פסקי דין על מאיר ברזל | פסקי דין על חיים גפני

10266/09 תאק     05/08/2012




תאק 10266/09 מאיר ברזל נ' חיים גפני








בית משפט השלום בירושלים



תא"ק 10266-09 ברזל נ' גפני





לפני כב' השופטת תמר בר-אשר צבן


התובע
מאיר ברזל


נגד

הנתבע
חיים גפני


בא-כוח התובע: עו"ד איתן זילברמן
בא-כוח הנתבע: עו"ד זיו אימברג


פסק דין


בשתי עסקאות שבהן התקשר התובע עם חברה הרשומה ברומניה, רכש הוא, בתיווכו של הנתבע,
קרקעות ברומניה תמורת 210,000$. במועד מאוחר לעריכת העסקאות נחתם בין התובע לבין החברה והנתבע הסכם לביטולן, שעליו חתומים התובע והנתבע, ובו נאמר שבמעמד חתימתו, הוחזרה לתובע מלוא התמורה ששילם (להלן – הסכם הביטול). התובע טוען, כי היה זה הסכם למראית עין אשר נועד ליצור מצג שהעסקאות בוטלו, וכי בפועל לא הושב לו כספו. מכאן תביעתו על סך של 900,578 ₪, המורכבת מהסכום האמור בצירוף הפרשי הצמדה וריבית (800,578 ₪) ומסך של 100,000 ₪, אשר נתבע בגין אבדן רווחים, בזבוז זמן ועוגמת נפש.

בתום שמיעת ההוכחות (בתאריכים 24.4.2012, 1.5.2012 ו-30.5.2012), ולאור הערת בית המשפט, הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית, שבמסגרתה הוגדרה השאלה היחידה הטעונה הכרעה, כלהלן:

"השאלה היחידה השנויה במחלוקת היא, האם במקביל לחתימה על ההסכם שצורף כנספח א' לתצהיר הנתבע [שזהו הסכם הביטול], החזיר הנתבע לתובע את מלוא הסכום (210,000$). יחד עם זאת מוסכם עלינו שהצדדים יכולים להתייחס בסיכומיהם גם לשאלת מהימנות הצדדים".

לבקשת הצדדים, סיכומי טענותיהם בעניין השאלה האמורה הוגשו בכתב. מטעם התובע הוגש ביום 24.6.2012 ומטעם הנתבע הוגש ביום 25.7.2012.

א.
עיקרי העובדות הרלוונטיות להכרעה בשאלה השנויה במחלוקת

2.
הנושא השנוי במחלוקת הוא כאמור, מצומצם ומתמקד רק בשאלה אם בעת החתימה על הסכם הביטול, שלפיו בוטלו העסקאות שבהן התקשר התובע, אמנם הושבה לו מלוא התמורה ששילם. לפיכך, נעמוד על עיקרי העובדות הרלוונטיות לעניין זה.

3.
לפי טענת הנתבע, בתחילת שנת 2007 פנה אליו אדם בשם חיים סלומון, אשר פעל בשם חברה בבעלותו הרשומה ברומניה, ששמה
bh milenium romania
(כך נרשם
milenium
במקור) (להלן גם –
bh

או החברה), והציע לו לתווך בעסקאות למכירת קרקעות ברומניה למשקיעים. דובר בהשקעה בקרקעות אשר על-פי הנטען, ייעודן היה לחקלאות וחברת
bh
פעלה להשביחן בכך שייעודן ישונה לבניה, ולפיכך הייתה ציפייה שערכן יעלה באופן ניכר לעומת עלותן בעת ההשקעה. מאחר שלאחר שינוי ייעודן כאמור, תוכנן למוכרן, דובר בעסקאות אשר על-פי ההערכה, צפוי היה שיניבו רווחים גדולים ומשמעותיים תוך פרק זמן קצר יחסית. עם זאת, אין מחלוקת כי דובר בהשקעה ספקולטיבית.

שכרו של הנתבע, שנענה להצעה לתווך בעסקאות האמורות, היה בקרקעות ולא בכסף. הנתבע פרסם את הדבר וכפי שעלה מן העדויות שנשמעו, הייתה לכך היענות בקרב אנשי הקהילה החרדית שעימם נמנים התובע והנתבע. אולם עוד עלה מן העדויות, כי בשונה מהתובע, רוב המשקיעים רכשו באלפי דולרים בודדים בלבד. עובדה נוספת שאינה שנויה במחלוקת היא, שהתמורה עבור מכירת הקרקעות ברוב העסקאות שבהן תיווך הנתבע ובהן גם בעסקאות שבהן התקשר התובע, שולמה במזומן והועברה בדרכים שונות אל החברה ברומניה או אל סלומון. התשלום בדרך זו נעשה בשל סירובם של המשקיעים, וכך גם סירובו של התובע, שהעברת כספי התמורה עבור הקרקעות שרכשו תיעשה באפיקים "רשמיים" (ראו בין השאר, בעדותו של הנתבע בעמ' 28 שורה 19 עד עמ' 29 שורה
3 וכן בעדותו של התובע בעמ' 11-10).

