פסקי דין על עופר קומם | פסקי דין על אולה אונגר | פסקי דין על גדי הדר ואח' | פסקי דין על שמואל רוזובסקי | פסקי דין על אורי רוזובסקי | פסקי דין על משה לודמיר ואח' |

6996/11 רעא     28/08/2012




רעא 6996/11 עופר קומם, אולה אונגר, גדי הדר ואח' נ' שמואל רוזובסקי, אורי רוזובסקי, משה לודמיר ואח'




החלטה בתיק רע"א 6996/11
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }




בבית המשפט העליון


רע"א 6996/11
רע"א 7096/11


בפני
:

כבוד המשנה לנשיאה (בדימ') א' ריבלין


המבקשים ברע"א 6996/11:

1. עופר קומם



2. אולה אונגר



3. גדי הדר


4. מיכאל(מיקי) ישי


5. זליג שלגי


6. יואב קירש


7.
g
.s. sunflower ltd


8.
limassa enterprises


9. אס.אר.ג'י הולדינגס בע"מ



נ


ג


ד



המשיבים:

1. שמואל רוזובסקי



2. אורי רוזובסקי



3. משה לודמיר


4. יעקב ברסלר


5. אברהם גרינברג


6. איזי פורקס בע"מ


7. מוטי ריבלין


8. משה וסרמן


9. דני דרבש


10. רן כהן


11. אסף חסון


12. גלעד וכניש


13. אייל כרמון


המבקשים ברע"א 7096/11:

1. מוטי ריבלין


2. משה וסרמן


3. דני דרבש


4. רן כהן


5. אסף חסון


6. גלעד וכניש



נ ג ד


המשיבים ברע"א 7096/11:

1. שמואל רוזובסקי



2. אורי רוזובסקי



3. משה לודמיר


4. יעקב ברסלר


5. אברהם גרינברג


בקשות רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 19.7.11 בת"צ 25282-06-10 שניתנה על-ידי כבוד השופט א' זמיר


בשם המבקשים ברע"א 6996/11: עו"ד גיורא ארדינסט
; עו"ד רן שפרינצק
;


עו"ד הדס בקל בהר; עו"ד אבי סתיו

בשם המבקשים ברע"א 7096/11: עו"ד רון ברקמן; עו"ד גלעד פורת;


עו"ד שרון מרקוביץ

בשם המשיבים ברע"א 6996/11
וברע"א 7096/11:
עו"ד נמרוד אסיף


החלטה



בפני
נו שתי בקשות למתן רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט
א' זמיר
) בנוגע לשלוש בקשות ביניים שהוגשו במסגרת הדיון בבקשת המשיבים לאשר תביעה שהגישו נגד המבקשים כתובענה ייצוגית.

עובדות המקרה

1.
המבקשים הם עובדים, מנהלים ובעלי מניות בחברת איזי פורקס בע"מ (להלן:
החברה
), העוסקת במתן שירותי מסחר ממונף במטבע חוץ ובסחורות ללקוחות פרטיים. המשיבים, חמישה מלקוחות החברה, ביצעו דרכה עסקאות במטבע חוץ, וספגו הפסדים כבדים. בהמשך, הגישו המשיבים תביעה נגד החברה ונגד המבקשים וכן בקשה לאישור התובענה כייצוגית, בטענה כי החברה ועובדיה פועלים בשיטת הונאה מתוחכמת כדי לגרום ללקוחות הפסדי עתק ולגרוף את הרווחים לחשבון החברה. לטענת המשיבים, החברה מציעה ללקוחות עסקאות ממונפות ברמת מינוף גבוהה, והן מובילות בסבירות גבוהה להפסד של כל ההשקעה או של רובה.


