פסקי דין על אבנר רביבו | פסקי דין על דוד מנצר

18462-02/12 תק     15/07/2012




תק 18462-02/12 אבנר רביבו נ' דוד מנצר








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



ת"ק 18462-02-12 רביבו נ' מנצר






בפני

כב' השופטת
איילת הוך-טל


תובע

אבנר רביבו


נגד


נתבע

דוד מנצר



פסק דין


תמצית העובדות ועיקר טענות הצדדים

ביום 22.11.08 רכש התובע רכב מסוג סיטרואן ברלינגו ממגרש רכבים בשם "טרייד אין חן".

התובע שילם עבור הרכב סך של 14,000 ₪ - 8,000 ₪ במזומן והיתרה באמצעות מסירת רכב בבעלותו מסוג דייהטסו אפלאוז במסגרת החלפה.

הרכב רשום על שם הנתבע.

במעמד הרכישה הוצג בפני
התובע טופס לביטול רישום שעבוד לבנק לאומי (סומן ת/1) אשר רבץ על הרכב
והובטח לו על ידי סוחר הרכב, חן, כי השעבוד יוסר תוך 7 ימים.

התובע טוען, כי במעמד הרכישה
הכיר לו סוחר הרכב אדם בשם צברי מרדכי,
הוא אשר קנה את הרכב לראשונה מהנתבע והביא אותו למגרש הרכבים לצורך מכירתו. מר צברי קישר בין התובע לנתבע ובפגישות שהתקיימו ביניהם לאחר רכישת הרכב, הבטיח הנתבע לתובע כי ידאג להסרת העיקולים הנוספים אשר התברר כי רובצים על הרכב וידאג לכך שניתן יהא לבצע העברת בעלות ברכב על שם התובע.

לתמיכה בטענותיו מצרף התובע לכתב התביעה מכתב מיום 19.9.10, הנחזה להיות חתום על ידי הנתבע, לפיו מאשר הנתבע כי מכר את הרכב לגב' קמילה רפאלוב ( היא רעיית התובע) וקיבל עבור המכירה 14,000 ₪ מהגברת רפאלוב. עוד מתחייב הנתבע במכתב זה לדאוג לכך שניתן יהא להעביר הבעלות ברכב על שמה עד ליום 20.10.10. הנתבע לא ביצע העברת הבעלות ברכב על שם התובע עד עתה.

בינתיים, טוען התובע כי הרכב נגנב, חושד כי הנתבע אחראי לגניבה ומבקש לחייב את הנתבע במלוא עלות הרכישה של הרכב בסך 14,000 ₪ ובתוספת תיקונים שביצע ברכב במהלך תקופת השימוש בו בסך 7,000 ₪. כמו כן מבקש התובע לחייב את הנתבע בפיצוי בגין הונאה ועוגמת נפש בסך 10,000 ₪.
התובע מפנה את בית המשפט להליך אחר שהתנהל בעניינו של רכב זה, תובענה אשר הגיש מר צברי כנגד הנתבע, ולפסק הדין שניתן בעניינו במסגרת ת"ק 25562-04-10, שם דחה בית המשפט את התביעה כנגד הנתבע.

לטענת הנתבע, במהלך שנת 2008 הרכב היה במצב מכני רעוע. הנתבע נעתר להצעת מכונאי מטעמו ומכר לו את הרכב תמורת 4,000 ₪. כעבור ימים ספורים הודיע לו המכונאי כי צד ג' רכש את הרכב, אדם בשם מוטי, אשר צפוי לפנות אליו על מנת לבצע העברת בעלות. המכונאי מסר לנתבע את מספר הטלפון של מוטי והנתבע ניסה להשיגו ללא הצלחה. אותה עת, היינו ביום 6.4.08,
כבר הכין הנתבע אישור מאת בנק לאומי להסרת השעבוד הרובץ על הרכב (ת/1). איש לא פנה אליו משך תקופה ממושכת עד כי במהלך חודש 12/08 פנו אליו מוטי והתובע וביקשו לבצע העברת בעלות. הנתבע חתם על יפוי כוח להעברת בעלות ברכב ביום 30.12.08.
לאחר מכן, התברר כי קיימים עיקולים על הרכב אשר בגינם לא ניתן לבצע העברת בעלות.
מאחר והנתבע החל לקבל דוחו"ת לתשלום קנסות אשר ביצע התובע עת עשה שימוש ברכב, אותם נאלץ לשלם בעל כורחו, שיתף הנתבע פעולה עם התובע על מנת לנסות ולבצע העברת בעלות ברכב אך ללא הצלחה.

לאור הצהרת הנתבע במעמד הדיון, לפיה למיטב ידיעתו אין כיום כל עיקולים על הרכב, נערכה הפסקה בדיון במהלכה פנו הצדדים לסניף הדואר על מנת לנסות ולבצע העברת בעלות ולפתור סיפור קפקאי זה. מיותר לציין כי הצדדים שבו לאולם בית המשפט ללא הצלחה מרובה.

