פסקי דין על עיזבון המנוח אסא הלפרין | פסקי דין על עתליה שליטא | פסקי דין על עיריית קרית אתא

15149-01/12 עתמ     30/07/2012




עתמ 15149-01/12 עיזבון המנוח אסא הלפרין, עתליה שליטא נ' עיריית קרית אתא








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת"מ 15149-01-12 עזבון המנוח הלפרין ואח' נ' עיריית קרית אתא
30 יולי 2012


בפני
כבוד השופט א' קיסרי




ה
עותרים
1.
עיזבון המנוח אסא הלפרין

ת.ז. 007125149
2.
עתליה שליטא

ת.ז. 007125156


נגד

המשיבה
עיריית קרית אתא

<#2#>


פסק דין


עתירה המכוונת כנגד הודעת חיוב שהוציאה המשיבה לעותרים ביום 23.11.11, שבה הם חויבו בתשלומי ארנונה, היטל סלילה והיטל תיעול בגין נכס מקרקעין הידוע כחלקה 70 בגוש 11043 הנמצא בתחומה של העירייה ("הנכס").

לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת טענות באי כוח הצדדים החלטתי לקבל את העתירה בעיקרה, ולהורות כי כנגד תשלומי חובות הארנונה בגין התקופה של שבע שנים קודם למועד הגשת העתירה, תיתן המשיבה בידי העותרים אישור בהתאם לסעיף 324 לפקודת העיריות [נוסח חדש] ("הפקודה").

העותרים הם בעלי הנכס והם קיבלו בירושה את זכויותיהם בו, ואלה רשומות במרשם המקרקעין כבר משנת 1956, עת ירשו שלושה רבעים של הזכויות, ומשנת 1969 עת ירשו את הרבע הנותר.

העותרים טוענים כי עד סמוך לפני הגשת העתירה הם לא קיבלו מן המשיבה כל דרישת תשלום בקשר עם הנכס, לא ארנונה ולא היטל אחר כלשהו. עוד הם טוענים כי הם התקשרו בהסכם למכירת הנכס, וכאשר ביקשו מן המשיבה אישור להעברת זכויותיהם לרוכש הם נדרשו לשלם סכום של כ-64,000 ₪ בגין חובות ארנונה, היטל סלילה והיטל תיעול.

טענתם העיקרית של העותרים היא כי החוב בגין היטל סלילה והיטל תיעול, ככל שניתן לחייבם בהיטלים אלה, התיישן ולכן אין בסיס מספיק לדרישת המשיבה לשלמם. טענה דומה הם טוענים גם לגבי חוב הארנונה, ככל שהוא מתייחס לתקופה הקודמת למועד תחילת מניין תקופת ההתיישנות, היינו שבע שנים לפני מועד הגשת העתירה.

העותרים מבססים את טענת ההתיישנות על פסק הדין ברע"א 187/05 נסייר נ' עיריית נצרת עילית (טרם פורסם, 20.6.10) ("עניין נסייר"), והם מוסיפים וטוענים כי משלא נדרשו לשלם בעבר תשלום כלשהו למשיבה, אין היא יכולה לדרוש תשלומים אלה כעת, ובה במידה גם אין היא יכולה לסרב לתת בידם אישור בהתאם לסעיף 324 לפקודה.

המשיבה טוענת כי על אף ההלכה שנפסקה בעניין נסייר, אין מקום לקבוע כי חובות העותרים התיישנו, וזאת מפני הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 ("חוק ההתיישנות") הקובע כי "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותם, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". המשיבה מוסיפה וטוענת כי זכויותיהם של העותרים במרשם המקרקעין נרשמו בלא ציון מספרי תעודות הזהות שלהם, ומכאן שאף בנקיטת חריצות סבירה לא היה ביכולתה לאתר את העותרים על מנת לשלוח להם את דרישות התשלום, ובמידת הצורך אף לנקוט פעולות לגביית החובות המגיעים מהם בגין ארנונה, היטל סלילה והיטל תיעול.

טענת ההתיישנות שעליה מסתמכים העותרים מחייבת לקבוע תחילה את מועד היווצרות החיובים בגין היטל סלילה והיטל תיעול, ולעניין זה יש לפנות לחוקי העזר שמכוחם מבקשת המשיבה לחייב את העותרים בהיטלים אלה. חובת התשלום בהיטל הסלילה מעוגנת בחוק עזר לקריית אתא (סלילת רחובות) תשמ"ז-1987 ("חוק הסלילה"), אשר בסעיף 6 שלו נקבעו ההוראות הנוגעות למועד תשלומו של ההיטל. בס"ק (א) נקבע כי "ראש העירייה ישלח הודעה בכתב לבעלי הנכסים החייבים בהיטל ויודיע בה את מועד התחלת הסלילה ויפרט את שיעורי ההיטל." ס"ק (ב) קובע כי "ההיטל ישולם תוך 30 ימים מיום שנשלחה ההודעה לפי סעיף קטן (א)". המועד לתשלום היטל התיעול נקבע בסעיף 3(ב) לחוק עזר לקריית אתא (תיעול) תשמ"א-1981 ("חוק התיעול") הקובע כי "ההיטל ישולם תוך שלושה חודשים מיום שנמסרה לבעל הנכס הודעה על סכום ההיטל המגיע ממנו, או תוך 30 יום מיום התחלת התקנת התיעול, לפי המאוחר." בסעיף 2 של חוק התיעול נאמר כי "החליטה העירייה בדבר התקנת תיעול יודיע ראש העירייה על ההחלטה לבעלי הנכסים הנמצאים באותו אזור איסוף וכן יפרסם הודעה על כך באחד העיתונים היומיים הנפוצים בתחום העירייה."

