פסקי דין על גלית ארביב | פסקי דין על גן בקיבוץ-חולדה-ציפי מזרחי

7467/08 א     17/07/2012




א 7467/08 גלית ארביב נ' גן בקיבוץ-חולדה-ציפי מזרחי








בית משפט השלום בנתניה



ת"א 7467-08 ארביב נ' גן בקיבוץ-חולדה-ציפי מזרחי






בפני

כב' השופטת
חנה שניצר-זאגא


תובעת

גלית ארביב


נגד


נתבע

גן בקיבוץ-חולדה-ציפי מזרחי




פסק דין



1.
התובעת גלית ארביב
ילידת 1969, הגישה תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף בטענה כי ביום 9.10.05 נפגעה במהלך עבודתה כסייעת בגן ילדים בקיבוץ חולדה.
הצדדים חלוקים לעניין נסיבות האירוע, שאלת האחריות וגובה הנזק.
מומחה רפואי מטעם בימ"ש בתחום האורטופדי, ד"ר פעילן, קבע 5% נכות צמיתה.
מומחית רפואית מטעם בימ"ש בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר קרת, קבעה 15% נכות צמיתה מתוכם 7.5% בגין התאונה.
התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה, בהתאם לתעודת עובד ציבור של המוסד לביטוח לאומי אגף נכות מעבודה מיום 23.10.11, דרגת הנכות שנקבעה על ידי הועדה הרפואית הינה 0% מיום 1.11.07.
שולמו תגמולים בגין דמי פגיעה וקיצבת נכות זמנית.
לתובעת נקבעה במוסד לביטוח לאומי, נכות יציבה בשיעור 61% במסגרת "נכות כללית".
דרגת אי כושר של 100% ותגמולי מל"ל נכות כללית בהתאם לחוות דעת אקטואר מיום 9.1.12 הינם על סך כולל של 519,714 ₪.

2.
נסיבות אירוע התאונה:

בכתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 4.8.09 נטען כי: "בתאריך 9.10.05 במהלך עבודתה ושטיפת הריצפה יחפה, בשעה 10.30 לערך מעדה התובעת ונפלה על הריצפה הרטובה, ועקב מכשול בריצפה, כתוצאה מהנפילה נחבלה ביד ימין ובעמ"ש מותני – "עצם הזנב".

התובעת חוזרת בתצהירי עדות ראשית על הנסיבות בנוסח זהה.
(סעיף 2 לתצהיר ת/1, סעיף 2 לתצהיר ת/2).

בחקירה נגדית נדרשה התובעת לתאר את עבודתה כסייעת בגן הילדים, לרבות אופן שטיפת הריצפה ומודה כי עובר לאירוע התאונה לא חשבה על הסיכון להחלקה כאשר עסקה בשטיפת הרצפות כשהיא יחפה (עמ' 14 לפרו').



לגבי נסיבות האירוע ביום התאונה העידה כי: "הכל היה בלחץ והייתי צריכה מהר לשטוף את המרפסת האחורית וניסיתי לעשות את זה כמה שיותר מהר כי היה בלגאן שלם, לקראת סוף השטיפה החלקתי ומעדתי." (עמ' 15 לפר').

התובעת מודה כי באותו יום היו בגן הגננת וסייעת נוספת וכי נהגה לשטוף את רצפות גן הילדים מדי יום באופן בו תיארה בעמ' 15 לפרוטוקול: "ממלא מים בדלי, שופכת חומר שטיפה לדלי, הולכת שוטפת, שופכים מים על הריצפה ומגרפים עם המגב."

התובעת מעידה כי כך עשתה גם ביום התאונה למרות שחזרה על העובדה כי באותו יום היה לחץ ואין לה הסבר מדוע גירסה זו אינה מופיעה בתצהירים כמו גם השוני בין הגירסאות שנמסרו בסעיף 4 לכתב התביעה המקורי אל מול כתב התביעה המתוקן.

