פסקי דין על מימי מוצ'ה | פסקי דין על אברה אדגואיצאו מנתסונת | פסקי דין על אריה חברה לביטוח |

1078/07 א     26/07/2012




א 1078/07 מימי מוצ'ה נ' אברה אדגואיצאו מנתסונת, אריה חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בקריית גת



26 יולי 2012

ת"א 1078-07 מוצ'ה נ' אדגואיצאו מנתסונת ואח'


בפני

כב' השופט
אלון אינפלד






מימי מוצ'ה

ע"י ב"כ עו"ד אפרת אסף
ועו"ד
יהונתן אסף
התובעת


נגד

1.אברה אדגואיצאו מנתסונת
2. אריה חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אורי ירון
הנתבעים





פסק דין


אפתח בהתנצלות על העיכוב במתן

פסק דין
זה. האיחור נובע במעברי לבית משפט אחר ותפקידי שם כשופט מעצרים הנותן עדיפות לתיקים דחופים על פני התיקים הישנים, ועל כך שטוחה התנצלותי בפני
הצדדים ובאי כוחם.

רקע
1.
זוהי תביעה לפיצוי מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להן:
חוק הפלת"ד), בגין פגיעתה של התובעת, ילידת 1982, בתאונה מיום 17.9.04, בהיותה נוסעת ברכב מושא התאונה.
2.
תחילה כפרה הנתבעת 2 בחבותה לפיצוי בטענה מרכזית לפיה הנתבע 1, אשר נהג ברכב בעת שארעה התאונה, עשה כן ללא רשות הבעלים. לאחר שעשתה הנתבעת 2 לבירור שאלת חבותה והודיעה על הכרתה בחבות, נפנה המותב הקודם שטיפל בתיק זה, כב' השופטת נחמה נצר, לדון בבקשת התובעת למינוי מומחה אורטופד מטעם בית המשפט, ובהחלטה מיום 1.3.09 נדחתה הבקשה.
3.
כמקובל בתיקים מסוג זה נקבע דיון בתחשיבי נזק, אולם הניסיון להבאת הצדדים לסיום התובענה בהסדר פשרה לא נסתייע. יש להצטער על כי בנתוני התובענה הנדונה, בהינתן פגיעה שלא הותירה קביעת נכות צמיתה ובהעדר טענה לקיומם של הפסדי השתכרות, לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה אשר הייתה יכולה לייתר את מתן

פסק דין
.


טענות הצדדים
4.
התובעת עותרת לפיצוי בראשי הנזק בגין עזרת הזולת, הוצאות נסיעה, הוצאות רפואיות וכאב וסבל. התובעת טוענת בתמצית כי בעקבות פציעתה בתאונה נזקקה לעזרה הן במילוי צרכיה היומיומיים והן לשם נשיאה במטלות הבית, שהיו באחריותה עובר לתאונה מחמת היותה יתומה מאם וחיה עם אביה ואחיה. כן, טוענת התובעת כי נגרמו לה הוצאות בגין נסיעות מוגברות לטיפולים, מעקבים ובדיקות רפואיות והוצאות בגין הטיפול הרפואי גופו.
בראש הנזק בגין כאב וסבל עותרת התובעת לפיצוי המקסימאלי הקבוע בתקנות, בצירוף ריבית ממועד התאונה.

5.
הנתבעות טוענות כי פגיעתה של התובעת בתאונה הייתה קלה והיא נרפאה ממנה לחלוטין. הנתבעת אינה מאמינה לעדות התובעת ומבקשת שלא לשעות לניסיונותיה להאדרת סבלה. הנתבעות עותרות לדחיית הסעד של פיצוי בגין עזרת הזולת והוצאות, בהעדר ראיות, משלא הוצגו תימוכין רפואיים ולא הובאה עדותם של האנשים אשר סייעו לתובעת כטענתה, ומאחר וכל הטיפול הרפואי מכוסה ע"י מרפאות קופות החולים.

בראש הנזק בגין כאב וסבל מציעות הנתבעות למעט ולפצות את התובעת בסך של 2,000 ₪.

הראיות
6.
מלבד עדותה של התובעת הוגש תיעוד רפואי בעניינה, לרבות מתוך תיקה הרפואי, וכן הוגש דו"ח מד"א והודעת התובעת שנגבתה במשטרה בקשר עם אירוע התאונה.

