פסקי דין על בר דרעי

43724-02/11 פ     22/07/2012




פ 43724-02/11 מדינת ישראל נ' בר דרעי








בית משפט השלום בבאר שבע

ת"פ 43724-02-11 מדינת ישראל
נ' דרעי







מספר בקשה:4

בפני

כב' השופט אדם אור


המאשימה:

מדינת ישראל
ע"י עו"ד הדר צור
מהמחלקה לחקירות שוטרים


נגד

הנאשם:
בר דרעי
ע"י ב"כ עו"ד בני זייתונה



החלטה

1.
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה, שיבוש מהלכי משפט, מרמה והפרת אמונים.

בכתב האישום נטען כי הנאשם שימש כשוטר, ביום 14.12.09 הוא נהג באופקים עם שוטר אחר (להלן: "אריק") ושני מתנדבים. הם הבחינו ברכב חשוד וסימנו לו לעצור לבדיקה אולם הוא הגביר מהירותו והשוטרים פתחו במרדף אחריו, במהלכו ירה הנאשם אל עבר הרכב הנמלט. לאחר שהרכב נעצר ניגש הנאשם לרכב והחל לתשאל קטין ששהה בו לגבי זהות הנהג שנמלט, וכשהקטין השיב שאיננו מכיר את הנהג הכה אותו הנאשם בבטנו באמצעות פנס. בגין אישום זה הוא עומד לדין בעבירת תקיפה.

באישום השני מיוחס לנאשם, כי בהמשך לאירוע הוא רשם דו"ח פעולה כוזב לפיו השוטר האחר הוא זה שירה בעת המרדף. כמו כן הוא לא ציין כי נכחו בניידת שני מתנדבים קטינים, והוא אף הורה להם שלא לדבר על המרדף ושלא לומר כי נכחו בו. בגין אישום זה הוא עומד לדין בעבירות של שיבוש מהלכי משפט, מרמה והפרת אמונים.
2.
הסנגור הגיש בקשה לביטול כתב האישום בטענת "הגנה מן הצדק", נוכח אפליה בין הנאשם למעורב האחר, הוא השוטר אריק.

לטענת הסנגור בנוגע לנאשם הוגש כתב אישום פלילי לבית משפט ואילו חברו השוטר אריק הועמד לדין בבית הדין למשמעת, אף על פי ששניהם היו שותפים לכאורה לאותן עבירות. עוד ציין הסנגור כי נגד אריק כלל לא הוגש כתב אישום בנוגע לעבירת תקיפה. בנסיבות אלה, לטענת הסנגור בהעדר הסבר מניח את הדעת לגבי ההתנהלות השונה ביחס לנאשם וביחס לאריק, יש מקום לבטל את האישום. לחילופין מבקש הסנגור לבטל את האישום השני אשר הוא זהה לאישום שהוגש כנגד אריק לבית הדין למשמעת.

3.
המאשימה בתגובתה מציינת כי יש לדחות את הבקשה הן מכיוון שאיננה מבססת עילה להגנה מן הצדק, והן לגופם של דברים.

לטענת המאשימה, במהלך חקירה התעורר חשד כי הנאשם הוא זה שירה, ולא אריק כפי שצוין בדו"חות. עוד עלה, כי בדו"חות הוסתרה נוכחותם של שני המתנדבים הקטינים. אריק הודה במיוחס לו. לאחר שנערך לו שימוע, הוחלט להעמידו לדין משמעתי ובמסגרת הסדר טיעון הוא הורשע בגין הדיווח הכוזב והפנייה למתנדבים. בית הדין המשמעתי השית עליו עונש של נזיפה חמורה והורדה בדרגה.

לטענת המאשימה במקביל בוצע שימוע גם לנאשם דנן. בשים לב לחלקו באירוע ולאי נטילת אחריות מצידו הוחלט על העמדתו לדין פלילי.
4.
המאשימה מוסיפה ומציינת בתגובתה, כי לא נטען בבקשה כי ההחלטה להעמיד את הנאשם לדין נעוצה בהתנהגות מכוונת וזדונית של הרשות, אלא רק לחוסר סבירות. בנסיבות אלה, ולנוכח האבחנות בין הנאשם לאריק, אין מקום להתערב בהחלטה.
5.
המאשימה מדגישה חמישה הבדלים בין הנאשם לאריק, המצדיקים לטעמה את היחס השונה כלפיהם:

א.
תקיפת הקטין מיוחסת רק לנאשם והיא חמורה, מבחינה עובדתית, יותר מהתקיפה שיוחסה לאריק.

