פסקי דין על עירית נהריה | פסקי דין על שמעון אהרן

51094-03/12 א     12/07/2012




א 51094-03/12 עירית נהריה נ' שמעון אהרן








בית משפט השלום בקריות
בשבתו בנהריה



ת"א 51094-03-12 אהרן נ' עירית נהריה

תיק חיצוני
:



מספר בקשה:
5

בפני

כב' השופטת
עידית וינברגר


המבקשת

עירית נהריה


נגד


המשיב

שמעון אהרן



החלטה

1.
בפני
י בקשה דחופה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 15.06.12 הדוחה את בקשת המבקשת לבטל את פסק הדין שניתן ביום 29.05.12, במעמד צד אחד בהיעדר כתב הגנה.

למעשה מדובר בבקשה חוזרת ומחודשת לביטול פסק הדין, לאחר שהבקשה הראשונה שהוגשה ביום 30.05.12 נדחתה על ידיי בהחלטתי מיום 15.06.12, משלא נתמכה בתצהיר כנדרש ולא פורטו בה טענות ההגנה של המבקשת.


רקע עובדתי
2.
להלן אפרט את השתלשלות הענייניים:
2.1.
ביום 29.03.12 הגיש המשיב כנגד המבקשת תביעה כספית על סך של 83,700 ₪ שעניינה דרישה להשבת סכומים שנגבו ממנו שלא כדין, בקשה להורות בצו ביניים למבקשת להימנע מנקיטת הליכי גבייה נגדו בגין חובות ארנונה, וכן להורות לה לבטל את רישום החוב במערכת הגבייה שלה.

2.2.
ביום 16.04.12 נמסרה הודעה בתיק על ייצוגה של המבקשת ע"י עו"ד לימור עמר ממשרד ב"כ המבקשת.

2.3.
ביום 9.05.12 הוגשה ע"י המשיב בקשה למתן פסק הדין בהיעדר הגנה, אך לאור הודעת ב"כ המבקשת לעיל, הוריתי ביום 13.05.12 על העברת הבקשה לתגובת עו"ד הגב' עמר בתוך 5 ימים.

2.4.
ביום 28.05.12 הוגשה הודעה ובקשה חוזרת מטעם המשיב למתן פסק הדין בהיעדר הגנה מאחר ולא הוגשה תגובה מטעם ב"כ המבקשת בהתאם להחלטה מיום
13.05.12, על אף שההחלטה בצירוף הבקשה למתן פס"ד נשלחה אל ב"כ המבקשת בדואר רשום בצירוף אישור מסירה, לפיו התקבל הדואר במשרדיו ביום 17.05.12.

2.5.
ביום 29.05.12 ניתן

פסק דין
כנגד המבקשת בהיעדר הגנה בו חויבה המבקשת לשלם למשיב את מלוא סכום התביעה בסך 83,700 ₪ בנוסף לשכר טרחת עו"ד בסך 6,000₪.

2.6.
ביום 30.5.12 הגישה המבקשת בקשה שהוגדרה על ידיה כבהולה לביטול פסק הדין, כאשר הטענה המרכזית העומדת במרכזה הינה שכתב ההגנה לא הוגש עקב טעות משרדית חמורה שהתחוורה לב"כ המבקשת עם קבלת החלטת בית המשפט מיום 13.05.12 באיחור, וכי מייד עם גילויה פעלה ב"כ המבקשת להכין כתב הגנה שאף נשלח לבית המשפט אך לאחר שנודע לה כי כתב ההגנה לא התקבל ע"י בית המשפט, נשלח שליח שיגיש את כתב ההגנה אישית לבית המשפט ביום 31.05.12.

2.7.
בהחלטתי מיום 15.06.12 ולאחר שהתקבלה תשובת המשיב לבקשה, דחיתי את הבקשה לביטול פסק הדין מיום 29.05.12 כאמור בהיעדר תצהיר תומך ומשלא פורטו טענות ההגנה, שזהו השיקול העיקרי שעל בית המשפט לשקול בבואו לדון בבקשה. במסגרת אותה החלטה הוסבה תשומת ליבה של ב"כ המבקשת כי טרם התקבל כתב הגנה בתיק אף שנטען על ידיה כי כתב ההגנה נשלח פעמיים לבית המשפט.

