פסקי דין על עו"ד איליא שאער | פסקי דין על חברת גני יהודה ויהודית | פסקי דין על סעיד אבו סנד |

3176/12 עא     26/07/2012




עא 3176/12 עו"ד איליא שאער נ' חברת גני יהודה ויהודית בע"מ, סעיד אבו סנד




החלטה בתיק ע"א 3176/12



בבית המשפט העליון


ע"א 3176/12 - ד'


לפני:

כבוד השופט צ' זילברטל


המבקש:
עו"ד איליא שאער



נ


ג


ד



המשיבים:

1. חברת גני יהודה ויהודית בע"מ



2. סעיד אבו סנד
(פורמאלי)


בקשה לעיכוב ביצוע

פסק דין



בשם המבקש:
עו"ד ג' שוכרי
בשם המשיבה 1:
עו"ד א' אטיאס


החלטה


1.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 28.2.2012, שניתן בה"פ 5595-12-11 על-ידי כבוד השופט
מ' י' הכהן
, בו חויב המבקש להפקיד בקופת בית המשפט, עד ליום 4.3.2012, סכום של 1,100,000 ש"ח או ערבות בנקאית בסכום זה, "וזאת עד אשר תתקבל הכרעה שיפוטית אחרת בעניין ההסכם נשוא המרצת הפתיחה או הסכמה של הצדדים להסכם כיצד לנהוג באותם הכספים".

2.
כפי שעולה מפסק הדין, ביום 9.11.2011 נערך הסכם בין המשיבה 1 (להלן:
המשיבה
) לבין המשיב 2 (משיב פורמאלי) לרכישת מקרקעין באזור גבעת זאב בשטח של 23 דונמים (להלן:
המקרקעין
). על פי האמור בהסכם זה, היה המשיב 2 זכאי להירשם כבעלים של המקרקעין, מכוח הסכם מכר שנחתם באותו היום (9.11.2011) בינו ובין עבד אבו חלף, שהיה הבעלים הרשום של המקרקעין. עוד נקבע בהסכם, כי המשיב 2 יקבל מהמשיבה סכום של 30,000 דולר עם חתימת ההסכם וסכום נוסף של 300,000 דולר יועבר בנאמנות לידי המבקש, שהוא עורך-דין, עבור המשיב 2, וזאת עד אשר יועברו לידי המשיבה חוזה המכר, יפויי כוח בלתי חוזר וחתימה על מסמך של הערת אזהרה או הודעת משכון, שאז יועבר סכום הפקדון לידי המשיב 2.


לאחר שמסמכים אלו, הנחוצים לשם ביצוע עסקת המכר, לא הועברו לידי המשיבה, היא סברה כי המבקש והמשיב 2 הוליכו אותה שולל. ביום 5.12.2011 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בירושלים תובענה בדרך של המרצת פתיחה, בה התבקש בית המשפט להורות למבקש להפקיד באופן מיידי את כספי הנאמנות המוחזקים בידיו, בסך של 1,100,000 ש"ח, בקופת בית המשפט. יחד עם המרצת הפתיחה הגישה המשיבה בקשה למתן צו מניעה זמני שיורה למבקש להימנע מכל דיספוזיציה בכספים שהופקדו בידו בנאמנות, ובקשה למתן צו לעיכוב יציאת המבקש מהארץ.

3.
ביום 7.12.2011 התקיים דיון בבקשה למתן סעד זמני, בו טען המבקש כי ביום 13.11.2011 הוא קיבל לידיו כסף מזומן בנאמנות, ועוד באותו היום הוא העבירו לידי המשיב 2. בדיון זה, התכחש המבקש לאמור בקלטות שהוגשו על ידי המשיבה, בהן נשמע המבקש אומר, בין היתר, כי הציג את הכסף המזומן לעיני המשיב 2, אך לא העבירו לידיו, ואף התחייב בפני
מנהל המשיבה כי הכסף יישאר אצלו ויופקד בחשבון הנאמנות עד להשלמת העסקה. באותו הדיון נחקר אף המשיב 2, אשר טען כי קיבל לידיו את הכסף מהמבקש והעביר את רובו לירדן, למעט 100,000 ש"ח. נוכח דברים אלו, הורה בית המשפט במעמד הדיון למשיב 2 להפקיד בקופת בית המשפט סכום של 100,000 ש"ח.


