פסקי דין על יוסף מלמן | פסקי דין על עוה"ד דורון פוש

10392/01 תק     24/02/2002




תק 10392/01 יוסף מלמן נ' עוה"ד דורון פוש




1
בתי המשפט
תק 10392/01
בית משפט השלום לתביעות קטנות בתל אבי ב- יפו
24/02/2002

כב' השופט טובי חיים

בפני

התובע: יוסף מלמן


- נ ג ד -

הנתבע: עוה"ד דורון פוש
פסק - דין

מהות התביעה
1. תובענה זו - עניינה - תביעה כספית לפיצויים ודמי נזק שעילתה בפרסום לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965 (להלן : "החוק").

לטענת התובע, המכתב מיום 19.8.2001 (אשר עוד ידובר בו ארוכות) - אשר שוגר אליו על ידי הנתבע - נשוא בחובו ביטויים, רמיזות וחשדות שיש בהם כדי להוציא את דיבתו רעה ובשל כך עותר התובע לפיצויים ודמי נזק בסך כולל של 16,500 ₪.
העובדות
2. העובדות העולות מכתבי הטענות, בעיקרן, אינן שנויות במחלוקת בין הצדדי ם ואלו הן :

א. התובע, עתונאי במקצועו, הינו חבר מן המנין זה שנים באיגוד הטריאתלון הישראלי שהינה עמותה רשומה (להלן : "האיגוד" או "העמותה") שעיקר פעילותה בקידום וטיפוח ספורט הטריאתלון והדיאתלון הישראלי.
בין יתר עיסוקיו הענפים משמש התובע מנהל כללי של חברת "איש הברזל 1999" (להלן : "החברה") זאת, בנוסף להיותו בעל המניות בה.

ב. הנתבע, עורך דין במקצועו, משמש יועץ משפטי לאיגוד למן שנת 1977, תפקיד אותו הוא ממלא בהתנדבות למעט תשלום הוצאותיו לפרקים.

ג. בתאריך 17.7.2001 הגישה החברה נגד העמותה תביעה לביהמ"ש השלום בת"א (ת.א. 76341/01) לתשלום כספים המגיעים לה ממנה - לטענתה - כסיוע כספי בגין אירגון תחרות טריאתלון ביום 24.5.2001 (נספח 1 לכתה"ג).

ד. על רקע הסיכסוך הכספי האמור, פנה התובע לנתבע במכתב מיום 14.8.2001 בו נתבקש זה האחרון להורות למנהל העמותה - מר מיכאל כץ - להעביר אליו את פנקס החברים של האיגוד ולמצער לאפשר לו לעיין בו במשרדי האיגוד.
עוד נתבקש הנתבע במכתב האמור, להודיעו היש אמת - אם לאו - בטענת המנכ"ל כי הסירוב לאפשר עיון בפנקס החברים הינו על דעתו ועל פי הנחיותיו (נספח א' לכתה"ת).

ה. במכתב תשובה מיום 19.8.2001 (שיקרא להלן : "המכתב") אישר הנתבע כי אכן הינחה את מזכ"ל העמותה שלא לאפשר לתובע ו/או למקורביו לעיין בפנקס החברים כמו גם להמנע ממגע עמו בכל הקשור לתביעה שהוגשה כנגד האיגוד (נספחב' לכתה"ת).
במכתב הנ"ל פירט הנתבע - בפירוט יתר - את השיקולים המשפטיים והאחרים, אשר עמדו בבסיס הנחייתו האמורה.
תוכנו של המכתב מהווה, כאמור, את עילת התביעה בהליך זה הואיל ויש בו, לטענת התובע, כדי להוציא את דיבתו רעה.

טענות הצדדים
3. בכתב תביעתו טוען התובע כי באמור במכתב יש משום פרסום לשון הרע כלפיו אשר נועד להשפילו, לבזותו ולשים אותו ללעג ולקלס בעיני חברי האיגוד.

לטענת התובע, הביטויים בהם השתמש הנתבע בהגדירו את פניותיו לאיגוד "משונות", "בקשות סרק" ו"הטרדה" נועדו להופכו למטרה לשנאה ובוז בעניי חברי האיגוד ובכך למנוע ממנו את הסיכוי להבחר בעתיד למזכ"ל האיגוד או לחבר ההנהלה או ליושב הראש שלו.