2.8.
ביום 19.06.12 הוגשה הבקשה בה עסקינן לעיון חוזר בהחלטה מיום 15.06.12 דלעיל. תגובת המשיב לבקשה התקבלה ביום 4.07.12 ותשובת המבקשת לתגובת המשיב הוגשה ביום 9.07.12.

טענות הצדדים
3.
בראשית בקשתה, טענה המבקשת כי כתב הגנה מטעמה הוגש כבר ביום 31.05.12 כפי שעולה מחותמת "נתקבל" שהוטבעה על הבקשה ע"י מזכירות בית המשפט אך מסיבה שאינה ברורה לא עודכן בתיק בית המשפט שהוגש כתב הגנה.

לגופה של הבקשה, חוזרת המבקשת על האמור בבקשה לביטול

פסק דין
מיום 30.05.12 אודות הטעות המשרדית שהביאה לכך כי לא הוגש כתב הגנה במועד.
עוד טוענת המבקשת כי אין זה ראוי לחייבה לשלם כספים מהקופה הציבורית רק מהטעם כי באת כוחה הקודמת התרשלה. אי ביטול פסק הדין יוביל לכך שחוטא יצא נשכר ולטענתה יהיה זה הוגן נכון וצודק ליתן לה יומה בבית המשפט כאשר על כף המאזניים ניצבת מחד הקופה הציבורית והתנהלות נישום שעשה לעצמו דין, ובחר שלא לשלם תשלומי חובה הקבועים בחוק ומנגד התנהלות בא כוח שהתרשל בייצוג.

המבקשת מפנה לכתב ההגנה, בו גוללה, לטענתה, בפרוטרוט את טענותיה מדוע יש לדחות את התביעה ולחייב את המשיב במלוא הסכום שדרשה ממנו. לכתב התביעה צורפו תדפיסים מספרי העירייה המראים כי למשיב קיימים חובות ארנונה שלא שולמו, בניגוד להוראות החוק הקובעות במפורש כי על נישום מוטלת החובה לשלם מיסיו במועד.
המשיב ידע במהלך השנים על חובות הארנונה שנצברו לחובו אך לא טרח לפנות לעירייה ולהסדירם ולחילופין להגיש בקשות למתן הנחה בהתאם לחוק. התנהלות זו של המשיב נגועה בחוסר תום לב מובהק, המתבטא בניסיונותיו להתחמק מ-15 הודעות דרישה שנשלחו אליו
לאורך השנים.

לבקשה צורפו תצהיריהן של עו"ד לימור עמר ושל הגב' צביה בן סעדון המכהנת כסגנית מנהלת מחלקת הגבייה במבקשת לתמיכה בנטען בבקשה.

4.
בתשובת המבקשת לתגובת המשיב, הפנתה המבקשת לפסיקה שעניינה הזכות הבסיסית של כל אדם לגישה לערכאות, לאורה יש לשקול כל בקשה לביטול

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד אף אם מדובר בצירוף נסיבות אומלל או ברשלנות מצד המבקשת (רע"א 1958/00, ו-רע"א 8743/01).

לעניין סיבת המחדל, טענתה המבקשת כי אין מדובר במעשה זדוני או רשלני אלא בטעות, אך גם אם היתה טעות או רשלנות מצידה לא ניתן להתעלם מהעובדה שקיימת לה הגנה טובה, כאשר ע"פ הפסיקה זהו השיקול החשוב יותר.

לטענתה מדובר במקרה דנן,
בכספי מיסים השייכים לקופה הציבורית ומכאן החומרה וההקפדה על גבייתם.

בכתב הגנתה, הראתה המבקשת הכיצד המשיב הגיש בקשות שונות במהלך השנים להחיל עליו הנחות על הנכס תוך שהוא יודע בכל עת על מצב חובותיו וגם אם היה מדובר בנישום שהינו אדם מבוגר ו/או חולה אין בך כדי להעיד על תום לבו. זאת ועוד, המשיב לא הוכיח כלל זכותו להשבת כספים כפי שדרש וגם ספרי העירייה והתנהלותו במהלך השנים, מלמדים כי לא יוכל להוכיח זאת.
איחור של מספר ימים בהגשת כתב הגנה אינו יכול לרפא פגם כה חמור של נישום שאינו משלם את שומות הארנונה. היה עליו לתקוף חובות אלה כפי שקובע החוק וכפי שנוהג כל נישום שרוצה להתנגד לחיוב הארנונה. אף המשיב עצמו מודה, אם כי בשפה רפה כי אף לשיטתו לא כל חוב הארנונה התיישן.

