פסקי דין על חסאן חאג' |

28827-06/12 עפת     01/08/2012




עפת 28827-06/12 חסאן חאג' נ' מדינת ישראל








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים



01 אוגוסט 2012

עפ"ת 28827-06-12 חאג' נ' מדינת ישראל




בפני

כב' השופט
כמאל סעב

המערער
חסאן חאג'


נגד

משיבה
מדינת ישראל



למערער טען עו"ד בכריה ראיד
.

למשיבה טען עו"ד אבי אור – זך
.



פסק דין


1
.
פתח דבר:

א.
לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו, (להלן: "בית משפט קמא") אשר ניתן על ידי השופט אבישי קאופמן בתיק 6479-05-10.

ב.
הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין ולחילופין כנגד חומרת הדין.

2
.
ההליך בבית משפט קמא:

א.
המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין העבירות הבאות:


נהיגה רשלנית לפי סעיף 62 (2), לפקודת התעבורה, [נוסח חדש] תשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה") ביחד עם סעיף 38 (2) לפקודה, עבירה של גרימת נזק לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן:"התקנות"), בצירוף עם סעיף 68 לפקודה, עבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור- עבירה לפי תקנה 22 (א) לתקנות בהקשר עם סעיף 68 לפקודה ועבירה של חבלה של ממש לפי סעיף 38 (3) לפקודה.

ב.
בכתב האישום נטען כי המערער נסע ביום 12/09/09 ברכבו בכביש 89 מכיוון מערב לכיוון מזרח והגיע לצומת מרומזר עם כביש הכניסה למעונה (להלן: "הצומת").

ג.
אותה עת נסע בכיוון הנגדי רכב מסחרי מסוג ניסאן שיקרא להלן: "הניסאן" שגם הוא התקרב לצומת.

ד.
המערער נהג ברשלנות בכך שנכנס אל הצומת מבלי לציית לאור האדום שהיה ברמזור בכיוון נסיעתו ועקב כך, התנגש עם הניסאן שגם הוא נכנס לצומת משום שהאור שבכיוון נסיעתו ברמזור היה אור ירוק.

ה.
כתוצאה מהתאונה נפגע המערער ונוסע נוסף ברכבו. המערער סבל מחבלות גוף לרבות קרע בטחול והנוסע נחבל חבלה של ממש ובין היתר חתך באצבע 4 של יד ימין. זאת ועוד, כלי הרכב ניזוקו.

ו.
המערער כפר בעובדות כתב האישום ובית משפט קמא שמע את הראיות והרשיע את המערער ביום 29/03/12. לאחר מכן שמע את הטיעונים לעונש וגזר את דינו של המערער לעונשים הבאים:



2000 ש"ח קנס שישולם בחמישה תשלומים, 8 חודשי פסילה בפועל בניכוי 2 חודשים של פסילה מנהלית ו-4 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים.

3
.
טענות המערער:

א.
לגישת המערער, המשיבה לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה כדי להוכיח את העובדות והעבירות שיוחסו לו.

ב.
סתירות רבות ומהותיות התגלו בעדות העדים מטעם המשיבה ומכאן שיש לזכ
ות את המערער מהעבירות שיוחסו לו.

ג.
בית משפט קמא טעה משנתן אמון בעדויות עדי המשיבה תוך שהוא מתעלם מהסתירות הרבות שיורדות לשורשו של עניין. זאת ועוד, הפנה המערער לסתירה שבין עדות בני הזוג וייסמרק כאשר הבעל גרס שהניידת נסעה אחריו לעומתו, הגב' וייסמרק העידה כי הניידת נסעה אחרי רכב המערער ולעומת זאת הנהג בניידת מסר כי הוא נסע במקביל.

ד.
בהודעת הערעור פירט המערער את טענותיו ביחס לקביעות העובדתיות תוך שהוא מפנה לעדות הבוחן שעל פי הממצאים האובייקטיבים, לטענתו, לא היה יכול להסיק מסקנה חד משמעית ביחס לאחריות של מי מהמעורבים בגרימת התאונה.

ה.
המערער סבור כי בית משפט קמא טעה משנתן אמון בעדותו של מר בסו, אשר על פיה הכריע בית משפט קמא את הדין. מר בסו לא זכ
ר את המיקום בו היה בעת שביקש מהמערער לעצור אך הוסיף כי יתכן שזה היה לפני הצומת.

ו.
בשל הסתירות המהותיות וחוסר יכולת הבוחן לקבוע ממצאים ומסקנות כנגד מי מהמעורבים בתאונה והתרחשותה, מתעורר ספק סביר שיש לתת למערער ליהנות ממנו.