4.
בין הפונים אל הנתבע היה גם אדם בשם ציון סעדון, שהציג את עצמו כרב של קהילה גדולה. סעדון נסע לרומניה, נפגש עם בעליה של חברת
bh
ועם סלומון, עם אנשי מקצוע שונים ובהם אדריכלים, עורכי-דין ומתווכים ואף עם ראש העיר בראשוב ברומניה, שהקרקעות שנמכרו היו בתחומה, וכן ביקר בקרקעות עצמן. לאחר שערך את הבדיקות המתאימות ושוכנע שהעסקה אמיתית ואף כדאית, החליט להמליץ עליה לאחרים ובין השאר גם לתובע.

פגישה ראשונה של התובע עם הנתבע, נערכה בביתו של סעדון, שבה הודיע התובע כי הוא מסתמך על הבדיקות שערך סעדון והחליט להתקשר בעסקה לרכישת הקרקעות ולהשקיע סך של 140,000$. הסכם בין החברה לבין התובע נערך ביום 21.2.2008, ואין מחלוקת שהתובע שילם את מלוא התמורה (ההסכם ואישורי חלק מהתשלומים – נספחים א' ו-ב' של תצהיר התובע).

בחודש מאי 2008 נסע התובע בעצמו לעיר בראשוב ברומניה וערך סדרת פגישות עם סלומון, בעל החברה, ועם גורמים רבים נוספים וכן ביקר בקרקע עצמה. במהלך ביקורו זה הקים התובע חברה ברומניה, שבאמצעותה רכש את הקרקעות, ואף שכר את שירותיו של עורך-דין מקומי (פסקה 17 בתצהיר התובע; עמ' 13 שורה 20 ואילך). ביום 26.5.2008, במהלך שהייתו ברומניה, חתם התובע על הסכם נוסף שלפיו רכש קרקעות נוספות תמורת סך של 70,000$, ואין מחלוקת שגם מלוא התמורה בגין קרקעות אלו שולמה, הגם שלא צורף כל מסמך בעניין זה (ההסכם – נספח ד' של תצהיר התובע). כך שסך כול השקעתו של התובע בקרקעות ברומניה היה בסך של 210,000$.

5.
הסכם הביטול נחתם ביום 3.7.2008. בהסכם זה נקבע שהעסקאות וההסכמים שעליהם חתם התובע כאמור לעיל, מבוטלים ושבמעמד חתימת ההסכם קיבל התובע לידיו את מלוא התמורה ששילם במסגרת העסקאות. ההסכם הוא בין התובע לבין החברה או הנתבע או מי מטעם החברה, ואין מחלוקת על כך שבמועד האמור חתמו התובע והנתבע על ההסכם, שבו גם נאמר במפורש, כי הם מצהירים שחתמו עליו מרצונם הטוב והחופשי.

המחלוקת היא כאמור בפתח הדברים, בשאלה אם אמנם במעמד חתימת הסכם הביטול החזיר הנתבע לתובע את מלוא כספו, בסך של 210,000$, כפי שטוען הנתבע, או שמא ההסכם נחתם למראית עין בלבד, וכי חרף חתימת התובע על ההסכם, לא הושב לו דבר מהסכום ששילם.

ב.
עיקרי טענות הצדדים

6.
טענת התובע בעניין חתימת הסכם הביטול היא שביום 3.7.2008, מועד חתימת הסכם הביטול, פנה אליו הנתבע ואמר שישנן בעיות עם סעדון, אשר דורש "דמי תיווך סחטניים" בסך של כ-50,000$. מסיבה זו הציע הנתבע, כך לטענת התובע, לערוך הסכם שבו ייאמר שההסכמים שנחתמו עם התובע והעסקאות שבהן התקשר, מבוטלים, וכך לא יוכל סעדון לתבוע את דמי התיווך הגבוהים שדרש. לפי טענת התובע, הוא נענה להצעת הנתבע והסכים לעריכתו של הסכם למראית עין, שלפיו העסקאות לכאורה, בוטלו בעוד שבפועל לא בוטלו. מסיבה זו, כך טען התובע, הוא התנה זאת בכך שהנתבע יחזיר לידיו את הסכם הביטול מיד לאחר שיציג אותו לסעדון. כך נחתם הסכם הביטול, אך לטענת התובע, בפועל נמנע הנתבע מלהחזירו לידיו ואף לא החזיר לו את כספו.

לטענת התובע, לאחר שנחתם הסכם הביטול בנסיבות האמורות, ולאחר שנודעו לו עובדות שעוררו את חשדותיו באשר ליושרו של הנתבע ולאמיתות העסקאות, הוא פנה ביום 22.7.2008 אל סלומון וביקש פרטים מדויקים על העסקאות ונענה ביום 24.7.2008 (הפנייה והתשובה – נספחים ז' ו-ח' של תצהיר התובע). בתשובתו של סלומון, כך לטענת התובע, נאמר שהעסקאות תקפות וכי אין זכר לביטולן. לפיכך לטענתו, עובדה זו כמו גם עובדות נוספות שאליהן נתייחס בהמשך, מחזקות את טענתו שההסכם נחתם רק למראית עין וכי כספו לא הושב לו.

