פסקי דין על חנה מזרחי | פסקי דין על עיריית קרית אתא

4620-12/09 א     23/07/2012




א 4620-12/09 חנה מזרחי נ' עיריית קרית אתא








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 4620-12-09 מזרחי נ' עיריית קרית אתא




בפני
כב' השופט א. סלאמה
, סגן נשיא




23 ביולי 2012


התובעת
חנה מזרחי
– ת.ז. 471381330
ע"י ב"כ עו"ד ברעם


נגד

הנתבעת
עיריית קרית אתא
ע"י ב"כ עו"ד ג'ובראן



פסק דין



1.
בפני
י תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, בגין אירוע מיום 27.11.08 עת הלכה ברחוב צבי הרר בקרית אתא (להלן: "הרחוב") ונפלה לאחר שנתקלה "במכשול במדרכה" (להלן: "התאונה"). התובעת הינה ילידת 1942 ומתגוררת בסמוך למקום האירוע.


בעקבות נפילתה טופלה התובעת בבית החולים רמב"ם בחיפה שם אובחן אצלה שבר ביד שמאל, מעל המרפק (בעצם ההומרוס) והיא שוחררה לביתה לאחר שידה הושמה בגבס.


התובעת טוענת, כי האחריות לאירוע התאונה ולפיצוי בגין נזקיה מוטלת על הנתבעת בשל רשלנותה.

2.
הנתבעת הכחישה את טענות התובעת וביקשה לדחות את התביעה. לדידה, לא היתה מצידה כל רשלנות ולא קמה לחובתה אחריות כלשהי שכן היא פעלה בסבירות, ואם אכן התרחש אירוע כמתואר ע"י התובעת הרי שהיה זה בנסיבות בלתי צפויות ובלתי ניתנות למניעה בנקיטה באמצעים סבירים.


עוד טוענת הנתבעת, כי התאונה ארעה בשל רשלנותה הבלעדית ו/ו המכרעת של התובעת.

3.
בדיון שהתקיים בפני
י שמעתי את עדותה של התובעת (בקשה להעיד את בעלה נדחתה משלא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו).

הנתבעת מצידה לא הביאה עדים והסתפקה בהגשת תיק מוצגים, הכולל מסמכים רפואיים מתיקה של התובעת, ובחקירה הנגדית של התובעת.

דיון והכרעה

4.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, התרשמתי מעדותה של התובעת ולאחר שעיינתי במסמכים שהונחו בפני
י, לרבות בתמונות של מקום התאונה, נחה דעתי כי יש לקבל את התביעה, אך מאידך להטיל על התובעת אשם תורם להתרחשותה בשיעור של 33%.

החבות

5.
לעניין אירוע התאונה והאחריות להתרחשותה, העידה התובעת בתצהיר מטעמה כי בעת שהלכה ברחוב נתקלה במכשול במדרכה וכתוצאה מכך נפלה ונחבלה. היא הפנתה לתמונות של המדרכה שצורפו לתצהירה.


עיון בתמונות אכן מגלה קיומו של ליקוי ברור במדרכה (שקע במרצפות), אלא שלפי התובעת היא נתקלה בבליטה קטנה באבנים המשתלבות אשר נמצאת מימין לאותו מפגע, כיוון הליכתה, כפי שסימנה בתמונות נ/1.

6.
ייאמר מיד כי עדותה של התובעת בכל הנוגע למקום נפילתה הותירה עליי רושם אמין. אין בפני
י שינוי חזית כפי שטען בא כוחה המלומד של הנתבעת שכן גם אותה בליטה היא בבחינת "מכשול במדרכה" כלשונם של כתב התביעה ותצהיר התובעת. מאידך, לאופיו של אותו מכשול, כפי שהעידה עליו התובעת בחקירתה הנגדית, חשיבות רבה לעניין האשם התורם שיש לייחס לתובעת, כפי שיפורט בהמשך.

7.
עדותה של התובעת הינה עדות יחידה של בעל דין. עובדה זו לא נעלמה מעיניי, אך בשים לב לרושם שהותירה התובעת, לתמונות שצורפו על ידה ולמסמכים הרפואיים שנערכו מיד לאחר האירוע, מצאתי שניתן לבסס על סמך גרסתה ממצא עובדתי באשר לאופן ולנסיבות אירוע התאונה.


בכגון דא יצוין, כי כבר בטופס של "דווח על חולה/נפגע באמבולנס" שנערך על ידי אנשי מד"א צוין, כי לדברי התובעת "נפלה כתוצאה מבליטה במדרכה". מן המפורסמות כי גרסתו של נפגע בעת קבלת טיפול ראשוני הינה בעלת חשיבות מרכזית. משכך יש ברישום הנ"ל כדי לתמוך ולחזק את גרסתה של התובעת.

8.
שוכנעתי אפוא לקבוע כי התובעת נפלה כתוצאה מהיתקלות בבליטה קטנה של אבני הריצוף של המדרכה, כפי שעולה מהתמונות שצורפו על ידה.


