פסקי דין על זהבה טולדנו | פסקי דין על יעקב טולדנו | פסקי דין על אילנה ג'ורנו ואח' | פסקי דין על מרווה טורגמן

9997-01/12 א     05/08/2012




א 9997-01/12 זהבה טולדנו, יעקב טולדנו, אילנה ג'ורנו ואח' נ' מרווה טורגמן








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחיפה



ת"א 9997-01-12 טולדנו נ' טורגמן

תיק חיצוני
:



בפני

כב' השופטת
שולמית ברסלב


תובעים

1. זהבה טולדנו
ת.ז. 051982528
2. יעקב טולדנו
ת.ז. 050298967


3. אילנה ג'ורנו ת.ז. 054143268
4. שמואל ג'ורנו ת.ז. 054330352

5. עדנה מרום ת.ז. 022338248

6. שי מרום ת.ז. 022255442
ע"י ב"כ עוה"ד אלן עושרת


נגד


נתבעת

מרווה טורגמן
ת.ז. 055004154
ע"י ב"כ עוה"ד מהש יצחק-הלוי


החלטה


1.
לפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף בהעדר סמכות עניינית; ולחלופין, העברת התביעה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה לו נתונה הסמכות העניינית לדון בתביעה.

2.
וייאמר מיד - לאחר שבחנתי את הבקשה והתשובות, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

3.
סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון ב"ענייני משפחה" קבועה בסעיף 3 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"א-1995 (לעיל ולהלן: "החוק לענייני משפחה"). סעיף 1 לחוק מגדיר "ענייני משפחה", בין היתר, כ"תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא".

סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה הותנתה, אם כן, בשני תנאים מצטברים:
האחד, הצדדים לסכסוך הם בני משפחה, כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק לענייני משפחה;
והשני, עילת התביעה היא סכסוך בתוך המשפחה.

נבחן להלן את התקיימות התנאים בענייננו.

"בן משפחתו"

4.
אין חולק כי התובעות מס' 1, 3, 5 הן בגדר "בן משפחתו", כמשמעו בסעיף 1(2)(ו) לחוק לענייני משפחה ("אחיו ואחיותיו, שלו או של בן זוגו), בהיותן אחיותיו של בעלה של הנתבעת.
מנגד, התובעים מס' 2, 4, ו-6, שהינם בני זוגן של התובעות מס' 1, 3 ו-5, אינם נכללים בהגדרת "בן משפחתו" הקבועה בחוק לענייני משפחה. ברם, אין בכך כדי להוציא את התביעה מגדר סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה.

לשון החוק לענייני משפחה אינה

מחייבת שכל הצדדים לתביעה יהיו בגדר "בן משפחתו"; ולמצער, ניתן לפרשה מבחינה לשונית כמסתפקת בכך שרק חלק מבעלי הדין יענו על הגדרת "בן משפחה". נוכח תכלית החוק לענייני משפחה כפי שבאה לידי ביטוי גם בסמכויות הנתונות לבית המשפט בהתאם לסעיף 6 לחוק לענייני משפחה, יש להעדיף פרשנות זו.

יחד עם זאת, במצב דברים זה, בו רק חלק מבעלי הדין הינם בגדר בן משפחה כמשמעו בחוק לענייני משפחה וחלקם אינם באים בגדרו, "מידת הרלוונטיות של הצד שאינו בן משפחה תישקל על ידי בית המשפט לאור המבחן השני לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה- מבחן מהות הסכסוך כסכסוך משפחה - וכל עניין ישקל לפי נסיבותיו" (ראה: ש. שוחט וד. שאוה, "סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה", הוצאת מחשבות (תש"ע-2009), בעמוד 261 וכן האסמכתאות המצוינות בהע"ש 44).