לשם המחשה, מסבירים המשיבים כי ברמת מינוף של 50, לקוח המשקיע 1,000 דולרים נהנה מהלוואה מטעם החברה של 49,000 דולרים נוספים, ובסך הכל משקיע 50,000 דולרים במטבע חוץ לפי בחירתו. במצב זה, טוענים המשיבים, ירידה של 2% במטבע שבו השקיע הלקוח, ירידה שעשויה להיות זמנית ולהתרחש בתוך זמן קצר, מובילה לירידה של 1,000 דולרים בהיקף אחזקות הלקוח. במקרה כזה, על-פי נהלי החברה – כך טוענים המשיבים – הלקוח לא מחזיק עוד בביטחונות להחזר ההלוואה ולכן החברה פורעת מחשבונו את סכום ההלוואה ומסיימת באופן מיידי את השקעתו. כך, בשורה התחתונה, ברמת מינוף של 50, ירידה של 2% בשער המטבע מובילה להפסד של 100% מההשקעה; בהתאם, ברמת מינוף של 200, ירידה של 0.5% מובילה להפסד כל ההשקעה הראשונית. בתביעתם, טוענים המשיבים כי המינוף הגבוה עשוי אמנם גם להוביל לרווחים גבוהים ללקוח, אך נוכח העובדה שתנודה שלילית קטנה מובילה לחיסול ההשקעה, הרי שברוב המכריע של המקרים – לטענת המשיבים – ההשקעה תסתיים בטרם תניב פירות ללקוח. כראיה מרכזית לתביעתם, טוענים המשיבים כי החברה לא ביצעה בפועל השקעות ממשיות במטבע חוץ בהתאם לפקודות הקניה והמכירה ששיגרו לה הלקוחות, אלא "גבתה" מן הלקוחות את הפסדיהם "הרעיוניים" ושיפתה אותם, על חשבונה, על רווחיהם "הרעיוניים". לטענת המשיבים, ברי כי התנהלות עסקית זו משקפת את בטחונה הגמור של החברה בכך שבמרבית המקרים, הלקוחות יפסידו את כספם.

החלטת בית המשפט המחוזי

2.
בית המשפט המחוזי דן במשותף בשלוש בקשות ביניים שהגישו הצדדים להליך –
האחת
, בקשה מטעם המבקשים, עובדי החברה ובעלי מניותיה, לסלק על הסף את הבקשה לאישור תובענה כייצוגית, ככל שהיא נוגעת אליהם;
השניה
, בקשה מטעם המבקשים למחיקת סעיפים מתוך תשובת המשיבים לתגובת המבקשים לבקשה לאישור התובענה כייצוגית; ו
השלישית
, בקשת המשיבים למתן צו לגילוי ועיון במסמכים.


בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לסילוק על הסף. בית המשפט המחוזי ציין כי ההלכה הנוהגת היא כי בקשה לאישור תובענה ייצוגית תסולק רק במקרים חריגים שבהם ברור על פני הדברים כי אין מקום לאישור התובענה כייצוגית. זאת, בין השאר, נוכח העובדה שבקשה לאישור תובענה ייצוגית היא כשלעצמה בקשה מקדמית ובירורה כולל גם את בירור קיומן של עילות הסף השונות. על כן, קבע בית המשפט המחוזי כי ככלל, השלב המתאים לדון בשאלה אם יש מקום לתביעה ייצוגית נגד עובדים ובעלי מניות בחברה, הוא שלב אישור התובענה הייצוגית. בפרט, לגופם של דברים, קבע בית המשפט המחוזי כי לא נשללה בשלב זה האפשרות שלפיה נכללים המבקשים בהגדרת "עוסק" – אותו ניתן לתבוע בתביעה ייצוגית על-פי סעיף 1 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. את המונח "עוסק", כך נפסק, יש לפרש פרשנות מרחיבה וזו כוללת גם את כל הגורמים שעסקו בניהול ובשיווק המוצרים שהציעה החברה ללקוחותיה. אשר לשאלה אם יש כלל מקום לתביעה כנגד המבקשים, גם אם אינה תביעה ייצוגית, קבע בית המשפט המחוזי כי אמנם הבקשה לאישור תובענה ייצוגית וכתב התביעה מפרטים באופן דל בלבד את חלקו הנטען של כל אחד מהמבקשים במעשי התרמית, ואולם, היעדרה של התייחסות מפורטת וקונקרטית לכל אחד מהנתבעים אינה עילה לסילוק התביעה נגדם על הסף, שעה שמתוך כלל הטענות עולה טענה לכאורה בדבר חבותם של כל אחד ואחד מהנתבעים. עוד נקבע כי טענות המבקשים בדבר התיישנות עילת התובענה דורשות בירור עובדתי, ובקשה לסילוק על הסף אינה המקום לעורכו.

3.
אשר לבקשה למחיקת סעיפים מתשובת המשיבים לתגובת המבקשים לבקשה לאישור תובענה ייצוגית – שנדחתה אף היא – קבע בית המשפט המחוזי כי תשובה לתגובה צריכה לכלול רק טענות שאינן חורגות באופן מהותי מהמסגרת העובדתית שהוצגה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית. לאחר שבחן בנפרד את שתים-עשרה
קבוצות
הטענות השונות שמחיקתן התבקשה, הסיק בית המשפט המחוזי כי רובן המכריע לא היו בגדר הרחבת חזית, ועל כן לא קמה עילה למוחקן.