5.
המשיב מתנגד לבקשה.
כתב התביעה שהוגש ביום 28.03.12
מתאר ניצול מעמדו החלש של התובע, קשיש סיעודי בן 73 ע"י הרשות, שעיקלה כל כספיו מחשבון הבנק בסך כולל של 83,700 ₪. מדובר בסכום משמעותי למשיב, הזקוק לטיפולים רפואיים וטיפול יומיומי בשל מצבו הרפואי.

המבקשת נקטה בהליכי ביצוע ודרישה בלי בדיקה משפטית או עובדתית, ללא הפעלת שיקול דעת ובחינה עניינית לחוב, טרם נקיטת ההליכים בחוסר סבירות ומידתיות בעיקר לאור העובדה כי מדובר בחוב שהתיישן.

לטענת המשיב, המבקשת התרשלה ולא נקטה כל דרכי פעולה למעלה מעשר שנים לגביית חובות המיסים והמים ולא שלחה לו כל הודעה בכתב לדרישת החוב הנטען תוך שנשללה ממנו היכולת למצות זכויותיו ותוך התעלמות מזכאותו להנחה בשיעור 80% בהיות המשיב ומשפחתו מוכרים למחלקת השירותים החברתיים בעירייה מזה שנים על רקע מצבם הסוציואקונומי הקשה.

בנסיבות אלו, גילה המשיב לתדהמתו הרבה כי ביום 2.11.10 ובהמשך ביום 8.01.12 ביצעה המבקשת עיקול צד ג' בחשבונו ומימשה כספים בגובה סכום התביעה.
פניות המשיב החוזרות ונשנות למבקשת לקבל פירוט ובקשות לביטול החוב עלו בתוהו והתקבלו תשובות חלקיות וגם ניסיון לעכב הליכי הגבייה המנהליים עד להמצאת כל החומר הרלבנטי והבהרות לעניין החוב לא צלח. משכך, הוגשה תביעה זו.

לגופה של הבקשה טוען המשיב, כי טענות המבקשת מהוות רשימה של טענות לא מבוססות שאינן יכולות להוות טענות הגנה, לנוכח העובדה כי גם הרשות נקטה בדרישה בלתי מבוססת ללא בדיקה עניינית את החוב טרם נקיטת הליכים ובניגוד לחובות המוטלות עליה כגוף ציבורי. גם האסמכתאות אליהן מפנה המבקשת מחזקות את טענות המשיב הן לעניין מחדליה והן לעניין החובות הנטענים שחל עליהם חוק ההתיישנות.
מוסיף וטוען המשיב כי אם יבוטל פסק הדין, התוצאה תביא לנזק בלתי הפיך למשיב שכן מדובר בחיוב תשלום מיסים ומים שלטענתו אינו חייב בו כלל מכוח חוק ההתיישנות. כספים המיועדים לקבלת טיפולים רפואיים למשיב ולרעייתו.

דיון

6.
שתי שאלות ניצבות בפני
בית המשפט בבואו לדון בבקשה לביטול

פסק דין
שניתן בהעדר הגנה.


האם נפל פגם בהליך מתן פסק הדין שבעטיו שומה להורות על ביטולו מחובת הצדק; ולחלופין, האם חרף העדר פגם יש מקום להורות על ביטול פסק הדין מכח שקול הדעת הנתון לבית המשפט.
לענין זה ראו רע"א 7034/00, ציון צדקה נ' זאב וייל, תק-על 2001(3) 369:
"מוכרים שני מסלולים עיקריים בגידרם ניתן להביא לביטולן של החלטות מעין אלה (להבדיל מערעור עליהן). בסוג מקרים אחד, מדובר בהחלטה אשר נפל בהליך נתינתה פגם. במקרים מסוג זה, אם הוכח קיומו של פגם, מבטל בית המשפט את ההחלטה מחובת הצדק (ראו זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (ירושלים, 1995), בעמודים 737 - 736). בסוג המקרים השני, לא מדובר בהחלטה שנפל פגם בנתינתה. במקרה כזה לבית המשפט שיקול דעת לבטל את ההחלטה, לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ואז נהוג להפעיל מבחן כפול, שעניינו הסיבה לאי הגשת הגנה או אי התייצבות מאת בעל הדין הרלוונטי, וסיכויי ההליך אם יבוטל פסק הדין (שם,
בעמודים 739 - 738)".