7.
מנגד טען הנתבע, כי זמן מה לאחר חתימת ההסכם השני, פנה אליו סעדון וביקש דמי תיווך בסך של 50,000$. הנתבע העביר את פנייתו של סעדון אל החברה, שהודיעה לנתבע כי אינה מסכימה לשלם את הסכום הגבוה והמופקע שביקש סעדון. בעקבות תשובת החברה, השיב הנתבע לסעדון במכתב מיום 1.7.2008, שבו התייחס אל דרישותיו (נספח ו' של תצהיר הנתבע).

סמוך לאחר מכן, הודיע התובע לנתבע כי הוא חושש לכספו, כי אינו מעוניין בעסקאות שבהן התקשר, ולכן הוא מעוניין לבטלן ומבקש את כספו חזרה. לפי טענת הנתבע, באותה עת החברה כבר מכרה קרקעות בסכום של כ-3,000,000$ בעיקר למשקיעים מקרב הציבור החרדי, ובשל חשש מנזק שיסב התובע לשמה של החברה, החליטה לפנים משורת הדין, להיענות לבקשת התובע ולבטל את כל העסקאות עמו. מסיבה זו לטענת הנתבע, נחתם כאמור, הסכם הביטול ולנתבע הושב מלוא כספו.

ג.
דיון והכרעה

(1)
הערה על הראיות מטעם הצדדים

8.
נקדים ונאמר, כי לא נעלמה ממני העובדה שלא הובאה כל ראייה או אסמכתא חיצונית לכך שכספו של התובע הושב לו. הגם שדובר בסכום נכבד, לא הובאו ראיות אובייקטיביות לכך ולמעט התובע והנתבע, לא זומן כל עד להעיד על נסיבות חתימת הסכם הביטול או על השבת הכסף לתובע. עם זאת, גם אין מחלוקת שאף לא הובאו ראיות לכך שהתובע אמנם שילם את מלוא התמורה שנדרש לשלם עבור הקרקעות שרכש, הגם שהנתבע לא חלק על כך. הסברי הצדדים לעניין זה היו כאמור לעיל, שבקרב המשקיעים וכמקובל בקרב קבוצות מהציבור החרדי שעמן נמנים הצדדים, נהוג לערוך עסקאות בכסף מזומן ולכן אין ברשותם אישורים או אסמכתאות מגורמים רשמיים אובייקטיביים, כמו אישורי בנקים וכדומה.

9.
עוד נעיר, שהתובע לא סתר את טענת הנתבע, כי היה מתווך בלבד בין החברה וסלומון לבין המשקיעים ובהם התובע. התובע הביא עדים שונים כדי להראות שלכאורה, אף הם הולכו שולל אחר המצגים שהציג הנתבע, שלכאורה, לא היו אמת. אולם בפועל, כפי שעוד נתייחס לכך בקצרה, איש מהם לא הראה שאמנם הייתה תרמית בפעילות החברה, להבדיל מעסקה ספקולטיבית אשר לא הבשילה בשל נפילה כלכלית ברומניה, כפי שהעיד הנתבע. כך גם איש מהם לא הראה, כי אפילו הייתה תרמית כלשהי ואפילו אמנם הוצגו להם מצגי שווא – ואיני רואה צורך להכריע בעניין זה – כי אז הנתבע, ולא החברה, הוא מי שעשה את אותם מעשיי תרמית או הציג את מצגי השווא.

הנתבע כאמור, תיווך באותן עסקאות בשם סלומון. אין מחלוקת שכל המשקיעים ערכו בדיקות מעמיקות משל עצמם, כפי שתואר לעיל, בין אם נסעו בעצמם לבראשוב ברומניה ונפגשו שם עם גורמים שונים ועם אנשי מקצוע, כפי שנסעו סעדון והתובע, ובין אם הסתמכו על בדיקותיהם של אחרים ובהם סעדון. כאמור, לא הוכח כי הייתה תרמית כלשהי ביסוד אותן עסקאות. אפילו הוכח, הרי שלא הוכח שהנתבע היה שותף לכך וכי לא נפל אף הוא קורבן למעשיי הונאה של אחרים, ככל שהיו. לא מן הנמנע שגם אם היה מוכח שדובר בעסקאות פיקטיביות, כטענת התובע, הרי שהנתבע לא ידע שהוא מתווך בעסקאות פיקטיביות ובכל מקרה, התובע לא הוכיח אחרת.

(2)
אי הוכחת היות הסכם הביטול בגדר מצג שווא

10.
טענת התובע היא כאמור, שהנתבע הגה את הרעיון של עריכת הסכם הביטול למראית עין בלבד. זאת לטענתו, כדי שהנתבע יוכל להונות את סעדון, בכך שיציג לו מצג שאינו אמת, שלפיו העסקאות עם התובע בוטלו ולכן הנתבע אינו חייב עוד לשלם לסעדון את דמי התיווך שדרש, בסכום המופקע של 50,000$. מסיבה זו, כך לטענת התובע, הוסכם שהסכם הביטול ייחתם, יוצג לסעדון ויוחזר לתובע, אולם לטענתו, הנתבע לא החזיר לו את ההסכם וגם כספו לא הוחזר לו.