ב.
באשר לדיווחים הכוזבים - מעשיו של הנאשם חמורים יותר בכך שהוא דיווח ברשת הקשר המשטרתית דבר שונה מדברים שכתב בדו"ח, באשר לזהוי הנמלט.

ג.
באשר לדיווח הכוזב בעניין הירי - אף שמעשיהם של הנאשם ושל אריק היו דומים, הרי שהנאשם מסר דיווח כוזב כדי למלט את עצמו מהכף. ואילו אריק כתב את הדיווח הכוזב רק כדי לסייע לנאשם.

ד.
בניגוד לנאשם, אריק הודה במיוחס לו וקיבל אחריות על מעשיו, דבר שיש בו כדי להפחית את העניין הציבורי שבניהול הליך פלילי.

ה.
עם סנגורו של אריק הגיעה המאשימה להסדר טיעון.

הגנה מן הצדק – מבט כללי -
הגנה מן הצדק היא הגנה חדשה שטרם התגבשה כדבעי.
סעיף 149 (10) לחסד"פ מורה כי ניתן לבטל כתב אישום בנסיבות בהן: "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".
העובדה שהמחוקק הקנה להגנה זו מעמד סטאטוטורי, מעבר לקיומה בהלכה הפסוקה בעבר, מדגישה ביתר שאת את הצורך לבחון אם בנסיבות העניין אכן תחושת הצדק תיפגע מניהול הליך פלילי. עם זאת, מוטב להזהר שלא להרחיב את תחולת ההגנה מעבר לראוי.
בהתאם להלכה הפסוקה יש לבחון את הטענה בשלושה שלבים: ראשית, בחינת עוצמת הפגם שבהתנהלות המאשימה. שנית, איזון בין הערכים הנוגדים, היינו אם בהתחשב בכלל נסיבות העניין והאינטרסים הנוגדים, יש בקיומו של ההליך הפלילי משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות. שלישית, בחינת הסעד המידתי הראוי בגין ההפרה (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל
נ' בורוביץ, פ"ד נט (6) 227 (2005)).
אכן, מבחן ההתנהגות השערורייתית והבלתי נסבלת של הרשות לתחולת ההגנה מן הצדק, רוכך במידת מה. עם זאת הודגש, כי ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה הליך קיצוני שבית המשפט נזקק לו במקרים חריגים בלבד. יש לבחון את מכלול נסיבות ההליך ולא רק את התנהגות הרשות (בר"ש 2736/11 מדינת ישראל
נ' פרלמוטר, (2011)). מכאן שטענה בדבר הגנה מן הצדק, ראוי שתטען במקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם התנהלה המדינה באופן חריג המקומם את תחושת הצדק.
בית המשפט העליון קבע בעניין טענת אפלייה דומה, כי ראוי לבחון את שיקולי התביעה, שלה נתונה הפררוגאטיבה להעמדה לדין, ורק אם מתגלים שיקולים פסולים יש מקום לקבלת טענת האפלייה. כב' השופט ג'ובראן קבע כי לא כל הבחנה בין העמדתם לדין של שני פרטים, יהא עניינם דומה ככל שיהיה, מהווה אכיפה בררנית. לשם העלאת טענה בדבר 'הגנה מן הצדק', הנשענת על טענה לאכיפה בררנית, יהיה על הטוען להראות, ראשית כי קיים דמיון המצדיק התייחסות דומה בשאלת הגשתו של כתב אישום. שנית, כי בבסיס ההבחנה ניצב מניע פסול, שרירות או שיקולים זרים. הנטל להוכיח את שני הרכיבים הוא נטל כבד המוטל על הנאשם, באשר הפרקליטות, ככל רשות מינהלית, נהנית מהחזקה לפיה פעולותיה נעשות כדין (ע"פ 3215/07 פלוני נ' מדינת ישראל
, (2008).

כב' השופטת חיות ציינה אף היא, כי כל עוד לא הסתבר שאי העמדתם לדין של חלק מן המעורבים בפרשה נבעה מתוך שרירות או מתוך שיקולים פסולים - אין באכיפה חלקית כדי להצדיק ביקורת שיפוטית פולשנית (ע"פ 37/07 פרג נ' מדינת ישראל
(2008)).

עוד קבע בית המשפט העליון בעניין לימור, כי אם ההחלטה שלא להעמיד לדין אחרים נבעה מהעדר תשתית ראייתית מספקת, הרי שיש בכך הסבר המפריך את טענת האכיפה הבררנית, כל עוד לא הוכחו טעמים לא כשרים לאבחנה שבהגשת האישום (ע"פ 7014/06 מדינת ישראל
נ' אהרון לימור (2007)).

