פסקי דין על מחמוד ברהמייה | פסקי דין על מוראד כוז |

8793-04/12 מת     22/07/2012




מת 8793-04/12 מדינת ישראל נ' מחמוד ברהמייה, מוראד כוז








בית משפט השלום בראשון לציון

מ"ת 8793-04-12 מדינת ישראל
נ' ברהמייה(עציר) ואח'


22 יולי 2012





בפני

כב' הסגן נשיא
אברהם הימן



בעניין:

מדינת ישראל




המבקשים



נגד



1.מחמוד ברהמייה
(עציר)
2.מוראד כוז
(עציר)



המשיבים


גזר דין



נגד המבקש ושותפו לכתב האישום ולפי הנטען בכתב האישום שותפו גם לעבירות,הוגש כתב אישום המייחס להם בתשעה אישומים עבירות רבות הקשורות בגניבות רכבים של חברת השכרת רכב. על פי כתב האישום, גניבות כלי הרכב נעשו בתחכום רב שהוא שכירת הרכבים, שכפול מפתחות הרכב, איתור הרכבים אחר כך, באמצעות טלפונים סלולרים ותכנת איתור.

המבקש כפר בעובדות כתב האישום. באמצעות באת כוחו הגיש המבקש בקשה לקבלת חומר חקירה.

בדיון שהתקיים לפני ביום 17.7.12 התברר כי המחלוקת בין הצדדים מצומצמת ביותר. מסתבר כי במסגרת החקירה המשטרתית בוצעו האזנות סתר רבות. בקשר להאזנות הסתר הללו, מבקשת באת כוח המבקש שתוגש לה רשימה אשר בה יצוינו כל השיחות שנקלטו בהאזנות הסתר גם שיחות בלתי רלבנטיות. טוענת באת כוח המבקש, הנסמכת, כך לשיטתה, על החלטת בית המשפט העליון בעניין זאבי (בש''פ 2043/05 ו- 2130/05),
כי מעבר לרשימה הכוללת שיחות רלבנטיות ושיחות שיש להן נגיעה לנושא הנחקר הרי שחובה להגיש לעיונה רשימה של שיחות שאינן נכנסות בגדר "חומר חקירה" על פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ''ב – 1982, (להלן – "החוק") ואלה השיחות שאין להן כל קשר וזיקה לענין.

עינינו כי רואות שהמחלוקת בין הצדדים אינה בדבר זכות העיון של המשיב בחומר שהתביעה סבורה כי אינו רלבנטי כלל וגם אינו נוגע לאישום, אלא המחלוקת היא בחובה לפרט ב"רשימה" דבר קיומו של כל חומר שנאסף או נרשם במסגרת החקירה.

במחלוקת שבין הצדדים מצאתי להפנות לשתי החלטות שיש וישפכו אור אשר על פיהן ניתן יהיה להגיע להחלטה מושכלת. כוונתי להחלטות בעניין בש''פ 2043/05 2130/05+מדינת ישראל
נגד גד זאבי ואח' (להלן – "הלכת זאבי") ובש''פ 7936/08 ליאורה ברקו נגד מדינת ישראל
ואח' (להלן "החלטת ברקו").

הלכת זאבי, חובקת נושאים רבים הקשורים לזכות העומדת לנאשם לפי סעיף 74 (א) לחוק. בהחלטה זו נעשתה הבחנה ברורה ונחרצת בין זכות העיון הקנויה לנאשם לבין זכותו של נאשם שהתביעה תעמיד לעיונו רשימה של כל החומר שנאסף. ודוק:זכות עיון ב"רשימה" ולא זכות עיון בחומר החקירה.

על מנת לברר מה כוללת בחובה זכות עיון ברשימה, ראוי לצטט סעיף 74 (א) לחוק אשר זו לשונו:

" הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגור, וכן
אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו."

רואים אנו כי הזכות היא לעיין ב "חומר חקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום..."