4. עוד טוען התובע בתביעתו כי הנתבע הגדיל עשות וייחס לו במכתב האמור חשד למעשה זיוף כאילו הוא - התובע - יחד עם חבר אחר, יזמו עצומה נגד הנהלת האיגוד כאשר החותמים עליה לא ידעו על מה הם חותמים.
לדברי התובע, הביטוי - "רשימה מבושלת" - בו השתמש הנתבע במכתבו פירושו חשד למעשה זיוף.

5. טוען, איפא, התובע כי יש בהתבטאויות האמורות כדי להוות פרסום לשון הרע שנועדו לפגוע במעמדו, בהערכה אליו ובמוניטין שרכש בעמל רב משך שנים.
בשל כך עותר התובע לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים ודמי נזק בסכום כולל של 16,500 ₪, הוא הסכום המקסימלי שבימ"ש זה מוסמך לפוסקו.

6. מנגד, טוען הנתבע כי יש לסלק התביעה נגדו על הסף או לדחותה בגין שלושת אלה:

ראשית דבר, טוען הנתבע, כי אין בביטוייים בהם השתמש במכתב כדי להוות לשון הרע כמשמעותו בסעיף 1 לחוק.
לדבריו, הביטויים בהם השתמש במכתב - כגון : "שיקולים זרים", "בקשות סרק" ו"דרישות קטנוניות" - הינם כאלה הנכתבים תדיר במכתבי עורכי דין בכתבי טענותיהם, כך שאין להעלות על הדעת כי הם מהוים הוצאת לשון הרע.
לטענת הנתבע הוא מעולם לא ייחס לתובע מעשה זיוף כנטען ובאמירתו "רשימה מבושלת" התכוון לכך שהעצומה הוכנה באופן מגמתי, מבלי להקפיד על מיהות החותמים עליה ותוכנה.

עוד טוען הנתבע כי לא הוכח אלמנט הפרסום כנדרש בסעיף 22 ב' לחוק, ובעדר פרסום כאמור לא קמה לו לתובע עילת תביעה בגין פרסום לשון הרע.
לדבריו, הגם שהמכתב נשלח למזכ"ל האיגוד אין בכך כדי להוות פרסום הואיל וזה האחרון, כמו גם הנהלת האיגוד, הינם לקוחותיו וככאלה הם אינם "אדם אחר" כמשמעות דיבור זה בסעיף 2 לחוק.

לבסוף טוען הנתבע כי אף אם יש במכתב אמירות שהינם בגדר לשון הרע ואף אם היה מוכח אלמנט הפרסום, אין המכתב - על האמור בו - מהווה עילה למשפט אזרחי בגין הוצאת לשון הרע לנוכח החסיון הקבוע בסעיף 13 (5) לחוק.

ניתוח ומסקנות.
7. אחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים המצורפים אליהם, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות הואיל ומצאתי כי עומדת לו לנתבע החסינות הקבועה בסעיף 13 (5) לחוק.

החיסוי שבסעיף 13 (5) לחוק והיקפו - כללי.

8. סעיף 13 (5) לחוק קובע לאמור :

"לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי -
פרסום על ידי... בעל דין או בא כוחו של בעל דין או עד שנעשה תוך כדי דיון משפטי""

סעיף זה - כמו גם יתר סעיפי המשנה שבו - קובע כי פרסומים המהווים לשון הרע אשר נעשו "תוך כדי דיון" הינם פרסומים מותרים ולא ישמשו עילה למשפט אזרחי או פלילי.
לשון אחר: הסעיף האמור מעניק לצדדים להליך ולפרקליטיהם חסינות מפני תביעה, פלילית או אזרחית, בגין פרסום לשון הרע ובלבד שפרסומים אלה נעשו תוך כדי הדיון בפני
גוף משפטי.

הדיבור "תוך כדי דיון", כפי שפורש ונותח ע"י בתי המשפט, אינו מוגבל אך לדברים הנאמרים בעל פה באולם ביהמ"ש אלא שהוא משתרע אף על דברים הנאמרים והנכתבים בהקשר להליך ובמסגרתו ".... לרבות כל פנייה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט ומשמשו כהלכה" (ראה דברי כב' השופט ברנזון בע"פ 364/73 זיידמן נ. מדנ"י פד"י כ"א (2) עמ' 620 בעמ' 624).
הנה כי כן, החיסוי האמור חל הן על דברים הנאמרים על ידי צדדים להליך או באי כוחם באולם בית המשפט והן על אלה הנאמרים במסגרת אותו הליך ובהקשר אליו לרבות פנייה בכתב.