4.
אשר לבקשת המשיבים לגילוי ועיון במסמכים, הסתמך בית המשפט המחוזי על הקווים המנחים שנקבעו ברע"א 10052/02
יפעת נ' דלק מוטורס
, פ"ד נז(4) 513 (2003) (להלן: פרשת
יפעת
). על-פי פרשת
יפעת
זכאי התובע הייצוגי לעיין במסמכים שהם רלוונטיים לתנאי הסף לאישור התובענה כייצוגית, במקרים שבהם קיימת תשתית עובדתית ראשונית לקיומה של עילת תביעה כנגד הנתבע שממנו מתבקש הגילוי. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי כל זאת בכפוף לכך שבקשת הגילוי אינה מכבידה על הנתבע יתר על המידה, ביחס לרלוונטיות שלה להליך ולעצמת התשתית העובדתית הראשונית שקיימת נגד הנתבע. בהתאם לכך בחן בית המשפט המחוזי את אחת-עשרה
קבוצות
המסמכים שגילויים התבקש וקבע כי רק חלק מהמסמכים עומדים בתנאים שנקבעו בפסיקה, ולגביהם ניתן צו גילוי. בפרט, ניתן צו גילוי ביחס למסמכים הנוגעים לסוגיית האחריות האישית של המבקשים, וביניהם כל ההסכמים שהיה לכל אחד מהם עם החברה, כל סכומי הכסף שקיבלו מהחברה, כל דו"ח שהגישו לרשויות מס בארץ ובעולם בעשר השנים האחרונות וכל הצהרת הון שהגישו לרשויות מס בארץ ובעולם מאז ומעולם.


טענות הצדדים

5.
המבקשים בשני ההליכים טוענים טענות דומות, והמבקשים ברע"א 7096/11 אף מציינים בקצרה כי הם מצטרפים לרוב המכריע של טענות המבקשים ברע"א 6996/11. על כן, נדון בטענות המבקשים בשני ההליכים במשותף.


ביחס לבקשה לסילוק על הסף, טוענים המבקשים כי הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נמנעה מלייחס לכל אחד מהם מעשים מובחנים שמגבשים את אחריותו המשפטית הנטענת ולמעשה התייחסה לכולם כאל "איזי פורקס ואנשיה". לשיטתם, בהיעדר תשתית עובדתית קונקרטית נטענת, ביחס לחבותו של כל אחד מהנתבעים, תסולק הבקשה לאישור תובענה כייצוגית על הסף. המבקשים סבורים כי גישת בית המשפט המחוזי מובילה להגשת תובענות ייצוגיות בלתי-מבוססות אשר כוללות טענות שווא כנגד נתבעים רבים, מתוך הנחה בלתי ראויה של התובעים כי יצליחו לבסס אותן בהמשך הדרך. עוד טוענים התובעים כי אין להשלים את הפירוט העובדתי אשר חסר בבקשה לאישור תובענה כייצוגית מתוך כתב התביעה. לחלופין, טוענים המבקשים כי כתב התביעה נגע אמנם באחריותו האישית של כל אחד מהם, אך עשה זאת באופן כוללני וסתמי, ללא פירוט עובדתי כלשהו וללא ביסוס. לבסוף, טוענים המבקשים כי ניתן במקרה זה להגיש תובענה ייצוגית רק נגד החברה, שהיא זו שנכללת בהגדרת "עוסק" נגדו ניתן להגיש תובענה ייצוגית (כאמור בסעיף 1 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות), אך לא נגד עובדיה ובעלי מניותיה. לשיטתם, הם אינם אלה "העוסקים" במתן שירות ללקוחות, אלא זו החברה עצמה.


ביחס לבקשה למחיקת סעיפים מכתב התשובה, טוענים המבקשים כי בתשובת המשיבים פותח קו טיעון חדש לחלוטין. לשיטת המבקשים, רק בתשובה נטען לראשונה כי קיים חשש לכך שהמבקשים "רוקנו" את קופת החברה ומכאן שיש הצדקה לכאורית ל"הרמת מסך". לטענת המבקשים, אין לקבל את קביעת בית המשפט המחוזי כי טענה זו נוספה כמענה לקו ההגנה שהציגו ולפיו אין להטיל עליהם אחריות אישית למעשים המיוחסים לחברה. על-פי המבקשים, התשובה יכולה לכלול רק מענה לטענות "בלתי צפויות", ואילו קו ההגנה שבו הם נקטו הוא צפוי ומובן מאליו, ועל כן טענות ביחס להברחת נכסי החברה צריכות היו לעלות כבר בבקשה לאישור תובענה כייצוגית.