דיון
7.
מהתיעוד הנלווה לתובענה עולה כי התובעת סבלה בתאונה חבלות פזורות, ובעיקר נחבלה בגב, בכתפיים וביד שמאל. התובעת פנתה לבירור רפואי, במסגרתו בוצעה לה בדיקת מיפוי עצמות אשר תוצאותיה, מיום 15.12.04, הצביעו על ממצא החשוד לטראומה. "בסריקת כל השלד הודגם חשד לקליטת יתר קלה בעמ"ש בגובה
l1
אשר יכול להתאים על רקע טראומתי."
התובעת הופנתה לסדרת טיפולי פיזיותרפיה אשר הופסקה באופן יזום על ידה לאחר ביצוע חמישה טיפולים בלבד. לפי טענתה ההפסקה נבעה מכך שהטיפולים הסבו לה כאבים עזים, תחת תחושת ההקלה לה צפתה.

8.
התובעת טוענת כי פגיעתה הייתה מוחשית, כי נגרם לה כאב וסבל של ממש, אשר נמשך לאורך זמן, ולמעשה הכאב קיים במידה מסוימת עד היום. טענת התובעת היא כי גם אם אין לה נכות, היינו פגם מוגדר ופורמאלי בתפקוד, הרי בחייה נמשך הסבל כתוצאה מהתאונה. כאב זה בא לידי ביטוי, על פי עדותה, בכאבי גב בעיקר בעת עבודות בית ומאמצים בחנות בו היא עובדת, וכן חרדה מסוימת מנהיגה.
כאמור, הנתבעת אינה מאמינה בגרסה זו.

חיזוק לקיומה של פגיעה ממשית ומוחשית הנובעת מן התאונה הינם ממצאי בדיקת המיפוי שבוצעה לתובעת. העובדה שפנתה לביקורות גם לאחר קבלת תוצאותיו וכן פנתה לקבלת טיפולי פיזיותרפיה, מחזקים את טענתה כי, לפחות באותה עת, אכן סבלה.

לא ניתן לשלול את טענת התובעת לפיה סיבת הפסקת ביצוע הטיפולים נעוצה בסבל שהסבו לה טיפולים אלה, אם כי אין בתיעוד תימוכין לכך (אין רישום בדבר הבאת תלונות אלה לידיעת הגורמים המטפלים). אין מדובר בתופעה חריגה. אף העובדה כי בשלב מסוים חדלה מלהתלונן בפני
רופאיה על כאבים, אינה מלמדת בהכרח כי אלו פסקו. גרסתה של התובעת כי פשוט למדה להשלים עם כאבים שאין להם מזור, אפשרית גם כן, ומשתלבת עם ניסיון החיים.

בשים לב לחיזוקים הנ"ל יש לקבל את עדותה כי הכאבים נמשכו למשך תקופה ארוכה ולמעשה הורגשו עד יום עדותה. אולם, בהעדר כל אינדיקציה חיצונית לטענה בדבר חרדת הנהיגה, אין לראות טענה זו כמוכחת.

9.
אכן, התובעת לא הציגה תיעוד שעניינו קביעת אי כושרה לתפקד, היזקקותה למנוחה או כדומה. התובעת אף לא הציגה ראיות לעזרה שטענה כי קיבלה, מקרובי משפחתה או מחברים. בהעדר קביעה רפואית אודות נכות של ממש, ובהעדר טענה לאבדן השתכרות, אין משמעות לטענות הצדדים בהקשר לאופי עיסוקה הנוכחי של התובעת, כמו גם תפקודה הכללי.

10.
באשר להוצאות הנטענות, יש להניח כי נגרמו לתובעת הוצאות מסוימות בגין נסיעה לטיפולים, לבדיקות ולביקורות ובגין ההשתתפות בביצוע בדיקות וברכישת תרופות הנדרשת במסגרת המרפאתית. יש להניח כי כאביה מהתאונה מהווים רכיב משמעותי בהוצאות בגין משככי כאבים ביתיים.

11.
נוכח כל האמור, בנסיבות העניין, יש לפסוק לתובעת פיצוי באומדן גלובלי, סך של 14,000 ₪, בערכי היום. סכום זה כולל פיצוי בגין כאב וסבל, הערכה גלובלית לכלל יתר ראשי הנזק הנתבעים, ושערוך להיום בשים לב למועד התאונה.