דיון והכרעה

חרף ריבוי הנתונים שהציגו בפני
י הצדדים, דומני כי העובדות החשובות לצורך הכרעה בתביעה שבפני
י הן כדלקמן:

1. התובע רכש את הרכב ושילם עבורו לסוחר הרכב במגרש טרייד אין חן.
2. הנתבע לא קיבל מאת התובע כל תמורה בגין רכישת הרכב.
לעניין זה אציין כבר עתה, כי אין בידי לקבל את האמור במכתב שצורף כנספח לכתב התביעה (מיום 19.9.10) כראיה הסותרת נתון יסודי זה, שכן מדובר במכתב שהוכן מתוך מטרה מסויימת והאמור בו ככל הנראה "הותאם" על מנת לשרת אינטרס אחר של הצדדים אותה עת. בניגוד לאמור במכתב בודד זה, הרי בגרסאות הצדדים, הן בכתבי הטענות והן במסגרת הדיון, חזרו על עמדתם לפיה התובע רכש את הרכב במגרש רכבים ושילם לסוחר הרכב ולא לנתבע.
3. התובע עשה שימוש ברכב במהלך כל התקופה שחלפה מיום רכישתו, בחודש 11.08 ועד למועד גניבתו הנטען, מועד אשר לא צויין כלל.
4. במהלך התקופה שחלפה ממועד רכישת הרכב על ידי התובע ועד כה, שילם הנתבע קנסות שהתקבלו על ידו בגין התנהלות התובע בתקופת השימוש ברכב.

הפועל היוצא מכל האמור לעיל הוא כי על יסוד העובדות אשר שוטח התובע עצמו בהליך שבפני
י – דין התביעה להידחות. להלן אנמק.

התובע דורש לקבל מאת הנתבע את מלוא התמורה ששילם עבור רכישת הרכב, זאת הן מפאת חשדותיו כי הנתבע גנב את הרכב ממנו והן מפאת העובדה שעד עתה לא הועברה הבעלות ברכב על שמו.
יש לזכור כי עסקת רכישת הרכב התבצעה על ידי התובע במגרש רכבים.
התובע לא ביצע כל משא ומתן או תשלום כלשהו אל מול הנתבע במעמד הרכישה.
התובע ידע גם ידע כי מדובר ברכב משועבד, אשר זקוק לשיפוץ מכני משמעותי, ואולם מאחר והובטח לו על ידי סוחר הרכב כי עם הסרת השעבוד ניתן יהא לבצע העברת בעלות לרכב- ביצע את עסקת הרכישה.

לא ברור על שום מה ולמה מלין כיום התובע כנגד הנתבע.
אין מחלוקת כי הנתבע לא יצר כלפי התובע כל מצג שהוא, לפני רכישת הרכב, השניים כלל לא הכירו איש את רעהו. התובע, משיקוליו הוא, בחר לרכוש את הרכב במחיר הנמוך בכ 20% ממחירון הרכב אותה עת (14,000 ₪ במקום 18,000 ₪ לדבריו), שילם את התמורה לאותו סוחר רכב ולמעשה את מלוא טענותיו בנוגע לחוסר יכולתו לבצע העברת בעלות במהלך 4 השנים שחלפו מיום הרכישה מן הראוי היה כי ישטח בפני
המוכר ולא בפני
הנתבע.
זאת ועוד. רשיונות הרכב שצורפו לכתב התביעה מצביעים על כך שהרכב רשום כמעוקל ומשעובד גם יחד. המסקנה המתבקשת היא כי התובע ידע, כבר במעמד הרכישה, כי הרכב מעוקל. משעה שבחר לבצע העסקה כמות שהיא- אין לו להלין אלא על עצמו.
כך גם בנוגע לתיקונים שביצע התובע ברכב במהלך השנים שחלפו.
מדובר בתיקונים אשר בוצעו על ידו על מנת לאפשר לו להעביר את הרכב טסטים, זאת על מנת שיוכל לעשות בו שימוש וליהנות מהנסיעה בו – לא ברור מדוע סבור התובע כי על הנתבע לפצותו בגין כך.

באשר לחשדות התובע כי הרכב נגנב על ידי הנתבע, אזי למעט הפרחת החשדות כטענה במסגרת התביעה, לא הציג התובע כל ראיה שהיא לביסוס חשדותיו. מדובר בטענה בעלת אורינטציה פלילית ומשכך גם נטל הראיה בגינה מוגבר. לנוכח העובדה שלא הובא כל בדל של ראיה במישור זה , ברי כי טענה זו דינה דחיה.

לאור כל האמור לעיל, אין אלא לקבוע כי התובע נכנס "בעיניים פקוחות" לעסקת הרכישה של רכב, כאשר המצגים עובר לביצוע הרכישה הובאו בפני
ו על ידי גורמים אחרים – סוחר הרכב, מר מרדכי צברי – וכלל לא על ידי הנתבע.
בנסיבות אלו, אף אם יכול וקיימת אחריות מסויימת לנזקיו של התובע לפתחם של הגורמים עימם בא במגע, הרי אין כל מקום להשית אחריות בגין כך על הנתבע, אשר כלל לא היה חלק מהעסקה ואף לא יצא נשכר הימנה- להיפך – נאלץ לשאת בתשלומים לא לו בגין דוחו"ת וקנסות שצבר התובע.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה. מאחר והנתבע עצמו מודה כי במהלך השנים שחלפו יצר כלפי התובע מצג לפיו יסייע לו בביצוע העברת בעלות, מתוך עניין אישי שלו להפסיק לקבל חיובים בגין דוחו"ת שלא ביצע, ולנוכח מערכת היחסים המורכבת אשר התבררה בין הצדדים במהלך השנים שחלפו, אינני עושה צו להוצאות.

לצדדים נתונה זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין על ידם.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום,
כ"ה תמוז תשע"ב, 15 יולי 2012, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 18462-02/12 אבנר רביבו נ' דוד מנצר (פורסם ב-ֽ 15/07/2012)