במקרה דנן, טוענת המבקשת כי לכל הפחות מתקיים הטעם השני, וכי יש מקום לביטול פסק הדין מחמת שיקול דעתו של בית המשפט.

7.
לעניין סיבת המחדל, טוענת המבקשת, כאמור, כי כתב הגנה לא הוגש במועד מחמת טעות משרדית של ב"כ המבקשת וכי אין מדובר במעשה זדוני או רשלני.

כאן המקום לציין כי מבירור שנערך מול מזכירות בית המשפט, עולה כי כתב הגנה מטעם המבקשת אכן הוגש, כטענת המבקשת, ביום 31.05.12 אך מסיבה לא ברורה לא נסרק לתיק האלקטרוני עד ליום 19.06.12.
אומנם אין בכך בכדי לרפא את הפגם של אי הגשת כתב הגנה במועד שנקבע לשם כך בתקנות. יחד עם זאת, עובדה היא כי בעת מתן ההחלטה מיום 15.06.12, כבר הוגש כתב הגנה, אלא שמחמת טעות לא מצא דרכו לתיק בית המשפט.

8.
ערה אני לכך כי מול זכות המבקשת כי ינתן לה יומה בבית המשפט, עומדים שיקולים כבדי משקל כשלעצמם, של עיקרון סופיות הדיון.
הטיב לסכם זאת גישה זו המשנה לנשיאה א' ריבלין בע"א 5993/08 חברת סונובר שיווק דלקים בע"מ נ' סולי ש.ואנו הנאמן על נכסי חברת רם (לא פורסם) מיום 31.1.2010:

"אכן, בימינו לא פעם קיימת גישה סלחנית למחדלים 'פרוצדוראליים', וזאת מתוך התחושה כי ניתן להימנע מתוצאה גורפת – כגון דחיית הליך – באמצעות פתרונות מתונים ו'מידתיים' יותר ובהם מתן אפשרות לתיקון המחדלים, לעיתים תוך חיוב בהוצאות. גמישות זו הגיונה בצדה וטעמיה עמה, אך בה-בעת, תהא זו טעות מצדם של בעלי-הדין לסבור שכל מחדל דיוני הוא בר-תיקון בהבל פה תוך הכרזה כי 'הפרוצדורה אינה מיטת סדום'. בוודאי כך כאשר מאחורי הפרוצדורה ניצבים שיקולים מהותיים בעלי משקל"

על גישה זו חזר השופט י. דינצגר ב-רע"א 5673/11 עאדל גרים רגבי, הייתם עאדל רגבי נ' נאיף סלימאן מוחמד כחלה


(פורסם במאגר משפטי).
יחד עם זאת, בנסיבות העניין בו עסקינן, שוכנעתי, כי במקרה זה אין מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט או בזלזול בהליך המשפטי, ולפיכך אין הצדקה לשלילת זכותה של המבקשת להשמיע טיעוניה בפני
בית המשפט בטרם תוכרע התביעה.
לכל היותר המדובר במחדל שאירע כתוצאה מטעות.
ראו לעניין זה רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה, פ"ד נה (5), 43:
"...כתוצאה מצירוף נסיבות אומלל, מתוך אי-הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא-כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יהיה בית המשפט נוטה, בדרך כלל, לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת, לגופן. במקרה כזה יעדיף בית המשפט את השגת מטרתו העיקרית לעשות משפט וצדק על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת".

ראו גם גישתו של ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה ששית (1991) בעמ' 699, לפיה אף כאשר התנהגות הנתבע מגלה יחס של זלזול, לא על נקלה ידחה בית המשפט את בקשתו לביטול

פסק דין
שניתן בהיעדרו.

9.
מכל מקום, השיקול המכריע בבקשה לביטול

פסק דין
עפ"י שיקול דעת ביהמ"ש, הוא אם יכולה לצמוח למבקש תועלת מהביטול ומכך שהתובענה תתברר לגופה, שכן:
"כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, אין מקום לביטול

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד, מקום בו ברור כי סיכויי ההגנה אפסיים "שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק הדין עצמו"
(רע"א 9565/09 רינה מרגוליס נ' איגור גנץ ואח'


מיום 10.08.10).

