על כן, ביום הקראת האישום בשנת 2005 נכח המשיב באולם בית המשפט בעת שטען סנגורו: " ..הגשתי למע"מ הסכם פשרה שבשלב זה נדחה על ידם. אבקש שהטעונים לעונש ידחו למועד מאוחר יותר." המשיב מצידו אישר את האמור. ביום 8/2/07 עתר המבקש כדלקמן: "אני יודע שבית המשפט חיכה בסבלנות שהנאשם יוכל להגיע לבית המשפט. דווקא היום אנו קרובים מאוד להסרת המחדלים כאשר אתמול נערכה פגישה אצל מנהל מע"מ ולמעשה הצענו פריסה של החוב אבל התנאי של מנהל המע"מ היה שהחברה תגיש את כל הדוחות. אני מציג אישור מרו"ח שהחומר מצוי בידיו שולם לו גם כספו והא מעריך שתוך 60 יום הוא יוכל לסיים את העבודה. "

17.
בית המשפט דחה את בקשתו לדחיית הטעונים לעונש. משטען המבקש לעונש התייחס להסדר שהוצע, לאי קיומו ולעובדה שהמשיב וחברתו טרם שלמו דבר ע"ח החוב. עוד נטען על ידו, והדבר מוצא ביטויו בפרוטוקול, כי ביולי 2005 הציע המשיב הצעה לפריסת החוב, ומשנדחתה, העלה בינואר הצעה נוספת. במשך כל אותה תקופה לא הוגשו הדוחות ולא שולם דבר. עוד הזכיר המבקש בשם לקוחו את הצעת האחרון להמחות זכויותיו מהביטוח הלאומי ומ

פסק דין
העומד להינתן לטובתו ואף ציין כי גם הצעות אילו נדחו. באותו יום, 8/2/07 עתר לדחיית מתן גזר הדין ל-90 יום על מנת ליתן למשיב הזדמנות להסיר את כל המחדלים בגינם הורשע.
בית המשפט קבע את מועד גזר הדין ליום 21/2/07.

18.
ביום 21/2/07 לא התייצב המשיב. את השיק שלח למבקשת ביום 19/3/07. ביום 25/3/07
טען המבקש: "אני שוחחתי עם הנאשם, הסברתי לו את חומרת העניין...בתגובה הוא מסר לי שהועברו כספים לעו"ד יגאל מצלאווי, פניתי לעו"ד יגאל מצלאוי וביקשתי שילוו לו את ה100,000 ₪ הראשונים כדי להגיע להסדר עם מם מע"מ. נמסר לי שעלי להכין מכתב שבו אני מתחייב שהצ'ק ניתן לפקודת מע"מ ושאני מעביר אותו ישירות לרו"ח שמשון
מנורי על מנת להעבירו למע"מ. נודע לי עכשיו מפי חברתי שהגיע שובר משולם וזה שולם בצ'ק.." דהיינו שבמועד זה דווח לבית המשפט על התשלום (החלקי) של 100,000 ₪.

19.
בפתח גזר הדין אשר הושמע למשיב ביום 5/5/08, נכתב כך: "גזר הדין בעניינו של הנאשם נקבע לשימוע ביום 21.2.07. הנאשם לא התייצב לדיון והתבקשו מספר בקשות דחייה לצורך איתורו ומשלא הצליחה המאשימה לאתרו, הותלו ההליכים.

אתמול נעצר הנאשם באקראי והובא לבית המשפט והגיע העת להקריא את גזר הדין שהוכן עוד ביום 21.2.07. "
בס' 3
צוין: "..עוד מציינת המאשימה כי המדינה אפשרה לנאשמים לפרוס את תשלום הקרן והרבית לאחר תשלום סכום חד פעמי, אך הנאשמים בחרו שלא לנצל אפשרות זו." בס' 7 אף נקבע כי "חומרה יתרה יש לייחס לעובדה כי עד למועד גזר הדין לא סילק הנאשם את המחדל, אף לא בחלקו."

20.
עינינו הרואות כי עד ליום בו היה גזר הדין אמור היה להינתן (21/2/07), לא הושג ואף לא נטען
כי הושג הסדר כלשהו ששני הצדדים הסכימו לו. זאת ועוד, ביום בו נכתב גזר הדין טרם שלח המשיב את ההמחאה למבקשת. דהיינו, כי ביום שנקבע, לא היה כל בסיס לטענותיו המועלות עתה. אלא שהמשיב עשה מעשה, ניצל את החודשים בהם הותלו ההליכים עקב אי התייצבותו, השיג 100,000 ₪ , שילם למשיבה על חשבון החוב והקטינו.

21.
גזר הדין הוקרא לנאשם לאחר מעצרו בצו הבאה, כשלושה חודשים לאחר מכן. נכון הוא כי גזר הדין לא התייחס לעובדה כי בין לבין הודע לבית המשפט על תשלום חלק מהחוב, ואף ציין כאילו לא נעשה דבר. עובדה זו אינה יכולה להיזקף לחובתו של המבקש, ואין לייחס לו רשלנות מקצועית בגין כך. אם סבר המשיב כי שגה בית המשפט בהתעלמו מנתון זה- הדרך להשיג על כך הינה הדרך המשפטית- דהיינו- הגשת ערעור.

22.
בה במידה אין לחייב את המבקשת. כבר הוכח כי טענתו של המשיב כי נכרת הסכם בינו לבין שלטונות המע"מ אין לה תימוכין וכי בכל מקרה לא מילא את חלקו על פי הסכם נטען זה. אם כך הדבר, לצורך מה יחקור וידרוש בית המשפט בספרי חשבונות של שלטונות המע"מ (ככל שקיימים ספרים כאלו)???.

23.
בהינתן כי עובדת התשלום של 100,000 ₪
והקטנת החוב מצאה ביטויה בפרוטוקול, יתכן כי שגה בית המשפט כאשר לא לקח בחשבון זו. צודקים המבקשים כי
אם יש משקל לטענה כזו, התרופה היחידה לכך הינה הגשת ערעור על חומרת העונש, ואין הדבר מהווה מחדל של מי מהם. "שיקולי מדיניות ציבורית דורשים שמורשע הרוצה לשנות את ההחלטה שניתנה נגדו יעשה זאת באופן ישיר ולא בעקיפין, באמצעות הגשת תביעה נגד עורך דינו. הדבר בעייתי במיוחד בתחום הפלילי, שכן אז יעמדו בעינן שתי החלטות סותרות והאדם החבוש בבית האסורים ואף הציבור עלולים לתפוס את המערכת כבלתי אמינה וכמעוותת את עקרונות הצדק.." (עיוני משפט כרך כ"ו עמ' 5,45" )(ת.א (שלום ת"א 158997/02 שיאוביץ נ' עו"ד ארז נוריאלי תק-של 2002(3)).
משכך, נשמטת עילת תביעתו של המשיב כנגדם.

23.
בקשות המבקשים לדחיית התביעה כנגדם על הסף- מתקבלות.

המשיב ישלם לכל אחד מהמבקשים סכום של 7,000 ₪.





ניתן היום,
,17 יולי 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 25561-07/11 בועז הראל נ' אוריאל בן אסולי, שמשון מנורי, מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 17/07/2012)