בהתאמה, כבוד הנשיא (כתוארו אז) א. ברק ב-רע"א 6558/99, חבס נ' חבס, פ"ד נד(4) 337, מציין פרמטר זה כאחד המבחנים לקביעת תרומת הסכסוך המשפחתי לגיבוש עילת התביעה:
"... כך, למשל, ניתן להניח כי ככל שיחסי המשפחה הם קרובים יותר (כגון בני זוג) כך השפעתם על גיבושה של התובענה היא גדולה יותר. בדומה, ככל שמספרם של גורמים לבר-משפחתיים (כגון זרים ליחסי המשפחה) הוא רב יותר, כך קטנה תרומתם של יחסי המשפחה על עיצובה של עילת התביעה. בדומה, אם בין בני המשפחה קיימים קשרים עסקיים שונים, ורק באחד מהם התגלה סכסוך, בעוד שהאחרים מתנהלים כסידרם, יש להניח כי השפעת הקשר המשפחתי על התובענה שבה התגלה הסכסוך אינה משמעותית"

[ההדגשה אינה במקור – ב.ש.].

משכך, די בהיות התובעים מס' 1, 3 ו-5 בגדר "בן משפחתו", כדי לקבוע כי תנאי זה מתקיים בעניין דא.

לעניין זה יש לזכור כי בכל הקשור לכללי הסמכות העניינית יש לשים דגש על בהירות הכללים, כאמור ב-רע"א 3995/11, וולך נ' מ"י (2012) (אמנם בעניין סמכות בית משפט אזרחי לעומת בית משפט מנהלי אך הדברים המה גם לענייננו):
"... מדיניות רצויה בקביעת כללי הסמכות העניינית תשים דגש על בהירות הכללים. בראיה זו הכללים אמורים להיות משולים לתמרור תנועה. נהג המגיע לצומת חייב לדעת אם לדוגמא רשאי הוא לפנות שמאלה אם לאו, למי יש זכות קדימה וכדומה. מוטב שהנוהג בכבישי הסמכות העניינית ידע לאן לפנות על פני קיומם של דיונים מפולפלים בסוגיה שאינה אמורה לתפוס את מרכז הבמה בהליך המשפטי. ואולם, הדברים מורכבים קמעה. אם שפת הסמכות הינה שיעור התביעה או תקופת העונש המקסימאלי המלאכה קלה. לעומת זאת, ישנם נושאים אשר מטבעם עשויים לגעת גם במקרי גבול שעלולים ליצור קושי. בל נשכח שכללי סמכות עניינית אינם שרירותיים אלא נועדו לשרת תכליות שונות. תפקידו של בית משפט בקביעת הכללים הוא להיות נאמן לעמדת המחוקק תוך ניסיון ליצור וודאות ככל שניתן".

(וראה גם: סעיף 9 ב-דנ"א 3800/12, פלוני נ' פלונית (2012).

עילת התביעה
5.
מבחן מהות הסכסוך נועד לבחון האם הסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית, נכבדה וחשובה לגיבושה של עילת התביעה. ודוק:

לא די בקשר רחוק וזניח אך מנגד לא נדרש כי הסיבה היחידה והבלעדית להיווצרות עילת התביעה מקורה בסכסוך המשפחתי
.
לעניין זה נפסק על ידי כבוד

הנשיא (כתוארו אז)

הש. א.

ברק ב-רע"א 6558/99,
חבס נ'

חבס
,

פ
"
ד נד (4) 337 [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.]:
"... הדיבור "עילה" בהקשר זה משמעותו קיומו של קשר בין התובענה האזרחית לבין הסכסוך המשפחתי. תובענה אזרחית עילתה בסכסוך בתוך המשפחה אם סיבת הסכסוך או מקורו הוא ביחסי המשפחה... אמת המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה היא שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה.

נמצא, כי מחד גיסא לא די בקשר רחוק וזניח. מאידך גיסא לא נדרש שהסיבה היחידה והבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה הוא הסכסוך המשפחתי.

די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה
, כדי שנראה את עילתה של התובענה בסכסוך בתוך המשפחה.

גישה זו מתבקשת מהתכלית המונחת ביסוד סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה
...

יש לאתר את גורמי הסכסוך השונים,

תוך בחינת השאלה, אם לגורמים המשפחתיים היתה השפעה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה
.