בהמשך החקירה הנגדית מתייחסת התובעת לסיבה בגינה מעדה והחליקה: "גם היתה רטובה וגם היה מכשול בריצפה. בליטה בריצפה ולא יודעת איך להסביר את זה. והיה מין חור כזה בריצוף. בין המרפסת לחדר הפנימי. בין החיבור של הדלת היה שם מיכשול." (עמ' 16 לפרו').

לתובעת לא היה הסבר מדוע בטפסים לביטוח הלאומי לא ציינה כי היתה יחפה והיה מכשול במקום (עמ' 17 לפרו'), ומסמנת על גבי תמונה את מיקום הנפילה (תמונות נ/1, נ/2 עמ' 18 לפרו').

3.
מטעם התביעה העידה האמא של התובעת גיטה טובה ארביב, אשר התייחסה בתצהירה ת/3 לנסיבות האישיות של התובעת, לרבות רקע רפואי קודם ומצבה הנפשי.

כמו כן העידה אחותה סמדר גון, אשר טענה בתצהירה ת/4 כי התובעת היתה עוזרת לה אחר הצהרים בטיפול בילדיה עד אירוע התאונה, אך בחקירה נגדית לא היו בידיה ראיות לתשלום הנטען לתובעת.

4.
מומחה הבטיחות אורי ארבל אשר חוות דעתו הוגשה מטעם התביעה וסומנה ת/5, התייחס להוראות החוק ותקנות הבטיחות בעבודה.

המומחה ביקר בגן הילדים בו ארעה התאונה נשוא התביעה ביום 15.8.10.

בחוות הדעת קבע בפרק המסקנות כי לא היתה הדרכה והוראות לביצוע העבודה והנתבעת לא הקפידה על נעילת נעלי עבודה במהלך שטיפת הרצפות ולא לדאגה לטיב הריצוף במבנה.

בחקירה נגדית עומת עם הגירסה שנמסרה מפי התובעת לגבי מקום הנפילה כפי שהיא סימנה אותה על גבי התמונות, כמו גם אופן תאור המפגע ותשובתו: "כשבן אדם נופל הוא לא יכול לדעת בדיוק איפה הוא נפל." (עמ' 23 לפרו').

המומחה בדיעה כי יש לתת הדרכה גם לצורך ביצוע עבודה של שטיפת רצפות, לרבות נעלי עבודה מתאימות, כמות סבון ומים למנוע החלקה.



5.
ההגנה התבססה על עדותה של הגננת ציפי מזרחי המתארת בתצהירה נ/3, את אופן ביצוע העבודה בגן הילדים אותו ניהלה בקיבוץ חולדה, לרבות טיב והיקף עבודת הסייעת והנחיות שניתנו בכלל זה גם לתובעת, להקפיד על נעילת נעליים סגורות במהלך שעות העבודה ובעת ביצוע עבודות השטיפה.

העדה מציינת בתצהירה את המקום בו נפלה התובעת ביום האירוע, מרפסת אחורית המרוצפת במרצפות רגילות שלא היה בהם כל פגם או הפרש גובה במועד התאונה: "ההחלקה של גלית היתה החלקה סתם ללא כל סיבה. זו הגירסה שגלית מסרה לי ביום האירוע וכך גם ציינתי בטופס בל/250 בו רשמתי בהתאם לדיווח של גלית כי החליקה בזמן שטיפה של הריצפה." (סעיף 16 לתצהיר).

בחקירה נגדית נדרשה לשנות הוותק, ניסיונה כגננת מוסמכת, כללי הבטיחות בגן, נוהלי הדרכה ועבודה עם נעליים סגורות.

העדה מתייחסת לתמונות שצולמו על ידי מומחה הבטיחות מטעם התביעה וטוענת כי הן לא משקפות את מצב הדברים בעת אירוע התאונה בשנת 2005 (עמ' 27 לפרו').

6.
מטעם ההגנה הוגשה חוות דעת של המהנדס דוד אופיר נ/4, שם התייחס לכתבי הטענות וחוות דעת מטעם התביעה וקבע בפרק המסקנות כי מדובר בתובעת שעבדה זמן רב בגן לפני התאונה והכירה את המקום.

