פסקי דין על ריטה לואי | פסקי דין על הרולד לואי | פסקי דין על אייל פרץ | פסקי דין על מרטין פרץ | פסקי דין על תומר סרוסי |

45760-01/11 תאמ     22/07/2012




תאמ 45760-01/11 ריטה לואי, הרולד לואי נ' אייל פרץ, מרטין פרץ, תומר סרוסי








בית משפט השלום בעכו



תא"מ 45760-01-11 לואי ואח' נ' פרץ ואח'




בפני
:
כב' השופט
זיאד סלאח


התובעים:

1
.
ריטה לואי

2
.
הרולד לואי
ע"י ב"כ עוה"ד תמר ברק


נגד

הנתבעים:
1. אייל פרץ
2. מרטין פרץ
3. תומר סרוסי
ע"י ב"כ עוה"ד אלי בן עמי



פסק דין



תובענה כספית ע"ס 40,000 ₪ שהתובעים הגישו נגד הנתבעים בגין הסכם שכירות שהיה ביניהם.

התובענה וראיותיה:

1.
נטען בכתב התביעה כי ביום 8/2/10 השכיר התובע מס' 2 את יחידת הדיור של אחותו, התובעת מס' 1, יחידת דיור אשר נמצאת ברח' נחליאלי 4/144 וזאת עפ"י הסכם שכירות בכתב (להלן: "הסכם השכירות").

בהסכם השכירות הוסכם כי תקופת השכירות היא לארבעה חודשים, החל מיום 8/2/10 ועד ליום 7/6/10, כאשר דמי השכירות הם בסך של 1,200 ₪, שישולמו מראש בכל תחילת חודש קלנדרי.

בנוסף, עפ"י הנטען בכתב התביעה, התחייב הנתבע לשלם לתובעים את דמי הארנונה, חשמל, מים עפ"י חשבונות שהתובעים יגישו לנתבעים עבור אותה יחידת דיור.

התובעים טענו כי הנתבע מס' 1 הפר את הסכם השכירות, בכך שלא שילם דמי ארנונה, מים והחשמל כפי שהתחייב וכן בכך שלא פינה את יחידת הדיור עם
תום תקופת השכירות, היינו ביום 7/6/10 כי אם המשיך להתגורר בה עוד כחצי שנה, כאשר נטשה מבלי להודיע על כך לתובע, לאחר שנודע לו כי התובעים הגישו נגדו תובענה לפינוי מושכר עוד ביום 9/11/10.

בנוסף טענו התובעים כי עם "פריצתם" ליחידת הדיור ביום 1/1/11, הם מצאוה במצב מביש ומזעזע לרבות נזקים רבים בה, כך שעלה בידם להשכירה מחדש לאחר שבוצעו בה עבודות שיפוצים נרחבות.

מכאן ולאור הפרת הנתבע להסכם השכירות עפ"י הנטען בכתב התביעה, ביקשו התובעים לחייב את הנתבעים (הנתבעים 2 ו- 3 מכוח ערבותם בכתב להסכם השכירות) את הסכומים הבאים:

-
10,300 ₪ עבור איחור של 196 יום בהחזרת המושכר לפי מחיר של 50 ₪ לכל יום איחור כנקוב בהסכם.

-
2,813.93 ₪ עבור חוב חשמל.

-
305 ₪ עבור ועד בית.

-
513.60 ₪ עבור יתרת מים.

-
700 ₪ עבור שכר פריצת הבית.

וכן סכומים נוספים שהצטברו לכדי כ- 5,000 ₪ עבור תיקונים שונים ביחידת הדיור וכן עבור עוגמת נפש שנגרמה לו בגין "התעללות" הנתבע בהם כך שסכום התביעה נקבע
לסך של 40,000 ₪.

2.
מטעם התובעים העיד אך התובע מס' 2 בעצמו, כאשר נחקר נגדית ובמהלך עדותו הוגשו מוצגים שונים לרבות תמונות לנזקים שנגרמו ליחידת הדיור וכן מכתב שלו שנשלח לידי הנתבע.

ההגנה וראיותיה:

3.
בפתח כתב ההגנה טענו הנתבעים כי מדובר בתובענת הונאה שתוכננה מראש, תוך כדי ניצול תמימותם וצעירותם של הנתבעים.