ביום 14.12.2011 ניתנה החלטה בבקשה למתן סעד זמני, בה קבע בית המשפט (כבוד השופטת
ח' בן עמי
) כי עדותו של המבקש אינה מהימנה, בלתי הגיונית ורצופת פרכות, וכך גם עדותו של המשיב 2. לפיכך קבע בית המשפט כי "בנסיבות אלו ולצורך ההליך דנן, המסקנה המתבקשת הינה כי עד למועד הדיון הנאמן [המבקש, צ.ז.] לא הוציא את הכספים מידיו, וכי לכאורה הוא פעל בניגוד לתנאי הנאמנות ולחובות המוטלות עליו כעורך דין המחזיק בכספי נאמנות". נוכח אופן התנהלות המבקש והמשיב 2 – התנהלות המעלה חשש למעשים פליליים – קבע בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבה, והורה למבקש להפקיד בקופת בית המשפט סכום של 1,100,000 ש"ח.

4.
לאחר שהמבקש לא ציית לאמור בהחלטה זו, הגישה המשיבה ביום 19.12.2011 בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט (להלן:
הפקודה
). ביום 22.12.2011 התקיים דיון בבקשה. במועד זה הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו "בית המשפט יקיים דיון בהמרצת הפתיחה לגופה, שיתקיים בעוד שבועיים, ובשלב זה לא יכריע בבקשה לבזיון ויושהה התוקף האופרטיבי של החלטת כב' השופטת
בן עמי
מיום 14.12.11 עד להכרעה בהמרצת פתיחה". עוד נקבע בהחלטה זו מועד להגשת תצהירי עדות ראשית.

5.
על אף הסכמת הצדדים, ביום 26.12.2011 הגיש המבקש "בקשה לסילוק המרצת הפתיחה על הסף או לחלופין להעברת ההליך לבית משפט השלום אשר ידון בו בפסים רגילים". ביום 1.1.2012 דחה בית המשפט (כבוד השופט
מ' י' הכהן
) את הבקשה וקבע כי הסעד המבוקש הוא מתן הוראות לנאמן, אשר ההליך הראוי לו הוא המרצת פתיחה, ולעניין זה אין נפקות לגובה הסכום בו מדובר. כך גם דחה בית המשפט את טענת המבקש, כי הוא כלל לא שימש כנאמן והוראות חוק הנאמנות אינן חלות עליו. עוד נקבע בהחלטה, כי במידה והמבקש מעוניין לחזור בו מההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים ביום 22.12.2011, עליו להודיע זאת לבית המשפט ולמשיבה תוך 24 שעות.

6.
המבקש לא ביקש לחזור בו מן ההסדר הדיוני, אך מאידך לא הגיש במועד תצהירים או חוות דעת מטעמו, וכך גם לא ביקש לחקור את המומחה מטעם המשיבה (שחוות דעתו הוגשה לעניין תקינות ההקלטה). לאחר שחלף המועד להגשת התצהירים הגיש המבקש בקשות שונות - בקשה להארכת מועד, בקשה למשלוח הודעה לצדדים שלישיים ובהמשך אף בקשה לשחרור מייצוג. בדיון שהתקיים ביום 8.1.2012 דחה בית המשפט את הבקשה לשחרור מייצוג של בא כוח המבקש (דאז), ואת הבקשה לצירוף צדדים שלישיים ולמתן הודעות לצד ג'. בהמשך אותו הדיון, לבקשת בא כוח המבקש שחררו בית המשפט מנוכחות באולם, אך סיכומי המשיבה נשמעו ונקבע מועד להגשת סיכומים בכתב.

