פסקי דין על המערער: קוזין טובי ע"י ב"כ עו"ד נ' גיצההמשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד ע' סברפסק - דיןהשופט י' אליאסוף1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר-שבע... | פסקי דין על המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד ע' סברפסק - דיןהשופט י' אליאסוף1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר-שבע מיום 28.12.1994 (תב"ע נב/417-0; השופט הראשי אזולאי כד...

21/03     21/03/1996




דבע 0-138/נה קוזין טובי נ' המוסד לביטוח לאומי




בבית-הדין הארצי לעבודה

דב"ע נה/138-0

השופטים: כבוד השופט אליאסוף

כבוד השופטת ברק

כבוד השופטת גבריאלי

נציגת עובדים : גן
נציג מעבידים : כהן
המערער: קוזין טובי


ע"י ב"כ עו"ד נ' גיצה
המשיב: המוסד לביטוח לאומי


ע"י ב"כ עו"ד ע' סבר

פסק - דין
השופט י' אליאסוף
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר-שבע מיום 28.12.1994 (תב"ע נב/417-0; השופט הראשי אזולאי כדן יחיד), בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בפגיעה בברך רגלו, אשר ארעה במסגרת השתלמות, ביום 2.7.1991, כ"תאונת עבודה".

2. המערער, שהוא מהנדס בנין שהועסק בסולל בונה בע"מ, הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה להכיר בפגיעה בברך רגלו, כב"תאונת עבודה".
פירוט האירוע צוין בטופס התביעה כדלקמן:

"בעת השתלמות מקצועית בת 3 ימים במלון דן קיסריה תוך כדי משחק כדורסל בבריכת השחיה קפצתי לסל החלקתי איבדתי את שווי משקלי ונחתתי על רגל ימין".

האירוע אירע בשעה 17:15, בעת הפסקה שהיתה בפעילות על פי תכנית ההשתלמות.

המוסד לביטוח לאומי
דחה את התביעה, מהטעם ש"התאונה ארעה לך במהלך פעילות ספורטיבית שהתקיימה מחוץ לשעות העבודה ומקום העבודה, ובנסיבות המקרה לא ניתן לראות בה כתאונה שארעה תוך כדי ועקב עבודה".

על החלטה זו הגיש המערער תובענה בבית הדין האזורי.

3. ההשתלמות הנדונה, אשר כונתה "סמינר מהנדסים", נערכה על ידי הסתדרות המהנדסים בישראל. המעבידה של המערער אישרה את יציאתו להשתלמות על חשבון ימי עבודה. הסתדרות המהנדסים מימנה את השהות בהשתלמות, והמערער השתתף במחצית המימון (עמ' 3 לפרוטוקול).

תכנית הסמינר כללה הרצאות בנושאים שונים ("שפת הגוף", "תכנית לקראת שיפור", "הסתדרות המהנדסים", "דבר יו"ר לשכת המהנדסים"), סיור, הפסקות ופעילות חברתית (נ/1). 60221

על פי הודעת המעבידה של המערער, "ההשתלמות דרושה לשם העלאת הרמה האישית ושיפור תפקידו הניהולי של העובד הנ"ל" (נ/2).

4. בסיכומיה טענה ב"כ המוסד לביטוח לאומי
כי היא "הולכת לקראת התובע ואומרת שההשתלמות היתה השתלמות מקצועית". ברם, מאחר שהתאונה אירעה לא בפעילות הקשורה להשתלמות עצמה, אין קשר בין התאונה לבין ההשתלמות, ועל כן היא ביקשה לדחות את התובענה.

5. בית הדין האזורי הסתמך על ההלכות בדבר תאונה במהלך השתלמות, וקבע בפסק דינו כדלקמן:

"7. ככל שהדבר קשור להשתלמות עצמה נראה שיש לראות את הענין שהיה למעביד בקיום ההשתלמות כענין ממשי המצדיק הכרה בתאונה שאירעה תוך כדי ועקב ההשתלמות כתאונת עבודה, וזאת לאור העובדה שהמעביד שילם שכר עבור ההשתלמות ולאור מטרת ההשתלמות שנועדה להעלות את הרמה המקצועית ושיפור התפקוד המקצועי של העובדים. אולם השאלה העיקרית העומדת לדיון אינה נוגעת לשאלה אם לראות את ההשתלמות עצמה כפעולה נלוות לעבודה כאמור, אלא האם יש לראות את הפעילות הספורטיבית שהיתה בהפסקות, או במקום ההרצאה שלא התקיימה, כפעולה הנלוות לעבודה במידה שיש להכיר בתאונה כזאת כתאונת עבודה.