הנתבעים אישרו את חתימת הסכם השכירות, אם כי טענו כי התובע מס' 2 הוסיף לו דברים, לאחר חתימתו וכי אף לא נתן להם הזדמנות לקוראו לפני חתימה וגם לא מסר להם העתק הימנו.
הנתבעים טענו כי הסכם השכירות הוארך בהסכמה לתקופה של חמישה חודשים עפ"י תקופת האופציה שבו.

הנתבעים טענו כי שילמו לתובע דמי שכירות עבור ארבעה חודשי שכירות מראש, באמצעות צ'קים ואף התובעים פרעו צ'ק נוסף ע"ס 1,200 ₪ שנמסר להם לביטחון.

כן טענו הנתבעים כי שילמו לתובע
דמי שכירות במזומן, עבור חודש יולי, אך התובע סירב לתת להם קבלה ומשביקשו לשלם לו דמי שכירות עבור חודש אוגוסט, התחיל להתנהג מוזר וכן סירב לקבל דמי החשמל וכי החל להתנכל להם, גם ע"י ניתוק זרם החשמל וגם בהשמעת איומים.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי פינו את יחידת הדיור ביום 7/11/10, לאחר שהסתיימה תקופת האופציה וכי התובע מס' 2 ידע זאת.

הנתבעים טענו כי שילמו לתובע בחודש יוני עבור חשמל סך של 1,000 ₪ במזומן וללא קבלת קבלה וכי בהמשך סירב התובע לקבל יתרת דמי החשמל וגם עבור ועד הבית.

הנתבעים טענו כי החזירו את הדירה לידי התובעים כפי מצבה, ללא גרימת נזקים, וכי מדובר בתובענה מתוכננת מראש על מנת להוציא מהם כספים שלא כדין כפי שהרגלו של התובע לעשות
עם שוכרים אחרים.

דיון והכרעה:

4.
הינה כי כן מדובר בטענות כמעט קוטביות, כאשר שני המצהירים נחקרו בפני
י.

אפתח ואומר כי ב"כ הנתבעים מיקד עיקר החקירה הנגדית בזכותו של התובע להשכיר את הדירה וכן מה עלה בגורל הכספים שהתובע קיבל
מאת הנתבע, כאשר אין חולקין כי הסכם השכירות נערך עם התובע מס' 2 בהיותו מיופה הכוח של אחותו – הבעלים של יחידת הדירה.

סבורני שהדברים היו מיותרים כאשר ברור שיש גם לתובע מס' 2
את הזכות לתבוע בגין הכספים המגיעים עפ"י הסכם השכירות.

5.
אין חולקין כי שולמו דמי שכירות עבור ארבעה חודשים (סך של 1,200 ₪ בצ'קים, לכל חודש) וכן גם נפרע צ'ק נוסף בסך של 1,200 ₪ עבור הוצאות שנמסר מראש ואילו כל השאר שנוי במחלוקת.

6.
עניין מועד פינוי המושכר

:

בנידון יש להכריע לטובת גירסת התובע וכך גם בעניין שהיית הנתבעים במושכר: אם הדבר היה עפ"י הסכמה או תוך כדי הפרת הנתבעים להסכם בין הצדדים.

גם אליבא עדות הנתבע והאמור בכתב ההגנה, התובע הפסיק לשתף פעולה ע"י אי קבלת דמי חשמל וכו' כבר בחודש אוגוסט.

באם הדברים היו כטענת הנתבע, מה היה יותר פשוט מאשר לשלוח לתובע מכתב רשום בו יועלו הדברים על הכתב לרבות סירובו לקבל דמי שכירות, דמי חשמל וכן גם להעלות הטיעונים בדבר התנכלות וניתוק זרם החשמל.

כן לא יעלה על הדעת והדברים אמורים גם לאור התרשמותי מהתובע מס' 2, כי מצד אחד הוא יסכים להארכת מועד השכירות ומצד שני יסרב לקבל תשלומים המגיעים לו וגם להתחיל להתנכל לנתבעים.