9. באשר להיקפו של החיסוי האמור, הגם שהוא אינו מוחלט ואינו חל על כל אמירה של בעלי דין ובאי כחם, תחולה לו לא רק על פרסום דברים הדרושים לצורך הדיון המשפטי"... אלא אף דברים שאינם חלק אינטגרלי מהדיון ואינם דרושים בהכרח לדיון...".
ברם החיסוי לא יחול "... שעה שמדובר בהשתלחות חסרת רסן ומעצורים המגיעה לדרגה כה משפילה ובוטה עד שבשום אופן לא ייתכן להכניסה תחת כנפי החיסוי" (דברי כב' השופט גרוס בע"פ 546/92 דורון נ. טריינין - גורן פ"מ תשנ"ד (א) 441 בעמ' 458).
לא למותר לציין בהקשר זה את דברי כב' השופטת גרסטל בע"א 2699/00 (שהעתק הימנו צורף לכתה"ג) אשר נאמרו בשולי פסה"ד וזה לשונה :
"... כמדיניות משפטית אין לאפשר הגשת תביעות נגד עורכי דין, על ידי מי שאינם לקוחותיהם, בגין ניסוח כתבי טענות, תוך ייחוס עוולות שונות לניסוח זה, ככול שהוא נוגע לאמיתות האמור בהם אלא במקרים חריגים וחד משמעיים" (סעיף 8 לפסה"ד).

10. מהאמור עולה כי על מנת לקבוע האם פרסום כזה או אחר חוסה בצילו של החיסוי האמור בסעיף 13 (5) לחוק, יש לבחון האם מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד, האם - אם לאו - האמירה נאמרה או נכתבה במסגרתו של הליך משפטי או בהקשר אליו .
השני, האם האמירה היא כה בוטה ושלוחת רסן שאין היא יכולה לחסות בצילו של החיסוי.

תחולת החסיון שבסעיף 13 (5) לתיק - בנידון דידן.

11. ומן הכלל אל הפרט.
אני סבור כי המכתב - מושא תביעה זו - עונה על שני התנאים האמורים כך שעומדת לו לנתבע החסיון הקבוע בסעיף 13 (5) לחוק.

הוכח, ועל כך אין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי המכתב - שפסוקים ממנו נטענו ע"י התובע להיות לשון הרע - שוגר לתובע על רקע ובהקשר להליך המשפטי התלוי ועומד בין החברה לאיגוד ואשר טרם נדון (ראה נספח 1 לכתה"ג ).
כמו"כ הוכח , כי הנתבע קיבל על עצמו לייצג את האיגוד בהליך האמור, כבר ביום 13.8.2002.

המסקנה העולה והמתבקשת מהאמור היא כי המכתב נשלח לתובע בהקשר להליך המשפטי המתנהל בין התובע לאיגוד.

למעשה, התובע בכתב תביעתו טען מפורשות כי פנייתו לאיגוד לאפשר לו לעיין בפנקס החברים היתה על רקע הסיכסוך המשפטי האמור כמו גם פנייתו לנתבע במכתב מיום 14.8.2001 ואלה דבריו :
"על רקע סיכסוך זה פניתי ביום 14.8.2001 אל הנתבע כדי לקבל ממנו ייעוץ משפטי והבהרות" (סעיף 4 לכתה"ת). בתשובה לפניית התובע שיגר הנתבע את המכתב - מושא כתב התביעה.
בנסיבות אלה, נעלה מכל ספק כי המכתב קשור בקשר הדוק להליך המתנהל בין התובע לאיגוד וככזה אין האמור בו יכול לשמש עילה למשפט אזרחי בגין הוצאת לשון הרע.

12. בתגובתו מיום 30.12.2001 טען התובע כי החסיון שבסעיף 13 (5) לחוק אינו חל על הנאמר במכתב הואיל ופנייתו לנתבע (במכתב מיום 12.8.2001) היתה בלא קשר לתביעה שהוגשה כנגד האיגוד.

לדבריו, פנייתו האמורה נעשתה בתוקף היות הנתבע היועץ המשפטי של האיגוד על מנת שיפעיל את סמכותו המשפטית ויורה למזכ"ל לאפשר העיון בפנקס החברים.

לא מצאתי כי יש ממש בטענה זו.

מסעיף 4 לכתב התביעה (המצוטט לעיל) עולה ברורות כי פניית התובע לנתבע ביום 14.8.2001 היתה "על רקע סכסוך זה..." היינו הסכסוך האמור בסעיף 3 לכתב התביעה קרי: הסיכסוך המתנהל בין החברה לאיגוד.