8. ביחס לשאלה האם יש לראות פעילות ספורטיבית כפעולה נלוות לעבודה לענין ההכרה באירוע התאונתי שאירע במהלכה כתאונת עבודה, הוכרו על ידי בית הדין הארצי תאונות שאירעו במסגרת משחקי 'ליגה של מקומות עבודה' והוכרה בתאונת עבודה גם תאונה שאירעה בעת פעילות ספורטיבית שהיתה חלק אינטגרלי מתוכנית ההכשרה המקצועית (ד"ר ש. קובובי, רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה, עמ' 88).

מאידך גיסא, נדחו תביעות להכיר באירוע כתאונת עבודה כאשר מדובר באימונים במשחקים שהתקיימו בשעות הערב בשעתם החופשית של העובדים, כאשר המעביד לא השתתף בתשלום עבור הפעילות הספורטיבית (ש. קובובי, שם).

במקרה זה נראה לי שהקשר בין תכנית ההשתלמות ובין הפעילות הספורטיבית לא היה קשר ממשי, שאותו ניתן לראות כפעולה הנלוות לעבודה, ככל שהדבר נוגע לפעילות הספורטיבית.

הפעילות הספורטיבית לא נכללה בסדר היום של ההשתלמות כפי שהדבר עולה ממוצג נ/1, ובנסיבות הענין נראה לי שמדובר בפעילות ספורטיבית שנעשתה על ידי כל אחד מהמשתתפים שרצה בכך במקום ההרצאה שבוטלה.

מבחינה זו לא נראה לי שהפעילות הספורטיבית עצמה היתה פעולת רווחה לעובדים בהשתלמות, אך לא היתה זו פעילות בעלת ענין ממשי למעביד כפעולה הנלוות לעבודה.

9. לאור זאת, אני דוחה את התביעה".

על כך הוגש הערעור שלפנינו.

הטיעונים בערעור

6. הטענות העיקריות של ב"כ המערער לפנינו הן כדלקמן:

(א) הפעילות הספורטיבית בה נפגע המערער, היתה למעשה חלק מתוכנית ההשתלמות שלמעביד היה עניין בה. הפעילות תרמה להשתלמות ובוצעה תוך כדי ההשתלמות. לפיכך, היא פעילות הנלווית להשתלמות, והחבלה שבה נפגע המערער הינה בגדר תאונת עבודה;

(ב) יש לתת משקל לכך שהפעילות הספורטיבית שבמסגרתה נפגע המערער, באה במקום הרצאה שבוטלה;

(ג) יש לבחון את תכלית הפעילות שבה מדובר ולא רק האם היא היתה כלולה או לא היתה כלולה בתכנית ההשתלמות. יש לראות כל פעילות הכלולה בתכנית ההשתלמות כחלק מן ההשתלמות, ופגיעה במסגרתה יש לראותה כתאונת עבודה.

7. ב"כ המוסד לביטוח לאומי
תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי, והטענות העיקריות שלו לפנינו הן כדלקמן:

(א) יש להבחין בין תאונה בזמן ההשתלמות עצמה לבין תאונה בזמן החופשי של העובד המשתלם;

(ב) אמנם המעבידה של המערער זקפה את ימי ההשתלמות על חשבון ימי העבודה, אך תכנית ההשתלמות היא כללית ואינה קשורה במיוחד למהנדסים.

האם הפגיעה בה נפגע המערער היא בגדר "תאונת עבודה"?

8. ההלכה מנחה בעניין פגיעה במהלך השתלמות נקבעה ב-דב"ע מט/183-0 המוסד לביטוח לאומי
- רונית כנף, פד"ע כא, 464, 468, כדלקמן:

"7. בקצה האחד של קשת ההשתלמויות של עובדים עומדות השתלמויות הנבחרות על ידי העובד עצמו, ולמעבידו אין עניין בהן ואין הוא מעודד את העובד להשתלם בהן, או מונע ממנו לעשות זאת. השתלמויות כאלה אינן בדרך כלל פעולות נלוות לעבודתו של העובד, גם אם הן נעשות בזמן שעבורו מקבל העובד דמי חופשה.