7.
ביום 28.2.2012 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בהמרצת הפתיחה. נקבע בו כי על אף הצהרתו המוקדמת של המבקש במסגרת הדיון בבקשה למתן סעד זמני, לפיה כספי הנאמנות הועברו לידי המשיב 2 ביום 13.11.2011, הרי שהמבקש המשיך להחזיק בכספים בין במישרין ובין בעקיפין לפחות עד ליום 5.12.2012, שאז ניתן הסעד הזמני שאסר עליו להעביר את כספי הנאמנות לגורם שלישי. לפיכך הורה בית המשפט למבקש להפקיד בקופת בית המשפט עד ליום 4.3.2012 סכום של 1,100,000 ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית. כמו כן, נוכח התנהלותו הכוללת של המבקש פסק בית המשפט כי הוא יישא בהוצאות לדוגמא בסך 20,000 ש"ח.

8.
ביום 7.3.2012 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. ביום 13.3.2012 דחה בית המשפט (כבוד השופט
מ' י' הכהן
) את הבקשה וקבע כי אינה עומדת בקריטריונים המצדיקים עיכוב ביצועו של

פסק דין
. כן ציין בית המשפט כי עוד ביום 14.12.2011, במסגרת ההחלטה בבקשה למתן הסעד הזמני, ניתנה למבקש הוראה להפקיד את הכספים אך הוא לא עשה כן. עוד צוין בהחלטה כי בפסק הדין נדחתה טענת המבקש כי כספי הנאמנות הועברו למשיב 2, ונקבע על פי ההצהרות שהשמיע באוזני נציגי המשיבה כי הכסף הופקד בחשבון שבשליטתו. בנסיבות אלו קבע בית המשפט כי "מתן עיכוב ביצוע עלול לשמש כלי בידי המבקש, כדי להעלים את הכספים אשר נקבע כי הם בשליטתו".

9.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, ועימו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין – היא הבקשה שלפניי. במסגרת הבקשה הלאקונית עותר המבקש לעיכוב ביצועו של פסק הדין מאחר שהכסף אותו חויב להפקיד אינו מצוי בידו, אלא הועבר זה מכבר לידי המשיב 2. עוד נטען בבקשה, כי במקביל מתנהלים בבית המשפט המחוזי הליכים נגד המבקש לפי הפקודה, במסגרתם נקבע כי הוא יחויב בקנס של 2,500 ש"ח בגין כל יום פיגור בביצוע פסק הדין. לטענתו, דחיית בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין משמעה הטלת עונש מאסר עליו, בשל כספים שאינם מצויים עוד בידו. כן טוען המבקש כי עיכוב הביצוע לא יגרום למשיבה כל נזק.

10.
מנגד טוענת המשיבה כי אין כל הצדקה לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענתה, סיכויי ערעורו של המבקש קלושים, שכן במסגרתו מערער המבקש על ממצאים עובדתיים אותם קבע בית המשפט המחוזי, אשר ככלל אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהם. כמו כן דוחה המשיבה את קביעת המבקש כי עיכוב ביצוע פסק הדין לא יסב לה נזק. לשיטתה, דווקא קיום פסק הדין, המורה למבקש להפקיד את הכספים בקופת בית המשפט, לא יגרום לו כל נזק שכן ככל שערעורו יתקבל, יוחזרו לו הכספים. מכל מקום טוענת המשיבה, כי המבקש כלל לא הוכיח שיגרם לו נזק בהפקדת הכספים אלא כל טענתו היא כי אינם מצויים בשליטתו – טענה אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי הן בהחלטתו בבקשה למתן סעד זמני והן בפסק הדין שניתן בהמרצת הפתיחה.

דיון והכרעה

11.