ז.
היה והערעור על הכרעת הדין לא יתקבל, ביקש המערער להקל בדינו.

ח.
בהתחשב בנסיבות, ביקש המערער שלא להרשיעו בדין, בקשה שנדחתה על ידי בית משפט קמא ובכך הוא טעה, לטעמו של בא כוח המערער.

ט.
עונש הפסילה הארוך שהוטל עליו פוגע בפרנסתו של המערער ופרנסת בני משפחתו. המדובר בהורה לילדים קטנים ועל כן יש להסתפק בעונש הפסילה המנהלית בלבד.

י.
היה על בית משפט קמא להתחשב בחלוף הזמן מאז התרחשות התאונה. כמו כן, היה עליו לתת את הדעת על נסיבותיו, נתוניו והשפעת העונש על המערער ובני משפחתו.

4.

טענות המשיבה:

א.
המשיבה ביקשה לדחות את הערעור.

ב.
לדעת המשיבה, הכרעת בית משפט קמא מבוססת על קביעות עובדתיות כאשר בקביעות כאלה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב, אלא במקרים נדירים וכאשר המסקנות אינן מבוססות על פי העובדות שהובאו בפני
בית המשפט. כאמור, בית משפט קמא התרשם מהעדים באופן בלתי אמצעי וקבע את מהימנותם בהתאם להתרשמותו ואין בפני
בית משפט נסיבות ועובדות שיש בהן כדי להצביע על טעותה של הערכאה הדיונית. המשיבה הפנתה לע"פ 6411/98, מנבר נ' מדינת ישראל
(ניתן ביום 4.1.01).

ג.
המשיבה הדגישה את העובדה שבית משפט קמא התרשם באופן שלילי מעדויות המערער והעד מטעמו.

ד.
המשיבה הפנתה לכך שהעד בסו העיד בפני
בית משפט קמא באופן ברור שהוא ראה את המערער חוצה את הצומת באור אדום. בית משפט קמא קיבל עדות זו כמהימנה תוך שהוא מנמק זאת בצורה ראויה ונכונה בהכרעת דינו.
ה.
על כן, ביקשה המשיבה לדחות את הערעור על הכרעת הדין וכן את הערעור על גזר הדין. לדעת המשיבה, אין להתערב בעונש, שאף נוטה לקולא. כמו כן, הפנתה המשיבה להלכה הקובעת כי התערבות ערכאת הערעור בעונש שהטילה הערכאה הדיונית, תהיה מצומצמת ותיעשה רק כאשר קיימת חריגה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים; ועניינו של המערער אינו נמנה עם מקרים אלו.

ו.
לדעת המשיבה, העונש אינו חורג באופן קיצוני. נהפוך הוא, העונש נוטה לקולא. בל נשכח כי נפגעו אנשים בתאונה ונגרמו נזקים לכלי הרכב.

5
.
דיון והכרעה:

א.
לאחר שעיינתי בהכרעת הדין של בית משפט קמא, בגזר הדין, בעדויות, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור על שני חלקיו.

ב.
דיון בערעור על הכרעת הדין:

1.
בית משפט קמא נדרש למחלוקת שבין הצדדים והיא קביעת העובדה מי חצה את הצומת באור אדום.

2.
בית משפט קמא הביא את הגרסאות שהובאו בפני
ו בעמוד 2 להכרעת הדין ולאור הקוטביות שבגרסאות אלו, הוא הכריע את הדין בהתאם להתרשמותו כשהוא קובע כדלקמן:

"מבין שתי גרסאות המעורבים בתאונה, אני מעדיף את גרסת בני הזוג וייסמרק על פני עדויות הנאשם ועד ההגנה. התרשמתי לטובה מעדותם לעומת עדי ההגנה. התרשמתי כי הכחשתם של הנאשם והנוסע לצידו את דבר היות ניידת המשטרה מאחוריהם, באה כולה לצורכי משפט, לצורך דחיית עדותו של מר בסו, והיא אינה משקפת את המציאות, כפי שיפורט בהמשך".

בית משפט קמא המשיך וקבע כי אומנם אין בגרסת ההגנה סתירות או פרכות בולטות שיכולות להביא לדחייתה ולכן לו היו רק אלו העדויות שבפני
ו, היה נותן לנאשם ליהנות מן הספק וכאן הוא המשיך וכתב:

"אולם במקרה דנן, קיימת עדות חד משמעית של השוטר מר יחזקאל בסו, שראה את התאונה "בשידור ישיר", כהגדרתו, והבחין כי רכב הנאשם נכנס לצומת באור אדום".
בית משפט קמא שב וציין כי הוא החליט לאמץ גרסה זו לאחר שבחן את טענות בא כוח המערער ולא מצא סיבה שלא לקבלה תוך שהוא
מצטט את עדותו של העד. בית שפט קמא לא קיבל את טענת המערער כי מר בסו לא ראה את התאונה. על כך, כתב בית המשפט קמא כי הוא איננו:

"...אינני מקבל טענות אלה ואני מקבל במלואה את עדותו של מר בסו"

בית משפט קמא הביא ופרט את הנימוקים לקביעותיו.