בעניין זה ניתן לסמוך על מספר הנחות (עובדתיות),


המשקפות את מציאות החיים...".

וראה גם ב-ע"א 1662/99,
חיים נ' חיים, פ"ד נו (6) 295
]
ההדגשות אינן במקור – ב.ש.]:
"... מלאכת הסיווג האמורה מצריכה,

על פי טיבה,

בירור נתונים עובדתיים בעלי אופי אובייקטיבי וסובייקטיבי
. יש לבחון נתונים אובייקטיביים העומדים ברקע הסכסוך המשפחתי כמו,


למשל, משך הזמן בו מתקיים הסכסוך,

האם שותפים לו רק בני משפחה
או גם זרים,

האם הסכסוך מתייחס לענין נקודתי
או מתפרש על כלל היחסים בין הצדדים, והאם, בראייה כולל,


מדובר במערכת יחסים בעלת אופי כזה המצריכה ומצדיקה כי גורמים מקצועיים העומדים לרשות בית המשפט
למשפחה, לרבות גורמים לבר – משפטיים, יסייעו לפתרון כולל של המשבר המשפחתי.

בצד הנתונים האובייקטיביים, ישנה חשיבות גם לפן הסובייקטיבי
הבוחן את התייחסות הצדדים עצמם לסכסוך שביניהם, רוצה לומר: איך הם עצמם משקיפים על המחלוקת ביניהם -

האם כסכסוך בעל אופי משפחתי או כמחלוקת שעיקרה אזרחי,

אשר פתרונה אמור להימצא במסגרת הכרעה אזרחית רגילה.

הדגשים שהצדדים עצמם מניחים על אופי היריבות ביניהם חשובים במלאכת איתור היסוד הדומיננטי במחלוקת לצורך סיווגו של הנושא לסמכות העניינית של הערכאה המתאימה
.
"


6.
יישום כללים אלה במקרה דא יובילנו למסקנה כי תנאי זה מתקיים.

6.1
עסקינן בתביעה להשבת כספים אשר לטענת התובעים, גיסותיה וגיסיה של הנתבעת, ניתנו לנתבעת ובעלה חיים (להלן "חיים") כהלוואות החל משנת 2006 ואילך.
6.2
על פי הנטען בכתב התביעה ההלוואות ניתנו לנתבעת ובעלה חיים מאחר ולקראת שנת 2006 נקלעו השניים לקשיים כספיים גדולים "ומשלא נותרה להם כל יכולת ליטול אשראי נוסף לאחר שניצלו עד תום, כל האפשריות שהועמדו לפניהם, פנו בבקשת עזרה כספית מהתובעים..." (ראה: סעיף 24 לתביעה).
לא
נטען כי התובעים עוסקים במתן הלוואות ועל כן נהיר כי ההלוואות צמחו על בסיס הקשר המשפחתי שבין חיים ובת זוגתו (הנתבעת) לבין אחיותיו ובני זוגן.
6.3
לשיטת התובעים הכספים נמסרו "לידי מי ממשפחת טורגמן, בין היתר, במהלך ביקוריהם בארץ" או הועברו לחשבונותיהם לרבות חשבונם המשותף (ראה: סעיף 2.5 לכתב התביעה). התובעים אמנם נוקטים בלשון עמומה "מי ממשפחת טורגמן", אך נהיר שגם לשיטתם אין המדובר רק בנתבעת.