ביחס לבקשה לגילוי מסמכים, ממקדים המבקשים את טענותיהם בסוגיית גילוי המסמכים הנוגעים למצבם הכספי האישי. לטענת המבקשים, המשיבים לא הציגו תשתית ראייתית ראשונית כלשהי בנוגע לחבותם בתובענה בכלל או בנוגע לחשש מהברחת נכסי החברה באופן המצדיק "הרמת מסך" בפרט. לטענת המבקשים מדובר באלפי מסמכים שאינם קשורים לתנאים לאישור תובענה ייצוגית, ומציאתם ושליחתם למשיבים מטילה עליהם נטל בלתי סביר. כדוגמא קיצונית מזכירים המבקשים את הדרישה לגלות כל הצהרת הון שהגישו לרשויות המס בארץ ובחו"ל מאז ומעולם. לטענתם זוהי דרישה מכבידה ביותר הדורשת השקעת משאבים רבים מצידם, שעה שלטענתם היא אינה קשורה ולו בקשר רחוק לעניינה של התובענה. עוד טוענים המבקשים כי מדובר בפגיעה חמורה בפרטיותם ובפרטיות בני ובנות זוגם, שכן הנתונים שגילויים מתבקש מכילים מידע רב על מצבם הכלכלי והכנסותיהם של שני בני הזוג.

6.
המשיבים טוענים כי ההלכה הנוהגת היא כי בקשה לאישור תובענה ייצוגית תסולק על הסף רק כאשר ברור, על פני הדברים, כי אין בבקשה ולא כלום. אם כך הדבר, טוענים המשיבים, בקשת רשות ערעור על החלטה שלא לדחות על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית, תתקבל רק במקרים נדירים עוד יותר. בענייננו, לעומת זאת, טוענים המשיבים כי הוצגה תשתית עובדתית לכאורית כנגד כל אחד ואחד מהמבקשים, בין מכח אחריות אישית ובין מכח סעיפי חוק המטילים על נושאי משרה בתאגיד אחריות הנגזרת מאחריות התאגיד (למשל: סעיף 25 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981). כמו כן טוענים המשיבים כי נוכח מעשי המרמה המיוחסים לחברה בכתב התביעה, יש מקום גם להרמת מסך ההתאגדות, וגם בשל כך יש מקום להטיל על המבקשים אחריות אישית. בהמשך, מפרטים המשיבים את העילות הספציפיות המיוחסות לכל אחד מן המבקשים ומפנים לעמודים הרלוונטיים בכתב התביעה ובבקשה לאישור תובענה כייצוגית, בהם – כך הם טוענים – נטענו הטענות הללו כנגד המבקשים. לבסוף, טוענים המשיבים כי הפרשנות שהעניק בית המשפט המחוזי לביטוי "עוסק" שבחוק תובענות ייצוגיות היא פרשנות לכאורית בלבד הנוגעת לשלב זה של הדיון, ועל כן אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בסוגיה זו.


אשר לבקשה למחיקת סעיפים מתשובתם, טוענים המשיבים כי אין מקום להתערבות ערכאת הערעור, שכן מדובר בעניין בו יש יתרון ברור לערכאה הדיונית. גם לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי תשובתם היא תגובה לטענות שהעלו המבקשים וכי ההלכה הפסוקה מורה כי הזכות להשיב אינה מוגבלת רק לתשובה לטענות שאת העלאתן לא ניתן היה לצפות.


אשר לבקשה לגילוי מסמכים, טוענים המשיבים כי לא זו בלבד שעמדו בדרישת התשתית הראייתית הראשונית, אלא שלבקשה לאישור תובענה כייצוגית מצורפות ראיות נדירות בהיקפן בדמות הקלטות של חלק מהמבקשים הקושרות אותם למעשי ההונאה. בפרט, טוענים המשיבים כי דו"חות המס רלוונטיים כדי לבדוק מהו היקף התקבולים שקיבל כל אחד מהמשיבים מאת החברה. עוד טוענים המשיבים כי המבקשים יוכלו להשיג את כלל המסמכים שנתבקשו ללא צורך במאמץ יוצא דופן, וכי הטענה כי מדובר בהכבדה ממשית עליהם לא נתמכה בתצהיר. אשר לטענת הפגיעה בפרטיות, טוענים המשיבים כי פגיעה זו מוצדקת בשל התשתית הראייתית לקיומם של מעשי הונאה חמורים.