3.

שבתי ועיינתי בעדויות העדים וקראתי שוב את הכרעת הדין ולא שוכנעתי כי יש מקום להתערב בקביעות העובדתיות של בית משפט קמא. המדובר בקביעות עובדתיות שלגביהן נאמר בפסיקה
בע"פ 2056/09

פלוני נגד מדינת ישראל

,


(ניתן ביום 27.05.09):

"...ידועה ההלכה כי אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית (ראו

ע"פ 111/99

שוורץ נגד מדינת ישראל
פ"ד נה
(3) 769, 780 (1999);

ע"פ 190/82

מרקוס נגד מדינת ישראל
פ"ד לז
(1) 225, 234 (1983)), וכשמדובר במהימנות העדים וההתרשמות מכלל הגורמים המעורבים בהכרעה זו, הדבר נכון על אחת כמה וכמה (ראו

ע"פ 1442/06
מדינת ישראל
נ' פלוני (לא פורסם, [פורסם בנבו], 1.9.2008);

ע"פ 1385/06
פלוני נ' מדינת ישראל


[פורסם בנבו]

(6.4.2009))...".

4.
כאמור, הכרעת הדין של בית משפט קמא מפורטת ומנומקת ולא מצאתי כי נפלה שגגה מלפניו בקביעת העובדות; שגגה שמצדיקה התערבות ערכאת הערעור. על כן, אני דוחה את הערעור ככל שהוא מתייחס להכרעת הדין.

ג
.
דיון בערעור על חומרת הדין:

1.
בית משפט קמא התייחס לנסיבות אירוע התאונה ולתוצאותיה והטיל על המערער את העונש כמפורט לעיל.

2.
בית משפט קמא הפנה לכך שמדובר בעבירה שלצידה נקבע עונש פסילה מינימאלי של שלושה חודשים ולכן החליט שלא להסתפק בעונש הפסילה המנהלית.

3.
בית משפט קמא נתן את דעתו למכלול השיקולים ובהתאם קבע את העונש.

4.
הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בעונש שקבעה הערכאה הדיונית, למעט מקרים חריגים ויוצאים דופן שבהם הוטל עונש החורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת.
לעניין זה ראו

-
ע"פ 9097/05
מדינת ישראל
נגד ורשילובסקי
(ניתן ביום 3.7.06;

ע"פ 1242/97
גרינברג נגד מדינת ישראל

(ניתן ביום 1998);

ע"פ 3091/08
טרייגר נגד מדינת ישראל

(ניתן ביום 29.1.09,

ע"פ 6681/09
אלחטיב נגד מדינ ישראל
(ניתן ביום 13.1.10) וראו גם

פסק דין
שניתן לאחרונה ע"י השופט ס. ג'ובראן בע"פ 6223/11 אחמד אגבאריה נגד מדינת ישראל
(ניתן ביום 26.6.12).


5.
לטעמי, בעניינו של המערער, לא הוטל עונש קיצוני וחורג מרמת הענישה המקובלת. על כן, דין הערעור להידחות.

6.
נסיבות העבירה ותוצאותיה אינן קלות וברי שיש לתת לכך ביטוי בקביעת העונש במיוחד כאשר התאונה מתרחשת עקב רשלנות חמורה של הנהג שאינו נותן את דעתו לכביש ואינו שם לב לאור האדום שבצומת. בנס תוצאות התאונה לא היו קשות יותר מאשר היה בפועל.

6
.
סוף דבר:

א.
אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני דוחה את הערעור על שני חלקיו.

ב.
היה וניתן צו עיכוב ביצוע גזר הדין, בטל בזה הצו.

ג.
על המערער לקיים את גזר הדין של בית משפט קמא ולהפקיד את רישיונו לאלתר לצורך מניין עונש הפסילה.

ד.
על המערער לשלם את הקנס, בהתאם להחלטת בית משפט קמא, כשמניין הזמן יהיה מיום מתן

פסק דין
זה.

7
.
המזכ
ירות תשלח לצדדים עותק

פסק דין
זה בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום,
יום רביעי י"ג אב תשע"ב, 01 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.











עפת בית משפט מחוזי 28827-06/12 חסאן חאג' נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 01/08/2012)