הנתבע אמנם לא חלק על כך שסעדון דרש מהחברה דמי תיווך בסך של 50,000 ₪, אך לטענתו, השיב לו על דרישתו במכתב מיום 1.7.2008. במכתב זה הבהיר הנתבע לסעדון, שהתובע שילם ישירות לחברה ולא באמצעות הנתבע וכי בכל מקרה, אם סעדון ירצה לגבות דמי תיווך, יהיה עליו לעשות כן במישרין מהמשקיעים, שאת כספם הוא, סעדון, מעביר ישירות לחברה ולא באמצעות הנתבע (נספח ו' של תצהיר הנתבע, בעיקר פסקאות 7-6). על-פי הראיות שהובאו, נראה שהיה בתשובתו של הנתבע כדי לספק את סעדון, שכן אלמלא כן, יש להניח שסעדון היה תובע מהנתבע את חלקו, אך גם לפי עדותו של התובע, גם לסעדון הוחזר כספו והוא לא תבע את הנתבע (עמ' 12 שורות 1, 12).

11.
פרט לכך שהנתבע לא חלק על כך שאמנם סעדון דרש ממנו דמי תיווך בסכום גבוה מאד כאמור, לא הוכיח התובע דבר, וטענתו גם אינה הגיונית כפי שנסביר להלן. מכל מקום, לאחר ששמעתי גם את התובע וגם את הנתבע, שוכנעתי שהנתבע דובר אמת, כי הוא מהימן וכי יש לקבל את דבריו. לאורך כל עדותו של הנתבע עלה כי הוא זה שהפך לקורבן בשל כישלון העסקאות לאחר נפילת שוק הנדל"ן ברומניה, בעוד שכאמור, לא הוכח שכישלון העסקאות נבע ממעשיי מרמה ולא מסיבות אובייקטיביות, כפי שהסביר הנתבע (עמ' 35). כך גם וכאמור, אפילו היו מעשיי מרמה כלשהם בעסקאות אלו, לא הוכח שהנתבע היה שותף לכך או שידע על כך, וכי לא היו אלו מעשים של החברה ואנשיה, שאף הנתבע היה קורבן שלהם.

העובדה שהתובע ואנשיו רדפו את הנתבע, איימו עליו ואף נקטו כלפיו באלימות, לא נסתרה על-ידי התובע. התובע לא סתר את הראיות שלפיהן רדף את הנתבע ונהג כלפיו באלימות קשה, בין השאר במהלך דיון הבוררות שהיה בין התובע לבין הנתבע אצל הרב שמואל דוד הכהן גרוס. על כך גם ניתן היה ללמוד מעדותו של הנתבע, אשר הייתה אמינה מאד (עמ' 32 שורה 6 ואילך וכן ראו גם בעמ' 37). גם איני מקבלת את טענות התובע שהפגנת הרגשות מצד הנתבע במהלך עדותו, הייתה בגדר "הצגה". להיפך. אכן שוכנעתי שהנתבע הפך לקורבן בין השאר בידי התובע ואנשיו, שאלימותם הוכחה במידה מספקת, בעוד שלא הוכח שהנתבע עצמו עשה מעשה, שאינו כשר.

12.
כפי שכבר נאמר, טענת התובע בדבר חתימה על הסכם הביטול כדי לייצר מצג שווא, אינה מבוססת ואינה הגיונית, בעיקר לאור חמישה טעמים אלו:

ראשית
, אילו אמנם הסכם הביטול היה רק הסכם למראית עין כטענת התובע, כי אז המשמעות היא, שהעסקאות שנחתמו עודן שרירות וקיימות. אולם התובע אישר שהסכם הביטול הוא שביטל את העסקאות. לאחר שהתובע אמר שהעסקה בוטלה, ביקש בא-כוחו של הנתבע מהתובע שיאמר מכוח מה בוטלו העסקאות, והתובע הפנה אל הסכם הביטול, בהשיבו "אני מדבר על המסמך של סעדון (נספח א' לתצהיר הנתבע) אני יודע שביטלתי את העסקה על זה אני לא מתווכח ..." (עמ' 13 שורות 17-16). התובע גם אישר שהודיע לסעדון על ביטול העסקאות (עמ' 12 שורות 3-2). כך מבקש התובע להסתמך הסכם הביטול, רק ככל שהוא קובע שהעסקאות בוטלו ושהוא אף הודיע על כך לסעדון, בעודו מבקש לטעון שהחלק הקובע שהכסף הושב לו במעמד חתימת הסכם הביטול, אינו נכון. אם אמנם הסכם הביטול היה הסכם למראית עין, כי אז לפי שיטת התובע, היה עליו לטעון שהעסקאות שרירות וקיימות. במקרה זה, ככל שהייתה לו טענה כלשהי בעניין העסקאות, היה עליו להפנותה אל החברה שעימה התקשר. לפיכך עצם הסתמכות התובע רק על חלק מהסכם הביטול, שומטת את הקרקע תחת טענותיו בעניין החלק שבו התובע מאשר שכספו הושב לו במעמד החתימה.