המומחה התייחס בחוות הדעת לטיב הריצוף כפי שהיה בעת ביקורו במקום בחודש מרץ 2009: "לא היו הפרשי גובה כלשהם בין האריחים שבמרפסת." (ראה סעיף 5 עמ' 10).

בחקירה נגדית חוזר המומחה מטעם ההגנה ומדגיש כי לא מצא פגם בריצוף, ערך מדידות במקום ולא היו הפרשי גובה וכי בהתאם לניסיונו ותחום מומחיותו לא נמצא פגם בטיחותי במקום (עמ' 33 לפרו').

7.
בתום שמיעת הראיות עיון במוצגים ובסיכומי ב"כ הצדדים נדרשת הכרעה לעניין התשתית העובדתית, נסיבות אירוע התאונה נשוא כתב התביעה ושאלת האחריות.

התובעת עבדה בגן ילדים של הנתבעת כסייעת, במשך תקופה ממושכת עד לאירוע התאונה בחודש אוקטובר 2005, שארעה בסמוך לפתיחת שנת הלימודים.

אופן ביצוע העבודה בכל הקשור בשטיפת הרצפות במרפסת האחורית של מבנה הגן שנוי במחלוקת, כאשר לטענת התובעת היא עשתה זאת כשהיא יחפה ואילו מנהלת הגן טוענת כי: "גלית שטפה את המרפסת עם מים וסבון ואני זוכרת שהיא נעלה נעליים סגורות שחורות בזמן השטיפה." (סעיף 7 לתצהיר נ/3).




מבין שתי הגירסאות העובדתיות, עדיפה בעיני גירסת ההגנה.

התפתחות גירסת התובעת על פני ציר הזמן, מותירה רושם של נסיון ליתן הסבר בדיעבד, שם וכתובת לאירוע ותוצאותיו, כאשר הדגש לעניין ביצוע עבודה כשהיא יחפה, מהווה נדבך מרכזי בטיעוני התביעה לגבי העדר הדרכה, הוראות וציוד מתאים.

לא מצאתי להטיל דופי במהימנות גירסת עדת ההגנה ואף לא במימצאי חוות הדעת מטעם ההגנה לעניין הפעלת תקנות הבטיחות ויישומם בהתאמה לנתוני המקום והזמן של האירוע נשוא התביעה.

8.
שאלת האחריות של הנתבעת נגזרת מחובת זהירות מושגית, אשר אינה שנויה במחלוקת במסגרת יחסי עובד ומעביד.

חובת הזהירות הקונקרטית, הפרתה והקשר הסיבתי לנזק, עומדים במבחן נסיבותיו של תיק זה אל מול פסיקה מנחה בסוגית רשלנותו של מעביד.

בהעדר מחלוקת לגבי עצם אירוע התאונה, נותרה עדיין עמימות בכל הקשור לאופן התרחשותה והסיבה בגינה ארעה הנפילה.

בכתב התביעה נטען לקיומו של מכשול בריצפה, מבלי שניתן פרוט כלשהו, כך גם בחוות דעת בטיחות ראשונה שצורפה על ידי הנדסאי הרצל בהומי אשר לא ביקר במקום.

9.
ביחסים בין התובעת למעביד, הלכה פסוקה היא כי יש להקפיד דווקא עם המעביד ולהקל במידה רבה עם העובד, שכן המעביד הוא המופקד על מקום העבודה ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה יהיו בטוחים והנוהלים יבוצעו הלכה למעשה, לרבות הדרכה כיצד לבצע את העבודה (ראה בין השאר ע.א. 530/70 רביבו נ' חב' החשמל).

התשתית העובדתית בבסיס הטענה כי מדובר במכשול בריצוף ו/או הפרשי גובה – לא הוכחה ואין בידי לקבל את הטענה כי המימצאים והתמונות של חוות הדעת מטעם התביעה משנת 2010 יכולים להוות אמת מידה כלשהי לגבי מצב פני השטח בשנת 2005.

באותה מידה לא מצאתי לקבל את גירסת התובעת אשר לא ידעה ליתן הסבר מדוייק לגבי המיקום בו נפלה, והסיבה לנפילה.

