פסקי דין על שלמה סימה (שמחה) | פסקי דין על שלמה צביח | פסקי דין על יצחק-חיים אמל (תקוה) | פסקי דין על יצחק-חיים פואד-אודי | פסקי דין על יצחק-חיים נעים-נועם |

4967/98 א     03/11/1999




א 4967/98 שלמה סימה (שמחה) , שלמה צביח נ' יצחק-חיים אמל (תקוה) , יצחק-חיים פואד-אודי , יצחק-חיים נעים-נועם





1. שלמה סימה (שמחה)

2. שלמה צביח
המבקשים
נגד
1. יצחק-חיים אמל (תקוה)

2. יצחק-חיים פואד-אודי

3. יצחק-חיים נעים-נועם


המשיבים
שרון

ע"י ב"כ עוה"ד
החלטה
בפני
בקשה לבטול

פסק דין
מיום 4.3.99.

המשיבים הינם יורשיו של המנוח יצחק-חיים סלים (להלן המנוח) .

המנוח הלווה למבקשים סכום כולל של 38,000 דולר.
המבקשים שלמו תשלומים על חשבון הריבית, אולם לא שלמו את הקרן.
לפני מותו אמר המנוח לאלמנתו כי המבקשים חייבים לו סכום זה.
התביעה שבפני
הינה תביעתם של יורשי המנוח להחזר ההלוואה.

הבקשה לביטול

פסק דין

על פי האמור בבקשה, החל מחודש 7/92 שלמו המבקשים למנוח 1,050 $ כל חודש במזומן.
בפועל שולם סכום גבוה בהרבה מסכום ההלוואה.
לגבי הסיבה שבגללה לא הוגש כתב הגנה במועד, טוענים המבקשים כי המבקשת היתה מאושפזת באותה תקופה ובתם שקבלה את כתב התביעה, לא מסרה להם אותו. לאחר שמצאו את כתב התביעה מונח בבית ובאו להגיש כתב הגנה, התברר להם כי קיים

פסק דין
.

המבקשת נחקרה על תצהירה והוסיפה את העובדות הבאות.
המבקשת שילמה החל מחודש 9/90 ועד לחודש 12/96 במשך 75 חודשים 1,050 $ כל חודש. התוצאה של התשלומים הינה 78,750 $. תשלום זה כיסה גם את הקרן וגם את הריבית.
המבקשת שוחחה עם המנוח וזה הבטיח לה להחזיר את השיקים ולערוך סיכום סופי. לטענתה היתה זכאית להחזר כספי מהמנוח.

הדיון המשפטי
אסקור את ההלכות הידועות בענין ביטול

פסק דין
ולאחר מכן איישם אותם לשאלה העומדת לדיון.

כאשר ניתן

פסק דין
כהלכה ולאחר שהומצאה ההזמנה לנתבע כדין, יציג לעצמו בית המשפט שתי שאלות.

האחת, מהי הסיבה בעטיה לא הגיש הנתבע את הגנתו והשניה - ושאלה זאת חשובה לעין ערוך מן הראשונה - מהם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש אם יבוטל פסק הדין, והנתבע יורשה להתגונן במשפט, ראה ע"א 64/53 יששכר כהן נ' שלום יצחקי (פ"ד ח' 395, 397).

על ההלכות אלה חזרו בתי המשפט בשורה ארוכה מאד של פסקי דין כאשר בכולם מושם הדגש על השאלה השניה. העקרון העומד מאחורי הלכות אלה הינו כי תנתן לבעל דין שעת כושר להשמיע דברו בין אם החמיץ את השעה לעשות כן, ובין אם לאו.
ראה ספרו של ד"ר זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהד' 6, עמ' 692.

בע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"א (3) 746, 749, נאמר מפי כבוד הנשיא שמגר:

"בענין זה נהגו בתי המשפט מאז ומעולם בגמישות מסויימת, ונטו לבטל

פסק דין
שניתן בהיעדרו של בעל דין על מנת שיתאפשר לו להשמיע דברו. אפילו נגרמה התקלה באשמתו, עשויה בקשתו של אותו בעל דין להיענות, ובלבד שיש בידו להראות סיכוי להצלחת הגנתו ושאין במחדלו משום זלזול מכוון בבית המשפט".

בע"א 625/68 מפעל הבניה של הקיבוץ המאוחד ושות' נ' החברה הדרומית בע"מ, פ"די כ"ג (2), עמ' 725 מפי כבוד השופט כהן:

"כמו הנשיא התורן המלומד, כן גם אני נרתע מלנעול את שערי בית המשפט בפני
בעל דין שיש לו לכאורה מה לטעון ולהתגונן, אך כאשר לא קיים במועדן את המצוות הפורמליות של תקנות סדר הדין.

... העובדה בלבד שיש בידי הנתבע עילה טובה וסבירה לכאורה להתגונן בפני
תביעה זו תהא דייה בעיני בדרך כלל, כדי שאיגע ואחפש דרכים לשמיעת הגנתו של נתבע כזה ולמניעת חטיפתו של

פסק דין
אשר התובע אולי אינו ראוי וזכאי לו על פי מידת הצדק".