שנית
, אילו אמנם הסכם הביטול היה נחתם רק מן הטעם שלו טען התובע, כי אז יש להניח שהתובע היה דורש שבמקביל ייחתם הסכם נוסף, שיבטיח את קיומן של העסקאות. בהסכם נוסף מעין זה, מתבקש היה שייכתב שנחתם הסכם ביטול שהוא רק למראית עין ושהנתבע מתחייב שלא להשתמש בו לכל מטרה אחרת, פרט להצגתה לסעדון, וכן שהנתבע מתחייב להחזיר את הסכם הביטול לאחר הצגתו לסעדון. קשה לקבל שאדם שמשקיע כספים בסכום גבוה, מסכים בהינף קולמוס לחתום על כך שכל השקעותיו היו כלא היו ושכספו הוחזר לו, מבלי להבטיח שהדבר לא יפעל נגדו.

שלישית
, אילו אמנם היה ממש בטענת התובע, כי הנתבע התחייב להחזיר לידיו את הסכם הביטול לאחר הצגתו לסעדון ולמרות זאת לא עשה כן, כי אז מצופה היה שהתובע יפנה אל הנתבע בבקשה שיחזיר את הסכם הביטול, כפי שהתחייב. אולם התובע לא הציג כל פנייה אל הנתבע להחזיר לידיו את הסכם הביטול, ורק טען שניסה ליצור קשר טלפוני עם הנתבע (עמ' 11 שורות 28-27).

רביעית
, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים שהקשר בין התובע לבין הנתבע נוצר באמצעות סעדון, שהוא שכן של התובע וחבר שלו וכי התובע אף סמך על המלצתו של סעדון בעניין ההתקשרות בעסקאות. לפי דברי התובע, רק מאוחר יותר ניתק את קשריו עם סעדון (פסקה 2 בתצהיר התובע; עדותו בעמ' 8 שורות 23-22; עמ' 12 שורות 19-18). למרות זאת, המשמעות של גרסת התובע היא, שנתן יד להונות את סעדון ולהוליכו שולל, כאילו העסקאות בוטלו. כל זאת גם מבלי שהתובע קיבל תמורה כלשהי לכך שהסכים לחתום על הסכם הביטול ולהונות את חברו, סעדון. במצב דברים זה, טענת התובע אינה הגיונית, ומשלא נתמכה בראיות של ממש, לא ניתן לקבלה.

חמישית
, התובע הגיש את התביעה הנדונה נגד הנתבע, מבלי שהציג את הסכם הביטול. בתצהירו יצר רושם כאילו היה רק עותק אחד של ההסכם, שאותו הנתבע לא החזיר לו (פסקאות 19-18). בנוסף לכך, הגם שהתובע הצהיר ששוחח עם סעדון מיד לאחר חתימת הסכם הביטול, לא התייחס בתצהירו לשאלה אם הסכם הביטול הוצג לסעדון, אם לאו (פסקה 20). לעומת זאת בעדותו, אישר התובע שנחתמו שני עותקים של הסכם הביטול וכי עותק אחד נותר ברשותו והעותק השני ברשות הנתבע, אך לדבריו אינו יודע היכן העותק שלו (עמ' 11 שורות 22-19). התובע גם לא השיב באופן ברור, אם אמנם שאל את סעדון אם המסמך הוצג לו (עמ' 11 שורה 31 עד עמ' 12 שורה 19). כך שגם בהסתרת העובדה שלתובע נותר עותק של הסכם הביטול ובהסתרת המידע הקשור בשאלה אם שאל את סעדון אם הסכם הביטול הוצג לו, יש כדי לפגוע בגרסת התובע ובאפשרות ליתן אמון בדבריו.

13.
בנוסף לכך, התובע לא הוכיח ברמה הנדרשת שהסכם הביטול נחתם רק למראית עין. טענתו נסמכת במידה רבה על דבריו שלו ועל ראיות עקיפות שאליהן נתייחס בהמשך, שאין בהן כדי לתמוך בהכרח בטענתו. פרט לכך לא הביא כל ראייה ממשית ואף לא הזמין כל עד כדי לתמוך בטענתו. מתבקש היה, שהתובע יזמן לעדות את סעדון, כדי שיעיד אם אמנם הוצג לו הסכם הביטול, ואם הסתפק בתשובתו של הנתבע הנזכרת לעיל, או שמא עמד על קבלת דמי תיווך בסך של 50,000$. אולם התובע אפילו לא ביקש לזמנו לעדות, כשם שלא ביקש לזמן לעדות את סלומון, כדי שיעיד אם ידע על ביטול העסקאות ואם העביר את הכסף כדי להחזירו לתובע. כל זאת, הגם שהתובע הגיש רשימה המונה לא פחות משניים-עשר עדים שאותם ביקש לזמן (בקשת התובע מיום 8.3.2011).

משלא ביקש התובע לזמן את העדים החשובים ביותר לעניין הנדון, סעדון וסלומון, הרי שהדבר פועל לחובתו. שכן חזקה היא שהימנעות בעל-דין מזימונו של עד שעדותו חיונית ועשויה לתמוך בגרסתו, כי אילו אותו עד זומן להעיד, לא בהכרח היה תומך בגרסתו של אותו בעל דין.

14.
המסקנה היא אפוא, שטענתו של התובע שהסכם הביטול נחתם למראית עין בלבד, לא הוכחה כנדרש ואף איננה הגיונית.