13. לא קבלתי אף את טענתו האחרת של התובע - בתגובה האמורה - כאילו אין קשר בין תביעה זו להליך המשפטי המתנהל בין החברה לאיגוד, הואיל והמדובר בשתי ישויות משפטיות נפרדות.

ראשית דבר, התובע עצמו לא עשה הבחנה בינו לבין החברה - שהינו כאמור המנכ"ל שלה ובעל מניות בה - עת טען בתביעתו כי "בין התובע לאיגוד.. מתנהל הליך משפטי, שממתין לברור במועד שטרם נקבע, בבית משפט השלום בתל-אביב..." (סעיף 3 לכתה"ת).
לאור זאת, נפלא ממני הבן הכיצד טוען התובע - בדברי תגובתו - כי אין כל קשר וזיקה בין ההליך התלוי ועומד בבימ"ש השלום לתביעה דנן, כאשר הוא עצמו קשר ביניהם?!

שנית, הגם שהחברה הינה ישות משפטית נפרדת היא מונעת ופועלת באמצעות האורגנים שלה, ובכלל אלה המנהל הכללי שלה - הלוא הוא התובע.
לא למותר יהא לציין כי התובע חתם - אישית - על כתב התביעה בתוקף היותו מנכ"ל החברה, בלא צירוף חותמת החברה או שמה המודפס.

14. אני קובע, איפא, כממצא עובדתי כי הוכח בלא ספק כי המכתב - שקטעים ממנו נטענו להוות לשון הרע - שוגר לתובע על ידי פרקליט האיגוד, בהלכו של הליך משפטי ובהקשר לאותו הליך.

15. השאלה שיש להידרש לה עתה היא האם - אם לאו - ישנן במכתב אמירות כה בוטות ושלוחות רסן"... עד שבשום אופן לא ייתכן להיכנס תחת כנפי החיסוי" כדברי כב' השופט גרוס בפרשת דורון נ. טריינין-גורן הנ"ל.

על מנת להשיב על השאלה האמורה מן הראוי לצטט את ההתבטאויות במכתב, להן טוען התובע כי הוציאו את דיבתו רעה . אלו הן ההתבטאויות :

"לדעת חברי ההנהלה מניעך נעשים משיקולים זרים ואילו התוצאה הצפויה הינה שימוש לרעה בפנקס החברים ונגד אינטרס ומטרות האיגוד" (סעיף 4).
"בין שאר פעולותיך, צרפת חתימות של "חברי איגוד" נוספים הכמהים כביכול לאותו מידע. בדיקה של רשימת החותמים העלתה חשד של "רשימה מבושלת " שכן, חלקם לא היו רשומים כחברי איגוד. אחרים, כך מסתבר, חתמו לבקשתך על נייר מבלי לדעת את תוכנו וחזרו בהם לאחר שהובהרו להם נסיבות חתימתם" .

" בחודש יוני 2001 הגיע אל העתונאי.... מכתב אנונימי תחת הכותרת "חשדות לאי סדרים כספיים, קבלת טובות הנאה ועבירות אחרות באיגוד הטרואתלין הישראלי.
הנסיבות שקדמו למשלוח מכתב זה... תוכנו של המכתב ביחס למידע אותו בקשת מהמנכ"ל ללא הרף, סגנונו המשתלח ופורמט ההדפסה שלו, לא מותירים ספק באשר לזהותו של הכותב". (סעיף 5.

16. לטענת התובע השימוש בביטויים "שימוש לרעה", "שיקולים זרים" "הטרדה" וכיוצא באלה ביטויים חרגו מעבר לנדרש בהבעת דעתו המקצועית של הנתבע באשר לזכאותו - או אי זכאותו - לעיין בפנקס החברים.

בביטויים האמורים - כך לתובע - פעל הנתבע "כאדם פרטי" ולא כפרקליט האיגוד, זאת על מנת לחוות את דעתו האישית עליו, בלא קשר לשאלה המשפטית שבמחלוקת.

עוד טוען התובע שהאמירה במכתב כי העצומה אותה יזם הינה "רשימה מבושלת" משמעות אחת לה - כי הוא ביצע מעשה זיוף תוך הטעיית החותמים עליה.
לדבריו, אמירה זו הינה אמירה בוטה ושלוחת רסן שאין בינה לבין השאלה המשפטית שבמחלוקת - ולא כלום.