התאור העולה מכלל העדויות מוביל למסקנה המתיישבת עם ההגיון ונסיון החיים, לפיה מדובר בנפילה אקראית ומקרית כתוצאה מהחלקה במהלך שטיפת רצפות.

כל הנוהלים הנקבעים בתקנות הבטיחות בעבודה, עיקרם הדרכה וציוד במקום עבודה אך אין הם מחייבים ואף לא מתאימים לאירוע נשוא התביעה בשים לב להתנהלות התובעת בזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה.






התובעת עסקה בפעולה פשוטה של שטיפת רצפות במבנה גן הילדים בו עבדה.
פעולה שבוצעה על ידה מידי יום גם בעבר, היא הכירה היטב את המקום, לא נדרשו הוראות מיוחדות לביצוע העבודה ואם בחרה לבצעה כשהיא יחפה כטענתה, אין לה על מי להלין אלא על עצמה בלבד.

כך או כך, מדובר למרבה הצער באירוע של החלקה במקום בו התובעת עצמה עסקה על פי הכשרתה בפעולה שיגרתית של שטיפה עם מים וסבון ואין המדובר בחשיפה לסיכון בלתי רגיל או בלתי צפוי.

10.
עוולת הרשלנות בבסיס התביעה נבחנת מעבר לקיומה של חובת זהירות מושגית גם בקיומה של חובת זהירות קונקרטית וזו תלויה בנסיבות המייחדות כל תיק: "לא כל נזק צפוי (מבחינה פיזית) הוא נזק שיש לצפותו (במישור הנורמטיבי) ...

חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית."

(ראה הילכת ועקנין ע.א. 145/80).

11.
לא נעלמה מעיני העובדה כי מעביד חייב לצפות גם מעשה רשלני של עובד, יחד עם זאת, על התובעת שעבדה במקום שנים היה לנקוט במשנה זהירות בהתנהלותה, שכן שוכנעתי כי בנתוני ההליך כאן, הפרת חובת הזהירות הקונקרטית כמו גם הנזק הספציפי שהתרחש אינם ניתנים לצפיה על ידי מעביד סביר, שכן: "חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת בחללו של עולם, אלא מיוחדת היא למזיק ספציפי, לניזוק ספציפי לנזק ספציפי ולהתנהגות ספציפית." (ראה הילכת ועקנין).

בסופו של יום, מדובר באירוע של נפילה או החלקה המהווה מן הסתם אירוע ביש מזל שלא ניתן לקבוע בגינו קשר עובדתי ו/או סיבתי לאחריות הנתבעת ולנזק הנטען והינו בבחינת סיכון טיבעי של חיי היום יום, לגביהם אין חובת הזהירות הקונקרטית מתגבשת וחיי חברה מתוקנים לוקחים סיכונים אלה בחשבון.

12.
במכלול השיקולים העובדתיים והמשפטיים בתיק זה ועל בסיס נטל הראיה המוטל על תובע בהליך אזרחי, על פי מאזן ההסתברויות – לא מצאתי כי הוכחו בפני
יסודות התביעה וחבות הנתבעת במישור דיני הנזיקין.
לפיכך, דין התביעה להדחות.
בנסיבות – כל צד יישא בהוצאותיו.




13.
בשולי פסק הדין, בשים לב לקביעת דרגת אי כושר של 100% על ידי המוסד לביטוח לאומי (נכות כללית), אשר אינה קשורה לתאונה נשוא התביעה, אל מול קביעת הנכות של המומחים מטעם בית משפט (5% בתחום האורטופדי ו- 7.5% בתחום הנפשי), יכול ולכאורה עולה גובה התגמולים המשתלמים על ידי המל"ל על גובה הפיצוי, לו התביעה היתה מתקבלת.


ניתן היום,
כ"ז תמוז תשע"ב, 17 יולי 2012, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 7467/08 גלית ארביב נ' גן בקיבוץ-חולדה-ציפי מזרחי (פורסם ב-ֽ 17/07/2012)