מן המסמכים שצורפו לתצהיר התומך בתשובתה של המשיבה עולה כי המשיבה פרסמה מספר הודעות בדבר ביצוע עבודות סלילה ותיעול, אשר המאוחרות שבהן הן בשנת 2002 (נספח א(2) לתצהיר האמור), ומכאן שלכאורה ניתן היה לקבוע שתקופת ההתיישנות הסתיימה בשנת 2009. יחד עם זאת, מן המסמכים שצורפו כנספח א(5) לתצהיר עולה כי בתאריך 11.7.04 שלחה המשיבה דרישות תשלום בגין הנכס הן לעניין היטל סלילה והן לעניין היטל תיעול. דרישות התשלום נשלחו בדואר רשום ומוענו ל"הלפרין ושות " ללא ציון כתובת. מתשובת המשיבה לא ניתן ללמוד אם נערך מעקב אחר דרישות תשלום אלה או בירור אחר בנוגע לשאלה אם הן נמסרו לייעדן וכן, וזה העיקר לענייננו, לא ניתן ללמוד מתשובת המשיבה או מטענות בא כוחה אם נעשה ניסיון לאתר את העותרים על מנת לגבות מהם את התשלומים הנדרשים.

המשיבה טענה כי די בעובדה שזכויות העותרים רשומות במרשם המקרקעין ללא ציון תעודת הזהות כדי להביא למסקנה שניתן להחיל את הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, וכי אין זה סביר לצפות מן המשיבה שתעסיק כוח אדם ותשקיע משאבים באיתור בעלי נכסים שאין לגביהם פרטים מזהים במרשם המקרקעין.

טענה זו לא אוכל לקבל.

בע"א 393/08 שגיא נ' כפר ביאליק כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (טרם פורסם,
23.2.10) נאמר:
"לעניין הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות,
לא די בכך שהתובע לא ידע על העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו, אלא, עליו להוסיף ולהוכיח כי אף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן. כלומר רק אי ידיעה אשר עומדת במבחני סבירות אובייקטיביים תפעיל את עילת ההשעיה.
מדובר באמת מידה אובייקטיבית של האדם הסביר...
במקרה הנדון לא נראה כי הונחה בפני
בית המשפט המחוזי כל תשתית עובדתית המלמדת כי המערער לא יכול היה לדעת מבחינה אובייקטיבית כי מתקיימת גביית ארנונה ביתר, כפי שהוא טוען"
.

פרט לטענה האמורה לא הראתה המשיבה כל ניסיון שעשתה, אם עשתה, כדי לברר מידע רלוונטי לגבי העותרים, אשר היה מאפשר לה לגבות מהם את תשלומי היטלי הסלילה והתיעול, ולכן יש לקבוע כי היא לא עמדה בנטל להראות את תחולתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות, ומכאן שהעותרים זכאים לחסות בצילה של טענת ההתיישנות שתחולתה נקבעה בעניין נסייר. מסקנה זו מתחייבת גם ממכתבי דרישת התשלום, נספחים א(5) לתצהיר התומך בתשובת המשיבה, שכן אם שלחה המשיבה לעותרים, כבר בשנת 2004, מכתבי דרישה בדואר רשום, כי אז ניתן להניח אחת משתי אלה: אם נמסרו המכתבים לתעודתם, אזי לא ברור מדוע חדלה המשיבה מלפעול לגביית הסכומים, ולעומת זאת אם לא נמסרו המכתבים לתעודתם, לא הראתה המשיבה מהן הפעולות שהיא נקטה כדי לברר את הסיבה לכך. כך או כך, באין בידי המשיבה להראות דבר כלשהו בעניין זה, יש לזקוף את העניין לחובתה ולהכריע בעתירה לטובת העותרים.

נימוקים אלה כוחם יפה גם לגבי כל חוב ארנונה המתייחס לתקופה הקודמת לתחילת תקופת ההתיישנות, היינו שבע שנים קודם ליום 8.1.12, שבו הוגשה העתירה.

סיכומו של דבר הוא, אם כן, שאני מקבל את העתירה בעיקרה ומורה כי על המשיבה לתת לידי העותרים אישור בהתאם לסעיף 324 לפקודה כנגד תשלום חיובי ארנונה המתייחסים רק לשבע השנים שקדמו למועד הגשת העתירה. בתוך כך אני מורה כי המשיבה אינה רשאית לגבות מן העותרים את היטלי הסלילה והתיעול שאותם היא דרשה.

המשיבה תשלם לעותרים שכר טרחת עורכי דין בסכום של 7,500 ₪.


ניתן היום,
י"א אב תשע"ב, 30 יולי 2012, בהעדר הצדדים.














עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 15149-01/12 עיזבון המנוח אסא הלפרין, עתליה שליטא נ' עיריית קרית אתא (פורסם ב-ֽ 30/07/2012)