לנוכח מורכבות הנושא ובמיוחד ההבחנה בין "הרשימה" "לזכות העיון בחומר החקירה" כפי הוראת סעיף 74 לחוק, מצאתי לצטט מבואה בשלמותה מההחלטה
בעניין זאבי. וכך נאמר:

"
סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע, בצד זכות העיון של הנאשם ב"
חומר חקירה
", כי לנאשם זכות עיון
ברשימה
של כל חומר שנאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת.
מה היחס בין היבט זה של זכות העיון של הנאשם לבין זכותו לעיין ב"חומר חקירה", ומדוע עלה צורך בהוספת קטיגוריה זו?
מקורה של תוספת זו לסעיף 74(א) בתיקון מס' 19 לחוק סדר הדין הפלילי מתשנ"ה (סח' 1514, תשנ"ה, עמ' 164) אשר שולבה במהלך חקיקת התיקון האמור בכנסת. תוספת זו נועדה להרחיב את זכות הידיעה של הנאשם בדבר חומר ומהלכי חקירה המצויים ברשות החוקרת בעניינו, וזאת מעבר ל"חומר החקירה" כמובנו הדווקני בחוק. תכלית ההרחבה האמורה לאפשר לנאשם לקבל
רשימה
של כל החומר הנוגע לאישום
שנאסף
או
נרשם
בידי הרשות החוקרת הלכה למעשה, גם אם אינו בגדר חומר רלבנטי לאישום המסווג כ"חומר חקירה". בכך התכוון החוק להשיג את שני אלה:

ראשית,
להבטיח כי הנאשם ידע מהו החומר שנאסף או נרשם כאמור, כדי שיוכל להפעיל אמצעי בקרה ביחס למיון והסיווג שנעשו בידי רשויות אכיפת החוק בין "חומר חקירה" לבין חומר שנאסף שאינו מהווה חומר חקירה;
שנית
, הרחבה זו נותנת בידי גורמי התביעה כלי בקרה יעיל לגבי כלל החומר שנצבר בתיק המשטרה, החורג מעבר לחומר החקירה גופו שהועבר לידיה והמוצג לעיונו של הנאשם. החובה להציג בפני
הנאשם רשימה של חומר שנאסף ונרשם כאמור מותנית בשני אלה:
ראשית,
כדי שחומר יהווה חומר ש"נאסף ונרשם" כאמור, עליו להיות קשור ונוגע לאישום בדרך זו או אחרת, גם אם אינו רלבנטי לו באופן שיש בו כדי להופכו ל"חומר חקירה". לפיכך, סעיף 74(א) מדבר בחומר שנאסף
ה"נוגע"
לאישום. חומר שהמשטרה "נתקלה" בו באקראי אגב ביצוע החקירה והוא אינו נוגע לאישום כלל ועיקר לא ייחשב "חומר
שנאסף או נרשם", כאמור, ויש להתעלם ממנו לחלוטין...
-----------------------------------------------------------------
שנית
, חומר "שנאסף ונרשם",אשר שאינו בגדר "חומר חקירה" שחובה ממילא להציגו לעיון הנאשם, יש להביא את דבר קיומו לידיעת הנאשם לא בדרך הצגתו, גופו, לעיון הנאשם אלא בדרך של הצגת
רשימה
המפרטת את פרטי החומר שנאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת, כאמור. בקבלו רשימה כאמור, ניתן לנאשם מצג של כלל החומר שנאסף בתיק החקירה שיש לו "נגיעה" לאישום, ובכך ניתן בידיו כלי בקרה יעיל לבחון את המיון והסיווג החומר שנעשה בעניינו (השווה
בש"פ 4357/05

אבו חטאב נ' מדינת ישראל

(השופט גרוניס)) (טרם פורסם). מנגד, סיוג חובתה של התביעה להציג בפני
הנאשם אך
רשימה
של החומר שנאסף, להבדיל מהצגת החומר גופו, נועד, כך נראה, להגן מפני פגיעה אפשרית בערכים מוגנים, כגון הזכות לפרטיות של יחידים, חסיונות שונים, ואינטרסים ציבוריים ולאומיים שהצגת חומר שנאסף עלול לפגוע בהם, כל זאת בהנחה שאין בחומר הנדון רלבנטיות מהותית להגנתו היעילה של הנאשם, ולפיכך הוא אינו מוחזק כ"חומר חקירה" שעומדת לגביו זכות עיון."

עינינו כי רואות בהלכת זאבי נעשתה הבחנה ברורה באשר להיקף החומר בו אנו עוסקים בין זכות העיון בחומר החקירה לבין תכולת הרשימה. ההלכה קובעת כי היקף החומר שחובה כי יהיה מצוי ברשימה רחב הרבה יותר מאשר חומר החקירה אשר זכותו של הנאשם לעיין בו. שהרי כדי שנאשם יבחן אם הסיווג והמיון שנעשה על ידי הרשות החוקרת והתביעה מיון ראוי הוא, עליו לדעת למצער מהו אותו החומר שנאסף ונרשם, שאם לא כך, קיים חשש וסיכון שתקופח זכותו לבקש עיון בחומר החקירה, אשר לדעת רשויות התביעה, אינו רלבנטי.