עתה נבקש להראות, כי גם שאר הראיות שעליהן ביקש התובע לבסס את טענתו שהסכם הביטול נחתם למראית עין בלבד, אינן מסייעות לו.

(3)
התובע לא הוכיח שהעסקאות היו פיקטיביות והוא גם לא פעל למימושן

15.
חלק ניכר מטענותיו של התובע כלפי הנתבע, נסמכות על טענתו שהעסקאות היו עסקאות פיקטיביות, שהנתבע הוא נוכל ומכאן שכטענת התובע, הונה אותו גם בהחתמתו על הסכם הביטול. כל זאת בעוד שבפועל, התובע לא הוכיח זאת ולא הוכיח כי הייתה תרמית כלשהי בעסקאות. לא זו בלבד, אלא שאילו אמנם כטענת התובע, הסכם הביטול היה למראית עין בלבד, כי אז לשיטתו, העסקאות שבהן התקשר לכאורה, שרירות וקיימות ומצופה היה שיפעל למימושן.

כפי שכבר נאמר, התובע התקשר בעסקאות לאחר שערך את כל הבדיקות המתאימות והקים חברה ברומניה, שבאמצעותה ביצע את העסקאות ואף התקשר עם עורך-דין מקומי שייצג אותו (סעיף 17 בתצהירו; עמ' 13 שורה 20 ואילך). בהסכמים שעליהם חתם, הצהיר התובע שהוא מודע לכך שההשקעה נמצאה מתאימה לו וכי היא מתייחסת להשקעה בקרקע חקלאית. מכאן שהתובע אף ידע שמדובר בהשקעה ספקולטיבית. התובע פיזר האשמות לפיהן רומה, הוטעה והולך שולל, אך בפועל, לא הציג כל ראייה המוכיחה זאת או כל ראייה שממנה ניתן ללמוד על כך שהעסקאות שבהן התקשר היו פיקטיביות. התובע לא התלונן במשטרה על מעשה מרמה כלשהו, לא טרח לבדוק אם אמנם המסמכים שהוצגו לו מזויפים, ואפילו לא בדק אם אמנם נעשתה עסקה על שמו ברומניה (עמ' 12 שורות 33-31; עמ' 13 שורות 14-11 ושורות 32-23).

16.
מכאן אפוא, שלא רק שהתובע לא הוכיח שהעסקאות שבהן התקשר אמנם היו פיקטיביות, אלא שאילו היה ממש בטענתו, שהסכם הביטול נחתם רק למראית עין, כי אז לשיטתו, העסקאות שבהן התקשר עודן קיימות. אולם כאמור לעיל, התובע אישר שהסכם הביטול אכן ביטל את העסקאות ואף אישר שלא גילה עניין בשאלה אם נרשמו על שמו הקרקעות שרכש במסגרתן. אילו הסכם הביטול היה רק למראית עין, כי אז העסקאות לא בוטלו מכוחו. במצב זה, העובדה שהתובע לא פעל למימושן, מחלישה את טענתו, שהביטול היה למראית עין בלבד.

(4)
ראיות חיצוניות שעליהן ביקש התובע להסתמך

17.
התובע ביקש לתמוך את טענותיו על שורה של ראיות חיצוניות, אשר לטענתו, יש בהן כדי להוכיח את טענותיו שההסכם היה למראית עין בלבד. נדון עתה באלו.

18.
חתימת הנתבע על מסמך הבוררות – כפי שכבר הוזכר, הצדדים ניסו ליישב את המחלוקות ביניהם בהליך בוררות לפני הרב גרוס, אשר לא צלח. אין מחלוקת שישיבת הבוררות הסתיימה בהתנהגות אלימה של התובע בדיון שהתקיים לפני הרב גרוס בנוכחות באי-כוח הצדדים באותו דיון.

אין מחלוקת שעל שטר הבוררות נוספה הערה בכתב-יד בחתימתו של הנתבע, שלפיה התחייב "שלא ישתמש במהלך הבוררות" בהסכם הביטול (נספח ט' של תצהיר התובע ונספח ז' של תצהיר הנתבע). לטענת התובע, התחייבות זו של הנתבע תומכת בכך שהיה זה הסכם למראית עין. מנגד טען הנתבע, שהסכמתו כאמור, נבעה ממסכת לחצים ואיומים שהופנו כלפיו וכלפי משפחתו, וכן כי בעת שהציג את הסכם הביטול בהליך הבוררות, טען התובע כי אינו מעוניין לעסוק בכך "כרגע" אלא רק בטיב העסקה אולם משהועלה נושא "טיב העסקה" התובע ואדם שהיה עמו, הפכו את השולחן אצל הרב גרוס והתנהגו באלימות; עובדה שלא הייתה שנויה במחלוקת (עדותו של הנתבע בעמ' 33-32).