מן הצד האחר של קשת ההשתלמויות עומדות אלה המאורגנות בידי המעביד או מטעמו, ואשר העובד חייב להשתלם בהן, הן מכוח חובה חוזית והן על פי ציות להוראת המעביד, ובעיקר כאשר מדובר בהשתלמות הקשורה לתהליכי עבודה חדשים, שינויים בתהליכי עבודה קיימים או רענון הידע המקצועי והרחבתו. השתלמויות כאלה הן בדרך כלל פעולות הנלוות לעבודת העובד. כמובן, שהשאלה אם השתלמות מסוימת היא בגדר חובה אם לאו, היא שאלה עובדתית הטעונה הכרעה.

בתווך נמצא את ההשתלמויות של עובד אשר יש בהן עניין למעביד והוא אף מעודד אותן, הן בצורה ישירה והן בצורה עקיפה, כגון בדרך של העדפה בקידום. רשימת המבחנים להשתלמות אשר יש לראותה כפעולה נלווית לעבודה אינה רשימה סגורה. המבחן הבסיסי הוא באיזו מידה קשורה ההשתלמות לעבודתו או למקצועו של העובד, העידוד שנתן המעביד להשתלמות וכן מידת ה'ענין' שיש למעביד באותה השתלמות (השווה לדב"ע לד/281-0, בעמ' 91; דב"ע מד/127-0, בעמ' 236).

מבחני העזר בסוגיה זו הם המסגרת הפורמלית של ההשתלמות וארגונה, מימון הוצאות ההשתלמות, תשלום שכר לעובד ותשלום דמי ביטוח לאומי בתקופת ההשתלמות, והאם ההשתלמות נעשית בזמן הרגיל של העבודה או מחוץ לו. כמובן, שהחלטה לגבי כל מקרה תינתן על פי מכלול הנסיבות ומשקלו של כל מבחן. ראוי להדגיש כי גם אם תוכר השתלמות כפעולה נלווית לעבודה, תיחשב תאונה שקרתה לעובד כתאונת עבודה ככל שהיא ארעה בפעילות ההשתלמות עצמה ולמענה, ולא בפעילות פרטית או חברתית הנלווית להשלמות.

נוסיף ונדגיש עוד, כי האמור לעיל מתייחס למסגרת השתלמות של עובד אשר ניתן לראותה כפעולה נלווית לעבודה, ואין באמור כדי להקיש למסגרת השתלמות של עובד עצמאי, בה אין אנו דנים בהליך זה".

השתלמות היא אחת מן הפעילויות הנלוות לעבודתו של עובד. על מנת שתאונה בזמן פעילות הנלווית לעבודה תיחשב כתאונת עבודה, דרוש "שהפעולה הנעשית אותו זמן, והמצב שבו נתון העובד באותו זמן, הם נלווים במידה סבירה לעבודה" (דב"ע לב/166-0 יצחק עזריה - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע ד 197, 201).

בנושא זה נאמר על ידינו ב-דב"ע נד/223-0 המוסד לביטוח לאומי
- שלומית אורגד (לא פורסם), כדלקמן:

"10. כאמור בפיסקה 8 לעיל, דרוש שהפעולה הנלווית לעבודה תהיה נלווית 'במידה סבירה לעבודה'. התרחבות הפעילויות הקשורות לעבודתו או למקום עבודתו של עובד, מחייבת התייחסות זהירה לאפייה של הפעילות, על מנת שלא להביא למצב שפעילות שאינה קשורה במישרין לעבודת העובד, גם כאשר המעביד מעודד אותה, תיחשב כפעילות נלווית, לענין ביטוח נפגעי עבודה על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968. הכרה בפעילות נלווית, גם אם הפעילות נעשית בזמן העבודה, חייבת אפוא להיעשות על פי מידת הסבירות המתאימה, בשים לב למטרות ביטוח נפגעי עבודה במסגרת חוק הביטוח הלאומי מחד וההתפתחויות ביחסי העבודה מאידך".

9. כפי שצוטט לעיל ב-דב"ע מט/183-0 הנ"ל, "גם אם תוכר השתלמות כפעולה נלווית לעבודה, תיחשב תאונה שקרתה לעובד כתאונת עבודה ככל שהיא אירעה בפעילות ההשתלמות עצמה ולמענה, ולא בפעילות פרטית או חברתית הנלווית להשתלמות".