יתירה מכך. בהתאם לאישורי העברת כספים שצורפו לכתב התביעה המוטב היחיד הוא חיים (ראה: נספחים 3, 5 ו-7 לכתב התביעה); בעוד ביחס לתובעים מס' 5-6 אין כל מסמך המעיד על קבלת סכומים המצטברים ל-35,000 $. התובעים אף לא טוענים כי אישור מעין זה התקבל או אף נדרש מהנתבעת וחיים ויש בכך משום תימוכין לכך שהסכומים ניתנו על בסיס הקשר המשפחתי וכפועל יוצא מיחסי האמון המיוחדים ששררו בין הצדדים וחיים.
6.4
לכתב התביעה לא צורפו הסכמי הלוואות ואף לא נטען כי הסכמים מעין אלה נערכו ונחתמו על ידי הצדדים. כמו כן התובעים לא ציינו בתביעתם מה היו תנאי ההלוואות, לרבות מועד השבת ההלוואות או איזה מהן. כל שנטען הוא כי הוסכם על "החזרת ההלוואות במהרה בתוספת ריבית, על פי חוק" (ראה סעיף 2.4 לכתב התביעה). סתמו ולא פרשו.
מתן הלוואות בסכומים לא מבוטלים ללא הסכמים בכתב, ללא פירוט תנאי ההלוואה, ללא לוח סילוקין, ללא מועדי פירעון וללא עמידה במשך שנים על השבת החוב אינו תואם הלוואות בין צדדים זרים.
נהפוך הוא. אופי זה של מתן הלוואות ללא עריכת הסכמים בכתב וללא פירוט של תנאי מתן ההלוואות, מתיישב לאור "מציאות החיים" עם מתן הלוואות על רקע היחסיים המשפחתיים הקיימים בין הצדדים ובעיקר בין התובעות מס' 1, 3 ו-5 לבין אחיהן, חיים. יפה לענייננו, בשינויים המחוייבים, האמור ב-רע"א (י-ם) 7780-02-12, בורוכוב נ' דוינו (2012):
"... עולה מהמובאות מכתב התביעה, כי מתן ההלוואה הנטענת, וכאמור המוכחשת על-ידי המבקש, נעשתה עקב קשרי המשפחה שבין המשיב לבין המבקש, כמו גם הבקשה להחזרתה, שנבעה מגירושי המשיב מבתו של המבקש. יודגש, כי הצדדים לא חתמו על הסכם בכתב, ואף לא נטען על-ידי המשיב כי הייתה הסכמה ביניהם בעל-פה למועד החזרת ההלוואה על-ידי המבקש, או מה היו תנאי ההלוואה. החזרת ההלוואה התבקשה אך ורק בשל הגירושין, שאם לא כן - כך נראה - לא הייתה מתבקשת החזרת ההלוואה באותו שלב. היינו, עילת התביעה, המוגדרת כ"בקשה להחזרת ההלוואה שלא נענתה", מקורה בסכסוך המשפחתי שהביא לגירושין בין בני הזוג, סכסוך אשר תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה...".

6.5
מעבר לנתונים אובייקטיביים אלה ניתן לראות כי אף התובעים התייחסו להלוואות אלה כהלוואות שניתנו במסגרת הקשר המשפחתי. בהצהרות לפקיד השומה הצהירו התובעים, או מי מהם, כי ההעברות הן "לקרוב משפחה". בהתאמה, ניתן אישור פקיד השומה בדבר אי ניכוי מס במקור (ראה: נספח 6 לכתב התביעה).

מכאן, הצדדים עצמם "משקיפים על המחלוקת ביניהם" כסכסוך בעל אופי משפחתי (והשווה: ה"פ (ירושלים) 4384/05, חטמוב נ' עו"ד בן ציון ליפשיץ (2008); ע"א 1662/95, חיים נ' חיים, פ"ד נו (6) 295).
6.6
התובעים אמנם טוענים כי הם פנו לנתבעת ובעלה להשבת כספי ההלוואות, אך הם לא שלמו דבר. ברם, טענה זו לא נתמכה בתצהיר מטעם התובעים. התובעים בחרו שלא לתמוך תשובתם בתצהיר, למרות שתשובה זו משובצת לעייפא בטענות עובדתיות.
כך גם לא הוצגה לפניי ולו דרישה אחת להחזר ההלוואות במשך התקופה שמיום 16/3/06 ובמהלך קרוב ל-6 שנים עד להגשת התביעה (ביום 4/1/12).
נהפוך הוא. הסכום הראשון, בסך של 63,000 $ הועבר לשיטת התובעים מס' 1, 2 עוד ביום 16/3/06. לגרסתם, הנתבעת ובעלה לא שילמו דבר. חרף זאת
כעבור כ-19 חודש (ביום 27/12/07 וביום 26/12/07) מעבירים התובעים מס' 1-4 סכומים נוספים המסתכמים ב-80,000 $. גם בשלב זה לטענתם, הנתבעת ובעלה אינם משלמים דבר וחרף זאת התובעים מס' 5 ו-6 טוענים להעברת סכום נוסף של 5,000 $ ביום 16/5/09 וסכומים נוספים המסתכמים ב-30,000 $ במועדים שונים שלא פורטו.
התנהלות זו של מתן הלוואות בסכומים נכבדים, באופן חוזר ונשנה, למרות שהצד השני אינו מחזיר מאומה עקב מצבו הכלכלי הקשה, ולמרות שהתובעים, כגרסתם, מודעים שמצב הנתבעת וחיים בכי רע - מתיישב עם סיוע לקרוב משפחה, להבדיל מהלוואה בין גורמים זרים.