על האלימות שפרצה בישיבת הבוררות שהתקיימה ביום 7.12.2008, העיד הנתבע (עמ' 33-32. ראו במיוחד עמ' 32 שורות 23-22). האלימות הקשה גם תוארה במכתבו מיום 14.12.20008 של בא-כוח הנתבע בהליך הבוררות, עו"ד ישראל מנדל, אשר בשל האלימות הקשה הודיע כי אינו מוכן להמשיך ולהסתכן בייצוג הנתבע (נספח ח' של תצהיר הנתבע), והדבר גם נאמר במכתבו של הרב דוד גרוס, שבו כתב שאינו מעוניין להמשיך לשמש בורר "היות והדברים כשהיו אצלי יצאו מכלל שליטה והביא לכך שהתובע תקף את הנתבע וגרם לפציעה" (נספח ט' של תצהיר הנתבע). הדברים גם עולים מפרוטוקול דיוני הבוררות ובמיוחד מהעמודים האחרונים (נספח י"א של תצהיר התובע. משום מה, העמודים אינם ממוספרים).

לאחר ששמעתי את שני הצדדים ראיתי את הראיות האמורות ובמיוחד שמעתי את תיאוריו של הנתבע לאשר התרחש בישיבת הבוררות, שוכנעתי שהסכמתו על שטר הבוררות נבעה מהלחצים ומהאיומים שהתובע הפעיל כלפיו. גם עיון בפרוטוקול הדיון בבוררות מעלה כי כשהועלה נושא הסכם הביטול, החלה השתוללות מצד התובע (נספח י"א של תצהיר התובע, בעמוד השישי מהסוף. העמודים אינם ממוספרים). מכל מקום, כל אשר נאמר הוא בשטר הבוררות הוא, שהנתבע לא ישתמש בהסכם הביטול בדיוני הבוררות שנועדו לדון בעסקאות, אולם אין בכך כדי להפוך את הסכם הביטול להסכם למראית עין ואין בכך כדי לתמוך בהכרח בטענות התובע. דווקא העובדה שהתובע הגיב בהשתוללות כלפי העלאת נושא הסכם הביטול, מצביעה על קושי ממשי לקבל את גרסת התובע, שביקש להסתיר את העובדה שהעסקאות בוטלו וכספו הושב לו.

19.
ההתכתבות בין התובע לבין סלומון – התובע מבקש להסתמך על מכתב של סלומון, שלטעתו, תומך בטענותיו. לפי טענת התובע, משהתעורר חשדו שהעסקאות שבהן התקשר הן פיקטיביות, התקשר אל סלומון ביום 22.7.2008 והעלה בפני
ו את חשדותיו, אך סלומון חשד שהתובע מקליט אותו ולכן פטר אותו בלא כלום. מסיבה זו, למחרת, שלח התובע מכתב באמצעות פקסימיליה אל סלומון, ובו ביקש פרטים מדויקים על העסקאות. על כך השיב לו סלומון במכתב מיום 24.7.2008, שגם נשלח באמצעות פקסימיליה, שבו כתב "אני עומד מאחורי כל ההסכמים שנערכו בינינו והכול שריר וקיים ויעמוד בפני
כל מבחן משפטי" (פסקאות 23-22 בתצהיר התובע; המכתבים – נספחים ז' ו-ח' של תצהיר התובע). מכאן מבקש התובע להסיק, שסלומון לא ידע על הסכם הביטול ולכן כתב שההסכמים שרירים וקיימים, שכן אילו אמנם הסכם הביטול היה נחתם בשם סלומון, בידיעתו ובהסכמת החברה להשיב לתובע את כספו, לא היה כותב כך לתובע.

בחינת המסמך ותוכנו מעלה כי אין בו כדי לסייע לתובע מארבעה טעמים אלו: ראשית, לא הובאה כל ראייה לכך שסלומון אמנם כתב את המכתב המיוחס לו וגם לא הובאה כל ראייה באשר למקוריותו ולכך שאמנם נשלח במועד שנטען. גם העובדה שכיתובית הפקסימיליה נושאת את התאריך 27.7.2008 אינה מסייעת לתובע בכך, מה גם שלא הוכח שהמספר המופיע בכיתובית הוא של סלומון. כך גם מכתבו של התובע עצמו, אינו נושא תאריך. נזכיר שהתובע לא ביקש לזמן את סלומון למתן עדות, הגם שכפי שכבר נאמר, ביקש לזמן שניים-עשר עדים. לכן גם בעניין זה קמה החזקה, כי אילו סלומון זומן להעיד, לא בהכרח היה תומך בגרסת התובע. שנית, אפילו סלומון אמנם כתב את המכתב ושלח אותו לתובע, הרי שקריאת כל המכתב מעלה שכל מטרתו של סלומון הייתה להדוף את התובע ואת השתלחויותיו ולא בהכרח לעסוק בתוקפם של ההסכמים. שכן במכתב גם נכתב בין השאר, "... אני יודע מה עומד מאחורי מתקפת הטלפונים האיומים והלכלוכים שלך וכן את מזימותיך השפלות !?!"; "אני מבין שהינך מנסה בתחבולות להקליט אותי ולהכניס מילים כדי שתהא לך עילה לתביעות מפוברקות וקנטרניות וכדומה"; "... תגיש תביעה מסודרת ואני אמנה סנגור מטעם החברה". שלישית, באותו מכתב המיוחס לסלומון, דווקא הסביר הוא לתובע כי הוא מתבקש שלא לפנות אליו או אל הנתבע מאחר שהנתבע "אינו שום צד להסכמים בינך ובין החברה. כל שעליך לעשות הוא לפנות לבית המשפט למשטרה ולכל גורם שיוכל לסייע בידיך בדרך אנשים מן המניין". כך שאם התובע מבקש להסתמך על אותו מכתב, כי אז ידוע לו שהנתבע אינו הגורם הנכון שאליו היה על התובע לפנות. רביעית, במכתב נאמר שכל ההסכמים שרירים וקיימים, מבלי לפרט. מאחר שסלומון לא הוזמן להעיד על כוונתו. גם לא מן הנמנע שכוונתו הייתה בין השאר, גם להסכם הביטול, שאף הוא שריר וקיים ומכאן שאין זה הסכם למראית עין כטענת התובע.