לעומת זאת, בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל טענה של אכיפה בררנית, גם ללא כוונה זדונית, כאשר הוכח בפני
ו כי בפני
ו כתב אישום יחיד מסוגו, בקובעו כי מדובר בפגיעה מהותית בשוויון (ע"פ (מחוזי ת"א) 70095/08 מד"י נ' אליהו אור (2009)).

מכאן שהפסיקה קובעת, כי לא כל הבחנה בהגשת אישום מגבשת טענת אפלייה. כדי להוכיח אפליה פסולה, ודאי טענה שיש בה כדי לגבש הגנה מן הצדק המצדיקה ביטול אישום, על הנאשם להוכיח כי קיימת בעניין אבחנה בהגשת האישום בין שווים. בנוסף לכך, בדרך כלל יש להוכיח גם כי קיים שיקול שרירותי או בלתי ראוי, והוא אשר עמד ביסוד החלטתה של המאשימה. יודגש כי נוכח הפררוגטיבה של המאשימה בהגשת אישומים, והכלל בדבר חזקת תקינות מעשי המינהל, הנטל המוטל על הטוען טענת אפלייה פסולה הוא נטל כבד
.

בענייננו, מציינת המאשימה בתגובתה חמש אבחנות בין הנאשם לבין אריק. אף אם לגבי חלק מן האבחנות ניתן להטיל ספק – הרי שהתבוננות על כלל נסיבות העניין, מלמדת כי אין מדובר ביחס שונה לשווים. מדובר ביחס שונה לשונים, כאשר השאלה הינה אם השוני בין הנאשם לבין אריק, מצדיק את השוני ביחסה של המאשימה, בכך שכנגד אריק הוגש כתב אישום לבית הדין המשמעתי, ואילו כנגד הנאשם הוגש כתב אישום פלילי.
כפי שקבעה הפסיקה שאוזכרה לעיל, נאשם הטוען להגנה מן הצדק בטענה בדבר אכיפה בררנית או אפליה – מוטל עליו נטל כבד להוכיח כי מדובר בדמיון ממשי ורלוונטי וכי ההחלטה נבעה משיקולים לא ענייניים. לנוכח תגובת המאשימה, לא ניתן לומר כי הנאשם הרים את הנטל הכבד המוטל עליו בעניין זה.
יצוין כי ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי הסדר טיעון לא יהווה תקדים כיוון שמטבע הדברים במסגרת הסדר טיעון, מוותר כל אחד מהצדדים על חלק מטענותיו. העובדה שההחלטה להגיש כתב אישום נגד אריק בבית דין משמעתי התקבלה לאחר שימוע ובהתאם להסדר טיעון, כאשר היו שיקולים ראויים למאשימה להגיע להסדר זה, שיקולים שקיים שוני בינם לבין השיקולים לגבי הנאשם - מחזקת את התחושה כי אין מדובר במקרה של סתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.
כאמור לעיל, ביטול כתב אישום הינו הליך חריג וקיצוני שיש לשמור אותו למקרים בהם מתקוממת תחושת צדק בכל לב. נוכח כל האמור לעיל, בשלב זה, בטרם נשמעו ראיות בתיק, לא נראה לי כי יש מקום לביטול כתב האישום כנגד הנאשם.
יחד עם זאת, אם בעת הדיון תתבררנה עובדות אחרות לגבי הנאשם, לגבי אריק, או לגבי טיבה של ההחלטה לנהוג בשניהם אחרת, טענות אשר תחזקנה את תחושת חוסר השוויון, יוכל הנאשם להעלות שוב את הטענה. בנוסף לכך, במסגרת הכלל בדבר אחידות הענישה, אם בסופו של הליך יורשע הנאשם בדין, ניתן יהיה להביא בחשבון ענישה שנגזרה על שותפו בעבירות דומות.
בכפוף להערות אלה – הבקשה נדחית.
המענה לכתב האישום ישמע בפני
עמיתי, סגן הנשיא כב' השופט עדן ביום 13.9.12 שעה 12:30. הצדדים ינצלו את הזמן שנותר למיצוי משא ומתן, לגבי התיק כולו ובהעדרן לגבי הסכמות דיוניות.

המזכירות תעביר את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ג' אב תשע"ב, 22 יולי 2012 במעמד הצדדים.











פ בית משפט שלום 43724-02/11 מדינת ישראל נ' בר דרעי (פורסם ב-ֽ 22/07/2012)