בעניין שלפנינו, לא נטענה מטעם המוסד טענה כלפי עצם ההשתלמות, דהיינו - האם היא השתלמות מקצועית שיש להכיר בה כפעילות נלווית לעבודה (ר' פיסקה 4 לעיל). הטענה היתה כי הפגיעה בה נפגע המערער לא ארעה בפעילות הקשורה להשתלמות עצמה.

בית הדין האזורי קבע בנושא זה כי לא היה קשר ממשי בין תכנית ההשתלמות לבין הפעילות הספורטיבית אלא פעילות זו היתה נתונה ליוזמתו העצמית של כל משתתף בהשתלמות (ר' פיסקה 5 לעיל).

10. לאחר עיון בטיעוני ב"כ הצדדים, נראה לנו כי על פי ההלכה הקיימת בנושא זה, אין מקום להתערבותנו במסקנה שאליה הגיע בית הדין האזורי בדבר העדר קשר ממשי בין תכנית ההשתלמות לבין הפעילות הספורטיבית שבמהלכה נפגע המערער.

לפיכך, יש לדחות את הערעור, וזאת מטעמיו של בית הדין האזורי.

דעת מיעוט

11. שניים מחברי המותב בדעה כי יש לקבל את הערעור, מטעמים אלה:

(א) האם תאונה שאירעה לעובד בעת שהותו בהשתלמות תיחשב בכל מקרה לתאונת עבודה או אם יש להבחין בין תאונה הקורית בעת שהעובד שוהה בסדנאות או בהרצאות לתאונה הקורית לעובד בזמן החופשי מהרצאות.

(ב) בענייננו השתתף המערער בהשתלמות, שנערכה על ידי הסתדרות המהנדסים בישראל. מעבידתו אישרה את השתתפותו בהשתלמות על חשבון ימי עבודתו ואף הודיעה, כי "ההשתלמות דרושה לשם העלאת הרמה האישית ושיפור תפקידו הניהולי של העובד הנ"ל" (נ/2). הוצאות ההשתלמות מומנו על ידי הסתדרות המהנדסים, שעה שכאמור, המעביד אישר את היציאה על חשבון ימי עבודתו של התובע. המשיב הסכים לראות בהשתלמות השתלמות מקצועית. גדר המחלוקת, אם כן, הוא אך, אם תאונה בבריכת השחייה הקורית בעת שהותו של עובד בהשתלמות מקצועית, תיחשב כתאונת עבודה. במילים אחרות, האם שהותו של המערער בבריכת השחייה היא שהייה תוך כדי ביצוע פעילות למען המעביד.

המערער נפגע תוך כדי משחק כדורסל בבריכת המלון בו התקיימה ההשתלמות. יש לציין, כי המערער שהה אותה עת בבריכה משום שבוטלה הרצאה.

(ג) קיימת בקרב מעבידים נטייה גוברת והולכת לאפשר השתלמויות ופעילויות חברתיות, כגון: טיולים, השתלמויות וכיוצא בהם. המטרה היא כפולה - הן גיבוש חברתי והן קידום העובד בהשכלתו באופן שגם העובד וגם המעביד יצאו נשכרים. מעבר לכך, יש מעבידים המוסיפים לשכר העובדים תוספת בגין השתלמויות בהם לקחו העובדים חלק, על מנת לעודד את השתתפות העובדים.