הבקשה למתן רשות לערער על ההחלטה בנוגע למחיקת סעיפים מכתב התשובה

7.
כידוע, רשות ערעור תינתן רק במקרים בהם השאלה שבמחלוקת חורגת מעניינם של הצדדים להליך הקונקרטי. במקרה זה, אין כל מחלוקת שאין להתיר יצירת חזית חדשה בשלב כתב התשובה והצדדים נחלקים רק בשאלה האם הטענות הקונקרטיות שנטענו בכתב התשובה אכן מגיבות לתגובת המבקשים או שמא יוצרות הן "חזית" חדשה. יש להותיר שיקול דעת דיוני שכזה בידיו של בית המשפט המחוזי, ואיני רואה לנכון להתערב במסקנותיו. מסכים אני לדברי השופט (כתוארו אז)
א' גרוניס
שקבע כי "השאלה מתי חורגות טענות מגדר 'תגובה' והופכות לחזית טיעון חדשה אינה פשוטה לעתים. בעניין זה נתון יתרון ברור לערכאה הדיונית, הבקיאה בחומר שבתיק, וערכאת הערעור לא תמהר להתערב בשיקול דעתה" (רע"א 7818/09
merck sharp & dohme (israel 1996) ltd
נ' אוחנה
, פס' 2

(לא פורסם, 11.1.2010)). אשר על כן, דין בקשה זו להידחות.

הבקשה למתן רשות לערער על ההחלטה בנוגע לסילוק על הסף

8.
בדיון בסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, הבדילה הפסיקה בין בקשה לסילוק על הסף של התובענה בשל עילות הקיימות ביחס לכל תובענה (תק' 101-100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), לבין בקשה לסילוק על הסף בטענה שבקשת האישור אינה מקיימת את התנאים לאישור תובענה ייצוגית. הלכה פסוקה היא כי בכל הנוגע לתובענה ייצוגית, אין לדון בנפרד בסילוק על הסף של התובענה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, מפני שבחינת השאלה האם קיימת עילת תביעה נערכת בכל מקרה במסגרת הדיון באישור התובענה כייצוגית (ראו למשל: רע"א 8268/96
שמש נ' רייכרט
, פ"ד נה(5) 276, 291 (2001); רע"א 2022/07
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר-און השקעות בע"מ
, פס' 4 (לא פורסם, 13.8.2007)). לפיכך, אין מקום לדון כעת בשאלה האם יש לסלק על הסף את כתב התביעה בשל ש"אין הכתב מראה עילת תביעה" (תק' 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי). אם אכן צודקים המבקשים בכך שלא הונחה כל תשתית עובדתית ממשית המבססת את הטענות נגדם, לא יתקשו לטעון כי אין "אפשרות סבירה" (כאמור בסעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות) שהתביעה נגדם תתקבל. אם טענה זו תתקבל, הבקשה לאישור תובענה הנגדם כייצוגית, תידחה. גם לגופו של עניין, טענות המבקשים קובלות בעיקר על המחסור בפירוט הקיים, לטענתם, בבקשה לאישור תובענה ייצוגית ובכתב התביעה. ברם, במסגרת הדיון בסילוק על הסף, כאשר נבחן דבר קיומה של עילת תביעה, יש לצאת מנקודת הנחה כי כל העובדות להן טענו התובעים הן נכונות. משכך, ומבלי להביע עמדה בשאלה האם הטענות כלפי חלק מהמבקשים נטענו באופן "סתמי" ו"כוללני", אין מקום לסילוק התובענה על הסף.

9.
אשר לשאלה אם המבקשים נכללים תחת הגדרת "עוסק" שבסעיף 1 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, איני סבור כי המקום לבררה הוא בקשה לסילוק על הסף. טרם נקבעה הלכה ביחס לפרשנותו של הביטוי "עוסק" בהקשר זה, והפרשנות שמציעים המבקשים אינה מובנת מאליה. על כן, ובהתחשב בכך שמדובר בשאלה שיש לה משמעויות רבות ביחס לגבולותיה של התובענה הייצוגית הצרכנית, מוטב כי היא תידון לגופה במסגרת הבקשה לאישור תובענה כייצוגית. הכלי הדיוני של סילוק על הסף נועד למקרים בהם ברור,
על פני הדברים
, כי אין מקום לדון בתביעה שהוגשה. זה אינו המקרה בענייננו. חזקה על בית המשפט המחוזי כי יברר שאלה זו לעומקה בהמשך הדרך.