ראוי לעיין בהחלטת ברקו שיש בה כדי מיקוד הכללים הנוגעים להיקף החומר החייב להיכלל ברשימה. וכך נאמר בהחלטת ברקו:


"מה נכלל בחומר שיש לפרטו ברשימה האמורה? סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי
מקנה לנאשם ולסנגורו (ובהסכמת התובע גם לכל אדם שהנאשם הסמיכו לכך) זכות לעיין ברשימת כל החומר שנאסף או נרשם על ידי הרשות החוקרת שיש לו נגיעה לאישום. רשימה זו צריך שתכלול, בראש ובראשונה, את החומר שהמשיבה רואה בו "חומר חקירה" (ראו עניין מוחמד, פסקאות 9-8). לעניין פירושו של מושג זה נפסק כי לצורך הקביעה מהו 'חומר חקירה' עלינו "להיות מודרכים על-ידי כללי השכל הישר ועל-ידי המגמה לאפשר לסניגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה" (
בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט
(4) 124, 129 (1985)) ועוד נפסק כי יש לפרש את המונח "חומר חקירה" באופן רחב כמתייחס לכל חומר הקשור באופן ישיר או עקיף לאישום וליריעת הראיות הנפרשת בהליך (ראו:
בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל
, פ"ד נד
(1) 376, 381 (2000);
בש"פ 91/08
מדינת ישראל
נ' שיבלי, פסקה 6 ([פורסם בנבו], 13.2.2008)). בנוסף לכך יש לכלול ברשימה כל חומר שנאסף או נרשם על-ידי הרשות החוקרת שיש לו נגיעה לאישום, גם אם לדעת המשיבה הוא אינו מהווה "חומר חקירה" (ראו: עניין זאבי, פסקה 15; עניין מוחמד, פסקה 8), למעט חומר שהמשטרה נתקלה בו באקראי אגב ביצוע החקירה והוא אינו נוגע לאישום (ראו עניין זאבי, פסקאות 15-14)."


מתוך טענות בא כוח המשיבה עולה כי התנגדותו לכלול ברשימה ציון באשר לשיחות האזנת הסתר כפי בקשת באת כוח המבקש מבוססת על כך, שהשיחות עליהן מדובר בלתי רלבנטיות הן. מדובר בשיחות בחשיפתן פגיעה בצנעת הפרט שיחות אישיות שאינן נוגעות לחקירה. אלא שכאמור, על פי ההלכה יש לכלול ברשימה גם חומר שנאסף ונרשם שאינו רלבנטי. הסייג היחיד הוא חומר שהמשטרה נתקלה בו באקראי אגב ביצוע החקירה והוא אינו נוגע לאישום. אם אכן, מדובר בחומר הנכלל בסייג דהיינו שהמשטרה נתקלה בו באקראי אגב ביצוע החקירה והוא אינו נוגע לאישום ממילא אין חובה לכלול אותו.

אם תגיע התביעה לאחר מיון החומר כי זו מהותו של החומר אזי אין חובה לכלול אותו. יחד עם זאת, תשומת לבה של התביעה, מופנה לעקרון הקובע שהמבחן להכללת חומר ברשימה, מבחן
רחב הוא, משום תכלית הרשימה כפי שנקבע בהלכת זאבי, ולפיכך עליה לבחון בקפידה האם מדובר אכן, בשיחות שהמשטרה נתקלה בהן באקראי.

ככול
שהשיחות נקלטו בהאזנת סתר ממוקדת ולא באקראי, וככול שהשיחות נקלטו במסגרת צווי האזנת הסתר שהוצאו לשם קידום החקירה הרי יש לכלול אותן ברשימה אף אם לדעת התביעה אין הם בגדר "חומר חקירה" רלבנטי, הכול כמובן תוך הבחנה ברורה בין זכות העיון בתוכן השיחות לבין החובה לכלול ציון קיומן של השיחות ברשימה.

מזכירות בית המשפט תעביר החלטה זו לצדדים.


ניתן היום,
ג' אב תשע"ב, 22 יולי 2012, בהעדר הצדדים.











מת בית משפט שלום 8793-04/12 מדינת ישראל נ' מחמוד ברהמייה, מוראד כוז (פורסם ב-ֽ 22/07/2012)