לדעתנו, כל תאונה הקורית בעת שעובד נמצא בהשתלמות, בחצרים בהם מתנהלת ההשתלמות, היא בבחינת תאונת עבודה. יש ללמוד, לדעתנו, גזרה שווה מחובה המוטלת על מעביד כלפי עובד במסגרת עוולת הרשלנות. מעביד המסכים שהעובד שלו יצא להשתלמות, חב חובת זהירות כלפי העובד בכל תקופת ההשתלמות. אם לא נאמר כך נגיע למצבים בלתי הגיוניים ובלתי סבירים בעליל. טול מקרה בו, תוך כדי ההרצאה, יצאו המשתלמים להפסקת קפה בת 10 דקות. בעת ההפסקה נשפך מחם המים הרותחים על אחד המשתלמים. היעלה על הדעת לומר שתאונה בזמן ההרצאה תחשב כתאונת עבודה שעה שתאונה בעת הפסקת הקפה לא תחשב כתאונת עבודה? ומה דין תאונה הקורית בעת ארוחת הצהריים? באופן דומה נוכל להקשות, מה דינה של תאונה הקורית למשתלם שהוצא מההרצאה בגלל הפרעותיו. ומה דין משתלמים אשר נפגעו משריפה שאירעה במלון בו מתקיימת ההשתלמות? האם נבחין בין המקרה בו השריפה שאירעה תוך כדי הרצאה והמשתלמים השתתפו בהרצאה ונפגעו מהשריפה לבין המקרה בו השריפה אירעה לאחר ההרצאה תוך שהעובד שוהה בשירותים, במקלחת, בחדר האוכל, בלובי של המלון או בבריכה? ומה דין עובד, שהאחראי להשתלמות צעק עליו בצורה חריגה ואיים עליו שיסולק מההשתלמות, וזאת בהיותם בבריכה, והעובד קיבל בעקבות אותו אירוע חריג אוטם שריר הלב תוך כדי שהייתו בהרצאה, כמחצית השעה לאחר קרות האירוע החריג? אין גם להבחין בין השתלמויות בהן נאסר על המשתלמים לעזוב את החצרים בהם מתנהלת ההשתלמות לבין השתלמויות בהן אין איסור כזה. כך גם לדעתנו, אין להבחין בין עובד שהמעביד מחייב אותו לצאת להשתלמות, לעובד שהמעביד רק מאשר את ההשתלמות. ומה דינו של עובד הנפגע בתאונה בדרך להשתלמות או ממנה. האם נקבע, שתאונה בדרך להשתלמות אינה תאונת עבודה, גם אם המעביד מחייב את העובד לצאת להשתלמות? שאלה אחרת היא, מה דין מרצה שהוזמן להרצות השתלמות, ובין ההרצאות שהה בבריכה ונפגע. או למעלה מזה, אם סיים את הרצאתו הוא, ונשאר להקשיב להרצאה אחרת, ובה נפגע. האם נאמר שרק שעת ההרצאה בה הוא הרצה, היא "עבודה" לצורך תאונת עבודה? האם אין להזהיר מרצה כזה, כי הוא "מכוסה" בפני
תאונות עבודה רק בשעה בה הוא מרצה?

(ד) בענייננו בוטלה ההרצאה, ועל כן שהה המערער בבריכה. האם אין לראות בכך "פעילות למען המעביד" מאחר שהמערער למעשה הגיע להרצאה, שהיא כשלעצמה פעילות למען המעביד אך שוחרר ממנה בגלל ביטול ההרצאה?

כאמור, לדעתנו, כל תאונה בעת הימצאותו של עובד בהשתלמות שהמעביד מאשרה, היא תאונת עבודה, ואין נפקא מינה איזו פעילות ביצע העובד בעת התאונה. על עובד היוצא להשתלמות להיות סמוך ובטוח, כי הוא מבוטח בהיותו בהשתלמות. מעביד לא יכול לבטח עובד רק לתקופות ההפסקות שבין ההרצאות. יש לראות את ההשתלמות כמכלול אחד. כך הדבר באשר לחובת הזהירות לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין - אלמלא היו עובדים מבוטחים מפני תאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי
, הרי מעביד היה חב חובת זהירות כלפי עובד, כאשר עובד היה יוצא להשתלמות באישור המעביד, בכל מהלך תקופת ההשתלמות. אותה חובה חב המעביד, ועל כן המוסד לביטוח לאומי
, לגבי תאונות עבודה. אין להבחין בין הימצאו של העובד בהרצאה, שמקובל עלינו שהיא פעילות לצורכי עבודה, לבין הימצאו של העובד במקום ההשתלמות מחוץ להרצאות. כל עוד העובד נמצא בהשתלמות, פעילותו היא פעילות לטובת המעביד והתאונה הקורית לו תוך כדי שהותו באתר ההשתלמות היא תאונת עבודה.

לפיכך, לדעתנו, דין הערעור להתקבל.

ס י כ ו ם

12. לאור כל האמור לעיל, אנו מחליטים, ברוב דעות, לדחות את הערעור.

13. אין צו להוצאות.

ניתן היום, 21.3.1996, בפני
עו"ד כרמלי ובהעדר המערער.








דבע בית הדין הארצי לעבודה 0-138/נה קוזין טובי נ' המוסד לביטוח לאומי, [ פד"ע: כט 506 ] (פורסם ב-ֽ 21/03/1996)