משכך, הבקשה למתן רשות לערער על ההחלטה בבקשה לסילוק על הסף – נדחית.

הבקשה למתן רשות לערער על ההחלטה בנוגע למתן צו לגילוי ועיון במסמכים

10.
בפרשת
יפעת
(פס' 9) נפסק כי תנאי יסודי למתן צו לגילוי ועיון במסמכים לטובת תובע ייצוגי הוא קיומה של תשתית ראייתית ראשונית. בתגובתם לבקשה זו, הרחיבו המשיבים בתיאור התשתית הראייתית הראשונית לקיומם של מעשי ההונאה הנטענים, אך לא הבהירו מהי התשתית הראייתית עליה מתבסס הצורך במסמכים שהתבקשו. יובהר, כי המשיבים הצדיקו את הדרישה לגילוי דו"חות המס (סעיף 9.ג. למסמכים שנדרשו) – שהיא הדרישה העיקרית שעליה קבלו המבקשים – כנוגעת לעובדות הדרושות לשם ביסוס עילת הרמת המסך. לשיטתם, גילוי דו"חות המס יסייע לברר אם בעלי המניות של החברה העבירו לחשבונם את הכסף שהיה מצוי בקופת החברה, שאז תקום עילה – כך הם טוענים – להרים את מסך ההתאגדות ולייחס לבעלי המניות את חובות החברה. אלא שבפירוט שהגישו בתגובתם לבקשה זו, ייחסו המשיבים את עילת הרמת המסך רק למבקשים מס' 1 ו- 5-3 ברע"א 6996/11. על כן, גילוי דו"חות המס של יתר המבקשים לא ישרת את תביעתם כנגד אותם מבקשים. ודוק: אין כל משמעות לתשתית הראייתית הנכבדת הקיימת לכאורה נגד יתר המבקשים ביחס לעניינים אחרים, שכן אפילו אם ביצעו המבקשים את מעשי ההונאה המיוחסים להם, אין כל רלוונטיות לדו"חות המס המבוקשים אלא ביחס לטענות הנוגעות להרמת המסך.


בכל הנוגע לבעלי המניות, הם המבקשים מס' 1 ו- 5-3 ברע"א 6996/11, התשתית הראייתית הראשונית לה טענו המשיבים היא שלאחר הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, החברה חדלה מפעילותה. אלא שטענה זו, שהוכחשה על-ידי המבקשים, לא גובתה בראיה כלשהי. גם ראיות אחרות שהיה בהן כדי להוכיח את עילת הרמת המסך – לא הובאו. בתנאים אלה, לא ניתן לומר כי התקיימה הדרישה לתשתית ראייתית ראשונית. בשלב זה הבקשה לגילוי ועיון בדו"חות המס אינה אלא "מסע דיג" שאין להתיר. ככל שיוכיחו המשיבים בעתיד כי החברה חדלה מפעילותה, יוכלו להגיש בקשה חדשה לגילוי ועיון בדו"חות המס של בעלי המניות. במסגרת בקשה כזו יוכל בית המשפט המחוזי להביא בחשבון את עוצמת התשתית הראייתית בקביעת היקף הגילוי והעיון המותרים.


אשר-על-כן, הבקשה נדחית בעיקרה, למעט ביחס להחלטה על גילוי ועיון במסמכים הנזכרים בסעיף 9.ג. לבקשת הגילוי – שלגביה החלטתי לדון בבקשה כבערעור ולקבל את הערעור. בנסיבות אלה, יישאו המבקשים בשתי הבקשות בהוצאות המשיבים כאחד בסכום כולל של 25,000 ש"ח, בחלקים שווים.


ניתנה היום, י' באלול התשע"ב (28.8.2012)



המשנה-לנשיא (בדימ') א' ריבלין

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11069960_p04.doc

גח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 6996/11 עופר קומם, אולה אונגר, גדי הדר ואח' נ' שמואל רוזובסקי, אורי רוזובסקי, משה לודמיר ואח' (פורסם ב-ֽ 28/08/2012)