כאן אציין, כי לא מצאתי כל מניעה להסתמך על התמונות חרף העובדה כי מי שצילם אותן – חתנה של התובעת – לא הובא לעדות וזאת נוכח העובדה שהתמונות צולמו בנוכחותה ועפ"י הוראותיה של התובעת.

9.
רשות מקומית אחראית על תקינות ושלמות המדרכות שבתחומה. נדמה שעל כך אין מחלוקת וכי על הנתבעת מוטלת חובת זהירות מושגית בכגון דא. באשר לנסיבות הספציפיות של התאונה מצאתי כי אף מתקיימת חובת זהירות קונקרטית, שכן הליקוי במדרכה – הן הבור הגדול שמשמאל והן הבליטה והשקיעה שהביאו לנפילת התובעת – אינם של מה בכך ולא ניתן להתייחס אליהם כאל סיכון סביר.


יתרה מכך, התובעת העידה כי התמונות צולמו יותר מחצי שנה לאחר התאונה, משמע שבמשך זמן ארוך ביותר הליקוי לא תוקן והנתבעת לא עשתה את המוטל עליה בתור רשות מקומית סבירה (יצוין שהתובעת העידה כי לא הודיעה לנתבעת לאחר התאונה על המפגע).


אי לכך, יש לקבוע כי הנתבעת הפרה את חובתה והתרשלה בתחזוקת המקום ומניעת התרחשותו של הסיכון הברור שגרם לנפילת התובעת [ראה ע"א (ת"א) 2203/00 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' משולם לאה פס"מ תשס"ב (2) 97].

10.
הנתבעת כאמור הינה האחראית לתחזוקת הרחובות והמדרכות שבתחומה ותיקונם. הנתבעת אחראית גם לנזקים הנגרמים מאי ביצוע תפקידה זה. במסגרת חובותיה אלה היה על הנתבעת לתקן את הליקוי, לגדרו או להציב תמרור המזהיר ממנו. משלא עשתה כן, יש לראות בה אחראית, בכפוף לאשם התורם, לאירוע ולנזקי התובעת בעטיו.


ויצוין, במאמר מוסגר, כי לא נעלמה מעיניי הגישה בפסיקה אשר דוגלת בכך שרחובות ומדרכות אינן "משטח סטרילי", אך בענייננו, לא ניתן להתייחס למפגע במדרכה כאל סדק, גל או שיפוע שאין להטיל בגינו אחריות על הנתבעת.

האשם התורם

11.
הטלת אחריות על הנתבעת בנסיבות תיק זה, אינה יכולה לפטור את התובעת מאחריות לאירוע התאונה, שכן היא תרמה להתרחשות תרומה משמעותית, עד כדי הטלת אשם תורם בשיעור גבוה וכדלקמן.


אין חולק כי התובעת מתגוררת במקום במשך 16 שנה, משמע מדובר בסביבתה הקרובה והמוכרת לה היטב. התובעת אמורה היתה להכיר את המפגע ולא ברור מדוע היה עליה לדרוך דווקא עליו. התובעת היתה צריכה לנקוט באמצעי זהירות ולהביט סביבה בזמן הליכתה שכן מדובר בשעות הבוקר וכאשר המקום היה גלוי וברור לעין. גם העובדה כי לתובעת היסטוריה של נפילות יש בה כדי לחזק את רשלנותה התורמת, שכן היה עליה לנהוג במשנה זהירות וליתן ליבה לנעשה סביבה. על התובעת, כאדם סביר, לצפות כי רשות מקומית אינה יכולה לתחזק באופן מושלם את השטחים הציבוריים, הרחובות והמדרכות ולכן מוטלת עליה החובה להגן על עצמה.

משלא עשתה כן, ראוי להטיל עליה אשם תורם משמעותי בשיעור 33%, קרי לחייב אותה בכשליש מהאחריות לתאונה.

הנזק
משנקבעה אחריות הנתבעת לתאונה ותרומת התובעת להתרחשותה, יש לדון בנזקי התובעת כתוצאה ממנה.

הנכות הרפואית

12.
בגין נפילתה נגרם לתובעת שבר מרוסק בהומרוס פרוקסימלי יד שמאל. ידה הושמה בגבס והיא שוחררה לביתה, מאז המשיכה בטיפולים.


מומחה מטעם התובעת, ד"ר בלנקשטין, קבע
כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור 15% בגין "הגבלה ניכרת בתנועות הכתף השמאלית". מומחה הנתבעת, ד"ר קליגמן, מצא כי התובעת מסוגלת לפסק את ידה מעבר לגובה השכם כך שמצבה טוב יותר מזה הקבוע בסעיף 41(4)(ב) של התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. אי לכך קבע המומחה כי לתובעת נותרה נכות בשיעור 10%.