וכן:
"...מוטל על מבקש הביטול נטל השכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט וכי ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות.
לשאלה הראשונה, בדבר הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו, נודעת אך חשיבות משנית והשאלה השניה, בדבר סיכויי ההצלחה של המבקש אם יורשה להתגונן, היא העיקר (י.זוסמן בספרו הנ"ל, עמ' 738).
לכל אחד מן ההיבטים האמורים משקל יחסי, וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר ובעלת משקל, כך קטן המשקל שיש לייחס להיבט האחר".

[ת"א (ירושלים) 5194/03,
s.j.r. associates
ואח' נ'
william spier
,
(פורסם במאגר משפטי)]

10.
בכדי ללמוד על סיכויי הגנתה, הפנתה המבקשת אל טענותיה כפי שנטענו בכתב ההגנה על נספחיו שהוגש כאמור לאחר מתן פסק הדין, נושא בקשת הביטול.

בענין זה כותב כב' השופט א. גורן בספרו,
סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 7, עמ' 283:
"כאשר הנתבע לא התייצב וניתן נגדו

פסק דין
בהעדרו, הרי שבדיקת סיכוי ההצלחה נעשית על פי כתב ההגנה המצוי כבר בתיק בית המשפט . לעומת זאת, כאשר הוא לא התגונן כלל, נלמדים סיכויי ההצלחה מהבקשה לביטול ומהתצהיר התומך בה"


מכאן, שבחינת סיכויי ההגנה של המבקשת תיעשה אך ורק בדלת אמותיה של הבקשה והתצהיר התומך בה.
עיינתי בטיעוני המבקשת ומצאתי כי אם יוכחו טענות ההגנה של המבקשת, בפרט הטענות שיש בהן בכדי להשליך על טענת ההתיישנות, עליה משליך המשיב את יהבו, עשוי הדבר להביא לדחיית התביעה.
יוזכר כי
"...על מנת לבסס סיכויי הגנה די למבקש הביטול כי יראה קיומה של הגנה לכאורית (עניין אפל, שם; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 373 (מהדורה עשירית, 2009))"

(רע"א 5904/10 אנדרסון מדיקל בע"מ, יונתן שרייבר נ' אוניפארם בע"מ, מיום 14/12/2010)

יש לזכור כי עסקינן בתביעה על סכום גבוה יחסית, שאמור להיות משולם מהקופה הציבורית העירונית שהמשיבה אמונה עליה, כך שקיים אף אינטרס ציבורי שטענות הצדדים ילובנו, לאחר שתינתן לשני הצדדים הזדמנות שווה להשמיע את מלוא טיעוניהם וראיותיהם בעניין.

11.
הלכה היא שבית המשפט יעדיף לעשות משפט צדק על פני שמירה קפדנית על כללי הפרוצדורה, כאשר האיזון יימצא בפסיקת הוצאות:
"אף אם נניח שלא התייצב לדיון בערעורו עקב רשלנות. "במקרה כזה יעדיף בית המשפט את השגת מטרתו העיקרית לעשות משפט וצדק על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת". ראו ע"א
‎
32/83
, בר"ע
‎
301/81
אפל נ' קפח, פ"ד לז(
‎
3) 431
, בע'
‎
439-438.
.
בד בבד, אך מובן הוא כי ניתן להתנות את פתיחת שערי בית-המשפט בפני
בעל-דין, שעקב תקלה לא התייצב לדיון, בתשלום הוצאות."

רע"א 9572/01, דדון נ' ווייסברג, פ"ד נו (6), 918.

12.
אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 29.05.12, בכפוף לתשלום הוצאות המשיב בסך
3,000 ₪.

13.
אני מורה על זימון הצדדים לישיבת קדם משפט ליום 12.11.12
בשעה 09:30.

לקראת ישיבה זו ניתנות ההוראות הבאות:
ניתן צו גילוי ועיון מסמכים הדדי, כל זאת לביצוע תוך 30 יום מהיום.
אם בדעת מי מהצדדים להגיש שאלון יעשה כך בתוך 30 יום מהיום.
בקשות יוגשו לכל המאוחר עד 30 יום לפני מועד הדיון.




ניתנה היום, כב' תמוז תשע"ב, 12 יולי 2012, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 51094-03/12 עירית נהריה נ' שמעון אהרן (פורסם ב-ֽ 12/07/2012)