לפיכך יש לקבוע כי הנתבעים, תוך כדי הפרת הסכם השכירות, לא פינו את יחידת הדיור ביום 7/6/10 כי אם בתחילת חודש נובמבר 2010, מבלי להודיע על כך לתובע, כך שהתובע הגיש תביעת פינוי נגדם ביום 9/11/10 ונודע לו על הפינוי אך ביום 1/1/11 או בסמוך לכך, כך שהנתבעים חייבים לשלם לתובעים דמי שכירות מיום 8/6/10 ועד יום 1/1/11, לפי הסכום הנקוב בהסכם השכירות היינו 50 ₪ לכל יום איחור.

בהקשר הזה אציין כי עיינתי עיין היטב בהסכם השכירות ולא ניראה שיש בסיס כלשהו לטענת הדברים בדבר זיוף ההסכם או הוספת דברים לו לאחר חתימתו.

מדובר בהסכם שכירות סטנדרטי (שנקנה על ידי התובע מחנות ספרים) כאשר עיקרו מודפס ורק הוספו לו בכתב יד הנתונים הרלוונטיים המשתנים ממקרה אחד למשנהו.

לפיכך יש לחייב את הנתבעים לשלם
לתובעים דמי שכירות עבור 196 יום, לפי 50 ₪ לכל יום ובסה"כ 10,300 ₪.

7.
הנתבעים מודים בחוב החשמל בסך של 2,813 ₪, אם כי טוענים לתשלום במזומן בסך של 1,000 ₪.

אין מקום לאמץ את גירסת הנתבע מס' 1

בדבר תשלום במזומן, בין אם הדבר עבור חשמל או עבור דמי שכירות עבור חודש יולי.

הדברים מתחייבים לאור כך שתשלומי שכירות קודמים שולמו בצ'קים וגם לאור כך שכבר החלו ניצני החשדנות בין הצדדים וכבר הם היו לאחר תום תקופת השכירות המקורית.

לפחות היה ניתן לצפות כי הנתבע יעמוד על קבלת קבלה או אישור בכתב לגבי תשלומים במזומן.

לפיכך יש לחייב את הנתבעים גם בתשלומים הבאים:

-
2,813 ₪ עבור חשמל.
-
305 ₪ עבור ועד בית.

-
513 ₪ עבור יתרת מים.

מהסכומים הנ"ל יש לנכות סך של 1,200 ₪ ששולם באמצעות פירעון צ'ק ביטחון, כך שהיתרה היא 2,431 ₪.

8.
התובע ביקש לחייב את הנתבעים בהוצאות תיקונים ליחידת הדיור לרבות הוצאות "פריצה" וכן עוגמת נפש, כך שסכום התביעה הגיע ביחד עם הסכומים הנקובים לעיל לסך של 40,000 ₪.

לא התרשמתי כי אכן נעשו נזקים בזדון על ידי הנתבעים או
כי עלות תיקונם היא רבה כנטען ע"י התובע

לפיכך ולאור התרשמות גם מהתמונות שהוצגו, יש מקום לפסוק לטובת התובעים סכום כולל של 2,000 ₪, בגין נטישה מבלי להודיע, בגין "פריצה" ליחידת הדיור ובגין נזקים קלים שהתגלו.




סיכום ותוצאה:

9.
הנתבעים חבים לשלם לתובעים את הסכומים הבאים עפ"י הסכם השכירות שביניהם ובגין הפרתו על ידם כדלקמן:


-
10,300 ₪ -
בגין יתרת דמי שכירות.
-
2,431 ₪
-
עבור חשמל מים וועד בית.

-
2,000 ₪
-
עבור נזקים ופריצה.

-
14,731 ₪
-
סה"כ
חיוב
נכון
ליום
1/1/11
הוא
מועד
הפסקת
הקשר

בין
הצדדים.

10.
אשר על כן הינני מקבל את התובענה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 14,731 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 1/1/11 ועד התשלום בפועל.

כן הנתבעים ישלמו כנ"ל את אגרות ביהמ"ש ששולמו, לפי ערך יום תשלומם וכן שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ נכון להיום.


ניתן היום,
ג' אב תשע"ב, 22 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.














תאמ בית משפט שלום 45760-01/11 ריטה לואי, הרולד לואי נ' אייל פרץ, מרטין פרץ, תומר סרוסי (פורסם ב-ֽ 22/07/2012)