7.
לידתה של תביעה זו -
7.1
התביעה שלפניי הוגשה 4 חודשים לאחר שהנתבעת פתחה בחודש ספטמבר 2011 בשני הליכים כנגד חיים (בעלה ואחיהן של התובעות מס' 1, 3 ו-5(:
האחד, תביעה רכושית בבית המשפט לענייני משפחה (27564-09-11); והשני, תביעה לגירושין לביה"ד הרבני (862906/3) (ראה: תצהיר הנתבעת מיום 23/1/12 התומך בבקשה על נספחיו), כאשר במסגרת התביעה הרכושית נטען כי משך שנות נישואיהם (מיום 22/2/78) ניהלה האישה את משק הבית בעוד חיים ניהל את העסקים וקיימים נכסים רבים בארץ ובחו"ל הרשומים על שמו.
ויודגש שניים: האחד, לענייננו אין נפקא מינה אם ההליכים הנ"ל הוגשו לבית המשפט בעל הסמכות המקומית אם לאו; והשני, מהמסמכים שצורפו לתצהיר הנתבעת עולה כי פרץ גם פרץ סכסוך בינה לבין חיים בעלה, הגם שהיא מודה כי בעצתו הוגשה הבקשה לביה"ד הרבני (להבדיל מהתביעה הרכושית).