לאחר שעיינתי בשתי חוות הדעת ונתתי דעתי לעדותה של התובעת בפני
י, מצאתי, עם כל הזהירות בדבר (משלא שמעתי את המומחים), להעדיף את קביעתו של ד"ר קליגמן שכן ממצאי בדיקתו מקבלים חיזוק משמעותי ע"י המרשם הרפואי של התובעת במרפאה האורטופדית בביה"ח רמב"ם שם לא מצוין קיומו של דלדול שרירים, דבר אשר מעיד על "תפקוד סביר של היד". גם מעדותה בפני
י שוכנעתי כי התובעת מתפקדת בידה באופן סביר חרף ניסיונה להעצים את כאביה והגבלותיה, ניסיון שמצאתי לדחותו (התובעת אף לא ציינה חלק מתלונותיה בעת שנבדקה ע"י שני המומחים).

13.
מכל מקום יצוין, כי התובעת הינה עקרת בית בת 70 כיום, משמע שהנכות הרפואית ממנה היא סובלת, יכולה להשליך על הנזק הלא ממוני בלבד, שכן בנוגע לטענות לעזרת צד ג' שוכנעתי כי התובעת אינה זקוקה לעזרה, בוודאי לא עזרה בתשלום, ומכל מקום לא הובאה מצידה כל ראיה בעניין זה.


בתצהיר מטעמה העידה התובע כי קודם לתאונה היתה אישה פעילה, עצמאית ובריאה בגופה ובנפשה. עדותה זו של התובעת נסתרה בחקירה הנגדית שעה שהתבררה היסטוריה רפואית לא מבוטלת של נפילות, סחרחורות ותלונות מהן סבלה.


לאחר התרשמותי מהתובעת, לא שוכנעתי כי הפכה למוגבלת ביותר "בתנועות הכתף, המרפק, כף היד והאצבעות" כפי שהזכירה בתצהיר. מצאתי לדחות את טענותיה, שכן מדובר בעדות יחידה שלא הובא לה סיוע, חיזוק או תמיכה וכאשר שני המומחים אינם מייחסים לתובעת הגבלות כמצוין על ידה.

עזרת צד ג' (לעבר ולעתיד)

14.
בשים לב לאמור, ולאור גילה של התובעת, מצבה הרפואי עובר לתאונה, הממצאים של המומחים שבדקו אותה, עדותה המגמתית והמופרזת לעניין הגבלות שאין להן כל תימוכין, ולאחר ששקלתי את כל הראיות שהונחו בפני
י, מצאתי לקבוע כי התובעת לא הצליחה להוכיח פריטי ראש נזק זה כנדרש בהליך אזרחי. התובעת אף ציינה בתצהיר התשובות לשאלון כי לא נזקקה לעזרה מצד שלישי בעקבות התאונה (לדידה בשל קשייה הכלכליים למרות הצורך בדבר).

נזק זה הינו נזק מיוחד הטעון הוכחה. התובעת לא עמדה בנטל ולא הוכיחה נזק זה.


יחד עם זאת, בשים לב למהות פגיעתה של התובעת, נוכח נכותה הרפואית ובשים לב להתרשמותי מעדותה מצאתי לפסוק לתובעת בראש נזק זה פיצוי על דרך האומדנה בסך של 7,500 ₪, נכון להיום.

הוצאות (עבר ועתיד)

15.
גם ראש נזק זה הינו ראש נזק מיוחד הטעון הוכחה. התובעת צירפה לתצהירה קבלות לעניין אביזרים וטיפולים משלימים. בשים לב לקבלות שהציגה התובעת, לנכותה הרפואית ולטיפולים שעברה, מצאתי לפסוק לתובעת בראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך 3,500 ₪ נכון להיום.

כאב וסבל

16.
בשים לב למהות הפגיעה, שיעור הנכויות הרפואיות כפי שהוערכו ע"י המומחים מטעם התובעת והנתבעת, הטיפולים הרפואיים להם נזקקה התובעת וגילה של התובעת, אני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 25,000 ₪ נכון להיום.

הפחתת אשם תורם

17.
בהתאם למפורט לעיל, סך כל נזקי התובעת, לפני ניכוי אשרם תורם, עומדים על 36,000 ₪ נכון להיום. מסך הפיצוי המגיע לתובעת יש להפחית 33% בגין אשם תורם. על כן לאחר הפחתת אשם תורם מגיע לתובעת פיצוי בסך (מעוגל) של 24,000 ₪.

סוף דבר

18.
אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 24,000 ₪,בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20%, הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ (כולל בגין שכר המומחה מטעמה), אגרת משפט אם שולמה ויתרת אגרה.


סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים כמקובל.


זכות ערעור כחוק.

ניתן היום,
ד' אב תשע"ב, 23 יולי 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 4620-12/09 חנה מזרחי נ' עיריית קרית אתא (פורסם ב-ֽ 23/07/2012)