20.
משקיעים נוספים שזומנו לעדות – התובע זימן שלושה עדים שאף הם השקיעו כספים בקרקעות בתיווכו של הנתבע, וזאת מתוך מטרה שיתמכו בטענותיו של התובע בעניין התנהלות הנתבע (אברהם טאובר – עמ' 7-5; שמואל בן-עטר – עמ' 19-15; דוד ישראל קונין – עמ' 26-20).

עדים אלו, אינם קשורים בעסקאותיו של התובע, כך שאינם יכולים לסייע להכרעה בשאלה השנויה במחלוקת. למעט אחד מהם (קונין) שהתקשר בעסקה שונה ומורכבת, וכפי שעלה מעדותו, עניינו מתברר עתה בתביעה אחרת, נראה שלשני האחרים אין טענה ממשית נגד הנתבע וכי הם לא תבעו אותו. בכל מקרה, אחד מהם (טאובר) אף לא היה צד לעסקה שנקשרה בתיווכו של הנתבע, אלא אחיו, שלא התייצב לעדות, ודווקא בעניין העסקה שעליה העיד, כן היו מסמכים שהייתה עסקה ממשית (עמ' 7). כך שלא ברור כיצד יכולים אותם עדים לסייע לתובע.

(5)
השבת מלוא התמורה לתובע

21.
כפי שכבר נאמר, לא הובאו ראיות חיצוניות לכך שכספו של התובע אמנם הוחזר לו. למרות זאת, שוכנעתי שהסכם הביטול ביטל את העסקאות, שבמקביל לחתימתו הוחזר לתובע כספו, ובכל מקרה, לא היה זה הסכם למראית עין. מסקנה זו נתמכת בראש ובראשונה בכך שבחתימתו על הסכם הביטול, אישר התובע שמלוא כספו הוחזר לו, ולא עלה בידו להוכיח שהיה זה הסכם
שנחתם למראית עין בלבד.

בנוסף לכך, כשם שאין ראיות לכך שהתובע אמנם שילם את מלוא התמורה בגין השקעותיו וזאת מאחר שלא רצה להעביר את הכספים באפיקים מסודרים ורשמיים (עדות התובע עמ' 10 עד עמ' 11 שורה 3), כך גם אין מקום שהתובע יצפה שיהיו מסמכים שיוכיחו את החזרת כספו. מי שמבקש לעשות עסקאות בכסף מזומן מבלי להותיר "עקבות" וכדי שהדבר לא ייוודע לגורמים רשמיים, אינו יכול לבוא בטרוניה על היעדר תיעוד לכך שהכסף עשה את דרכו בכיוון ההפוך באותו אופן.

22.
לכל אלו גם מצטרפת עדותו של הנתבע. שוכנעתי שעדותו המפורטת, שבה תיאר בפרטי פרטים את החתימה על הסכם הביטול ואת אופן השבת הכסף לתובע, הייתה אמינה וכי תיאורו שיקף נאמנה את העובדות כפי שאמנם היו בפועל. הנתבע תיאר כיצד קיבל את הכסף מחלפן כספים באשדוד שאיתו החברה עבדה (שאותו הזכיר קודם לכן בעדותו), כי היה זה בשקית ובשטרות של 100$, וכי הכסף נמסר לתובע במעמד החתימה על הסכם הביטול, ברכבו של הנתבע סמוך לביתו של התובע (עמ' 30 שורות 30-2).

ד.
סיכום ומסקנות

23.
לאור הראיות שהובאו מטעם הצדדים ושעליהן עמדנו ומכל הטעמים שהובאו לעיל, המסקנה המתבקשת היא, כי לא עלה בידי התובע, שנטל ההוכחה מוטל עליו, להוכיח שאמנם הסכם הביטול נערך ונחתם רק למראית עין. כך גם לא עלה בידו להראות שכספו לא הושב לו. לא זו בלבד, אלא שאף שוכנעתי שהנתבע השיב לתובע את מלוא כספו.

לפיכך, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע עבור שכר-טרחת עורך-דינו ועבור הוצאות המשפט שהוציא סך של 25,000 ₪, אשר ישולם תוך שלושים יום מיום המצאת פסק הדין.


ניתן היום, י"ז באב תשע"ב, 5 באוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.







תאק בית משפט שלום 10266/09 מאיר ברזל נ' חיים גפני (פורסם ב-ֽ 05/08/2012)