לא נעלמה מעיני גם ההלכה העולה מרע"א 2694/92 אינג' אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל (לא פורסם), מפי כבוד השופט ש. לוין:

"מוסכם על הכל שבין שני הטעמים שעל בית המשפט לשקול בבואו לדון בבקשה לביטול

פסק דין
שניתן על פי צד אחד, הטעם למחדלו של המבקש ועילת ההגנה או התביעה - הטעם השני עיקר והטעם הראשון טפל לו.

עם זאת אין להתעלם גם מן הטעם הראשון, ובית המשפט זכאי לקבל מן הנתבע הסבר מה מנע ממנו להתגונן כראוי".

ידועים הם דבריו של כבוד השופט ברנזון בע.א. 189/66 ששון נ' "קדמה" בע"מ (להלן: "ענין ששון") פ"די כ (3) 477, 479, כפי שצוטטו על ידי כבוד הרשמת א. אפעל גבאי בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל, פ"ד מ"ח (4) 872, 877.

"הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להשאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל הדין האחר, ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב"עוול" מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף הענין, ולא רק לאי נוחות נוהלית".

ובהמשך פסק הדין ממשיך בית המשפט:

"בענין ששון דובר בדיון בערכאה ראשונה, כאשר התובע, אשר נפגע בתאונת עבודה, ביקש להעיד עדים מסוימים יום אחרי שבא כוחו הכריז "אלה עדיי". אני סבורה, כי ככלל יש מקום להבחין בין דיון בערכאה ראשונה, שמאז מן הראוי לאפשר לבעל דין לפרוס את מלוא יריעת טענותיו, לבין דיון בערכאת הערעור. הנגישות לערכאה הדיונית היא זכות יסוד מוגנת. אין הדבר כן בכל הנוגע לערכאת הערעור; בהעדר הוראה מפורשת, אין זכות ערעור. למערער כבר היה יומו בבית המשפט, ועובדה זו שוקלת לענין הנכונות לגמישות פרוצדורלית בענייננו".

ומן הכלל אל הפרט
בסיכומיה טוענת ב"כ המשיבה, כי המבקשים לא פרטו בבקשה את הגנתם. אולם כאשר אני בוחן את הגנת המבקשים, עלי להתחשב גם במה שאמרו במסגרת החקירה הנגדית ודברים אלה משלימים את התצהיר.
ראה ע"א 543/86 כלל חב' לביטוח נ' דניאל כלפון פ"ד מ"ב (3) 339 , 343 .

גם בטענה לפיה המבקשים לא הוכיחו ולו גם תשלום כלשהו אין ממש. ראשית מן הטעם שהמבקשת העידה כי בקשה אישורים מהמנוח וזה לא הסכים לתת לה.
ושנית לא קיימת חובה להוכיח את האמור בתצהיר בשלב זה, ונקודת המוצא היא שהדברים יוכחו במידת האפשר במסגרת הדיון.

טענת המבקשים לפיה שלמו סכום של 78,750 $, וסכום זה כלל גם את הקרן לא נסתרה, וטענה זאת מצדיקה בטול פסק הדין.

לא נסתרה גם הטענה, לפיה המבקשים והמנוח נדברו להפגש ביניהם, כאשר במעמד הפגישה אמור היה המנוח להחזיר להם את השיקים ולערוך חישוב של יתרת החוב. לדברי המבקשת המנוח הוא זה שהיה חייב להם החזר כספי.

לענין נסיבות מסירת האזהרה, טוענת המבקשת, כי כתב התביעה נמסר לבתה וזאת לא מסרה לה אותו.
בנסיבות אלה לא שייך לייחס למבקשים זלזול בבית המשפט כאשר כלל לא קבלו את התביעה.
יחד עם זאת מאחר והמדובר במסירה שבוצעה כדין, הביטול הוא על פי שיקול דעת בית המשפט ויש לחייב את המבקשים בהוצאות הבקשה.

סוף דבר
לפיכך אני מבטל את פסק הדין מיום 4/3/99 .

מכוח סמכות לפי תקנה 215 לתקנות סדר הדין האזרחי, ניתנת למבקשים רשות להתגונן.

המבקשים ישאו בהוצאות הבקשה בשעור של 750 ש"ח + מע"מ,אשר ישולמו במשרדי ב"כ המשיבים עד ליום 15.12.99 .

מזכירות המנ"ת תקבע מועד לדיון מוקדם בתיק כולל הגשת תצהירים קודם לדיון.

המזכירות תשלח עותק החלטתי לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ד בחשון תש"ס, (3 בנובמבר 1999), בהעדר הצדדים.

ד. אידלשטיין, רשם
3
1

בתי המשפט
בשא 000924/99
בתיק עיקרי: ת.א. 4967/98

בית משפט שלום פתח תקוה
כבוד הרשם דוד אידלשטיין

בפני










א בית משפט שלום 4967/98 שלמה סימה (שמחה) , שלמה צביח נ' יצחק-חיים אמל (תקוה) , יצחק-חיים פואד-אודי , יצחק-חיים נעים-נועם (פורסם ב-ֽ 03/11/1999)