קיימת משמעות לא מועטה לסמיכות מועדים זו שבין פתיחת ההליך לפניי לבין פתיחת ההליכים בין הנתבעת לבין בעלה, שכלל לא הוזכרו בתביעה. לעניין זה לא נעלמה מעיניי גם טענת הנתבעת, שלא נסתרה, כי חיים מיוצג על ידי ב"כ התובעים.
7.2
זאת ועוד. עצם העובדה כי גם בשלב זה נמנעים התובעים מלתבוע את חיים, למרות שלשיטתם ההלוואות ניתנו לו ולנתבעת ושימשו את השניים, מחזקת את טענת הנתבעת כי הסכסוך נולד בשלב זה עקב הסכסוך המשפחתי; ולמצער, יש להליכים התלויים ועומדים בין הנתבעת לבין חיים תרומה משמעותית להיווצרותה של עילת התביעה. ודוק: הנתבעת נדרשת להשיב את מלוא ההלוואות.
7.3
לטענת התובעים, התביעה מוגשת על ידם רק בשלב זה ורק כנגד הנתבעת מאחר ועד כה הם נמנעו מלנקוט בהליכים משפטיים מטעמי עלויות שכן הנתבעת וחיים התגוררו משך שנים בארה"ב ובשלב זה הנתבעת הגיעה ארצה בעוד חיים נותר בארה"ב.
אין בידי לקבל טענה זו.
ראשית, עצם העובדה שהנתבעת ובעלה התגוררו אותה עת בחו"ל, אינה מונעת נקיטה בהליכים כנגדם.
שנית, התובע מליון ₪ "לצרכי אגרה", לא ישמע בטענה כי עלויות תביעה מנעו ממנו את הגשת התביעה.
שלישית, ההלוואות ניתנו עת התגוררו הנתבעת ובעלה בחו"ל
משך כ-30 שנה, כך שהתובעים נטלו סיכון זה על עצמם.
רביעית, בפרט בשלב זה כשהנתבעת מתגוררת בארץ לא הייתה מניעה להגיש את התביעה גם כנגד חיים.
חמישית, מהמסמכים שצורפו לתצהיר הנתבעת מיום 23/1/12 התומך בבקשתה, עולה כי לחיים נכסים בארץ ובכלל זה דירה הידועה כחלקה 4/2 בגוש 11681, הרשומה על שמו בלשכת רישום המקרקעין וכן מגרש בכרמל (שפרטיו לא צויינו) וזאת מעבר לנכסי מקרקעין ונכסים נוספים בחו"ל. מכאן, התובעים יכלו להבטיח, ולו חלקית, את פירעון החוב והוצאות ההליך.
7.4
צא ולמד: במקרה דא הן הנתונים האובייקטיביים ובכלל זה - מעורבותן של התובעות בכל הנוגע להעברת הכספים, פער הזמנים המשמעותי בין המועדים בהם ניתנו ההלוואות לבין המועד בו הוגשה התביעה דנן, סמיכות הזמנים בין מועד הגשתה למועד הגשת תביעות הגירושין והממון וכן העובדה כי התובעים בחרו, מסיבותיהם הם, להגיש את התביעה דנן כנגד הנתבעת בלבד; והן הנתונים הסובייקטיביים - מצביעים על כך שהיסוד הדומיננטי להיווצרות המחלוקת טמון בקשר המשפחתי בין הצדדים ומקורה של התביעה נעוץ בפרידת הנתבעת ובעלה חיים, יהיו סיבות הפרידה אשר יהיו. למצער, הסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה (והשווה: רע"א 10586/07, פלוני נ' פלוני (2008); בש"א (ראשון לציון) 4378/07, פילבו חברה לשיווק בע"מ נ' פיליבה מפעלי מתכת (1995) בע"מ (2007); ת.א. (נצרת) 35/08, מוחמד עלי מחמוד יוסף נ' יוסף עלי מחמוד יוסף (2008); ת.א. (ירושלים) 2431/07, שחף נ' שובל כימיקלים בע"מ (2008), וכן בש"א (תל-אביב) 178932/03, ווקסלר נ' הרלב (2004); ע"ע 1628/04, הרלב נ' ווקסלר (2005) הדנים בבקשה לביצוע שטר שעילתו יחסי עובד מעביד).
7.5
עוד יצויין כי על פניו, התביעה במקרה זה היא בעלת אופי המצריך ומצדיק כי ערכאה אחת תדון בכל ענייני הסכסוך במשפחה מתוך הנחה שראייה כוללת של השבר המשפחתי תאפשר הכרעה יעילה ואיכותית בסכסוכי המשפחה, תוך מתן פתרון או הכרעה בסכסוך כולו, להבדיל מהכרעה בתביעה הבודדת תוך שימוש בכל האמצעים והמומחיות הייחודית הנתונה לבית המשפט לענייני משפחה (וראה גם: ד. ארבל וי. גייפמן "חוק ביהמ"ש לענייני משפחה, תשנ"ז- 1995, הפרקליט, מג (תשנ"ד) 431).
7.6
משכך, אני קובעת כי במקרה דא התקיימו שני התנאים הנקובים בסעיף 1 לחוק לענייני משפחה.

8.
סוף דבר -
8.1
דין הבקשה להתקבל.
8.2
אני מורה על העברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה במחוז חיפה מכח סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, אשר ידון בו.
8.3
אני מחייבת את התובעים לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪, תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד למועד תשלומו המלא בפועל.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים גם בדואר רשום עם אישור מסירה.


ניתנה היום, י"ז אב תשע"ב, 05 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 9997-01/12 זהבה טולדנו, יעקב טולדנו, אילנה ג'ורנו ואח' נ' מרווה טורגמן (פורסם ב-ֽ 05/08/2012)