שכר טרחה
12.
בהקשר לשכר טרחת עורך הדין יש למעשה שתי מחלוקות בין הצדדים. זאת, נוכח הוראות סעיף 16 לחוק הפלת"ד המגביל את שכר הטרחה ל-13%. השאלה הראשונה היא אם יש מקום להוסיף על שכר טרחה זה מקום בו הנתבעת כפרה בחבותה והוכרע נגדה או שאישרה את חבותה לאחר שמצד התביעה כבר טרח עורך הדין רבות להוכיח עניין זה. השאלה השנייה היא אם יש מקום להוסיף על שכר טרחת עו"ד סכום חלף המע"מ, נוכח ניסוחו החדש של תקנה 512(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי.

13.
עלי לציין כי יש הגיון רב בטענת התובעת לגבי הסוגיה הראשונה. שכן, שכר הטרחה הנמוך יחסית אשר נקבע לתיקי פלת"ד, נקבע מתוך התפיסה של חוק הפלת"ד, אודות הליך פשוט ואחריות שאינה טעונה, בדרך כלל, הוכחה. מאידך גיסא, המחוקק לא הבחין בין המצבים, ואפשר שהטענה יפה רק למצבים מיוחדים, אם בכלל.
14.
אולם, נראה כי צודק ב"כ הנתבעת כי נכון היה להעלות עניין זה מוקדם יותר. אפשר, שראוי לבקש ולפסוק עניין זה מיד כאשר החבות מוחלטת בנפרד. אולי יש מקום לפרש כי גם ב

פסק דין
אחד ניתן להוסיף שכר טרחה. אולם, במקרה זה, הטענה לא הועלתה בצורה מפורשת בכתב התביעה המקורי, לא כבקשה לתיקון כתב התביעה, או באזהרה כלשהי, כי עניין זה יתבקש. הדבר הועלה על ידי התובעת לראשונה בחצי משפט בשולי השוליים של הסיכומים (למעט אזכור הבעיה בעת הדיון בפשרה). בהקשר זה עוד נטען כי ההכחשה הייתה "בלתי סבירה" ללא כל הסבר.

15.
אכן, פירוט רב יותר בא בתשובת התובעת, אך זהו שלב מאוחר מדי לבסס טענה של ממש, שיש עמה חידוש משפטי, המחייבת עיון, ואולי אף קביעת ממצאים עובדתיים לגבי התנהלות הנתבעת. לפיכך, בשל האיחור הרב בהעלאת רכיב תביעה זה, לא יהיה זה נכון לדון בו.

16.
השאלה השנייה, עניין תוספת המע"מ נדונה בהרחבה על ידי בית המשפט העליון בע"א 3454/11 בוקאעי נ' אביטל (ניתן ביום 11.10.11, טרם פורסם). מפסק הדין של בית המשפט העליון עולה לכאורה כי אין מקום להוסיף דבר מעבר לסכום של 13% מהסכום שנפסק בגין נזקי הגוף עקב תאונת הדרכים. אולם,

פסק דין
זה כבר פורש על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב ובירושלים באופן יצירתי. על פי פירוש זה אין לפסוק שסכום המע"מ יתווסף לתשלום לעורך הדין, אך יש לפסוק פיצוי גבוה יותר, הלוקח בחשבון את תשלום המע"מ בפועל, שהוא חלק מנזקו של הניזוק (ראו ע"א (ת"א) 10246-09-11 פרץ נ' הרוש (מיום 24.6.12), ע"א (ת"א) 10814-09-11 ראבי נ' הכשרת היישוב (מיום 28.5.12) וכן ת"א (ירושלים) 7470/05 משה ט' נ' המגן בע"מ (מיום 14.11.11)).

17.
דומני שנוכח הפסיקה המנחה, ובהעדר הצבעה על פסיקה מנחה אחרת, מן הראוי שאנחה עצמי על יסוד פסקי דין אלה שניתנו בבתי משפט מחוזיים. לפי פסקי דין אלה, יש לפסוק את עלות שכר טרחת עורך הדין של הנתבע, בתאונות דרכים הסכום יהיה בדרך כלל 15.08%, כאשר מובהר כי סכום זה כולל מע"מ.


התוצאה:
18.
לאור כל האמור לעיל, הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 14,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.08%.

זכות ערעור תוך 45 יום.
המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתנה היום,
ז' אב תשע"ב, 26 יולי 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 1078/07 מימי מוצ'ה נ' אברה אדגואיצאו מנתסונת, אריה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/07/2012)