לאחר העיון בבקשה, בתגובה לה ובהחלטות בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

תחילה לעניין טענתיו של המבקש הקשורות בהליכים המתנהלים נגדו לפי הפקודה. ככל שיינקטו נגד המבקש אמצעים לפי הפקודה, הוא יוכל לערער על כך במסגרת הוראות הדין, ואין לעובדה שהמשיבה נוקטת בהליכים לפי הפקודה נפקות לעניין הבקשה דנן, אותה יש לבחון על יסוד דיני עיכוב הביצוע. השאלה באילו אמצעים רשאית המשיבה לנקוט לשם אכיפת פסק הדין, אינה נוגעת לבקשה דנן. אדגיש, כי אין באמור כאן משום הבעת דעה בשאלה, האם אכיפת פסק דינו של בית משפט קמא אמורה להיעשות במסגרת הפקודה או באמצעות ההוצאה לפועל; ובשאלה, האם בהנחה שניתן לנקוט בהליך לפי הפקודה, יש מקום לקבוע סנקציות בגין אי הציות לפסק הדין.

12.
באשר לבקשה עצמה, תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי עצם הגשת ערעור לא יעכב את ביצוע ההחלטה נשוא הערעור. עם זאת נקבע, כי ניתן להורות על עיכוב ביצועה של החלטה עד להכרעה בערעור, אם עלה בידי המבקש להראות כי סיכויי ערעורו להתקבל טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו. היינו, האם יהיה בדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע להביא לנזק בלתי הפיך, אשר במידה והערעור יתקבל לא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 8777/07
עזבון המנוח דורון רווה ז"ל נ' רווה
, פס' 4 (לא פורסם, 29.4.2008); ע"א 5511/06
אמינוף נ' לוי השקעות ובנין בע"מ
, פס' 5 (לא פורסם, 30.8.2006)). זאת ועוד, כאשר מדובר ב

פסק דין
המטיל חיוב כספי, כבעניינו, הנחת המוצא היא כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש מאחר שככלל לא נוצר מצב בלתי הפיך, שכן במידה שיתקבל הערעור יושבו הכספים לידי המבקש (ראו: בש"א 1045/12
דלק נדל"ן נ' וינמן
, פסקה 9 (לא פורסם, 22.2.2012), והאסמכתאות המובאות שם).


בבקשה לעיכוב הביצוע לא נדרש המבקש לשאלת סיכויי ערעורו. מבלי שיש צורך להכריע בדבר, לאחר עיון בנימוקי הערעור שהמבקש מבקש להגיש (לגביהם יש עדיין מחלוקת שטרם הוכרעה האם לאפשר למבקש להגישם באיחור, שכן הודעת הערעור הוגשה ללא נימוקים), איני סבור כי סיכויי הערעור נוטים דווקא לטובת המבקש. המבקש נמנע מלהציג ראיות מטעמו בבית משפט קמא והילוכו מבטא, לכאורה, ניסיון מתמשך להתחמק מהתדיינות לגופן של הטענות שהועלו נגדו. הגרסה העובדתית שהעלה, מבלי להעיד עדים מטעמו, נדחתה על-ידי בית המשפט, והמשימה שבפני
ה ניצב המבקש בערעורו בכל הנוגע לתקיפת הממצאים העובדתיים שנקבעו כבדה למדי. כך גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו, שכן המבקש נדרש להפקיד כספים בקופת בית המשפט. הפקדה זו מבטיחה כי במידה ויתקבל ערעורו יושבו הכספים לידיו. מאידך, אני סבור כי אין יסוד לטענת המבקש כי אם יעוכב ביצוע פסק הדין לא ייגרם נזק למשיבה. נוכח קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, ואופן ההתנהלות המבקש לאורך ההליכים המשפטיים, אני סבור כי יתכן והעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך דווקא למשיבה ולא למבקש. כאמור, מבחינת כללי עיכוב הביצוע, יש לראות בפסק הדין משום

פסק דין
כספי, שכרגיל אין מקום לעכב ביצועו עקב הגשת ערעור, קל וחומר כשמדובר בחיוב להפקדת כספים בקופת בית המשפט.



אשר על כן הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 7,500 ש"ח.


ניתנה היום, ז' באב התשע"ב (26.7.2012).







ש ו פ ט


_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

12031760_l09.doc

סח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il






עא בית המשפט העליון 3176/12 עו"ד איליא שאער נ' חברת גני יהודה ויהודית בע"מ, סעיד אבו סנד (פורסם ב-ֽ 26/07/2012)