פסקי דין על שי רן | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי סניף ירושלים

31931-01/11 בל     25/07/2012




בל 31931-01/11 שי רן נ' המוסד לביטוח לאומי סניף ירושלים








בית דין אזורי לעבודה בירושלים



ב"ל 31931-01-11 רן נ' המוסד לביטוח לאומי סניף ירושלים

ב"ל 34037-04-11 שי נ' המוסד לביטוח לאומי






בפני

כב' השופטת
יפה שטיין


- דן יחיד -



תובע
שי רן


נגד


נתבע

המוסד לביטוח לאומי סניף ירושלים

ע"י עו"ד עדי סמואל



פסק דין


זהו פס"ד בתביעת התובע להשלמת הכנסה.
מתוך הדיונים שקויימו ומתוך הודעות הצדדים עולה, כי השאלה שנותרה למעשה במחלוקת הינה שאלת התייצבותו של התובע בשירות התעסוקה – הן בשאלה האם נכונה טענתו כי לא היה חייב להתייצב, והן בטענתו – כי בכל מקרה, ולמרות שלא היה צריך להתייצב – כן עשה זאת.
לטענת התובע, כבעל משפחה של 7 נפשות, אשר עובד כעצמאי (אף שמרוויח סכומים נמוכים), לא נכון היה לדרוש ממנו לצאת מהעובדה, להתייצב בשירות התעסוקה, על מנת לקבל כל עבודה שיציעו לו, ובו זמנית, לצפות ממנו כי יוכל להתפרנס מעיסקו. עוד טוען כי קיימת הפלייה בחוק, המחייב אותו להתייצב בשירות התעסוקה, אף שילדו
הקטן היה באותה תקופה בן פחות משנתיים, כאשר
אשתו שוחררה מההתייצבות
- דבר המהווה אפליה כלפיו. לדבריו:"הנתבע לא יכול לקיים אפליה מינית בין בני הזוג ולקבוע מי מהם יתייצב לעבודה". לדבריו, לשני בני הזוג יש ילדים ושניהם עסוקים בלטפל בהם, ולכן, הדרישה ממנו להתייצב בשירות התעסוקה מהווה
אפליה פסולה, ועל בית הדין לקבוע כי היה פטור מהתייצבות. בנוסף, ולחלופין טוען התובע כי למרות האמור לעיל, כן התייצב ואין הוא אשם אם הדברים לא נרשמו בצורה מסודרת.
מנגד טוענת ב"כ הנתבע, כי קביעה שאישה שיש לה ילד עד גיל שנתיים, תהיה פטורה מהתייצבות
הינה קביעה שבחוק ולא של ביטוח לאומי, וככל שיש לו טענה כנגד האמור בחוק – לא זה המקום לטעון זאת. מכל מקום, בבג"צ 1046/09 סניה ויחזקאל מני – ביטוח לאומי כבר נפסק
כי אפליה בכך שהמחוקק
קבע
הקלות או שינויים לטובת האשה -
אינם בגדר הפליה אסורה.

לעניין עצם ההתייצבות – לאור תשובת המדינה
לבית הדין, הסכים הנתבע לראות בחודשים אלו כחודשי התייצבות, מן הטעם שלא ניתן לבדוק כיום במרכז "אמין" שאינו קיים
עוד, אם התובע התייצב. לגבי חודשים אחרים – הנתבע פועל אך ורק על פי מפת ההתייצבות משירות התעסוקה, ומכיוון שאין רישום של התייצבות בשירות התעסוקה – אין הוא זכאי לקבל השלמת הכנסה בחודשים אלו. לגבי – חודש דצמבר 2009, יש התייצבות ולכן זכאי.

דיון:

א.
חובת ההתייצבות בשירות התעסוקה מעוגנת בחוק,

ואין לקבל את טענת האפליה, ולקבוע כי כשם שהאישה פטורה מהתייצבות עד שהתינוק יהיה בן שנתיים – כך גם בעלה.
בבג"צ 1046/09 סניה ויחזקאל מני – ביטוח לאומי (להלן: בג"ץ מני) נדחתה עתירה
שעניינה בקשה להחיל על גבר שאינו עובד (ואינו עובד עצמאי) את הוראות
חוק הביטוח הלאומי
המתייחסות ל"עקרת בית", ולפטור אותו מתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות, בשל אפליה. כב' המשנה לנשיאה ריבלין כי:
"החוק מטיל חובת תשלום דמי ביטוח על עובדים, שכירים או עצמאיים, בהתחשב בגובה הכנסתם. אדם שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, על אף שאין לו הכנסה, מחויב בתשלום דמי ביטוח בסכום מינימלי. אולם, אישה נשואה שאינה עובדת אלא במשק ביתה, ובן זוגה מבוטח לפי החוק, פטורה מתשלום דמי ביטוח, אך זכאית רק לחלק מההגנה הביטוחית שזכאי לה מבוטח אחר. החוק וחוק ביטוח בריאות ממלכתי מבחינים במפורש ובכוונה בין גבר שאינו עובד ושאינו עובד עצמאי, לאישה שאינה עובדת ושאינה עובדת עצמאית. הסעד המתבקש בעתירה עומד בסתירה ללשון החוק, והלכה היא כי במקרים כאלה על בימ"ש לנהוג בזהירות, קל וחומר עת מתבקשת התערבות בפסיקת ביה"ד לעבודה...יתכן שיש בחוק, המחיל הסדר שונה על גבר ועל אישה, פגיעה מסוימת בשוויון. אולם אף אם קיימת אפליה היא מעוגנת בדבר חקיקה ראשי, העומד בתוקף שנים רבות".
אמנם
נושא העתירה
בבג"צ מני היה שונה מזה שלפנינו – אולם טענת האפליה דומה, וכפי שבית המשפט העליון פסק, גם אם קיים אי שיוויון מסויים – הדבר מעוגן בחקיקה, ואין בכך פסול. לפיכך טענת התובע כי היה רשאי שלא להתייצב, אף שבמדובר בחוק מפורש – אינה מתקבלת.
ב.

האם התובע התייצב בפועל? על פניו נראה שהתובע העלה את טענתו בעניין
ההתייצבות, מן הטעם שלא התייצב בפועל, או לפחות במלוא הימים שהיה אמור לעשות כן. אילו טענתו הייתה אך ורק "התייצבתי", לא היה, מן הסתם, מעלה טענת אפליה, וטוען כי לא היה מחוייב להתייצב. לגבי חודשים ינואר – אפריל 2010, הסכים הנתבע, כאמור,
לקבל את התביעה לאור העובדה שבחודשים אלו נדרש להתייצב ב"אמין" ולא ניתן היה לבדוק את שאלת ההתייצבות, אולם לגבי התייצבותו בשירות התעסוקה – היה על התובע להוכיח את התייצבותו, ובאופן שוטף
-
דבר שלא נעשה. תפקידו של המוסד לביטוח לאומי בעניין זה הינה
להפנות תובעי הבטחת הכנסה לשירות התעסוקה, ולאחר מכן לשלם להם דמי הבטחת הכנסה בהתאם לדיווח של שירות התעסוקה בעניין ההתייצבות. לכן – ומשלא התקבל דיווח על התייצבותו של התובע
- לא חלה חובה על הנתבע לשלם לו השלמת הכנסה.
להוכחת דבריו הביא התובע עדה מטעמו עו"ד אביטל סירקוביץ, אשר העידה כי ידעה בזמן אמת כי התובע התייצב ב"אמין". אין בעדותה התייחסות
ספציפית על התייצבותו בשירות התעסוקה, ובוודאי שלא במועדים מסויימים, אלא
בבחינת ידיעה כללית בלבד. עדות זו – אף שהיא אמינה – אין בה כדי לסייע לתובע.
ככל שהתובע טוען כי בשירות התעסוקה לא רשמו את התייצבותו, למרות
שהתייצב
ובאופן קבוע – תביעתו בעניין זה צריכה להיות מופנית לשירות התעסוקה. לא הוכח כי ביטוח לאומי
פעל בניגוד לרישומי
שירות התעסוקה. לפיכך, ומשלא הוכחה התייצבות התובע – לא יהיה זכאי להשלמת
הכנסה באותם חודשים בהם אין רישום על התייצבות.
בנוסף, וכפי שעולה מהודעת ב"כ הנתבע לפרוטוקל – זכאי התובע להשלמת הכנסה גם בגין חודש דצמבר 2009 (ככל שלא שולם לו).
ג.
לגבי גובה התשלום, לדברי ב"כ הנתבע - לאור גובה השתכרותו הממוצעת של התובע -
נותר בגין כל אחד מארבעת
החודשים לתשלום
סכום של
386 ₪, לאור השתכרותו הממוצעת של 4,066 ₪. לא מצאתי טעות בקביעה זו, המבוססת על אישור ההכנסות השנתי שהמציא התובע מרואה חשבון מטעמו.
סוף דבר:

התובע זכאי להשלמת הכנסה
בגין חודשים דצמבר 2009 , וכן ל ינואר 2010
- אפריל
2010 (כולל) כאמור לעיל, (ככל שעד כה לא שולם לו). הסכומים ישולמו לתובע תוך 30 יום.
לגבי שאר התשלומים
- התביעה נדחית.
הנתבע יישא בהוצאות התובע בגין תביעה זו בסך של 500 ₪.
ערעור על

פסק דין

זה
ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.
ניתן היום,
ו' אב תשע"ב, 25 יולי 2012, בהעדר הצדדים.














בל בית דין אזורי לעבודה 31931-01/11 שי רן נ' המוסד לביטוח לאומי סניף ירושלים (פורסם ב-ֽ 25/07/2012)