טוען , איפא, התובע כי בגין הביטויים האמורים, הרמיזות למעשה זיוף וההדלפות , לא עומדת לו לנתבע החסינות האמורה, הואיל ואלה חרגו באורח קיצוני מהנדרש.
אין דעתי כעת התובע.

17. ייאמר מיד , כי ההבחנה אותה מבקש התובע לעשות בין אמירות במכתב בהן נקט הנתבע כפרקליט ,לאלו ששימשו אותו כאדם פרטי - הינה מלאכותית.

למקרא המכתב עולה ברורות כי הנתבע התייחס - בכל סעיף מסעיפיו - לטענות ולנימוקים שבגינם הנחה את מזכ"ל האיגוד שלא לאפשר לתובע עיון בנפקס החברים.
היעלה על הדעת כי בטיעונים אלה לא שימש הנתבע כפרקליט האיגוד אלא כאדם פרטי? תמהני!

אני סבור כי במכתב - על כל האמור בו - הביע הנתבע את דעתו המקצועית כפרקליט האיגוד על סמך אילו נימוקים הורה למזכ"ל שלא לאפשר לתובע לעיין בפנקס החברים ומשום כך הנאמר בו בא בגדרו של החסיון הקבוע בסעיף 13 (5) לחוק.

18. לא קבלתי את טענת התובע כי הביטויים בהם השתמש הנתבע במכתב הינם כאלה החורגים באורח קיצוני מאלה הננקטים, דרך כלל, על ידי עורכי דין.

הביטויים "שיקולים זרים" , "בקשות סרק" "דרישות קטנוניות" וכיוצא באלה ביטויים ננקטים תדיר על ידי עורכי דין במכתבים ובכתבי טענות.
היעלה על הדעת כי ביטויים מעין אלה ישמשו עילה לתביעת דיבה?
שאם תאמר כן, לא יהא מכתב או כתב טענות שאינם בגדר פרסום לשון הרע ולא יהא עורך דין שלא יהיה חשוף לתביעה בגין פרסום לשון הרע.
תוצאה כזו הינה בלתי סבירה ובלתי מתקבלת על הדעת.

מסכים אני לטענת התובע כי הביטוי "רשימה מבושלת", בו נקט הנתבע במכתבו, הינו ביטוי חריף ופוגע הואיל וניתן להסיק ממנו כי העצומה אותה יזם הושגה בדרך לא דרך תוך הטעיית החתומים בה.
עם זאת אין לקבל הטענה כי בביטוי האמור התכוון הנתבע לייחס לתובע מעשה זיוף, שהרי מיד בהמשך הדברים הבהיר הנתבע למה מכוונים דבריו באומרו "... שכן, חלקם לא היו רשומים כחברי האיגוד אחרים, כך מסתבר, חתמו לבקשתו על נייר בלי לדעת את תוכנו".

כך או כך, לא מצאתי כי ההתבטאות האמורה, בהקשר בה היא נכתבה, מהווה "... השתלחות חסרת רסן ומעצורים... עד שבשום אופן לא ייתכן להכניסה תחת כנפי החיסוי".

סוף דבר.
19. המסקנה העולה מהאמור והמקובץ לעיל אחת היא : כי המכתב - על ביטויו ואמירותיו אשר יש בהם לטענת התובע כדי להוציא את דיבתו רעה - שוגר לתובע בהקשר לסיכסוך המשפטי שבין זה האחרון לאיגוד וככזה הוא אינו יכול לשמש עילה למשפט אזרחי בגין הוצאת לשון הרע, לנוכח החסינות העומדת לו לנתבע על פי סעיף 13 (5) לחוק.

כאמור , לא מצאתי כי הנתבע השתמש במכתבו בביטויים כה חריגים ובוטים שלא ניתן יהא להחיל עליהם את החיסיון האמור.

20. משהגעתי למסקנה כי עומד לו לנתבע החסיון הקבוע בסעיף 13 (5) לחוק, לא ראיתי טעם וצורך לדון בטענות האחרות אותן העלו הצדדים בכתבי טענותיהם , הואיל ודי בנימוק האמור כדי להביא לדחייתה של התביעה.

21. התוצאה היא שהתביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 400 ₪ . סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לצדדים - בדאר.

זכות לבקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 15 ימים מיום קבלת פסה"ד.

ניתן היום, יב' באדר תשס"ב (24.2.02) בהעדר צדדים.

______________
חיים טובי, שופט.








תק בית משפט לתביעות קטנות 10392/01 יוסף מלמן נ' עוה"ד דורון פוש (פורסם ב-ֽ 24/02/2002)